ימות המשיח

ישעיהו פרק יא

(א) וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה:

(ב) וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְקֹוָק רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יְקֹוָק:

(ג) וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת יְקֹוָק וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ:

(ד) וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי אָרֶץ וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע:

(ה) וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו:

(ו) וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם:

(ז) וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן:

(ח) וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה:

(ט) לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְקֹוָק כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים:

רמב"ם הלכות מלכים פרק יב הלכה א:

אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם, או יהיה שם חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו נוהג, וזה שנאמר בישעיה (יא ו) "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ" - משל וחידה, ענין הדבר שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי עכו"ם המשולים כזאב ונמר, שנאמר "זאב ערבות ישדדם ונמר שוקד על עריהם", ויחזרו כולם לדת האמת, ולא יגזלו ולא ישחיתו, אלא יאכלו דבר המותר בנחת עם ישראל, שנאמר (שם) "ואריה כבקר יאכל תבן", וכן כל כיוצא באלו הדברים בענין המשיח הם משלים, ובימות המלך המשיח יודע לכל לאי זה דבר היה משל, ומה ענין רמזו בהן.

שו"ת רדב"ז סימן ע"א:

שאלת ממני אודיעך דעתי, על מה שכתב הרב ז"ל פ"ח מהלכות תשובה ה"ז וז"ל: אמרו חכמים כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל העולם הבא עין לא ראתה וכו'. ובפרק שלאחריו (פ"ט ה"ב) כתב: אמרו חכמים הראשונים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות, ובפרק במה אשה יוצאת (שבת ס"ג ע"א), ובפרק אין עומדין (ברכות ל"ד ע"ב) אמרינן בהדיא דפליגי (וכן נתקשה בכסף משנה עיין שם).

תשובה: דעת הרב ז"ל הוא, כי כל היעודים אשר יעדו כל הנביאים לישראל לימות המשיח כולם משל לרוב השלום שיהיה בימי המשיח, וכן כתב בהדיא פרק י"ב מהלכות מלכים ה"א: אל יעלה על לב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם וכו', ואינו חולק על התלמוד שאמר ופליגא דשמואל, אלא שהם ז"ל הניחו הדברים והנבואות כפשוטן כאשר יבינו אותם כללות העם, ולא רצו לפרסם שכל אותם הדברים הם משל, שלא לתת רפיון בלב בני אדם וחולשה בדברי הנביאים, ומשום הכי אמרו דפליגי, ויתפסו דברי האומר כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח, ותחזק ידי אמונתם בביאת המשיח, כדי לזכות לאותן הטובות אשר יעדו להם הנביאים, אבל קושטא דמילתא הוא דלא פליגי. והוא ז"ל בתחילת חבורו כתב שני המאמרים סתם, ובסוף החבור שמי שהגיע לשם כבר חזק באמונתו, פירש סוד היעודים אשר יעדו הנביאים לישראל, שכולם משל על רוב הטובה והשלוה.

יערות דבש חלק ב' (לרבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל):

"...אמנם הענין כך, כי ידוע מה שנחלקו חז"ל אם בימות המשיח יתחילו היעודים הנאמר בנביאים את רוח טומאה מעביר מהארץ ותכסה הלבנה וכו' וכהנה יעודים אשר יהיה ממש עולם חדש, או לא רק כמאמר שמואל אין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכות בלבד, ובאמת שניהם אמת כי תחלה לא יהיו אלא חירות משעבוד מלכות כמאמר שמואל ואח"כ יחכה על יעודיו הנ"ל לא יפול דבר מכל מה שנאמר בנביאים, רק לזכות לדברי נחמדים ויקרין רבים כאלה צריכים שימור מצות בתכלית המעולה והיום לעשותן ולמחר לקבל שכר ואין הקב"ה וותרן, והנה ידוע לכל שאדם יותר עלול לחטא כשהוא בן חורין ואין עליו שום שעבוד ושר ומושל משהוא מוכנע לאחד ויש עליו שר ומושל, כי אדם עלול לחפשיות וכאשר הוא חפשי דעתו גבוה על עצמו ורוח גסה וכח התאוה גובר, ולכן נאמר בימים ההם אין מלך ישראל איש הישר בעיניו יעשה, ולא תמצא מקום דזנות שכיח ביותר וביותר רק במקום שהעיר ומחוז הוא חפשי ממלך כאשר העידו המחקרים, אבל לא בגלות ואף שכר אין כ"כ בשמירת מצות ועזיבת החטא כי עול גלות ושעבוד מבטל יתרון התאוה ואין שכר כל כך ובפרט הרבה מצות שא"א לשומרן, אמנם בביאת הגואל אי"ה אלו היה תיכף נבע' רוח הטומאה מהארץ פשיטא דלא היה להם כ"כ שכר בעזיבת הרע אם לבם חלל ואין כח יצה"ר שולט בהם, אבל כשיהיה עדיין יצה"ר קיים ויהיה חפשי משעבוד מלכיות הרי כל הכוונת לעשות רע הם מוכנים ועומדים ומ"מ שמרו הטוב ויעבדו ה' כראוי ויעזבו הרע וההבל זהו תשובה אמיתית למה שחטא מקדם כדאמרינן (יומא פ"ו:) ה"ד בעל תשובה כו', ועי"כ יזכו אח"כ ליעודים הנאמרים לבער רוח הטומאה והיה ה' לאור עולם וכו'. "