הרב אליהו אליעזר דסלר זצ"ל –נאמר בשנת תשי"א אחרי קום המדינה, חלק המאמר מתוך הספר "מכתב מאליהו" חלק ג' עמ' 207:
חשיבות רבה יש בבירור ענין כל הגלויות שגלה עם ישראל בין האומות מאז היותו לעם. הרי הגלות ככל עניני הנהגת שמים, באה לעוררנו וללמדנו ולהביאנו לידי תיקון עצמנו. ולזה שענין הגלות אינו מבורר, חסרים לימודים עיקריים בעבודת ה', מכל שכן עלינו לברר את ענין הגלות בה אנו נמצאים. לפי כל הסימנים שמסרו לנו חז"ל (עיין סוטה מ"ט:) דורנו הוא דור של "עקבות משיחא". אנו עומדים איפוא לפני ביאת גואל צדק, והפסד גדול הוא אם לא נלמד להבין את דרכי הנהגת שמים שבימינו, ואם לא נדע להעריך נכונה את חובת השעה המוטלת עלינו.
הננו רואים שיהודים רבים מתכנסים בארץ ישראל, בטל כאן שעבוד העמים, והארץ נותנת את פירותיה. אך מאידך גיסא אנו רואים שמתקיים "חוצפא יסגא" וכו'.. פורקי עול מלכות שמים מושלים בכיפה ומתגאים על כבוש ארץ ישראל וישובה ב"כחי ועוצם ידי". אך יש להבין כל זה, ישוב ארץ ישראל, ושלטון יהודי בה בלי שלטון תורה, ומהו ענין חוצפא יסגא בסוף הגלות.
לכאורה נראה כי כל הגלויות שגלו ישראל לבין האומות מאז גלות מצרים ועד הגלות הנוכחית מהותן שוה. ישראל נמסרו לידי עכו"ם השולטים בם ומשעבדים ומענים אותם. אולם מבט זה הוא מבט חיצוני ושטחי, המעמיק להתבונן וחודר לתוכנה הרוחני של הגלות ישכיל כי לא הצרות הן מהות הגלות. אלא הנסיון שיש בנסיבות הגלות, הוא עצם תוכן הגלות, והצרות באות - כדי להעמיק את הנסיון.
נרחיב את הביאור של יסוד חשוב זה. תוכן הגלות הוא: "שכינתא בגלותא", הקדושה והרוחניות הם בגלות תחת ממשלת הטומאה. כאשר ישראל גולים לסביבה אשר בה האמת מושפלת, נדמה כאילו עניני הרוחניות ועובדת ה' משוללים כל חשיבות, והעוסקים בה נמצאים בשפל המדרגה. ולעומת זה השקר והטומאה שולטים בכיפה, בני אדם מחשיבים את עניני החומריות ומנשאים את המצליחים בהם. זהו עיקר הגלות - גלות הקדושה הנדחקת ומושפלת ע"י הטומאה. ובזה הוא הנסיון הגדול - אם נתחזק באמונה ועבודה הרוחנית, ולא נתפעל מכל הסובב אותנו ולא נגרר אחריהם כלל. כל המיצר לישראל נעשה ראש (גיטין נ"ו) דוקא אלה שרודפים את עם ישראל נעשים לראש, ומצליחים בכל מעשיהם, ושלטונם מתחזק והולך. מצב זה הוא כדי להגדיל את נסיון הגלות, כי זה נותן מקום לשאלה, וכי יתכן שהצדק אתנו? שהדבקות בתורה וברוחניות היא דרך האמת והתכלית האמיתית היא בחלקנו? הרי כל הסובבים אותנו שדרכם הפוכה מהקדושה והרוחניות הם עולים ומצליחים שעה שאנחנו כפופים ומשועבדים להם.
זה הוא איפוא המבחן הקשה של הגלות, אלו אשר מחזיקים בעוז באמונתם ובדבקותם בתורה ומכירים שהתכלית והנצח הם בחלקם וכל הסובב אותם הצלחתם היא אך ניראית לעין והינה זמנית בלבד, ולבסוף יכרעו ויפולו, הם הם אשר עומדים בנסיון הגלות, וב"מבט התוכני" הם כבר "גאולים" מהגלות. כיון שאין הסביבה משפיעה עליהם כלל, אך אלו אשר מושפעים מסביבתם ורוצים להיות כאחד מהם או להשתוות להם ולו גם במקצת, ואפילו אם לא ישתוו במעשיהם אלא יושפעו בלבם מהשקפותיהם, אלו אינם עומדים בנסיון הגלות, ואדרבה בכל יום ויום הולכים ושוקעים הם יותר ויותר בחשכת הגלות ומתרחקים מן הגאולה ח"ו.
