למדו חז"ל מהפסוק הנ"ל שיש שני זמנים לקץ של הגלות, הקץ האחרון שלא יוכלו ישראל להישאר עוד בגלות ויגאלו, והקץ שיחיש להם הקב"ה ויגאלם לפני הקץ האחרון.
סנהדרין דף צח עמוד א:
ואמר רבי יוחנן: אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי, או כולו חייב. בדור שכולו זכאי – דכתיב (ישעיהו ס') ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ, בדור שכולו חייב - דכתיב (ישעיהו נ"ט) וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע, וכתיב (ישעיהו מ"ח) למעני אעשה. אמר רבי אלכסנדרי: רבי יהושע בן לוי רמי, כתיב (ישעיהו ס') בעתה, וכתיב, אחישנה! זכו - אחישנה, לא זכו - בעתה. אמר רבי אלכסנדרי: רבי יהושע בן לוי רמי, כתיב (דניאל ז') "וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה", וכתיב (זכריה ט') "עני ורכב על חמור", זכו - עם ענני שמיא, לא זכו - עני ורוכב על חמור.
היינו אם ישראל יעשו תשובה יזכו שהקב"ה ישלח את מלך המשיח לפני הקץ האחרון ויגאלם ע"י ניסים גלויים במהירות, ואם לא יעשו תשובה אז הגלות תתארך עד הקץ האחרון שבו המשיח יבוא אבל מהלך הגאולה לא יהיה ע"י ניסים גלויים אלא בדרך הטבע בעצלות.
ראיתי בספר של הרב חיים צימרמן זצ"ל "תורה ומציאות" עמ' 37 ואילך, שכותב שכוונת חז"ל בגמ' שהובאה לעיל היא שאם כלל ישראל יעשה תשובה ויש לו זכות להגאל מיד "אחישנה" - אז ה' ישלח את המשיח ויעשה ניסים גדולים יותר מיציאת מצרים, אבל אם כלל ישראל לא יעשו תשובה מיד, יש זמן מוגבל שהגאולה צריכה להגיע "בעתה" ולא יכולה להתאחר כמו שהיה זמן מוגבל ביציאת מצרים "גר יהיה זרעך וגו' ועבדום וענום ארבע מאות שנה", והגאולה תבוא בסדר הזה - בתחלה (אתחלתא דגאולה) כלל ישראל צריך לבוא לא"י ושיהיה להם מלכות משלהם ואז יבטל השעבוד מלכויות, ובהמשך כלל ישראל יעשה תשובה ויקבלו עול התורה, ורק אח"כ משיח יבוא וימלוך (גאולה השלימה).
אכן מה שאמר הרב צימרמן זצ"ל בענין מהלך הגאולה "אחישנה" הוא נכון ומעוגן בחז"ל והראשונים, אבל בענין מהלך הגאולה "בעתה" לפי מה שראיתי בעיון בדברי חז"ל והראשונים לא משמע כדבריו, אלא שגם שיגיע הקץ האחרון שהגאולה חייבת להגיע - ה' ישלח קודם ובתחלה את מלך המשיח רק שלא בהכרח יעשה ניסים גלויים אלא בעיקר בדרך הטבע.
סנהדרין דף צט עמוד א:
רבי הילל אומר: אין להם משיח לישראל, שכבר אכלוהו בימי חזקיה. אמר רב יוסף: שרא ליה מריה לרבי הילל, חזקיה אימת הוה בבית ראשון, ואילו זכריה קא מתנבי בבית שני ואמר (זכריה ט' ט') "גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא עני ורכב על חמור ועל עיר בן אתנות".
משמע מדברי רב יוסף שהפס' בזכריה "הנה מלכך יבוא לך עני ורוכב על חמור" מדבר על מלך המשיח, ואם כך דברי הגמ' בדף צח. "לא זכו - עני רוכב על חמור" שזה "לא זכו - בעתה", מדבר במלך המשיח וכן אביא עוד מחז"ל זוהר והראשונים שפרשו כוונת הפס' "הנה מלכך בא לך" שקאי על מלך המשיח:
זכריה פרק ט פסוק ט:
גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת.
פירוש רש"י:
הנה מלכך יבוא לך - אי אפשר לפותרו אלא על מלך המשיח שנאמר בו ומשלו מים ועד ים ולא מצינו מושל לישראל כזה בימי בית שני.
