לדוד מזמור נאום ה' לאדוני וגו' ידוע שדוד היה מחבר המזמורים ברוח הקודש והיה נותנם ללויים לשוררן בדוכן לפני המזבח כמו שכתוב בדברי הימים כשהעלה הארון מבית עובד אדום להציבו בתוך האהל אשר נטה לו נאמ' שם ויתן לפני מן הלויים משרתים להזכיר ולהודות ולהלל לה' אלהי ישראל ונאמר שם על מזמור הודו לה' קראו בשמו את נתן הנביא בראש להודות לה' ביד אסף ואחיו ומתוך כך היה דוד צריך לחבר המזמורים שיתנן ללוי לאמרו וחבר זה המזמור על הבטחת האל אותו להמליכו מלכות עולם שכל שיהא מלך בישראל אליו תסוב המלוכה ומתוך כך לאדוני האמור הנה על דוד כי אלו יאמ' נאם אדוני אלי לא היה נכון ללשון הלוי המזמרו בדוכן ואע"פ שהרבה מזמורים נאמרים על דוד ונכתבים בלשון מדבר בעדו כאמרו מה רבו צרי בקראי ענני עד אנה ה' תשכחני וכן רבים נ"ל שמכל מקום הם עניינים בלשון תפילה איפשר לכמה בני אדם להשתמש בהם לעצמו לפי ענין צרותיו וכן שאיפשר להשתמש בהם על לשון הכלל הן לענין הגאולה הן לענין הצרות כי הרבה פעמים יאמר על הכלל בלשון יחיד אבל זה המזמור אינו ענין תפלה רק הודעת הבטחת האל אותו בהצלחתו וקיום מלכותו ולא יתכן בו לשון מדבר בעדו, ואע"פ שכנמצא בזה המזמור מצינו במזמור השני ה' אמר אלי בני אתה מ"מ הרי אמר תחלה על ה' ועל משיחו וכן אמר עליהם יושב בשמים ישחק והזכיר נסח דברי האל על מלכות דוד ועל יד זה יתגלגל נסח דברי דוד על עצמו אבל בכאן בתחלת דבריו לא היה נכון למשורר על הדוכן שיאמר שם לי ומתוך כך אמר נאם ה' לאדוני כלומר שדבר אליו כן דרך נבואה או לאדוני כמו על אדוני, ושב לימיני - משל, כלומר שתחסה בימיני עד שאגין בעדך מכל אויביך והוא ענין עד אשית אויביך הדום לרגליך כלומר שתדרוך על במותם ותמשול עליהם ומלת עד כמו עד אשר אם עשיתי (בראשית כח טז) כלומר ואז תעמוד לבטח לבלתי אעזבך וכן הנה אחר שאשים אויביך הדום לרגליך תעמוד בטוח שאגין בעדך, ואמר זה בתחלת מלכותו כנגד המערערים עליו ומתנכלים על מלכותו, ואמר מטה עזך ר"ל שבט המלכות כדרך לא יסור שבט מיהודה וגו' (בראשית מט י) ישלח ה' מציון, רדה משול בקרב אויביך כלומר שתמשול בתוך גבולם, ואמר עמך נדבות ביום חיליך כשיגיע זמן אסיפת חיליך להלחם על אויביך יבא אליך בנדבת לב כלומר מלב ומנפש הבטיחו שיהא נאהב מצד עמו כמאמר החכם לאחד המלכים משוך לב העם עד שתמלוך בלבבות לא בגופות לבד, וענים בהדרי קדש כמו בעבור הדרי קדש כלומר בעבור מעלתך וחרדת קדש שלך ביושר ובמניעת כל עול אתה נאהב לעמך, כי רוב המלכים חומדים ומשתדלים להוציא ממון העם בכמה פנים ואתה לא כן נתן לך ה' א', ומרחם משחר נראה לי במלת משחר מלשון מלכות לשון רבותינו "הדבק לשחוור" וכן הוי קל לראש ונוח לתשחורת, "לא חמור אחד מהם נשאתי" תרגומו: "שחרית", ו"רחם" - להיות עיקר הנחתו על מקום הולדה יורה דרך השאלה על כל תחילת ענין, ו"טל" -להיותו ערב אצל כל אדם תקרא כל טוב הנהגה וערכה טל כמו שאמרו יערוף כמטר לקחי וכתיב תזל כטל אמרתי, הא בתלמיד הגון הא בתלמיד שאינו הגון וזה דומה למטר שעם היות בני אדם צריכים לו כשהגיע להם ממנה די ספוקם יקוצו בה מיד וכן זה כשהחכם אינו בעל מידות אע"פ שאדם צריך לו לפעמים בעסקי הוראה כשיעשו בני אדם ממנו יקוצו בו מיד אבל התלמיד ההגון ונעים במדותיו הוא אצל בני אדם כטל שיורד בכל יום ויום אף ללא צורך, ועם כל זה הוא ערב לכל אדם, כן זה אף בעת שאין אדם צריך לו בענייני הוראה דבריו ערבים ומקובלים לכל שומעיהם וידוע שדוד בילדותו היה נוח ונעים במידותיו וערב בהנהגותיו כאמרו בן לישי בית הלחמי יודע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תואר וה' עמו (ש"א טז יח) וכמו שהעידו עליו המקראות שהיה נאהב וחשוק אצל הכל ואמר עתה שאף בתחלת מלכותו שדרך כל מלך חדש להתגאות ולמשול בחוזק כדי לפרסם מלכותו ולהחזיק שולטנותו לעין כל הוא לא זז מטוב הנהגותיו ולא נתגאה במלכותו כמו שאמר הוא בעצמו אנכי היום רך ומשוח מלך והאנשים בני צרויה קשים ממני (ש"ב ג לט) כלומר שעם היותי משוח מלך אני רך, ואחר שפירשתי לך כל זה, ביאור זה אצלי מרחם משחר ר"ל מתחלת מלכותך שדרך כל העולם להתגאות לך טל ילדותך כלומר לא זזה ממך חמדת מדותיך ומעלת הנהגותיך אשר לך מעת ילדותך, או נפרש מרים משחר כלומר מתחלת השחר שנולדת בו כעניין בטרם תצא מרחם (ירמיהו א ה) וקר יציאת השחר רחם כמו שקראה במקום אחר בלשון בקיעה אז יבקע כשחר אורך כי השחר דומה כיוצא ממקום נסתר למקום נגלה כלומר שהכנת שלמותך ונועם מדותיך יצא עמך מבטן אמך, ואמר נשבע ה' ולא ינחם רמז למה שנחם על מלכות שאול ואמר שמלכות דוד אינו כן כי מלכות שאול לא באה מצד הנבואה רק שלא היה באותו זמן בשבט יהודה מי שראוי למלוך כמו שביארנו בתלמוד בחבור הגדול במס' הוריות, אבל מלכות דוד היה מצד הבטחת הנבואה הקדומה כענין לא יסור שבט מיהודה (בראשית מט) וכן כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו (ד"ה א ה ב) ומצד הנבואה אמר נשבע ה' כלומר דבר שאי אפשר להשתנות ולהבטל, ואתה כהן לעולם ר"ל מושל מלשון ובני דוד כהנים היו (ש"ב ה יח) מוליך כוהנים שולל (איוב יב יט) כהן מדין (שמות יח) ולעולם רמז שאע"פ שיגרום החטא לגלות מעל גבול הצדק מ"מ כשתשוב המלוכה לעם לשבטו ולזרעו תשוב, ועל דברתי מלכי צדק נראה לי שרומז אל האל יתברך כלומר שמלכותך קיים בדבר האל ובהבטחת המלך הצדק ר"ל האל יתברך, ויש מפרשים וזאת ההצלחה הגיעתך על דבר שאתה מלכי צדק כאמרו ויהי דוד עושה צדקה ומשפט לכל עמו (ש"ב ח טו) ונ"ל שבאה עליו מלת "כהן" כי היא מלה מונחת על שולטנות ועל שמוש בבית האל ושתיהם היו בו כי מצורף על מלכותו ושולטנותו היה מתעסק בעבודת האל וישב בביתו תמיד, ואמר אדני על ימינך כמו יעמוד לימין אביון כלומר ימחץ ביום אפו לנקמת אויביך מלכים ושליטים או רומז ביום אפו על אחרית הימים במלחמת גוג ומגוג, ומלא גויות נ"ל במלת מלא שהיא קבוץ ואסיפה כמו קראו אחריך מלא (ירמיהו יב ו) ורמז הנה על הנבואה העתידה ואמר שהאל ידין בגוים אסיפת גופות ר"ל קבוץ עמים שיביאו למלחמה על ירושלים וכן ימחץ ראש על ארץ רבה ר"ל על ארצות רבות ומחץ עבר במקום עתיד, ומנחל בדרך ישתה ר"ל שיפיל כל כך חללים מהם עד שילך מדמים נחל ואמר ישתה דרך משל כאמרו ודם חללים ישתה (במדבר כג כד) והוא משל לנקמה גדולה ועל כן ירים ראש כדרך עתה ארומם עתה אנשא (ישעיהו לג י) או פירוש ירים ראש עמו שהוא ראש לכל העמים.
