הנה ישכיל עבדי ישעיהו נג פירוש רש"י

רש"י ישעיהו פרק נב

(יג) הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי - הנה באחרית הימים יצליח עבדי יעקב, צדיקים שבו:

(יד) כַּאֲשֶׁר שָׁמְמוּ - כאשר תמהו עליהם עמים רבים בראותם שפלותם, ואמרו זה אל זה כמה מִשְׁחַת מֵאִישׁ מַרְאֵהוּ ראו מה תארם חשוך משאר בני אדם כֵּן כאשר אנחנו רואים בעינינו:

(טו) כֵּן יַזֶּה גּוֹיִם רַבִּים - כן עתה גם הוא תגבר ידו, וידה את קרנות העכו"ם אשר זירוהו: יִקְפְּצוּ - יסגרו פִּיהֶם מרוב תימהון, כי כבוד אֲשֶׁר לֹא סֻפַּר לָהֶם על שום אדם ראו בו: הִתְבּוֹנָנוּ - אסתכלו:

רש"י ישעיהו פרק נג

(א) מִי הֶאֱמִין לִשְׁמֻעָתֵנוּ - כן יאמרו העכו"ם איש לרעהו אילו היינו שומעים מפי אחרים מה שאנו רואים אין להאמין: וּזְרוֹעַ ה' - כזאת בגדולה והוד, עַל מִי נִגְלָתָה עד הנה:

(ב) וַיַּעַל כַּיּוֹנֵק לְפָנָיו - העם הזה לפני בא לו הגדולה הזאת - עם שפל היה מאד, ועלה מאליו כַּיּוֹנֵק מיונקת האילנות: וְכַשֹּׁרֶשׁ עלה מֵאֶרֶץ צִיָּה, לֹא תֹאַר - היה לוֹ מתחלה, וְלֹא הָדָר וְנִרְאֵהוּ וְלֹא מַרְאֶה, וְנֶחְמְדֵהוּ?! - וכשראינוהו מתחלה באין מראה היאך נחמדהו, ונחמדהו תמוה הוא:

(ג) נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים היה, כן דרך הנביא הזה מזכיר כל ישראל כאיש אחד "אל תירא עבדי יעקב" ואף כאן "הנה ישכיל עבדי" בבית יעקב אמר, וישכיל לשון הצלחה הוא, כמו "ויהי דוד לכל דרכיו משכיל". וּכְמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ - מרוב בשתם ושפלותם היו כמסתירי פנים ממנו, חבושי פנים בטמון, כדי שלא נראה אותם, כאדם מנוגע שמסתיר פניו וירא מהביט:                                                                      

(ד) אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא - אכן לשון אבל הוא בכל מקום, אבל עתה אנו רואים שלא מחמת שפלותו בא לו, אלא מיוסר היה ביסורין להיות כל האומות מתכפרות בייסוריהן של ישראל, חלי שהיה ראוי לבא עלינו הוא נשאו.

וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ - אנו היינו סבורים שהוא שנאוי למקום, והוא לא היה כן, אלא מְחֹלָל היה מִפְּשָׁעֵנוּ ומְדֻכָּא מֵעֲוֹנֹתֵינוּ:

(ה) מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו - באו עליו יסורי השלום שהיה לנו, שהוא היה מיוסר להיות שלום לכל העולם:

(ו) כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ - עתה נגלה כי כל האומות תעו. הִפְגִּיעַ בּוֹ - נעתר על ידו ונתרצה על עון כולנו שלא החריב עולמו, הפגיע אשפריאל בלע"ז לשון תחנה:

(ז) נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנֶה - נגש הנה בנוגשׂים ודוחקים: וְהוּא נַעֲנֶה - באונאת דברים שורפרליץ בלע"ז: וְלֹא יִפְתַּח פִּיו - סובל היה ושותק כמו השֶּׂה אשר לַטֶּבַח יוּבָל וּכְרָחֵל אשר לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה: וְלֹא יִפְתַּח פִּיו - מוסב על שה לטבח יובל:

(ח) מֵעֹצֶר וּמִמִּשְׁפָּט לֻקָּח - הנביא מבשר ואומר: כי זאת יאמרו העכו"ם באחרית הימים כשיראו כשנלקח מן העֹצֶר שהיה עצור בידם, וּמִמִּשְׁפָּט היסורין שסבל עד עתה: וְאֶת דּוֹרוֹ - שנים שעברו עליו: מִי יְשׂוֹחֵחַ - את התלאות אשר מצאוהו, כִּי נִגְזַר היה מתחילה וגולה מֵאֶרֶץ חַיִּים היא ארץ ישראל, אשר מִפֶּשַׁע עַמִּי בא הנֶגַע הזה לצדיקים שבהם:

(ט) וַיִּתֵּן אֶת רְשָׁעִים קִבְרוֹ - מסר את עצמו להקבר ככל אשר יגזרו עליו רשעי האומות שהיו קונסים עליהם הריגה, וקבורת חמורים במעי הכלבים: אֶת רְשָׁעִים - לדעת הרשעים, נתרצה ליקבר - ולא יכפור באלהים חיים: וְאֶת עָשִׁיר בְּמֹתָיו - ולדעת המושל, מסר עצמו בכל מיני מות שגזר עליו על שלא רצה לקבל עליו כפירה לעשות רעה ולחמוס חמס ככל הגוים אשר גר ביניהם וְלֹא מִרְמָה בְּפִיו לקבל עליו ע"ז באלוה.

(י) וַה' חָפֵץ דַּכְּאוֹ הֶחֱלִי – הקב"ה חפץ לדכאו ולהחזירו למוטב, לפיכך החלי אותו: אִם תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ וגו' - אמר הקב"ה: אראה אם תהא נפשו ניתנת ונמסרת לקדושתי להשיבה לי אשם על כל אשר מעל, אגמל לו גמולו ויִרְאֶה זֶרַע וגו', אָשָׁם זה לשון כופר שנותן אדם למי שחטא לו אמינד"א בלע"ז, כענין שנא' בפלשתים "אל תשיבו אותו ריקם כי השב תשיבו לו אשם":

(יא) מֵעֲמַל נַפְשׁוֹ - היה אוכל ושבע, ולא היה גוזל וחומס: בְּדַעְתּוֹ יַצְדִּיק צַדִּיק - היה שופט עבדי משפט אמת לכל הבאים לדין לפניו: וַעֲוֹנֹתָם - היה סובל, כדרך כל הצדיקים שנא' "אתה ובניך תשאו את עון המקדש" (במדבר יח):

(יב) לָכֵן - על עשותו זאת אֲחַלֶּק לוֹ נחלה וגורל בָרַבִּים עם האבות הראשונים: הֶעֱרָה לַמָּוֶת נַפְשׁוֹ - לשון "ותער כדה" (בראשית כד): וְאֶת פֹּשְׁעִים נִמְנָה - סבל יסורין כאלו חטא ופשע, והוא בשביל אחרים נשא חטא הרבים: וְלַפֹּשְׁעִים יַפְגִּיעַ - על ידי יסורין שבאת על ידו טובה לעולם:

וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו

האם המשיח יהיה נקרא "ה' צדקנו" מוכיח שהוא אלוהות?

ירמיהו פרק כג, ה-ו
הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְהֹוָה, וַהֲקִמֹתִי לְדָוִד צֶמַח צַדִּיק, וּמָלַךְ מֶלֶךְ וְהִשְׂכִּיל, וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ: בְּיָמָיו תִּוָּשַׁע יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל יִשְׁכֹּן לָבֶטַח, וְזֶה שְּׁמוֹ אֲשֶׁר יִקְרְאוֹ: "יְהֹוָה צִדְקֵנוּ":

זה מעניין שהתרגום היוני לפסוק זה איננו מבין שיקראו למשיח "ה' צדקנו" , אלא שה' יקרא למשיח "צדקנו" או יותר נכון "יהוצדק".

Jeremiah 23:6 ἐν ταῖς ἡμέραις αὐτοῦ σωθήσεται Ιουδας καὶ Ισραηλ κατασκηνώσει πεποιθώς καὶ τοῦτο τὸ ὄνομα αὐτοῦ ὃ καλέσει αὐτὸν κύριος: Ιωσεδεκ.

Jeremiah 23:6 In his days both Juda shall be saved, and Israel shall dwell securely: and this is his name, which the Lord shall call him: Josedec, [among the Prophets].

תרגום לשפה העברית מהיוונית:

בימיו יחדיו יהודה תושע, וישראל ישכון לבטח, וזהו שמו אשר יקרא לו ה': יהוצדק.

בפסוקים להלן אפשר ללמוד שגם מקומות כגון ירושלים והר המוריה נקראים בשם ה', וכן המזבח נקרא בשם ה'.