צדיק ונושע - בה':
עני - ענותן:
ורוכב על חמור - מדת ענוה היא.
בראשית רבה פרשה ע"ה:
ויהי לי שור וחמור וגו', רבנן אמרי: "שור" זה משוח מלחמה שנאמר (דברים לג) בכור שורו הדר לו, "חמור" זה מלך המשיח שנאמר (זכריה ט) עני ורוכב על חמור וגו'.
ילקוט שמעוני זכריה רמז תקעה:
הרואה חמור בחלום יצפה לגאולה שנאמר "גילי מאד בת ציון וגו' הנה מלכך יבא לך וגו' עני ורוכב על חמור", עני ורוכב על חמור. הוא חמור בן האתון שנברא בין השמשות, הוא החמור שחבש אברהם אבינו לעקוד את יצחק בנו, הוא החמור אשר רכב עליו משה רבינו בבואו למצרים שנאמר וירכיבם על החמור, הוא החמור שעתיד בן דוד לרכוב עליו.
שמות רבה פרשה ל':
ד"א "כי קרובה ישועתי לבא", כי קרובה ישועתכם אינו אומר אלא ישועתי יהי שמו מבורך, אלולי שהדבר כתוב א"א לאמרו, א"ל הקב"ה לישראל אם אין לכם זכות בשבילי אני עושה, כביכול כל ימים שאתם שם בצרה אני עמכם שנאמר (תהלים צא) עמו אנכי בצרה ואני גואל לעצמי שנאמר (ישעיה נט) וירא כי אין איש וישתומם וגו', וכן הוא אומר (זכריה ט) גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע, ומושיע אין כתיב כאן אלא ונושע הוי אפילו אין בידכם מעשים עושה הקב"ה בשבילו שנאמר (ישעיה נו) כי קרובה ישועתי לבא.
מדרש תנחומא פרשת אחרי מות:
"א"ר ברכיה הכהן ברבי ראה מה כתיב (זכריה ט) גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע הוא" צדיק ומושיע אין כתיב אלא צדיק ונושע הוא וכן הוא אומר (ישעיה סב) אמרו לבת ציון הנה ישעך בא מושיעך בא אין כתיב כאן אלא ישעך כביכול הוא נושע א"ר מאיר ויושע ה' ביום ההוא את ישראל (שמות יד) ויושע כתיב כאן כביכול עם ישראל הוא נגאל, וכל זמן שישראל נגאלין כאלו הוא נגאל, א"ר אמי משה מקלס לכנסת ישראל אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' (דברים לג) עם הושע בה' אין כתיב אלא עם נושע בה', משל לאדם שהיה לו סאה של חוטין של מעשר שני מהו עושה מהן נותן מעות ופודה אותן, כך ישראל במה הם נפדין כביכול בהקב"ה שנאמר עם נושע בה', אמר הקב"ה בעה"ז הייתם נושעים ע"י בני אדם, במצרים ע"י משה ואהרן, בימי סיסרא ע"י ברק ודבורה, במדינים ע"י שמגר בן ענת שנא' (שופטים ג) ויושע גם הוא את ישראל, וכן על ידי שופטים, וע"י שהיו ב"ו הייתם חוזרין ומשתעבדין, אבל לעתיד לבא אני בעצמי גואל אתכם ושוב אין אתם משתעבדין שנאמר ישראל נושע בה' תשועת עולמים."
ספר נצח ישראל (למהר"ל מפראג) פרק ס"ב:
וזה שאמר במדרש, כי הגאולות הראשונות היו על ידי בני אדם, ולא היתה הגאולה במה שהוא יתברך צורה אחרונה לישראל. ולכך היה הפסק לגאולות אלו. אבל הגאולה האחרונה תהיה במה שהוא יתברך צורה אחרונה לישראל, לכך לא תהיה הפסק לדבר זה. וזה שאמר (ישעיה מה, יז) "ישראל נושע בה' תשועת עולמים". וכמו שאמר "מי כמוך עם נושע בה'" (דברים לג, כט), אמר גם כן כאן "ישראל נושע בה'". ואף כי גאולה אחרונה גם כן יהיה על ידי המשיח, חילוק והפרש בין גאולה ראשונה ובין גאולה אחרונה; כי גאולה ראשונה היתה מתחייבת מצד ישראל ומצד זכות אבות, וגאולה זאת יש לה הפסק, כי כל דבר שהוא מצד האדם, יש לו הפסק. אבל גאולה אחרונה, אף כי תהיה על ידי המלך המשיח, תהיה מצד השם יתברך, אשר הוא מעמיד המשיח, ודבר זה נקרא כי השם יתברך הוא הגואל. וכבר התבאר למעלה על פסוק (ר' ישעיה נב, יג) "ירום וגבה ונישא", כי מלך המשיח מעלתו על המלאכים, וזה מפני שהשם יתברך מעמיד אותו. אבל גאולה ראשונה היתה מצד ישראל, וזכות ומדריגות האבות גרם, ודבר זה מחייבים הכתובים. עד שבשביל זה אמרנו כי האבות נזכרו בגאולה ראשונה כסדר. וזה כי הגאולה הראשונה בזכות אבות, וראשון לזה אברהם, שאליו הבטיחו תחלה על גאולת בניו, ולכך ראוי שיזכיר אותו ראשון. אבל גאולה אחרונה אינה מצד האבות, רק מצד השם יתברך, אשר ממנו הגאולה. ויעקב קרוב אל השם יתברך, כי צורתו חקוקה בכסא הכבוד (חולין צא ב), וכמו שהתבאר למעלה שיעקב קרוב אל השם יתברך מצד הסדר שהוא אל האבות. ומה שאמרו כי גאולה אחרונה נצחית, במה שהגאולה מצד שהשם יתברך צורה אחרונה לישראל, וכך היא נצחית. וכמו שאמר הכתוב (ישעיה מה, יז) "ישראל נושע בה' תשועת עולמים":
זוהר פרשת ויחי:
"אסרי לגפן עירה" דא מלכא משיחא, דזמין לשלטאה על כל חילי עממיא חילין די ממנן על עמין עעכו"ם ואינון תוקפא דלהון לאתתקפא וזמין מלכא משיחא לאתגברא עלייהו בגין דהאי גפן שליט על כל אלין כתרין תתאין דשלטי בהו עממיא עעכו"ם, האי נצח לעילא, ישראל דאינון שרקה ישיצון וינצחון חילין אחרנין לתתא, ועל כלהו יתגבר מלכא משיחא הדא הוא דכתיב (זכריה ט') "עני ורוכב על חמור ועל עיר".
רבינו בחיי בראשית פרק לב טו:
"...ומפני זה הזכיר לו באחרונה אתונות ועיירים, כלומר עתיד אתה ליפול ביד בני באחרונה לימות המשיח שכתוב בו: (זכריה ט, ט) "גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע הוא עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות". והנה הפחידו ברמז במנחה הזאת בפתיחה ובחתימה."
האמונה והבטחון לרמב"ן פרק יח:
"...באחרונה לומר: עתיד אתה ליפול בידי בימי משיחנו שנאמר בו "גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע עני ורוכב על החמור"."
אור החיים במדבר פרק כד טז:
אראנו ולא עתה וגו'. כפל הדברים במלות שונות, גם כפל לומר דרך כוכב וגו' וקם שבט וגו' גם כפל לומר ומחץ וגו' וקרקר וגו', כל הנבואה במלך המשיח נאמרה, ויתבאר על פי דבריהם ז"ל (סנהדרין צח א) שאמרו בפסוק בעתה אחישנה זכו אחישנה לא זכו בעתה, והוא רחוק מופלג, וזה לך האות הן אנו בתחלת מאה הששית לאלף הששי, וכנגד ב' קצים אלו דבר הכתוב, כנגד אם זכו אמר אראנו פירוש לדבר שאני עתיד לומר אבל אינו עתה בזמן זה אלא בזמן אחר ויכול להיות שאינו רחוק כל כך, שאמרו ז"ל (דב"ר פ"ב) אם היו ישראל חוזרים בתשובה כמצטרך היו נגאלים מיד אפילו לא יעבור עליהם אלא יום אחד בגלות דכתיב יענך ה' ביום צרה, וכנגד קץ בעתה אמר אשורנו כמו שצופה מרחוק, והוא אומרו ולא קרוב כי הקץ של בעתה ארוך עד למאד בעונות, ואומרו דרך וגו' פירוש זאת היא הנבואה שאמר עליה אראנו וגו'. וכפל הענין ושינוי הלשון, יתבאר ע"פ דבריהם ז"ל (סנהדרין שם) שאמרו שאם תהיה הגאולה באמצעות זכות ישראל יהיה הדבר מופלא במעלה ויתגלה הגואל ישראל מן השמים במופת ואות כאמור בספר הזוהר (ח"א קיט. וח"ג ריב ב), מה שאין כן כשתהיה הגאולה מצד הקץ ואין ישראל ראויים לה תהיה באופן אחר ועליה נאמר (זכרי' ט') שהגואל יבא עני ורוכב על חמור, והוא מה שאמר כאן כנגד גאולת אחישנה שהיא באמצעות זכות ישראל שרמז במאמר אראנו ולא עתה אמר דרך כוכב שיזרח הגואל מן השמים, גם רמז לכוכב היוצא באמצע השמים לנס מופלא כאמור בספר הזוהר (שם), וכנגד גאולת בעתה שרמז במאמר אשורנו ולא קרוב אמר וקם שבט מישראל פירוש שיקום שבט אחד מישראל כדרך הקמים בעולם דרך טבע, על דרך אומרו (דניאל ג) ושפל אנשים יקים עלה, שיבא עני ורוכב על חמור ויקום וימלוך ויעשה מה שנאמר בסמוך. וטעם שיעד גאולת אחישנה שהיא ככוכב ליעקב וגאולת בעתה שהיא עני וכו' לישראל שהם כתות הצדיקים, נתכוון לומר שהמושג לגדר זה של ביאת הגואל ככוכב הוא כשתהיה הגאולה מפאת גדר הבינוני שבישראל שיטיבו מעשיהם ויבא בזכותם, והוא אומרו דרך כוכב מיעקב, אבל ביאתו בדרך וקם שבט זה יהיה כשלא יטיבו מעשיהם כת הבינונים ולא יבא אלא מפאת כת הצדיקים שבהם, והוא אומרו וקם שבט מישראל.
מתוך ספר "שבט יהודה" לרבי שלמה אבן וירגא, בויכוח טורטוסה, בשנת ה'קע"ג:
"אמר ה"ר יוסף אלבו...והם אמרו כי שני קיצין יש להמשיח או זמן שנשבע האל או זמן שיהיו ישראל מרוצים וישובו בתשובה, ולכן לא זה המאמר זמן קצוב לימי המשיח אבל אמרו (סנהדרין צז.) "ושני אלפים ימות המשיח" ר"ל מוכן לבוא המשיח, ואם יהיו היהודים ראוים יבא בהתחלה, ואם לא יהיו ראויים בהתחלתן ויהיו ראויין באמצע יבא באמצע הזמן, ואם לא יהיו ראויים באמצע ויהיו ראויים בסוף יבא משיח בסוף, אבל לא יעבור מאותם שני אלפים שלא יבא."
סנהדרין דף צח עמוד א:
ואמר רבי יוחנן: אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי, או כולו חייב. בדור שכולו זכאי – דכתיב (ישעיהו ס') ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ, בדור שכולו חייב - דכתיב (ישעיהו נ"ט) וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע, וכתיב (ישעיהו מ"ח) למעני אעשה. אמר רבי אלכסנדרי: רבי יהושע בן לוי רמי, כתיב (ישעיהו ס') בעתה, וכתיב, אחישנה! זכו - אחישנה, לא זכו - בעתה. אמר רבי אלכסנדרי: רבי יהושע בן לוי רמי, כתיב (דניאל ז') "וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה", וכתיב (זכריה ט') "עני ורכב על חמור", זכו - עם ענני שמיא, לא זכו - עני ורוכב על חמור.
היינו אם ישראל יעשו תשובה יזכו שהקב"ה ישלח את מלך המשיח לפני הקץ האחרון ויגאלם ע"י ניסים גלויים במהירות, ואם לא יעשו תשובה אז הגלות תתארך עד הקץ האחרון שבו המשיח יבוא אבל מהלך הגאולה לא יהיה ע"י ניסים גלויים אלא בדרך הטבע בעצלות.
