ישו לא עליון ולא אל שדי

  ויִּזְעַק קוֹל גָּדוֹל וַיֹּאמֶר מַה־לִי וָלָךְ יֵשׁוּעַ בֶּן־אֵל עֶלְיוֹן הִנְנִי מַשְׁבִּיעֲךָ בֵּאלֹהִים אֲשֶׁר לֹא תְעַנֵּנִי׃
 (Mar 5:7 DLZ)

  וְהוּא גָּדוֹל יִהְיֶה וּבֶן־עֶלְיוֹן יִקָּרֵא וַיהֹוָה אֱלֹהִים יִתֶּן־לוֹ אֶת־כִּסֵּא דָּוִד אָבִיו׃
 (Luk 1:32 DLZ)

  ויַּעַן הַמַּלְאָךְ וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ תָּבוֹא עָלַיךְ וּגְבוּרַת עֶלְיוֹן תָּצֵל עָלָיּךְ עַל־כֵּן קָדוֹשׁ יֵאָמֵר לַיִּלוֹד בֶּן־הָאֱלֹהִים׃
 (Luk 1:35 DLZ)

  וְאַתָּה הַיֶּלֶד נְבִיא עֶלְיוֹן יִקָּרֵא לָךְ כִּי לִפְנֵי יְהֹוָה תֵּלֵךְ לְפַנּוֹת אֶת־דְּרָכָיו׃ (Luk 1:76 DLZ) על יוחנן בפטיסטה

  אבָל אֶהֱבוּ אֶת־אֹיְבֵיכֶם וְהֵיטִיבוּ וְהַלְווּ וְאַל תְּצַפּוּ לְתַשְׁלוּם וִיהִי שְׂכַרְכֶם רַב וִהְיִיתֶם בְּנֵי עֶלְיוֹן כִּי טוֹב הוּא גַּם־לִכְפוּיֵי טוֹבָה       וְלָרָעִים׃ (Luk 6:35 DLZ)

  ויַּרְא אֶת־יֵשׁוּעַ וַיִּפֹּל לְפָנָיו וַיִּקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל מַה־לִּי וָלָךְ יֵשׁוּעַ בֶּן־אֵל עֶלְיוֹן מְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמְּךָ אֲשֶׁר לֹא תְעַנֵּנִי׃
 (Luk 8:28 DLZ)

  אֲבָל הָעֶלְיוֹן לֹא יִשְׁכֹּן בְּהֵיכָלוֹת מַעֲשֵׂי יָדָיִם כַּאֲשֶׁר אָמַר הַנָּבִיא (Act 7:48 DLZ)

  ותֵּלֶךְ אַחֲרֵי פוֹלוֹס וְאַחֲרֵינוּ הָלוֹךְ וְקָרוֹא לֵאמֹר הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶה עַבְדֵי אֵל עֶלְיוֹן וְהֵם מוֹרִים אֹתָנוּ דֶּרֶךְ הַיְשׁוּעָה׃
 (Act 16:17 DLZ)

בתרגום היווני אין מילה שמקבילה ל"שדי" ALMIGHTY, בהרבה מקומות במקום "שדי" מופיע המילה "ת'אוס" אלוהים, או שתרגום היווני כותב את המילה העברית "שדי" באותיות יווניות. Σαδδαι (Eze 10:5 BGT)

בקיצור ישו לא נקרא "עליון" או "שדי" בשום מקום בברית החדשה. אלא ההיפך ישו נקרא "בן עליון" כפי אשר התלמידים קרואים "בני עליון".

והשתחוו יעקב על ראש המטה

  וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִי וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל־רֹאשׁ הַמִּטָּה  (Gen 47:31 WTT)
  ואמר ימי לי וימא לה וסגד איסריל על רישׁ חוטרה  (Gen 47:31 LPEH)

And he said, Swear to me; and he swore to him. And Israel did reverence, leaning on the top of his staff. (Gen 47:31 LXA)

et ille iura ergo inquit mihi quo iurante adoravit Israhel Deum conversus ad lectuli (=BED) caput (Gen 47:31 VUL)

   בָּאֱמוּנָה בֵּרַךְ יַעֲקֹב אֶת־שְׁנֵי בְנֵי־יוֹסֵף לִפְנֵי מוֹתוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ עַל־רֹאשׁ הַמַּטֶּה׃   (Heb 11:21 DLZ)

הבשורה הולכת בדרך התרגום היווני. אבל הירונימוס מתרגם "מיטה" ערס.

בראשית פרק מז

(כח) וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה:

(כט) וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם:

(ל) וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם וַיֹּאמַר אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ:

(לא) וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִי וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה: פ 

בראשית פרק מח

(א) וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי בָנָיו עִמּוֹ אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶת אֶפְרָיִם:

(ב) וַיַּגֵּד לְיַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּה בִּנְךָ יוֹסֵף בָּא אֵלֶיךָ וַיִּתְחַזֵּק יִשְׂרָאֵל וַיֵּשֶׁב עַל הַמִּטָּה: 

בראשית פרק מח

(יב) וַיּוֹצֵא יוֹסֵף אֹתָם מֵעִם בִּרְכָּיו וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו אָרְצָה.

לפי סיפור הדברים בתנך קודם המעשה שבאו אליו שני בני יוסף - אז השתחווה על ראש המיטה על דבר שבועת יוסף שיקברנו בקברי אבותיו בארץ כנען. ולאחר מכן חלה יעקב ויבא יוסף את שני בניו. ואז ישב על המיטה.

בכל אופן זה מגוחך שנוצרי יביא ראיה שיעקב אבינו השתחווה לצלב לשתי וערב שהיה על ראש מטהו. גם אם הכונה שהשתחוה על ראש הַמַּטֶּה , הכוונה שמחמת זקנתו לא יכל להתשחוות אפים ארצה (כפי שהשתחוה יוסף ולפי תרגום השבעים מנשה ואפרים ואולי יוסף עמהם השתחוו כולם ליעקב), אלא שהשתחוה שהוא נשען על ראש מטהו כפי שמבינים זאת תרגומים נוצריים באנגלית . בכל אופן גם הירונימוס בוולגטה תרגם "מיטה" ולא מטה אשר בידו.

למה צריך את קורבן ישו

ויקרא פרק כו
(לט) וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם יִמַּקּוּ בַּעֲוֹנָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיכֶם וְאַף בַּעֲוֹנֹת אֲבֹתָם אִתָּם יִמָּקּוּ:
(מ) וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אֲבֹתָם בְּמַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ בִי וְאַף אֲשֶׁר הָלְכוּ עִמִּי בְּקֶרִי:
(מא) אַף אֲנִי אֵלֵךְ עִמָּם בְּקֶרִי וְהֵבֵאתִי אֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם אוֹ אָז יִכָּנַע לְבָבָם הֶעָרֵל וְאָז יִרְצוּ אֶת עֲוֹנָם:
(מב) וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר:
(מג) וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם וְתִרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ בָּהְשַׁמָּה מֵהֶם וְהֵם יִרְצוּ אֶת עֲוֹנָם יַעַן וּבְיַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ וְאֶת חֻקֹּתַי גָּעֲלָה נַפְשָׁם:
(מד) וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיהֶם:
(מה) וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיוֹת לָהֶם לֵאלֹהִים אֲנִי יְהֹוָה:
(מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: פ


הנה משמע שעם ישראל יכופר וירצה עוונו על ידי כמה דברים:
א' - על ידי תשובה ווידוי - שיתודו את עונם ועון אבותם ויכנע לבבם הערל. - אז ירצו את עונם.
ב' - על ידי הברית - זכירת הברית עם האבות "וזכרתי את בריתי יעקב" , "וזכרתי להם ברית ראשונים". "בריתי איתם".
ג' - על ידי הגלות - שהגלות מכפרת. "והארץ תעזב מהם" - והם ירצו את עונם.

שורה תחתונה:
אין שום רמז לקורבן ישו שיכפר עליהם, ואילו היה הקורבן מועיל ועושה רושם - למה ישראל לא נקבצו כולם לא"י וחיו בשלום בזמן ישו?!



רד"ק ישעיהו פרק נט
(טז) וירא כי אין איש - הנה מצאנו בתורה ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו, ואמר ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך, וכן אמר ובקשתם משם את ה' אלהיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך, הנה ע"י התשובה יהיה קבוץ גליות, וישעיה אמר וירא כי אין איש ותושע לו זרועו וגומר, וכן אמר ואביט ואין עוזר, וכן אמר דרכיו ראיתי וגומר, כמו שפירשנו למעלה, ואמר יחזקאל לא למענכם אני עושה בית ישראל וגו', ואמר והוצאתי אתכם מן העמים וגומר ואומר וברותי מכם המורדים והפושעי' בי מארץ מגוריהם אוציא אותם ואל אדמת ישראל לא יבאו, וגם בתורה אמר וזכרתי להם ברית ראשונים וגו' נראה כי בחסד האל ובזכות האבות יצאו לא בזכותם, וגם בדברי רז"ל ראינו שהיו נבוכים בזה אם יצאו על ידי תשובה אם לאו, ואמרו אמר ר' יוחנן אין בן דוד בא אלא או בדור שכלו זכאי או בדור שכלו חייב, בדור שכלו חייב דכתיב וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע, והדר ותושע לו זרועו, בדור שכלו זכאי דכתיב ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ, ועוד אמרו רבי יהושע בן לוי רמי כתיב וארו עם ענני שמיא כבר אניש אתא הוי, וכתיב עני ורוכב על חמור הא כיצד זכו עם ענני שמיא לא זכו עני ורוכב על חמור, ועוד בדבריהם רבי אליעזר אומר אם ישראל עושין תשובה מיד נגאלין שנאמר שובו בנים שובבים אמר לו רבי יהושע והלא כבר נאמר חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו אלא בתשובה ומעשים טובים, הנה אנו רואים כי מסופקים היו אם יהיה קבוץ גליות על ידי תשובה או לאו, וזה מפני מחלוקת הפסוקים, ואפשר לתרץ הפסוקים: כי רוב ישראל ישובו בתשובה אחר שיראו סימני הגאולה, ועל זה נאמר "וירא כי אין איש" כי לא ישובו בתשובה [בגלות] עד שיראו תחילת הישועה ועדין יהיו בהם פושעים ומורדים, ויצאו מהגלות ב[תוך] כלל רוב ישראל השבים בתשובה ויכלו בדרך שלא יבאו לארץ ישראל, ובאמרו "וירא כי אין איש" רוצה לומר על כלל ישראל שלא ישובו בתשובה שלמה [בגלות] ולא יפגעו לאל בלב נכון עד שיראו סימני הגאולה, "ואיש" אומר על כלל ישראל, כמו "ואיש ישראל נשבע במצפה" שהיו שם כל ישראל, כי לא יתכן שלא יהיה איש ואנשים בישראל צדיקים וטובים שיהיו ראוים לגאולה [בגלות], אבל לא לגאול כל ישראל בזכותם, וכן מה שאמרו רבותינו ז"ל "דור שכלו חייב" ר"ל רובו, כי לא היה מעולם בישראל דור שכלו חייב, שלא היו בהם אנשים צדיקים וטובים, וגם החייבים לא אמר שיהיו חייבים כליה חס ושלום אלא שאין ראוין לגאולה:

הסבר "דור שכולו חייב":
עם ישראל במהלך הגלות ברובו לא שב בתשובה ויש בתוכו פושעים ומורדים, והקב"ה רואה "כי אין איש". וגם הצדיקים שבתוכו לא מספיק שבזכותם תבוא הגאולה. זה "דור שכולו חייב" ר"ל - רובו חייב.
אבל כשתתחיל הישועה ויראו סימני גאולה - רוב רוב עם ישראל יחזור בתשובה ועדיין יהיו פושעים ומורדים שהקב"ה יכלה אותם בדרך במדבר העמים. במילים אחרים "וירא כאין איש" - הקב"ה יראה ש"איש" = עם ישראל איננו היינו לא חוזר בתשובה בגלות - אז הקב"ה יתחיל סימני הגאולה ואז יחזור רוב ישראל בתשובה. והמיעוט רשעים יכלה.

אגדות בתלמוד על המינים

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ז עמוד א
ההוא מינא דהוה בשבבותיה דרבי יהושע בן לוי, הוה קא מצער ליה טובא בקראי. יומא חד שקל תרנגולא ואוקמיה בין כרעיה דערסא ועיין ביה, סבר: כי מטא ההיא שעתא אלטייה. כי מטא ההיא שעתא ניים. אמר: שמע מיניה לאו אורח ארעא למעבד הכי , "ורחמיו על כל מעשיו" (תהלים קמה ט) כתיב, וכתיב: "גם ענוש לצדיק לא טוב" (משלי יז כו).

תוספות מסכת ברכות דף ז עמוד א
"ההוא צדוקי דהוה בשבבותיה דריב"ל כו'..לאו אורח ארעא" - אף על גב דהצדוקים וכו' מורידין ולא מעלין, היינו בידי אדם, אבל בידי שמים לאו אורח ארעא להענישם ולהטריחם ולהורגם בידי שמים שלא כדרך בני אדם. ואי גרסינן הכא "עובד כוכבים" ניחא, דקאמר התם העובד כוכבים ורועי בהמה דקה לא מעלין ולא מורידין.

הברית החדשה לא מבינה פרלליזם

 1 בַּיָּמִים הָהֵם קָם יוֹחָנָן הַמַּטְבִּיל וַיְהִי קֹרֵא בְמִדְבַּר יְהוּדָה לֵאמֹר׃
 2 שׁוּבוּ כִּי מַלְכוּת הַשָׁמַיִם קָרְבָה לָבוֹא׃
 3 כִּי זֶה הוּא אֲשֶׁר נִבָּא עָלָיו יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא לֵאמֹר קוֹל קוֹרֵא בַמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ יְהֹוָה יַשְׁרוּ מְסִלּוֹתָיו׃

 (Mat 3:1-3 DLZ)

 1 תּחִלַּת בְּשׂוֹרַת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בֶּן־הָאֱלֹהִים׃
 2 כַּכָּתוּב בַּנְּבִיאִים הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי לְפָנֶיךָ וּפִנָּה דַּרְכֶּךָ׃
 3 קוֹל קוֹרֵא בַמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ יְהֹוָה יַשְּׁרוּ מְסִלּוֹתָיו׃
 4 יוֹחָנָן הָיָה טֹבֵל בַּמִּדְבָּר וְקוֹרֵא טְבִילַת הַתְּשׁוּבָה לִסְלִיחַת חֲטָאִים׃

 (Mar 1:1-4 DLZ)

 3 וַיָּבֹא בְּכָל־כִּכַּר הַיַּרְדֵּן וַיִּקְרָא טְבִילַת הַתְּשׁוּבָה לִסְלִיחַת הַחֲטָאִים׃
 4 כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר דִּבְרֵי יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא קוֹל קוֹרֵא בַמִּדְבַּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ יְהֹוָה יַשְּׁרוּ מְסִלּוֹתָיו׃
 5 כָּל־גֶּיא יִנָּשֵׂא וְכָל־הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה׃
 6 וְרָאוּ כָל־בָּשָׂר אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהִים׃

 (Luk 3:3-6 DLZ)

 23  וַיֹּאמֶר אֲנִי קוֹל קוֹרֵא בַמִּדְבָּר פַּנוּ דֶּרֶך יְהֹוָה כַּאֲשֶׁר אָמַר יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא׃ (Joh 1:23 DLZ)


הברית החדשה רוצה להציג את יוחנן המטביל אשר קרא במדבר לתשובה - כמי שמלא את נבואת הנביא ישעיהו "קול קורא במדבר..." אבל כמובן הברית החדשה וגם התרגום היווני המושחת לא הבין את המקבילות אשר בטקסט את ה"פרללליזם" שהרי כך צריך לקרוא את הפסוק:

ישעיהו מ (ג) קוֹל קוֹרֵא: בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ יְהֹוָה, יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵאלֹהֵינוּ:

הנביא אומר: קול רוח הנבואה קורא:: במדבר פנו דרך  - לה' | בערבה ישרו מסלה - לאלוהינו.

כל התרגומים האנגליים הידועים NIV ESV NAB NAS כולם מבינים את המקבילות ומתרגמים .:

A voice of one calling: "In the wilderness prepare the way for the LORD; make straight in the desert a highway for our God. (Isa 40:3 NIV)

אלא שכנה הכתוב

שו"ת הרשב"א החדשות (מכתב יד) סימן שסח

ואלו הן. א' ויפנו משם האנשים ואברהם עודנו עומד לפני ה'98. וה' היה עומד לפני99 אברהם היה לו לומר אלא שכנה הכתוב. וכן אתה מוצא בראש הענין כתיב מתחלה100 וירא אליו ה' וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים וגו' ואמר למלאכים יוקח נא מעט מים ורחצו וכל הענין, ומאחר שגמל חסד למלאכים ופנו והלכו להם שנאמר ויפנו משם האנשים, ועדיין שכינה מעכבת לאברהם וה' עומד לפני אברהם, אלא שכנה הכתוב. ב' ואם ככה את(ה) עושה לי הרגני נא הרוג ואל אראה ברעתי101, ברעתך102 היה לו לומר אלא שכנה הכתוב שכנגד הקדוש ברוך הוא אמר משה. ג' אל נא תהי כמת אשר בצאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו103. והיה לו לומר מרחם אמנו אלא שכנה הכתוב. ד' ויאכל חצי בשרו103. בשרנו היה לו לומר אלא שכנה הכתוב. וכן אתה מוצא שאחין של אדם כבשרו שנאמר104 כי אחינו בשרנו הוא. ה' בעון אשר ידעתי105 כי מקללים להם בניו106. מקללים לי היה לו לכתוב אלא שכנה הכתוב. וכן אתה מוצא בבני עלי שלא בזו אלא שכינה וכן הוא אומר בהם107 למה תבעטו בזבחי ובמנחתי. ועוד נאמר108 ועתה חלילה לי נאום ה' כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו, למדת שלא בזו אלא שכינה. ו' אולי יראה ה' בעיני109. בעיניו היה לו לכתוב אלא שכנה. ז' אין לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי איש לאהליו ישראל110. איש לאוהליו111 היה לו לומר אלא שכנה הכתוב. ח' והנה שולחים אל אפם את הזמורה112. אל אפי היה לו לכתוב אלא שכנה הכתוב. ט' הלא אתה מקדם ה' אלהי קדושי ולא נמות113. ולא תמות היה לו לומר אלא שכנה הכתוב. י' ואמרתם הנה מתלאה והפחתם אותו114. אותי היה לו לומר אלא שכנה הכתוב. י"א כי הנוגע בהם כנוגע בבבת עינו115. עיני היה לו לכתוב אלא שכנה הכתוב. י"ב ועמי המיר כבודו116. כבודי היה לו לכתוב אלא שכנה הכתוב. י"ג ואהיה עלי למשא117. עליך היה לו לכתוב אלא שכנה הכתוב. י"ד כבודם בקלון אמיר118. כבודי היה לו לכתוב119 אלא שכנה הכתוב. ט"ו וירשיעו את איוב120. הדין כלפי מעלה היה אלא שכנה הכתוב. י"ו ותשוח עלי נפשי121. עליך נפשך היה לו לכתוב אלא שכנה הכתוב. י"ז וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב122. כבודי123 היה לו לכתוב אלא שכנה הכתוב. י"ח124 אלו י"ח דברים תקון סופרים ודקדוקיהם משובחים. לשון125 אותו תקון סופרים. 

ספר הליכות עולם שער ב' (עמ' 18 דפוס ורשא)

"כביכול, בלשונם ז"ל בהרבה מקומות ר"ל התורה שניתנה בכ"ב אותיות יכולה לומר דבר זה אבל לנו אי אפשר לאומרו, אי נמי כ"ב נוטריקון כ'תוב ב'תורה, כענין אומרו בהרבה מקומות "אלמלא מקרא כתוב אין הפה יכול לאומרו" וכן ראיתי בתוספות מגילה, וזה הלשון משתמשים בו בהרבה בהגדות בדברים שאינם דרך כבוד כלפי מעלה כמו "כי חזק הוא ממנו" כביכול כלפי מעלה אמרו וכן הרבה כיוצא בו...והא דאמרינן בכמה מקומות "תקון סופרים הוא זה" אין הכונה חלילה שהוסיפו או שהותירו על מה שכתוב בתורה אפילו אות אחת, אלא ענין תקון סופרים הוא שהם דקדקו ומצאו לפי ענין כל אחד ואחד מן הכתובים ההם שעיקר הכוונה לא היתה כמו שנראה ממה שנכתב בספר אלא כוונה אחרת ולא היה לו לכתוב כן אלא כן, כמו "ואברהם עודנו עומד", וה' עודנו עומד היה לו לומר, אלא שכינה הכתוב, ולא קראו תקון סופרים אלא שהם דקדקו ופירשו שהם כינויים , לשון הרשב"א ז"ל."

מזרחי (רא"ם) בראשית פרק יח

ופירוש 'תקון סופרים' בכל מקום אין הכונה בו חלילה שהוסיפו על מה שכתוב בתורה או ששינו ממה שכתוב בתורה, אלא שהם דקדקו ומצאו לפי ענין כל אחד ואחד מן הכתובים ההם, שעקר הכונה לא היתה כמו שנראה ממה שכתוב בספר אלא צד כונה אחרת, ולא היה לו לכתוב כן אלא כן, אלא שכנה הכתוב. ולא קראום תקון סופרים אלא שהם דקדקו ופירשו שהם כנויים - לשון הרשב"א (הובא בהליכות עולם פרק א שער ב). אבל רש"י הוסיף ואמר "תיקון סופרים הוא זה שהפכוהו רבותינו לכתוב כן". ובפסוק (במדבר יא, טו) "ואל אראה ברעתי" הארכתי בו ועיין שם. 

מזרחי (רא"ם) במדבר פרק יא

ומה שאמר "וזה אחד מתקוני סופרים", אינו רוצה לומר מאותם שתקנו לתלמי המלך, דבפרק קמא דמגלה (מגילה ט א), שהרי זה אינו מכללם. ועוד מהו זה שאמר: "אלא שכנה הכתוב" ולמה לא אמרו זה גבי (שמות א, י ורש"י שם מסוטה יא) "ועלה מן הארץ", שדרשו רז"ל "כאדם שמקלל עצמו ותולה קללתו באחרים - והרי הוא כאלו כתוב: ועלינו מן הארץ והם יירשוה". וכן גבי (טז, יד) "העיני האנשים ההם תנקר" שדרשו בו: "כאדם התולה קללתו בחברו". וכן אמרו בפרשה הזאת גבי (יב, יב ברש"י) "אשר בצאתו מרחם אמו - אמנו היה לו לומר, אלא שכנה הכתוב". אלא הכי פירושו: שהכתוב כנה זה כדרך תקוני הסופרים, שמנה גם "לכנות", לתקון הלשון לפי כוונתם. וכן מצאתי בספר ישן שהיה כתוב בו: תקון סופרים - דברים סתורים בתורה ובמקרא ואינן כתובין כתקונן, וחכמי ארץ קוראין אותם תקון סופרים. ולא שתקנו אותן, שמחקו (וכתבו) מה שכתב משה רבינו עליו השלום בתורה ומה שכתוב בנביאים ובשאר הספרים. ומתחלה שכתבוהו, על כנויו כתבוהו הסופרים, לא חסרו ולא הותירו. וכך היו ראויין להקרות כנוי כתובים, ואלו הן (בראשית יח, כב): "ואברהם עודנו עומד לפני ה'". היה צריך לומר וה' עודנו עומד על אברהם, אלא שכנה הכתוב וכן "ואל אראה ברעתי" וכו'. וכך כתבו גם הרשב"א ז"ל והביאו בעל הליכות עולם (הליכות עולם פרק א שער ב מהדו' ורשא עמ' יח), אבל בפסוק "ואברהם עודנו עומד לפני ה'" אמרו: היה לו לכתוב וה' עומד על אברהם - אלא שתקון סופרים הוא זה, שהפכוהו רז"ל לכתוב כן, אלא שזה מן אחד הוא, שאין דרך הכתוב לכתוב כן משום מקום, אלא שרבותינו הפכו זה.

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דשירה פרשה ו
וכן הוא אומר "כי הנוגע בכם נוגע בבבת עינו" (זכריה ב יב) ר' יהודה אומר בבבת עין אינו אומר כן אלא בבבת עינו כתיב כביכול כלפי מעלה אלא שכנה הכתוב, כיוצא בו "ואמרתם הנה מתלאה והפחתם אותו" (מלאכי א יג), אלא שכנה הכתוב, כיוצא בו "בעון אשר ידע כי מקללים להם" וגו' (ש"א ג יג), אלא שכנה הכתוב, כיוצא בו "למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא" (איוב ז כ), כינה הכתוב. כיוצא בו, "הלא אתה מקדם ה' אלהי קדושי לא נמות" (חבקוק א יב), כינה הכתוב. כיוצא בו, "ההמיר גוי אלהים והמה לא אלהים ועמי המיר כבודו" (ירמיה ב יא), כינה הכתוב. כיוצא בו "וימירו את כבודם בתבנית שור" (תהלים קו כ), כינה הכתוב "ואל אראה ברעתי" (במדבר יא טו), כינה הכתוב. כיוצא בו, "אין לנו חלק בדוד איש לאהליו ישראל" (ש"ב כ א), כינה הכתוב "והנם שולחים את הזמורה אל אפם" (יחזקאל ח יז), כינה הכתוב. "בצאתו מרחם אמו" (במדבר יב יב) מרחם אמנו היה לו לומר, כינה הכתוב. אף כאן אתה אומר כי הנוגע בכם וגו' כביכול כלפי מעלה הכתוב מדבר אלא שכנה הכתוב.

רש"י איוב פרק לב
(ג) וירשיעו את איוב - זה אחד מן המקראות שתקנו סופרים את לשון הכתוב, "וירשיעו" כלפי המקום בשתיקותם, היה לו לכתוב אלא שכינה הכתוב, וכן "וימירו את כבודם בתבנית שור" כבודי הי' לו לכתוב אלא שכינה הכתוב, וכן "ואל אראה ברעתי" (במדבר יא) ברעתם היה לו לכתוב אלא שכינה הכתוב, וכן הרבה מקומות בספרי ובמסורת הגדול': 

לא מבינים את ישו ומיהו?