האם אלוקים יכול או כבר בא במהות של אדם

דברי הימים ב פרק ו פסוק יח:
כִּי הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עַל הָאָרֶץ הִנֵּה שָׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ אַף כִּי הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי:

פרוש: האם יתכן שישב אלוקים עם האדם על הארץ?! הנה שמים ושמי השמים לא יכלכלוך...


ירמיהו פרק כג פסוק כד
אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ נְאֻם יְקֹוָק, הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא נְאֻם יְקֹוָק:



ישעיהו פרק סו פסוק א
כֹּה אָמַר יְקֹוָק הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי:



אלשיך על תהלים פרק צא פסוק א

(א) ישב בסתר עליון וכו'. הנה לפי דעת רבותינו ז"ל בשמות רבה (עי' ילקוט שמעוני תהלים תתמב), כי ידבר מזמור זה על מעשה המשכן שאמרו משה על דבר השראת שכינה אחר אומרו ויהי נועם וכו'. ויהיה כי למעלה אמר ויהי נועם ה' וכו' כמפורש למעלה שעיקר שכינה באנשים היא ולא בעצים ויריעות, אמר עתה עם כל זה הלא יפלא היות שכינה בארץ, אל יפלא בעיניכם, כי הלא לא באמור שהוא יתברך יושב פה יחוייב היות לו יתברך גבול חלילה, כי הנה ישיבתו פה אינה כישיבת מלאכי השרת שבבואם אל העולם הזה יקנו התלבשות מתייחס אל העולם כמאמר ספר הזוהר כאשר במלאכים שבאו לאברהם כאנשים, וכן ביעקב בהאבקו עמו, ומחנה אלקים, שהיתה ראייתו הגשמית שולטת בהם ושלחם לאחיו, כי הלא הוא יתברך יושב והוא בסתר בלתי נראה, כי לא להיות שכינתו פה יהיה בו יתברך שינוי חלילה, כי לא יתלבש מעין העולם שהוא בו, כי העולם משועבד אליו ולא יתהפך, ואין כח זה רק אליו יתברך שהוא לבדו עליון, וזה אחשוב בכונת מאמרם ז"ל באמרם יושב בסתר עליון, שהוא עליון על כל בריותיו, שכיונו לכלול מלאכי השרת:



במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה יב
וכן בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם אמר משה מי יוכל לעשות לו מקדש שישרה בתוכו (מ"א =מלכים א'= ח) הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך וגו' ואומר (ירמיה כג) הלא את השמים ואת הארץ אני מלא וגו' ואומר (ישעיה סו) השמים כסאי והארץ הדום רגלי וגו' אמר הקדוש ברוך הוא איני מבקש לפי כחי אלא לפי כחן כשאני מבקש כל העולם כולו אינו יכול להחזיק כבודי ולא שמש אחד משלי אלא אני איני מבקש מידך אלא עשרים בדרום ועשרים בצפון ושמונה במערב לכך משה אמר יושב בסתר עליון הקדוש ברוך הוא שהוא יושב בסתרו של עולם הוא רואה את הכל ואינו נראה הוא נתאוה ללון בצילנו אמר רבי פרוזדק בר נחשא בשם רבי יהודה ברבי סימון שדי נתלונן בצל שעשה לך בצלאל זה המשכן הוי בצל שדי יתלונן

האם יש למלאכים יצר הרע

האם לשטן או למלאך אחר יש יצר הרע לעשות הפוך ממה שה' אומר לו?


ויקרא רבה (וילנא) פרשת אמור פרשה כו

"העליונים שאין יצה"ר מצוי בהם אמירה אחת דייה להם שנא' (דניאל ד) בגזירת עירין פתגמא ומאמר קדישין שאלתא, אבל התחתונים שיש בהם יצה"ר הלואי לשתי אמירות יעמדו הה"ד ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן וגו'."



בראשית פרק יח פסוק ה
וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם, אַחַר תַּעֲבֹרוּ כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל עַבְדְּכֶם, וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ:



רש"י בראשית פרק יח ה':
"וסעדו לבכם" - אמר רבי חמא: לבבכם אין כתיב כאן אלא "לבכם", מגיד שאין יצר הרע שולט במלאכים.

בראשית רבה (וילנא) פרשת וירא פרשה מח יא:

"א"ר אחא וסעדו לבבכם אין כתיב כאן אלא וסעדו לבכם, הדא אמרת אין יצר הרע שולט במלאכים, הוא דעתיה דר' חייא, דא"ר חייא "שיתו לבבכם לחילה" (תהלים מח יד) אין כתיב כאן אלא "לבכם", הדא אמרת שאין יצר הרע שולט לעתיד לבא.

מלאך השם

הנוצרים רוצים להביא ראיה מן התנ"ך לשילוש, היינו שאלוקים הוא אחד בעצם אבל שלושה פרסונות , ג' אישים.

לפי חז"ל אנו רואים שהיה בדור שלהם כת שהאמינה ב"שניות", הכוונה שיש ב' רשויות בשמים היינו ב' אלוהים, "אלוהות הרבה", אלו הנקראים בלשון חז"ל "מינים". כנראה המינים הושפעו מן הדת והתרבות ההלניסטית, והגיעו לכפירה כזאת. הענין שהם כמובן ניסו להראות מתוך התנ"ך הוכחות שהם צודקים. בעקבותם אנו רואים שהתפתחה הנצרות שהוסיפה עוד אל - רוח הקודש וככה קבלו את ה"שילוש".

אולי ה"מין" המפורסם ביותר הוא אלישע בן אבויה המכונה "אחר", שאומרת הגמרא בחגיגה שהיו ספרי מינים נושרים מחיקו בבית המדרש, והרי היה אחר טועה שיש ב' רשויות לאחר שטעה במטטרון לחשוב שהוא גם אלוה בפני עצמו. רבי עקיבא ואחר היו דור אחר ישו, וכנראה אחר הושפע מתלמידיו ומספרי המינים שלהם.

זאת אומרת יהודים לצערנו האמינו בשניות, ואלו נקראו כופרים ומינים, במילים אחרות עצם זה שיהודים האמינו בשניות היא לא הוכחה שיש לאמונה הזאת בסיס אמיתי, שכן שחלק מהיהודים האמינו גם בפסילים וכד', יאמר נוצרי שיש אמת בפסילים? ודי לחכים, וכבר הרב טוביה זינגר העמיד בסרטון יוטיוב אחד מהמשיחיים על זה...


הנוצרים טוענים שכתוב "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד".
אבל ה"אחד" הכתוב כאן בפסוק בא לשלול שהוא יותר מגוף או ממציאות או מהות אחת. אבל הפסוק לא שולל שאולי הוא מהות אחת, אבל כמה פרסונות , שלוש פרסונות.

הראיה שלהם הוא מהפסוק "על כן יעזוב איש אביו ואמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד", הנה איש ואשה קרואים "בשר אחד" למרות שהם חלוקים זה מזה, ככה גם ה"אחד" שכתוב ב"שמע ישראל" הכוונה אחד במהות אבל כוללת כמה פרסונות.

זה מביך עד כמה תחו עיניהם שהם מביאים ראיה לסתור את עצמם. הרי המשל אינו דומה כלל לנמשל, איש ואשה הם מהויות שונות, שני חלקים נפרדים, שכיון שהם מתחתנים הם באופן אלגורי נקראים "בשר אחד". לפי זה כדי להתאים את המשל לנמשל, אפשר לומר שהפסוק "שמע ישראל" אומר לנו שיש ב' אלוהות, הנפרדים במהות, והם "אחד", כמו שאיש ואישה הם מהויות נפרדות והתורה בכל זאת קוראת להם "אחד". האם הנוצרים יקבלו הסבר כזה? שיש ב' אלוהים מהויות שונות והם אחד, ודאי שלא, למרות שאפשר להוכיח מהתורה ככה לפי האנלוגיה שלהם. אלא ברור שהוא אחד גם במהות וגם בפרסונה. (למרות שכל יהודי יודע שלא שייך לומר שאלוהים הוא "מהות" או "פרסונה", כי אוטומטית אנחנו מגשימים אותו, אם אנחנו מנסים להבין את ה"מהות שלו" ולקרוא שמות ל"אספקטים" שלו כמו פרסונה או "רצון" וכדו'..לכן חז"ל הזהירו שאסור להתעסק ולחקור על מהות האלוהים כי היא איננה ברת השגה לשכל האנושי, כי השכל האנושי יכול לחשוב רק בחלקים ורק בהגשמה מה שלא שייך אצלו כדברי ישעיה "למי תדמיוני ותשוו")

עוד הנוצרים אומרים שכתוב "שמע ישראל ה' אלוהינו, ה' אחד"

והם טוענים ש"אלוהינו" היינו רבים ולא אחד.

אבל בלשון העברית גם המילה "אלוהים" שהיא לשון רבים של "אלוה", משמשת גם בלשון יחיד, כמו שנאמר בשמות פרק ז א: "וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יִהְיֶה נְבִיאֶךָ".

משה יהיה "אלוהים" לפרעה, יש כאן משה אחד, והוא יהיה "אלוהים" לפרעה, היינו שופט ודיין לשפוט אותו, אז אנחנו רואים ש"אלוהים" גם בא בלשון יחיד, ועוד "אלוהים" למרות שהוא אחד נאמר בלשון רבים, שהוא לשון חשיבות.

וכן שמואל א פרק כח יג-יד
וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ אַל תִּירְאִי כִּי מָה רָאִית וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל שָׁאוּל אֱלֹהִים רָאִיתִי עֹלִים מִן הָאָרֶץ:
וַיֹּאמֶר לָהּ מַה תָּאֳרוֹ וַתֹּאמֶר אִישׁ זָקֵן עֹלֶה וְהוּא עֹטֶה מְעִיל וַיֵּדַע שָׁאוּל כִּי שְׁמוּאֵל הוּא וַיִּקֹּד אַפַּיִם אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ: ס

האשה ראתה "אלוהים עולים" לשון רבים, ושאול לא מתבלבל ושואל "מה תארו" בשלשון יחיד, והיא ענתה "איש זקן עולה" לשון יחיד. רואים שה"אלוהים" משמש גם בלשון יחיד לא רק רבים.

מסקנא: גם אם כתוב "אלוהינו" אין זה אומר שזה מעיד על ריבוי אלים, אלא יכול גם על אל אחד, יחיד ומיוחד.
וכן גם לשון אדנות ("מאסטר") בא בלשון רבים על אדם יחיד כגון:

ישעיהו פרק יט פסוק ד:
וְסִכַּרְתִּי אֶת מִצְרַיִם בְּיַד אֲדֹנִים קָשֶׁה וּמֶלֶךְ עַז יִמְשָׁל בָּם נְאֻם הָאָדוֹן יְקֹוָק צְבָאוֹת:

לא כתוב "אדונים קשים" , אלא "אדונים קשה".

פירוש רש"י:
ביד אדונים קשה - כל לשון אדנות קרוי בלשון רבים ואפילו יחיד, כמו (בראשית לט) אדני יוסף, עד בא אדוניו (שם):

הנוצרים מביאים ראיה מהפסוק:
"נעשה אדם בצלמנו כדמותנו"

שמשמע יש כאן ב' רשויות או יותר, אבל אנו מבינים לפי חז"ל (סנהדרין לח:) שאלוקים דיבר כאן למלאכים, שכן דרך ה' להתייעץ עם מלאכיו כמו שכתוב בדניאל ד' "בגזרת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאלתא."



תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לח עמוד ב

אמר רבי יוחנן: כל מקום שפקרו המינים תשובתן בצידן, (בראשית א') "נעשה אדם בצלמנו", "ויברא אלהים את האדם בצלמו". (בראשית י"א) "הבה נרדה ונבלה שם שפתם", וירד ה' לראת את העיר ואת המגדל. (בראשית ל"ה) כי שם נגלו אליו האלהים", "לאל הענה אתי ביום צרתי". (דברים ד') "כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרבים אליו כה' אלהינו בכל קראנו אליו", (שמואל ב' ז') ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ אשר הלכו אלהים לפדות לו לעם. (דניאל ז') עד די כרסון רמיו, ועתיק יומין יתיב". הנך למה לי? - כדרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן: אין הקדוש ברוך הוא עושה דבר אלא אם כן נמלך בפמליא של מעלה, שנאמר (דניאל ד') בגזרת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאלתא. התינח כולהי, "עד די כרסון רמיו" מאי איכא למימר? - אחד לו ואחד לדוד, דתניא: אחד לו ואחד לדוד, דברי רבי עקיבא, אמר לו רבי יוסי: עקיבא! עד מתי אתה עושה שכינה חול? אלא: אחד לדין ואחד לצדקה. קבלה מיניה או לא קבלה מיניה? - תא שמע, דתניא: אחד לדין ואחד לצדקה, דברי רבי עקיבא, אמר לו רבי אלעזר בן עזריא: עקיבא! מה לך אצל הגדה? כלך אצל נגעים ואהלות! אלא: אחד לכסא, ואחד לשרפרף. כסא - לישב עליו, שרפרף - להדום רגליו. אמר רב נחמן: האי מאן דידע לאהדורי למינים כרב אידית - ליהדר, ואי לא - לא ליהדר. אמר ההוא מינא לרב אידית: כתיב (שמות כ"ד) ואל משה אמר עלה אל ה', עלה אלי מיבעי ליה! אמר ליה: זהו מטטרון, ששמו כשם רבו, דכתיב (שמות כ"ג) "כי שמי בקרבו". - אי הכי ניפלחו ליה! - כתיב (שמות כ"ג) אל תמר בו - אל תמירני בו. - אם כן לא ישא לפשעכם למה לי? - אמר ליה: הימנותא בידן, דאפילו בפרוונקא נמי לא קבילניה, דכתיב (שמות ל"ג) ויאמר אליו אם אין פניך הלכים וגו'. אמר ליה ההוא מינא לרבי ישמעאל ברבי יוסי: כתיב (בראשית י"ט) וה' המטיר על סדם ועל עמרה גפרית ואש מאת ה', מאתו מיבעי ליה! - אמר ליה ההוא כובס: שבקיה, אנא מהדרנא ליה, דכתיב (בראשית ד') "ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי נשי למך", נשיי מיבעי ליה! אלא: משתעי קרא הכי, הכא נמי - משתעי קרא הכי. 

גם רואים מהגמרא שהמלאך נקרא בשם רבו, היינו אותיות הויה.



מדרש תנחומא (ורשא) פרשת משפטים סימן יח:
דבר אחר, "כי לא ישא לפשעכם" למה שהוא שליח, וכל מה שהשליח משתלח לעשות הוא עושה, אבל אני נושא לכם פנים, שנאמר (במדבר ו) "ישא ה' פניו אליך", אמר דוד רבש"ע, למלאך אתה מוסרנו שאינו נושא פנים "אם עונות תשמור יה אדני מי יעמוד" (תהלים קל), אם תאמר אין הסליחה מסור לך "כי עמך הסליחה למען תורא", לא מסרת אותה למלאך שר הפנים, שנאמר (שמות כג) "כי לא ישא לפשעכם", למה "כי שמי בקרבו", ארשב"ל שמו של הקדוש ברוך הוא משותף עם כל מלאך, שנאמר "כי שמי בקרבו", א"ל משה איני מבקש שילך מלאך עמנו אלא אתה, ואם אין אתה הולך אין אנו זזים ממקומנו שנאמר (שם /שמות/ לג) ובמה יודע אפוא הלא בלכתך עמנו, א"ל חייך ואף לא ילך מלאך אלא ושלחתי את הצרעה לפניך."


ילקוט שמעוני תורה פרשת יתרו רמז רפו:
אמר ריש לקיש: טבלא יש לו על לבו של כל מלאך ומלאך ושמו של הקדוש ברוך הוא משותף בשמו של מלאך מיכאל גבריאל רפאל, "אדני בם" אדנותו בהם.


שמות רבה (וילנא) פרשת משפטים פרשה לב:

"השמר מפניו", אמר הקדוש ברוך הוא לישראל הזהרו בשליח שאינו חוזר בשליחותי, מדת הדין הוא אל תמר בו, לשעבר הוא אומר "ממרים הייתם עם ה'" והייתי מקבל מכם, אבל עכשיו "אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם", ד"א "אל תמר בו" אל תמירוני בו ואל תעשוני תמורתו, שמא תאמרו הואיל והוא השר שלנו לו אנחנו עובדים והוא נושא את פשעינו, לאו, אלא כי לא ישא לפשעכם, לא כמותי שכתוב בי (מיכה ז) נושא עון ועובר על פשע, אבל הוא לא ישא לפשעכם, ולא עוד אלא שאתם גורמים לו שישמט שמי מקרבו שנאמר כי שמי בקרבו, ד"א כי שמי בקרבו לפי שאין מלאכי השרת ניזונין אלא מזיו שכינה שנאמר (נחמיה ט) ואתה מחיה את כולם, מהו כך א"ר חגאי בשם ר' יצחק ואתה מחיה לכולהון, ולא עוד אלא שהוא מתחייב על ידם, כי אם שמוע תשמע בקולו ועשית כל אשר אדבר, ידבר אין כתיב כאן אלא אדבר אם מקבלין אתם הימנו כאלו לי אתם מקבלים, אם עושים אתם כן ואיבתי את אויביך, הוי הנה אנכי שולח מלאך.

יש שהבינו שלפעמים במקום שכתוב שם הויה, היינו יקוק, יכול שמדבר על מלאך ה', כמו שראינו:


שמות פרק ד פסוק כד
וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ יְקֹוָק וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ:


תרגום אונקלוס:
והוה באורחא בבית מבתא וערע ביה מלאכא דיי ובעא למקטליה:



אבן עזרא שמות פרק ד

ואל תתמה בעבור שהוא כתוב ויפגשהו ד', כי מלאך ד' הוא. וכמוהו וד' הולך לפניהם יומם (שמות יג, כא), ושם כתוב ויסע מלאך האלהים (שמות יד, יט).


רבינו בחיי שמות פרשת שמות פרק ד פסוק כד
"ויפגשהו ה'", זהו מלאך ונקרא בשם המיוחד, והוא מן הנפרדים לא מן הנטיעות, ואף על פי כן נקרא בשם המיוחד, כיון שנשתלח להשלים ולעשות רצון קונו יתברך. וכן אמרו במדרש (רבה ה' ח'): "ויהי בדרך במלון" חביבה מילה שלא נתלה למשה עליה אפילו שעה אחת, לפי שהיה בדרך ונתעצל למול אליעזר בנו מיד "ויפגשהו ה' ויבקש המיתו", במשה אתה מוצא שמלאך של רחמים היה, ואף על פי כן ויבקש המיתו."

הענין של מלאך של רחמים הוא כמו שכתוב אצל בלעם שנשלח מלאך ה' : רש"י במדבר פרק כב:  "לשטן לו" - מלאך של רחמים היה והיה רוצה למנעו מלחטוא, שלא יחטא ויאבד:

והסיבה למה המלאך של רחמים נהפך לשטן:


רבינו בחיי במדבר פרק כב
ויחר אף אלהים. כי הלך בכונה שיקלל. "ויתיצב מלאך ה' בדרך לשטן לו". בלעם נשתמש באומנות שאינה שלו. הפה נתן ליעקב, שאמר: (בראשית כז, כב) "הקול קול יעקב", ולפיכך נשתמש המלאך באמנות שאינה שלו, שהרי מלאך של רחמים היה ונעשה לשטן. זה שכתוב: "הנה אנכי יצאתי לשטן", מדה כנגד מדה.

תלמוד בבלי מסכת נדרים דף לב עמוד א

רשב"ג אומר: לא למשה רבינו בקש שטן להרוג אלא לאותו תינוק, שנאמר: +שמות ד+ כי חתן דמים אתה לי, צא וראה מי קרוי חתן? הוי אומר: זה התינוק. דרש רבי יהודה בר ביזנא: בשעה שנתרשל משה רבינו מן המילה, באו אף וחימה ובלעוהו ולא שיירו ממנו אלא רגליו, מיד: ותקח צפורה צור ותכרת את ערלת בנה, מיד: וירף ממנו. באותה שעה ביקש משה רבינו להורגן, שנאמר: +תהלים לז+ הרף מאף ועזוב חמה, ויש אומרים: לחימה הרגו, שנא': +ישעיהו כז+ חמה אין לי. והכתיב: +דברים ט+ כי יגורתי מפני האף והחמה! תרי חימה הוו. ואיבעית אימא: גונדא דחימה.

הם מזהים את האב והבן ורוח הקודש עם:
האב - יהוה
הבן - מלאך יקוק
רוח הקודש - רוח קדשו

ההוכחות שלהם הוא שמלאך יקוק (malach yhwh) הוא פרסונה בפני עצמה אבל מזוהה עם יקוק בעצמו:
מהמקורות דלהלן:
1. מלאך יקוק עם הגר.
2. מלאך יקוק עם אברהם בעקידה.
3. מלאך יקוק עם אברהם בשורת יצחק.
4. מלאך יקוק עם גדעון.
5. מלאך יקוק עם מנוח ואשתו.
6. מלאך יקוק עם יהושע הכהן הגדול.
7. מלאך יקוק במלאכי "מלאך הברית".
8. מלאך יקוק

דבר ראשון, אנו מוצאים שנביאים וכהנים גם כן נקראים מלאך ה'.


חגי פרק א יג:  וַיֹּאמֶר חַגַּי מַלְאַךְ יְקֹוָק בְּמַלְאֲכוּת יְקֹוָק לָעָם לֵאמֹר: אֲנִי אִתְּכֶם נְאֻם יְקֹוָק.


מלאכי פרק ב ז: כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ יְקֹוָק צְבָאוֹת הוּא:

דברי הימים ב פרק לו פסוק טז
וַיִּהְיוּ מַלְעִבִים בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹהִים וּבוֹזִים דְּבָרָיו וּמִתַּעְתְּעִים בִּנְבִאָיו עַד עֲלוֹת חֲמַת יְהֹוָה בְּעַמּוֹ עַד לְאֵין מַרְפֵּא:

ברית עולם

הנוצרים טוענים עלנו שירמיהו נבא על ברית חדשה המבטלת את הישנה, ולכן אין חובה לשמור שבת ומצות כפי הברית הישנה היינו התורה, אלא לפי ספורי תולדות ישו האונגליון ולפי הוראתם.

התורה מלמדת אותנו שה' כרת עם אבותינו ואיתנו ברית עולם, היינו לדורות ולתמיד עד סוף ימי העולם, ולכן הברית קיימת ואין התורה מתחלפת.

אנו רואים שה' כרת עם האנושות ברית, היינו הסכם שאין לו הפרה שהרי נאמר "ברית עולם בין אלוקים ובין כל נפש חיה".

וכן ה' כרת עם אברהם וזרעו על ירושת הארץ לעולם "ונתתי לך ולזרעך אחריך...לאחוזת עולם" וגם על שיהיה להם לאלוקים ולא ינטשם לו ולזרעו "לדורותם ברית עולם", וכן ישראל ישמרו את הברית היינו המול להם כל זכר "ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך לדורותם", "והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם".

האם מהפסוקים בתנ"ך מוכח שהמשיח יהיה אלוהים בעצמו

אחד מהפסוקים שעליו הנוצרים נשענים שהנה ברור שישוע המשיח הוא הוא האלוהים, הוא  בישעיהו פרק ט ה :

 כִּי יֶלֶד יֻלַּד לָנוּ בֵּן נִתַּן לָנוּ וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל שִׁכְמוֹ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר אֲבִי עַד שַׂר שָׁלוֹם:

כי הרי בישעיהו פרק י כא כב מפורשות ש"אל גיבור" זהו הקב"ה: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לֹא יוֹסִיף עוֹד שְׁאָר יִשְׂרָאֵל וּפְלֵיטַת בֵּית יַעֲקֹב לְהִשָּׁעֵן עַל מַכֵּהוּ, וְנִשְׁעַן עַל ה' קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל בֶּאֱמֶת, שְׁאָר יָשׁוּב שְׁאָר יַעֲקֹב אֶל אֵל גִּבּוֹר." שעם ישראל ישען על ה' שהוא אל גיבור.

הקדמה: אנו מוצאים בתנ"ך משמעויות שונות למילים האלו:  "אל" , "אלוהים" , "אלים" , לפעמים הכוונה גם "חזק" , "גבורים" , "שופטים" , "שרים" , כוכבים או "מלאכים". בואו נראה:

שמות פרק ז פסוק א

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יִהְיֶה נְבִיאֶךָ:

פירוש רש"י:

"נתתיך אלהים לפרעה - שופט ורודה לרדותו במכות ויסורין:"

רואים שמשה יהיה "אלהים" לפרעה, הכוונה שופט שישפוט אותו על מעשיו הרעים ליסורין ורדיה במכות.

שמות פרק ד טז:

וְדִבֶּר הוּא לְךָ אֶל הָעָם וְהָיָה הוּא יִהְיֶה לְּךָ לְפֶה וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵאלֹהִים:

ה' אומר כאן למשה שאהרון יהיה לו לפה כי הרי הוא כבד פה ולשון, ומשה יהיה לו לאהרון "לאלהים" פרש"י: "לרב ושר" שיורה לו מה לומר לפרעה.

תהלים פרק מה פסוק ז 

כִּסְאֲךָ אֱלֹהִים עוֹלָם וָעֶד שֵׁבֶט מִישֹׁר שֵׁבֶט מַלְכוּתֶךָ:

לא מדבר הפסוק כאן על הכסא של ה', אלא על הכסא של המלך הנאמר במזמור, והכוונה כסאך אלוהים פרש"י: "כסאך שר ושופט", ופירוש ראב"ע: "כסאך כסא אלוהים, כמו וישב שלמה על כסא ה' והאומר כי כסאך לנוכח הקב"ה - הפסוק הבא אחריו יכחישנו."

בראשית פרק ו ב:

וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ:

בני אלהים פרש"י: "בני השרים והשופטים".

זכריה פרק יב ח

בַּיּוֹם הַהוּא יָגֵן ה' בְּעַד יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם וְהָיָה הַנִּכְשָׁל בָּהֶם בַּיּוֹם הַהוּא כְּדָוִיד, וּבֵית דָּוִיד כֵּאלֹהִים כְּמַלְאַךְ ה' לִפְנֵיהֶם:

רואים שאלוהים הכוונה "מלאכים".

האם המשיח יהיה בדרגת נבואה למעלה ממשה רבנו

התורה מעידה על משה רבנו ע"ה בספר דברים פרק לד פסוק י':

"ולא קם נביא עוד בישראל כמשה."

חז"ל במסכת ראש השנה דף כ"א ע"ב:

"בקש קהלת למצא דברי חפץ" - בקש קהלת להיות כמשה, יצתה בת קול ואמרה לו: "וכתוב ישר דברי אמת", "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה".

ז"א ששלמה המלך לא זיכוהו משמים להיות כמדרגתו של משה רבינו בנבואה (והוא חי אחרי משה רבינו) כי התורה מעידה על משה "ולא קם נביא וכו'" שאפילו עוד בעתיד לא יזכו ולא יגיעו למדרגתו של משה (כ"ש למעלה ממדרגתו).

במדרש "לקח טוב", פר' וזאת הברכה כתוב:

"ללמדך שמימות משה לא עמד נביא באומות העולם, לפי שביקש משה רבינו רחמים שלא תשרה שכינה על אומות העולם לכך נאמר כאן "בישראל", כלומר ידענו שאומות העולם אין שכינה שורה עליהן אלא אפילו בישראל שעתידין לקום בהם נביאים כענין שנאמר (דברים יח) נביא אקים להם מקרב אחיהם, כך אפילו הכי לא קם נביא עוד בישראל כמשה, ומהו "ולא קם" כלומר לא קם ולא יקום עוד, אלא שדבר הכתוב בלשון קצרה."

הרמב"ם בפירושו למשנה מסכת סנהדרין פרק י' מונה י"ג עיקרי אמונה וכותב: "והיסוד השביעי: נבואת משה רבינו. והוא שנאמין שהוא אביהן של כל הנביאים שקדמו לפניו והבאים אחריו, הכל הם למטה ממנו במעלה, והוא בחיר ה' מכל המין האנושי אשר השיג ממנו יתעלה יותר ממה שהשיג וישיג כל אדם שנמצא ושימצא."

משמע שאחד מעיקרי האמונה להרמב"ם הוא להאמין שלא יקום נביא כמשה רבנו ע"ה.

וכן כתב הרמב"ם באיגרת תימן:

"אבל אני תמה ממך שאתה מבני תורה ועמדת על ספרי החכמים, האינך יודע אחי שהמשיח נביא גדול מאוד וגדול מכל הנביאים מלבד משה רבינו ע"ה."

לכאורה יש לשאול הרי מצינו בחז"ל במדרש ילקוט שמעוני, ישעיהו רמז תע"ו, כדלקמן:

"הנה ישכיל עבדי" - זה מלך המשיח, "ירום ונשא וגבה מאד" - ירום מן אברהם שכתוב בו הרמותי ידי אל ה', ונשא ממשה שכתוב בו "כי תאמר אלי שאהו בחיקך", וגבה ממלאכי השרת שנאמר בהם וגביהם וגובה להם, וכה"א מי אתה הר הגדול וגו' שהוא גדול מן האבות.

האין משמע מכאן שהמשיח יגדל בנבואה יותר ממשה?

התשובה היא: שלא מוזכר כאן בפירוש במדרש שיגדל במדרגת הנבואה ממשה. ובאמת הרמב"ן בביאורו על פרשת "הנה ישכיל עבדי" לא פירש שהמשיח יגדל ממשה במעלת הנבואה אלא הוא כותב שהכוונה: "ונשא ממשה, שבא לפרעה המלך הגדול הרשע שאמר לא ידעתי את ה', והוא היה רועה שפל אנשים, ולא יירא ממנו והוציא עמו מכור הברזל, והמשיח יעשה יותר ממנו שיתעורר על כל מלכי העולם כלו להוציא ישראל מידם ולעשות נקמה בגוים."

וכן האברבנאל מסביר את המדרש שאין הכוונה במדרגת נבואה אלא במדרגה אחרת, בספרו ישועות משיחו חלק שני העיון השלישי  פרק א': "והבחינה השנית היא בערך המשיח אל האומה. ר"ל שיהיה רב להושיע פודה ומציל, ועל זה אמר "ונשא ממשה", ואין זה בענין מדרגות הנבואה כי כבר העידה תורה "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" (דברים לד, י), ולא בבחינת התורה ובשאר המעלות שנתעלה בהם מרע"ה על כל אנשי מינו, אלא בבחינת קיבוץ הגליות וגאולתם ונשיאתם על הארץ. לפי שעם היות שמשה הוציא את ישראל ממצרים והוליכם ונשאם אל האדמה אשר נשבע ה' לאבות כאשר ישא האומן את היונק, הנה עם כל זה לא היתה גאולתו נערכת אל הגאולה העתידה לפי שהיו כולם מקובצים בארץ מצרים קרוב לארץ ישראל, אמנם מלך המשיח יקבץ יהודה וישראל אשר נפוצו מקצה השמים עד קצה השמים מזה אחד ומזה אחד, וישאם על אדמתם במלחמה וביד חזקה. וכבר ניבא ישעיהו על זה השלימות (יא, יא) "והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו לקנות את שאר עמו אשר ישאר מאשור וממצרים ומפתרוס ומכוש ומעילם ומשנער ומחמת ומאיי הים ונשא נס לגוים ואסף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ" וגו'. ועל השלימות הזה שהוא בבחינת העם בגאולתם ונשיאתם לארץ דרשו "ונשא ממשה", ולכן הוכיחוהו ממה שנאמר בו "שאהו בחקיך כאשר ישא האומן את היונק על האדמה" שענינו גאולת העם ונשיאתם אל הארץ".

 

והאור החיים הקדוש עה"ת דברים לד י, פירש שם: "ולא קם" - עד עתה, ואומרו "עוד" פירוש ולא יקום עוד כמוהו."

שלוש השבועות

הרב מרדכי עליאשברג זצ"ל בספרו "שביל הזהב" עמ' 66: "...בכל זה לא ננחל את הארץ בלי רצון העמים והממשלות, ולא נצא כחומה למרוד באומות המושלים בנו בכל מקומות מושבותינו לעשות חלילה דבר שלא כרצונם, ואף לא בממשלת השולטן אדון ארץ ישראל לעת הזאת, כי כבר השביענו יוצרנו ית"ש על זה כדאיתא בשלהי כתובות (קי"א ע"א), רק אם יאבו הממשלות יחד ובראשם השולטן בעל הארץ הזאת לתתה לנו..."

הרב שמואל מוהליבר זצ"ל במאמר שכתב "מטרת נסעתי לארצנו הקדושה" הובא בספר "שיבת ציון" ח"א עמ' 9: "...והנה מה שכתב הרמב"ן שהיא מצוה לדורות ואפילו בזמן הגלות לרשת את הארץ ולשבת בה כוונתו מבוארת שהירושה אינה ע"י מלחמה שאין אנו יכולים ולא רשאים ללחום בזמן הזה כמבואר בכתובות דף קי"א שהשביענו הקב"ה שלא נמרוד באומות שאנחנו חוסים בצילם (וכמו שהורו אותנו חז"ל בכמה מקומות לאהוב ולכבד לירא ולעבוד באמת ואמונה את המלך והממשלה אשר בצילה מצאנו מחסה), ושלא נעלה בחומה פירש"י ז"ל ביד חזקה, וע"כ המ"ע של ירושה שנוהגת גם בזה"ז אינה כי אם שנשתדל לקנות את הארץ מיד בעליה, וכל כברת ארץ שנקנה הננו מקיימים המצוה של ירושה, וגדולה מצוה זו מכל המצות שבתורה..."

הרב יהודה אלקלעי זצ"ל בספרו "קול מבשר" דף ג': "ומושבעים אנו מפי נביאי האמת שלא נמרוד באומות העולם ח"ו כמ"ש כתובות ד' קי"א ע"א, ובני ישראל הם נאמנים על השבועה, כי בכל התורה כתיב ונקה ובשבועה כתיב כי לא ינקה ה', ואם עוד רבות בשנים לא יעשו עמנו מלכי הארץ חסד ורחמים, חלילה לנו מעשות כדבר הרע הזה להרים יד נגד אדוני הארץ, כי אם בבקשה ובתחנונים כמ"ש בבכי יבאו ובתחנונים אובילם..."

הרב צבי הירש קלישר זצ"ל בספרו "דרישת ציון" ב"מאמר קדישין" ל"ה ע"ב: "...ואמנם על דברת שבועת אלקים האמור אשר עליה יסוגו אחור מלהקשיב לדברי הנביא (ישעיה ס"ב) אל תתנו דמי לו עד יכונן ועד ישים ירושלים תהלה בארץ על זה אשיב אמרי לך בשתי דרכים, האחד כי אזהרת מה תעירו ומה תעוררו הוא רק לבל נעלה ביד חזקה לחומות ירושלים כמפורש בש"ס שם שלא יעלו כחומות ופי' רש"י בחזקה וגם שלא ימרדו באומות, רק נצפה על חסד ה' שישים עין חמלתו עלינו, ברצות ה' כושר פועל ידינו, ולא השביענו רק שלא נהיה מן המעפילים לעלות ההרה בחזקה אבל לרצות אבניה ולפעול ארץ נושבת מה טוב ומה נעים אין לך מצוה גדולה מזו כאשר בררתי בארוכה..."

הראי"ה קוק זצ"ל במאמר מתוך "הדביר" קובץ ז-ט ירושלים ת"ו, ניסן-סיון תר"פ: "עלינו לקחת מעט דברים על עצם הדעת של השתדלותינו לתחיית עמנו, הנה כפי אשר כבר נתברר לנו שאין דבר בעקרי האמונה ולא בסעיפיה שיניא אותנו מן הרעיון שתהיה התחלת התנערותנו מעפר גלותנו על פי השתדלותנו בדרכי הטבע, והליכות ההיסתוריה, מאיליה תולד ההחלטה שהחובה קדושה להשתדל בזה בכל אשר תשיג ידינו, לבד האמצעי האחד שגם הטבע עצמו ילמדנו שהיא פיגול לנו והיא שלא יעלו בחומה ושלא ימרדו באומות העולם, מובן הדבר שהם שתי שבועות, המרידה באוה"ע גם מבלעדי א"י היא פיגול לנו, וצריך שבועה אחרת שלא לעלות לא"י ביד חזקה זולת ע"פ רשיון הממלכות כמו שהיה בימי כורש..."