סה"כ צפיות בדף

יום ראשון, 29 במאי 2016

Was David also a Priest? Can Jesus be a Priest?

Argument 1:
"The priestly and royal offices don't always appear so categorically distinct among descriptions preserved by Hebrew Bible, for instance:

"Moses and Aaron among his priests…" (Psa 99:6 KJV)
"And he [=Moses] was king in Jeshurun…" (Deu 33:5 KJV)

So we see that Moses could serve as a King and as a Priest, so could David and so will the Messiah.

Answer 1:
It is true Moses was ministering as a high/priest, but it seems it was until he completed the tabernacle and until the end of the "eight days of consecration". At that time Aaron and his sons were anointed (Ex.28:41,29:7,40:13) and dressed (Ex. 28-29:9,40:13-15) etc.. to work as priests from henceforth even for ever. As for Moses and Aaron roles were separated :

"The sons of Amram; Aaron and Moses: and Aaron was separated, that he should sanctify the most holy things, he and his sons for ever, to burn incense before the LORD, to minister unto him, and to bless in his name for ever. Now concerning Moses the man of God, his sons were named of the tribe of Levi (1Ch 23:13-14 KJV)

"…and the priest's office shall be theirs for a perpetual statute" (Exo 29:9 KJV)

"…that they may minister unto me in the priest's office: for their anointing shall surely be an everlasting priesthood throughout their generations." (Exo 40:15 KJV)

"And did I choose him [=Aaron] out of all the tribes of Israel to be my priest..." (1Sa 2:28 KJV)

To be a memorial unto the children of Israel, that no stranger, which is not of the seed of Aaron, come near to offer incense before the LORD; that he be not as Korah, and as his company: as the LORD said to him by the hand of Moses. (Num 16:40 KJV)

And he shall have it, and his seed after him, even the covenant of an everlasting priesthood; because he was zealous for his God, and made an atonement for the children of Israel. (Num 25:13 KJV)


"For thus says the LORD, 'David shall never lack a man to sit on the throne of the house of Israel; nor shall the priests of Levi ever be lacking before me, to sacrifice burnt offerings, to burn cereal offerings, and to make sacrifices.
 (Jer 33:17-8 NAS)
Thus says the LORD: If you can break my covenant with day and my covenant with night so that day and night no longer appear in their proper time, (Jer 33:20 NAB)
only then can my covenant with my servant David be broken, so that he will not have a descendant to act as king upon his throne, and my covenant with the priests of Levi who minister to me. (Jer 33:21 NAB)
Just as the host of heaven cannot be numbered and the sands of the sea cannot be counted, so I will multiply the descendants of David my servant and the Levites who minister to me. (Jer 33:22 NAB)
Have you not noticed what these people are saying: "The LORD has rejected the two tribes he had chosen?..." (Jer 33:24 NAB)

In summery Aaron and his seed only -have an eternal covenant of priesthood from God . there is no way David or his seed will be a priests, God will not brake his word and the law will not change. So if we find scripture that appears at first glance to support that David or any other man not from the seed of Aaron was a "priest" we should apply the other true meaning of "Kohen/Priest" = "Ruler". otherwise we will contradict and abolish Gods clear Words.

Argument 2:

1 Sam. 21:7 notes that David was given consecrated bread reserved only for the priests.

Answer 2:
According to rabbinic understanding of the text:
A.      It was a time of an emergency for David so he took the showbread. and according to the law u can break a law to save ones life. (Talmud Menachot 96b)
B.      It wasn't  "showbread" that was given to david, but other holy bread (bread from thanksgiving sacrifice) that strangers/aliens also can eat too. (Radak)

It seems also Yeshua understood it was a time of emergency like the sages: 
Mark 2:23-28: ESV:
"And he said to them, “Have you never read what David did, when he was in need and was hungry, he and those who were with him: how he entered the house of God, in the time of Abiathar the high priest, and ate the bread of the Presence, which it is not lawful for any but the priests to eat, and also gave it to those who were with him…"

Notice even if we say David was a priest and could eat the "showbread" - how on earth could he give the showbread to the alleged "those who were with him" were they all priests like him? The answer that follows is they were in need. (and btw it wasnt "Abiathar" it was Ahimelech")

Argument 3:
2 Sam. 6:12-14 and some other ref.  about David making sacrifices, therefore he was also a priest.

Answer 3:
It is to be understood that a Priest was making a sacrifice for behalf of David, not that he we making himself the sacrifice and serving as a priest. otherwise we would have to say the other figures in the bible were also priests because the text doesnt mention the priest that acctually made the sacrifice:

Was Gideon also a priest? (Judges 6:26)
Was Jephtach also a priest? (Judges 11:31)
Was Manoach also a priest? (Judges 13:23)
Was Samuel also a priest? (1 Sam 7:9)
Job (chp 1) or Job friends? (Job 42:8) were priests?
saul (1 sam 13:9-12)
 ט וַיֹּאמֶר שָׁאוּל--הַגִּשׁוּ אֵלַי, הָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים; וַיַּעַל, הָעֹלָה.  י וַיְהִי, כְּכַלֹּתוֹ לְהַעֲלוֹת הָעֹלָה, וְהִנֵּה שְׁמוּאֵל, בָּא; וַיֵּצֵא שָׁאוּל לִקְרָאתוֹ, לְבָרְכוֹ.  יא וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, מֶה עָשִׂיתָ; וַיֹּאמֶר שָׁאוּל כִּי-רָאִיתִי כִי-נָפַץ הָעָם מֵעָלַי, וְאַתָּה לֹא-בָאתָ לְמוֹעֵד הַיָּמִים, וּפְלִשְׁתִּים, נֶאֱסָפִים מִכְמָשׂ.  יב וָאֹמַר, עַתָּה יֵרְדוּ פְלִשְׁתִּים אֵלַי הַגִּלְגָּל, וּפְנֵי יְהוָה, לֹא חִלִּיתִי; וָאֶתְאַפַּק, וָאַעֲלֶה הָעֹלָה.


Argument 4:
David's sons are called "Kohanim/Priests" in 2 Sam 8:18.

Answer 4:
David sons were not literally priests. There is another meaning to the word Kohanim כהנים in the Hebrew language– that is "Rulers": please check and compare scripture 2 Sam 8:18 and 1 Ch 18:18 !!
It appears that כהנים  are ראשנים , in other words "rulers" of some kind not priests. also the greek translation  LXX:  αὐλάρχαι (2Sam 8:18) = "rulers", and KJV follows this.

compare the text:
and Benaiah the son of Jehoiada was over the Cherethites and the Pelethites, and David's sons were priests.(כהנים) (2Sa 8:18 ESV)

and Benaiah the son of Jehoiada was over the Cherethites and the Pelethites; and David's sons were the chief officials (הראשנים) in the service of the king. (1Ch 18:17 ESV)

another example:
And Ira also the Jairite was a chief ruler (כהן) about David. (2 Sam 20:26 KJV)
ἱερεὺς (2 Sam 20:26 LXX) = "priest"

another example:
And Azariah the son of Nathan was over the officers: and Zabud the son of Nathan was principal officer, and the king's friend: (1Kings 4:5 KJV)

Argument 5:
David/Messiah was promised that he will be a Priest forever (Pslams 110:4)

Answer 5:
As demonstrated before the word "Kohen" - can mean in the Hebrew language a "priest" or a "ruler".
the book of Samuel and Chronicles say nothing about an oath and promise from God to David to be a priest forever. We only find that the Lord swore to David and his seed to be Kings forever. So as I will show it fits clearly and perfectly to render "you are a Kohen-Ruler forever" rather then "a priest forever" using the Text only:

The LORD hath sworn (Psa 110:4 KJV) ===== "...as the LORD hath sworn to David, even so I do to him; (2Sam 3:9 KJV)

"and will not repent" (Psa 110:4 KJV)  ======  "nor repent" (1Sa 15:29 KJV)

Thou art a priest for ever (Psa 110:4 KJV) ===== unto David, and to his seed for ever. (2Sa 22:51 KJV) /  "He has made an eternal covenant with me" (2Sa 23:5 NAB) 

"after the order of Melchizedek." (Psa 110:4 KJV) -  after the order of the line of Jerusalem KINGS – Malkizedek/Adonizedek…
 David was set to be a king over Jerusalem like them and after them.
The kings of Jerusalem are called: "melchi-Zedek"/ "adoni-Zedek" (king/master of zedek) (Genesis 14:18 , Joshua 10:1)
Like all the kings of Philistines were called "Abimelech" (Gen. 20:2 , Pslams 34:1)
and all of Egypt kings were called ""Pharaoh". (Gen. 12:15 , Exo. 1:22 etc..)

Argument 6:
The Messiah Jesus was called and he is the "BRANCH". and the Branch will be a priest as follows:
"Even he shall build the temple of the LORD; and he shall bear the glory, and shall sit and rule upon his throne; and he shall be a priest upon his throne: and the counsel of peace shall be between them both. (Zec 6:13 KJV)

Answer 6:
It is matter of how you translate the text. the words in stake is "al kiso" - which means "on his right hand of his throne" (next to him). in context Joshua the high priest will sit on the right hand of Zerubabels throne.
thats exactly how the LXX translated this:

καὶ ἔσται ὁ ἱερεὺς ἐκ δεξιῶν (Zec 6:13 LXX)   δεξιῶν = right

And he shall receive power, and shall sit and rule upon his throne; and there shall be a priest on HIS right hand, and a peaceable counsel shall be between them both. (Zec 6:13 LXA) – English translation to the LXX


So again:
 והיה כהן על כסאו = and a priest shall be before his throne, = before the throne of Zerubabel
See the word על has few meaning , one is: "before/next" (see Exo 14:2)
Also notice it is not written כהן על כסאו  והוא, but  כהן על כסאווהיה

Now u may ask, how can it be that the one who sits on the THRONE is Zerubbabel , "throne" is for Kings only right? and Zerubbabel was only a governor not king?
The answer is: also Governors in the bible sit on a throne (כסא)

Zerubbabel the son of Shealtiel, governor (פחת) of Judah (Hag 1:1 KJV)
and you see that "governor" also sits on a "throne":
unto the throne (כסא) of the governor (פחת) on this side the river. (Neh 3:7 KJV) see also (Ester 3:1)

and finally the end of the verse: "and the counsel of peace shall be between them BOTH" its speaking about two individuals Joshua and Zerubbabel between THEM is gonna be peace and not jealousy. So this verse is not speaking about one men, and Joshua/Jesus Is NOT the BRANCH -rather it is Zerubbabel.


And I will raise me up a faithful priest, that shall do according to that which is in mine heart and in my mind: and I will build him a sure house; and he shall WALK BEFORE mine anointed for ever. (1Sa 2:35 KJV)

This is a prophecy about how Aviatar the priest from the cursed seed of Eli (line of Itamar) is going to be removed, and Zadok the priest (from the line of Elezar) is gonna be established as a high priest that shall walk before the anointed = the king = Solomon, "walk before" והתהלך לפני is similar to "priest shall be before his throne" (with Joshua and Zerubabel)…and it was fulfilled:

Argument 7:
David was wearing an"Efod" a priest cloth/item - indicating he was a priest.

Answer 7:
There are all kinds of cloths and hats in the Hebrew bible, some are mentioned only in a connection to the priests and some are not. In other words if you read about cloths/items mentioned that were worn by priests u may think only the priests wear it. But the matter of fact u find that also none priests do.
Like:
אבנט  and  כתנת (Isaiah 22:20-21, 2sam 15:32) ,
מעיל (1 sam. 18:4, 1 sam. 24:4)
פאר  (Ezekiel 24:23 compare to Ezekiel 44:18) also see: Isa 61:10
so it is not surprising to see if a person wears "efod" it is a "regular efod". Not a holy "priestly efod"…

So in summery  - david and Samuel did not wear the אפוד/מעיל reserved to the priests, they wore a regular efod or something similar. לא כתוב ש"נשאו אפוד" אלא חגרו אפוד שלא כמו הכהנים שנשאו אפוד

Also if David was a priest why did he have to have a high priest next to him to ask the Lord through the Urim and Tumim? If he had Efod/Hoshen and other cloth items of a priest?

And he shall stand before Eleazar the priest, who shall inquire for him by the judgment of the Urim before the LORD (Num 27:21)

And Saul said to him, "Why have you conspired against me, you and the son of Jesse, in that you have given him bread and a sword and have inquired of God for him, so that he has risen against me, to lie in wait, as at this day?" (1Sa 22:13)
Is today the first time that I have inquired of God for him? No! Let not the king impute anything to his servant or to all the house of my father, for your servant has known nothing of all this, much or little." (1Sa 22:15)

יום שישי, 2 באוקטובר 2015

הנה ישכיל עבדי פירוש רבי אליעזר אשכנזי בן אליהו הרופא על ישעיהו נ"ג

הנה ישכיל עבדי פירוש רבי אליעזר אשכנזי בן אליהו הרופא על ישעיהו נ"ג
מתוך ספרו "מעשי השם" (מעשה תורה פרק מ')
הוקלד והוגה מחדש ע"י אברהם ווייס


"ועתה אבאר לך שכל ענין אותה הפרשה שנאמר בישעיה (נג), הוא שאמר ישעיה לנחמה לישראל והיה לענין ימות המשיח, וטרם החלי אזכירך כי מן הכתוב שנאמר "נח דניאל ואיוב" (יחזקאל יד יד), נראה בהדיא שאיוב היה בין חורבן בית ראשון לשני, ר"ל באותם הזמנים כיון שהוזכר אחרי דניאל, וגם תשקיף השקפת עיון על מה שהתחיל ישעיה קודם הפרשה ההיא בענין נחמה בבשורת משיחנו, כמו שנאמר "מה נאוו על ההרים רגלי מבשר" (ישעיה נב ז) עד שהשלים "כי הולך לפניכם ה' ומאספכם אלהי ישראל" (שם יב) ואחר כך התחיל "הנה ישכיל עבדי" שנראה בהדיא באומרו "הנה ישכיל" שמביא ראיה אל מה שהקדים בבשורת הגאולה, והענין כן הוא שהביא מענין איוב שהיה בימים ההם משל לראיה כאשר ביארנו שהוא למשל לאומה הישראלית, וכמו שכתבנו קצת מזה בהקדמתנו אשר הקדמנו לחבורנו זה שאיוב בעצמו הרגיש שנברא למשל והיה מתרעם על זה ואומר "והצגני למשל עמים ותפת לפנים אהיה" (איוב יז ו). ודוק ותשכח שכל דברי ישעיה בפרשה הזאת שאמר "הנה ישכיל עבדי" תמצאם בדקדוק בדברי איוב, וכבר ידעת מה שנחלקו המפרשים שקצתם אמרו שנאמר על אברהם שנקרא "עבדי" (בראשית כו כד) וקצתם אמרו על חזקיה (דה"ב לב טז), ואמרו כן בעבור שנמצא בהם שנקראו "עבדי" וקצתם בארוהו על משה, אמנם אנחנו ימשכו דברנו על כל הפרשה הזאת שאמר ישעיה שהיו כלם לראיה לבשורה אל היעודים הטובים שאמר על ישראל. והתחיל ואמר שעם היות האומה ישראלית בתכלית השפלות שיחזירם ה' למעלתם בתוספת טובה, והביא ראיה מאיוב כי דברי ישעיה היו מה שאמר לו הקב"ה בנבואה ובאותו לשון עצמו אמרם "הנה ישכיל עבדי" ר"ל הנה איוב שהוא בתכלית השפלות ישכיל ויעלה למעלה שכבר נאמר "עבדי איוב" (איוב א ח) ולכן אמר עליו "הנה ישכיל עבדי" כאלו נותן הקב"ה לנביא אות על ההצלחה לימות המשיח שכאשר יראה שאיוב תוכפל הצלחתו יהיה לאות שגם ישראל תוכפל הצלחתם. והנה דוק ותשכח שהפרשה הזאת שאמר ישעיה לא אמר אותה - רק על איוב, כי כן כל פרט ופרט מדבריה תמצא בדברי איוב באותה הפרשה: נאמר "שממו עליך רבים" כמו"כ נאמר באיוב "פנו אלי והשמו" (כא ה), ומה שנאמר "משחת מאיש מראהו" כמו"כ באיוב נאמר על ריעיו "וישאו עיניהם מרחוק ולא הכירהו" (ב יב), וכן נאמר פה "ואשר לא שמעו התבוננו" כמו"כ נאמר באיוב "עמדתי ותתבונן בי" (ל כ), ונאמר "וזרוע ה' על מי נגלתה" כן נאמר שנגלה אליו ה' ואמר לו כל גבורותיו, כאן נאמר "נבזה וחדל אישים" כן נאמר באיוב "ובוז משפחות יחתני" (לא לד), כאן נאמר "איש מכאובות" כן נאמר באיוב "כי גדל הכאב מאד" (ב יג) , "אכן חלינו הוא נשא ומכאובינו סבלם", זה מבואר שאחרי שנברא למשל לישראל הרי סבל כל צרותנו ומכאובנו וזהו אומרו שאנחנו "חשבנוהו נגוע" בעון עצמו לא למשל, ואין הדברים כן רק "והוא מחולל מפשענו מדוכא מעונותינו" כיון שלא בראו ה' יתברך רק להיותו משל לאומה הישראלית, כאן נאמר "וה' הפגיע בו" וכן באיוב נאמר "למה שמתני למפגע לך" (ז כ), וכן נגד שנאמר כאן "מדוכא מעונותינו" נאמר באיוב "יואל אלוה וידכאני" (ו ט), כאן נאמר "ולא הדר ונראהו" וכן באיוב נאמר "לא תשורני עין רואי" (ז ח), כאן נאמר "וכמסתר פנים" כן באיוב נאמר "לגבר אשר דרכו נסתרה" (ג כג), כאן נאמר "ויתן את רשעים קברו" כן באיוב נאמר "ימי נזעכו קברים לי" (יז א), כאן נאמר "על לא חמס עשה" וכן באיוב נאמר "על לא חמס בכפי" (טז יז), כאן נאמר "ולא מרמה בפיו" וכן באיוב נאמר "ולשוני אם יהגה רמיה" (כז ד), כאן נאמר "מעמל נפשו" וכן באיוב נאמר "ולילות עמל מינו לי" (ז ג), כאן נאמר "הערה למות נפשו" וכן באיוב "ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי" (ז טו) כאן נאמר "ואת פושעים נמנה" וכן באיוב "חתום בצרור פשעי" (יד יז), כאן נאמר "יראה זרע יאריך ימים", מבואר שכן נאמר באיוב "ויהי לו שבענה בנים ושלש בנות" (מב יג) "ויחי איוב אחרי זאת מאה וארבעים שנה" (מב טז). הרי לך מבואר שכל הפרשה הזאת שאמר ישעיה נגד איוב אמרה להיות שנברא למשל לישראל כאשר אמרנו שהיתה נתינת אות לבשורת יעוד הטובה העתידה לישראל ממה שקרה לאיוב..."

יום ראשון, 10 באוגוסט 2014

הנה ישכיל עבדי פירוש רבי משה בן נחמן זצ"ל על ישעיהו נ"ג

פירוש הרמב"ן על פרשת ישכיל עבדי:
הוקלד והוגה ע"י אברהם ווייס

"הנה ישכיל עבדי", הנכון בפרשה הזאת שהיא על ישראל כולו, כלשון "אל תירא עבדי יעקב" (ישעיהו מד ב), "ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר" (ישעיהו מט ג), וכן רבים. אבל על דעת המדרש המייחס אותה על המשיח, צריכים אנו לפרש אותה כפי דברי הספרים, פי' אחר אומר שמשיח בן דוד שבו דבר הכתוב לא ינוצח ולא ימות ביד שונאיו, וכן הכתובים מורים בביאור. וזה פירוש הפרשה:


"הנה ישכיל עבדי", כי בעתות הגאולה יבין המשיח וישכיל הקץ וידע כי הגיע תור ביאתו ובא הקץ שיתגלה לעדת המיחלים לו. ואמר "ישכיל", לפי שנאמר בספר דניאל (יב ט-י) "כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ, יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים ולא יבינו כל רשעים והמשכילים יבינו". אמר דניאל כי יהיו מן הרשעים שירשיעו לחרף עקבות המשיח בעבור איחורו הגדול, ולא יאמינו בו כלל ולא יבינו כל רשעים הקץ, כי יהיו מהם שיטעו אחרי מי שיטעון שהוא משיח, והמשכילים יבינו הקץ האמיתי ויחכו אליו. וכנגד זה אמר ישעיה כי המשיח עבד ה' ישכיל ויבין הקץ, ומיד יקום ו"ירום וישא" ויגבה לבו בדרכי ה', לבא ולקבץ נדחי ישראל, לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחו, אשר יבטח בה', כענין שהיה הגואל הראשון, שבא במקלו ובתרמילו לפרעה והכה ארצו בשבט פיו. ולפי זה אמרו במדרש, ירום מאברהם, ונשא ממשה, וגבה ממלאכי השרת. נתכונו לומר כי המשיח ירום מאברהם שהיה דורש אמונת האלהים ומגייר גרים בארץ נמרוד על כרחו של מלך, והמשיח יעשה יותר מזה שיגייר עמים רבים. ונשא ממשה, שבא לפרעה המלך הגדול הרשע שאמר לא ידעתי את ה', והוא היה רועה, שפל אנשים, ולא יירא ממנו והוציא עמו מכור הברזל, והמשיח יעשה יותר ממנו, שיתעורר על כל מלכי העולם כלו, להוציא ישראל מידם ולעשות נקמה בגוים. וגבה ממלאכי השרת, שגם המה מזרזים מאד בענין גאולתם של ישראל, כדכתיב "ואין אחד מתחזק עמי בכל אלה כי אם מיכאל שרכם" ואמר "ואשוב להלחם עם שר פרס וגו'" (דניאל י כ-כא), והמשיח יעשה יותר מכולם. ויתכן החכמה למעלתו של משיח וקרבתו אל האלהים, כי אברהם שקראו ה' הנכבד והנורא - אוהבו וכרת עמו ברית חדשה ומשה שהיה קרוב להש"י מכל האדם, ומלאכי השרת העומדים עליו מימינו ומשמאלו, כולם אינם קרובים בידיעת הש"י כמשיח, כי כן כתיב "ועד עתיק יומי מטה וקדמוהי הקרבוהי" (דניאל ז יג), ובמלאכי השרת כתיב "אלף אלפין ישמשוניה ורבוא רבבן קדמוהי יקומון" (דניאל ז י), ולכך אמר ישעיהו שהוא "ירום" בשכלו אשר "ישכיל" מאד את הש"י, "ונשא וגבה מאד", בידיעת שמו ית', יותר מכל הנבראים לפניו. וכבר אמרו אפילו בשאר צדיקים שהם גדולים יותר ממלאכי השרת, ואמר הכתוב במשיח, "כאשר שממו עליך רבים וכו'", ר"ל כאשר שממו עליך, להלעיג בך בתחלת בואך, ואמרו האיש הנבזה העני ורוכב על חמור, איך ינצח כל מלכי העולם, אשר כולם החזיקו בישראל ואיך יצילם מידם, וכן היה פרעה עושה במשה, שהיה מלעיג עליו כמו שאמר, "הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה" (שמות ו יב). "כן יזה גוים רבים" יאמר כאשר יאמרו האיש הזה "משחת מאיש מראהו", כן יאמרו עתה, שתטיף מלתו עליהם ופיהם יפערו למלקוש דברו "עליו יקפצו מלכים פיהם", שיסגרו פיהם, ואפילו בחדר משכיתם יהיו יראים מלדבר עליו, ויאמרו איש אל רעהו, "גם במדעך מלך אל תקלל" (קהלת י כ), "מי האמין לשמועתנו" ואמר כאשר באה שמועת המשיח בעמים, מי בהם שיאמין זה, "וזרוע ה'" אשר הוא מוליך לימין הגואל, כמו שהוליך "לימין משה זרוע תפארתו" (ישעיהו סג יב), "על מי נגלתה" , שיאמין בזה. כי היה מתחלה כאילו הוא אילן קטן עולה "מארץ ציה" , שלא יגדל לעשות ענף ולשאת פרי, והוא "נבזה" , שאין לו חיל ועם, אבל עני ורוכב על חמור, כאשר היה הגואל הראשון מרע"ה בבואו למצרים הוא ואשתו ובניו על החמור, "איש מכאובות" , מצטער על עונות ישראל שגורמין איחורו, ומונעים אותו מהיות מלך על עמו, "וידוע חולי" , כי החולה תמיד הוא מצטער על הכאב, והחולי יאמר על הצער הבא בסבת רוב החשק, כמו שנאמר "ויצר לאמנון להתחלות בעבור תמר אחותו" (שמואל ב יג ב), וכן "ואין חולה מכם עלי" (שמואל א כב ח), או שיחלה ממש מן הצער, כנוהג בבני אדם, "אכן חלינו הוא נשא" , כי הוא חולה ומצטער על פשעינו שהיינו אנחנו ראויין להיות חולים ומצטערים בהם, והמכאובות שהיינו אנחנו ראוים להיות כואבים עליהן הוא סובל חזקם, כי הוא המצטער עליהם, "ואנחנו חשבנוהו" , בראותנו אותו דל וחלוש, כי הוא "נגוע מוכה אלהים ומעונה", "והוא מחולל" לשון "יחולל אילות" (תהלים כט ט). "מוסר שלומנו עליו" כי מוכיח בו, "ובחבורתו נרפא לנו", כי החבורה שהוא מצטער ומתגורר עליה תרפא אותנו, כי השם יסלח לנו בזכותו, ונתרפא מפשעינו ועוונות אבותינו, מלשון "ושב ורפא לו" (ישעיהו ו י), "שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו" (ישעיהו נז יט), וכל הלשונות האלו רבים בענין הגאולה, "אנוש לשברך נחלה מכתך, אין דן דינך למזור רפאות תעלה אין לך" (ירמיהו ל יב-יג), "כולנו כצאן תעינו איש לדרכו פנינו" יאשים את ישראל בעבור כי הם בגלותם ישימו כל כוונתם בעסקי העולם, ומשים כל אחד כוונה לעצמו ביתו ועסקיו, וראוי להם להיות בוכים ולהתפלל לפני ה' לילה ויום שיכפר על עוון ישראל ויחיש קץ הגאולה, כי המשיח בתשובה יבוא מיד, ואם לאו יתאחר עד הקץ הבא עליו בשבועה, כדכתיב "וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם" (דניאל יב ז). ונאמר "וה' הפגיע בו את עון כולנו" כי העון הזה הנזכר פוגע בו, כי הוא מצטער כל היום על כי איחרו פעמי מרכבותיו, ואנחנו אין אנחנו משגיחין בכך, אלא מתעסקין בעסקינו בתוך העמים, "נגש והוא נענה" כי בבואו בתחילה עני ורוכב על חמור, יבואו עליו נוגשי כל עיר ושוטריו ויענו אותו בחירופין וגדופין, כי יחרפו אותו ואת האלהים אשר הוא בא בשמו, כענין משה רבינו שאמר לו פרעה, "לא ידעתי את ה'" (שמות ה ב), והוא לא ענה אותו ולא אמר לו אלהי השמים והארץ אשר ישמידך מהר, אבל שתק, וכן משיח לא יענה וישתוק, ולא יחדל מלדרוש לישראל, ומלומר לכל מלך שבאומות, כה אמר ה' שלח עמי ויעבדוני, והוא "כשה לטבח יובל" יחשוב בלבו אפילו יהרגוני אעשה שליחות בוראי, כי כן חובה עלי, כמו שאמרו חנניה מישאל ועזריה, "והן לא ידיע להוי לך מלכא וגו'" (דניאל ג יח), וכן אמרו רז"ל, כל המוסר עצמו על מנת להעשות לו נס אין עושין לו נס, ובלשון הזה בעצמו אמר ירמיהו (יא יט) "ואני ככבש אלוף יובל לטבח", וכן אמר אסף המשורר "ואהי נגוע כל היום" (תהלים עג יד), ואומר "כמו חללים שוכני קבר" (שם פח ו), "מעוצר וממשפט לוקח" יחשוב בלבו שלוקח מלעצור בעמו ומהיות שר ושופט עליהם, ויחשוב "ואת דורו מי ישוחח" שיספר להם ויודיעם דרכי הש"י, ויאמר "כי" אני "נגזר מארץ החיים", בעבור פשע עמו שהוא הנגע שלהם. וסיפר הכתוב בשבחו, שלא ידאג על חייו רק בעבור ישראל, "ויתן את רשעים קברו" , הנתינה תאמר בכתוב - על גמר המחשבה בלב, כמו "ונתתי את לבי לדרוש" (קהלת א יג), "אל תתן את אמתך" (שמואל א א טז), ותאמר על הדבור כמו "ונתתה את הברכה על הר גריזים" (דברים יא כט), "ונתן אותם על ראש השעיר" (ויקרא טז כא). אמר, יתן בלבו שיהיה קברו עם רשעי האומות, כי יחשוב ויאמר ודאי יהרגוני ובמקום הזה תהיה קבורתי כמו "חצבי מרום קברו" (ישעיהו כב טז), שר"ל המקום שיחשוב שנקבר בו כאשר ימות ולא נקבר בו מעולם, וכן "בקברי אשר כריתי לי" (בראשית נ ה) ולא נקבר בו עדיין. "ואת עשיר במותיו" , יאמר שיתן לנפשו מיתות הרבה, עשירי השלוה שבישראל שאינם חפצים בו, כי יחשוב שיהרגוהו בסקילה או בשרפה והרג וחנק. ולכך אמר במותיו, לשון רבים, וזה כדרך המתים בחושך מצרים. ואמר, "על לא חמס עשה" , לרשעים הנזכרים, שהם האומות, שלא בא לגזול דבר משלהם, "ולא מרמה בפיו" , לעשירי ישראל, "וה' חפץ דכאו החלי" כי רצה הש"י לזכותו בצער שהוא מצטער בו, שתשים נפשו אשם שיחשוב כי בו אשם וחטא ובעבור מיעוט זכותו אירע כל זה, כי יהיה לו זכות שלימה בזה, וטעם "אם תשים", הם דברי השם הנכבד והבורא וחפצו, שאמר שאם יסבול כל זה ותהיה נפשו שפלה, שלא יקרא תגר והרהור אחרי מדותי, הנה אתן לו שכר מדה כנגד מדה, שיראה זרע. ואמרו, "אם" , כמו "אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד" (ירמיהו טו יט), "יראה זרע" ויתקיים בו קרא דכתיב "תחת אבותיך יהיו בניך תשיתמו לשרים בכל הארץ" (תהלים מה יז), ו"יאריך ימים" לעדי עולם, כמו שנאמר, "חיים שאל ממך נתת לו אורך ימים עולם ועד" (תהלים כא ה). וכן אמר בפרקי דר"א הגדול, דכתיב "שנותיו כמו דור ודור" (תהלים סא ז). "וחפץ ה' בידו יצלח" , כי הוא ישלים הגאולה אשר הש"י חפץ בה, וילמד לכל העמים להשכיל ולדעת את ה', וזהו - וחפץ ה', כמו שנאמר "כי באלה חפצתי נאם ה'" (ירמיהו ט כג), "מעמל נפשו יראה ישבע" יאמר כי בעבור העמל שראה בעצמו ושבע קלון מכבוד, בזכות זה, "בדעתו יצדיק צדיק" , כי הוא ידע ויכיר מי ומי הם הצדיקים הראוים להגאל, וכן כל משפטיו יבין צדיקים, כמו שנאמר, "והריחו ביראת ה' וכו' ושפט בצדק דלים וכו'" (ישעיהו יא ג), ועוונותיו של רבים הנזכרים הוא סבלם, כי יתקן בהם תשובה, כמו "לכל סבל בית יוסף" (מלכים א יא כח), שר"ל תיקון עניינם, וכן "לכו לסבלותיכם" (שמות ה ד), "לכן אחלק לו ברבים" , שיהיו כל עמים רבים חלקו ונחלתו, ומן הגוים ה"עצומים יחלק שלל" לעמו ועבדיו, "תחת אשר הערה למות נפשו" , שריקן נפשו מכל דבר למיתה, כלומר שגמר בדעת למות, שמסר עצמו על מנת למות, מלשון "אל תער נפשי" (תהלים קמא ח), שר"ל אל תרוקן אותה מחשקה, ומאשר היא מתאוה לראות, כי תשלום הרצון יקרא מילוי הנפש, כלשון "תמלאמו נפשי" (שמות טו ט), וביטול החשק נקרא עירוי הנפש, "ואת פושעים נמנה" , ותחת שנמנה בלבו להיות מכלל הפושעים, כאשר הזכרתי. "והוא חטא רבים נשא" , בעת ההיא, כי לא על פשעיו היה לו רק על חטאם. "ולפושעים יפגיע" , שיפגיע הוא בנפשו עון החוטאים והפושעים, כמו "וה' הפגיע בו את עון כולנו", והנה לא נזכר בפרשה שינתן בידי שונאיו, ולא שיהרג ולא שיתלה על עץ, אלא שיראה זרע ויאריך ימים, וירום וינשא מלכותו בין הגוים, ומלכים עצומים יהיו לו לשלל, [אמן ואמן סלה בבי"א]:

יום רביעי, 30 באוקטובר 2013

הנה ישכיל עבדי פירוש רבי יוסף אבן כספי זצ"ל על ישעיהו נ"ג


הנה ישכיל עבדי פירוש רבי יוסף אבן כספי זצ"ל על ישעיהו נ"ג
הוגה והוקלד ע"י אברהם ווייס

"הנה ישכיל עבדי" הנה אע"פ שהארכתי בזה בספר "מטות כסף" להיות זאת הפרשה קשה עם היותה פשוטה וקלה לחכמים, אשוב לפרשה כאן, ואומר שהנוצרים כשפרשו זאת הפרשה על משיחם שאין לו יחס כלל עם הפרשה הקודמת לזאת אשר בסמוך אמר (נב יא) "צאו מתוכה הברו נשאי כלי ה'" וגם אח"כ (נד א) "רני עקרה וגו'", כי מבואר גם להם שזה כלו לפניו ואחריו הוא על יעוד בנין בית שני, ואם אמרו הנוצרים כי אין ספורי הנביאים מתיחסים כלל אין זה אמת, וכבר המשכנו פרוש כל ספור ישעיה על סדור מופלג וכן כל ספור וספור מן הנביאים כלם, ומי שירצה לחלוק על זה יבא נא אלי, ואח"כ אומר כי "עבדי" ו"עבד ה'" אינו בכל ישעיה רק על שני מינים, והוא אם כלל ישראל ואם הנביא ביחוד, והרמוז בפרשה הזאת הוא ישראל כאשר העיד עליו לפנים (מט ג), וטעם "ישכיל" כבר פרש אריסטו בגדר שם ההשכל בספר המדות והוא ההצלחה בעניני העולם הזה, וכן "ירום ונשא וגבה", גם מבואר שהכל הוא התרוממות בעוה"ב, כאשר כ"ף הדמיון וימשך זה עד אמרו "כן יזה וגו'" ואולם "כן משחת" אינו לדמיון אבל הוא לאמות כמו "כן תכעיסנה" (ש"א א ז) ורבים כן, והענין בזה כי ישראל בגלות ובצרות כמו שמבואר זה ממנו גם היום עד שהנוצרי יכירו היהודי בפניו ויאמרו שיש לו פני יהודי כי הוא משונה בצורתו אינו אדמני עם יפה עינים כמו הנוצרים ובכלל האנשים המצליחים, וכבר האריכו בזה הפילוסופים וגם המורה באחד מספרי הרפואה, וכן כתב "חשך משחור תארם" (איכה ד ח) "צפד עורם על עצמם" (שם), וכל זה גלוי בעצמו לכן ישתוממו עליו כל רואיו, וטעם "יזה" יטיף, כי אלה הם מקרי המדבר וידוע כי המשתומם אינו מדבר כמו שאמר יחזקאל (ג טו) "משמים בתוכם", ולכן אמר כמו ש"שממו רבים" על עמנו לרוב פחיתותו ושינוי בריאתו לרע כן ידברו רבים עליו כי יראו בו הפך מה שקדם כמו שיפרש אח"כ, וענין דבורם ומאמרם הוא "מי האמין לשמעתנו וגו' עד "וה' הפגיע בו את עון כלנו" למה שאנו שומעים היום שזה העם יוצא מבבל ועולה לירושלים וישראל עושה חיל ואלה המדברים הם בפרט בני אשור כי הם העיקר לפי שהם הגלום מירושלים וגם הגלו עשרת השבטים, "ויעל כיונק" ישראל, "לפניו" כנוי לה' הנזכר, "לא תאר" לא היה תאר לו, וכבר ידוע שמלות המציאות נכון לחסרם בעברי, וכן "ורבקה שמעת" (בראשית כז ה) היתה שומעת, "ונחמדהו" עד שנחמדהו, או ולא נחמדהו והכל עולה לענין אחד, "נבזה" היה ו"איש מכאובות", כמ"ש על כלל עמנו "ואיש ישראל" (שופטים כא א), "וכמסתר פנים ממנו" כ"ף הקרוב כלומר כמעט שהיינו מסתירים פנינו מראותו כמו שנהוג לכל אדם מראות כל דבר נמאס מעורר קיא, "ולא חשבנהו" כלל כטעם "לא חשב אנוש" (ישעיה לג ח), וכל אלו מליצות כפולות לחזוק ואין בזה דבר גוזמא, ועדים אנחנו היום בארצנו זאת שגם הנוצרים האדוקים באמונתם לא ירצו להביט אלינו, "אכן חלינו וגו'" זה תשובה מהגוים ההם לעצמם, כי יאמרו אך שקר נחלנו במה שכתוב אח"כ "ואנחנו חשבנוהו נגוע וגו'" כלומר עתה נכיר שאין זה אמת, אבל האמת הוא ש"חליינו הוא נשא ומכאבינו סבלם", וכן הוא באמת "מחולל מפשעינו" אבל "כלנו כצאן תעינו" במחשבתינו כי האמת הוא כי "וה' הפגיע בו וגו'" ובאר בדרך שהגזרות והמלות מונחות בכ"ז לפי ההגיון, ולכן לא יוכל חכם נוצרי לחלוק בזה, כי הוא ידוע בעברי ובהגיון כי שמות הפעולה מצטרפים פעם עם הפועל ופעם עם הפעול כאומרו עד"מ "כמהפכת אלהים את סדום ואת עמורה" (עמוס ד יא), וכן הכל, לכן אמרו בכאן "חליינו" "ומכאובינו" הוא מצטרף עם הפועל כי הגוים היו מחליאים ומכאיבים לישראל בכלל שהיה "איש מכאובות וידוע חולי", אבל מה שהיה בספק אצל הרואים הוא מי היה המחליא והמכאיב ר"ל מי היה הפועל והסבה המטעה בעצם לזה המקרה הרע, כי זה הוא מה שיעלם מהרואים וגם מהרופאים ברב ולכן יטעו, וכן טעו אלה הגוים בחלי זה עם ישראל, כי היו חושבים שהאל יתעלה הוא הפועל בעצם לחלי ישראל לעילה ידועה אצלו בגוף ישראל, ולא כן היה הדבר כי אם אנחנו היינו הפועלים בזה בעצם כי הוא היה בריא הגוף אבל אנחנו החלינוהו בהציקנו לו ובהכתינו אותו, וזו מליצה נכבדת ואמתית, ואמנם עדין צריכים אנו לדעת אחד הכרחי והוא אם כשהגוים מחליאים ומכאיבים לישראל, אם הוא פשע ועון בידם בבחירתם הרעה או הוא זכות וצדקה להם, כלומר אם הוא פעל רע או טוב בעיני ה', והנה גם בזאת הכונה השנית טעו הגוים כי הם חשבו שהיה זה טוב בעיני ה', כי חשבו שבצדקתם מצורף לרשעת ישראל היה זה שכמו זה אולי טעו גם עמנו בהצלתם על בני כנען כמ"ש להם משה (דברים ט ו), וכ"ז נכלל במובן מאמרם "ואנחנו חשבנוהו נגוע מכה אלהים ומענה" ולכן יכירו הגוים האלה ג"כ האמת בזאת הבקשה ויודו ויאמרו הם כי ישראל היה "מחולל מפשעינו מדוכא מעונותינו וגו'", וזה סוד גדול שגלה ישעיה במליצה שיחס לגוים, וגם יותר נמרץ ממה שאמר משה לעמנו "לא בצדקתך וגו' כי אם ברשעת וגו'" (דברים ט ה), וזה כי בכאן הוא מונח שם רשע למנצחים הגבורים ולא למנוצח הנשחת כמ"ש "וגם רשע ליום רעה" (משלי טז ד), שהרשע הוא הגבור המשחית, וכן אמר חבקוק ע"ז ר"ל כי מלך אשור השחית את ישראל "בבלע רשע צדיק ממנו" (חבקוק א יג) כי קרא מלך אשור ועמו רשע וקרא ישראל צדיק, ואמר ירמיה על מלך אשור "מפץ אתה לי וגו'" (ירמיה נא כ) ואחר כ"ז "ושלמתי לבבל ולכל ליושבי כשדים את כל רעתם אשר עשו בציון" (שם נא כד), והענין בזה כי הניח זה הנביא החכם שאלה הגוים בני אשור שהשחיתו והכאיבו ודכאו את ישראל יתודו עתה בראותם הפוך הזמן כי ישראל יצאו מתחת ידם ויעשו חיל להיות כבראשונה בירושלים והם יהיו נשחתים מיד החיה השנית, ואז יאמרו בודאי ה' אלהי ישראל הוא אל אמונה ואין עול והוא הפועל והמניע לכל, ולכן הוא הניע אותנו להשחית אותם, ועתה הוא הניע החיה השנית להשחיתנו ולהצליח לישראל כי כל זה עשה כורש לא שהשחית את ישראל עם יושבי בבל, לכן אין זה כלו כי אם טענות צודקת והכל גם את הראשון גם את השני ר"ל היותנו משחיתים והיותנו מושחתים הכל הוא בסבת רשעתינו ופשעים ועונות שבידנו, לא ברשעת ישראל וזה תחלה על מה שהיינו משחיתים אותו כי זה הוא ספק חמור לאותם הגוים כראותם אחריתם בכלל, כי היו זדים ועושי רשעה זאבים ודובים משחיתים כל מי שיהיה, ובכלל אנשים צבועים כמ"ש אריסטו שהם יותר רעים מכל שאר ב"ח צבועים, וזה הוא המכוון מאמרו "והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעונותינו" כלומר כי פשעינו ועונותינו היו סבה פועלת ומנועה כי היינו משחיתים אותו, ולבאר זה יותר כפל ואמר "מוסר שלומנו עליו ובחברתו נרפא לנו" עם שגלה מעט מן הסוד כי מוסר שהוא משרש יסר אין בו כי אם ענין אחד והוא מסוג ענין קשר ועצירה, כי יסר הוא קושרו ועוצרו מלעשות רע, והיסוד הראשון לכל הוא "מוסר מלכים פתח" (איוב יב יח), והעד "פתח" כטעם "ויפתח הגמלים" (בראשית כד לב), "אל יתהלל חוגר כמפתח" (מ"א כ יא), כי מפתח הוא הפך אוסר, והמלכים נקראים עוצרים כטעם "זה יעצר בעמי" (ש"א ט יז), ופירוש זה גלוי סוד מישעיה אלינו, וזה כי הכרח הוא שהרשע אשר אמר שלמה (משלי טז ד) שה' פעלו להרע בו לאחרים ליום רעה, וכן מה שאמר ישעיה "ואנכי בראתי משחית לחבל" (נד טז), וגם אמר "אשור שבט אפי" (י ה), וכן ה"מפץ" שזכר ירמיה (נא כ), הנה אי זה משל או נמשל בזה המין צריך שיהיה הדבר חזק ובריא ושלם כמו המקבה כי אם היה חלוש ורעוע איך ישחית ואיך ישבר תכף, ואין לנו משל יותר מפורסם ממלכי עשרת השבטים זה אחר זה כמו שמפורש בספר מלכים, ולכן מפורש מן מלך אשור ועמו כשהיה להם חוזק שלם וכח גדול היה על ישראל כלומר בעבור ישראל ר"ל הסבה התכליתית כדי שיהיו חזקים לשבור ישראל וכדי שיהיו ישראל חבורים ופצועים היו בני אשור נרפאים כלומר שודקים בבריאות שזה הוא חלק אחד מחלקי גדר הרפואה, כמו שידוע לרופאים, וכן מחויב זה כאמרו "אני ה' רופאך" אחר "לא אשים עליך" (שמות טו כו), א"כ מה שדימינו וחשבנו כי ישראל "מכה אלהים ומענה", "כלנו כצאן תעינו איש לדרכו פנינו" כלומר היינו כבהמות שאין להם הבנה כי כלל הדבר הוא "וה' הפגיע" בישראל "את עון כלנו", כמ"ש "מדכא מעונותינו" כמו שפרשנו לפנים, וטעם "הפגיע בו" כמו שצוה שלמה לבניהו על יואב "לך פגע בו" (מ"א ב כט), כן צוה לנו שנפגע בישראל בסבת "עון כלנו" ולא בסבת עונו, ובזה תמו הדברים שייחס ישעיה לגוים בני אשור, ועדין נשאר שלא נתן טעם וסבה להיות בני אשור מושחתים היום מן החיה השנית כמ"ש ירמיה (נא כד)  "ושלמתי לבבל ולכל יושבי כשדים וגו'", וגם הוא אמר המובן מזה לפנים כמ"ש "לא שמת להם רחמים וגו'" (ישעיה מז ו) ולכן יאמר ישעיה זה אף בכאן אך בקצור והוא אמרו "מפשע עמי נגע למו" ר"ל לגוים קדם זכרם, כי פשעו בישראל וכי הכום מכה נצחת יותר ממה שרצה ה', וזה העומד לא רצה ישעיה ליחס לגוים וכל אלה הענינים סודות עצומים, ובאור זה הכלל אשר תחלתו ושרשו בתורתינו הקדושה אי"י, "נגש והוא נענה" מכאן ועד שיסיים (פסוק יב) "ולפושעים יפגיע" הם דברי הנביא, אבל כונתו לומר כי הקודמים הליצם הנביא בנכח שהגוים אומרים אותם ולא כן אלה ואולם אין אלה האחרונים רק הרחבת באור לקודמים עם תוספת מאמרים סודיים כאמרו על ישראל "על לא חמס עשה וגו", "וה' חפץ דכאו החלי וגו", כי א"כ יש יסורין בלא עון ויש מיתה בלא חטא ואיך שיהיה הכרח היה לישעיה שישוב לומר הדברים בשמו כי כאשר אמרם בשם הגוים אולי יחשב שאין כונת ישעיה שיהיו אמת, ובאור זה כפי הראוי בזה הספר כי ישעיה שב תחלה להאריך ליעד לעתיד בחזוק דלות ישראל בגלות בבל שזה היה בימי ירמיה ואמר עליו "נגש והוא נענה וגו" וכי זה העם היה בירושלים עם מלוכה ומשפט ולא יוכל לספר דורו בעמו ודירתו בארצו כלומר הפלגת מעלתו כי הארץ ההיא ארץ חיים וכאשר יגלה ויוקח משם יהיה נגזר מארץ חיים הוא והגוזרים אותו, וכן הדוחקים והמדחיקים והלוקחים והמובילים אותו, ידוע כי היו נבוכדנצר ועמו, ולכן היה נכון מאד לרמוז "למו" להם ומפשע של אלה וא"כ יהיה מפשע עמי דבוק הפעל עם הפעול כלומר המתפעל מפשע בני בבל כמו מחלל מפשעינו שהוא דבוק הפעל עם הפעול כאלו אמר מצד הפשע והזדון והעון שעשו בני בבל לעמי, לכן היה נגע לבני בבל כי ישחתו אח"כ ע"י כורש ועמו, וכן קדם לו "לא שמת עליהם רחמים וגו" וכן ירמיה אמר "ושלמתי לבבל וגו", אולם "ויתן את רשעים קברו וגו" עד שסיים "וה' חפץ דכאו החלי" זה ענין יקר מאד, והוא אמת וצודק אך בשיובן בעיון דק, וזה מה שראינו ראוי לבארו בזה הספר ואולם מה שיובן מזה בעיון גס אשר מצד זה אמרו וכתבו ישעיה להמון כולו והוא להסיר כל דעת רע מעמנו, ובאור זה שאין ספק שבני עמנו הם תמיד חכמים וצדיקים בעיניהם על דרך שאמר שלמה "כל דרכי איש זך בעיניו" (משלי טז ב) ואמר "דרך אויל ישר בעיניו" (שם יב טו) ולכן כי היו רואים ששאר האומות שאינן מדת משה ויהודית היו גוברות עליהם היו מדברים באלהים תמיד להתלונן ולהתאונן, והיותר נמרץ מזה בסוף מלאכי (ג יג-יד) באמרו "חזקו עלי דבריכם אמר ה' וגו' אמרתם שוא עבד אלהים וגו", ובכלל כל ספרי הנביאים כן, כאמרם "עזב ה' את הארץ" (יחזקאל ח יב) ותחלה בתורת משה כאמרו "ואם תלכו עמי קרי" (ויקרא כו כא) ולכן הוכרח ישעיה לומר טענה כוללת ושלא יוכלו בני המון לסתור אותה וזה שכאשר היה הנביא אומר להם שהם רעים או סכלים וחסרים הם אומרים לא כן אבל אנחנו צדיקים וחסידים גם חכמים ושלמים כי לא היו יודעים גדר אלה התארים על האמת וכמו שהוא ענינו גם היום בעוננו, וכבר באר המורה (מו"נ פי"ג משלישי) שתוף שם חכמה וגם שאר השמות, כ"ש שישעיה (ה כא) באר זה ואמר להם "הוי חכמים בעיניהם", וכן "הוי האומרים לרע טוב וגו" (שם כ), א"כ לא יצליחו בזה לעולם ולכן הוכרח בהיותו מיעד להם לעתיד חורבן בית ראשון על ידי מלך (אשור) [בבל] ושובו ע"י מלך מדי שיונח להם טעם וסבה לפי הראוי להם, וכאלו אמר נניח שאתם גם בניכם אחריכם כולכם צדיקים ואין חמס בכפיכם ואין מרמה בפיכם, הנה ה' חפץ לדכא ולהחליא אתכם כי זו היא אחת מכונת בני הזמן ר"ל כן רצה ה' כמ"ש המורה (מו"נ פנ"ג נא) אבל דעת היחידים הוא שכן גזרה חכמתו ויחקרו אי זו חכמה היא כפי יכולתם ואל תחשוב שזה הוציא ישעיה מדעתו שכבר העירותי שאין דבר בכל ספרי הנביאים שלא הוציא מספר תורת משה, כי דברים דומים בסוג לזה כתובים בה כמה פעמים ושלש, וגם זה הפרט כתוב בה אבל לא נודע מקומו לשום אדם עם היותו שם בפרוש כי הרואים עורים כולם, אמנם מה שיאמר ישעיה אח"כ "אם תשים אשם נפשו וגו", זה ענין אחר נמשך אל הקודם, וזה כי אחר שכן רצה ה' ואין לנו דבר אחר רצונו וחפצו מה לנו לעשות רק שנעשה עצמנו כקרבן וכאשם וכחטאת כמ"ש החסיד הריני מוטל לפניהם כאבן שאין לה הופכין (ע"ז ח ע"ב), והחסיד האחד השיב "מן השמים ירחמו" (שם י"ח), רק החכם השלם על דרך האמת גער בו בטענה מושכלת (שם), וזה ידוע לבקיאים בגמרא ר"ל היות שתי אלו הכונת לחכמי התלמוד ויודע ה' את אשר לו, אבל על כל פנים היה הכרח ג"כ לישעיה להניח זאת הכונה הכוללת להמון שהוא מדבר ואמר שאחר שכן רצה וחפץ השם בגלות ירושלים אם יהיה שהעם ישים עצמו זבח ויקבל המיתה וכ"ש היסורין מאהבה ולכבוד ה' הנה אחריתו יהיה לטוב כי יראה זרע שיאריך ימים ושחפץ ה' בידו יצלח וזה בשוב בית שני ואמר "תשים" לשון נקבה לישראל כמו "ותערך ישראל" (ש"א יז כא) ואחר אמר "נפשו" "ויראה" לשון זכר והכל נכון בעברי ובהגיון כמו שאמרנו כמה פעמים, גם פרוש יותר ואמר כי מסבת עמל עצמו שסבל צרות וצוקות ומיתות באשור יהיה שכרו ומשכורתו מעם ה' כי "יראה ישבע" כלומר תחת שהיה רעב וחסר כל ובחכמתו יצדיק עבדי זה החסיד והצדיק לגוים רבים, וזה שמצדדים רבים יהיה הוא הפועל והמניע להיות שאר העמים צדיקים כמו שקדם ע"ז העם עבד ה', "עד ישים בארץ משפט ולתורתו איים ייחילו" (מ"ב ד) והרבה מזה המין לפנים, ואח"כ וטעם "ועונתם הוא יסבל" כלומר סבלם בגלותם כמו שזכר "מדכא בעונותינו" ויש במקרא לאלפים לשון עתיד שהוא עבר וכן הפך זה, כ"ש שגם עתה בשובם לארץ בזמן בית שני היה כן שמצאו הארץ חרבה ושוממה לכן בשכר זה "אחלק לו ברבים ואת עצומים וגו" כלומר בזמן בית שני ועקר זה בעבור שהפליג בזמן הגלות ש"הערה למות נפשו" כמו שקדם "אם תשים אשם נפשו" והוא נמנה בכלל מענין הפושעים כמו שקדם "ויתן את רשעים קברו" כלומר כי היה נהרג זה העם ישראל יחידים ורבים ע"י בני אשור ובפרט הרוגי מלכות כאלו היו רשעים ופושעים והיו נדונים למות, וכן "ואת עשיר במותיו" שדרך העשירים להיהרג ע"י רוצחים שוללים, ואלה לו כן היו ועם היותם עניים היו נהרגים בדרכים וכל הפוגש בם פוגע והורג אותם כמו שיקרה לנו גם היום, וטעם "והוא חטא רבים נשא וגו" כמו שקדם שיודו העמים שהוא מדכא מעונותינו וה' הפגיע בו וגו', והוצרך ישעיה לכפול זה בעבור שאמר "ואת פשעים נמנה" שהוא כפי מחשבת הגוים וכן "ויתן את רשעים קברו" ואין הדבר כן כפי האמת וזה כאלו אמר בכאן אבל דרך האמת לא היה זה העם בגלותו בכלל פשעים ורשעים אבל היו צדיקים כמ"ש עליו "בבלע רשע צדיק ממנו" (חבקוק א יג) רק שכן רצה וחפץ ה' ואלם יבואו עליו יסורין וגלות ומיתות כי הוא כמו שיתודו באחרית גם המשחיתים אותו נשא חטא רבים "ולפשעים יפגיע" והפליג לדקדק בלשון העברי ולא אמר ובפשעים יפגיע כי זה הפך אבל ולפשעים כלומר כי הוא הניע הפשעים שיפגעו בו א"כ הוא הפגיע לפשעים כלומר היה הוא סבה פועלת שהפשעים יפגעו בו, וזה אמת מכמה צדדים, ובכלל אין הדבר ומלה ואות בכל ספרי הקדש שאינם אמת גמור אצל מי שהוא בקי מופלג בלשון הקדש ובמלאכת ההגיון, אבל צורך והכרח ודבר טוב הוא במקומות רבים שלא יביט האמת רק ליחידים סגלות, וכבר שנו ושלשלו בזאת ההסכמה רבותינו הקדושים ז"ל והמורה וכל הפילוסופים מסכימים בזה והמריצו מאמרים מופלגים בהסכמה זו וכבר גילנו יותר ממה שראוי לפי כונת ספרינו והשם הטוב יכפר בעד.

יום שבת, 12 באוקטובר 2013

הנה ישכיל עבדי פירוש רבי מאיר עארמה זצ"ל על ישעיהו נ"ג


הנה ישכיל עבדי פירוש רבי מאיר עארמה זצ"ל על ישעיהו נ"ג
הוקלד והוגה ע"י אברהם ווייס

"הנה ישכיל עבדי וגו'" למעלה (ישעיהו נא יט) בישר להם לישראל בלשון יחיד ואמר "שתים הנה קוראותיך" והאחד השוד והשבר בנכסים והשני הרעב והחרב בגוף כי כן יקרה היום, אבל בישר להם שיתהפך לששון ולשמחה, "כאשר שממו עליך רבים" רצונו על ישראל להיותך נבזה ומאוס בעיניהם "כן משחת" מראה המשכיל בערך השאר כי כבר ידעת ממדותיו פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה, ומי יחיה חיי הבשר במדות אלו, אמנם כמו שיקרה לו זה "כן יזה גוים רבים" ובדעתו ישלוט בהם ויעלה לשולחן מלכים כי שמעו מפיו מה ש"לא סופר להם" עד עתה אחר ש"זרוע ה'" נגלתה עליו וממדות אלו אעפ"י שתשובתם רעה כי על הרוב הם בעלי המדה עכ"ז נחמדם לשכלם הרב, "אכן חליינו הוא נשא" עתה בא לבאר למוד אחד מפואר והוא שייסורין באין עליו כמו זה הצדיק ועליהם יכירו העכו"ם רוע אמונתם כאומרם "צדיק ורע לו", ולא ידעו כי "הצדיק אבד וגו' באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק" (ישעיהו נז א) להיותו כנר אלהים לפני העם ובהיותם רעים וחטאים כבו נרם מעליהם, א"כ זהו ראיה על חטאי העם לא עול החלילה וז"ש "אכן חליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם ואנחנו חשבנוהו" שהאל הכהו והוא רוע הסידור, וזהו "ואנחנו חשבנוהו נגוע מוכה אלהים ומעונה", "והוא מחולל מפשעינו" שני מיני יסוריין האפשריים לדון על האדם והם ייסורי אהבה וייסורי החטא, ושניהם באו עליו מפאת עצמינו ועליהם אמר "והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעונותינו" והשני "מוסר שלומינו עליו" המוסר אשר בא לשלום ג"כ הוא עליו, "נגש והוא נענה" עתה הגיד כי הב' מינים הנזכרים למעלה מהב' עונשים הבאים על כלל האומה מן האומות והם אשר בממון והגוף ג"כ יבואו עליו והוא "כצאן" אשר "לטבח יובל" בגוף "וכרחל לפני גוזזיה נאלמה ולא יפתח פיו" והוא הממון, "וה' חפץ דכאו החלי" נתן מופת כי תבאו הייסורין הבאים על הצדיק על חטאתיו כי אין צדיק אשר לא יחטא  _ אשר באו על חטא העם אשר אמרנו, ואמ' כי היסורין הבאים עליו בשביל חטאתיו לא יגיעו עד המיתה כי הוא ידוע שיעשה תשובה ויודה עליה, ובהכירו אשמו ירחמו עליו מן השמים כחזקיה ויחיה, אבל אם הוא נתפס בעון הדור אין בידו התשובה וימות בגללם וזהו אם "ה' חפץ לדכאו" כמו בעונותינו שחשבנוהו למעלה כשתשים "אשם נפשו" ירצה כשתשים נפשו עליו ויכיר באשמו חוייב שיראה זרע יאריך ימים כי חפץ ה' בידו יצלח לכפר עליו, אבל אני רואה ב' דברים, הא' שהוא צדיק והב' שרואה רעות רבות וצרות וישבע בהם ולא יכופר עליו אלא במיתה כאמור אם כן אינו בגלל חטאתיו אלא בעון העם ועליהם אמר "מעמל נפשו יראה ישבע" וזהו הצרות הנזכרות, "בדעתו יצדיק צדיק וכו'" כי הוא מצדיק צדיק, אם כן "ועונותם הוא יסבול" ובגללם הוא יסבול סבלם, לכן "אחלק לו ברבים וכו'" יבאר כי אלה הייסורין שסובל אינם עול לו כי בעולם שכולו טוב ישלם ה' פעולו בין הרבים והעצומים כי זכותו גדול, ואז ירום מאברהם ונשא ממשה וגבה ממלאכי השרת כדבריהם כי אין מעלה למעלה ממעלת המקדש שם שמים ונתפס בעון הדור.

עד כאן.

הנה ישכיל עבדי פירוש רבי משה הכהן אבן קרישפין על ישעיהו נ"ג


הנה ישכיל עבדי פירוש רבי משה הכהן אבן קרישפין על ישעיהו נ"ג
הוקלד והוגה מחדש ע"י אברהם ווייס

הפרשה הזאת הסכימו המפרשים לפרשה על גלות ישראל ואע"פ שנאמרה בלשון יחיד "הנה ישכיל עבדי" דחקו לומר שהוא כמו "ואתה ישראל עבדי" (ישעיהו מא ח), אבל כאן לא הזכיר ישראל אלא עבדי סתם, ויש מהמפרשים שפירשוה על הצדיקים בעולם הזה שהם לחוצים ומעונים ולעתיד ישכילו ויזהירו כזוהר הרקיע גם אלו הוציאו הפסוקים מהפשט שהם מדברים בלשון יחיד ופירשום על הרבים, ואני רוצה לפרש הפרשה הזאת על דעת חז"ל שפירשוה על מלך המשיח ואזהר בכל יכולתי לשמור דרך הפשט וארמז על המלות שמוכיחות למבין שאין פירושן כמו שהמפרשים הטוענין עלינו על אלוה שלהם כדי שיהיה בפירושי זה גם תשובה לטענתם תופסת על פירוש הפרשה. ויביא פה מה שדרשו חז"ל "הנה ישכיל עבדי" זהו מלך המשיח, "ירום ונשא וגבה מאד", ירום מן אברהם שכתיב בו "הרימותי ידי אל ה'", ונשא ממשה שכתוב בו "כי תאמר אלי שאהו בחקך", וגבה ממלאכי השרת שנאמר בהם "וגביהם וגובה להם" וכה"א מי אתה הר הגדול שהוא גדול מן האבות (ילקוט ישעיהו סי' תעו), והנוצרים מביאים ראיה כי המשיח הוא רוחני והוא אלוה כי יש לו מעלות גבוהות יותר מן המלאכים, ותשובה על זה כי גם הצדיקים שהם בני אדם נאמר עליהם שהם גדולים יותר ממלאכים, וא"ר יוחנן גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת (סנהדרין צג ע"א), "הנה ישכיל עבדי", ואמר תחלה שמצינו במקרא שמזכיר "עבדי" על הנביא כמו "משה עבדי" (יהושע א ב) ועל הנביאים בכלל "אל עבדיו הנביאים" (עמוס ג ז), וכן על ישראל "כי עבדי הם" (ויקרא כה נה), וידוע שנאמר על בני אדם שנולדו מאיש ומאשה ולא מצינו השם הזה אפילו על מלאך, שאינו נופל אלא על מי שמשתדל ומשעבד את עצמו לעבודת ה' ומטה את עצמו ואת כל מחשבותיו לעבדו בכל לבבו ובכל נפשו ובכל אברי גופו כעבד נאמן, ולא יתכן לומר זה על מלאך שאינו גוף ואין בו כח גוף, וכל שכן שאי אפשר לומר עבד על עצם הבורא יתברך כדברי טוענינו כנגדנו בטענת השלוש ואומרים שאותו האיש היה מעצם הבורא והכל עצם אחד אלא שנחלק לשלושה עצמים אב ובן ורוה"ק, ושהבן נתגשם וירד לארץ, ודבר זה אי אפשר לאומרו וכל שכן לציירו אפילו ברעיון, ואיך היה קורא את עצמו עבדי ששעבד עצמו לעבוד השם?, "ירום ונשא וגבה מאד" מכאן תשובה לטוענים כנגדנו, כי מלות האלה יורו על העתיד ואינם נופלים על אלוה כלל, ואיך יתנבא הנביא שהוא בן אדם על אלוה שלעתיד ירום ונשא וגבה מאוד שנראה שלא היה כן לשעבר ואם אלוה הוא הלא אין בו שנוי והיה לשעבר כמו שיהיה לעתיד, ואם יטענו עוד שהנביא אומר על הגשם שנתגשם בעולם הזה ועליו גם כן אמר עבדי תשובתם בצדו משני צדדים האחת כי נאמר הנה ישכיל עבדי והגשם אינו משכיל אלא הנפש משכלת ועל האיש המשכיל הוא אמר עבדי ועליו הוא אומר ירום ונשא וגבה, שנית שבגשמות שנתגשם בעולם הזה לא ראינו בו מעולם לא התרוממות ולא התנשאות עד שנהרג. ועתה אחזור לפרש את הפרשה, "הנה ישכיל עבדי" יראה על המעלות שאומר עליו הם מצד שכלו ובעתות הגאולה יבין המשיח וישכיל הקץ וידע כי הגיע התור שיתגלה למחכים לו, ואמר "ישכיל" ע"ד שאמר דניאל (יב י) "והמשכילים יבינו", ומיד יקום וירום בשכלו ויגבה לבו באהבתו לעמו לקבץ נדחי ישראל לא בכח ולא בחיל כ"א ברוחו, ויגיע בהשגת שכלו למעלה גדולה מאד ממעלת כל האנשים השלמים שהיו בעולם וכדרשת חז"ל ירום מאברהם ונשא ממשה וגבה משלמה מאד ממלאכי השרת, ירום מאברהם שהיה תחלה אברם ואח"כ אב המון והוא ירום ממנו, ונשא ממשה שהיה נשיא מנשיאי הלוי ונביא אשר לא קם בישראל כמוהו והושיע את ישראל תשועה גדולה ביציאת מצרים, והיה שמעו הולך בכל המקומות עד אשר נבהלו אלופי אדום ואילי מואב יאחזמו רעד נמוגו כל יושבי כנען וזה ינשא יותר כי בקבצו את נפוצותינו מארבע כנפות הארץ יתנשא בעיני כל המלכים אשר בכל העולם וכולם יעבדוהו וינשאוהו עליהם, וכן ניבא עליו דניאל (ז יד) ואמר "ולה יהיב שלטן ויקר ומלכו וכל עממיא אמיא ולשניא לה יפלחון וגו'", וגבה משלמה שגבהה מעלתו עד שנאמר בו "וישב שלמה על כסא ה' למלך" (דהי"א כט כג), ואמרו חז"ל (מגילה י"א ע"ב) שמלך על העליונים ועל התחתונים, ומלך המשיח שתהיה השגתו בשכלו במעלה גבוהה תגבה מעלתו יותר "מאד" ממלאכי השרת שתהיה השגתו בשכלו קרובה להשגתם וזאת מעלה רבה עד מאד שיגיע מורכב מחומר להשיג השגה יותר גדולה מהשגת הנפרד מהחומר והמשיח הזה יתכן שלא יולד בתוך גלות ישראל במקום שהם כפופים תחת האומות כי שם ברוב השעבוד אי אפשר שיולד אדם שיגיע אל המעלה הרמה הזאת, אלא יתכן שיש מקומות בעולם שיושבים בהם ישראל באהלים בתוך המדבר ואינם תחת ממשלת האומות אלא שהם גולים מארצם, ואולי הם מכלל ישראל שהגלה סנחריב מלך אשור לחלח ולחבור ואח"כ הלכו אליהם משפחות מבית דוד ובפרט המשפחה הטהורה שעתיד לעמוד ממנה מלך המשיח, וכאשר יולד עבד ה' זה מיום שיעמוד על דעתו יהיה תמיד פרוש להשכיל להשיג האל יתברך כל מה שאפשר להשיג עד אשר יגיע למעלה שלא עלה עליה זולתו מבני אדם, ומעת שיעמוד על דעתו יחשוב רק בעמו ישראל ובצרתם ובשעבודם ויצר לו מאד בכל צרתם ועל היותם נדחים בקצות הארץ ותגדל דאגתו עד אשר מרוב הדאגה ישתנה זיו מראהו ממראה בני אדם ויאחזהו צירים וחליים רבים כי רוב הדאגה מביאה לידי חליים בגבורת המרה השחורה כידוע לרופאים וכל היסורים הבאים עליו הוא מצד דאגתו עלינו ולא בעבור שום חסרון או חטא שיהיה בו עד שיהיה נענש ביסורים ובמכאובות אף כי הוא שלם בתכלית השלמות ומתנפל ומשתטח לפני אל בעדנו שימהר זמן גאולתנו, עד שלרוב חליו ומכאוביו יבזוהו רואיו ויחשבו עליו שברוב חסרונו וחטאיו הביא עליו ה' כל היסורים ההם, והוא נבזה בעיניהם ואינם מחשיבים אותו לכלום, ואמר הכתוב "כאשר שממו עליך" להלעיג בך בתחלת בואך ואמרו האיש הנבזה ה"עני ורוכב על החמור" איך ינצח מלכי העולם, "כן יזה גוים רבים" יאמרו עתה שהטיף מלתו עליהם ופיהם יפערו למלקוש דבריו, "עליו יקפצו מלכים פיהם" שיסגרו פיהם ויהיו יראים מלדבר עליו, "ומי האמין לשמועתנו" כאשר באה שמועת משיח בעמים מי מהם שהאמין בה, "וזרוע ה'" הוא מוליך לימין הגואל כמו שהוליך לימין משה זרוע תפארתו, "על מי נגלתה" שיאמין בזה ולבסוף הבורא ישלם לו גמולו על כל דאגתו עלינו וירבה את זרעו ויאריך ימיו ויחלק לו חלק בארץ בין הרבים ויתן לו שלל גוים עצומים וכו'.

הנה ישכיל עבדי פירוש רבי יצחק בן אברהם מטרוקי זצ"ל על ישעיהו נ"ג


הנה ישכיל עבדי פירוש רבי יצחק בן אברהם מטרוקי זצ"ל על ישעיהו נ"ג
הוקלד והוגה ע"י אברהם ווייס

"הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד", פירוש ישכיל יצליח כמו (שמואל א' יח יד) "ויהי דוד לכל דרכיו משכיל", הרצון בו הנה ישכיל עבדי ישראל בצאתו מגלות אדום וישמעאל הנקראים בשם ערל וטמא ומאז ואילך ירום ונשא וגבה מאד, אמר ענין המעלה בכל לשון להורות שתהיה מעלתם בזמן ההוא יתירה בתכלית מה שאפשר בחוק מבחר המין האנושי, "כאשר שממו עליך רבים כן משחת מאיש מראהו ותארו מבני אדם", פירוש שממו ענין תמיה כמו (יחזקאל כח יט) "כל יודעיך בעמים שממו עליך", כאשר תמהו עליך רבים מרוב שפלותך ואורך גלותך עד שהיו אומרים איש אל רעהו באמת משחת יותר מכל איש מראהו ותארו יותר משאר בני אדם, שכן מנהג הגוים כשיראו אדם מכוער מאד אומרים הנה זה האדם מכוער כיהודי, "כן יזה גוים רבים עליו יקפצו מלכים פיהם כי אשר לא סופר להם ראו ואשר לא שמעו התבוננו", פירוש יזה ענין דבור והוא כמו יטיף מלשון (מיכה ב ו) "אל תטיפו יטיפון", ואמר כמו שתמהו גוים על רוב שפלותינו כן יתמהו על גודל מעלותינו וידברו עליה איש אל רעהו לאמר "מי האמין לשמועתינו וגו'" עם שאר הפסוקים הסמוכים אחריו, והמלכים מרוב תמיהתם והשממותם עלינו יקפצו ויסגרו פיהם וישימו יד לפה, ופירוש "יקפצו" ענין סתימה וסגירה כמו (איוב ה טז) "ועלתה קפצה פיה" והוא מה שכתב מיכה הנביא (ז טז) "יראו גוים ויבושו מכל גבורתם ישימו יד על פה", לפי שיראו ממעלותינו יותר ממה שיסופר להם מפינו ויותר ממה ששמענו מדברי הנביאים יתבוננו באותו הזמן מגדולתינו, "מי האמין לשמועתינו וזרוע ה' על מי נגלתה", פירוש בגוים יאמרו אז בראותם הצלחת ישראל מי האמין ממנו לשמוע שהיינו שומעים עליו מפי הנביאים והנה אנחנו רואים עתה בעינינו יותר ממה ששמענו עליו, ואפילו מה ששמענו לא היינו מאמינים שתגלה זרוע ה' עליו בהיותו בעינוי פחות ונבזה מאוד והוא שאמר וזרוע ה' על מי נגלתה, "ויעל כיונק לפניו וכשורש מארץ ציה לא תואר לו ולא הדר ונראהו ולא מראה ונחמדהו", פירוש אם לא היינו מאמינים לשמועתינו כי העלותו למעלה גדולה כזאת אינו בדרך טבע העולם רק בדרך נס ופלא כעלית יונק מהשרש שהיא בארץ ציה כן בהיותו בגלות לא היה שום אדם שיסבור אפשרות עלותו ויציאתו ממנה אבל היתה נמנעת בעיני השכל האנושי לפי שלא היה לו תואר ולא הדר ולא מראה יפה אבל היה כעור ומשונה משאר בני אדם, על כן לא היינו מתאוים וחומדים לראותו אבל היינו בוזים ומתעבים אותו, "נבזה וחדל אישים איש מכאובות וידוע חולי וכמסתר פנים ממנו נבזה ולא חשבנוהו", פירוש ואיך היינו חומדים אותו והוא היה נבזה ופחות שבבני אדם כי היה רגיל לסבול עליו תמיד כל צער וכל אונאה שהם יסורי הגלות הנמשלים במכאובות וחליים ומרוב פחיתותו ושפלותו היינו מואסים אותו וכמסתר פנים ממנו לא היינו רוצים להסתכל בו כי כל כך היה נבזה ומאוס בעינינו שלא חשבנוהו לכלום, "אכן חליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם ואנחנו חשבנוהו נגוע מוכה אלהים ומעונה", פירוש האומות יאמרו גם כן לפי סברתם, אחר שכבר נתאמת אצלינו בראיית העין שהאמת איתו ואנחנו כולנו כצאן תעינו א"כ הצרות והיסורים והגלות לא באו עליו בעונו, אכן החוליים והמכאובים שהם הצרות והיסורים שהיו ראוים מן הדין לבא עלינו באו עליו, אבל אנחנו חשבנו להיפך כי להפלגת מריו באלקים שהכהו ועינהו הוא נגוע מוכה אלקים ומעונה ממנו מה שלא היה לו אלא בעונינו ופשעינו לא בפשעם ועונותיהם, וזש"ה "והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעונותינו מוסר שלומינו עליו ובחבורתו נרפא לנו", פירוש מחולל פעול מן המרובע מענין "חיל כיולדה" פירוש "מוסר שלומינו עליו" הוא כי העולם הזה עולם השנוי והתמורה ואין טובתו טובה שלימה וגמורה כי אין בו שלום בלתי יסורין וכן אין בו שלוה בלתי ריב וקנטורין ולא גילה ושמחה בלי יגון ואנחה, ראינו בעינינו שמוסר שלומינו עליו ר"ל שהשלום בא עלינו ויסורי השלום באו עליו, וכן באו עליו פצע וחבורה שהם יסורי הגלות ולנו מרפא וארוכה שהם הצלחה ומלכות, וטעם נרפא כטעם (שמות טו כו) "כי אני ה' רופאך", ולפי שאמר קודם לכן "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך", ופירוש בחבורתו מן הפצע וחבורה אלא שזה קל וזה דגש, ויש לפרשו מן (הושע ד יז) "חבור עצבים אפרים", ויהיה חבורתו שם עם כינוי הנסת' בשקל גבורתו, והרצון בו כי בהיותו עמנו בקיבוץ ובחבורה אחת היה מתפלל לאל על צרותינו והיה ה' שומע תפלתו ושלח רפואה למכותינו, "כלנו כצאן תעינו איש לדרכו פנינו וה' הפגיע בו את עון כלנו", פירוש הגוים כלם יתודו על עונם המפורסמים לעיני השמש באמרם עתה ידענו כי האמת הש"י עם ישראל ולא עמנו, כי אנחנו כלנו תעינו כצאן אשר אין להם רועה איש לדרכו פנינו, ר"ל כל עם אל אלהיו פנינו אך עתה ידענו כי המה לא אלהים, כמ"ש (בירמיה טז יט) "אליך גוים יבואו מאפסי ארץ ויאמרו אך שקר נחלו אבותינו הבל ואין בם מועיל", וכתיב בתריה "היעשה לו אדם אלהים והמה לא אלהים", והיינו חייבים עונש בלתי משוער אלא שהשם הפגיע והשליך עליו את עונש כלנו, והנה הוא עד עתה עבד עבודתינו וסבל עולינו ומכאובינו ומכאן ואילך נתחייב אנחנו לסבול עולו ולעבוד עבודתו ברצונינו ובחפץ לבנו כדכתיב (ישעיה סא ה) "ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו'", וכן (שם מט כג) "והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך אפים ארץ ישתחוו לך ועפר רגליך ילחכו וידעת כי אני ה' אשר לא יבושו קוי" והרבה כיוצא באלו, "נגש והוא נענה ולא יפתח פיו כשה לטבח יובל וכרחל לפני גוזזיה נאלמה ולא יפתח פיו", לפי שבהיותו בגלות תחת ידינו היה תמיד ניגש ונענה כי היינו נוגשים אותו בממון לקחת ממנו (עזרא ד יג) "מנדה בלו והלך" וזולת אלה ממון הרבה בעלילות שקר, והיינו מענים גופו במכות משונות והוא עם כל זה לא היה פותח פיו לצעוק ולהתרעם על מה שהיינו עושים לו אלא היה סובל הכל כמו השה שאינו צועק כשיובילו אותו לשחוט וכמו רחל אשר היא נאלמה ובלתי צועקת כשגוזזין אותה וכן אינה מפרכסת לחולשתה כמו האיל כי הנקבה יותר חלושה מהזכר בכל המינים, כך היו ישראל בגלות חלש מאוד ע"כ לא פתח פיו כי לא היה מי שיצילנו מידינו, וכן מ"ש המשורר תהלים (מד יב) "תתננו כצאן מאכל" ואמר שם (מד כג) "נחשבנו כצאן טבחה", וירמיה (נ יז) אמר "שה פזורה ישראל אריות הדיחו הראשון אכלו מלך אשור וזה האחרון עצמו נבוכדראצר מלך בבל", "מעצר וממשפט לקח ואת דורו מי ישוחח כי נגזר מארץ חיים מפשע עמי נגע למו", פירוש מעוצר הגלות וממאסר השבי והעבדות שהיה עצור ואסור בידינו עתה נצל ונמלט, וממשפטי העלילות שקר שהיינו עושים בו שפטים רעים עתה נפדה, וג"כ את דורו שהיו סובלים יסורים רבים ומיתות משונות בגלות מי יוכל לשוחח ולדבר וכן לספר את כל התלאה אשר מצאתם בגלות, כי פעמים רבות נגזר מארץ החיים והומת מיתה משונה על יחוד ה', אכן אנחנו היינו חושבים שבפשעים נגזרה עליו המיתה משונה ההיא ואינו כן רק מפשע עמי היה בא לו הנגע, וקרא היסורים והמיתה בשם נגע כי הנגוע נחשב כמת כדכתיב (במדבר יב יב) "אל נא תהי כמת", ואמר מפשע עמי ר"ל שכל עם ועם יאמר כן כי מפשעינו היה בא להם הנגע לא מפשע עצמם, "ויתן את רשעים קברו ואת עשיר במותיו על לא חמס עשה ולא מרמה בפיו", פירוש שהוא היה מוסר עצמו למיתה ולקבר על ייחוד ה' כדכתיב (תהלים מד כג) "כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה" לפי שתמיד היינו מבקשים עליו עלילות שקר להרגו כמו שהורגים הרשעים על רשעם, וכן היינו הורגים העשיר בעבור עשרו במיתות רבות ומשונות, ואפילו עני שבישראל בחזקת עשיר היה אצלינו והינו מיסרים אותו ביסורים קשים כדי שיגיד היכן ממונו ועל כל זה לא חמס עשה כי לא נהרג בעבור רשע וחמס רק בעבור לקיחת ממונו וכל זה בעבור שלא היה מודה לאמונתנו הכוזבת ולא היה רוצה לדבר מרמה בפיו לומר שהוא מודה בה, כי בדיבור הקל אע"פ שהיה במרמה שלא יהיה פיו ולשונו עם לבו שוים היינו פוטרין אותו מהמיתה המשונה הנגזרת עליו מאתנו, "וה' חפץ דכאו החלי", פירוש אחר שהוא היה מחזיק בתורה האלקית והיה מוסר עצמו למיתה משונה אין אנחנו רואים שום סיבה למכאוביו ולצרותיו בגלות אלא שהאל חפץ לדכאו ולהחליאו בגלות למען ענותו ולמען נסותו להטיב לו באחריתו בזמן הגאולה כאשר אנחנו רואים היום ע"כ אם שם נפשו עצמו במקום אשם כמו שאמר ויתן את רשעים קברו שהרצון בו מדות גדולות והוא מ"ש זכריה הנביא (י ח) "אשרקה להם ואקבצם כי פדיתים ורבו כמו רבו", ואמר שם (י י) "ואל ארץ גלעד ולבנון אביאם ולא ימצא להם", ואמר יחזקאל (לו לז) "ארבה אותם כצאן אדם", וכן יאריך ימים כמו שאמר ישעיה (סה כב) "כי כימי העץ ימי עמי" ואמר זכריה הנביא (ח ד) "ואיש משענתו בידו מרוב ימים", אם כן חפץ ה' אשר חפץ לדכאו ולהחליאו בגלות כדי להטיב לו בזמן הגאולה ושירבה אותו וייטב לו מאוד כדכתיב (דברים ל ה) "והטיבך והרבך מאבותיך", עד כאן דברי האומות, מכאן ואילך דברי הש"י, "מעמל נפשו יראה ישבע בדעתו יצדיק צדיק עבדי לרבים ועונותם הוא יסבול", פירוש מעמל נפשו אשר סבל בגלות יהיה לו גמול טוב שיראה וישבע בו וכן בדעתו אותי כדכתיב (ירמיה לא לג) "כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם וגו'", ויצדיק צדיק שהוא עבדי ישראל לגוים רבים כדכתיב (מיכה ד ב) "והלכו גוים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלקי יעקב ויורנו מדרכיו", והוא בצדקתו יסבול עונות הגוים רבים בצדקתו יהיה שלום וטוב בעולם ואפילו לגוים, "לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל תחת אשר הערה למות נפשו ואת פושעים נמנה והוא חטא רבים נשא ולפושעים יפגיע", פירוש אתן חלקו וגורלו עם עבדים הגדולים אשר היו בארץ והם האבות הראשונים והנביאים הקדושים והיא ההצלחה הנפשית והקדימה למעלתה על הגופיות, ופירוש ברבים מלשון (בראשית כה כג) "ורב יעבוד צעיר", ואחר כך זכר ההצלחה הגופיות באמרו "ואת עצומים יחלק שלל", והעצומים הם חיל גוג ומגוג והעמים אשר אתו שיבואו על ירושלים למלחמה שאחר שימותו שם במיתות משונות בעבור המיתות משונות שהיו עושים לישראל כדכתיב (יחזקאל לח כב) "ונשפטתי אתו בדבר ובדם ובגשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית אמטיר עליו ועל אגפיו ועל עמים רבים אשר אתו", יחלקו ישראל שללם וממונם תחת השלל והממון אשר שללו ובזזו אותם בוזזיהם וכתיב (זכריה יד יד) "ואסף חיל כל הגוים סביב זהב וכסף ובגדים לרוב מאוד", וזה הגמול יהיה לישראל על שמסר עצמו למיתה בידי הגוים בגלות ע"כ יהיה נפשם תחת נפשו וממונם תחת ממונו שלקחו בגלות, והוא אשר אמרו "תחת אשר הערה למות נפשו" ופירוש הערה שפך מלשון (בראשית כד כ) "ותער כדה אל השוקת", ותחת אשר את פושעים נמנה כמ"ש ויתן את רשעים קברו ר"ל שהגוים היו מחזיקים אותו בחזקת רשע ושנאוי לאל יתברך, לכן ינתן לו חלק רב מהרב טוב הצפון לצדיקים ליראי ה' ולחושבי שמו כאבות הקדושים וזולתם מהנביאים  האומה ההיא, ומ"ש "והוא חטא רבים נשא" הרצון בו לא די שלא היה רשע כמו שהיו חושבים אותו הגוים אבל הוא בצדקתו נשא וסבל חטא רבים מהגוים, כמ"ש "ועונותם הוא יסבול" וכן היה מתפלל לאל ית' בעד הגוים הפושעים אע"פ שהיו עושים לו רעות גדולות עכ"ז היה מפגיע ומתחנן אל הש"י בעד שלומם והצלחת מלכותם ושיתן מטר ארצם בעתו כמ"ש הנביא ירמיה (כט ז) מפי ה' "ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה אל ה' וגו'", ואמרו חז"ל (אבות ג ב) "הוי מתפלל בשלומה של מלכות וכו'", כאשר אנחנו היהודים אומרים תמיד בתפילתנו אלקינו שבשמים תן חיים ושלום למלך אדונינו, אלוקינו שבשמים תן שלום בארץ, אלקינו שבשמים תן שלום במלכות, אלקינו שבשמים תן טל ומטר לברכה בעתו, אלקינו שבשמים תן זרע לזורע ולחם לאוכל כדכתיב בסידורי תפילות הקהילות הספרדים וזולתם הרבה, והנה נשלמה תשובתינו גם לזאת הטענה והיא תשובה אמיתית מסכמת עם מאמרי הכתוב אשר לא יוכל להכחישה כי אם המכחש דברי אלקים חיים ומלך עולם.