והביטו אלי את אשר דקרו

 "והביטו אלי, את אשר דקרו" (זכריה יב:י)

והביטו [והם היהודים הביטו] אלי [אל השם], את אשר דקרו [היהודים - את השם]  (פירוש נוצרי)

והביטו [והם היהודים הביטו] אלי [אל השם], את אשר דקרו [הגוים - את היהודים/משיח בן יוסף] (פירוש יהודי) 

 

הנוצרים מתווכחים אי אפשר מבחינה דקדוקית לפרש כפירוש היהודי.

אז חפשתי פסוק שיכול להמחיש להם שהפסוק יכול לסבול שני פירושים.

 

"ראה את מעשה האלהים, כי מי יוכל לתקן, את אשר עותו". (קהלת ז:יג)

בפסוק זה אפשר לפרש "מי [איזה אדם] יוכל לתקן את אשר [השם] עותו.

אבל גם כן אפשר לפרש "מי [איזה אדם] יוכל לתקן את אשר [האדם] עותו.

בתרגומים הנוצריים לאנגלית לפסוק הזה (קהלת ז:יג) חלקם פירשו "את אשר [השם] עותו" (NAB/NAS/NAU)

וחלק מהתרגומים הנוצריים לאנגלית פירושו "את אשר [האדם] עותו" (KJV/NIV/ESV) 

אלשיך זכריה פרק יב

(ט) והיה ביום ההוא וגו'. אמר שיבקש להשמיד את כל הגוים ובל יעכב איזה עון אשר ימצא בישראל, על כן (י) ושפכתי על בית דוד רוח חן1. בעיני האפשריים לקטרג על ישראל, וגם רוח תחנונים2 שידעו להתחנן לפני קונם לרחם על ישראל, בל יהיה עכוב להשמיד את כל הגוים הבאים עליהם, ועוד שלישית3 אעשה והיא, כי והביטו אלי שיתלו עיניהם אלי בתשובה שלימה, בראותם אשר דקרו הוא משיח בן יוסף, שאז"ל שיקבל על עצמו כל אשמות ישראל, ויהרג אז במלחמה לכפר בעד, באופן שיחשב כאלו ישראל דקרו אותו כי בחטאם מת, ועל כן למען יחשב להם לכפרה שלימה יעשו תשובה והביטו אליו יתברך, באמור כי אין זולתו למחול כמתאבלים על אשר מת בעונם, וזהו והביטו אלי את וכו' שהוא עם אשר דקרו המוטל לפניהם, ולמען תגמר הכפרה במיתתו צריך יבכו ויספדו עליו, על כן וספדו עליו כמספד על היחיד והמר וכו': 

 הנוצרי המשיחי "מייקל בראון" בספרו מביא את האלשיך כאילו האלשיך תומך במשיח שמת לכפרת העם - כאילו חלילה הוכחה שגם ישו הנוצרי היה משיח ומת לכפרת העם והאנושות. ולא זאת כוונתו.

האלשיך אומר שבאותו זמן הגאולה כדי שיהיה אפשרי להשמיד את כל הגוים הבאים להשמיד את ישראל, יהיה צריך זכויות גדולות. ולכן יהיה 3 דברים שבהם יזכו לזאת:

1. רוח חן - ועל ידי זה שחן ישראל יהיו על האומות (כנראה הצדיקים שלא באו להלחם על היהודים) לא יקטרגו על ישראל, ויצדיקו שאכן ישראל ראוים לגאולה.
2. רוח תחנונים - שידעו אותם משפחות דוד שמעי ולוי להתחנן לפני הקב"ה לרחם על ישראל שנהרגים במלחמה המרה הזאת.
3. והביטו אלי את אשר דקרו - שיתלו עיניהם אלי- לקב"ה לחזור בתשובה שלימה אחר שראו שמשיח בן יוסף נדקר על ידי האויב, והוא המשיח בן יוסף קיבל על עצמו כל אשמות ישראל למען הצלת העם (כשם שמשה אמר ואם אין מחני מספרך...) אבל הכפרה תחשב להם רק אם יעשו תשובה ויתלו את מות משיח בן יוסף בגלל חטאם כי רבה, כי אם היו זכים לא היה צריך למות. ולכן מתי שיספדו יבכו ויצטערו על מיתתו של צדיק זה - תגמר כפרתם ועל ידי זה הקב"ה ינקום מיד באומות הצובאות על ירושלים.

פסוק אחד כמה שמות

(וְרָאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת פְּנֵי מֹשֶׁה כִּי קָרַן עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה, וְהֵשִׁיב מֹשֶׁה אֶת הַמַּסְוֶה עַל פָּנָיו עַד בֹּאוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ. (שמות ל״ד:ל״ה

(וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת בְּנֵי אַהֲרֹן וַיַּלְבִּשֵׁם כֻּתֳּנֹת וַיַּחְגֹּר אֹתָם אַבְנֵט וַיַּחֲבֹשׁ לָהֶם מִגְבָּעוֹת, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת מֹשֶׁה. (ויקרא ח׳:י״ג

(וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת מֹשֶׁה. (במדבר ל׳:א׳

 (וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת מֹשֶׁה. (במדבר ל״א:ל״א

(וַיִּתֵּן מֹשֶׁה אֶת מֶכֶס תְּרוּמַת יְהֹוָה לְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת מֹשֶׁה. (במדבר ל״א:מ״א

לנכח ושלא לנכח

מיכה פרק א פסוק ב

שִׁמְעוּ עַמִּים כֻּלָּם, הַקְשִׁיבִי אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ וִיהִי אֲדֹנָי יְהֹוִה בָּכֶם לְעֵד אֲדֹנָי מֵהֵיכַל קָדְשׁוֹ: 

מלכים א פרק כב

(כח) וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ אִם שׁוֹב תָּשׁוּב בְּשָׁלוֹם לֹא דִבֶּר יְהֹוָה בִּי, וַיֹּאמֶר: שִׁמְעוּ עַמִּים כֻּלָּם: 

במקום: שימעו עמים כולכם - כתוב "שימעו עמים כולם"

רד"ק מיכה פרק א

(ב) שמעו עמים כלם - אמר "שמעו" לנכח ואמר "כלם" שלא לנכח, כי כן מנהג הכתוב במקומות רבים, כמו "ואולם כלם תשובו ובאו נא" (איוב יז י) "לכלם ולסרניכם" (שמ"א ו ד), "כי יבושו מאלים אשר חמדתם" (ישעיהו א כט), וכן אמר מיכיהו בן ימלה "שמעו עמים כלם" (מל"א כב כח) וכנגד ישראל אמר, ורבוי עמים כנגד השבטים, וכן "עמים הרי יקראו": 

איוב פרק יז

(י) וְאוּלָם כֻּלָּם תָּשֻׁבוּ וּבֹאוּ נָא, וְלֹא אֶמְצָא בָכֶם חָכָם:

במקום: כולכם תשובו - כתוב "כולם תשובו".

שמואל א פרק ו

(ד) וַיֹּאמְרוּ מָה הָאָשָׁם אֲשֶׁר נָשִׁיב לוֹ וַיֹּאמְרוּ מִסְפַּר סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים חֲמִשָּׁה טְחֹרֵי זָהָב וַחֲמִשָּׁה עַכְבְּרֵי זָהָב כִּי מַגֵּפָה אַחַת לְכֻלָּם וּלְסַרְנֵיכֶם: 

במקום: לכולכם ולסרניכם - כתוב "לכולם ולסרניכם".

ישעיהו פרק א פסוק כט

כִּי יֵבֹשׁוּ מֵאֵילִים אֲשֶׁר חֲמַדְתֶּם וְתַחְפְּרוּ מֵהַגַּנּוֹת אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם: 

רד"ק ישעיהו פרק א פסוק כט

(כט) כי יבשו - אמר "יבשו" ואמר "תחפרו", כי כן מנהג המקראות לדבר לנכח ושלא לנכח כאחד, כמו "שמעו עמים כלם" תשובו ובאו נא, והדומים להם כמו שכתבנו בספר מכלל.

ישעיהו פרק כב פסוק יט [מדובר על שבנא הסוכן - שהקב"ה יהדוף אותו ממצבו ויהרוס אותו ממעמדו ויחליפו ע"י אליקים]

וַהֲדַפְתִּיךָ מִמַּצָּבֶךָ, וּמִמַּעֲמָדְךָ יֶהֶרְסֶךָ: 

רד"ק ישעיהו פרק כב פסוק יט

והדפתיך - אמר "והדפתיך" כאלו האל מדבר, ואמר "[וממעמדך] יהרסך" - דבר הנביא על האל, וכן מנהג לשון הקדש במקומות רבים, כמו שמעו עמים כלה, כלם תשובו ובאו נא, לכלם ולסרניכם, והדומים להם, והמצב והמעמד הוא הפקידות שהיה בה:

ישעיהו פרק לג פסוק ב
יְהֹוָה חָנֵּנוּ, לְךָ קִוִּינוּ, הֱיֵה זְרֹעָם לַבְּקָרִים, אַף יְשׁוּעָתֵנוּ בְּעֵת צָרָה:

רד"ק ישעיהו פרק לג
אף ישועתינו - כ"ש בעת צרה שצריך שתהיה ישועתינו ונהיה נושעים בך, ומה שאמר "זרועם" - בכנוי הנסתרים, ואמר "חננו" "קוינו" "ישועתינו" - בכנוי המדברים בעדם , כן דרך הלשון, כמו שמעו עמים כולם, ואולם כולם תשובו ובאו נא, והדומי' להם כמו שכתבנו בספר מכלל:

ישעיהו פרק מח פסוק יד
הִקָּבְצוּ כֻלְּכֶם וּשֲׁמָעוּ, מִי בָהֶם הִגִּיד אֶת אֵלֶּה, יְהֹוָה אֲהֵבוֹ, יַעֲשֶׂה חֶפְצוֹ בְּבָבֶל וּזְרֹעוֹ כַּשְׂדִּים:

במקום: הקבצו כולכם - מי בכם, כתוב מי "בהם".

רד"ק ישעיהו פרק מח יד

ומה שאמר "הקבצו" לנכח, ואמר "בהם" שלא לנכח - כן דרך הלשון, וכן "שמעו עמים כולם" וזולתו:

המילה אם בתנך

מכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מסכתא דבחדש פרשה יא

רבי ישמעאל אומר, כל אם ואם שבתורה רשות, חוץ משלשה, +ויקרא ב יד+ ואם תקריב מנחת בכורים, חובה; אתה אומר חובה, או אינו אלא רשות, תלמוד לומר תקריב את מנחת בכוריך, חובה ולא רשות. כיוצא בו, +שמות כב כד+ אם כסף תלוה את עמי וגו', חובה; אתה אומר חובה, או אינו אלא רשות, תלמוד לומר +דברים טו ח+ העבט תעביטנו, חובה ולא רשות. כיוצא בו ואם מזבח אבנים תעשה לי, חובה, אתה אומר חובה, או אינו אלא רשות, תלמוד לומר +שם /דברים/ כז ו+ אבנים שלמות תבנה, רשות; אתה אומר רשות, או אינו אלא חובה, ת"ל מזבח אבנים תעשה לי, רשות ולא חובה; ומה ת"ל ואם מזבח אבנים, אלא רצה לעשות של אבנים, יעשה, של לבנים, יעשה; והרי דברים קל וחומר לשאר כל הכלים, ומה אם מזבח החמור, אם רצה לשנות ישנה, קל וחומר לשאר כל הכלים. 

לגבי התורה המילה "אם" מאד חשובה כדי לדעת האם זו מצוה של חובה או רשות (שיש רשות לאדם לבחור האם לעשות כך וכך...) ורבי ישמעאל מונה 3 "אם" שהם חובה, אבל בשאר חלקי הנ"ך יכול להיות שיש עוד "אם" שהם כלשון חובה/ודאי "כי/כאשר", ולא רשות - "ספק/אולי".

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק כ (כב)

"ואם מזבח אבנים" יכול רשות תלמוד לומר ["תבנה", ומה תלמוד לומר "ואם" - מלמד שעתי]ד לפסוק ולחזור, וכן הוא אומר "ואם יהיה היובל [לבני ישראל" (במ' לו ד) מלמד שעתיד הי]ובל לפסוק ולחזור... 

שמות פרק כ

(כב) וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ: 

פירוש: זה ודאי וחובה לא להניף ולחתוך את האבנים של המזבח בחרב ברזל, אלא להביא אבנים שלימות, וזה שכתוב "ואם" זה לא לשון רשות, אלא לשון חובה שהרי כתוב "אבנים שלמות תבנה" הינו שאסור לגזוז אותם ולהניף עליהם חרב. אז למה כתוב בכל אופן "ואם" כותב המדרש שזה סימן שעתיד המזבח לפסוק הינו לחרב ויחזור שוב בגאולה העתידה, וכן לגבי היובל כתוב "ואם" שסימן שעתיד לפסוק ויחזור לעתיד לבוא.

שמות פרק כב

(כד) אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי, אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ: 

רש"י שמות פרק כב פסוק כד

(כד) אם כסף תלוה את עמי - רבי ישמעאל אומר כל "אם" ו"אם" שבתורה רשות, חוץ משלושה וזה אחד מהן: 

ויקרא פרק ב

(יד) וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים לַיהֹוָה, אָבִיב קָלוּי, בָּאֵשׁ גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל, תַּקְרִיב אֵת מִנְחַת בִּכּוּרֶיךָ: 

רש"י ויקרא פרק ב פסוק יד

(יד) ואם תקריב - הרי "אם" משמש בלשון "כי", שהרי אין זה רשות, שהרי במנחת העומר הכתוב מדבר, שהיא חובה, וכן (במדבר לו ד) ואם יהיה היובל* וגו': 

*שפתי חכמים:

והא דלעיל סוף פרשת יתרו לא הביא כי אם ג' ולא הביא זה? יש לומר דלעיל פירש אליבא דרבי ישמעאל, והכא פירש אליבא דרבי שמעון שפירש האי "ואם יהיה היובל" - חובה: 

במדבר פרק לו פסוק ד

וְאִם יִהְיֶה הַיֹּבֵל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְנוֹסְפָה נַחֲלָתָן עַל נַחֲלַת הַמַּטֶּה אֲשֶׁר תִּהְיֶינָה לָהֶם וּמִנַּחֲלַת מַטֵּה אֲבֹתֵינוּ יִגָּרַע נַחֲלָתָן: 

רש"י במדבר פרק לו פסוק ד

(ד) ואם יהיה היובל - מכאן היה רבי יהודה אומר עתיד היובל שיפסוק* [שפתי חכמים:ר"ל שיחרב הבית ויתבטלו השמטות והיובלות:]

ישעיהו פרק ד

(ד) אִם רָחַץ אֲדֹנָי אֵת צֹאַת בְּנוֹת צִיּוֹן וְאֶת דְּמֵי יְרוּשָׁלִַם יָדִיחַ מִקִּרְבָּהּ בְּרוּחַ מִשְׁפָּט וּבְרוּחַ בָּעֵר: 

אברבנאל ישעיהו פרק ד

...כלומר, והנה זה יהיה כאשר ירחץ ה' את צואת בנות ציון, ולשון "אם" במקום הזה אינו לשון ספק כי אם ודאי, כמו "אם כסף תלוה את עמי", ו"אם תקריב מנחת בכורים"...

"אם" משמש כ"לא":

--------------------

במדבר פרק יד כג [בענין המרגלים]

(כג) אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם וְכָל מְנַאֲצַי לֹא יִרְאוּהָ: 

רש"י במדבר פרק יד פסוק כג

(כג) אם יראו - לא יראו: 

שיר השירים פרק ב

(ז) הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ: ס 

ראב"ע:

אמר הנביא לכנסת ישראל: השבעתי אתכם בצבאות שהן מותרות לשחיטה, שלא תתעוררו עד שיגיע הקץ, כאשר העתיקו קדמונינו ז״ל: שיצאו בני אפרים קודם הקץ ונהרגו, ועליהם אמר בדברי הימים: ויתאבל אפרים אביהם (דברי הימים א ז׳:כ״ב).

מהר"י קרא:

אם תעירו – כמו: אם שלא, כמו: אם אתה לא תעבור אלי וגו׳ (בראשית ל״א:נ״ב), שפתרונו: שלא תעבור אתה.