ירמיהו פרק לג, טו-טז
בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא אַצְמִיחַ לְדָוִד צֶמַח צְדָקָה וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ: בַּיָּמִים הָהֵם תִּוָּשַׁע יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם תִּשְׁכּוֹן לָבֶטַח וְזֶה אֲשֶׁר יִקְרָא לָהּ "יְהֹוָה צִדְקֵנוּ":


בראשית פרק כב, יד
וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא: "יְהֹוָה יִרְאֶה", אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר יְהֹוָה יֵרָאֶה:

שמות פרק יז, טו
וַיִּבֶן מֹשֶׁה מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ: "יְהֹוָה נִסִּי":

בראשית פרק לג ,כ
וַיַּצֶּב [יעקב] שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לוֹ: "אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל":

שופטים ו כד
ויִּבֶן שָׁם גִּדְעוֹן מִזְבֵּחַ לַיהוָה, וַיִּקְרָא־לוֹ: "יְהוָה שָׁלוֹם", עַד הַיּוֹם הַזֶּה עוֹדֶנּוּ בְּעָפְרָת אֲבִי הָעֶזְרִי׃

ישעיהו פרק סא ו
וְאַתֶּם "כֹּהֲנֵי יְהוָה" תִּקָּרֵאוּ, מְשָׁרְתֵי אֱלֹהֵינוּ יֵאָמֵר לָכֶם, חֵיל גּוֹיִם תֹּאכֵלוּ וּבִכְבוֹדָם תִּתְיַמָּרוּ:

ישעיהו פרק סב יב
וְקָרְאוּ לָהֶם: עַם הַקֹּדֶשׁ, "גְּאוּלֵי יְהוָה", וְלָךְ יִקָּרֵא דְרוּשָׁה עִיר לֹא נֶעֱזָבָה:

ירמיהו פרק ג יז

בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלִַם: "כִּסֵּא יְהוָה", וְנִקְווּ אֵלֶיהָ כָל הַגּוֹיִם לְשֵׁם ה' לִירוּשָׁלִָם, וְלֹא יֵלְכוּ עוֹד אַחֲרֵי שְׁרִרוּת לִבָּם הָרָע:

זכריה פרק ח ג

כֹּה אָמַר ה' שַׁבְתִּי אֶל צִיּוֹן וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם, וְנִקְרְאָה יְרוּשָׁלִַם: עִיר הָאֱמֶת, וְ"הַר יְהוָה צְבָאוֹת", הַר הַקֹּדֶשׁ:

תהלים ק"י פירוש הספורנו

תהלים ק"י
 1 לדָוִד מִזְמוֹר נְאֻם יְהוָה לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי עַד־אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ׃
 2 מַטֵּה־עֻזְּךָ יִשְׁלַח יְהוָה מִצִּיּוֹן רְדֵה בְּקֶרֶב אֹיְבֶיךָ׃
 3 עַמְּךָ נְדָבֹת בְּיוֹם חֵילֶךָ בְּהַדְרֵי־קֹדֶשׁ מֵרֶחֶם מִשְׁחָר לְךָ טַל יַלְדֻתֶיךָ׃
 4 נִשְׁבַּע יְהוָה וְלֹא יִנָּחֵם אַתָּה־כֹהֵן לְעוֹלָם עַל־דִּבְרָתִי מַלְכִּי־צֶדֶק׃
 5 אֲדֹנָי עַל־יְמִינְךָ מָחַץ בְּיוֹם־אַפּוֹ מְלָכִים׃
 6 יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת מָחַץ רֹאשׁ עַל־אֶרֶץ רַבָּה׃
 7 מִנַּחַל בַּדֶּרֶךְ יִשְׁתֶּה עַל־כֵּן יָרִים רֹאשׁ׃

פירוש הספורנו:
נְאֻם יְהוָה לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי - לא תגלה עדיין אבל תשב לימיני ומלאכי השרת על שמאלי. עַד־אָשִׁית אֹיְבֶיךָ - גוג ומגוג, הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ - כאמרו והיה הנותר מכל הגוים, כשנתמלאה סאתה מלכים הבאים על ירושלים, ועלו מדי שנה בשנה להשתחות למלך ה' צבאות. רְדֵה בְּקֶרֶב אֹיְבֶיךָ - וכמו כן רדה עמך, ועם זה נדבות ביום חיליך בהדרי קדש מרחם משחר לך ביום הראות חילך וכחך בהדור של קדש תהיה לך מנחות נדבה אשר יובילו מלכים שי, וכמו כן יהיה לך משחר ביקור מלכי ארץ מרחם מיום לדתם וכמו כן יהיה לך טל ילדותך הלחות השרשי הנאות לחיים תמיד ולא תזקין לעולם, וזה כי אמנם בשבועה אתה כהן לעולם שתהיה לעולם כהן מורה, על דברתי, על התורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, מלכי צדק וכמו כן נשבע שאתה תהיה לעולם מלך של צדק כי הנה ה' על ימינך יותר ממלחמת ימינך, מחץ כבר ביום אפו מלכים מלכי האומות עע"א והוא ידין בגוים בקבוץ המון גוג מלא גויות שהוא קבוץ מלא גויות של אומות רבות כמבואר בספר יחזקאל וזולתו, מחץ ראש אשר כבר מחץ והרג את הראש והנגיד של בני קבוץ גלויות שהזכירו רז"ל שהוא משיח בן יוסף, על ארץ רבה על ארצה של ירושלים שתהיה רבתי עם בגוים, מנחל בדרך ישתה גוג אשר לרב חילו לא ישתה מי באר שלא יספיקו לו אבל ישתה מנחל נובע על כן ירים ראש גוג ומגוג הנזכר ברב חילו יתאמץ להרים ראש אחר השפלת האומות עע"א.

שבועה - אגרת אל העברים טועה בבורות

אל העברים 7:1-28
1 כִּי זֶה מַלְכִּי־צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם כֹּהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר יָצָא לִקְרַאת אַבְרָהָם בְּשׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת אֶת־הַמְּלָכִים וַיְבָרֲכֵהוּ׃
 2 וַאֲשֶׁר חָלַק־לוֹ אַבְרָהָם מַעֲשֵׂר מִכֹּל, שְׁמוֹ הוּא מֶלֶךְ הַצְּדָקָה, וְעוֹד מֶלֶךְ שָׁלֵם - הוּא מֶלֶךְ הַשָּׁלוֹם׃
 3 בְּאֵין־אָב בְּאֵין־אֵם, בְּאֵין יַחַשׂ, וּלְיָמָיו אֵין תְּחִלָּה, וּלְחַיָּיו אֵין סוֹף, וּבְזֹאת־נִדְמֶה לְבֶן־הָאֱלֹהִים הוּא עוֹמֵד בִּכְהוּנָּתוֹ לָנֶצַח׃
 4 וּרְאוּ מַה־גָּדוֹל הוּא אֲשֶׁר גַּם־אַבְרָהָם אָבִינוּ נָתַן־לוֹ מַעֲשֵׂר מֵרֵאשִׁית הַכֹּל׃
 5 הֶן־בְּנֵי לֵוִי נֹחֲלֵי הַכְּהוּנָּה יֶשׁ־חֹק לָהֶם עַל־פִּי הַתּוֹרָה לָקַחַת אֶת־הַמַּעַשְׂרוֹת מִן־הָעָם מִן־אֲחֵיהֶם אֲשֶׁר אַף־הֵם יֹצְאֵי יֶרֶךְ אַבְרָהָם׃
 6 וַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ מִתְיַחֵשׂ לְמִשְׁפַּחְתָּם הוּא לָקַח אֶת־הַמַּעֲשֵׂר מִן־אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֶת־אֲשֶׁר הָיְתָה־לּוֹ הַהַבְטָחָה׃
 7 וְהִנֵּה נָכוֹן הַדָּבָר שֶׁהַקָּטֹן יְבֹרַךְ עַל־יְדֵי הַגָּדוֹל מִמֶּנּוּ׃
 8 וּפֹה בְּנֵי אָדָם שֶׁיָּמוּתוּ לֹקְחִים אֶת־הַמַּעֲשֵׂר [=הכהנים הלוים], אֲבָל שָׁם לֹקְחוֹ מִי שֶׁהוּעַד עָלָיו כִּי הוּא חָי׃
 9 וְיִתָּכֵן לוֹמַר כִּי גַם־לֵוִי הַלֹּקֵחַ אֶת־הַמַּעַשְׂרוֹת הָיָה מְעַשֵׂר בַּעְשֵׂר אַבְרָהָם׃
 10 כִּי עוֹד בְּיֶרֶךְ הָאָב הָיָה בְּצֵאת מַלְכִּי־צֶדֶק לִקְרָאתוֹ׃
 11 עַל־כֵּן אִלּוּ הָיְתָה שְׁלֵמוּת עַל־יְדֵי כְהוּנַּת בְּנֵי לֵוִי אֲשֶׁר־בָּהּ נִתְּנָה הַתּוֹרָה לָעָם לָמָּה־זֶּה צָרִיךְ לָקוּם עוֹד כֹּהֵן אַחֵר עַל־דִּבְרָתִי מַלְכִּי־צֶדֶק וְלֹא יֹאמַר עַל־דִּבְרָתִי אַהֲרֹן׃
 12 כִּי בְּהִשְׁתַּנּוֹת הַכְּהוּנָּה צָרִיךְ שֶׁתִּשְׁתַּנֶּה גַּם־הַתּוֹרָה׃
 13 כִּי אֲשֶׁר־מְדוּבָּר בּוֹ כָּזֹאת [=ישו] הוּא מִשֵּׁבֶט אַחֵר אֲשֶׁר מֵעוֹלָם לֹא־שֵׁרֵת אִישׁ מִמֶּנּוּ בַּמִּזְבֵּחַ׃
 14 כִּי גָלוּי לַכֹּל אֲשֶׁר אֲדֹנֵינוּ צָמַח מִיהוּדָה מִן־הַשֵּׁבֶט אֲשֶׁר מֹשֶׁה לֹא־דִבֶּר אֵלָיו דָּבָר עַל־הַכְּהוּנָּה׃
 15 וְעוֹד יוֹתֵר בָּרוּר הוּא אִם־יוּקַם בְּדִמְיוֹן מַלְכִּי־צֶדֶק כֹּהֵן אַחֵר׃
 16 אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ עַל־פִּי חוּקַּת בָּשָׂר וָדָם אֶלָּא עַל־פִּי כֹּחַ חַיִּים שֶׁאֵין לָהֶם הֶפְסֵק׃
 17 כִּי־הֵעִיד עָלָיו אַתָּה־כֹהֵן לְעוֹלָם עַל־דִּבְרָתִי מַלְכִּי־צֶדֶק׃
 18 בַּעֲבוּר אֲשֶׁר הַמִּצְוָה הַקֹּדֶמֶת הוּסָרָה בִּהְיוֹתָהּ חֲלוּשָׁה וְקִצְרַת־יָד מֵהוֹעִיל׃
 19 כִּי הַתּוֹרָה הִיא לֹא־הִשְׁלִימָה דָּבָר וְהִנֵּה נִכְנְסָה תַחְתֶּיהָ תִּקְוָה טוֹבָה מִמֶּנָּה אֲשֶׁר־נִקְרַב עַל־יָדָהּ לֵאלֹהִים׃
 20 וּכְפִי אֲשֶׁר לֹא בְּלֹא שְׁבוּעָה הָיְתָה־זֹּאת׃
 21 כִּי הֵמָּה [=בני לוי נוחלי הכהונה] נִתְכַּהֲנוּ בְלִי־שְׁבוּעָה, וְזֶה בִּשְׁבוּעָה עַל־יְדֵי הָאֹמֵר לוֹ: נִשְׁבַּע יְהֹוָה וְלֹא יִנָּחֵם אַתָּה־כֹהֵן לְעוֹלָם עַל־דִּבְרָתִי מַלְכִּי־צֶדֶק׃
 22 הִנֵּה בְּזֹאת מְעוּלָּה הִיא הַבְּרִית אֲשֶׁר יֵשׁוּעַ עָרַב אוֹתָהּ׃
 23 וְשָׁם נִתְכַּהֲנוּ רַבִּים [=כהנים גדולים] מִפְּנֵי אֲשֶׁר הַמָּוֶת לֹא הִנִּיחָם לְהִוָּתֵר בָּאָרֶץ׃
 24 אֲבָל זֶה יַעֲמֹד לְעוֹלָם וַיְהִי־לוֹ כְהוּנָּה אֲשֶׁר לֹא־תַעֲבֹר מִמֶּנּוּ׃
 25 אֲשֶׁר עַל־כֵּן יוּכַל לְהוֹשִׁיעַ בַּכֹּל וָכֹל אֶת־הַנִּגָּשִׁים עַל־יָדוֹ לֵאלֹהִים כִּי חַי־הוּא תָמִיד לְהַפְגִּיע בַּעֲדָם׃
 26 כִּי נָאֲוָה־לָּנוּ כֹּהֵן כָּזֶה שֶׁהוּא חָסִיד וְתָמִים וְטָהוֹר וְנִבְדָּל מִן־הַחַטָּאִים וְנִשָׂא מֵהַשָּׁמָיִם׃
 27 אֲשֶׁר אֵין עָלָיו כַּכֹּהֲנִים הַגְּדוֹלִים הָהֵם לְהַקְרִיב יוֹם יוֹם בָּרִאשׁוֹנָה עַל־חַטֹּאתָיו וְאַחֲרֵי־כֵן עַל־חַטֹּאת הָעָם כִּי־זֹאת עָשָׂה בְּפַעַם אַחַת בְּהַקְרִיבוֹ אֶת־נַפְשׁוֹ׃
 28 כִּי הַתּוֹרָה הֶעֱמִידָה לְכֹהֲנִים גְּדוֹלִים בְּנֵי־אָדָם חַלָּשִׁים, אֲבָל דְּבַר־הַשְּׁבוּעָה הַבָּאָה אַחֲרֵי הַתּוֹרָה הֶעֱמִיד אֶת־הַבֵּן הַמּוּשְׁלָם לְעוֹלָם׃



 ולֶחֶם מִשָּׁמַיִם נָתַתָּה לָהֶם לִרְעָבָם וּמַיִם מִסֶּלַע הוֹצֵאתָ לָהֶם לִצְמָאָם וַתֹּאמֶר לָהֶם לָבוֹא לָרֶשֶׁת אֶת־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־נָשָׂאתָ אֶת־יָדְךָ לָתֵת לָהֶם׃
 (Neh 9:15 WTT)

נעשה אדם בצלמנו כדמותנו

בראשית פרק א, כו-כח
(כו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ, וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה, וּבְכָל הָאָרֶץ, וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ: (כז) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ, זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם: (כח) וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים: פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ, וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ:

בראשית פרק ה, א-ג
(א) זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ: (ב) זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם בְּיוֹם הִבָּרְאָם: ס (ג) וַיְחִי אָדָם שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת:

הכוונה ששת היה דומה לאדם הראשון במאפיין שגם הוא נולד בדמותו כצלמו להיות מושל ורודה שהרי שמו "שת" ושת לשון ממשלה כמו בתהלים ח (ז) "תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ, כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו." ועוד שהרי שרק מזרע שת נולד נח ושאר הזרע של קין ושאר הבנים והבנות שנולדו לאדם הראשון אח"כ נמחו במשפט במבול, ולכן נח מזרע שת הוא ובניו וזרעם נשארו לרדות בבריאה לכן נאמר "ויולד בדמותו כצלמו" רק על שת ולא אחרים.



הנוצרים טוענים ש"נעשה" בלשון רבים מעיד על ריבוי פרסונות בראש-האלוהות.

תשובה:
1. אם כדבריהם כן הוא, אם האדם נברא בצלמו כדמותו של אלהים, בוא נסתכל על האדם האם האדם הוא 3 פרסונות עם 3 רצונות שונים? שכל פרסונה הוא נפרד מחבירו? לא! האדם הוא פרסונה אחת בגוף אחד - כך האלוהים פרסונה אחת במהות אחת.
2. אם תאמר ש"ויאמר אלוהים" הוא האב והוא אמר לחברי השילוש "נעשה אדם", אם כן קשה מה שכתוב "ויברא אלהים את האדם" , האם אלהים האב ברא את האדם? זה סותר את הבשורה של יוחנן שהכל נברא ע"י ישו הדבר.
3. למה להניח שאלוהים הוא 3 פרסונות וכאן הוא מדבר לפרסונות האחרות, הרי אין בכל התנ"ך מושג של מהות אחת ושלוש פרסונות.
4. כתוב שאלוהים ברא את האדם בצלמו ואח"כ כתוב זכר ונקבה ברא אותם, אם כן אלוהים לפי הלוגיקה של הנוצרים הוא זכר ונקבה? הוא דואלי? הוא שתי מהויות?


התשובה היהודית:
המילה "אלוהים" בתנ"ך יש 3 משמעויות. 1. אלוהים - הקב"ה 2. אלוהים - מלאכים 3. אלוהים - בני אדם שופטים. זאת אומרת שיש לקב"ה מלאכים ובני אדם מכנה משותף שהוא ממשלה. כמו שכתוב בדניאל פרק יב, א "וּבָעֵת הַהִיא יַעֲמֹד מִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל הָעֹמֵד עַל בְּנֵי עַמֶּךָ" , דניאל פרק י, יג "...וְהִנֵּה מִיכָאֵל אַחַד הַשָּׂרִים הָרִאשֹׁנִים בָּא לְעָזְרֵנִי..."
גולת הכותרת שהאדם שנוצר יהיה "אלוהים" - שופט מושל, אשר כובש ורודה בכל הבריאה. שאכן מי שמושל בארץ ובכל הברואים הוא האדם ולא יצור אחר. לכן התורה כותבת ויאמר דייקא "אלוהים" - נעשה אדם, למלאכים אשר גם הם קרואים אלוהים, כמו שכתוב בתהלים ח ו "ותחסרהו מעט מאלהים" - מתורגם בקינג גיימס "מלאכים". בצלמנו כדמותנו - כמו שאנו מושלים כל אחד לפי מדרגתו, כך האדם מושל בבריאה, "ויברא אלוהים את האדם בצלמו בצלם אלוהים" - ה' ברא את האדם בצלם של מלאכים ובצלמו. כדמות מלאכים כדמותו, בענין החוכמה והדעת ואולי גם הבחירה. לשון "וירד" הוא לשון ממשלה "וירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ".

תהלים פרק ח, ד-ט
(ד) כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂי אֶצְבְּעֹתֶיךָ יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה: (ה) מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ: (ו) וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ: (ז) תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו: (ח) צֹנֶה וַאֲלָפִים כֻּלָּם וְגַם בַּהֲמוֹת שָׂדָי: (ט) צִפּוֹר שָׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם עֹבֵר אָרְחוֹת יַמִּים:

מלכים א כב 19-20
 19 וַיֹּאמֶר לָכֵן שְׁמַע דְּבַר־יְהוָה רָאִיתִי אֶת־יְהוָה יֹשֵׁב עַל־כִּסְאוֹ וְכָל־צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמֵד עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ׃
 20 וַיֹּאמֶר יְהוָה מִי יְפַתֶּה אֶת־אַחְאָב וְיַעַל וְיִפֹּל בְּרָמֹת גִּלְעָד, וַיֹּאמֶר זֶה בְּכֹה וְזֶה אֹמֵר בְּכֹה׃

ישעיהו ו ח-ט
 8 וָאֶשְׁמַע אֶת־קוֹל אֲדֹנָי אֹמֵר אֶת־מִי אֶשְׁלַח וּמִי יֵלֶךְ־לָנוּ, וָאֹמַר הִנְנִי שְׁלָחֵנִי׃
 9 וַיֹּאמֶר לֵךְ וְאָמַרְתָּ לָעָם הַזֶּה שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ וְאַל־תָּבִינוּ וּרְאוּ רָאוֹ וְאַל־תֵּדָעוּ׃

איוב
 6  וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל־יְהוָה וַיָּבוֹא גַם־הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם׃ (Job 1:6 WTT)

בראשית פרק יא, ה-ט
(ה) וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם: (ו) וַיֹּאמֶר ה' הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת: (ז) הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ: (ח) וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר: (ט) עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה' עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ: פ

בכל מקום שבא לשון רבים כמו כאן "הבה נרדה" ה' בא במשפט עם בני האדם בוני המגדל ובגלל שיש כאן משפט צריך להיות סנגור וקטגור כמו שרואים גם בזכריה שמלאך ה' סניגור של יהושע, והשטן קטגור שבא "לעמוד על ימינו" בלשון התנך כפי שכתוב בתהלים "לעמוד על ימין" הכונה לשון סגי נהור - שמשטין עליו. תהלים פרק קט (ו) "הַפְקֵד עָלָיו רָשָׁע וְשָׂטָן יַעֲמֹד עַל יְמִינוֹ:".

זכריה פרק ג, א-ה
(א) וַיַּרְאֵנִי אֶת יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עֹמֵד לִפְנֵי מַלְאַךְ ה' וְהַשָּׂטָן עֹמֵד עַל יְמִינוֹ לְשִׂטְנוֹ: (ב) וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן יִגְעַר ה' בְּךָ הַשָּׂטָן וְיִגְעַר ה' בְּךָ הַבֹּחֵר בִּירוּשָׁלִָם הֲלוֹא זֶה אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ: (ג) וִיהוֹשֻׁעַ הָיָה לָבֻשׁ בְּגָדִים צוֹאִים וְעֹמֵד לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ: (ד) וַיַּעַן [=ה'] וַיֹּאמֶר אֶל הָעֹמְדִים לְפָנָיו לֵאמֹר: הָסִירוּ הַבְּגָדִים הַצֹּאִים מֵעָלָיו, וַיֹּאמֶר אֵלָיו רְאֵה הֶעֱבַרְתִּי מֵעָלֶיךָ עֲוֹנֶךָ וְהַלְבֵּשׁ אֹתְךָ מַחֲלָצוֹת: (ה) וָאֹמַר יָשִׂימוּ צָנִיף טָהוֹר עַל רֹאשׁוֹ וַיָּשִׂימוּ הַצָּנִיף הַטָּהוֹר עַל רֹאשׁוֹ וַיַּלְבִּשֻׁהוּ בְּגָדִים, וּמַלְאַךְ ה' עֹמֵד:

דניאל פרק ד, י-כא
(י) חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי רֵאשִׁי עַל מִשְׁכְּבִי וַאֲלוּ עִיר וְקַדִּישׁ מִן שְׁמַיָּא נָחִת: (יד) בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָמָא וּמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵלְתָא עַד דִּבְרַת דִּי יִנְדְּעוּן חַיַּיָּא דִּי שַׁלִּיט עִלָּאָה בְּמַלְכוּת אֲנָשָׁא וּלְמַן דִּי יִצְבֵּא יִתְּנִנַּהּ וּשְׁפַל אֲנָשִׁים יְקִים עֲלַהּ: (כא) דְּנָה פִשְׁרָא מַלְכָּא וּגְזֵרַת עִלָּאָה הִיא דִּי מְטָת עַל מַרִי מַלְכָּא:

בחלום של דניאל , דניאל רואה שמלאך נוחת מן השמים ואומר מה יהיה עם נבוכדנצר שנמשל לאילן, המלאך אומר: בגזרת עירין נאמר, ובמאמר קדישין נגזר. ובפסוק כא כתוב שהגזרה היא גזרת אל עליון היינו הקב"ה, רואים שהקב"ה גוזר על פי בית דינו וכאילו הם גזרו כיון שהם השרים יועצים לו זה בכה וזה בכה. אז גם פה יש משפט וה' ברוב ענותנותו מתייעץ עם בית דינו. כשם שהתייעץ ונמלך עם אברהם אבינו לגבי משפט סדום בבראשית יח מפס' יז עד סוף הפרק.

The sentence is by the decree of the watchers, the decision by the word of the holy ones, (Dan 4:17 ESV)

this is the interpretation, O king: It is a decree of the Most High, which has come upon my lord the king, (Dan 4:24 ESV)

פילטוס ההגמון - אבולוציה בבשורות

לפניכם הסיפור של פילטוס ההגמון בבשורות, ניתן לראות שאם נתחיל בבשורה היותר קדמונית הלוא היא של מארקוס ונלך ונקרא הלאה בבשורות מתיאוס לוקס וג'ואן כפי סדר הופעתם על במת ההסיטוריה נווכח שהסיפור אט אט תופס תאוצה בשנאתו ובהצגת היהודים כאשמים ברצח ישו ובהצגת פילטוס כנקי זח וטהור מחטא ואשמת הריגת ישו.

מארקוס
1 וַיְהִי לִפְנוֹת הַבֹּקֶר וַיְמַהֲרוּ רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְעִמָּהֶם הַזְּקֵנִים וְהַסּוֹפְרִים וְכָל־הַסַּנְהֶדְרִין לְהִוָּעֵץ וַיַּאַסְרוּ אֶת־יֵשׁוּעַ וַיּוֹלִיכוּהוּ מִשָּׁם     וַיִּמְסְרוּהוּ אֶל־פִּילָטוֹס׃
 2 וַיִּשְׁאַל אוֹתוֹ פִּילָטוֹס הַאַתָּה מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַתָּה אָמָרְתָּ׃
 3 וְרָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים הִרְבּוּ לְשִׂטְנוֹ׃
 4 וַיּוֹסֶף פִּילָטוֹס וַיִּשְׁאָלֵהוּ לֵאמֹר הָאֵינְךָ מֵשִׁיב דָּבָר רְאֵה כַּמָּה הֵם עָנוּ בָךְ׃
 5 וְיֵשׁוּעַ לֹא־הֵשִׁיב עוֹד אַף־דָּבָר אֶחָד וַיִּתְמַהּ פִּילָטוֹס׃
 6 וּמִדֵּי חַג בְּחַגּוֹ הָיָה פּוֹטֵר לָהֶם אָסִיר אֶחָד אֵת אֲשֶׁר יְבַקֵּשׁוּ׃
 7 וַיְהִי אִישׁ הַנִּקְרָא בְשֵׁם בַּר־אַבָּא אָסוּר עִם־הַמּוֹרְדִים אֲשֶׁר רָצְחוּ רֶצַח בְּעֵת הַמָּרֶד׃
 8 וַיַּעַל הֶהָמוֹן וַיָּחֵלּוּ לְבַקֵּשׁ שֶׁיַּעֲשֶׂה לָהֶם כְּפַעַם בְּפָעַם׃
 9 וַיַּעַן אֹתָם פִּילָטוֹס וַיֹּאמַר רְצוֹנְכֶם שֶׁאַתִּיר לָכֶם אֶת־מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים׃
 10 כִּי יָדַע אֲשֶׁר רַק־מִקִּנְאָה מְסָרוּהוּ רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים׃
 11 וְרָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים הֵסִיתוּ אֶת־הֶהָמוֹן לְבִלְתִּי הַתִּיר לָהֶם כִּי אִם־בַּר־אַבָּא׃
 12 וַיֹּסֶף פִּילָטוֹס וַיַּעַן וַיֹּאמֶר לָהֶם וּמָה־אֵפוֹא רְצוֹנְכֶם שֶׁאֶעֱשֶׂה לַאֲשֶׁר אַתֶּם קֹרְאִים מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים׃
 13 וַיִּקְרְאוּ עוֹד הַצְלֵב אֹתוֹ׃
 14 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם פִּילָטוֹס מָה־אֵפוֹא רָעָה עָשָׂה וְהֵם הִרְבּוּ־עוֹד לִקְרֹא הַצְלֵב אֹתוֹ׃
 15 וַיּוֹאֶל פִּילָטוֹס לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן הָעָם וַיַּתֵּר לָהֶם אֵת בַּר־אַבָּא וְאֵת יֵשׁוּעַ הִכָּה בַשׁוֹטִים וַיִּמְסֹר אוֹתוֹ לְהִצָּלֵב׃


מתיאוס 27
 1 וַיְהִי לִפְנוֹת הַבֹּקֶר וַיִּוָּעֲצוּ כָּל־רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְזִקְנֵי הָעָם עַל־יֵשׁוּעַ לְהֲמִיתוֹ׃
 2 וַיַּאַסְרוּ אֹתוֹ וַיּוֹלִיכוּהוּ מִשָׁם וַיִּמְסְרוּהוּ אֶל־פּוֹנְטִיּוֹס פִּילָטוֹס הַהֶגְמוֹן׃
 11 וְיֵשׁוּעַ הָעֳמַד לִפְנֵי הַהֶגְמוֹן וַיִּשְׁאָלֵהוּ הַהֶגְמוֹן לֵאמֹר הַאַתָּה הוּא מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ אַתָּה אָמָרְתָּ׃
 12 וְרָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְהַזְּקֵנִים דִּבְּרוּ עָלָיו שִׂטְנָתָם וְהוּא לֹא־עָנָה דָבָר׃
 13 וַיֹּאמֶר אֵלָיו פִּילָטוֹס הַאֵינְךָ שֹׁמֵעַ כַּמָּה הֵם מְעִידִים בָּךְ׃
 14 וְלֹא עָנָהוּ אַף־דָּבָר אֶחָד וַיִּתְמַהּ הַהֶגְמוֹן עַד־מְאֹד׃
 15 וְהַהֶגְמוֹן הָיָה מַתִּיר לָעָם בְּכָל־חַג אָסִיר אֶחָד אֵת אֲשֶׁר יֶחְפָּצוּ׃
 16 וּבָעֵת הַהִיא הָיָה לָהֶם אָסִיר מְפוּרְסָם וּשְׁמוֹ בַּר־אַבָּא׃
 17 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִקְהֲלוּ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם פִּילָטוֹס אֶת־מִי תִרְצוּ שֶׁאַתִּיר לָכֶם אֵת בַּר־אַבָּא אוֹ אֶת־יֵשׁוּעַ הַנִּקְרָא בְּשֵׁם־מָשִׁיחַ׃
 18 כִּי יָדַע אֲשֶׁר מִקִּנְאָתָם בּוֹ הִסְגִּרוּהוּ׃
 19 וַיְהִי בְּשִׁבְתּוֹ עַל־כִּסֵּא הַדִּין וַתִּשְׁלַח אֵלָיו אִשְׁתּוֹ לֵאמֹר אַל־תְּהִי יָדְךָ בַּצַּדִּיק הַזֶּה כִּי בַעֲבוּרוֹ הַרְבֵּה עוּנֵּיתִי הַיּוֹם בַּחֲלוֹם׃
 20 וְרָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְהַזְּקֵנִים הִסִּיתוּ אֶת־הֲמוֹן הָעָם לִשְׁאֹל לָהֶם אֵת בַּר־אַבָּא וּלְאַבֵּד אֵת־יֵשׁוּעַ׃
 21 וַיַּעַן הַהֶגְמוֹן וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אֶת־מִי מִשְׁנֵיהֶם תִּרְצוּ שֶׁאַתִּיר לָכֶם וַיֹּאמְרוּ אֵת בַּר־אַבָּא׃
 22 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם פִּילָטוֹס וּמָה־אֶעֱשֶׂה לְיֵשׁוּעַ הַנִּקְרָא בְּשֵׁם־מָשִׁיחַ וַיַּעֲנוּ כוּלָּם יִצָּלֵב׃
 23 וַיֹּאמֶר הַהֶגְמוֹן וּמֶה־עָשָׂה רָעָה וַיִּצְעֲקוּ עוֹד וַיֹּאמְרוּ יִצָּלֵב׃
 24 וַיְהִי כִּרְאוֹת פִּילָטוֹס כִּי לֹא־יוֹעִיל מְאוּמָה וְכִי רָבְתָה עוֹד הַמְּהוּמָה וַיִּקַּח מַיִם וַיִּרְחַץ אֶת־יָדָיו לְעֵינֵי הָעָם וַיֹּאמַר נָקִי אָנֹכִי מִדַּם הַצַּדִּיק הַזֶּה אַתֶּם רְאוּ׃
 25 וַיַּעֲנוּ כָל־הָעָם וַיֹּאמְרוּ דָּמוֹ עָלֵינוּ וְעַל־בָּנֵינוּ׃
 26 אָז הִתִּיר לָהֶם אֵת בַּר־אַבָּא וְאֵת יֵשׁוּעַ הִכָּה בַשׁוֹטִים וַיִּמְסֹר אוֹתוֹ לְהִצָּלֵב׃


לוקס 23
 1 וַיָּקָם כָּל־קְהָלָם וַיּוֹלִיכוּהוּ אֶל־פִּילָטוֹס׃
 2 וַיָּחֵלּוּ לְדַבֵּר עָלָיו שִׂטְנָה לֵאמֹר אֶת־זֶה מָצָאנוּ מֵסִית אֶת־הָעָם וּמֹנֵעַ אוֹתוֹ מִתֵּת מַס לְקֵיסַר בְּאָמְרוֹ כִּי הוּא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ׃
 3 וַיִּשְׁאָלֵהוּ פִילָטוֹס לֵאמֹר הַאַתָּה מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אַתָּה אָמָרְתָּ׃
 4 וַיֹּאמֶר פִּילָטוֹס אֶל־רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְאֶל־הֲמוֹן הָעָם לֹא־מָצָאתִי אַשְׁמָה בָּאִישׁ הַזֶּה׃
 5 וְהֵם הִתְאַמְּצוּ לְדַבֵּר מַדִּיחַ הוּא אֶת־הָעָם בְּלַמְּדוֹ בְּכָל־יְהוּדָה הָחֵל מִן־הַגָּלִיל וְעַד־הֵנָּה׃
 6 וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ פִּילָטוֹס אֶת־שֵׁם הַגָּלִיל וַיִּשְׁאַל אִם־הוּא אִישׁ גְּלִילִי׃
 7 וְכַאֲשֶׁר יָדַע כִּי־מִמֶּמְשֶׁלֶת הוֹרְדוֹס הוּא שְׁלָחוֹ אֶל־הוֹרְדוֹס אֲשֶׁר הָיָה גַם־הוּא בִּירוּשָׁלַיִם בַּיָּמִים הָאֵלֶּה׃
 8 וַיִּשְׂמַח הוֹרְדוֹס עַד־מְאֹד כִּרְאוֹתוֹ אֶת־יֵשׁוּעַ כִּי מִיָּמִים רַבִּים הִתְאַוָּה לִרְאֹת אֹתוֹ כִּי־שָׁמַע אֶת־שָׁמְעוֹ וַיְקַו לִרְאֹת אוֹת אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה׃
 9 וַיֶּרֶב לִשְׁאֹל אוֹתוֹ וְהוּא לֹא־הֵשִׁיב אֹתוֹ דָּבָר׃
 10 וַיַּעַמְדוּ רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְהַסּוֹפְרִים וַיִּתְחַזְּקוּ לְדַבֵּר עָלָיו שִׂטְנָה׃
 11 וַיִּבֶז אֹתוֹ הוֹרְדוֹס הוּא וְצִבְאוֹתָיו וַיְהָתֶל־בּוֹ וַיַּלְבֵּשׁ אוֹתוֹ בֶּגֶד זְהוֹרִית וַיִּשְׁלָחֵהוּ אֶל־פִּילָטוֹס׃
 12 בַּיּוֹם הַהוּא נַעֲשׂוּ פִּילָטוֹס וְהוֹרְדוֹס אֹהֲבִים זֶה לָזֶה כִּי לְפָנִים אֵיבָה בֵינֵיהֶם׃
 13 וַיִּקְרָא פִילָטוֹס אֶת־רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְאֶת־הַשָּׂרִים וְאֶת־הָעָם׃
 14 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הֲבֵאתֶם לְפָנַי אֶת־הָאִישׁ הַזֶּה כְּמֵסִית אֶת־הָעָם וְהִנֵּה אָנֹכִי חֲקַרְתִּיו לְעֵינֵיכֶם וְלֹא מָצָאתִי בָּאִישׁ הַזֶּה כָּל־אַשְׁמָה מִן־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אַתֶּם טוֹעֲנִים אֹתוֹ׃
 15 וְגַם־הוֹרְדוֹס לֹא מָצָא כִּי הֱשִׁיבוֹ אֵלֵינוּ וְהִנֵּה אֵין־חֵטְא מָוֶת לָאִישׁ הַזֶּה׃
 16 עַל־כֵּן אֲיַסְּרֶנּוּ וְאַתִּירֶנּוּ׃
 17 וְלוֹ הָיָה לְהַתִּיר לָהֶם חָבוּשׁ אֶחָד בִּימֵי הֶחָג׃
 18 וַיִּצְעֲקוּ כָל־הֲמוֹנָם וַיֹּאמְרוּ הָסֵר אֶת־זֶה וְהַתֵּר לָנוּ אֵת בַּר־אַבָּא׃
 19 וְהוּא הָיָה אָסוּר בֵּית הַכֶּלֶא עַל־דְּבַר מֶרֶד אֲשֶׁר־נִהְיָה בָעִיר וְעַל־רָצַח׃
 20 וַיֹּסֶף פִּילָטוֹס וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כִּי חָפֵץ לְהַתִּיר אֶת־יֵשׁוּעַ׃
 21 וְהֵמָּה קָרְאוּ לֵאמֹר הַצְלֵב אוֹתוֹ הַצְלֵב׃
 22 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם פַּעַם שְׁלִישִׁית מֶה עָשָׂה זֶה רָעָה כָּל־מִשְׁפַּט מָוֶת לֹא־מָצָאתִי בוֹ עַל־כֵּן אֲיַסְּרֶנּוּ וְאַתִּירֶנּוּ׃
 23 וַיִּפְצְרוּ בוֹ בְּקוֹל גָּדוֹל וַיְבַקְשׁוּ אֲשֶׁר יִצָּלֵב וַיֶּחֱזַק קוֹלָם וְקוֹל רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים׃
 24 וַיִּגְזֹר פִּילָטוֹס אֲשֶׁר תֵּעָשֶׂה בַּקָּשָׁתָם׃
 25 וַיַּתֵּר לָהֶם אֶת־הַנָּתוּן בְּבֵית הָאֲסוּרִים עַל־דְּבָר־מֶרֶד וָרֶצַח אֵת אֲשֶׁר שָׁאָלוּ וְאֶת־יֵשׁוּעַ נָתַן לָהֶם לַעֲשׂוֹת בּוֹ כִּרְצוֹנָם׃

