בני אפרים - שעברו על הקץ והשבועה

תהלים פרק ע"ח:

בְּנֵי אֶפְרַיִם נוֹשְׁקֵי רוֹמֵי קָשֶׁת הָפְכוּ בְּיוֹם קְרָב.

לֹא שָׁמְרוּ בְּרִית אֱלֹהִים וּבְתוֹרָתוֹ מֵאֲנוּ לָלֶכֶת.

רש"י שם:

בני אפרים - שיצאו ממצרים בזרוע לפני הקץ ובטחו בגבורתם ובחציהם, וסופם הפכו לנוס ביום קרב כמפורש בדברי הימים (א ז) "והרגום אנשי גת הנולדים בארץ".

דברי הימים א פרק ז

וּבְנֵי אֶפְרַיִם: שׁוּתָלַח וּבֶרֶד בְּנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ וְאֶלְעָדָה בְנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ.

וְזָבָד בְּנוֹ וְשׁוּתֶלַח בְּנוֹ וְעֵזֶר וְאֶלְעָד, וַהֲרָגוּם אַנְשֵׁי גַת הַנּוֹלָדִים בָּאָרֶץ כִּי יָרְדוּ לָקַחַת אֶת מִקְנֵיהֶם.

וַיִּתְאַבֵּל אֶפְרַיִם אֲבִיהֶם יָמִים רַבִּים וַיָּבֹאוּ אֶחָיו לְנַחֲמוֹ.

סנהדרין צב ע"ב:

ומאן נינהו מתים שהחיה יחזקאל? אמר רב: אלו בני אפרים שמנו לקץ וטעו, שנאמר (דברי הימים א' ז') "ובני אפרים שותלח וברד בנו ותחת בנו ואלעדה בנו ותחת בנו וזבד בנו ושותלח בנו ועזר ואלעד והרגום אנשי גת הנולדים בארץ וגו' וכתיב ויתאבל אפרים אביהם ימים רבים ויבאו אחיו לנחמו".

רש"י במקום:

שמנו לקץ - של יציאת מצרים.

וטעו - שלא היה להם למנות גזירת "ועבדום וענו אותם" אלא משנולד יצחק, דהא כתיב (בראשית טו) כי גר יהיה זרעך - זה יצחק, דכתיב "כי ביצחק יקרא לך זרע" והם מנו משעת הדיבור לאברהם, ותניא בסדר עולם: אברהם אבינו בשעה שנדבר עמו בין הבתרים בן שבעים שנה היה, ומבין הבתרים עד שנולד יצחק היה שלשים שנה, כדכתיב (בראשית כא) ואברהם בן מאת שנה בהולד לו את יצחק בנו, נמצאת אומר משדבר עמו בין הבתרים עד שיצאו ממצרים היו ארבע מאות, ואותן שלושים שמן הדבור עד לידת יצחק טעו בני אפרים, ומניין שבני אפרים הן שיצאו קודם זמנן ונהרגו שנאמר "ובני אפרים שותלח וגו' והרגום אנשי גת".

מהרש"א במקום:

אלו בני אפרים שמנו לקץ כו'. עי' פירש"י הכא, ובספר דברי הימים. ועוד נראה לפרש דדקדק לומר והרגום אנשי גת הנולדים וגו' דמשום שטעו בקץ לא היו חייבים הריגה בידי שמים ע"י אנשי גת אבל כבר היתה השבועה בין אברהם ויצחק ובין הפלשתים ואלו בני אפרים עברו על השבועה שבאו לקחת מקנה אנשי גת הנולדים בארץ ר"ל מאותם שהיו אנשי השבועה עם בני אברהם ויצחק ולכך הרגום על שעברו השבועה שעמהם.

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דשירה פרשה ט':

"חיל אחז יושבי פלשת", כיון ששמעו יושבי פלשת שישראל נכנסין לארץ אמרו: עכשיו הן באין לעורר עידותן של בני אפרים, שנאמר "בני אפרים שותלח ובכר בנו" וגו', ואומר "בני אפרים נושקי רומי קשת" (תהלים עח ט), מפני מה? "על אשר לא שמרו ברית אלהים ובתורתו מאנו ללכת" על שעברו על הקץ ועל השבועה.

שמות רבה פרשה כ':

למה, אלא שטעו שבטו של אפרים ויצאו ממצרים עד שלא שלם הקץ ונהרגו מהם ל' רבוא, ולמה נהרגו שחשבו מיום שנדבר אברהם בין הבתרים וטעו ל' שנה שנאמר (תהלים עח) "בני אפרים נושקי רומי קשת", לולי שטעו לא יצאו, מי היה חפץ להוציא אל הרג בניו, אפרים שנאמר (הושע ט) "ואפרים להוציא אל הורג בניו", והרגום פלשתים שנאמר (ד"ה א ז) "ובני אפרים שותלח והרגום אנשי גת", והיו עצמותיהם שטוחין בדרך חמרים חמרים שכבר היה להם ל' שנה שיצאו עד שלא יצאו אחיהם ממצרים, אמר הקב"ה אם יראו ישראל עצמות בני אפרים שטוחין בדרך יחזרו למצרים, למה דבר דומה למלך שנשא אשה וביקש לילך למדינתו הושיבה באפריון ולא הספיק ליכנס למדינה עד שמתה אשתו קברה על פתח המדינה ואח"כ נשא אחותה אמר המלך הריני מסבבה שלא תראה קברה של אחותה ותחזור לה, מה עשה סיבבה מאחורי המדינה, כך אמר הקב"ה יהיו מסבבים את הדרך כדי שלא יראו עצמות אחיהם מושלכין בדרך ויחזרו למצרים, מה עשה הקב"ה נטל דמם של בני אפרים וטבל בו כליו כביכול שנא' (ישעיה סג) "מדוע אדום ללבושך", אמר הקב"ה איני מתנחם עד שאנקום נקמתן של בני אפרים שנאמר "ולא נחם אלהים".