מקרא קצר

בראשית פרק ד פסוק טו

וַיֹּאמֶר לוֹ יְהֹוָה לָכֵן כָּל הֹרֵג קַיִן, שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם, וַיָּשֶׂם יְהֹוָה לְקַיִן אוֹת לְבִלְתִּי הַכּוֹת אֹתוֹ כָּל מֹצְאוֹ: 

רש"י בראשית פרק ד פסוק טו

(טו) לכן כל הורג קין - זה אחד מן המקראות שקצרו דבריהם ורמזו ולא פירשו. לכן כל הורג קין, לשון גערה, כה יעשה לו, כך וכך עונשו, ולא פירש עונשו:

שבעתים יקם - איני רוצה להנקם מקין עכשיו, לסוף שבעה דורות אני נוקם נקמתי ממנו שיעמוד למך מבני בניו ויהרגהו. וסוף המקרא שאמר שבעתים יוקם, והיא נקמת הבל מקין, הא למדנו שתחלת מקרא לשוןי גערה היא, שלא תהא בריה מזיקתו. וכיוצא בו (שמואל ב' ה ח) ויאמר דוד כל מכה יבוסי ויגע בצנור ולא פירש מה יעשה לו, אבל דבר הכתוב ברמז כל מכה יבוסי ויגע בצנור, ויקרב אל השער ויכבשנו, ואת העורים וגו', וגם אותם יכה על אשר אמרו העור והפסח לא יבא דוד אל תוך הבית, המכה את אלו אני אעשנו ראש ושר, כאן קצר דבריו ובדברי הימים (א יא ו) פירש יהיה לראש ולשר:

שמואל ב פרק ה ח

(ח) וַיֹּאמֶר דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא כָּל מַכֵּה יְבֻסִי וְיִגַּע בַּצִּנּוֹר וְאֶת הַפִּסְחִים וְאֶת הַעִוְרִים שְׂנֻאֵי נֶפֶשׁ דָּוִד, עַל כֵּן יֹאמְרוּ עִוֵּר וּפִסֵּחַ לֹא יָבוֹא אֶל הַבָּיִת: 

רש"י שמואל ב פרק ה פסוק ח

לא יבא דוד הנה - הרי זה מקרא קצר שאמר כל מכה יבוסי ויגע בצנור ולא פירש מה יעשה לו ובדברי הימים פירש כל מכה יבוסי בראשונה יהיה לראש ולשר (ד"ה =דברי הימים= א' י"א ו') ודומה לזה לכן כל הורג קין (בראשית ד' י"ד) ולא פי' מה יעשה לו אבל מעצמו הוא נשמע ל' גערה ונזיפה: 

צחות בלשון הקודש

אבן עזרא שמות פרק ד
"איש דברים" יודע לדבר צחות - שאיננו מתעכב בלשונו בדברו או מגמגם, או שיכבדו על פיו אותיות ידועות.


שמות פרק לד

(ד) וַיִּפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וַיַּשְׁכֵּם מֹשֶׁה בַבֹּקֶר וַיַּעַל אֶל הַר סִינַי כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֹתוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים: 

במדבר פרק ח

(יט) וָאֶתְּנָה אֶת הַלְוִיִּם נְתֻנִים לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֹהֶל מוֹעֵד וּלְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶגֶף בְּגֶשֶׁת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֹּדֶשׁ:

בראשית פרק יט פסוק כד
וַיהֹוָה הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת יְהֹוָה מִן הַשָּׁמָיִם:

שמות פרק כ פסוק כ
לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם:

שמות פרק כ
(יד) לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ ס לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ: פ

שופטים פרק טו פסוק טז
וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן בִּלְחִי הַחֲמוֹר חֲמוֹר חֲמֹרָתָיִם בִּלְחִי הַחֲמוֹר הִכֵּיתִי אֶלֶף אִישׁ:

שופטים פרק י פסוק ד
וַיְהִי לוֹ שְׁלֹשִׁים בָּנִים רֹכְבִים עַל שְׁלֹשִׁים עֲיָרִים, וּשְׁלֹשִׁים עֲיָרִים לָהֶם, לָהֶם יִקְרְאוּ חַוֹּת יָאִיר עַד הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ הַגִּלְעָד:

ויקרא פרק יד פסוק טו
וְלָקַח הַכֹּהֵן מִלֹּג הַשָּׁמֶן וְיָצַק עַל כַּף הַכֹּהֵן הַשְּׂמָאלִית:


ויקרא פרק כו פסוק מד
וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיהֶם:

במדבר פרק יב פסוק ב
וַיֹּאמְרוּ הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר יְהֹוָה הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר וַיִּשְׁמַע יְהֹוָה:

שמות פרק יד פסוק יא
וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה הַמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם:

תהלים פרק א פסוק ב
כִּי אִם בְּתוֹרַת יְהֹוָה חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה:

תהלים פרק קיח פסוק ה
מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ, עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ:

המילה אלהים כמה משמעויות

אבן עזרא בראשית שיטה אחרת - פירוש פרק א

ומלת "אלהים" צורות אמת שאינם גופות ולא בגופות. וכן אמר דניאל אלהין די מדרהון עם בשרא לא איתוהי (דניאל ב, יא). והעד: והיה הוא יהיה לך לפה, ואתה תהיה לו לאלהים (שמו' ד, טז). ועוד, ואתם תהיו לי לעם (ויקר' כו, יב), שמעמדם בשם כמו ארזים לא עממוהו (יחז' לא, ח).

וקדושי הארץ המקימים משפטי אלהים בארץ גם הם נקראו "אלהים" ובני עליון (תהל' פב, ו).

ובעבור כי מעשה ה' על ידי המלאכים. וכן כתוב במהפכת סדום ועמורה (ברא' יט, יב), וכן: וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים (במד' כ, טז). ואיננו משה, כי הוא דיבר זה, ומלאך פניו הושיעם (ישע' סג, ט). וכתוב: הנה אנכי שלח מלאך (שמו' כג, כ), ולפני זה ויסע מלאך האלהים (שם יד, יט). ואברהם אמר ישלח מלאכו לפניך (ברא' כד, ז). ובספר דניאל מפורש ומבואר באר היטב.

גם המלאכים יקראו "אלהים", והכוכבים בני אלהים. והעד: ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלהים (איוב לח, ז), כי הטעם שוה במלות כפולות.

והנה השם הוא אלהי האלהים שהם המלאכים. גם יקרא "אלהים", כי כן הוא להם, כמו מקום "קדש הקדשים" שקרא "קדש", כמו ואל יבא בכל עת אל הקדש (ויקר' טז, ב). ואחר שמעשה השם יראה על ידם יקרא אלהים, כמו הלשון והשפה. איש ללשונו (ברא' י, ה) ושפה אחת לכלם (שם יא, ו) בעבור שיראו האותיות יוצאות מהשפה והלשון חותך מקצתם נקראו כן. ואתן לך משל. ידוע בראיות גמורות שאין אור ללבנה כי אם מהשמש. והרואה אור הלבנה אם יאמר האומר ככה, או ראיתי אור השמש הדבור שוה בטעם. על כן כתוב: ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל (שמו' יד, יט), וכתוב ויי הולך לפניהם יומם (שם יג, כא). 

ספר הנצחון על תהלים קי

ספר נצחון סימן רצ"ב:

נאם ה' לאדני שב לימיני, עד מנחל בדרך ישתה וגו'. כל זאת מפרשים הנוצרים על הנוצרי, ולא עוד אלא לאדוני הנקוד בחירי"ק קוראים הפוקרין בפת"ח ואומרים על חול שהוא קודש, והנה טעו בכמה דברים, א' שמשנין הידוע שנקוד בחירי"ק, ועוד הלוא דבר זה בהיפוך מהדבר השגור בפיהם תמיד שיש להם שלשה אב ובן ורוח והשילוש אחד, ואם הוא אחדות וזה נכלל בזה, אי אפשר שיש אחד בצד חבירו לימינו, ועוד שאמר לו לישב אצלו עד שיפיל אויביו, ולאחרי כן היכן יגרשהו? ועוד שאמר מטה עוזך יבא מציון ואדרבה הנוצרי נהרג בציון ונשבר עוזו שמה, ועוד שאמר מרחם משחר לך וידוע שהוא אותו מקום של אשה ואיככה יפרשו זאת, אם מפרשים על עצמו מה לו להזכיר זה, אדרבה גנאי הוא לו ולהם להזכיר מקום הטינופת עליו, ואם מפרשים על אמו, היכן מצינו שהיה לה קדושת רחם יותר מלאם אחרת, ועוד שנאמר נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם, איככה מבינים זה, מה שייך שבועה שאלוה הוא יהיה שר, ואילמלא השבועה מה תהא לאלהיהם, או איך יאמרו אם לא השבועה ינחם על טובת אלהיהם ולהפכו לרעה, ועוד שאותה שבועה נאמר על דברת מלכי צדק מלך שלם הנזכר בפרשת לך לך, שנאמר בראשית י"ד ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין וגו' והיכן דבר מלכי צדק מן הנוצרי ואין כי הכל הבל, אלא על אברהם קאי ודוד המשורר קראו אדוני על שם שנאמר בפרשת חיי שרה שמענו אדוני וגו'.. עיין עוד שם בספרו "ספר הנצחון".

פירוש המאירי על תהלים 110

לדוד מזמור נאום ה' לאדוני וגו' ידוע שדוד היה מחבר המזמורים ברוח הקודש והיה נותנם ללויים לשוררן בדוכן לפני המזבח כמו שכתוב בדברי הימים כשהעלה הארון מבית עובד אדום להציבו בתוך האהל אשר נטה לו נאמ' שם ויתן לפני מן הלויים משרתים להזכיר ולהודות ולהלל לה' אלהי ישראל ונאמר שם על מזמור הודו לה' קראו בשמו את נתן הנביא בראש להודות לה' ביד אסף ואחיו ומתוך כך היה דוד צריך לחבר המזמורים שיתנן ללוי לאמרו וחבר זה המזמור על הבטחת האל אותו להמליכו מלכות עולם שכל שיהא מלך בישראל אליו תסוב המלוכה ומתוך כך לאדוני האמור הנה על דוד כי אלו יאמ' נאם אדוני אלי לא היה נכון ללשון הלוי המזמרו בדוכן ואע"פ שהרבה מזמורים נאמרים על דוד ונכתבים בלשון מדבר בעדו כאמרו מה רבו צרי בקראי ענני עד אנה ה' תשכחני וכן רבים נ"ל שמכל מקום הם עניינים בלשון תפילה איפשר לכמה בני אדם להשתמש בהם לעצמו לפי ענין צרותיו וכן שאיפשר להשתמש בהם על לשון הכלל הן לענין הגאולה הן לענין הצרות כי הרבה פעמים יאמר על הכלל בלשון יחיד אבל זה המזמור אינו ענין תפלה רק הודעת הבטחת האל אותו בהצלחתו וקיום מלכותו ולא יתכן בו לשון מדבר בעדו, ואע"פ שכנמצא בזה המזמור מצינו במזמור השני ה' אמר אלי בני אתה מ"מ הרי אמר תחלה על ה' ועל משיחו וכן אמר עליהם יושב בשמים ישחק והזכיר נסח דברי האל על מלכות דוד ועל יד זה יתגלגל נסח דברי דוד על עצמו אבל בכאן בתחלת דבריו לא היה נכון למשורר על הדוכן שיאמר שם לי ומתוך כך אמר נאם ה' לאדוני כלומר שדבר אליו כן דרך נבואה או לאדוני כמו על אדוני, ושב לימיני - משל, כלומר שתחסה בימיני עד שאגין בעדך מכל אויביך והוא ענין עד אשית אויביך הדום לרגליך כלומר שתדרוך על במותם ותמשול עליהם ומלת עד כמו עד אשר אם עשיתי (בראשית כח טז) כלומר ואז תעמוד לבטח לבלתי אעזבך וכן הנה אחר שאשים אויביך הדום לרגליך תעמוד בטוח שאגין בעדך, ואמר זה בתחלת מלכותו כנגד המערערים עליו ומתנכלים על מלכותו, ואמר מטה עזך ר"ל שבט המלכות כדרך לא יסור שבט מיהודה וגו' (בראשית מט י) ישלח ה' מציון, רדה משול בקרב אויביך כלומר שתמשול בתוך גבולם, ואמר עמך נדבות ביום חיליך כשיגיע זמן אסיפת חיליך להלחם על אויביך יבא אליך בנדבת לב כלומר מלב ומנפש הבטיחו שיהא נאהב מצד עמו כמאמר החכם לאחד המלכים משוך לב העם עד שתמלוך בלבבות לא בגופות לבד, וענים בהדרי קדש כמו בעבור הדרי קדש כלומר בעבור מעלתך וחרדת קדש שלך ביושר ובמניעת כל עול אתה נאהב לעמך, כי רוב המלכים חומדים ומשתדלים להוציא ממון העם בכמה פנים ואתה לא כן נתן לך ה' א', ומרחם משחר נראה לי במלת משחר מלשון מלכות לשון רבותינו "הדבק לשחוור" וכן הוי קל לראש ונוח לתשחורת, "לא חמור אחד מהם נשאתי" תרגומו: "שחרית", ו"רחם" - להיות עיקר הנחתו על מקום הולדה יורה דרך השאלה על כל תחילת ענין, ו"טל" -להיותו ערב אצל כל אדם תקרא כל טוב הנהגה וערכה טל כמו שאמרו יערוף כמטר לקחי וכתיב תזל כטל אמרתי, הא בתלמיד הגון הא בתלמיד שאינו הגון וזה דומה למטר שעם היות בני אדם צריכים לו כשהגיע להם ממנה די ספוקם יקוצו בה מיד וכן זה כשהחכם אינו בעל מידות אע"פ שאדם צריך לו לפעמים בעסקי הוראה כשיעשו בני אדם ממנו יקוצו בו מיד אבל התלמיד ההגון ונעים במדותיו הוא אצל בני אדם כטל שיורד בכל יום ויום אף ללא צורך, ועם כל זה הוא ערב לכל אדם, כן זה אף בעת שאין אדם צריך לו בענייני הוראה דבריו ערבים ומקובלים לכל שומעיהם וידוע שדוד בילדותו היה נוח ונעים במידותיו וערב בהנהגותיו כאמרו בן לישי בית הלחמי יודע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תואר וה' עמו (ש"א טז יח) וכמו שהעידו עליו המקראות שהיה נאהב וחשוק אצל הכל ואמר עתה שאף בתחלת מלכותו שדרך כל מלך חדש להתגאות ולמשול בחוזק כדי לפרסם מלכותו ולהחזיק שולטנותו לעין כל הוא לא זז מטוב הנהגותיו ולא נתגאה במלכותו כמו שאמר הוא בעצמו אנכי היום רך ומשוח מלך והאנשים בני צרויה קשים ממני (ש"ב ג לט) כלומר שעם היותי משוח מלך אני רך, ואחר שפירשתי לך כל זה, ביאור זה אצלי מרחם משחר ר"ל מתחלת מלכותך שדרך כל העולם להתגאות לך טל ילדותך כלומר לא זזה ממך חמדת מדותיך ומעלת הנהגותיך אשר לך מעת ילדותך, או נפרש מרים משחר כלומר מתחלת השחר שנולדת בו כעניין בטרם  תצא מרחם (ירמיהו א ה) וקר יציאת השחר רחם כמו שקראה במקום אחר בלשון בקיעה אז יבקע כשחר אורך כי השחר דומה כיוצא ממקום נסתר למקום נגלה כלומר שהכנת שלמותך ונועם מדותיך יצא עמך מבטן אמך, ואמר נשבע ה' ולא ינחם רמז למה שנחם על מלכות שאול ואמר שמלכות דוד אינו כן כי מלכות שאול לא באה מצד הנבואה רק שלא היה באותו זמן בשבט יהודה מי שראוי למלוך כמו שביארנו בתלמוד בחבור הגדול במס' הוריות, אבל מלכות דוד היה מצד הבטחת הנבואה הקדומה כענין לא יסור שבט מיהודה (בראשית מט) וכן כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו (ד"ה א ה ב) ומצד הנבואה אמר נשבע ה' כלומר דבר שאי אפשר להשתנות ולהבטל, ואתה כהן לעולם ר"ל מושל מלשון ובני דוד כהנים היו (ש"ב ה יח) מוליך כוהנים שולל (איוב יב יט) כהן מדין (שמות יח) ולעולם רמז שאע"פ שיגרום החטא לגלות מעל גבול הצדק מ"מ כשתשוב המלוכה לעם לשבטו ולזרעו תשוב, ועל דברתי מלכי צדק נראה לי שרומז אל האל יתברך כלומר שמלכותך קיים בדבר האל ובהבטחת המלך הצדק ר"ל האל יתברך, ויש מפרשים וזאת ההצלחה הגיעתך על דבר שאתה מלכי צדק כאמרו ויהי דוד עושה צדקה ומשפט לכל עמו (ש"ב ח טו) ונ"ל שבאה עליו מלת "כהן" כי היא מלה מונחת על שולטנות ועל שמוש בבית האל ושתיהם היו בו כי מצורף על מלכותו ושולטנותו היה מתעסק בעבודת האל וישב בביתו תמיד, ואמר אדני על ימינך כמו יעמוד לימין  אביון כלומר ימחץ ביום אפו לנקמת אויביך מלכים ושליטים או רומז ביום אפו על אחרית הימים במלחמת גוג ומגוג, ומלא גויות נ"ל במלת מלא שהיא קבוץ ואסיפה כמו קראו אחריך מלא (ירמיהו יב ו) ורמז הנה על הנבואה העתידה ואמר שהאל ידין בגוים אסיפת גופות ר"ל קבוץ עמים שיביאו למלחמה על ירושלים וכן ימחץ ראש על ארץ רבה ר"ל על ארצות רבות ומחץ עבר במקום עתיד, ומנחל בדרך ישתה ר"ל שיפיל כל כך חללים מהם עד שילך מדמים נחל ואמר ישתה דרך משל כאמרו ודם חללים ישתה (במדבר כג כד) והוא משל לנקמה גדולה ועל כן ירים ראש כדרך עתה ארומם עתה אנשא (ישעיהו לג י) או פירוש ירים ראש עמו שהוא ראש לכל העמים.

מילות חסרות בתנך

דברים פרק ד כג

הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן תִּשְׁכְּחוּ אֶת בְּרִית יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּכֶם וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל- אֲשֶׁר צִוְּךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ: 

אשר צוך (לא לעשות)

נוצרים וצום

17 וְאַתָּה כִּי תָצוּם סוּךְ אֶת־רֹאשְׁךָ וּרְחַץ אֶת־פָּנֶיךָ׃
18 אֲשֶׁר לֹא־תֵרָאֶה צָם לִבְנֵי אָדָם כִּי אִם־לְאָבִיךָ בַּסָּתֶר וְאָבִיךָ הָרֹאֶה בַּמִּסְתָּרִים הוּא בַּגָּלוּי יִגְמְלֶךָ׃
 (Mat 6:17-18 DLZ)


 14 וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו תַּלְמִידֵי יוֹחָנָן וַיֹּאמְרוּ מַדּוּעַ אֲנַחְנוּ וְהַפְּרוּשִׁים צָמִים הַרְבֵּה וְתַלְמִידֶיךָ אֵינָם צָמִים׃
 15 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יֵשׁוּעַ אֵיךְ יוּכְלוּ בְּנֵי הַחוּפָּה לְהִתְאַבֵּל בְּעוֹד הֶחָתָן עִמָּהֶם הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְלוּקַּח מֵאִתָּם הֶחָתָן וְאָז יָצוּמוּ׃
 (Mat 9:14-15 DLZ)

 18 וְתַלְמִידֵי יוֹחָנָן וְתַלְמִידֵי הַפְּרוּשִׁים הָיוּ מַרְבִּים לָצוּם וַיָּבֹאוּ וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מַדּוּעַ תַּלְמִידֵי יוֹחָנָן וְתַלְמִידֵי הַפְּרוּשִׁים צָמִים וְתַלְמִידֶיךָ אֵינָם צָמִים׃
 19 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יֵשׁוּעַ אֵיךְ יוּכְלוּ בְּנֵי הַחוּפָּה לָצוּם בְּעוֹד הֶחָתָן עִמָּהֶם כָּל־יְמֵי הֱיוֹת הֶחָתָן עִמָּהֶם לֹא יוּכְלוּ לָצוּם׃
 20 הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְלוּקַּח מֵאִתָּם הֶחָתָן וְאָז יָצוּמוּ בַּיָּמִים הָהֵם׃
 (Mar 2:18-20 DLZ)

 33 וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הֵן תַּלְמִידֵי יוֹחָנָן מַרְבִּים לָצוּם וְאֹמְרִים תְּחִנּוֹת וְגַם תַּלְמִידֵי הַפְּרוּשִׁים עֹשִׂים כֵּן וְתַלְמִידֶיךָ אֹכְלִים וְשֹׁתִים׃
 34 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הֲתוּכְלוּ אֲנֹס בְּנֵי הַחוּפָּה לָצוּם וְהֶחָתָן עוֹדֶנּוּ עִמָּהֶם׃
 35 וְאוּלָם יָמִים בָּאִים וְלוּקַּח מֵאִתָּם הֶחָתָן אָז יָצוּמוּ בַּיָּמִים הָהֵמָּה׃
 (Luk 5:33-35 DLZ)

 9 וַיּוֹסֶף וַיִּשָׂא מְשָׁלוֹ אֶל־אֲנָשִׁים בֹּטְחִים בְּנַפְשָׁם כִּי צַדִּיקִים הֵמָּה וַאֲחֵרִים נִבְזִים בְּעֵינֵיהֶם וַיֹּאמַר׃
 10 שְׁנֵי אֲנָשִׁים עָלוּ אֶל־הַמִּקְדָּשׁ לְהִתְפַּלֵּל אֶחָד פָּרוּשׁ וְאֶחָד מוֹכֵס׃
 11 וַיַּעֲמֹד הַפָּרוּשׁ לְבַדּוֹ וַיִּתְפַּלֵּל לֵאמֹר אוֹדְךָ אֱלֹהִים עַל כִּי אֵינֶנִּי כְּיֶתֶר הָאָדָם הַגֹּזְלִים וְהָעשְׁקִים וְהַנֹּאֲפִים וְגַם־לֹא כַּמֹּכֵס הַזֶּה׃
 12 אֲנִי צָם פַּעֲמַיִם בַּשָּׁבוּעַ אֲנִי מְעַשֵׂר אֵת כָּל־אֲשֶׁר אֲנִי קֹנֶה׃
 13 וְהַמּוֹכֵס עָמַד מֵרָחוֹק וְלֹא אָבָה לָשֵׂאת אֶת־עֵינָיו הַשָּׁמַיְמָה וְתוֹפֵף עַל־לִבּוֹ וַיֹּאמַר אֱלֹהִים סְלַח־לִי אֲנִי הַחוֹטֵא׃
 14 אֲנִי אֹמֵר לָכֶם כִּי־יָרַד זֶה לְבֵיתוֹ נִצְדָּק, מִזֶּה, כִּי כָּל־הַמֵּרִים נַפְשׁוֹ יִשָּׁפֵל וַאֲשֶׁר יַשְׁפִּילָהּ יְרוֹמָם׃
 (Luk 18:9-14 DLZ)

עדות לסליחת חטאים על ידי תפילה לה' בבית המקדש ולא על ידי תפילה ובקשה מישו או שתלו במיתתו וצליבתו כפרה על חטא.


  וַיְהִי בְּשָׁרֲתָם בְּשֵׁם יְהֹוָה וּבְצוּמָם וַיֹּאמֶר רוּחַ הַקֹּדֶשׁ הַבְדִּילוּ לִי אֵת בַּר־נַבָּא וְאֶת־שָׁאוּל לַמְּלָאכָה אֲשֶׁר קְרָאתִים לָהּ׃
 (Act 13:2 DLZ)

  ויִּבְחֲרוּ לָהֶם זְקֵנִים בְּכָל־קְהִלָּה וּקְהִלָּה וַיִּתְפַּלֲלוּ וַיָּצוּמוּ וַיַּפְקִידוּם בְּיַד הָאָדוֹן אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ בוֹ׃
 (Act 14:23 DLZ)

ישו אומר לתלמידיו שאם יצומו וכו'... הכוונה שאחרי שילך מהם - יצומו, ואכן בספר מעשה השליחים הם צמו. כי כל עוד היה ישו החתן איתם לא צמו.

דבר השם וגבורת האלהים

  ותָּפֵרוּ אֶת־דְּבַר הָאֱלֹהִים עַל־יְדֵי קַבָּלַתְכֶם אֲשֶׁר קִבַּלְתֶּם וְהַרְבֵּה כָאֵלֶּה אַתֶּם עֹשִׂים׃
 (Mar 7:13 DLZ)

  כּאֲשֶׁר מְסָרוּם לָנוּ הָרֹאִים אֹתָם בְּעֵינֵיהֶם מִתְּחִלָּה, וַאֲשֶׁר הָיוּ מְשָׁרֲתֵי הַדָּבָר׃ (לוקס 1:2)
 (Luk 1:2 DLZ)

  בּימֵי הַכֹּהֲנִים הַגְּדוֹלִים חָנָן וְקַיָּפָא הָיָה דְּבַר אֱלֹהִים אֶל־יוֹחָנָן בֶּן־זְכַרְיָה בַּמִּדְבָּר׃ (לוקס 3:2)
 (Luk 3:2 DLZ)

איך יכול להיות שהיה "דבר אלהים" אל יוחנן המטביל במדבר - הרי הפרסונה השניה בשילוש כבר התגשמה בבשר ובאה כישו בן מרים - וכאן ישו לא הגיע עדיין להטבל על ידי יוחנן המטביל?!


 ויְהִי הַיּוֹם וְהוּא מְלַמֵּד וּפְרוּשִׁים וּמוֹרֵי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר בָּאוּ מִכָּל־כְּפָרֵי הַגָּלִיל  וּמִיהוּדָה וִירוּשָׁלָיִם ישְׁבִים שָׁם וַתְּהִי־בוֹ גְּבוּרַת יְהֹוָה לִרְפּוֹא׃
 (Luk 5:17 DLZ)

אֲבָל מֵעַתָּה יִהְיֶה בֶן־הָאָדָם ישֵׁב לִימִין גְּבוּרַת הָאֱלֹהִים (Luk 22:69 DLZ)

אבָל לַמְקֹרָאִים בֵּין מִיהוּדִים בֵּין מִיוָנִים אֶת־הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר הוּא גְּבוּרַת אֱלֹהִים וְחָכְמַת אֱלֹהִים׃
 (1Co 1:24 DLZ)

  בּשֵׁם אֲדֹנֵינוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בְּהִקָּהֶלְכֶם יַחַד וְרוּחִי אִתְּכֶם עִם־גְּבוּרַת אֲדֹנֵינוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ׃
 (1Co 5:4 DLZ)

שאלות על הברית החדשה

1. אם הבן והרוח והאב שוים - איך זה שמי שמדבר חרפה על בן האדם - יסלח לו, והמחרף את רוח הקודש לא יסלח לו. (מתי 12:32)

ישו לא עליון ולא אל שדי

  ויִּזְעַק קוֹל גָּדוֹל וַיֹּאמֶר מַה־לִי וָלָךְ יֵשׁוּעַ בֶּן־אֵל עֶלְיוֹן הִנְנִי מַשְׁבִּיעֲךָ בֵּאלֹהִים אֲשֶׁר לֹא תְעַנֵּנִי׃
 (Mar 5:7 DLZ)

  וְהוּא גָּדוֹל יִהְיֶה וּבֶן־עֶלְיוֹן יִקָּרֵא וַיהֹוָה אֱלֹהִים יִתֶּן־לוֹ אֶת־כִּסֵּא דָּוִד אָבִיו׃
 (Luk 1:32 DLZ)

  ויַּעַן הַמַּלְאָךְ וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ תָּבוֹא עָלַיךְ וּגְבוּרַת עֶלְיוֹן תָּצֵל עָלָיּךְ עַל־כֵּן קָדוֹשׁ יֵאָמֵר לַיִּלוֹד בֶּן־הָאֱלֹהִים׃
 (Luk 1:35 DLZ)

  וְאַתָּה הַיֶּלֶד נְבִיא עֶלְיוֹן יִקָּרֵא לָךְ כִּי לִפְנֵי יְהֹוָה תֵּלֵךְ לְפַנּוֹת אֶת־דְּרָכָיו׃ (Luk 1:76 DLZ) על יוחנן בפטיסטה

  אבָל אֶהֱבוּ אֶת־אֹיְבֵיכֶם וְהֵיטִיבוּ וְהַלְווּ וְאַל תְּצַפּוּ לְתַשְׁלוּם וִיהִי שְׂכַרְכֶם רַב וִהְיִיתֶם בְּנֵי עֶלְיוֹן כִּי טוֹב הוּא גַּם־לִכְפוּיֵי טוֹבָה       וְלָרָעִים׃ (Luk 6:35 DLZ)

  ויַּרְא אֶת־יֵשׁוּעַ וַיִּפֹּל לְפָנָיו וַיִּקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל מַה־לִּי וָלָךְ יֵשׁוּעַ בֶּן־אֵל עֶלְיוֹן מְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמְּךָ אֲשֶׁר לֹא תְעַנֵּנִי׃
 (Luk 8:28 DLZ)

  אֲבָל הָעֶלְיוֹן לֹא יִשְׁכֹּן בְּהֵיכָלוֹת מַעֲשֵׂי יָדָיִם כַּאֲשֶׁר אָמַר הַנָּבִיא (Act 7:48 DLZ)

  ותֵּלֶךְ אַחֲרֵי פוֹלוֹס וְאַחֲרֵינוּ הָלוֹךְ וְקָרוֹא לֵאמֹר הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶה עַבְדֵי אֵל עֶלְיוֹן וְהֵם מוֹרִים אֹתָנוּ דֶּרֶךְ הַיְשׁוּעָה׃
 (Act 16:17 DLZ)

בתרגום היווני אין מילה שמקבילה ל"שדי" ALMIGHTY, בהרבה מקומות במקום "שדי" מופיע המילה "ת'אוס" אלוהים, או שתרגום היווני כותב את המילה העברית "שדי" באותיות יווניות. Σαδδαι (Eze 10:5 BGT)

בקיצור ישו לא נקרא "עליון" או "שדי" בשום מקום בברית החדשה. אלא ההיפך ישו נקרא "בן עליון" כפי אשר התלמידים קרואים "בני עליון".

והשתחוו יעקב על ראש המטה

  וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִי וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל־רֹאשׁ הַמִּטָּה  (Gen 47:31 WTT)
  ואמר ימי לי וימא לה וסגד איסריל על רישׁ חוטרה  (Gen 47:31 LPEH)

And he said, Swear to me; and he swore to him. And Israel did reverence, leaning on the top of his staff. (Gen 47:31 LXA)

et ille iura ergo inquit mihi quo iurante adoravit Israhel Deum conversus ad lectuli (=BED) caput (Gen 47:31 VUL)

   בָּאֱמוּנָה בֵּרַךְ יַעֲקֹב אֶת־שְׁנֵי בְנֵי־יוֹסֵף לִפְנֵי מוֹתוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ עַל־רֹאשׁ הַמַּטֶּה׃   (Heb 11:21 DLZ)

הבשורה הולכת בדרך התרגום היווני. אבל הירונימוס מתרגם "מיטה" ערס.

בראשית פרק מז

(כח) וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה:

(כט) וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם:

(ל) וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם וַיֹּאמַר אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ:

(לא) וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִי וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה: פ 

בראשית פרק מח

(א) וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי בָנָיו עִמּוֹ אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶת אֶפְרָיִם:

(ב) וַיַּגֵּד לְיַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּה בִּנְךָ יוֹסֵף בָּא אֵלֶיךָ וַיִּתְחַזֵּק יִשְׂרָאֵל וַיֵּשֶׁב עַל הַמִּטָּה: 

בראשית פרק מח

(יב) וַיּוֹצֵא יוֹסֵף אֹתָם מֵעִם בִּרְכָּיו וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו אָרְצָה.

לפי סיפור הדברים בתנך קודם המעשה שבאו אליו שני בני יוסף - אז השתחווה על ראש המיטה על דבר שבועת יוסף שיקברנו בקברי אבותיו בארץ כנען. ולאחר מכן חלה יעקב ויבא יוסף את שני בניו. ואז ישב על המיטה.

בכל אופן זה מגוחך שנוצרי יביא ראיה שיעקב אבינו השתחווה לצלב לשתי וערב שהיה על ראש מטהו. גם אם הכונה שהשתחוה על ראש הַמַּטֶּה , הכוונה שמחמת זקנתו לא יכל להתשחוות אפים ארצה (כפי שהשתחוה יוסף ולפי תרגום השבעים מנשה ואפרים ואולי יוסף עמהם השתחוו כולם ליעקב), אלא שהשתחוה שהוא נשען על ראש מטהו כפי שמבינים זאת תרגומים נוצריים באנגלית . בכל אופן גם הירונימוס בוולגטה תרגם "מיטה" ולא מטה אשר בידו.

למה צריך את קורבן ישו

ויקרא פרק כו
(לט) וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם יִמַּקּוּ בַּעֲוֹנָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיכֶם וְאַף בַּעֲוֹנֹת אֲבֹתָם אִתָּם יִמָּקּוּ:
(מ) וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אֲבֹתָם בְּמַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ בִי וְאַף אֲשֶׁר הָלְכוּ עִמִּי בְּקֶרִי:
(מא) אַף אֲנִי אֵלֵךְ עִמָּם בְּקֶרִי וְהֵבֵאתִי אֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם אוֹ אָז יִכָּנַע לְבָבָם הֶעָרֵל וְאָז יִרְצוּ אֶת עֲוֹנָם:
(מב) וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר:
(מג) וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם וְתִרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ בָּהְשַׁמָּה מֵהֶם וְהֵם יִרְצוּ אֶת עֲוֹנָם יַעַן וּבְיַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ וְאֶת חֻקֹּתַי גָּעֲלָה נַפְשָׁם:
(מד) וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיהֶם:
(מה) וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיוֹת לָהֶם לֵאלֹהִים אֲנִי יְהֹוָה:
(מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: פ


הנה משמע שעם ישראל יכופר וירצה עוונו על ידי כמה דברים:
א' - על ידי תשובה ווידוי - שיתודו את עונם ועון אבותם ויכנע לבבם הערל. - אז ירצו את עונם.
ב' - על ידי הברית - זכירת הברית עם האבות "וזכרתי את בריתי יעקב" , "וזכרתי להם ברית ראשונים". "בריתי איתם".
ג' - על ידי הגלות - שהגלות מכפרת. "והארץ תעזב מהם" - והם ירצו את עונם.

שורה תחתונה:
אין שום רמז לקורבן ישו שיכפר עליהם, ואילו היה הקורבן מועיל ועושה רושם - למה ישראל לא נקבצו כולם לא"י וחיו בשלום בזמן ישו?!



רד"ק ישעיהו פרק נט
(טז) וירא כי אין איש - הנה מצאנו בתורה ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו, ואמר ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך, וכן אמר ובקשתם משם את ה' אלהיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך, הנה ע"י התשובה יהיה קבוץ גליות, וישעיה אמר וירא כי אין איש ותושע לו זרועו וגומר, וכן אמר ואביט ואין עוזר, וכן אמר דרכיו ראיתי וגומר, כמו שפירשנו למעלה, ואמר יחזקאל לא למענכם אני עושה בית ישראל וגו', ואמר והוצאתי אתכם מן העמים וגומר ואומר וברותי מכם המורדים והפושעי' בי מארץ מגוריהם אוציא אותם ואל אדמת ישראל לא יבאו, וגם בתורה אמר וזכרתי להם ברית ראשונים וגו' נראה כי בחסד האל ובזכות האבות יצאו לא בזכותם, וגם בדברי רז"ל ראינו שהיו נבוכים בזה אם יצאו על ידי תשובה אם לאו, ואמרו אמר ר' יוחנן אין בן דוד בא אלא או בדור שכלו זכאי או בדור שכלו חייב, בדור שכלו חייב דכתיב וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע, והדר ותושע לו זרועו, בדור שכלו זכאי דכתיב ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ, ועוד אמרו רבי יהושע בן לוי רמי כתיב וארו עם ענני שמיא כבר אניש אתא הוי, וכתיב עני ורוכב על חמור הא כיצד זכו עם ענני שמיא לא זכו עני ורוכב על חמור, ועוד בדבריהם רבי אליעזר אומר אם ישראל עושין תשובה מיד נגאלין שנאמר שובו בנים שובבים אמר לו רבי יהושע והלא כבר נאמר חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו אלא בתשובה ומעשים טובים, הנה אנו רואים כי מסופקים היו אם יהיה קבוץ גליות על ידי תשובה או לאו, וזה מפני מחלוקת הפסוקים, ואפשר לתרץ הפסוקים: כי רוב ישראל ישובו בתשובה אחר שיראו סימני הגאולה, ועל זה נאמר "וירא כי אין איש" כי לא ישובו בתשובה [בגלות] עד שיראו תחילת הישועה ועדין יהיו בהם פושעים ומורדים, ויצאו מהגלות ב[תוך] כלל רוב ישראל השבים בתשובה ויכלו בדרך שלא יבאו לארץ ישראל, ובאמרו "וירא כי אין איש" רוצה לומר על כלל ישראל שלא ישובו בתשובה שלמה [בגלות] ולא יפגעו לאל בלב נכון עד שיראו סימני הגאולה, "ואיש" אומר על כלל ישראל, כמו "ואיש ישראל נשבע במצפה" שהיו שם כל ישראל, כי לא יתכן שלא יהיה איש ואנשים בישראל צדיקים וטובים שיהיו ראוים לגאולה [בגלות], אבל לא לגאול כל ישראל בזכותם, וכן מה שאמרו רבותינו ז"ל "דור שכלו חייב" ר"ל רובו, כי לא היה מעולם בישראל דור שכלו חייב, שלא היו בהם אנשים צדיקים וטובים, וגם החייבים לא אמר שיהיו חייבים כליה חס ושלום אלא שאין ראוין לגאולה:

הסבר "דור שכולו חייב":
עם ישראל במהלך הגלות ברובו לא שב בתשובה ויש בתוכו פושעים ומורדים, והקב"ה רואה "כי אין איש". וגם הצדיקים שבתוכו לא מספיק שבזכותם תבוא הגאולה. זה "דור שכולו חייב" ר"ל - רובו חייב.
אבל כשתתחיל הישועה ויראו סימני גאולה - רוב רוב עם ישראל יחזור בתשובה ועדיין יהיו פושעים ומורדים שהקב"ה יכלה אותם בדרך במדבר העמים. במילים אחרים "וירא כאין איש" - הקב"ה יראה ש"איש" = עם ישראל איננו היינו לא חוזר בתשובה בגלות - אז הקב"ה יתחיל סימני הגאולה ואז יחזור רוב ישראל בתשובה. והמיעוט רשעים יכלה.

אגדות בתלמוד על המינים

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ז עמוד א
ההוא מינא דהוה בשבבותיה דרבי יהושע בן לוי, הוה קא מצער ליה טובא בקראי. יומא חד שקל תרנגולא ואוקמיה בין כרעיה דערסא ועיין ביה, סבר: כי מטא ההיא שעתא אלטייה. כי מטא ההיא שעתא ניים. אמר: שמע מיניה לאו אורח ארעא למעבד הכי , "ורחמיו על כל מעשיו" (תהלים קמה ט) כתיב, וכתיב: "גם ענוש לצדיק לא טוב" (משלי יז כו).

תוספות מסכת ברכות דף ז עמוד א
"ההוא צדוקי דהוה בשבבותיה דריב"ל כו'..לאו אורח ארעא" - אף על גב דהצדוקים וכו' מורידין ולא מעלין, היינו בידי אדם, אבל בידי שמים לאו אורח ארעא להענישם ולהטריחם ולהורגם בידי שמים שלא כדרך בני אדם. ואי גרסינן הכא "עובד כוכבים" ניחא, דקאמר התם העובד כוכבים ורועי בהמה דקה לא מעלין ולא מורידין.

הברית החדשה לא מבינה פרלליזם

 1 בַּיָּמִים הָהֵם קָם יוֹחָנָן הַמַּטְבִּיל וַיְהִי קֹרֵא בְמִדְבַּר יְהוּדָה לֵאמֹר׃
 2 שׁוּבוּ כִּי מַלְכוּת הַשָׁמַיִם קָרְבָה לָבוֹא׃
 3 כִּי זֶה הוּא אֲשֶׁר נִבָּא עָלָיו יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא לֵאמֹר קוֹל קוֹרֵא בַמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ יְהֹוָה יַשְׁרוּ מְסִלּוֹתָיו׃

 (Mat 3:1-3 DLZ)

 1 תּחִלַּת בְּשׂוֹרַת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בֶּן־הָאֱלֹהִים׃
 2 כַּכָּתוּב בַּנְּבִיאִים הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי לְפָנֶיךָ וּפִנָּה דַּרְכֶּךָ׃
 3 קוֹל קוֹרֵא בַמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ יְהֹוָה יַשְּׁרוּ מְסִלּוֹתָיו׃
 4 יוֹחָנָן הָיָה טֹבֵל בַּמִּדְבָּר וְקוֹרֵא טְבִילַת הַתְּשׁוּבָה לִסְלִיחַת חֲטָאִים׃

 (Mar 1:1-4 DLZ)

 3 וַיָּבֹא בְּכָל־כִּכַּר הַיַּרְדֵּן וַיִּקְרָא טְבִילַת הַתְּשׁוּבָה לִסְלִיחַת הַחֲטָאִים׃
 4 כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר דִּבְרֵי יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא קוֹל קוֹרֵא בַמִּדְבַּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ יְהֹוָה יַשְּׁרוּ מְסִלּוֹתָיו׃
 5 כָּל־גֶּיא יִנָּשֵׂא וְכָל־הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה׃
 6 וְרָאוּ כָל־בָּשָׂר אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהִים׃

 (Luk 3:3-6 DLZ)

 23  וַיֹּאמֶר אֲנִי קוֹל קוֹרֵא בַמִּדְבָּר פַּנוּ דֶּרֶך יְהֹוָה כַּאֲשֶׁר אָמַר יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא׃ (Joh 1:23 DLZ)


הברית החדשה רוצה להציג את יוחנן המטביל אשר קרא במדבר לתשובה - כמי שמלא את נבואת הנביא ישעיהו "קול קורא במדבר..." אבל כמובן הברית החדשה וגם התרגום היווני המושחת לא הבין את המקבילות אשר בטקסט את ה"פרללליזם" שהרי כך צריך לקרוא את הפסוק:

ישעיהו מ (ג) קוֹל קוֹרֵא: בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ יְהֹוָה, יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵאלֹהֵינוּ:

הנביא אומר: קול רוח הנבואה קורא:: במדבר פנו דרך  - לה' | בערבה ישרו מסלה - לאלוהינו.

כל התרגומים האנגליים הידועים NIV ESV NAB NAS כולם מבינים את המקבילות ומתרגמים .:

A voice of one calling: "In the wilderness prepare the way for the LORD; make straight in the desert a highway for our God. (Isa 40:3 NIV)