ראיתי בספר של הרב חיים צימרמן זצ"ל "תורה ומציאות" עמ' 37 ואילך, שכותב שכוונת חז"ל בגמ' שהובאה לעיל היא שאם כלל ישראל יעשה תשובה ויש לו זכות להגאל מיד "אחישנה" - אז ה' ישלח את המשיח ויעשה ניסים גדולים יותר מיציאת מצרים, אבל אם כלל ישראל לא יעשו תשובה מיד, יש זמן מוגבל שהגאולה צריכה להגיע "בעתה" ולא יכולה להתאחר כמו שהיה זמן מוגבל ביציאת מצרים "גר יהיה זרעך וגו' ועבדום וענום ארבע מאות שנה", והגאולה תבוא בסדר הזה - בתחלה (אתחלתא דגאולה) כלל ישראל צריך לבוא לא"י ושיהיה להם מלכות משלהם ואז יבטל השעבוד מלכויות, ובהמשך כלל ישראל יעשה תשובה ויקבלו עול התורה, ורק אח"כ משיח יבוא וימלוך (גאולה השלימה).
אכן מה שאמר הרב צימרמן זצ"ל בענין מהלך הגאולה "אחישנה" הוא נכון ומעוגן בחז"ל והראשונים, אבל בענין מהלך הגאולה "בעתה" לפי מה שראיתי בעיון בדברי חז"ל והראשונים לא משמע כדבריו, אלא שגם שיגיע הקץ האחרון שהגאולה חייבת להגיע - ה' ישלח קודם ובתחלה את מלך המשיח רק שלא בהכרח יעשה ניסים גלויים אלא בעיקר בדרך הטבע.
סנהדרין דף צט עמוד א:
רבי הילל אומר: אין להם משיח לישראל, שכבר אכלוהו בימי חזקיה. אמר רב יוסף: שרא ליה מריה לרבי הילל, חזקיה אימת הוה בבית ראשון, ואילו זכריה קא מתנבי בבית שני ואמר (זכריה ט' ט') "גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא עני ורכב על חמור ועל עיר בן אתנות".
משמע מדברי רב יוסף שהפס' בזכריה "הנה מלכך יבוא לך עני ורוכב על חמור" מדבר על מלך המשיח, ואם כך דברי הגמ' בדף צח. "לא זכו - עני רוכב על חמור" שזה "לא זכו - בעתה", מדבר במלך המשיח וכן אביא עוד מחז"ל זוהר והראשונים שפרשו כוונת הפס' "הנה מלכך בא לך" שקאי על מלך המשיח:
זכריה פרק ט פסוק ט:
גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת.
פירוש רש"י:
הנה מלכך יבוא לך - אי אפשר לפותרו אלא על מלך המשיח שנאמר בו ומשלו מים ועד ים ולא מצינו מושל לישראל כזה בימי בית שני.
צדיק ונושע - בה':
עני - ענותן:
ורוכב על חמור - מדת ענוה היא.
בראשית רבה פרשה ע"ה:
ויהי לי שור וחמור וגו', רבנן אמרי: "שור" זה משוח מלחמה שנאמר (דברים לג) בכור שורו הדר לו, "חמור" זה מלך המשיח שנאמר (זכריה ט) עני ורוכב על חמור וגו'.
ילקוט שמעוני זכריה רמז תקעה:
הרואה חמור בחלום יצפה לגאולה שנאמר "גילי מאד בת ציון וגו' הנה מלכך יבא לך וגו' עני ורוכב על חמור", עני ורוכב על חמור. הוא חמור בן האתון שנברא בין השמשות, הוא החמור שחבש אברהם אבינו לעקוד את יצחק בנו, הוא החמור אשר רכב עליו משה רבינו בבואו למצרים שנאמר וירכיבם על החמור, הוא החמור שעתיד בן דוד לרכוב עליו.
שמות רבה פרשה ל':
ד"א "כי קרובה ישועתי לבא", כי קרובה ישועתכם אינו אומר אלא ישועתי יהי שמו מבורך, אלולי שהדבר כתוב א"א לאמרו, א"ל הקב"ה לישראל אם אין לכם זכות בשבילי אני עושה, כביכול כל ימים שאתם שם בצרה אני עמכם שנאמר (תהלים צא) עמו אנכי בצרה ואני גואל לעצמי שנאמר (ישעיה נט) וירא כי אין איש וישתומם וגו', וכן הוא אומר (זכריה ט) גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע, ומושיע אין כתיב כאן אלא ונושע הוי אפילו אין בידכם מעשים עושה הקב"ה בשבילו שנאמר (ישעיה נו) כי קרובה ישועתי לבא.
מדרש תנחומא פרשת אחרי מות:
"א"ר ברכיה הכהן ברבי ראה מה כתיב (זכריה ט) גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע הוא" צדיק ומושיע אין כתיב אלא צדיק ונושע הוא וכן הוא אומר (ישעיה סב) אמרו לבת ציון הנה ישעך בא מושיעך בא אין כתיב כאן אלא ישעך כביכול הוא נושע א"ר מאיר ויושע ה' ביום ההוא את ישראל (שמות יד) ויושע כתיב כאן כביכול עם ישראל הוא נגאל, וכל זמן שישראל נגאלין כאלו הוא נגאל, א"ר אמי משה מקלס לכנסת ישראל אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' (דברים לג) עם הושע בה' אין כתיב אלא עם נושע בה', משל לאדם שהיה לו סאה של חוטין של מעשר שני מהו עושה מהן נותן מעות ופודה אותן, כך ישראל במה הם נפדין כביכול בהקב"ה שנאמר עם נושע בה', אמר הקב"ה בעה"ז הייתם נושעים ע"י בני אדם, במצרים ע"י משה ואהרן, בימי סיסרא ע"י ברק ודבורה, במדינים ע"י שמגר בן ענת שנא' (שופטים ג) ויושע גם הוא את ישראל, וכן על ידי שופטים, וע"י שהיו ב"ו הייתם חוזרין ומשתעבדין, אבל לעתיד לבא אני בעצמי גואל אתכם ושוב אין אתם משתעבדין שנאמר ישראל נושע בה' תשועת עולמים."
ספר נצח ישראל (למהר"ל מפראג) פרק ס"ב:
וזה שאמר במדרש, כי הגאולות הראשונות היו על ידי בני אדם, ולא היתה הגאולה במה שהוא יתברך צורה אחרונה לישראל. ולכך היה הפסק לגאולות אלו. אבל הגאולה האחרונה תהיה במה שהוא יתברך צורה אחרונה לישראל, לכך לא תהיה הפסק לדבר זה. וזה שאמר (ישעיה מה, יז) "ישראל נושע בה' תשועת עולמים". וכמו שאמר "מי כמוך עם נושע בה'" (דברים לג, כט), אמר גם כן כאן "ישראל נושע בה'". ואף כי גאולה אחרונה גם כן יהיה על ידי המשיח, חילוק והפרש בין גאולה ראשונה ובין גאולה אחרונה; כי גאולה ראשונה היתה מתחייבת מצד ישראל ומצד זכות אבות, וגאולה זאת יש לה הפסק, כי כל דבר שהוא מצד האדם, יש לו הפסק. אבל גאולה אחרונה, אף כי תהיה על ידי המלך המשיח, תהיה מצד השם יתברך, אשר הוא מעמיד המשיח, ודבר זה נקרא כי השם יתברך הוא הגואל. וכבר התבאר למעלה על פסוק (ר' ישעיה נב, יג) "ירום וגבה ונישא", כי מלך המשיח מעלתו על המלאכים, וזה מפני שהשם יתברך מעמיד אותו. אבל גאולה ראשונה היתה מצד ישראל, וזכות ומדריגות האבות גרם, ודבר זה מחייבים הכתובים. עד שבשביל זה אמרנו כי האבות נזכרו בגאולה ראשונה כסדר. וזה כי הגאולה הראשונה בזכות אבות, וראשון לזה אברהם, שאליו הבטיחו תחלה על גאולת בניו, ולכך ראוי שיזכיר אותו ראשון. אבל גאולה אחרונה אינה מצד האבות, רק מצד השם יתברך, אשר ממנו הגאולה. ויעקב קרוב אל השם יתברך, כי צורתו חקוקה בכסא הכבוד (חולין צא ב), וכמו שהתבאר למעלה שיעקב קרוב אל השם יתברך מצד הסדר שהוא אל האבות. ומה שאמרו כי גאולה אחרונה נצחית, במה שהגאולה מצד שהשם יתברך צורה אחרונה לישראל, וכך היא נצחית. וכמו שאמר הכתוב (ישעיה מה, יז) "ישראל נושע בה' תשועת עולמים":
זוהר פרשת ויחי:
"אסרי לגפן עירה" דא מלכא משיחא, דזמין לשלטאה על כל חילי עממיא חילין די ממנן על עמין עעכו"ם ואינון תוקפא דלהון לאתתקפא וזמין מלכא משיחא לאתגברא עלייהו בגין דהאי גפן שליט על כל אלין כתרין תתאין דשלטי בהו עממיא עעכו"ם, האי נצח לעילא, ישראל דאינון שרקה ישיצון וינצחון חילין אחרנין לתתא, ועל כלהו יתגבר מלכא משיחא הדא הוא דכתיב (זכריה ט') "עני ורוכב על חמור ועל עיר".
