רבי אהרן ראטה זצ"ל בספר "טהרת הקודש" ח"א בפתיחה:
"והנה הרבה שמסתפקים בזה שבאים לארץ הקדושה וסוברים שבזה כבר נתכפר כל עונם, כי מקרא מלא הוא (ישעיה ל"ג כ"ד) "העם היושב בה נשא עון", ואמרו רז"ל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון ומובטח לו שהוא בן העולם הבא, אשר על זה המאמר מצאו להם רשעי ארץ וכל פורקי עול להגביר רשעותם ודבוריהם הכוזבים רחמנא לצלן, בפרט שרואים בספרי המלקטים מעלת ישיבת ארץ הקדושה ומעלת יושביה גם בגלות המר הזה, אוי אחי חביבי הסתכל בדברי הנביא אשר אמר הנביא ירמיהו (פרק ב' ז') "ותבואו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה", ואמרה התורה (ויקרא י"ח כ"ח) "ולא תקיא הארץ אתכם" וכדומה הרבה פסוקים בתורה ובנביאים, ופוק חזי בסדור התפלה של הגאון הקדוש היעב"ץ ז"ל שאחר שמבאר רום גודל מעלות של ישיבת ארץ ישראל מביא שם שהוא אינו נוסע שאין מרגיש בעצמו עוד הזדככות הנפש שיזכה לזה לדור בארץ ישראל, ונודע מכל הצדיקים שהיה איש קדוש ונורא דבוק כל היום באלוקיו כאשר כל איש משכיל יכול להבין מחבוריו הרמים, וכן כמה גדולי וקדושי ארץ שיראו ונתפחדו לבא לארץ הקדושה שלא יפגעו קדושתה שלא יאמר עליהם "ותבואו ותטמאו את ארצי וגו'", ואדרבה מובא בספרים הקדושים שמי שזוכה שארץ ישראל תתרצה בו בישיבתו בה, אז הארץ הקדושה מראה לאדם חובותיו ופגמיו, ועד היכן צריך לתקן ולפלוט מדותיו הרעים למען ידע מה יש עליו לתקן כאמרם בזוהר הקדוש אורייתא מודעת ליה חוביה דבר נש, והרבה יש לדבר מזה רק בעוה"ר אין למי לדבר כי מי יקשיב ומי ישמע, ומי שזיכהו ה' לבא לארץ הקדושה צריך לירא ולפחוד ביותר שלא יפגום גודל קדושתה כי חטא קל ח"ו פוגם בא"י יותר ויותר מהרבה חטאים ועונות בחו"ל, וצריך כאן אדרבה יותר ויותר לעסוק בתשובה ובתיקון הנפש ממה שעבר עליו מקודם ועל החטאים דהשתא."
"ויואל משה" מאמר שלש שבועות סימן ק"ג (האדמו"ר מסאטמר זצ"ל):
והאפיקורסים אומרים פירוש זר בדברי הילקוט (רמז תתרלח) סוף מגילת איכה בפסוק "זכור תזכור", אמר הקב"ה הלואי יהיון בני עמי בארץ ישראל אעפ"י שמטמאין אותה. ומצאו בזה מציאה להטעות חסרי דעת שחשוב בעיני הקב"ה רשע וכופר אם הוא בארץ ישראל. וזה כפירה בכל התורה כולה כמבואר כמה פעמים ההיפך מזה בפירוש.
וזה לשון הילקוט שם: "מי יתנני במדבר מלון אורחים", אמר הקב"ה הלואי יהיון בני עמי כמו שהיו במדבר שהיו מלינין עלי, ודכוותיה "בית ישראל יושבין על אדמתם ויטמאו אותה", אמר הקב"ה הלואי יהיון בני עמי בארץ ישראל אעפ"י שמטמאין אותה.
והנה זה לשון הרמב"ן בסוף פתיחתו לסדר דברים: שלא יאמר אדם לא נוכל לרשת את הארץ כי אין אדם אשר לא יחטא ומיד תהיה מדת הדין מתוחה כנגדו ונאבד, ולכן הודיעם משה רבינו ע"ה כי הקב"ה רחמן מלא רחמים כי הסליחה והמחילה ממנו ית' סיוע ועזר לבני אדם בעבודתו וכענין שאמר הכתוב כי עמך הסליחה למען תורא. עכ"ל. ומבואר בזה שאף העובדים את השי"ת פחדו מירושת הארץ יען שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא וח"ו יאבדו עי"ז שמה כי שם מדת הדין מתוחה על כל חטא, והוצרך הכתוב להודיעם שהקב"ה עוזר ומסייע לבני אדם בעבודתם ע"י סליחה ומחילה.
ועד"ז המה דברי הילקוט, כי נודע שכל חטא שבעולם יש בו טומאה ומטמא את הארץ וכיון שאין צדיק בארץ שלא יחטא מפחדים גם העובדים השי"ת יען שמגיע להם לפעמים איזה חטא מחמת התגברות היצר וזה מביא טומאה לארץ כמ"ש הרמב"ן שמפחדים שלא יאבדו עי"ז, ועל אלו אמר הקב"ה הלואי שיהיון עמי בארץ ישראל אעפ"י שמטמאין אותה לפעמים מחמת איזה חטא, והוא ברור ומפורש בדבריהם ז"ל שלא אמר בקיצור הלואי יהיון בארץ ישראל, אלא האריך לומר הלואי יהיון בני עמי בארץ ישראל, וכתב רש"י ז"ל בפרשת שופטים על הכתוב "תמים תהיה עם ה' אלהיך": התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עמו ולחלקו. והרי שאך ע"ז אפשר לומר שהוא עמו ית"ש - מי שעובד השי"ת בתמימות כמאמר הכתוב תמים תהיה וגו' וכפירוש של רש"י ז"ל, כי מי שאינו עובד השי"ת כנ"ל הוא פורש מהשי"ת וכמ"ש רש"י ז"ל בסוף פרשת קדושים עה"כ "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי": אם אתם מובדלים מהם הרי אתם שלי, ואם לאו הרי אתם של נבוכדנאצר וחבריו. ומבואר זה בכמה מקומות בקראי ובדברי חז"ל ואין להאריך, ולזה אמרו בכאן הלואי יהיון עמי בארץ ישראל, כי הלשון עמי אי אפשר לפרש אלא על העובדים השי"ת בתמימות, ועל אותם התאונן הקב"ה שאינם בארץ ישראל אעפ"י שמתגבר עליהם היצה"ר באיזה חטא שמביא טומאה, כי הקב"ה עוזר להם בסליחה ומחילה ע"י שעושין תשובה, אבל לא ח"ו על הפורשים מהתורה הקדושה ואינם כלל עמו ית"ש לעובדו בתמימות. ובישעיהו א' י"ב בפסוק "כי תבואו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי", לשון רש"י ז"ל: לרמוס חצרי אחרי שאין לבבכם שלם עמי. וע"כ דקדקו לומר הלואי יהיון עמי בא"י, דאך כשהם עמו ית"ש מתאוה עליהם להיות בא"י, אבל כשאינם עמו ית"ש בלב שלם כמ"ש רש"י ז"ל, כבר צוח הכתוב עליהם מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי.
וכן מבואר קישור לשון המדרש שהתחיל לומר "מי יתנני במדבר", אומר הקב"ה הלואי יהיון בני עמי כמו שהיו במדבר, אמר הקב"ה הלואי יהיון בני עמי כמו שהיו במדבר שהיו מלינין עלי, ודכוותיה בית ישראל יושבין על אדמתם ויטמאו אותה, עכ"ל. ולכאורה למה האריך לפרש לעשות דמיון כדור המדבר ודכוותיה הלא היו הרבה דורות אח"כ בארץ ישראל שהיו בהם הרבה עונות מרובות וחמורות ממה שהיה במדבר, עבודה זרה ושאר עבירות, הלא דור המדבר היה דור דעה ולמדו כולם תורה ממשה רבינו ע"ה ועבדו השי"ת במדריגות גבוהות ועצומות, והעוונות שעשו לפעמים כמוזכר בקראי היו בזה טעמים וענינים נסתרים באיזה דרך שהיה אפשרות להיצה"ר לפתותם בכך כמובא כל זה בספרים הקדושים. אלא שסביביו נשערה מאד, ואין זה כמו שסוברים המוני עם, ובפירוש אמרו חז"ל גם על חטא העגל לא היו ישראל ראוים לאותה מעשה אלא להורות תשובה, ומבואר בפרקי דרבי אליעזר סוף פ' מ"א כל אותו הדור ששמעו קולו של הקב"ה בהר סיני זכו להיות כמלאכי השרת, ובמותם לא שלטה בהם רמה ותולעה, אשריהם בעוה"ז ובעוה"ב, ועליהם הכתוב אומר אשרי העם שככה לו. ובזוה"ק פ' שלח דף קס"ג ע"א אמר על דור המדבר זכאה דרא דא מכל דרין דעלמא ופרחי לגבי מתיבתא דרקיעא ואינון דאתחזין פרחי לגבי מתיבתא עלאה על ההיא דרא כתיב אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלקיו, ועכ"פ זה ודאי שדור המדבר היה מלא תורה וקדושה ולכן האריך לומר בפירוש הדמיון לדור המדבר, שאך באופן זה אמר הלואי יהיון בני עמי כדור המדבר אף שגם המה עשו מעשים שיש בהם טומאה, אבל אין מקום להעלות על הדעת לטעות בזה על פושעים ורשעים.
האדמו"ר ממונקטש זצ"ל (דברי תורה מהדורה תשיעאה, אות י'):
"הן הראוני בילקוט שמעוני איכה (רמז תתרלח): "ודכותיה (יחזקאל לו יז) בית ישראל יושבים על אדמתם ויטמאו אותה", עכ"ל. והנה זהו לקחו כנראה הציונים הכופרים שר"י וכל שום חניכא דאית להו ובפרט הצבועים והלומדים החגרים והעקומים שבתוכם לחץ מטרתם להכשיל בני ישראל כי זהו ח"ו רצון ה' יתברך שהמה הפושעים והכופרים ומחללי שבת וכל התועבות אשר שנא ה' המה יעשו יתיישבו בא"י אע"פ שמטמאין אותה כנזכר, אבל באמת זהו טעות גמור, וגם כפשוטו אין הפירוש כן בעל כרחו, דאיך הביא מהמקרא דכתיב "בית ישראל יושבים על אדמתם ויטמאו אותה" שזהו הרצון כפשוטו והלואי וכו', הלא שם כתיב להיפך וכמ"ש "בית ישראל יושבים על אדמתם ויטמאו אותה בדרכם ובעלילותם כטומאת הנדה היתה דרכם לפני ואשפוך חמתי עליהם וגו'" (עיי"ש עוד), ואיך יהיה זה הרצון למעלה אם אומר עליהם שהם כטומאת הנדה מרוחק מה' יתברך ויענישם כמ"ש שם להלן "ואפיץ אותם בגויים ויזרו בארצות וגו'", כמו שמקויים בעוה"ר, וגם עתה הבטיחונו רבותינו הראשונים וגם האחרונים כמ"ש הגאון באהבת יהונתן (בהפטרת ואתחנן) כי גם אם יסכימו כל הממלכות שנלך לארץ הקודש טרם ביאת גואל צדק ב"ב לא נלך לשם טרם יקראו אותנו מן השמים ע"י משיח צדקינו, ואם ילכו מקודם יגרשום משם אח"כ בחרי אף ומרה תהיה אחריתם ר"ל עיי"ש. וגם מ"ש בזה יהוון בני בא"י אע"פ שמטמאין אותה והוא כמו שאמר בסמוך לעיל עה"כ מי יתנני במדבר וגו' הלואי יהוון בני עמי כמו שהיה במדבר שהיו מלינין עלי, וכי קס"ד שזהו רצונו יתברך באמת ובפשוט הלואי שיהיה במדבר (והלא שם חו"ל ולא א"י) ויהו מלינין עלי והלא בשביל החטאים האלו שהיו מלינין לא נכנס משה לארץ הקודש, ועל ידי זה היו כל אלו הגליות והצרות צרורות עד הביאה שלישית ב"ב לעולמי עד, וגם כעין זה במד"ר (פתיחתא דאיכה) הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו (וכן הוא בירושלמי חגיגה פ"א הלכה ז'), וכי קס"ד שהוא כפשוטו, וכי חפץ בזה ה' יתברך שיעזבו את השי"ת היינו שיכפרו בו לגמרי חלילה או יאמינו וימדדו בו ח"ו שיהיה לומדי תורה הלא אז התורה נעשית לו סם המות ר"ל, והלא גם הכומרים ויש חכמי או"ה שלומדים בתורה, והלומד שלא על מנת לעשות וכו' (ירושלמי פ"א ה"ב), וכן כל מאמרי חז"ל מלאים מזה, אלא שודאי שזהו בילקוט הגדה פליאה. ולקרב קצת אל השכל הוא כמו אגדות הנ"ל וכהנה רבות שהתמרמר הקב"ה על חורבן ביהמ"ק ועל גלות בניו וכמ"ש שם בילקוט המשל למלך שלא לקח בנו עמו עיי"ש, עד כביכול שאמר כעין האדם המתמרמר בקינתו ומליצתו בהפלגת דברים, הלואי היה עמי בני אע"פ שהיה מקניטני. ומ"ש בזה אע"פ שמטמאין אותה, היינו כמ"ש בתשב"ץ קטן לרבינו מהר"ם מרוטנבורג ז"ל (והובא בחידושי עולת תמיד עיי"ש) על הבאים לארץ הקודש שלא על מנת לעסוק בתורה ועבודה כי עליהם נאמר (ירמיה ב' ז') ותבואו ותטמאו את ארצי, החטא הקל נחשב שם במקום הקודש כמו בהיכל מלך לעון גדול עיי"ש, והיינו אע"פ שנחשב שם החטא הקטן לגדול כנ"ל והם כאשר חוטאים שמה בבחינת ותבואו ותטמאו כנ"ל, עם כל זה היה יותר טוב מאשר הגלתי אותם בחורבן ביהמ"ק (כמו בבחינת שאמרו חז"ל (סוכה נ"ב ע"ב) ארבעה הקב"ה מתחרט עליהן בכל יום אשר בראם ואחד היצה"ר ועם כל זה אסור לשמוע לעמת יצה"ר ולומר כיון שהקב"ה מתחרט על מה שבראו אם כן איני חייב רק להיפך ח"ו והבן), וגם ראיה מזה הכתוב (ירמיה ב ז) ותבואו ותטמאו את ארצי שחשב הנביא בשם ה' להחטא היותר גדול שמטמאים ארצי בעונותם, ואיך יאמר המדרש (ילקוט) להיפך, אלא ודאי פשוט דהרי זה מימרא רק בדרך התמרמרות וגעגועים כביכול כעין אדם על בניו כנ"ל, ובאמת כיון שכבר גלינו מארצינו זה זמן רב הוא כמ"ש הרמב"ם בהלכות תשובה אין ישראל נגאלין אלא על ידי תשובה וכיון שעושין תשובה מיד נגאלים, ואלו הרשעים הנ"ל עושים להיפך חוטאים ומחטיאים את הרבים בבתי ספר וספרי מינות שלהם ובאים לארץ בדרך כפירה בלי אמונה ותורה, הם בודאי מעכבי הגאולה ומבלי עולם ומטמאים את הארץ ואת ישראל, ואין הקב"ה כביכול בוכה ומתמרמר רק על בנ"י אע"פ שחוטאים בכלל ישראל הם, אבל לא על מינים וכופרים שעליהם נאמר (משלי ב יט) "כל באיה לא ישובון". וקיי"ל בירושלמי (פאה פ"ב ה"ד) שאין למדין הלכה מן המדרש, ורק הלכה ברורה בעה"י בידינו בטוש"ע כי הכופרים ומינים דינם כנוכרים גמורים ועוד גרועים מהם כי המה מומרים להכעיס כנודע לכל, ע"כ המה וכל הדבקים בהם לא נחשבו בשמים ובארץ בכלל בני ישראל, וממילא לא שייך כלל עליהם דברי הילקוט הנ"ל שמיירי בבני ישראל, והש"ית ינער ב"ב רשעים מן הארץ וישיבנו לארצינו ע"י משיח צדקנו בב"א.