ג'ואן 18
 28 וַיְהִי בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם וַיּוֹלִיכוּ אֶת־יֵשׁוּעַ מִבֵּית קַיָּפָא אֶל־בֵּית הַמִּשְׁפָּט וְהֵמָּה לֹא נִכְנְסוּ שָׁמָּה לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא־יִטַּמְּאוּ כִּי                   אִם־יֹאכְלוּ אֶת־הַפָּסַח׃
 29 וַיֵּצֵא פִילָטוֹס אֲלֵיהֶם וַיֹּאמַר מַה־תַּאֲשִׁימוּ אֶת־הָאִישׁ הַזֶּה׃
 30 וַיַּעֲנוּ וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו לוּלֵא הָיָה זֶה עֹשֶׂה רָע כִּי עַתָּה לֹא הִסְגַּרְנוּהוּ אֵלֶיךָ׃
 31 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם פִּילָטוֹס קְחוּ אֹתוֹ אַתֶּם וְשִׁפְטוּהוּ כְתוֹרַתְכֶם וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הַיְּהוּדִים אֵין־לָנוּ רְשׁוּת לְהָמִית אִישׁ׃
 32 לְמַלֹּאת דְּבַר יֵשׁוּעַ אֲשֶׁר דִּבֵּר לִרְמֹז אֵי־זוֹ מִיתָה סוֹפוֹ לָמוּת׃
 33 וַיָּשָׁב פִּילָטוֹס אֶל־בֵּית הַמִּשְׁפָּט וַיִּקְרָא אֶל־יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַאַתָּה הוּא מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים׃
 34 וַיַּעַן אֹתוֹ יֵשׁוּעַ לֵאמֹר הֲמִלִּבְּךָ תְּדַבֵּר זֹאת אוֹ אֲחֵרִים הִגִּידוּ־לְךָ עָלָי׃
 35 וַיֹּאמֶר פִּילָטוֹס הֲכִי אָנֹכִי יְהוּדִי הֲלֹא עַמְּךָ וְרָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים הִסְגִּירוּךָ אֵלָי מֶה עָשִׂיתָ׃
 36 וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר מַלְכוּתִי אֵינֶנָּה מִן־הָעוֹלָם הַזֶּה לוּ־הָיְתָה מַלְכוּתִי מִן־הָעוֹלָם הַזֶּה כִּי אָז נִלְחֲמוּ לִי מְשָׁרֲתַי לְבִלְתִּי הִמָּסֵר בְּיַד הַיְּהוּדִים אֲבָל עַתָּה מַלְכוּתִי אֵינֶנָּה מִפֹּה׃
 37 וַיֹּאמֶר אֵלָיו פִּילָטוֹס אִם־כֵּן אֵפוֹא מֶלֶךְ אָתָּה וַיַּעַן יֵשׁוּעַ לֵאמֹר אַתָּה אָמַרְתָּ כִּי־מֶלֶךְ אָנֹכִי לָזֹאת נוֹלַדְתִּי וְלָזֹאת בָּאתִי בָעוֹלָם לְהָעִיד לָאֱמֶת כָּל־אֲשֶׁר הוּא מִן־הָאֱמֶת יִשְׁמַע בְּקוֹלִי׃
 38 וַיֹּאמֶר אֵלָיו פִּילָטוֹס מָה הִיא הָאֱמֶת וְאַחֲרֵי דַבְּרוֹ זֹאת יָצָא שֵׁנִית אֶל־הַיְּהוּדִים וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אֲנִי לֹא־מָצָאתִי בוֹ כָּל־עָוֹן׃
 39 הֵן מִנְהַג הוּא לָכֶם שֶׁאֲשַׁלַּח לָכֶם אִישׁ אֶחָד חָפְשִׁי בַּפָּסַח רְצוֹנְכֶם שֶׁאֲשַׁלַּח לָכֶם אֶת־מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים׃
 40 וַיּוֹסִיפוּ וַיִּצְעֲקוּ לֵאמֹר לֹא אֶת־הָאִישׁ הַזֶּה אֶלָּא אֶת־בַּר־אַבָּא וּבַר־אַבָּא הָיָה שֹׁדֵד׃

ג'ואן 19
 1 אָז לָקַח פִּילָטוֹס אֶת־יֵשׁוּעַ וַיְיַסְּרֵהוּ בַּשּׁוֹטִים׃
 2 וַיְשָׂרֲגוּ אַנְשֵׁי הַצָּבָא עֲטֶרֶת קֹצִים וַיָּשִׁימוּ עַל־רֹאשׁוֹ וַיַּעֲטוּהוּ לְבוּשׁ אַרְגָּמָן׃
 3 וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם לְךָ מֶלֶך הַיְּהוּדִים וַיַּכּוּהוּ עַל־הַלֶּחִי׃
 4 וַיֵּצֵא פִילָטוֹס עוֹד הַחוּצָה וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הִנְנִי מוֹצִיא אֹתוֹ אֲלֵיכֶם לְמַעַן תֵּדְעוּ כִּי לֹא־מָצָאתִי בוֹ כָּל־עָוֹן׃
 5 וְיֵשׁוּעַ יָצָא הַחוּץ וְעָלָיו עֲטֶרֶת הַקֹּצִים וּלְבוּשׁ הָאַרְגָּמָן וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם פִּילָטוֹס הִנֵּה הָאָדָם׃
 6 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאוּהוּ רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְהַמְשָׁרֲתִים וַיִּצְעֲקוּ לֵאמֹר הַצְלֵב הַצְלֵב וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם פִּילָטוֹס קָחוּהוּ אַתֶּם וְהַצְלִיבוּהוּ כִּי אָנֹכִי לֹא־מָצָאתִי בוֹ אָשְׁמָה׃
 7 וַיַּעֲנוּ הַיְּהוּדִים וַיֹּאמְרוּ תּוֹרָה יֶשׁ־לָנוּ וְעַל־פִּי תוֹרָתֵנוּ חַיַּב־מִיתָה הוּא כִּי־עָשָׂה עַצְמוֹ בֶּן־אֱלֹהִים׃
 8 וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ פִּילָטוֹס אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה וַיֹּאסֶף לֵרֹא עוֹד׃
 9 וַיָּשָׁב וַיָּבֹא אֶל־בֵּית הַמִּשְׁפָּט וַיֹּאמֶר אֶל־יֵשׁוּעַ מֵאַיִן אָתָּה וְלֹא־הֱשִׁיבוֹ יֵשׁוּעַ דָּבָר׃
 10 וַיֹּאמֶר אֵלָיו פִּילָטוֹס אֵלַי לֹא תְדַבֵּר הֲלֹא יָדַעְתָּ כִּי יֶשׁ־לְאֵל יָדִי לִצְלָבְךָ וְיֶשׁ־לְאֵל יָדִי לְשַׁלְּחֶ׃
 11 וַיַּעַן יֵשׁוּעַ לֵאמֹר לֹא הָיְתָה־לְּךָ רְשׁוּת עָלַי לוּלֵא נִתַּן־לְךָ מִלְּמָעְלָה לָכֵן עֲוֹן הַמַּסְגִּיר אֹתִי אֵלֶיךָ גָּדוֹל מֵעֲוֹנֶךָ׃
 12 אָז יְבַקֵּשׁ פִּילָטוֹס לְשַׁלְּחוֹ וְהַיְּהוּדִים קָרְאוּ וַיֹּאמְרוּ אִם־תְּשַׁלַּח אֶת־זֶה אֵינְךָ אֹהֵב לְקֵיסַר כִּי כָל־הָעֹשֶׂה עַצְמוֹ מֶלֶךְ מֹרֵד בְּקֵיסַר הוּא׃
 13 וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ פִּילָטוֹס אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה הוֹצִיא אֶת־יֵשׁוּעַ וַיֵּשֶׁב עַל־כִּסֵּא הַמִשְׁפָּט בַּמָּקוֹם הַנִּקְרָא רִצְפָה וּבִלְשׁוֹנָם גַּבְּתָא׃
 14 וְהָעֵת עֶרֶב פֶּסַח וְכַשָּׁעָה הָשִּׁשִּׁית וַיֹּאמֶר אֶל־הַיְּהוּדִים הִנֵּה מַלְכְּכֶם וְהֵם זָעֲקוּ טוּל טוּל צְלֹב אֹתוֹ׃
 15 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם פִּילָטוֹס הֲצָלֹב אֶצְלֹב אֶת־מַלְכְּכֶם וַיַּעֲנוּ רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים אֵין־לָנוּ מֶלֶךְ כִּי אִם־קֵיסָר׃
 16 אָז מְסָרוֹ אֲלֵיהֶם לְהִצָּלֵב וַיִּקְחוּ אֶת־יֵשׁוּעַ וַיּוֹלִיכוּהוּ׃