שיר השירים רבה פרשה ב':

רבי אוניא אמר ד' שבועות השביען כנגד ד' דורות שדחקו על הקץ ונכשלו, ואלו הן, אחד בימי עמרם, ואחד בימי דיניי, ואחד בימי בן כוזבא, ואחד בימי שותלח בן אפרים, הה"ד (תהלים ע"ח) בני אפרים נושקי רומי קשת, ויש אומרים אחד בימי עמרם, ואחד בדורו של שמד, ואחד בימי בן כוזבא, ואחד בימי שותלח בן אפרים שנא' בני אפרים נושקי רומי קשת, והן היו מחשבין בשעה שנתגזרה גזרה כשדבר הקב"ה עם אברהם אבינו בין הבתרים, ומשנולד יצחק התחיל, מה עשו נתקבצו ויצאו למלחמה ונפלו מהן חללים הרבה, מפני מה שלא האמינו בה' ולא בטחו בישועתו על שעברו על הקץ ועברו על השבועה.

משמע מחז"ל ש"עברו על הקץ" היינו שטעו בחשבון ולכן יצאו קודם הזמן, ו"על השבועה" משמע מהמהרש"א על השבועה שהיתה בין אברהם ומלך פלישתים, וכיון שנלחמו בני אפרים בבני פלשת חרף השבועה נחלו כשלון חרוץ והרגום אנשי גת. אבל לאחרונה ראיתי עוד הסבר מה היתה השבועה שעברו בתרגום יונתן עה"ת:

בראשית פרק נ פסוק כה:

וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה.

תרגום יונתן:

ואומי יוסף ית בני ישראל למימר לבניהון, הא אתון משתעבדין במצרים, ולא תזידון למיסוק ממצרים עד זמן דייתון תרין פרוקין ויימרון לכון "מדכר דכיר ה' יתכון", ובעידן דאתון סלקין תסקון ית גרמי מיכא

תרגום ללשון הקודש:

וישבע יוסף את בני ישראל לאמור לבניהם הנה אתם משתעבדים במצרים ולא תזידון לעלות ממצרים עד זמן שיבואו שני גואלים* ויאמרו לכם "פקד יפקד ה' אתכם" ובעת שאתם עולים תעלו את עצמותי מזה.

*משה ואהרן

משמע שעברו על שבועת יוסף אביהם שהשביע את בניו שלא יצאו ממצרים לפני שיבואו משה ואהרן ויאמרו "פקד יפקד".

שמות רבה פרשה ג':

"ולכך אמר הקב"ה למשה: לך ואספת את זקני ישראל, אמור להם פקוד פקדתי, אמר לו מסורה היא בידם מיוסף שבלשון הזה אני גואלם לך אמור להם זה הסימן, מהו "פקד פקדתי" פקד במצרים פקדתי על הים, פקד להבא פקדתי לשעבר, ואת העשוי לכם במצרים, כלומר אני פוקד על המצריים מה שעושים לכם, כד"א (שמואל א טו) פקדתי את אשר עשה לך עמלק, ואומר אעלה אתכם, אמור להם כמו שאמרתי ליעקב אביהן כן אעשה, ומה אמר לו (בראשית מו) ואנכי אעלך גם עלה, וכן יעקב אמר לבניו (שם /בראשית/ מח) והיה אלהים עמכם והשיב אתכם וגו', מיד "ושמעו לקולך" למה שמסורת גאולה הוא בידם שכל גואל שיבא ויאמר להם פקידה כפולה גואל של אמת הוא."

פרקי דרבי אליעזר פרק מ"ז:

ר' אליעזר אומר: חמשה אותיות שנכפלו בכל האותיות שבתורה כולם לסוד גאולות, כ"ף כ"ף אברהם אבינו נגאל מאור כשדים, שנ' "לך לך מארצך", מ"ם מ"ם נגאל בו יצחק אבינו מיד פלשתים, שנ' "לך מעמנו", נו"ן נו"ן נגאל בו יעקב אבינו שנ' "הצילני נא מיד אחי", פ"א פ"א בו נגאלו אבותינו ממצרים, שנ' "פקוד פקדתי", צד"י צד"י בו עתיד הקב"ה לגאול את ישראל משעבוד ארבע מלכיות ולאמר להם צמח צימחתי לכם, שנא' "ואמרת אליו כה אמר ה' צבאות לאמר: הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח" (זכריה ו' יב), וכולם לא נמסרו אלא לאברהם אבינו, ואברהם מסרן ליצחק, ויצחק מסרן ליעקב, ויעקב מסר סוד הגאולה ליוסף, שנ' "ואלהים פקוד יפקוד אתכם", ויוסף בנו מסר סוד הגאולה לאחיו ואמר להם "פקוד יפקוד אלהים אתכם", ואשר מסר סוד הגאולה לסרח בתו, וכשבאו משה ואהרן אצל זקני ישראל ועשו האותות לעיניהם הלכו אצל סרח בת אשר אמרו לה: בא אדם אחד אצלנו ועשה אותות לעינינו כך וכך, אמרה להם אין באותו ממש, אמרו לה והרי אמר "פקוד יפקוד אלהים אתכם", אמרה להם הוא האיש העתיד לגאול את ישראל ממצרים! שכן שמעתי מאבא פ"א פ"א פקוד יפקוד, מיד האמינו העם באלהיהם ובשלוחו, שנ' "ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את עמו".

 מי יתן וישלח לנו ה' משיחו צמח צדיק ונזכה לגאולה בב"א.