אלא שכנה הכתוב

שו"ת הרשב"א החדשות (מכתב יד) סימן שסח

ואלו הן. א' ויפנו משם האנשים ואברהם עודנו עומד לפני ה'98. וה' היה עומד לפני99 אברהם היה לו לומר אלא שכנה הכתוב. וכן אתה מוצא בראש הענין כתיב מתחלה100 וירא אליו ה' וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים וגו' ואמר למלאכים יוקח נא מעט מים ורחצו וכל הענין, ומאחר שגמל חסד למלאכים ופנו והלכו להם שנאמר ויפנו משם האנשים, ועדיין שכינה מעכבת לאברהם וה' עומד לפני אברהם, אלא שכנה הכתוב. ב' ואם ככה את(ה) עושה לי הרגני נא הרוג ואל אראה ברעתי101, ברעתך102 היה לו לומר אלא שכנה הכתוב שכנגד הקדוש ברוך הוא אמר משה. ג' אל נא תהי כמת אשר בצאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו103. והיה לו לומר מרחם אמנו אלא שכנה הכתוב. ד' ויאכל חצי בשרו103. בשרנו היה לו לומר אלא שכנה הכתוב. וכן אתה מוצא שאחין של אדם כבשרו שנאמר104 כי אחינו בשרנו הוא. ה' בעון אשר ידעתי105 כי מקללים להם בניו106. מקללים לי היה לו לכתוב אלא שכנה הכתוב. וכן אתה מוצא בבני עלי שלא בזו אלא שכינה וכן הוא אומר בהם107 למה תבעטו בזבחי ובמנחתי. ועוד נאמר108 ועתה חלילה לי נאום ה' כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו, למדת שלא בזו אלא שכינה. ו' אולי יראה ה' בעיני109. בעיניו היה לו לכתוב אלא שכנה. ז' אין לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי איש לאהליו ישראל110. איש לאוהליו111 היה לו לומר אלא שכנה הכתוב. ח' והנה שולחים אל אפם את הזמורה112. אל אפי היה לו לכתוב אלא שכנה הכתוב. ט' הלא אתה מקדם ה' אלהי קדושי ולא נמות113. ולא תמות היה לו לומר אלא שכנה הכתוב. י' ואמרתם הנה מתלאה והפחתם אותו114. אותי היה לו לומר אלא שכנה הכתוב. י"א כי הנוגע בהם כנוגע בבבת עינו115. עיני היה לו לכתוב אלא שכנה הכתוב. י"ב ועמי המיר כבודו116. כבודי היה לו לכתוב אלא שכנה הכתוב. י"ג ואהיה עלי למשא117. עליך היה לו לכתוב אלא שכנה הכתוב. י"ד כבודם בקלון אמיר118. כבודי היה לו לכתוב119 אלא שכנה הכתוב. ט"ו וירשיעו את איוב120. הדין כלפי מעלה היה אלא שכנה הכתוב. י"ו ותשוח עלי נפשי121. עליך נפשך היה לו לכתוב אלא שכנה הכתוב. י"ז וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב122. כבודי123 היה לו לכתוב אלא שכנה הכתוב. י"ח124 אלו י"ח דברים תקון סופרים ודקדוקיהם משובחים. לשון125 אותו תקון סופרים. 

ספר הליכות עולם שער ב' (עמ' 18 דפוס ורשא)

"כביכול, בלשונם ז"ל בהרבה מקומות ר"ל התורה שניתנה בכ"ב אותיות יכולה לומר דבר זה אבל לנו אי אפשר לאומרו, אי נמי כ"ב נוטריקון כ'תוב ב'תורה, כענין אומרו בהרבה מקומות "אלמלא מקרא כתוב אין הפה יכול לאומרו" וכן ראיתי בתוספות מגילה, וזה הלשון משתמשים בו בהרבה בהגדות בדברים שאינם דרך כבוד כלפי מעלה כמו "כי חזק הוא ממנו" כביכול כלפי מעלה אמרו וכן הרבה כיוצא בו...והא דאמרינן בכמה מקומות "תקון סופרים הוא זה" אין הכונה חלילה שהוסיפו או שהותירו על מה שכתוב בתורה אפילו אות אחת, אלא ענין תקון סופרים הוא שהם דקדקו ומצאו לפי ענין כל אחד ואחד מן הכתובים ההם שעיקר הכוונה לא היתה כמו שנראה ממה שנכתב בספר אלא כוונה אחרת ולא היה לו לכתוב כן אלא כן, כמו "ואברהם עודנו עומד", וה' עודנו עומד היה לו לומר, אלא שכינה הכתוב, ולא קראו תקון סופרים אלא שהם דקדקו ופירשו שהם כינויים , לשון הרשב"א ז"ל."

מזרחי (רא"ם) בראשית פרק יח

ופירוש 'תקון סופרים' בכל מקום אין הכונה בו חלילה שהוסיפו על מה שכתוב בתורה או ששינו ממה שכתוב בתורה, אלא שהם דקדקו ומצאו לפי ענין כל אחד ואחד מן הכתובים ההם, שעקר הכונה לא היתה כמו שנראה ממה שכתוב בספר אלא צד כונה אחרת, ולא היה לו לכתוב כן אלא כן, אלא שכנה הכתוב. ולא קראום תקון סופרים אלא שהם דקדקו ופירשו שהם כנויים - לשון הרשב"א (הובא בהליכות עולם פרק א שער ב). אבל רש"י הוסיף ואמר "תיקון סופרים הוא זה שהפכוהו רבותינו לכתוב כן". ובפסוק (במדבר יא, טו) "ואל אראה ברעתי" הארכתי בו ועיין שם. 

מזרחי (רא"ם) במדבר פרק יא

ומה שאמר "וזה אחד מתקוני סופרים", אינו רוצה לומר מאותם שתקנו לתלמי המלך, דבפרק קמא דמגלה (מגילה ט א), שהרי זה אינו מכללם. ועוד מהו זה שאמר: "אלא שכנה הכתוב" ולמה לא אמרו זה גבי (שמות א, י ורש"י שם מסוטה יא) "ועלה מן הארץ", שדרשו רז"ל "כאדם שמקלל עצמו ותולה קללתו באחרים - והרי הוא כאלו כתוב: ועלינו מן הארץ והם יירשוה". וכן גבי (טז, יד) "העיני האנשים ההם תנקר" שדרשו בו: "כאדם התולה קללתו בחברו". וכן אמרו בפרשה הזאת גבי (יב, יב ברש"י) "אשר בצאתו מרחם אמו - אמנו היה לו לומר, אלא שכנה הכתוב". אלא הכי פירושו: שהכתוב כנה זה כדרך תקוני הסופרים, שמנה גם "לכנות", לתקון הלשון לפי כוונתם. וכן מצאתי בספר ישן שהיה כתוב בו: תקון סופרים - דברים סתורים בתורה ובמקרא ואינן כתובין כתקונן, וחכמי ארץ קוראין אותם תקון סופרים. ולא שתקנו אותן, שמחקו (וכתבו) מה שכתב משה רבינו עליו השלום בתורה ומה שכתוב בנביאים ובשאר הספרים. ומתחלה שכתבוהו, על כנויו כתבוהו הסופרים, לא חסרו ולא הותירו. וכך היו ראויין להקרות כנוי כתובים, ואלו הן (בראשית יח, כב): "ואברהם עודנו עומד לפני ה'". היה צריך לומר וה' עודנו עומד על אברהם, אלא שכנה הכתוב וכן "ואל אראה ברעתי" וכו'. וכך כתבו גם הרשב"א ז"ל והביאו בעל הליכות עולם (הליכות עולם פרק א שער ב מהדו' ורשא עמ' יח), אבל בפסוק "ואברהם עודנו עומד לפני ה'" אמרו: היה לו לכתוב וה' עומד על אברהם - אלא שתקון סופרים הוא זה, שהפכוהו רז"ל לכתוב כן, אלא שזה מן אחד הוא, שאין דרך הכתוב לכתוב כן משום מקום, אלא שרבותינו הפכו זה.

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דשירה פרשה ו
וכן הוא אומר "כי הנוגע בכם נוגע בבבת עינו" (זכריה ב יב) ר' יהודה אומר בבבת עין אינו אומר כן אלא בבבת עינו כתיב כביכול כלפי מעלה אלא שכנה הכתוב, כיוצא בו "ואמרתם הנה מתלאה והפחתם אותו" (מלאכי א יג), אלא שכנה הכתוב, כיוצא בו "בעון אשר ידע כי מקללים להם" וגו' (ש"א ג יג), אלא שכנה הכתוב, כיוצא בו "למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא" (איוב ז כ), כינה הכתוב. כיוצא בו, "הלא אתה מקדם ה' אלהי קדושי לא נמות" (חבקוק א יב), כינה הכתוב. כיוצא בו, "ההמיר גוי אלהים והמה לא אלהים ועמי המיר כבודו" (ירמיה ב יא), כינה הכתוב. כיוצא בו "וימירו את כבודם בתבנית שור" (תהלים קו כ), כינה הכתוב "ואל אראה ברעתי" (במדבר יא טו), כינה הכתוב. כיוצא בו, "אין לנו חלק בדוד איש לאהליו ישראל" (ש"ב כ א), כינה הכתוב "והנם שולחים את הזמורה אל אפם" (יחזקאל ח יז), כינה הכתוב. "בצאתו מרחם אמו" (במדבר יב יב) מרחם אמנו היה לו לומר, כינה הכתוב. אף כאן אתה אומר כי הנוגע בכם וגו' כביכול כלפי מעלה הכתוב מדבר אלא שכנה הכתוב.

רש"י איוב פרק לב
(ג) וירשיעו את איוב - זה אחד מן המקראות שתקנו סופרים את לשון הכתוב, "וירשיעו" כלפי המקום בשתיקותם, היה לו לכתוב אלא שכינה הכתוב, וכן "וימירו את כבודם בתבנית שור" כבודי הי' לו לכתוב אלא שכינה הכתוב, וכן "ואל אראה ברעתי" (במדבר יא) ברעתם היה לו לכתוב אלא שכינה הכתוב, וכן הרבה מקומות בספרי ובמסורת הגדול': 

לא מבינים את ישו ומיהו?