תהילים ק"י - האם המזמור מדבר על ישו

תהלים ק"י במסורה, ובגרסא היוונית תהלים ק"ט, מצוטט רבות בספרי הבשורות ובאיגרות ובשאר הכתבים להלן הרשימה:

מארקוס 12:35-37
 35 וְיֵשׁוּעַ מְלַמֵּד בַּמִּקְדָּשׁ וַיַּעַן וַיֹּאמַר: אֵיךְ יֹאמְרוּ הַסּוֹפְרִים כִּי הַמָּשִׁיחַ בֶּן־דָּוִד הוּא׃
 36 הֲלֹא דָוִד אָמַר בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ: נְאוּם יְהֹוָה לַאֲדֹנִי שֵׁב לִימִינִי עַד־אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ׃
 37 הִנֵּה־דָוִד בְּעַצְמוֹ קֹרֵא־לוֹ אָדוֹן וְאֵיךְ הוּא בְנוֹ, וַיֶּאֱהַב רֹב הָעָם לִשְׁמֹעַ אֹתוֹ׃

מתי 22:41-46
 41 וַיְהִי בְּהִקָּהֵל הַפְּרוּשִׁים וַיִּשְׁאָלֵם יֵשׁוּעַ לֵאמֹר׃
 42 מַה־תֹּאמְרוּ לַמָּשִׁיחַ בֶּן־מִי הוּא וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בֶּן־דָּוִד׃
 43 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם וְאֵיךְ קָרָא־לוֹ דָוִד בָּרוּחַ אָדוֹן בְּאָמְרוֹ׃
 44 נְאוּם יְהוָה לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי עַד־אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ׃
 45 וְעַתָּה אִם־דָּוִד קֹרֵא לוֹ אָדוֹן אֵיךְ הוּא בְּנוֹ׃
 46 וְלֹא־יָכֹל אִישׁ לַעֲנוֹת אֹתוֹ דָּבָר, וְלֹא־עָרַב עוֹד אִישׁ אֶת־לִבּוֹ מִן־הַיּוֹם הַהוּא לִשְׁאֹל אוֹתוֹ׃

לוקס 20:41-44
 41 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אֵיךְ יֹאמְרוּ לַמָּשִׁיחַ שֶׁהוּא בֶּן־דָּוִד׃
 42 וְדָוִד בְּעַצְמוֹ אָמַר בְּסֵפֶר תְּהִלִּים נְאוּם־יְהֹוָה לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי׃
 43 עַד־אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ׃
 44 הִנֵּה דָּוִד קֹרֵא לוֹ אָדוֹן וְאֵיךְ הוּא בְּנוֹ׃

עד הנה ציטוטים מהבשורות כפי שאתם רואים כולם מהבשורות הסינופטיות, יש רק לשאול מה ישו מתכוון בשאלתו איך יתכן שהמשיח הוא בן דוד הרי כל הגנאולוגיה במתי ובלוקס מיחסים את המשיח לדוד המלך. מאמיני השילוש ואלוהותו של ישו רוצים לומר שישו בא להעביר מסר שהוא האלוהות בעצמו מכיון שהוא איננו בן דוד בלבד מצד הבשר, אלא הוא אף יותר מזה - הוא אדונו של דוד, האלוהים של דוד המלך. למאמיני האחדות ושישו איננו אלוהות זאת שאלה לא קלה, מה ישו התכוון. לגבי השאלה שגם לפי הבשורה של מתי היהודים לא יכלו לענות לו, התשובה פשוטה, דוד המלך קורא למשיח "אדונו" מאחר שהוא איננו בנו אלא מזרעו אחרי דורות רבים, וגם התואר "אדון" מצאנו שאהרון קרא למשה "אדוני" למרות שהיה גדול מבוגר ממנו, הסיבה היא שמשה נתעלה על אהרון בכמה מידות , משה היה נביא גדול מאהרון כמו שכתוב "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" משה היה כמלך והמלוכה גדולה מהכהונה וכן הלאה, לכן מובן ולא קשה למה דוד המלך קורא לבנו וזרעו המשיח "אדון", גם המשיח ימלוך על כל העולם, ויקבץ ישראל וכו'...

מעשה השליחים 2:33-35
 33 וְעַתָּה אַחֲרֵי הִנָּשְׂאוֹ בִּימִין הָאֱלֹהִים לָקַח מֵאֵת אָבִיו אֶת־הַבְטָחַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וַיִּשְׁפֹּךְ אֶת־אֲשֶׁר אַתֶּם רֹאִים וְשֹׁמְעִים׃
 34 כִּי דָוִד לֹא עָלָה הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה הוּא אֹמֵר נְאוּם־יְהֹוָה לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי׃
 35 עַד־אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ׃

אל העברים 1:13-14
13 וְאֶל־מִי מִן־הַמַּלְאָכִים אָמַר מֵעוֹלָם שֵׁב לִימִינִי עַד־אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ׃
14 הֲלֹא כוּלָּם רוּחוֹת הַשָּׁרֵת הֵמָּה שְׁלוּחִים לְעֶזְרָה בְּעַד הַבָּאִים לָרֶשֶׁת אֶת־הַיְשׁוּעָה׃

אל העברים 5:5-10
 5 וְכֵן הַמָּשִּׁיחַ לֹא־כִבֵּד אֶת־נַפְשׁוֹ לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל כִּי אִם־מִי שֶׁאָמַר אֵלָיו בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ׃
 6 כְּמוֹ שֶׁאָמַר גַּם־בְּמָקוֹם אַחֵר אַתָּה־כֹהֵן לְעוֹלָם עַל־דִּבְרָתִי מַלְכִּי־צֶדֶק׃
 10 וְהָאֱלֹהִים קָרָא־לוֹ כֹּהֵן גָּדוֹל עַל־דִּבְרָתִי מַלְכִּי־צֶדֶק׃

אל העברים 7:17-21
 17 כִּי־הֵעִיד עָלָיו אַתָּה־כֹהֵן לְעוֹלָם עַל־דִּבְרָתִי מַלְכִּי־צֶדֶק׃
21 כִּי הֵמָּה נִתְכַּהֲנוּ בְלִי־שְׁבוּעָה וְזֶה בִּשְׁבוּעָה עַל־יְדֵי הָאֹמֵר לוֹ נִשְׁבַּע יְהֹוָה וְלֹא יִנָּחֵם אַתָּה־כֹהֵן לְעוֹלָם עַל־דִּבְרָתִי מַלְכִּי־צֶדֶק׃


לאחר שצטטתי את המקורות מהבורות החדשה, הנה לפניכם תהילה ק"י בשלמותו:

תהלים 110:
 1 לדָוִד מִזְמוֹר, נְאֻם יְהוָה לַאדֹנִי: שֵׁב לִימִינִי, עַד־אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ׃
 2 מַטֵּה־עֻזְּךָ יִשְׁלַח יְהוָה מִצִּיּוֹן, רְדֵה בְּקֶרֶב אֹיְבֶיךָ׃
 3 עַמְּךָ נְדָבֹת בְּיוֹם חֵילֶךָ, בְּהַדְרֵי־קֹדֶשׁ מֵרֶחֶם מִשְׁחָר - לְךָ טַל יַלְדֻתֶיךָ׃
 4 נִשְׁבַּע יְהוָה וְלֹא יִנָּחֵם: אַתָּה־כֹהֵן לְעוֹלָם, עַל־דִּבְרָתִי מַלְכִּי־צֶדֶק׃
 5 אֲדֹנָי עַל־יְמִינְךָ, מָחַץ בְּיוֹם־אַפּוֹ מְלָכִים׃
 6 יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת, מָחַץ רֹאשׁ עַל־אֶרֶץ רַבָּה׃
 7 מִנַּחַל בַּדֶּרֶךְ יִשְׁתֶּה, עַל־כֵּן יָרִים רֹאשׁ׃

טענת הנוצרים מאמיני השילוש:
לדוד מזמור, מזמור שאמר אותו דוד, נאם ה' לאדוני - האב הוי"ה אמר "לאדוני" נ"ון קמוצה לאדון של דוד היינו לבן לישו "שב לימיני עד אשית אויבך הדם לרגליך". האב אומר ונשבע, אתה ישו בני "כהן לעולם", אחרי המסדר של מלכיצדק מלך שלם שהיה מלך וכהן. דוד המלך אומר: "אדוני על ימינך" - ישו שהוא אדוני כאמור - יושב על ימינך האב הוי"ה.

הכשל בפירוש הנוצרי:
איך יתכן שישו שהוא שוה לאב בכל יצטרך את עזרתו ותמיכתו של האב עד ישית אויביו הדום לרגליו, וכפי שהרד"ק אומר בפירושו על המזמור הזה: "ועל טעות אמונתם תאמר להם: אם האב והבן הם אלהות, אין האחד צריך לחבירו, כי לא יקרא אלוה אם יצטרך לזולתו. ואיך יאמר האב לבן שב לימיני עד אשית אויביך, אם כן צריך הוא לימינו, ולעזרתו. אם כן חולשה אתו, והאלוה אינו חלש וחסר היכולת." ובכלל מה שייך צד ימין ושמאל וכי האב גם הוא התגשם בבשר שעכשיו ישו יכול לשבת לצד ימינו ואולי רוח הקודש לשמאלו? השבועה של "אתה כהן לעולם", בספר ירמיהו אנו קוראים שלעתיד לבוא באחרית הימים המקדש השלישי יבנה והכהנים מזרע צדוק יכהנו וישרתו במזבח ובמקדש, לאור תמיהתם של בני הדור וכן הנוצרים עד לימינו שחושבים שה' מאס במשפחת הכהונה ובקורבנות שהרי החליפם התלוי במותו על הצלב והפיכתו לכהן גדול ולקורבן אולטמטיבי, על זה עונה ירמיהו ומוחץ את ראשם: ירמיהו פרק לג (כ) כֹּה אָמַר ה' אִם תָּפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי הַיּוֹם וְאֶת בְּרִיתִי הַלָּיְלָה וּלְבִלְתִּי הֱיוֹת יוֹמָם וָלַיְלָה בְּעִתָּם: (כא) גַּם בְּרִיתִי תֻפַר אֶת דָּוִד עַבְדִּי מִהְיוֹת לוֹ בֵן מֹלֵךְ עַל כִּסְאוֹ וְאֶת הַלְוִיִּם הַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתָי: (כד) הֲלוֹא רָאִיתָ מָה הָעָם הַזֶּה דִּבְּרוּ לֵאמֹר שְׁתֵּי הַמִּשְׁפָּחוֹת אֲשֶׁר בָּחַר ה' בָּהֶם וַיִּמְאָסֵם וְאֶת עַמִּי יִנְאָצוּן מִהְיוֹת עוֹד גּוֹי לִפְנֵיהֶם: (כה) כֹּה אָמַר ה' אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי: זה ברור ומובן בתנ"ך שהשבועה והברית בין ה' ואהרון הכהן שרק מזרעו יהיו כוהנים ולכן לא יתכן שאיש אשר איננו מזרע אהרון יהיה כהן, ולכן איננו מקבלים שישו הוא מלך וכהן שהרי א"כ הברית הופרה.

הפירוש היהודי בקצרה:
"לדָוִד מִזְמוֹר" - זהו מזמור שחיבר אחד ממחברי התהילות על דוד, שכן האות למ"ד לדוד משמשת כ"על" אודות דוד, כמו שנאמר תהלים פרק צב א מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת, או שדוד הוא המחבר של המזמור - רק כתב את המזמור שיזמרו וישוררו אותו הלוים בבית המקדש לכן בא בלשון זאת.

"נְאֻם יְהוָה לַאדֹנִי" - המשורר אומר נְאֻם יְהוָה כך אמר ה' לַאדֹנִי לדוד, "שֵׁב לִימִינִי" שב לצידי תחת חסותי והגנתי. או "שֵׁב" לימיני הכונה המתן (שמות כד יד,ויקרא יב ד,במדבר כב יט,הושע ג ג) וחכה לתשועת יד ימיני וזרועי, המתן עד שאשית אויביך הדום לרגליך.

"עַד־אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ" - עד שאשית איביך תחת רגליך כמו שכתוב בשמואל ב כב לח-לט "אֶרְדְּפָה אֹיְבַי וָאַשְׁמִידֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם: וָאֲכַלֵּם וָאֶמְחָצֵם וְלֹא יְקוּמוּן וַיִּפְּלוּ תַּחַת רַגְלָי:"

"נִשְׁבַּע יְהוָה" -  ככתוב בשמואל ב ג ט-י  "...כִּי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לְדָוִד...וּלְהָקִים אֶת־כִּסֵּא דָוִד עַל־יִשְׂרָאֵל וְעַל־יְהוּדָה"

"וְלֹא יִנָּחֵם" -  ככתוב בשמואל א טו כח-כט "...וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ, וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם..."

תהלים 132:11-12
 11 נִשְׁבַּע־יְהוָה לְדָוִד אֱמֶת לֹא־יָשׁוּב מִמֶּנָּה (=ולא ינחם) מִפְּרִי בִטְנְךָ אָשִׁית לְכִסֵּא־לָךְ׃
 12 אִם־יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ בְּרִיתִי וְעֵדֹתִי זוֹ אֲלַמְּדֵם גַּם־בְּנֵיהֶם עֲדֵי־עַד (=לעולם) יֵשְׁבוּ לְכִסֵּא־לָךְ׃


"אַתָּה־כֹהֵן לְעוֹלָם" -  אתה מלך שליט וזרעך לעולם ועד, ככתוב בשמואל ב כג ה "כִּי־לֹא־כֵן בֵּיתִי עִם־אֵל כִּי בְרִית עוֹלָם שָׂם לִי עֲרוּכָה בַכֹּל וּשְׁמֻרָה כִּי־כָל־יִשְׁעִי וְכָל־חֵפֶץ כִּי־לֹא יַצְמִיחַ". ובתהלים פט ד-ה "כָּרַתִּי בְרִית לִבְחִירִי נִשְׁבַּעְתִּי לְדָוִד עַבְדִּי׃ עַד־עוֹלָם אָכִין זַרְעֶךָ וּבָנִיתִי לְדֹר־וָדוֹר כִּסְאֲךָ סֶלָה׃"

"עַל־דִּבְרָתִי מַלְכִּי־צֶדֶק" - שדוד יהיה מלך אחרי דברת = מסדר מלכי ירושלים שנקראים "מלכי צדק" "אדני צדק". (בראשית יד יח, יהושע י א)

המילה "כהן" בלשון הקודש העברית והתנכ"ית במשמעה או כהן משרת או מלך ושליט. להלן הדוגמאות שהמילה כהן במשמעה "מלך" "שליט" וכדומה:

נא השוו את הפסוקים בספר שמואל ובדברי הימים, ותראו שהמילה "כהן" במשמעה "ראש" "שליט" וכדומה לשון שררה.
שמואל ב ח טז-יח
 16 וְיוֹאָב בֶּן־צְרוּיָה עַל־הַצָּבָא וִיהוֹשָׁפָט בֶּן־אֲחִילוּד מַזְכִּיר׃
 17 וְצָדוֹק בֶּן־אֲחִיטוּב וַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן־אֶבְיָתָר כֹּהֲנִים וּשְׂרָיָה סוֹפֵר׃
 18 וּבְנָיָהוּ בֶּן־יְהוֹיָדָע וְהַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי וּבְנֵי דָוִד כֹּהֲנִים הָיוּ׃

דברי הימים א יח טו-יז
 15 וְיוֹאָב בֶּן־צְרוּיָה עַל־הַצָּבָא וִיהוֹשָׁפָט בֶּן־אֲחִילוּד מַזְכִּיר׃
 16 וְצָדוֹק בֶּן־אֲחִיטוּב וַאֲבִימֶלֶךְ בֶּן־אֶבְיָתָר כֹּהֲנִים וְשַׁוְשָׁא סוֹפֵר׃
 17 וּבְנָיָהוּ בֶּן־יְהוֹיָדָע עַל־הַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי וּבְנֵי־דָוִיד הָרִאשֹׁנִים לְיַד הַמֶּלֶךְ׃

הנה גם התרגום הפופלורי והמקודש לחלק מהנוצרים הלוא הוא התרגום קינג גיימס KJV מתרגם את המילה "כהנים" בסוף הפסוק בשמואל ב ח יח: "and David's sons were chief rulers" שכוונה לשליטים בדרגה ראשונה. (כמו כן ה-KJV מתרגם כהן כשליט גם בשמואל ב כ כו, ובמלכים א ד ה)
גם התרגום היווני על הפסוק בשמואל ב ח יח מתרגם את המילה "כהנים" - αὐλάρχαι , שמשמעו לשון "שרים" בניגוד למילה בפסוק הקודם על צדוק ואחימלך שהיו ἱερεῖς שמשמעו "כהנים" במונח הקלאסי של משרת אלוקים. גם התרגום הפשיטתא על הספר (מהמאה 7) משתמש במילה "רוְרבין" כמו בתרגום יונתן "רברבין" שמשמעו "גדולים" שרים וחשובים.

לכן לומר שה' נשבע לדוד או למשיח שיהיה כהן, בזמן אין לזה זכר בשום מקום אחר בתנ"ך וגם זה נוגד ומבטל את הברית של ה' עם אהרון. הפירוש הנוצרי שעליו מבוסס כל ספר אל העבריים כושל ונופל על ירכיו צבה.