רבינו בחיי בראשית פרק לב טו:
"...ומפני זה הזכיר לו באחרונה אתונות ועיירים, כלומר עתיד אתה ליפול ביד בני באחרונה לימות המשיח שכתוב בו: (זכריה ט, ט) "גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע הוא עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות". והנה הפחידו ברמז במנחה הזאת בפתיחה ובחתימה."
האמונה והבטחון לרמב"ן פרק יח:
"...באחרונה לומר: עתיד אתה ליפול בידי בימי משיחנו שנאמר בו "גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע עני ורוכב על החמור"."
אור החיים במדבר פרק כד טז:
אראנו ולא עתה וגו'. כפל הדברים במלות שונות, גם כפל לומר דרך כוכב וגו' וקם שבט וגו' גם כפל לומר ומחץ וגו' וקרקר וגו', כל הנבואה במלך המשיח נאמרה, ויתבאר על פי דבריהם ז"ל (סנהדרין צח א) שאמרו בפסוק בעתה אחישנה זכו אחישנה לא זכו בעתה, והוא רחוק מופלג, וזה לך האות הן אנו בתחלת מאה הששית לאלף הששי, וכנגד ב' קצים אלו דבר הכתוב, כנגד אם זכו אמר אראנו פירוש לדבר שאני עתיד לומר אבל אינו עתה בזמן זה אלא בזמן אחר ויכול להיות שאינו רחוק כל כך, שאמרו ז"ל (דב"ר פ"ב) אם היו ישראל חוזרים בתשובה כמצטרך היו נגאלים מיד אפילו לא יעבור עליהם אלא יום אחד בגלות דכתיב יענך ה' ביום צרה, וכנגד קץ בעתה אמר אשורנו כמו שצופה מרחוק, והוא אומרו ולא קרוב כי הקץ של בעתה ארוך עד למאד בעונות, ואומרו דרך וגו' פירוש זאת היא הנבואה שאמר עליה אראנו וגו'. וכפל הענין ושינוי הלשון, יתבאר ע"פ דבריהם ז"ל (סנהדרין שם) שאמרו שאם תהיה הגאולה באמצעות זכות ישראל יהיה הדבר מופלא במעלה ויתגלה הגואל ישראל מן השמים במופת ואות כאמור בספר הזוהר (ח"א קיט. וח"ג ריב ב), מה שאין כן כשתהיה הגאולה מצד הקץ ואין ישראל ראויים לה תהיה באופן אחר ועליה נאמר (זכרי' ט') שהגואל יבא עני ורוכב על חמור, והוא מה שאמר כאן כנגד גאולת אחישנה שהיא באמצעות זכות ישראל שרמז במאמר אראנו ולא עתה אמר דרך כוכב שיזרח הגואל מן השמים, גם רמז לכוכב היוצא באמצע השמים לנס מופלא כאמור בספר הזוהר (שם), וכנגד גאולת בעתה שרמז במאמר אשורנו ולא קרוב אמר וקם שבט מישראל פירוש שיקום שבט אחד מישראל כדרך הקמים בעולם דרך טבע, על דרך אומרו (דניאל ג) ושפל אנשים יקים עלה, שיבא עני ורוכב על חמור ויקום וימלוך ויעשה מה שנאמר בסמוך. וטעם שיעד גאולת אחישנה שהיא ככוכב ליעקב וגאולת בעתה שהיא עני וכו' לישראל שהם כתות הצדיקים, נתכוון לומר שהמושג לגדר זה של ביאת הגואל ככוכב הוא כשתהיה הגאולה מפאת גדר הבינוני שבישראל שיטיבו מעשיהם ויבא בזכותם, והוא אומרו דרך כוכב מיעקב, אבל ביאתו בדרך וקם שבט זה יהיה כשלא יטיבו מעשיהם כת הבינונים ולא יבא אלא מפאת כת הצדיקים שבהם, והוא אומרו וקם שבט מישראל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה