שו"ת הרשב"א החדשות (מכתב יד) סימן שסח
ואלו הן. א' ויפנו משם האנשים ואברהם עודנו עומד לפני ה'98. וה' היה עומד לפני99 אברהם היה לו לומר אלא שכנה הכתוב. וכן אתה מוצא בראש הענין כתיב מתחלה100 וירא אליו ה' וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים וגו' ואמר למלאכים יוקח נא מעט מים ורחצו וכל הענין, ומאחר שגמל חסד למלאכים ופנו והלכו להם שנאמר ויפנו משם האנשים, ועדיין שכינה מעכבת לאברהם וה' עומד לפני אברהם, אלא שכנה הכתוב. ב' ואם ככה את(ה) עושה לי הרגני נא הרוג ואל אראה ברעתי101, ברעתך102 היה לו לומר אלא שכנה הכתוב שכנגד הקדוש ברוך הוא אמר משה. ג' אל נא תהי כמת אשר בצאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו103. והיה לו לומר מרחם אמנו אלא שכנה הכתוב. ד' ויאכל חצי בשרו103. בשרנו היה לו לומר אלא שכנה הכתוב. וכן אתה מוצא שאחין של אדם כבשרו שנאמר104 כי אחינו בשרנו הוא. ה' בעון אשר ידעתי105 כי מקללים להם בניו106. מקללים לי היה לו לכתוב אלא שכנה הכתוב. וכן אתה מוצא בבני עלי שלא בזו אלא שכינה וכן הוא אומר בהם107 למה תבעטו בזבחי ובמנחתי. ועוד נאמר108 ועתה חלילה לי נאום ה' כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו, למדת שלא בזו אלא שכינה. ו' אולי יראה ה' בעיני109. בעיניו היה לו לכתוב אלא שכנה. ז' אין לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי איש לאהליו ישראל110. איש לאוהליו111 היה לו לומר אלא שכנה הכתוב. ח' והנה שולחים אל אפם את הזמורה112. אל אפי היה לו לכתוב אלא שכנה הכתוב. ט' הלא אתה מקדם ה' אלהי קדושי ולא נמות113. ולא תמות היה לו לומר אלא שכנה הכתוב. י' ואמרתם הנה מתלאה והפחתם אותו114. אותי היה לו לומר אלא שכנה הכתוב. י"א כי הנוגע בהם כנוגע בבבת עינו115. עיני היה לו לכתוב אלא שכנה הכתוב. י"ב ועמי המיר כבודו116. כבודי היה לו לכתוב אלא שכנה הכתוב. י"ג ואהיה עלי למשא117. עליך היה לו לכתוב אלא שכנה הכתוב. י"ד כבודם בקלון אמיר118. כבודי היה לו לכתוב119 אלא שכנה הכתוב. ט"ו וירשיעו את איוב120. הדין כלפי מעלה היה אלא שכנה הכתוב. י"ו ותשוח עלי נפשי121. עליך נפשך היה לו לכתוב אלא שכנה הכתוב. י"ז וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב122. כבודי123 היה לו לכתוב אלא שכנה הכתוב. י"ח124 אלו י"ח דברים תקון סופרים ודקדוקיהם משובחים. לשון125 אותו תקון סופרים.
ספר הליכות עולם שער ב' (עמ' 18 דפוס ורשא)
"כביכול, בלשונם ז"ל בהרבה מקומות ר"ל התורה שניתנה בכ"ב אותיות יכולה לומר דבר זה אבל לנו אי אפשר לאומרו, אי נמי כ"ב נוטריקון כ'תוב ב'תורה, כענין אומרו בהרבה מקומות "אלמלא מקרא כתוב אין הפה יכול לאומרו" וכן ראיתי בתוספות מגילה, וזה הלשון משתמשים בו בהרבה בהגדות בדברים שאינם דרך כבוד כלפי מעלה כמו "כי חזק הוא ממנו" כביכול כלפי מעלה אמרו וכן הרבה כיוצא בו...והא דאמרינן בכמה מקומות "תקון סופרים הוא זה" אין הכונה חלילה שהוסיפו או שהותירו על מה שכתוב בתורה אפילו אות אחת, אלא ענין תקון סופרים הוא שהם דקדקו ומצאו לפי ענין כל אחד ואחד מן הכתובים ההם שעיקר הכוונה לא היתה כמו שנראה ממה שנכתב בספר אלא כוונה אחרת ולא היה לו לכתוב כן אלא כן, כמו "ואברהם עודנו עומד", וה' עודנו עומד היה לו לומר, אלא שכינה הכתוב, ולא קראו תקון סופרים אלא שהם דקדקו ופירשו שהם כינויים , לשון הרשב"א ז"ל."
מזרחי (רא"ם) בראשית פרק יח
ופירוש 'תקון סופרים' בכל מקום אין הכונה בו חלילה שהוסיפו על מה שכתוב בתורה או ששינו ממה שכתוב בתורה, אלא שהם דקדקו ומצאו לפי ענין כל אחד ואחד מן הכתובים ההם, שעקר הכונה לא היתה כמו שנראה ממה שכתוב בספר אלא צד כונה אחרת, ולא היה לו לכתוב כן אלא כן, אלא שכנה הכתוב. ולא קראום תקון סופרים אלא שהם דקדקו ופירשו שהם כנויים - לשון הרשב"א (הובא בהליכות עולם פרק א שער ב). אבל רש"י הוסיף ואמר "תיקון סופרים הוא זה שהפכוהו רבותינו לכתוב כן". ובפסוק (במדבר יא, טו) "ואל אראה ברעתי" הארכתי בו ועיין שם.
מזרחי (רא"ם) במדבר פרק יא
ומה שאמר "וזה אחד מתקוני סופרים", אינו רוצה לומר מאותם שתקנו לתלמי המלך, דבפרק קמא דמגלה (מגילה ט א), שהרי זה אינו מכללם. ועוד מהו זה שאמר: "אלא שכנה הכתוב" ולמה לא אמרו זה גבי (שמות א, י ורש"י שם מסוטה יא) "ועלה מן הארץ", שדרשו רז"ל "כאדם שמקלל עצמו ותולה קללתו באחרים - והרי הוא כאלו כתוב: ועלינו מן הארץ והם יירשוה". וכן גבי (טז, יד) "העיני האנשים ההם תנקר" שדרשו בו: "כאדם התולה קללתו בחברו". וכן אמרו בפרשה הזאת גבי (יב, יב ברש"י) "אשר בצאתו מרחם אמו - אמנו היה לו לומר, אלא שכנה הכתוב". אלא הכי פירושו: שהכתוב כנה זה כדרך תקוני הסופרים, שמנה גם "לכנות", לתקון הלשון לפי כוונתם. וכן מצאתי בספר ישן שהיה כתוב בו: תקון סופרים - דברים סתורים בתורה ובמקרא ואינן כתובין כתקונן, וחכמי ארץ קוראין אותם תקון סופרים. ולא שתקנו אותן, שמחקו (וכתבו) מה שכתב משה רבינו עליו השלום בתורה ומה שכתוב בנביאים ובשאר הספרים. ומתחלה שכתבוהו, על כנויו כתבוהו הסופרים, לא חסרו ולא הותירו. וכך היו ראויין להקרות כנוי כתובים, ואלו הן (בראשית יח, כב): "ואברהם עודנו עומד לפני ה'". היה צריך לומר וה' עודנו עומד על אברהם, אלא שכנה הכתוב וכן "ואל אראה ברעתי" וכו'. וכך כתבו גם הרשב"א ז"ל והביאו בעל הליכות עולם (הליכות עולם פרק א שער ב מהדו' ורשא עמ' יח), אבל בפסוק "ואברהם עודנו עומד לפני ה'" אמרו: היה לו לכתוב וה' עומד על אברהם - אלא שתקון סופרים הוא זה, שהפכוהו רז"ל לכתוב כן, אלא שזה מן אחד הוא, שאין דרך הכתוב לכתוב כן משום מקום, אלא שרבותינו הפכו זה.
וכן הוא אומר "כי הנוגע בכם נוגע בבבת עינו" (זכריה ב יב) ר' יהודה אומר בבבת עין אינו אומר כן אלא בבבת עינו כתיב כביכול כלפי מעלה אלא שכנה הכתוב, כיוצא בו "ואמרתם הנה מתלאה והפחתם אותו" (מלאכי א יג), אלא שכנה הכתוב, כיוצא בו "בעון אשר ידע כי מקללים להם" וגו' (ש"א ג יג), אלא שכנה הכתוב, כיוצא בו "למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא" (איוב ז כ), כינה הכתוב. כיוצא בו, "הלא אתה מקדם ה' אלהי קדושי לא נמות" (חבקוק א יב), כינה הכתוב. כיוצא בו, "ההמיר גוי אלהים והמה לא אלהים ועמי המיר כבודו" (ירמיה ב יא), כינה הכתוב. כיוצא בו "וימירו את כבודם בתבנית שור" (תהלים קו כ), כינה הכתוב "ואל אראה ברעתי" (במדבר יא טו), כינה הכתוב. כיוצא בו, "אין לנו חלק בדוד איש לאהליו ישראל" (ש"ב כ א), כינה הכתוב "והנם שולחים את הזמורה אל אפם" (יחזקאל ח יז), כינה הכתוב. "בצאתו מרחם אמו" (במדבר יב יב) מרחם אמנו היה לו לומר, כינה הכתוב. אף כאן אתה אומר כי הנוגע בכם וגו' כביכול כלפי מעלה הכתוב מדבר אלא שכנה הכתוב.
רש"י איוב פרק לב
(ג) וירשיעו את איוב - זה אחד מן המקראות שתקנו סופרים את לשון הכתוב, "וירשיעו" כלפי המקום בשתיקותם, היה לו לכתוב אלא שכינה הכתוב, וכן "וימירו את כבודם בתבנית שור" כבודי הי' לו לכתוב אלא שכינה הכתוב, וכן "ואל אראה ברעתי" (במדבר יא) ברעתם היה לו לכתוב אלא שכינה הכתוב, וכן הרבה מקומות בספרי ובמסורת הגדול':