מאז חורבן הבית גדל והלך כח הגאוה של המלכות הרביעית. בגלות זו ההסתר והחושך שבאו בעטיו של חטא אדם הראשון הולכים וגדלים ההשקפות החומרניות מתגברות ומאפילות על הרוחניות. מדי דור בדור מתפתח המדע מתרבות האפשרויות לניצול עולם הזה לתועלת האדם, וכתוצאה מכך מתרבה גאות האדם כאילו הכל בידו ניתן ולא יבצר ממנו כל דבר. השקפות אפיקורסיות על עליונות כח האדם הולכת ומציפות את כל העולם כולו עד כדי יציאה בריש גלי במלחמה כנגד האמונה והמאמינים בה' ותורתו, זהו עיקר תוכן הגלות של המלכות הרביעית, ולכן עלינו לדעת שזהו הנסיון שבו צריכים ישראל לעמוד בגלות זו.
סוף גלות זו היא התקופה הקרויה בפי חז"ל "עקבות דמשיחא" שבה "חוצפא יסגא" (סוטה מ"ט:) אז גלות השכינה היא תחת יד חצופי ישראל הן נשמות "ערב רב" המעורבות בישראל אשר שורש טומאתם העיקרי הוא החוצפה כלפי שמיא – מדת עמלק. זה לשון הגר"א: ("תיקונים מזהר חדש" נדפס בסוף תיקו"ז עם בהגר"א דפ' וילנא) "ערב רב שבישראל הן עמלקים כמו שכתב בזוהר". ומובא שם שבערב רב ישנם כחות של חמש אומות ראשי תיבות נג"ע ר"ע, והעיקר שבהם הוא עמלק ע' האות האחרונה, השלטון על העם הקדוש נמסר בידי ערב רב כמובא בהגר"א (שם): "הערב רב שהן רישא דעמא קדישא בגלותא בתראה שנאמר "היו צריה לראש" וכמו שכתב ברעיה מהימנא". בכח גאותם ושלטונם מנסים הם להשפיע בהשקפות טמאות אפיקורסיות של "כחי ועוצם ידי" ועומדים בחציפות ובעזות כנגד האמונה התורה ועבודת ה'. זה הוא הנסיון שלתוכו הוטל עם ישראל ב"עקבות דמשיחא". ה' יתברך משיב יהודים רבים לארץ ישראל ושולטים בה, ופורקי עול התורה מתגאים כאילו הם עשו ופעלו זאת בגבורתם, וככל שתגדל גאותם תגבר חוצפתם ויגבר רצונם להשליט אפיקורסות ח"ו. זהו הנסיון האחרון של גלות השכינה הנסיון הקשה ביותר. אם נכיר את הנסיון הזה בכל הקפו נדע את התפקיד שהטילו משמים על תקופתנו להתחזק נגד הדעות החומריות הכוזבות ולהכיר כי טעות גמורה היא בידי אלה הטוענים כאילו שאנו עשינו את שלנו באנו לארץ ישראל לחמנו עליה והננו שולטים בה וה' יתברך כבר יעשה את שלו ובמשך הזמן ירבו אמונה ויראת שמים. אולם עלינו להכיר כי הם מחליפים את מה שבידי ה' ואינו בתחום בחירתנו כי הרי "ה' איש מלחמה" וידיו פעלו כל זאת, במה שמוטל עלינו לעשות ואינו בידי שמים כי "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים".
העומדים בתקיפות ובגבורה נפשית בנסיון הקשה הזה של הדעות הכוזבות של "כחי ועוצם ידי", ואינם מתפעלים ומושפעים מחוצפת הכפירה ולא מתבטלים כלפיה כלל, אלא אדרבה מתחזקים באמונתם ואינם זזים מהשקפת התורה וחז"ל כמלא נימה, ומתמסרים לגמרי לעבודה פנימית בתורה ובתפלה ויראת שמים, הם אשר יזכו לגאולה השלמה ע"י משיח צדקנו במהרה בימינו. להם יתגלה שוב האור העליון של ההכרות הבהירות ידיעת האמת לאמיתה אורו של גן עדן, ויתוקן כל החושך וההסתר שהיה מתעבה והולך מאז חטא אדם הראשון, ויזכו לסוף התיקון דלתתא שבעולם הזה ולגילוי כבוד הדר מלכות ה' בשלמות בעולם הבא מלכות דסלקא לעילא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה