עני ורוכב על חמור

זכריה פרק ט, ט-י
(ט) גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת: (י) וְהִכְרַתִּי רֶכֶב מֵאֶפְרַיִם וְסוּס מִירוּשָׁלִַם וְנִכְרְתָה קֶשֶׁת מִלְחָמָה וְדִבֶּר שָׁלוֹם לַגּוֹיִם וּמָשְׁלוֹ מִיָּם עַד יָם וּמִנָּהָר עַד אַפְסֵי אָרֶץ:

המילה "חמור" כוללת גם חמור זכר וגם אתון חמור נקבה.

שמואל ב פרק יט, כז
וַיֹּאמַר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ עַבְדִּי רִמָּנִי כִּי אָמַר עַבְדְּךָ אֶחְבְּשָׁה לִּי הַחֲמוֹר וְאֶרְכַּב עָלֶיהָ וְאֵלֵךְ אֶת  הַמֶּלֶךְ כִּי פִסֵּחַ עַבְדֶּךָ:

רד"ק: וארכב עליה - אתון היתה, וחמור כולל זכר ונקבה:

מרקוס 11:1-7
 1 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרְבוּ לִירוּשָׁלַיִם אֶל־בֵּית־פַּגֵּי וּבֵית־הִינִי אֶל־הַר הַזֵּיתִים וַיִּשְׁלַח שְׁנַיִם מִתַּלְמִידָיו׃
 2 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לְכוּ אֶל־הַכְּפָר אֲשֶׁר מִמּוּלְכֶם וְהָיָה כְּבֹאֲכֶם שָׁמָּה וּמְצָאתֶם עַיִר אָסוּר אֲשֶׁר לֹא־יָשַּׁב עָלָיו אָדָם אוֹתוֹ הַתִּירוּ           וְהָבִיאוּ׃
 3 וְכִי־יֹאמַר אֲלֵיכֶם אִישׁ לָמָּה תַעֲשׂוּ זֹאת וַאֲמַרְתֶּם הָאָדוֹן צָרִיךְ לוֹ וְהוּא מַהֵר יְשַׁלְּחֶנּוּ הֵנָּה׃
 4 וַיֵּלְכוּ וַיִּמְצְאוּ הָעַיִר אָסוּר אֶל־הַשַּׁעַר בַּחוּץ עַל־אֵם הַדָּרֶךְ וַיַּתִּירוּהוּ׃
 5 וַאֲנָשִׁים מִן־הָעֹמְדִים שָׁם אָמְרוּ אֲלֵיהֶם מַה־זֹאת עֲשִׂיתֶם לְהַתִּיר אֶת־הָעָיִר׃
 6 וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם כַּאֲשֶׁר צִוָּה יֵשׁוּעַ וַיַּנִּיחוּ לָהֶם׃
 7 וַיָּבִיאוּ אֶת־הָעַיִר אֶל־יֵשׁוּעַ וַיָּשִׂימוּ עָלָיו אֶת־בִּגְדֵיהֶם וַיֵּשֶׁב עָלָיו׃

בעיות:
א. מרקוס לא מצטט שום פס' ואינו מפנה את תשומת לבו של הקורא להגשמה ומילוי נבואה בתנ"ך בזכריה ט' ט'.
ב. מרקוס מבין שלא מדובר בשתי בהמות באתון והעיר שלה, אלא בבהמה אחת בעיר/חמור.

מתיא 21:1-7

 1 ויְהִי כַּאֲשֶׁר קָרְבוּ לִירוּשָׁלַיִם וַיָּבֹאוּ בֵית־פַּגֵי אֶל־הַר הַזֵּיתִים וַיִּשְׁלַח יֵשׁוּעַ שְׁנַיִם מִן־הַתַּלְמִידִים׃
 2 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לְכוּ אֶל־הַכְּפָר אֲשֶׁר מִמוּלְכֶם שָׁם תִּמְצְאוּ אָתוֹן אֲסוּרָה וְעַיִר עִמָּהּ הַתִּירוּ אֹתָם וַהָבִיאוּ אֵלָי׃
 3 וְכִי־יֹאמַר אִישׁ אֲלֵיכֶם דָּבָר וַאֲמַרְתֶּם הָאָדוֹן צָרִיךְ לָהֶם וּמִיָּד יְשַׁלְּחֵם׃
 4 וְכָל־זֹאת הָיָתָה לְמַלֹּאת מַה־שֶׁנֶּאֱמַר בְּיַד הַנָּבִיא לֵאמֹר׃
 5 אִמְרוּ לְבַת־צִיּוֹן הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ עָנִי וְרֹכֵב עַל־חֲמוֹר וְעַל־עַיִר בֶּן־אֲתֹנוֹת׃
 6 וַיֵּלְכוּ הַתַּלְמִידִים וַיַּעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתָם יֵשׁוּעַ׃
 7 וַיָּבִיאוּ אֶת־הָאָתוֹן וְאֶת־הָעַיִר וַיָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם אֶת־בִּגְדֵיהֶם וַיּוֹשִׁיבוּהוּ עֲלֵיהֶם׃

בעיות:
א. מתיא מצטט את הפס' בזכריה בצורה שונה מהכתוב "אמרו לבת ציון", ומשמיט כמה מילים "צדיק ונושע הוא" כנראה מתיא רצה להסתיר שישו לא היה נושע בה' אלא הוסגר ביד אויביו ומבקשי נפשו, ובכך לא מלא את הכתוב בשלמותו.
ב. מתיא לא מבין שמדובר בבהמה אחת כשאר הבשורות של מרקוס לוקס ויוחנן, ומפרש את הפס' בזכריה ט' ט' כשתי בהמות "אתון" ובנה הצעיר "עיר". צריך לומר שהאתון הבוגרת והעיר הצעיר היו באותו גובה אחרת קשה לצייר איך ישו שומר על שווי משקל, אא"כ הוא ישב באוויר. גם קשה לצייר את ישו כאדם שמן ורחב אשר יכול לשבת על שתי בהמות אחרי שבכל תמונותיו ופסליו ישו מצוייר כאדם רזה ובנוי היטב כיאה לנגר בן נגר.
ג. מתיא לא הבין שמדובר בפס' על "רעיון מקביל" כפי ששגור בפיהם של הנביאים בלשונותם הזהב. "על חמור"- "ועל עיר בן אתונות" זהו אותו חמור/עיר, וזכריה "כפל הענין במילות שונות". כפי שאפשר לראות בפסוקים אחרים:

בראשית פרק מט יא
אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירוֹ, וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ, כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים סותה סוּתוֹ:

איוב לט ה
מִי־שִׁלַּח פֶּרֶא חָפְשִׁי, וּמֹסְרוֹת עָרוֹד מִי פִתֵּחַ׃

ישעיהו פרק מה יא
כֹּה אָמַר ה' קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל וְיֹצְרוֹ הָאֹתִיּוֹת שְׁאָלוּנִי עַל בָּנַי, וְעַל פֹּעַל יָדַי תְּצַוֻּנִי:

זכריה פרק יג ז
חֶרֶב עוּרִי עַל רֹעִי וְעַל גֶּבֶר עֲמִיתִי נְאֻם ה' צְבָאוֹת, הַךְ אֶת הָרֹעֶה וּתְפוּצֶיןָ הַצֹּאן וַהֲשִׁבֹתִי יָדִי עַל הַצֹּעֲרִים:

לוקס 19:28-35
 28 וַיְכַל לְדַבֵּר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיַּעֲבֹר לִפְנֵיהֶם וַיַּעַל יְרוּשָׁלָיִם׃
 29 וַיְהִי בְקָרְבוֹ אֶל־בֵּית־פַּגֵּי וּבֵית־הִינִי אֶל־הַר הַנִּקְרָא הַר הַזֵּיתִים וַיִּשְׁלַח שְׁנַיִם מִתַּלְמִידָיו לֵאמֹר׃
 30 לְכוּ אֶל־הַכְּפָר אֲשֶׁר מִמּוּלֵנוּ וְהָיָה בְּבוֹאֲכֶם שָׁמָּה וּמְצָאתֶם עַיִר אָסוּר אֲשֶׁר מִיָּמָיו לֹא־רָכַב עָלָיו אָדָם הַתִּירוּ אֹתוֹ וְהָבִיאוּ׃
 31 וְכִי־יֹאמַר אֲלֵיכֶם אִישׁ לָמָּה תַתִּירוּהוּ כֹּה תֹאמְרוּ אֵלָיו יַעַן כִּי הָאָדוֹן צָרִיךְ לוֹ׃
 32 וַיֵּלְכוּ הַשְּׁלוּחִים וַיִּמְצְאוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶם׃
 33 וַיַּתִּירוּ אֶת־הָעָיִר וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם בְּעָלָיו לָמָּה זֶּה אַתֶּם מַתִּירִים אֶת־הָעָיִר׃
 34 וַיֹּאמְרוּ הָאָדוֹן צָרִיךְ לוֹ׃
 35 וַיְבִיאוּהוּ אֶל־יֵשׁוּעַ וַיַּשְׁלִיכוּ אֶת־בִּגְדֵיהֶם עַל־הָעַיִר וַיַּרְכִּיבוּ עָלָיו אֶת־יֵשׁוּעַ׃

בעיות:
א. ישו לא אומר לתלמידיו לשאול בשבילו את החמור ולבקש רשות, אלא היה ממש גזלן שלא מדעת הבעלים, וכי יאמר לכם איש למה תתירוהו תשובתם ש"האדון" הנכבד ישו הגדול משלמה ויונה והמקדש צריך את החמור. שלא כדוד המלך אשר בימים שברח משאול היה שואל בשלום נבל ומבקש ממנו בצורה יפה שיתן לו ולנערים את אשר תמצא ידו מסעודת היום טוב. ישו שולח את התלמידים בכח ובאלימות שקודם יתירו את העיר ואם הבעלים ישאל או התנגד שיגידו לו שהאדון צריך לו.

יוחנן 12:14-16
 14 וַיִּמְצָא יֵשׁוּעַ עַיִר אֶחָד וַיִּרְכַּב עָלָיו כַּכָּתוּב׃
 15 אַל־תִּרְאִי בַּת־צִיּוֹן הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ רֹכֵב עַל־עַיִר בֶּן־אֲתֹנוֹת׃
 16 וְתַלְמִידָיו לֹא־הֵבִינוּ בָּרִאשׁוֹנָה כָל־זֹאת אַךְ אַחֲרֵי אֲשֶׁר נִתְפָּאַר יֵשׁוּעַ זָכְרוּ כִּי־כֵן כָּתוּב עָלָיו וְכֵן גַּם־עָשׂוּ לוֹ׃

בעיות:
א. לא כתוב בפסוק המקורי בזכריה ט' י' "אל תראי". היינו אל תפחדי. וגם האם ירושלים וציון אחרי ביאת ישו לתוכה יכלו לגמור את הלל ולברך את ה' שסרה מהם עול מלכות הרומאים ועכשיו יש להם מלך המשיח מבני דוד וחזרה מלכות לישראל???!? בודאי שלא.
ב. יוחנן מבין הפסוק מדבר על פרלליזם/רעיון מקביל בפס' וה"חמור" הוא ה"עיר בן אתונות" ומדובר על בהמה אחת לא שתים. שלא כמתיא, השאלה מי מביניהם לא שרתה עליו רוח הקודש ודיבר מזכרונו הרע ועיוות עלינו את הכתובים.


ישו שלא כמו נביאי האמת והצדק האמיתיים של ישראל לקח ביד חזקה את החמור, מה שאין כן משה רבנו ושמואל בקוראי שמו שלרוב ענותנותם לא רצו להשתמש בחמוריהם של ישראל למרות שהיו המנהיגים של האומה.

במדבר פרק טז טו
וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל ה' אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם, לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם:

שמואל א פרק יב ג
[ויאמר שמואל] הִנְנִי עֲנוּ בִי נֶגֶד ה' וְנֶגֶד מְשִׁיחוֹ אֶת שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי וְאֶת מִי עָשַׁקְתִּי אֶת מִי רַצּוֹתִי וּמִיַּד מִי לָקַחְתִּי כֹפֶר וְאַעְלִים עֵינַי בּוֹ וְאָשִׁיב לָכֶם:

הבעיה העקרית היא שישו לא מלא והגשים את הנבואה בכללותה שהרי הפסוק הבא בזכריה פרק ט' פסוק י' כתוב:

והִכְרַתִּי־רֶכֶב מֵאֶפְרַיִם וְסוּס מִירוּשָׁלִַם וְנִכְרְתָה קֶשֶׁת מִלְחָמָה וְדִבֶּר שָׁלוֹם לַגּוֹיִם וּמָשְׁלוֹ מִיָּם עַד־יָם וּמִנָּהָר עַד־אַפְסֵי־אָרֶץ׃

האם בימיו של ישו לא היו צריכים ישראל עוד לרכב ופרשים להלחם עם אויביהם? האם נכרתה קשת מלחמה, האם ישו בכלל הגיע לגוים ודבר עמהם שלום, וכמובן האם לישו היתה ממשלה על כל העולם, כפי שכתוב "עד אפסי ארץ" וכפי שכתוב שכל העמים האומות והלשונות יעבדו ויסורו למשמעת המשיח, בדניאל פרק ז יד "וְלֵהּ יְהִיב שָׁלְטָן וִיקָר וּמַלְכוּ וְכֹל עַמְמַיָּא אֻמַיָּא וְלִשָּׁנַיָּא לֵהּ יִפְלְחוּן שָׁלְטָנֵהּ שָׁלְטָן עָלַם דִּי לָא יֶעְדֵּה וּמַלְכוּתֵהּ דִּי לָא תִתְחַבַּל". כמובן שהתשובות לכל השאלות האלו הם: לא .. לא.. ושוב לא. ישו לא הגשים את הנבואות האלו ולכן כל נבואה ברישא לא יתכן שמדברת על ישו המדיח.

קיום מצוות בברית החדשה

  וִהְיוּ עֹשֵׂי הַדָּבָר וְלֹא שֹׁמְעָיו בִּלְבָד לְרַמּוֹת אֶת־נַפְשְׁכֶם (Jam 1:22 DLZ)
 But be ye doers of the word, and not hearers only, deceiving your own selves. (Jam 1:22 KJV)
  וּרְאוּ לִהְיוֹת עֹשִׂים דְּבַר הַמִּצְוָה וְלֹא רַק שֹׁמְעִים לְאֹזֶן לְהַתְעוֹת אֶת־נַפְשְׁכֶם׃
 (Jam 1:22 HNT)

 22 וּרְאוּ לִהְיוֹת עֹשִׂים דְּבַר הַמִּצְוָה וְלֹא רַק שֹׁמְעִים לְאֹזֶן לְהַתְעוֹת אֶת־נַפְשְׁכֶם׃
 23 כִּי הַשֹּׁמֵעַ דָּבָר וְלֹא יַעֲשֶׂנּוּ נִמְשַׁל הוּא לְאִישׁ הַמַּבִּיט תֹּאַר פָּנָיו בִּרְאִי מְלֻטָּשׁ׃
 24 כִּי הוּא מַבִּיט בְּפָנָיו וּכְרֶגַע הוֹלֵךְ וְשֹׁכֵחַ מַה־תַּאֳרוֹ׃
 25 אַךְ הַשָּׂם עֵינוֹ ובַתּוֹרָה הַתְּמִימָה אֲשֶׁר חֹפֶשׁ בָּהּ, וְהֹגֶה בָהּ תָּמִיד וְאֶינֵנּוּ שֹׁמֵעַ וְשֹׁכֵחַ, כִּי אִם־עֹשֶׂה הַדָּבָר לְמַעֲנֵהו, הָאִישׁ הַהוּא יְאֻשַּׁר בְּמַעֲשֵׂהוּ׃
 26 וְאִם־יְדַמֶּה אִישׁ מִכֵּם לִהְיוֹת עֹבֵד אֱלֹהִים וְלֹא יִשְׁמֹר רֶסֶן לְשׁוֹנוֹ וכִּי אִם־יַתְעֶה אֶת־לְבָבוֹ ועֲבֹדָתוֹ והֶבֶל הִיא׃
 27 זֹאת הִיא עֲבֹדָה טְהוֹרָה וּתְמִימָה לִפְנֵי אֱלֹהֵינוּ אָבִינוּ לְבַקֵּר יְתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת בִּמְצוּקוֹתֵיהֶם וּלְהִשְׁתַּמֵר מִן־שֶׁמֶץ דָּבָר מִן־עֶרְוַת הָאָרֶץ׃
 (Jam 1:22-27 HNT)

  אבָל הַמַּשְׁקִיף בַּתּוֹרָה הַשְּׁלֵמָה, תּוֹרַת הַחֵרוּת, וְעוֹמֵד בָּהּ מִבְּלִי לִהְיוֹת שׁוֹמֵעַ־וְשׁוֹכֵחַ, אֶלָּא עוֹשֶׂה בְּפֹעַל, אִישׁ זֶה מְבֹרָךְ יִהְיֶה בְּמַעֲשֵׂהוּ. (Jam 1:25 MHT)


 8 הֵן בַּעֲשׂוֹתְכֶם אֶת־הַמִּצְוָה הַמֹּלֶכֶת עַל־כּוּלָּן כְּפִי הַכָּתוּב וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ תֵּיטִיבוּ לַעֲשׂוֹת׃
 9 אוּלָם אִם־תִּשְׂאוּ פָנִים חַטָּאִים אַתֶּם, וְהַתּוֹרָה תוֹכִיחֲכֶם כְּעֹבְרִים עָלֶיהָ׃
 10 כִּי אִישׁ אֲשֶׁר יְקַיֵּם אֶת־כָּל־הַתּוֹרָה וְנִכְשַׁל בְּאַחַת מִמִּצְוֹתֶיהָ נִדּוֹן עַל־כּוּלָּן׃
 11 כִּי הָאֹמֵר לֹא תִנְאָף, הוּא הָאֹמֵר לֹא תִרְצָח, וְאִם־אֵינְךָ נֹאֵף וְאַתָּה רוֹצֵחַ הִנְּךָ עֹבֵר עַל־הַתּוֹרָה׃
 12 כֵּן דַּבְּרוּ וְכֵן עֲשׂוּ, כְּמִי שֶׁעֲתִידִים לְהִשָּׁפֵט עַל־פִּי תּוֹרַת הַחֵרוּת׃

 (Jam 2:8-12 DLZ)

  אַחַי אַל־תְּדַבְּרוּ אִישׁ בְּרֵעֵהוּ הַמְחָרֵף אֶת־רֵעֵהוּ וְדָן אֶת־אָחִיו אֶת־הַתּוֹרָה הוּא מְחָרֵף וְאֶת־הַתּוֹרָה הוּא דָן וְאִם־תָּדִין אֶת־הַתּוֹרָה אֵינְךָ מְקַיֵּם הַתּוֹרָה כִּי אִם־דָּנָהּ׃
 (Jam 4:11 DLZ)

ישו מאשר את סמכות הסנהדרין

 מתי 5:
21 הֲלֹא שְׁמַעְתֶּם כִּי נֶאֱמַר לָרִאשֹׁנִים לֹא תִרְצָח וַאֲשֶׁר יִרְצַח חַיָּב הוּא לְבֵית דִּין׃
22 וַאֲנִי אֹמֵר לָכֶם כָּל־אֲשֶׁר יִקְצֹף עַל־אָחִיו חִנָּם חַיָּב הוּא לְבֵית דִּין וַאֲשֶׁר יֹאמַר אֶל־אָחִיו רֵקָא חַיָּב הוּא לְסַנְהֶדְרִין וַאֲשֶׁר נָבָל יִקְרָא לוֹ הוּא מְחוּיַּב אֵשׁ גֵּיהִנֹּם׃

כסאך אלהים עולם ועד

תהלים פרק מה ז
כִּסְאֲךָ אֱלֹהִים עוֹלָם וָעֶד שֵׁבֶט מִישֹׁר שֵׁבֶט מַלְכוּתֶךָ:

דברי הימים א פרק כט כג
וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא יְקֹוָק לְמֶלֶךְ תַּחַת דָּוִיד אָבִיו וַיַּצְלַח וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו כָּל יִשְׂרָאֵל:

Then Solomon sat on the throne of the LORD as king instead of David his father, and prospered; and all Israel hearkened to him. (1Ch 29:23 JPS)

יהִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּרוּךְ אֲשֶׁר חָפֵץ בְּךָ לְתִתְּךָ עַל־כִּסְאוֹ לְמֶלֶךְ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּאַהֲבַת אֱלֹהֶיךָ אֶת־יִשְׂרָאֵל לְהַעֲמִידוֹ לְעוֹלָם וַיִּתֶּנְךָ עֲלֵיהֶם לְמֶלֶךְ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּצְדָקָה׃ (2Ch 9:8 WTT)

Blessed be the LORD thy God, who delighted in thee, to set thee on His throne, to be king for the LORD thy God; because thy God loved Israel, to establish them for ever, therefore made He thee king over them, to do justice and righteousness.' (2Ch 9:8 JPS)

ה"א יתירה

בראשית פרק לג פסוק יד
יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ, וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי, וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים, עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה:

רש"י בראשית פרק לג פסוק יד
אתנהלה - אתנהל, ה"א יתירה כמו (לעיל יח כא) ארדה, (במדבר ט ח) אשמעה:

בראשית פרק יח פסוק כא 

אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם לֹא אֵדָעָה: 

במדבר פרק ט פסוק ח 

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֹשֶׁה עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה מַה יְצַוֶּה יְקֹוָק לָכֶם:

ישעיהו פרק ל פסוק כז 

הִנֵּה שֵׁם יְקֹוָק בָּא מִמֶּרְחָק, בֹּעֵר אַפּוֹ, וְכֹבֶד מַשָּׂאָה שְׂפָתָיו מָלְאוּ זַעַם, וּלְשׁוֹנוֹ כְּאֵשׁ אֹכָלֶת: 

רש"י ישעיהו פרק ל פסוק כז

משאה - ה"א יתירה, ואינו אלא כמו משא לפיכך נקודה רפי:

דניאל פרק י פסוק א 

בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס דָּבָר נִגְלָה לְדָנִיֵּאל אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמוֹ בֵּלְטְשַׁאצַּר וֶאֱמֶת הַדָּבָר וְצָבָא גָדוֹל וּבִין אֶת הַדָּבָר וּבִינָה לוֹ בַּמַּרְאֶה: 

בראשית פרק לא פסוק יג 

אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר עַתָּה קוּם צֵא מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת וְשׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ: 

רש"י בראשית פרק לא פסוק יג

האל בית אל - כמו אל בית אל, הה"א יתירה, ודרך מקראות לדבר כן, כמו (במדבר לד ב) כי אתם באים אל הארץ כנען.

במדבר פרק לד פסוק ב 

צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם בָּאִים אֶל הָאָרֶץ כְּנָעַן זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָה אֶרֶץ כְּנַעַן לִגְבֻלֹתֶיהָ:

רמב"ן בראשית פרק לא
וטעם אנכי האל בית אל - פירש"י ה"א יתירה והוא כמו אנכי אל בית אל, וכמהו (במדבר לד ב) אל הארץ כנען. ובעלי הלשון (הראב"ע, והרד"ק) תקנו אנכי האל אל בית אל, וכן ומעץ הדעת טוב ורע (לעיל ב יז), העבותות הזהב (שמות לט יז).

חסר הנסמך

"חסר הנסמך"
--------------

תהלים פרק מה פסוק ז
כִּסְאֲךָ אֱלֹהִים עוֹלָם וָעֶד שֵׁבֶט מִישֹׁר שֵׁבֶט מַלְכוּתֶךָ:

במקום: כסאך כסא אלהים...

עזרא פרק ח פסוק כא
וָאֶקְרָא שָׁם צוֹם עַל הַנָּהָר אַהֲוָא לְהִתְעַנּוֹת לִפְנֵי אֱלֹהֵינוּ לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ דֶּרֶךְ יְשָׁרָה לָנוּ וּלְטַפֵּנוּ וּלְכָל רְכוּשֵׁנוּ:

במקום: על הנהר נהר אהוא...

עזרא פרק ט פסוק א
וּכְכַלּוֹת אֵלֶּה נִגְּשׁוּ אֵלַי הַשָּׂרִים לֵאמֹר, לֹא נִבְדְּלוּ הָעָם יִשְׂרָאֵל וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת כְּתוֹעֲבֹתֵיהֶם לַכְּנַעֲנִי הַחִתִּי הַפְּרִזִּי הַיְבוּסִי הָעַמֹּנִי הַמֹּאָבִי הַמִּצְרִי וְהָאֱמֹרִי:

במקום: לא נבדלו העם עם ישראל....

בראשית פרק ו פסוק יז
וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם עַל הָאָרֶץ לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יִגְוָע:

במקום: המבול מבול מים...

בראשית פרק לא פסוק יג
אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר עַתָּה קוּם צֵא מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת וְשׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ:

במקום: אנכי האל, אל בית אל...

יהושע פרק ח פסוק יא
וְכָל הָעָם הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ עָלוּ וַיִּגְּשׁוּ וַיָּבֹאוּ נֶגֶד הָעִיר וַיַּחֲנוּ מִצְּפוֹן לָעַי וְהַגַּי בינו בֵּינָיו וּבֵין הָעָי:

במקום: וכל העם עם המלחמה...

יהושע פרק יג פסוק ה
וְהָאָרֶץ הַגִּבְלִי וְכָל הַלְּבָנוֹן מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ מִבַּעַל גָּד תַּחַת הַר חֶרְמוֹן עַד לְבוֹא חֲמָת:

במקום: והארץ ארץ הגבלי...

שופטים פרק טז פסוק יד
וַתִּתְקַע בַּיָּתֵד וַתֹּאמֶר אֵלָיו פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן וַיִּיקַץ מִשְּׁנָתוֹ וַיִּסַּע אֶת הַיְתַד הָאֶרֶג וְאֶת  הַמַּסָּכֶת:

במקום: היתד יתד הארג

מלכים ב פרק יא פסוק יג
וַתִּשְׁמַע עֲתַלְיָה אֶת קוֹל הָרָצִין הָעָם וַתָּבֹא אֶל הָעָם בֵּית יְהֹוָה:

במקום: קול הרצין רצי העם

דברי הימים ב פרק לד, ד
(ד) וַיְנַתְּצוּ לְפָנָיו אֵת מִזְבְּחוֹת הַבְּעָלִים וְהַחַמָּנִים אֲשֶׁר לְמַעְלָה מֵעֲלֵיהֶם גִּדֵּעַ וְהָאֲשֵׁרִים וְהַפְּסִלִים וְהַמַּסֵּכוֹת שִׁבַּר וְהֵדַק וַיִּזְרֹק עַל פְּנֵי הַקְּבָרִים הַזֹּבְחִים לָהֶם:

במקום: פני הקברים קברי הזובחים להם

מלכים ב פרק כג פסוק יב
וְאֶת הַמִּזְבְּחוֹת אֲשֶׁר עַל הַגָּג עֲלִיַּת אָחָז אֲשֶׁר עָשׂוּ מַלְכֵי יְהוּדָה וְאֶת הַמִּזְבְּחוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה מְנַשֶּׁה בִּשְׁתֵּי חַצְרוֹת בֵּית יְהֹוָה נָתַץ הַמֶּלֶךְ וַיָּרָץ מִשָּׁם וְהִשְׁלִיךְ אֶת עֲפָרָם אֶל נַחַל קִדְרוֹן:

במקום: אשר על הגג - גג עלית אחז...

מלכים ב פרק כג פסוק יז
וַיֹּאמֶר מָה הַצִּיּוּן הַלָּז אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַנְשֵׁי הָעִיר הַקֶּבֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּא מִיהוּדָה וַיִּקְרָא אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עַל הַמִּזְבַּח בֵּית אֵל:

במקום: הקבר קבר איש האלהים...

ירמיהו פרק ח פסוק ה
מַדּוּעַ שׁוֹבְבָה הָעָם הַזֶּה יְרוּשָׁלִַם מְשֻׁבָה נִצַּחַת הֶחֱזִיקוּ בַּתַּרְמִית מֵאֲנוּ לָשׁוּב:

במקום: העם הזה, עם ירושלים...

ירמיהו פרק כה פסוק טו
כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֵלַי קַח אֶת כּוֹס הַיַּיִן הַחֵמָה הַזֹּאת מִיָּדִי וְהִשְׁקִיתָה אֹתוֹ אֶת כָּל  הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחַ אוֹתְךָ אֲלֵיהֶם:

במקום: כוס היין, יין החמה הזאת...

ירמיהו פרק מח פסוק לב
מִבְּכִי יַעְזֵר אֶבְכֶּה לָּךְ הַגֶּפֶן שִׂבְמָה נְטִישֹׁתַיִךְ עָבְרוּ יָם עַד יָם יַעְזֵר נָגָעוּ עַל קֵיצֵךְ וְעַל בְּצִירֵךְ שֹׁדֵד נָפָל:

במקום: הגפן, גפן שבמה...

במדבר פרק לד, ב
צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: כִּי אַתֶּם בָּאִים אֶל הָאָרֶץ כְּנָעַן, זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָה אֶרֶץ כְּנַעַן לִגְבֻלֹתֶיהָ:

במקום: אל הארץ, ארץ כנען....

יחזקאל פרק כב פסוק יח
בֶּן אָדָם הָיוּ לִי בֵית יִשְׂרָאֵל לְסִיג כֻּלָּם נְחֹשֶׁת וּבְדִיל וּבַרְזֶל וְעוֹפֶרֶת בְּתוֹךְ כּוּר סִגִים כֶּסֶף הָיוּ:

במקום: בתוך כור סגים, סיגי כסף היו.

זכריה פרק א פסוק יג
וַיַּעַן יְהֹוָה אֶת הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי דְּבָרִים טוֹבִים דְּבָרִים נִחֻמִים:

במקום: דברים, דברי נחומים.

זכריה פרק ד פסוק י
כִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת וְשָׂמְחוּ וְרָאוּ אֶת הָאֶבֶן הַבְּדִיל בְּיַד זְרֻבָּבֶל שִׁבְעָה אֵלֶּה עֵינֵי יְהֹוָה הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָאָרֶץ:

במקום: האבן, אבן הבדיל...

תהלים פרק ס פסוק ה
הִרְאִיתָה עַמְּךָ קָשָׁה הִשְׁקִיתָנוּ יַיִן תַּרְעֵלָה:

במקום: יין, יין תרעלה.

תהלים פרק קכג פסוק ד
רַבַּת שָׂבְעָה לָּהּ נַפְשֵׁנוּ הַלַּעַג הַשַּׁאֲנַנִּים הַבּוּז לִגְאֵיוֹנִים:

במקום: הלעג, לעג השאננים...

דברי הימים א פרק טו פסוק כז
וְדָוִיד מְכֻרְבָּל בִּמְעִיל בּוּץ וְכָל הַלְוִיִּם הַנֹּשְׂאִים אֶת הָאָרוֹן וְהַמְשֹׁרְרִים, וּכְנַנְיָה הַשַּׂר הַמַּשָּׂא הַמְשֹׁרְרִים וְעַל דָּוִיד אֵפוֹד בָּד:

במקום: וכנניה השר, שר המשא...

יהושע פרק ג, יד
(יד) וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָעָם מֵאָהֳלֵיהֶם לַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן וְהַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן הַבְּרִית לִפְנֵי הָעָם:

במקום: נושאי הארון, ארון הברית...

דברי הימים ב פרק טו פסוק ח
וְכִשְׁמֹעַ אָסָא הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהַנְּבוּאָה עֹדֵד הַנָּבִיא הִתְחַזַּק וַיַּעֲבֵר הַשִּׁקּוּצִים מִכָּל אֶרֶץ יְהוּדָה וּבִנְיָמִן וּמִן הֶעָרִים אֲשֶׁר לָכַד מֵהַר אֶפְרָיִם וַיְחַדֵּשׁ אֶת מִזְבַּח יְהֹוָה אֲשֶׁר לִפְנֵי אוּלָם יְהֹוָה:

במקום: והנבואה נבואת עודד הנביא...

בראשית פרק כד פסוק סז
וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ:

במקום: האהלה, אהל שרה אמו...

במדבר פרק יב פסוק ו
וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי, אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם יְהֹוָה, בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ:

במקום: אם יהיה נביאכם נביא ה'... (כך גם בתרגום השבעים הבינו שחסר הנסמך כאן...)

מלכים א פרק יד פסוק כד
וְגַם קָדֵשׁ הָיָה בָאָרֶץ עָשׂוּ כְּכֹל הַתּוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְהֹוָה מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

במקום: התועבות, תועבות הגוים...

ישעיהו פרק ט פסוק ב
הִרְבִּיתָ הַגּוֹי לא לוֹ הִגְדַּלְתָּ הַשִּׂמְחָה שָׂמְחוּ לְפָנֶיךָ כְּשִׂמְחַת בַּקָּצִיר כַּאֲשֶׁר יָגִילוּ בְּחַלְּקָם שָׁלָל:

במקום: כשמחת קציר, בקציר.... (לפי פירוש אחד במלבי"ם)

שמואל ב פרק א פסוק יט
הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים:

במקום: הצבי, צבי ישראל...

יחזקאל פרק ז פסוק ז
בָּאָה הַצְּפִירָה אֵלֶיךָ יוֹשֵׁב הָאָרֶץ בָּא הָעֵת קָרוֹב הַיּוֹם מְהוּמָה וְלֹא הֵד הָרִים:

במקום: היום, יום מהומה....

הנה ישכיל עבדי ישעיהו נג פירוש רש"י

רש"י ישעיהו פרק נב

(יג) הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי - הנה באחרית הימים יצליח עבדי יעקב, צדיקים שבו:

(יד) כַּאֲשֶׁר שָׁמְמוּ - כאשר תמהו עליהם עמים רבים בראותם שפלותם, ואמרו זה אל זה כמה מִשְׁחַת מֵאִישׁ מַרְאֵהוּ ראו מה תארם חשוך משאר בני אדם כֵּן כאשר אנחנו רואים בעינינו:

(טו) כֵּן יַזֶּה גּוֹיִם רַבִּים - כן עתה גם הוא תגבר ידו, וידה את קרנות העכו"ם אשר זירוהו: יִקְפְּצוּ - יסגרו פִּיהֶם מרוב תימהון, כי כבוד אֲשֶׁר לֹא סֻפַּר לָהֶם על שום אדם ראו בו: הִתְבּוֹנָנוּ - אסתכלו:

רש"י ישעיהו פרק נג

(א) מִי הֶאֱמִין לִשְׁמֻעָתֵנוּ - כן יאמרו העכו"ם איש לרעהו אילו היינו שומעים מפי אחרים מה שאנו רואים אין להאמין: וּזְרוֹעַ ה' - כזאת בגדולה והוד, עַל מִי נִגְלָתָה עד הנה:

(ב) וַיַּעַל כַּיּוֹנֵק לְפָנָיו - העם הזה לפני בא לו הגדולה הזאת - עם שפל היה מאד, ועלה מאליו כַּיּוֹנֵק מיונקת האילנות: וְכַשֹּׁרֶשׁ עלה מֵאֶרֶץ צִיָּה, לֹא תֹאַר - היה לוֹ מתחלה, וְלֹא הָדָר וְנִרְאֵהוּ וְלֹא מַרְאֶה, וְנֶחְמְדֵהוּ?! - וכשראינוהו מתחלה באין מראה היאך נחמדהו, ונחמדהו תמוה הוא:

(ג) נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים היה, כן דרך הנביא הזה מזכיר כל ישראל כאיש אחד "אל תירא עבדי יעקב" ואף כאן "הנה ישכיל עבדי" בבית יעקב אמר, וישכיל לשון הצלחה הוא, כמו "ויהי דוד לכל דרכיו משכיל". וּכְמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ - מרוב בשתם ושפלותם היו כמסתירי פנים ממנו, חבושי פנים בטמון, כדי שלא נראה אותם, כאדם מנוגע שמסתיר פניו וירא מהביט:                                                                      

(ד) אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא - אכן לשון אבל הוא בכל מקום, אבל עתה אנו רואים שלא מחמת שפלותו בא לו, אלא מיוסר היה ביסורין להיות כל האומות מתכפרות בייסוריהן של ישראל, חלי שהיה ראוי לבא עלינו הוא נשאו.

וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ - אנו היינו סבורים שהוא שנאוי למקום, והוא לא היה כן, אלא מְחֹלָל היה מִפְּשָׁעֵנוּ ומְדֻכָּא מֵעֲוֹנֹתֵינוּ:

(ה) מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו - באו עליו יסורי השלום שהיה לנו, שהוא היה מיוסר להיות שלום לכל העולם:

(ו) כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ - עתה נגלה כי כל האומות תעו. הִפְגִּיעַ בּוֹ - נעתר על ידו ונתרצה על עון כולנו שלא החריב עולמו, הפגיע אשפריאל בלע"ז לשון תחנה:

(ז) נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנֶה - נגש הנה בנוגשׂים ודוחקים: וְהוּא נַעֲנֶה - באונאת דברים שורפרליץ בלע"ז: וְלֹא יִפְתַּח פִּיו - סובל היה ושותק כמו השֶּׂה אשר לַטֶּבַח יוּבָל וּכְרָחֵל אשר לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה: וְלֹא יִפְתַּח פִּיו - מוסב על שה לטבח יובל:

(ח) מֵעֹצֶר וּמִמִּשְׁפָּט לֻקָּח - הנביא מבשר ואומר: כי זאת יאמרו העכו"ם באחרית הימים כשיראו כשנלקח מן העֹצֶר שהיה עצור בידם, וּמִמִּשְׁפָּט היסורין שסבל עד עתה: וְאֶת דּוֹרוֹ - שנים שעברו עליו: מִי יְשׂוֹחֵחַ - את התלאות אשר מצאוהו, כִּי נִגְזַר היה מתחילה וגולה מֵאֶרֶץ חַיִּים היא ארץ ישראל, אשר מִפֶּשַׁע עַמִּי בא הנֶגַע הזה לצדיקים שבהם:

(ט) וַיִּתֵּן אֶת רְשָׁעִים קִבְרוֹ - מסר את עצמו להקבר ככל אשר יגזרו עליו רשעי האומות שהיו קונסים עליהם הריגה, וקבורת חמורים במעי הכלבים: אֶת רְשָׁעִים - לדעת הרשעים, נתרצה ליקבר - ולא יכפור באלהים חיים: וְאֶת עָשִׁיר בְּמֹתָיו - ולדעת המושל, מסר עצמו בכל מיני מות שגזר עליו על שלא רצה לקבל עליו כפירה לעשות רעה ולחמוס חמס ככל הגוים אשר גר ביניהם וְלֹא מִרְמָה בְּפִיו לקבל עליו ע"ז באלוה.

(י) וַה' חָפֵץ דַּכְּאוֹ הֶחֱלִי – הקב"ה חפץ לדכאו ולהחזירו למוטב, לפיכך החלי אותו: אִם תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ וגו' - אמר הקב"ה: אראה אם תהא נפשו ניתנת ונמסרת לקדושתי להשיבה לי אשם על כל אשר מעל, אגמל לו גמולו ויִרְאֶה זֶרַע וגו', אָשָׁם זה לשון כופר שנותן אדם למי שחטא לו אמינד"א בלע"ז, כענין שנא' בפלשתים "אל תשיבו אותו ריקם כי השב תשיבו לו אשם":

(יא) מֵעֲמַל נַפְשׁוֹ - היה אוכל ושבע, ולא היה גוזל וחומס: בְּדַעְתּוֹ יַצְדִּיק צַדִּיק - היה שופט עבדי משפט אמת לכל הבאים לדין לפניו: וַעֲוֹנֹתָם - היה סובל, כדרך כל הצדיקים שנא' "אתה ובניך תשאו את עון המקדש" (במדבר יח):

(יב) לָכֵן - על עשותו זאת אֲחַלֶּק לוֹ נחלה וגורל בָרַבִּים עם האבות הראשונים: הֶעֱרָה לַמָּוֶת נַפְשׁוֹ - לשון "ותער כדה" (בראשית כד): וְאֶת פֹּשְׁעִים נִמְנָה - סבל יסורין כאלו חטא ופשע, והוא בשביל אחרים נשא חטא הרבים: וְלַפֹּשְׁעִים יַפְגִּיעַ - על ידי יסורין שבאת על ידו טובה לעולם:

וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו

האם המשיח יהיה נקרא "ה' צדקנו" מוכיח שהוא אלוהות?

ירמיהו פרק כג, ה-ו
הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְהֹוָה, וַהֲקִמֹתִי לְדָוִד צֶמַח צַדִּיק, וּמָלַךְ מֶלֶךְ וְהִשְׂכִּיל, וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ: בְּיָמָיו תִּוָּשַׁע יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל יִשְׁכֹּן לָבֶטַח, וְזֶה שְּׁמוֹ אֲשֶׁר יִקְרְאוֹ: "יְהֹוָה צִדְקֵנוּ":

זה מעניין שהתרגום היוני לפסוק זה איננו מבין שיקראו למשיח "ה' צדקנו" , אלא שה' יקרא למשיח "צדקנו" או יותר נכון "יהוצדק".

Jeremiah 23:6 ἐν ταῖς ἡμέραις αὐτοῦ σωθήσεται Ιουδας καὶ Ισραηλ κατασκηνώσει πεποιθώς καὶ τοῦτο τὸ ὄνομα αὐτοῦ ὃ καλέσει αὐτὸν κύριος: Ιωσεδεκ.

Jeremiah 23:6 In his days both Juda shall be saved, and Israel shall dwell securely: and this is his name, which the Lord shall call him: Josedec, [among the Prophets].

תרגום לשפה העברית מהיוונית:

בימיו יחדיו יהודה תושע, וישראל ישכון לבטח, וזהו שמו אשר יקרא לו ה': יהוצדק.

בפסוקים להלן אפשר ללמוד שגם מקומות כגון ירושלים והר המוריה נקראים בשם ה', וכן המזבח נקרא בשם ה'.

ירמיהו פרק לג, טו-טז
בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא אַצְמִיחַ לְדָוִד צֶמַח צְדָקָה וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ: בַּיָּמִים הָהֵם תִּוָּשַׁע יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם תִּשְׁכּוֹן לָבֶטַח וְזֶה אֲשֶׁר יִקְרָא לָהּ "יְהֹוָה צִדְקֵנוּ":


בראשית פרק כב, יד
וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא: "יְהֹוָה יִרְאֶה", אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר יְהֹוָה יֵרָאֶה:

שמות פרק יז, טו
וַיִּבֶן מֹשֶׁה מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ: "יְהֹוָה נִסִּי":

בראשית פרק לג ,כ
וַיַּצֶּב [יעקב] שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לוֹ: "אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל":

שופטים ו כד
ויִּבֶן שָׁם גִּדְעוֹן מִזְבֵּחַ לַיהוָה, וַיִּקְרָא־לוֹ: "יְהוָה שָׁלוֹם", עַד הַיּוֹם הַזֶּה עוֹדֶנּוּ בְּעָפְרָת אֲבִי הָעֶזְרִי׃

ישעיהו פרק סא ו
וְאַתֶּם "כֹּהֲנֵי יְהוָה" תִּקָּרֵאוּ, מְשָׁרְתֵי אֱלֹהֵינוּ יֵאָמֵר לָכֶם, חֵיל גּוֹיִם תֹּאכֵלוּ וּבִכְבוֹדָם תִּתְיַמָּרוּ:

ישעיהו פרק סב יב
וְקָרְאוּ לָהֶם: עַם הַקֹּדֶשׁ, "גְּאוּלֵי יְהוָה", וְלָךְ יִקָּרֵא דְרוּשָׁה עִיר לֹא נֶעֱזָבָה:

ירמיהו פרק ג יז

בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלִַם: "כִּסֵּא יְהוָה", וְנִקְווּ אֵלֶיהָ כָל הַגּוֹיִם לְשֵׁם ה' לִירוּשָׁלִָם, וְלֹא יֵלְכוּ עוֹד אַחֲרֵי שְׁרִרוּת לִבָּם הָרָע:

זכריה פרק ח ג

כֹּה אָמַר ה' שַׁבְתִּי אֶל צִיּוֹן וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם, וְנִקְרְאָה יְרוּשָׁלִַם: עִיר הָאֱמֶת, וְ"הַר יְהוָה צְבָאוֹת", הַר הַקֹּדֶשׁ:

תהלים ק"י פירוש הספורנו

תהלים ק"י
 1 לדָוִד מִזְמוֹר נְאֻם יְהוָה לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי עַד־אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ׃
 2 מַטֵּה־עֻזְּךָ יִשְׁלַח יְהוָה מִצִּיּוֹן רְדֵה בְּקֶרֶב אֹיְבֶיךָ׃
 3 עַמְּךָ נְדָבֹת בְּיוֹם חֵילֶךָ בְּהַדְרֵי־קֹדֶשׁ מֵרֶחֶם מִשְׁחָר לְךָ טַל יַלְדֻתֶיךָ׃
 4 נִשְׁבַּע יְהוָה וְלֹא יִנָּחֵם אַתָּה־כֹהֵן לְעוֹלָם עַל־דִּבְרָתִי מַלְכִּי־צֶדֶק׃
 5 אֲדֹנָי עַל־יְמִינְךָ מָחַץ בְּיוֹם־אַפּוֹ מְלָכִים׃
 6 יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת מָחַץ רֹאשׁ עַל־אֶרֶץ רַבָּה׃
 7 מִנַּחַל בַּדֶּרֶךְ יִשְׁתֶּה עַל־כֵּן יָרִים רֹאשׁ׃

פירוש הספורנו:
נְאֻם יְהוָה לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי - לא תגלה עדיין אבל תשב לימיני ומלאכי השרת על שמאלי. עַד־אָשִׁית אֹיְבֶיךָ - גוג ומגוג, הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ - כאמרו והיה הנותר מכל הגוים, כשנתמלאה סאתה מלכים הבאים על ירושלים, ועלו מדי שנה בשנה להשתחות למלך ה' צבאות. רְדֵה בְּקֶרֶב אֹיְבֶיךָ - וכמו כן רדה עמך, ועם זה נדבות ביום חיליך בהדרי קדש מרחם משחר לך ביום הראות חילך וכחך בהדור של קדש תהיה לך מנחות נדבה אשר יובילו מלכים שי, וכמו כן יהיה לך משחר ביקור מלכי ארץ מרחם מיום לדתם וכמו כן יהיה לך טל ילדותך הלחות השרשי הנאות לחיים תמיד ולא תזקין לעולם, וזה כי אמנם בשבועה אתה כהן לעולם שתהיה לעולם כהן מורה, על דברתי, על התורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, מלכי צדק וכמו כן נשבע שאתה תהיה לעולם מלך של צדק כי הנה ה' על ימינך יותר ממלחמת ימינך, מחץ כבר ביום אפו מלכים מלכי האומות עע"א והוא ידין בגוים בקבוץ המון גוג מלא גויות שהוא קבוץ מלא גויות של אומות רבות כמבואר בספר יחזקאל וזולתו, מחץ ראש אשר כבר מחץ והרג את הראש והנגיד של בני קבוץ גלויות שהזכירו רז"ל שהוא משיח בן יוסף, על ארץ רבה על ארצה של ירושלים שתהיה רבתי עם בגוים, מנחל בדרך ישתה גוג אשר לרב חילו לא ישתה מי באר שלא יספיקו לו אבל ישתה מנחל נובע על כן ירים ראש גוג ומגוג הנזכר ברב חילו יתאמץ להרים ראש אחר השפלת האומות עע"א.

שבועה - אגרת אל העברים טועה בבורות

אל העברים 7:1-28
1 כִּי זֶה מַלְכִּי־צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם כֹּהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר יָצָא לִקְרַאת אַבְרָהָם בְּשׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת אֶת־הַמְּלָכִים וַיְבָרֲכֵהוּ׃
 2 וַאֲשֶׁר חָלַק־לוֹ אַבְרָהָם מַעֲשֵׂר מִכֹּל, שְׁמוֹ הוּא מֶלֶךְ הַצְּדָקָה, וְעוֹד מֶלֶךְ שָׁלֵם - הוּא מֶלֶךְ הַשָּׁלוֹם׃
 3 בְּאֵין־אָב בְּאֵין־אֵם, בְּאֵין יַחַשׂ, וּלְיָמָיו אֵין תְּחִלָּה, וּלְחַיָּיו אֵין סוֹף, וּבְזֹאת־נִדְמֶה לְבֶן־הָאֱלֹהִים הוּא עוֹמֵד בִּכְהוּנָּתוֹ לָנֶצַח׃
 4 וּרְאוּ מַה־גָּדוֹל הוּא אֲשֶׁר גַּם־אַבְרָהָם אָבִינוּ נָתַן־לוֹ מַעֲשֵׂר מֵרֵאשִׁית הַכֹּל׃
 5 הֶן־בְּנֵי לֵוִי נֹחֲלֵי הַכְּהוּנָּה יֶשׁ־חֹק לָהֶם עַל־פִּי הַתּוֹרָה לָקַחַת אֶת־הַמַּעַשְׂרוֹת מִן־הָעָם מִן־אֲחֵיהֶם אֲשֶׁר אַף־הֵם יֹצְאֵי יֶרֶךְ אַבְרָהָם׃
 6 וַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ מִתְיַחֵשׂ לְמִשְׁפַּחְתָּם הוּא לָקַח אֶת־הַמַּעֲשֵׂר מִן־אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֶת־אֲשֶׁר הָיְתָה־לּוֹ הַהַבְטָחָה׃
 7 וְהִנֵּה נָכוֹן הַדָּבָר שֶׁהַקָּטֹן יְבֹרַךְ עַל־יְדֵי הַגָּדוֹל מִמֶּנּוּ׃
 8 וּפֹה בְּנֵי אָדָם שֶׁיָּמוּתוּ לֹקְחִים אֶת־הַמַּעֲשֵׂר [=הכהנים הלוים], אֲבָל שָׁם לֹקְחוֹ מִי שֶׁהוּעַד עָלָיו כִּי הוּא חָי׃
 9 וְיִתָּכֵן לוֹמַר כִּי גַם־לֵוִי הַלֹּקֵחַ אֶת־הַמַּעַשְׂרוֹת הָיָה מְעַשֵׂר בַּעְשֵׂר אַבְרָהָם׃
 10 כִּי עוֹד בְּיֶרֶךְ הָאָב הָיָה בְּצֵאת מַלְכִּי־צֶדֶק לִקְרָאתוֹ׃
 11 עַל־כֵּן אִלּוּ הָיְתָה שְׁלֵמוּת עַל־יְדֵי כְהוּנַּת בְּנֵי לֵוִי אֲשֶׁר־בָּהּ נִתְּנָה הַתּוֹרָה לָעָם לָמָּה־זֶּה צָרִיךְ לָקוּם עוֹד כֹּהֵן אַחֵר עַל־דִּבְרָתִי מַלְכִּי־צֶדֶק וְלֹא יֹאמַר עַל־דִּבְרָתִי אַהֲרֹן׃
 12 כִּי בְּהִשְׁתַּנּוֹת הַכְּהוּנָּה צָרִיךְ שֶׁתִּשְׁתַּנֶּה גַּם־הַתּוֹרָה׃
 13 כִּי אֲשֶׁר־מְדוּבָּר בּוֹ כָּזֹאת [=ישו] הוּא מִשֵּׁבֶט אַחֵר אֲשֶׁר מֵעוֹלָם לֹא־שֵׁרֵת אִישׁ מִמֶּנּוּ בַּמִּזְבֵּחַ׃
 14 כִּי גָלוּי לַכֹּל אֲשֶׁר אֲדֹנֵינוּ צָמַח מִיהוּדָה מִן־הַשֵּׁבֶט אֲשֶׁר מֹשֶׁה לֹא־דִבֶּר אֵלָיו דָּבָר עַל־הַכְּהוּנָּה׃
 15 וְעוֹד יוֹתֵר בָּרוּר הוּא אִם־יוּקַם בְּדִמְיוֹן מַלְכִּי־צֶדֶק כֹּהֵן אַחֵר׃
 16 אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ עַל־פִּי חוּקַּת בָּשָׂר וָדָם אֶלָּא עַל־פִּי כֹּחַ חַיִּים שֶׁאֵין לָהֶם הֶפְסֵק׃
 17 כִּי־הֵעִיד עָלָיו אַתָּה־כֹהֵן לְעוֹלָם עַל־דִּבְרָתִי מַלְכִּי־צֶדֶק׃
 18 בַּעֲבוּר אֲשֶׁר הַמִּצְוָה הַקֹּדֶמֶת הוּסָרָה בִּהְיוֹתָהּ חֲלוּשָׁה וְקִצְרַת־יָד מֵהוֹעִיל׃
 19 כִּי הַתּוֹרָה הִיא לֹא־הִשְׁלִימָה דָּבָר וְהִנֵּה נִכְנְסָה תַחְתֶּיהָ תִּקְוָה טוֹבָה מִמֶּנָּה אֲשֶׁר־נִקְרַב עַל־יָדָהּ לֵאלֹהִים׃
 20 וּכְפִי אֲשֶׁר לֹא בְּלֹא שְׁבוּעָה הָיְתָה־זֹּאת׃
 21 כִּי הֵמָּה [=בני לוי נוחלי הכהונה] נִתְכַּהֲנוּ בְלִי־שְׁבוּעָה, וְזֶה בִּשְׁבוּעָה עַל־יְדֵי הָאֹמֵר לוֹ: נִשְׁבַּע יְהֹוָה וְלֹא יִנָּחֵם אַתָּה־כֹהֵן לְעוֹלָם עַל־דִּבְרָתִי מַלְכִּי־צֶדֶק׃
 22 הִנֵּה בְּזֹאת מְעוּלָּה הִיא הַבְּרִית אֲשֶׁר יֵשׁוּעַ עָרַב אוֹתָהּ׃
 23 וְשָׁם נִתְכַּהֲנוּ רַבִּים [=כהנים גדולים] מִפְּנֵי אֲשֶׁר הַמָּוֶת לֹא הִנִּיחָם לְהִוָּתֵר בָּאָרֶץ׃
 24 אֲבָל זֶה יַעֲמֹד לְעוֹלָם וַיְהִי־לוֹ כְהוּנָּה אֲשֶׁר לֹא־תַעֲבֹר מִמֶּנּוּ׃
 25 אֲשֶׁר עַל־כֵּן יוּכַל לְהוֹשִׁיעַ בַּכֹּל וָכֹל אֶת־הַנִּגָּשִׁים עַל־יָדוֹ לֵאלֹהִים כִּי חַי־הוּא תָמִיד לְהַפְגִּיע בַּעֲדָם׃
 26 כִּי נָאֲוָה־לָּנוּ כֹּהֵן כָּזֶה שֶׁהוּא חָסִיד וְתָמִים וְטָהוֹר וְנִבְדָּל מִן־הַחַטָּאִים וְנִשָׂא מֵהַשָּׁמָיִם׃
 27 אֲשֶׁר אֵין עָלָיו כַּכֹּהֲנִים הַגְּדוֹלִים הָהֵם לְהַקְרִיב יוֹם יוֹם בָּרִאשׁוֹנָה עַל־חַטֹּאתָיו וְאַחֲרֵי־כֵן עַל־חַטֹּאת הָעָם כִּי־זֹאת עָשָׂה בְּפַעַם אַחַת בְּהַקְרִיבוֹ אֶת־נַפְשׁוֹ׃
 28 כִּי הַתּוֹרָה הֶעֱמִידָה לְכֹהֲנִים גְּדוֹלִים בְּנֵי־אָדָם חַלָּשִׁים, אֲבָל דְּבַר־הַשְּׁבוּעָה הַבָּאָה אַחֲרֵי הַתּוֹרָה הֶעֱמִיד אֶת־הַבֵּן הַמּוּשְׁלָם לְעוֹלָם׃



 ולֶחֶם מִשָּׁמַיִם נָתַתָּה לָהֶם לִרְעָבָם וּמַיִם מִסֶּלַע הוֹצֵאתָ לָהֶם לִצְמָאָם וַתֹּאמֶר לָהֶם לָבוֹא לָרֶשֶׁת אֶת־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־נָשָׂאתָ אֶת־יָדְךָ לָתֵת לָהֶם׃
 (Neh 9:15 WTT)

נעשה אדם בצלמנו כדמותנו

בראשית פרק א, כו-כח
(כו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ, וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה, וּבְכָל הָאָרֶץ, וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ: (כז) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ, זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם: (כח) וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים: פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ, וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ:

בראשית פרק ה, א-ג
(א) זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ: (ב) זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם בְּיוֹם הִבָּרְאָם: ס (ג) וַיְחִי אָדָם שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת:

הכוונה ששת היה דומה לאדם הראשון במאפיין שגם הוא נולד בדמותו כצלמו להיות מושל ורודה שהרי שמו "שת" ושת לשון ממשלה כמו בתהלים ח (ז) "תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ, כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו." ועוד שהרי שרק מזרע שת נולד נח ושאר הזרע של קין ושאר הבנים והבנות שנולדו לאדם הראשון אח"כ נמחו במשפט במבול, ולכן נח מזרע שת הוא ובניו וזרעם נשארו לרדות בבריאה לכן נאמר "ויולד בדמותו כצלמו" רק על שת ולא אחרים.



הנוצרים טוענים ש"נעשה" בלשון רבים מעיד על ריבוי פרסונות בראש-האלוהות.

תשובה:
1. אם כדבריהם כן הוא, אם האדם נברא בצלמו כדמותו של אלהים, בוא נסתכל על האדם האם האדם הוא 3 פרסונות עם 3 רצונות שונים? שכל פרסונה הוא נפרד מחבירו? לא! האדם הוא פרסונה אחת בגוף אחד - כך האלוהים פרסונה אחת במהות אחת.
2. אם תאמר ש"ויאמר אלוהים" הוא האב והוא אמר לחברי השילוש "נעשה אדם", אם כן קשה מה שכתוב "ויברא אלהים את האדם" , האם אלהים האב ברא את האדם? זה סותר את הבשורה של יוחנן שהכל נברא ע"י ישו הדבר.
3. למה להניח שאלוהים הוא 3 פרסונות וכאן הוא מדבר לפרסונות האחרות, הרי אין בכל התנ"ך מושג של מהות אחת ושלוש פרסונות.
4. כתוב שאלוהים ברא את האדם בצלמו ואח"כ כתוב זכר ונקבה ברא אותם, אם כן אלוהים לפי הלוגיקה של הנוצרים הוא זכר ונקבה? הוא דואלי? הוא שתי מהויות?


התשובה היהודית:
המילה "אלוהים" בתנ"ך יש 3 משמעויות. 1. אלוהים - הקב"ה 2. אלוהים - מלאכים 3. אלוהים - בני אדם שופטים. זאת אומרת שיש לקב"ה מלאכים ובני אדם מכנה משותף שהוא ממשלה. כמו שכתוב בדניאל פרק יב, א "וּבָעֵת הַהִיא יַעֲמֹד מִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל הָעֹמֵד עַל בְּנֵי עַמֶּךָ" , דניאל פרק י, יג "...וְהִנֵּה מִיכָאֵל אַחַד הַשָּׂרִים הָרִאשֹׁנִים בָּא לְעָזְרֵנִי..."
גולת הכותרת שהאדם שנוצר יהיה "אלוהים" - שופט מושל, אשר כובש ורודה בכל הבריאה. שאכן מי שמושל בארץ ובכל הברואים הוא האדם ולא יצור אחר. לכן התורה כותבת ויאמר דייקא "אלוהים" - נעשה אדם, למלאכים אשר גם הם קרואים אלוהים, כמו שכתוב בתהלים ח ו "ותחסרהו מעט מאלהים" - מתורגם בקינג גיימס "מלאכים". בצלמנו כדמותנו - כמו שאנו מושלים כל אחד לפי מדרגתו, כך האדם מושל בבריאה, "ויברא אלוהים את האדם בצלמו בצלם אלוהים" - ה' ברא את האדם בצלם של מלאכים ובצלמו. כדמות מלאכים כדמותו, בענין החוכמה והדעת ואולי גם הבחירה. לשון "וירד" הוא לשון ממשלה "וירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ".

תהלים פרק ח, ד-ט
(ד) כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂי אֶצְבְּעֹתֶיךָ יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה: (ה) מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ: (ו) וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ: (ז) תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו: (ח) צֹנֶה וַאֲלָפִים כֻּלָּם וְגַם בַּהֲמוֹת שָׂדָי: (ט) צִפּוֹר שָׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם עֹבֵר אָרְחוֹת יַמִּים:

מלכים א כב 19-20
 19 וַיֹּאמֶר לָכֵן שְׁמַע דְּבַר־יְהוָה רָאִיתִי אֶת־יְהוָה יֹשֵׁב עַל־כִּסְאוֹ וְכָל־צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמֵד עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ׃
 20 וַיֹּאמֶר יְהוָה מִי יְפַתֶּה אֶת־אַחְאָב וְיַעַל וְיִפֹּל בְּרָמֹת גִּלְעָד, וַיֹּאמֶר זֶה בְּכֹה וְזֶה אֹמֵר בְּכֹה׃

ישעיהו ו ח-ט
 8 וָאֶשְׁמַע אֶת־קוֹל אֲדֹנָי אֹמֵר אֶת־מִי אֶשְׁלַח וּמִי יֵלֶךְ־לָנוּ, וָאֹמַר הִנְנִי שְׁלָחֵנִי׃
 9 וַיֹּאמֶר לֵךְ וְאָמַרְתָּ לָעָם הַזֶּה שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ וְאַל־תָּבִינוּ וּרְאוּ רָאוֹ וְאַל־תֵּדָעוּ׃

איוב
 6  וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל־יְהוָה וַיָּבוֹא גַם־הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם׃ (Job 1:6 WTT)

בראשית פרק יא, ה-ט
(ה) וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם: (ו) וַיֹּאמֶר ה' הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת: (ז) הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ: (ח) וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר: (ט) עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה' עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ: פ

בכל מקום שבא לשון רבים כמו כאן "הבה נרדה" ה' בא במשפט עם בני האדם בוני המגדל ובגלל שיש כאן משפט צריך להיות סנגור וקטגור כמו שרואים גם בזכריה שמלאך ה' סניגור של יהושע, והשטן קטגור שבא "לעמוד על ימינו" בלשון התנך כפי שכתוב בתהלים "לעמוד על ימין" הכונה לשון סגי נהור - שמשטין עליו. תהלים פרק קט (ו) "הַפְקֵד עָלָיו רָשָׁע וְשָׂטָן יַעֲמֹד עַל יְמִינוֹ:".

זכריה פרק ג, א-ה
(א) וַיַּרְאֵנִי אֶת יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עֹמֵד לִפְנֵי מַלְאַךְ ה' וְהַשָּׂטָן עֹמֵד עַל יְמִינוֹ לְשִׂטְנוֹ: (ב) וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן יִגְעַר ה' בְּךָ הַשָּׂטָן וְיִגְעַר ה' בְּךָ הַבֹּחֵר בִּירוּשָׁלִָם הֲלוֹא זֶה אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ: (ג) וִיהוֹשֻׁעַ הָיָה לָבֻשׁ בְּגָדִים צוֹאִים וְעֹמֵד לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ: (ד) וַיַּעַן [=ה'] וַיֹּאמֶר אֶל הָעֹמְדִים לְפָנָיו לֵאמֹר: הָסִירוּ הַבְּגָדִים הַצֹּאִים מֵעָלָיו, וַיֹּאמֶר אֵלָיו רְאֵה הֶעֱבַרְתִּי מֵעָלֶיךָ עֲוֹנֶךָ וְהַלְבֵּשׁ אֹתְךָ מַחֲלָצוֹת: (ה) וָאֹמַר יָשִׂימוּ צָנִיף טָהוֹר עַל רֹאשׁוֹ וַיָּשִׂימוּ הַצָּנִיף הַטָּהוֹר עַל רֹאשׁוֹ וַיַּלְבִּשֻׁהוּ בְּגָדִים, וּמַלְאַךְ ה' עֹמֵד:

דניאל פרק ד, י-כא
(י) חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי רֵאשִׁי עַל מִשְׁכְּבִי וַאֲלוּ עִיר וְקַדִּישׁ מִן שְׁמַיָּא נָחִת: (יד) בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָמָא וּמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵלְתָא עַד דִּבְרַת דִּי יִנְדְּעוּן חַיַּיָּא דִּי שַׁלִּיט עִלָּאָה בְּמַלְכוּת אֲנָשָׁא וּלְמַן דִּי יִצְבֵּא יִתְּנִנַּהּ וּשְׁפַל אֲנָשִׁים יְקִים עֲלַהּ: (כא) דְּנָה פִשְׁרָא מַלְכָּא וּגְזֵרַת עִלָּאָה הִיא דִּי מְטָת עַל מַרִי מַלְכָּא:

בחלום של דניאל , דניאל רואה שמלאך נוחת מן השמים ואומר מה יהיה עם נבוכדנצר שנמשל לאילן, המלאך אומר: בגזרת עירין נאמר, ובמאמר קדישין נגזר. ובפסוק כא כתוב שהגזרה היא גזרת אל עליון היינו הקב"ה, רואים שהקב"ה גוזר על פי בית דינו וכאילו הם גזרו כיון שהם השרים יועצים לו זה בכה וזה בכה. אז גם פה יש משפט וה' ברוב ענותנותו מתייעץ עם בית דינו. כשם שהתייעץ ונמלך עם אברהם אבינו לגבי משפט סדום בבראשית יח מפס' יז עד סוף הפרק.

The sentence is by the decree of the watchers, the decision by the word of the holy ones, (Dan 4:17 ESV)

this is the interpretation, O king: It is a decree of the Most High, which has come upon my lord the king, (Dan 4:24 ESV)

פילטוס ההגמון - אבולוציה בבשורות

לפניכם הסיפור של פילטוס ההגמון בבשורות, ניתן לראות שאם נתחיל בבשורה היותר קדמונית הלוא היא של מארקוס ונלך ונקרא הלאה בבשורות מתיאוס לוקס וג'ואן כפי סדר הופעתם על במת ההסיטוריה נווכח שהסיפור אט אט תופס תאוצה בשנאתו ובהצגת היהודים כאשמים ברצח ישו ובהצגת פילטוס כנקי זח וטהור מחטא ואשמת הריגת ישו.

מארקוס
1 וַיְהִי לִפְנוֹת הַבֹּקֶר וַיְמַהֲרוּ רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְעִמָּהֶם הַזְּקֵנִים וְהַסּוֹפְרִים וְכָל־הַסַּנְהֶדְרִין לְהִוָּעֵץ וַיַּאַסְרוּ אֶת־יֵשׁוּעַ וַיּוֹלִיכוּהוּ מִשָּׁם     וַיִּמְסְרוּהוּ אֶל־פִּילָטוֹס׃
 2 וַיִּשְׁאַל אוֹתוֹ פִּילָטוֹס הַאַתָּה מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַתָּה אָמָרְתָּ׃
 3 וְרָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים הִרְבּוּ לְשִׂטְנוֹ׃
 4 וַיּוֹסֶף פִּילָטוֹס וַיִּשְׁאָלֵהוּ לֵאמֹר הָאֵינְךָ מֵשִׁיב דָּבָר רְאֵה כַּמָּה הֵם עָנוּ בָךְ׃
 5 וְיֵשׁוּעַ לֹא־הֵשִׁיב עוֹד אַף־דָּבָר אֶחָד וַיִּתְמַהּ פִּילָטוֹס׃
 6 וּמִדֵּי חַג בְּחַגּוֹ הָיָה פּוֹטֵר לָהֶם אָסִיר אֶחָד אֵת אֲשֶׁר יְבַקֵּשׁוּ׃
 7 וַיְהִי אִישׁ הַנִּקְרָא בְשֵׁם בַּר־אַבָּא אָסוּר עִם־הַמּוֹרְדִים אֲשֶׁר רָצְחוּ רֶצַח בְּעֵת הַמָּרֶד׃
 8 וַיַּעַל הֶהָמוֹן וַיָּחֵלּוּ לְבַקֵּשׁ שֶׁיַּעֲשֶׂה לָהֶם כְּפַעַם בְּפָעַם׃
 9 וַיַּעַן אֹתָם פִּילָטוֹס וַיֹּאמַר רְצוֹנְכֶם שֶׁאַתִּיר לָכֶם אֶת־מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים׃
 10 כִּי יָדַע אֲשֶׁר רַק־מִקִּנְאָה מְסָרוּהוּ רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים׃
 11 וְרָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים הֵסִיתוּ אֶת־הֶהָמוֹן לְבִלְתִּי הַתִּיר לָהֶם כִּי אִם־בַּר־אַבָּא׃
 12 וַיֹּסֶף פִּילָטוֹס וַיַּעַן וַיֹּאמֶר לָהֶם וּמָה־אֵפוֹא רְצוֹנְכֶם שֶׁאֶעֱשֶׂה לַאֲשֶׁר אַתֶּם קֹרְאִים מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים׃
 13 וַיִּקְרְאוּ עוֹד הַצְלֵב אֹתוֹ׃
 14 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם פִּילָטוֹס מָה־אֵפוֹא רָעָה עָשָׂה וְהֵם הִרְבּוּ־עוֹד לִקְרֹא הַצְלֵב אֹתוֹ׃
 15 וַיּוֹאֶל פִּילָטוֹס לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן הָעָם וַיַּתֵּר לָהֶם אֵת בַּר־אַבָּא וְאֵת יֵשׁוּעַ הִכָּה בַשׁוֹטִים וַיִּמְסֹר אוֹתוֹ לְהִצָּלֵב׃


מתיאוס 27
 1 וַיְהִי לִפְנוֹת הַבֹּקֶר וַיִּוָּעֲצוּ כָּל־רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְזִקְנֵי הָעָם עַל־יֵשׁוּעַ לְהֲמִיתוֹ׃
 2 וַיַּאַסְרוּ אֹתוֹ וַיּוֹלִיכוּהוּ מִשָׁם וַיִּמְסְרוּהוּ אֶל־פּוֹנְטִיּוֹס פִּילָטוֹס הַהֶגְמוֹן׃
 11 וְיֵשׁוּעַ הָעֳמַד לִפְנֵי הַהֶגְמוֹן וַיִּשְׁאָלֵהוּ הַהֶגְמוֹן לֵאמֹר הַאַתָּה הוּא מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ אַתָּה אָמָרְתָּ׃
 12 וְרָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְהַזְּקֵנִים דִּבְּרוּ עָלָיו שִׂטְנָתָם וְהוּא לֹא־עָנָה דָבָר׃
 13 וַיֹּאמֶר אֵלָיו פִּילָטוֹס הַאֵינְךָ שֹׁמֵעַ כַּמָּה הֵם מְעִידִים בָּךְ׃
 14 וְלֹא עָנָהוּ אַף־דָּבָר אֶחָד וַיִּתְמַהּ הַהֶגְמוֹן עַד־מְאֹד׃
 15 וְהַהֶגְמוֹן הָיָה מַתִּיר לָעָם בְּכָל־חַג אָסִיר אֶחָד אֵת אֲשֶׁר יֶחְפָּצוּ׃
 16 וּבָעֵת הַהִיא הָיָה לָהֶם אָסִיר מְפוּרְסָם וּשְׁמוֹ בַּר־אַבָּא׃
 17 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִקְהֲלוּ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם פִּילָטוֹס אֶת־מִי תִרְצוּ שֶׁאַתִּיר לָכֶם אֵת בַּר־אַבָּא אוֹ אֶת־יֵשׁוּעַ הַנִּקְרָא בְּשֵׁם־מָשִׁיחַ׃
 18 כִּי יָדַע אֲשֶׁר מִקִּנְאָתָם בּוֹ הִסְגִּרוּהוּ׃
 19 וַיְהִי בְּשִׁבְתּוֹ עַל־כִּסֵּא הַדִּין וַתִּשְׁלַח אֵלָיו אִשְׁתּוֹ לֵאמֹר אַל־תְּהִי יָדְךָ בַּצַּדִּיק הַזֶּה כִּי בַעֲבוּרוֹ הַרְבֵּה עוּנֵּיתִי הַיּוֹם בַּחֲלוֹם׃
 20 וְרָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְהַזְּקֵנִים הִסִּיתוּ אֶת־הֲמוֹן הָעָם לִשְׁאֹל לָהֶם אֵת בַּר־אַבָּא וּלְאַבֵּד אֵת־יֵשׁוּעַ׃
 21 וַיַּעַן הַהֶגְמוֹן וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אֶת־מִי מִשְׁנֵיהֶם תִּרְצוּ שֶׁאַתִּיר לָכֶם וַיֹּאמְרוּ אֵת בַּר־אַבָּא׃
 22 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם פִּילָטוֹס וּמָה־אֶעֱשֶׂה לְיֵשׁוּעַ הַנִּקְרָא בְּשֵׁם־מָשִׁיחַ וַיַּעֲנוּ כוּלָּם יִצָּלֵב׃
 23 וַיֹּאמֶר הַהֶגְמוֹן וּמֶה־עָשָׂה רָעָה וַיִּצְעֲקוּ עוֹד וַיֹּאמְרוּ יִצָּלֵב׃
 24 וַיְהִי כִּרְאוֹת פִּילָטוֹס כִּי לֹא־יוֹעִיל מְאוּמָה וְכִי רָבְתָה עוֹד הַמְּהוּמָה וַיִּקַּח מַיִם וַיִּרְחַץ אֶת־יָדָיו לְעֵינֵי הָעָם וַיֹּאמַר נָקִי אָנֹכִי מִדַּם הַצַּדִּיק הַזֶּה אַתֶּם רְאוּ׃
 25 וַיַּעֲנוּ כָל־הָעָם וַיֹּאמְרוּ דָּמוֹ עָלֵינוּ וְעַל־בָּנֵינוּ׃
 26 אָז הִתִּיר לָהֶם אֵת בַּר־אַבָּא וְאֵת יֵשׁוּעַ הִכָּה בַשׁוֹטִים וַיִּמְסֹר אוֹתוֹ לְהִצָּלֵב׃


לוקס 23
 1 וַיָּקָם כָּל־קְהָלָם וַיּוֹלִיכוּהוּ אֶל־פִּילָטוֹס׃
 2 וַיָּחֵלּוּ לְדַבֵּר עָלָיו שִׂטְנָה לֵאמֹר אֶת־זֶה מָצָאנוּ מֵסִית אֶת־הָעָם וּמֹנֵעַ אוֹתוֹ מִתֵּת מַס לְקֵיסַר בְּאָמְרוֹ כִּי הוּא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ׃
 3 וַיִּשְׁאָלֵהוּ פִילָטוֹס לֵאמֹר הַאַתָּה מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אַתָּה אָמָרְתָּ׃
 4 וַיֹּאמֶר פִּילָטוֹס אֶל־רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְאֶל־הֲמוֹן הָעָם לֹא־מָצָאתִי אַשְׁמָה בָּאִישׁ הַזֶּה׃
 5 וְהֵם הִתְאַמְּצוּ לְדַבֵּר מַדִּיחַ הוּא אֶת־הָעָם בְּלַמְּדוֹ בְּכָל־יְהוּדָה הָחֵל מִן־הַגָּלִיל וְעַד־הֵנָּה׃
 6 וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ פִּילָטוֹס אֶת־שֵׁם הַגָּלִיל וַיִּשְׁאַל אִם־הוּא אִישׁ גְּלִילִי׃
 7 וְכַאֲשֶׁר יָדַע כִּי־מִמֶּמְשֶׁלֶת הוֹרְדוֹס הוּא שְׁלָחוֹ אֶל־הוֹרְדוֹס אֲשֶׁר הָיָה גַם־הוּא בִּירוּשָׁלַיִם בַּיָּמִים הָאֵלֶּה׃
 8 וַיִּשְׂמַח הוֹרְדוֹס עַד־מְאֹד כִּרְאוֹתוֹ אֶת־יֵשׁוּעַ כִּי מִיָּמִים רַבִּים הִתְאַוָּה לִרְאֹת אֹתוֹ כִּי־שָׁמַע אֶת־שָׁמְעוֹ וַיְקַו לִרְאֹת אוֹת אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה׃
 9 וַיֶּרֶב לִשְׁאֹל אוֹתוֹ וְהוּא לֹא־הֵשִׁיב אֹתוֹ דָּבָר׃
 10 וַיַּעַמְדוּ רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְהַסּוֹפְרִים וַיִּתְחַזְּקוּ לְדַבֵּר עָלָיו שִׂטְנָה׃
 11 וַיִּבֶז אֹתוֹ הוֹרְדוֹס הוּא וְצִבְאוֹתָיו וַיְהָתֶל־בּוֹ וַיַּלְבֵּשׁ אוֹתוֹ בֶּגֶד זְהוֹרִית וַיִּשְׁלָחֵהוּ אֶל־פִּילָטוֹס׃
 12 בַּיּוֹם הַהוּא נַעֲשׂוּ פִּילָטוֹס וְהוֹרְדוֹס אֹהֲבִים זֶה לָזֶה כִּי לְפָנִים אֵיבָה בֵינֵיהֶם׃
 13 וַיִּקְרָא פִילָטוֹס אֶת־רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְאֶת־הַשָּׂרִים וְאֶת־הָעָם׃
 14 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הֲבֵאתֶם לְפָנַי אֶת־הָאִישׁ הַזֶּה כְּמֵסִית אֶת־הָעָם וְהִנֵּה אָנֹכִי חֲקַרְתִּיו לְעֵינֵיכֶם וְלֹא מָצָאתִי בָּאִישׁ הַזֶּה כָּל־אַשְׁמָה מִן־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אַתֶּם טוֹעֲנִים אֹתוֹ׃
 15 וְגַם־הוֹרְדוֹס לֹא מָצָא כִּי הֱשִׁיבוֹ אֵלֵינוּ וְהִנֵּה אֵין־חֵטְא מָוֶת לָאִישׁ הַזֶּה׃
 16 עַל־כֵּן אֲיַסְּרֶנּוּ וְאַתִּירֶנּוּ׃
 17 וְלוֹ הָיָה לְהַתִּיר לָהֶם חָבוּשׁ אֶחָד בִּימֵי הֶחָג׃
 18 וַיִּצְעֲקוּ כָל־הֲמוֹנָם וַיֹּאמְרוּ הָסֵר אֶת־זֶה וְהַתֵּר לָנוּ אֵת בַּר־אַבָּא׃
 19 וְהוּא הָיָה אָסוּר בֵּית הַכֶּלֶא עַל־דְּבַר מֶרֶד אֲשֶׁר־נִהְיָה בָעִיר וְעַל־רָצַח׃
 20 וַיֹּסֶף פִּילָטוֹס וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כִּי חָפֵץ לְהַתִּיר אֶת־יֵשׁוּעַ׃
 21 וְהֵמָּה קָרְאוּ לֵאמֹר הַצְלֵב אוֹתוֹ הַצְלֵב׃
 22 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם פַּעַם שְׁלִישִׁית מֶה עָשָׂה זֶה רָעָה כָּל־מִשְׁפַּט מָוֶת לֹא־מָצָאתִי בוֹ עַל־כֵּן אֲיַסְּרֶנּוּ וְאַתִּירֶנּוּ׃
 23 וַיִּפְצְרוּ בוֹ בְּקוֹל גָּדוֹל וַיְבַקְשׁוּ אֲשֶׁר יִצָּלֵב וַיֶּחֱזַק קוֹלָם וְקוֹל רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים׃
 24 וַיִּגְזֹר פִּילָטוֹס אֲשֶׁר תֵּעָשֶׂה בַּקָּשָׁתָם׃
 25 וַיַּתֵּר לָהֶם אֶת־הַנָּתוּן בְּבֵית הָאֲסוּרִים עַל־דְּבָר־מֶרֶד וָרֶצַח אֵת אֲשֶׁר שָׁאָלוּ וְאֶת־יֵשׁוּעַ נָתַן לָהֶם לַעֲשׂוֹת בּוֹ כִּרְצוֹנָם׃

ג'ואן 18
 28 וַיְהִי בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם וַיּוֹלִיכוּ אֶת־יֵשׁוּעַ מִבֵּית קַיָּפָא אֶל־בֵּית הַמִּשְׁפָּט וְהֵמָּה לֹא נִכְנְסוּ שָׁמָּה לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא־יִטַּמְּאוּ כִּי                   אִם־יֹאכְלוּ אֶת־הַפָּסַח׃
 29 וַיֵּצֵא פִילָטוֹס אֲלֵיהֶם וַיֹּאמַר מַה־תַּאֲשִׁימוּ אֶת־הָאִישׁ הַזֶּה׃
 30 וַיַּעֲנוּ וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו לוּלֵא הָיָה זֶה עֹשֶׂה רָע כִּי עַתָּה לֹא הִסְגַּרְנוּהוּ אֵלֶיךָ׃
 31 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם פִּילָטוֹס קְחוּ אֹתוֹ אַתֶּם וְשִׁפְטוּהוּ כְתוֹרַתְכֶם וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הַיְּהוּדִים אֵין־לָנוּ רְשׁוּת לְהָמִית אִישׁ׃
 32 לְמַלֹּאת דְּבַר יֵשׁוּעַ אֲשֶׁר דִּבֵּר לִרְמֹז אֵי־זוֹ מִיתָה סוֹפוֹ לָמוּת׃
 33 וַיָּשָׁב פִּילָטוֹס אֶל־בֵּית הַמִּשְׁפָּט וַיִּקְרָא אֶל־יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַאַתָּה הוּא מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים׃
 34 וַיַּעַן אֹתוֹ יֵשׁוּעַ לֵאמֹר הֲמִלִּבְּךָ תְּדַבֵּר זֹאת אוֹ אֲחֵרִים הִגִּידוּ־לְךָ עָלָי׃
 35 וַיֹּאמֶר פִּילָטוֹס הֲכִי אָנֹכִי יְהוּדִי הֲלֹא עַמְּךָ וְרָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים הִסְגִּירוּךָ אֵלָי מֶה עָשִׂיתָ׃
 36 וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר מַלְכוּתִי אֵינֶנָּה מִן־הָעוֹלָם הַזֶּה לוּ־הָיְתָה מַלְכוּתִי מִן־הָעוֹלָם הַזֶּה כִּי אָז נִלְחֲמוּ לִי מְשָׁרֲתַי לְבִלְתִּי הִמָּסֵר בְּיַד הַיְּהוּדִים אֲבָל עַתָּה מַלְכוּתִי אֵינֶנָּה מִפֹּה׃
 37 וַיֹּאמֶר אֵלָיו פִּילָטוֹס אִם־כֵּן אֵפוֹא מֶלֶךְ אָתָּה וַיַּעַן יֵשׁוּעַ לֵאמֹר אַתָּה אָמַרְתָּ כִּי־מֶלֶךְ אָנֹכִי לָזֹאת נוֹלַדְתִּי וְלָזֹאת בָּאתִי בָעוֹלָם לְהָעִיד לָאֱמֶת כָּל־אֲשֶׁר הוּא מִן־הָאֱמֶת יִשְׁמַע בְּקוֹלִי׃
 38 וַיֹּאמֶר אֵלָיו פִּילָטוֹס מָה הִיא הָאֱמֶת וְאַחֲרֵי דַבְּרוֹ זֹאת יָצָא שֵׁנִית אֶל־הַיְּהוּדִים וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אֲנִי לֹא־מָצָאתִי בוֹ כָּל־עָוֹן׃
 39 הֵן מִנְהַג הוּא לָכֶם שֶׁאֲשַׁלַּח לָכֶם אִישׁ אֶחָד חָפְשִׁי בַּפָּסַח רְצוֹנְכֶם שֶׁאֲשַׁלַּח לָכֶם אֶת־מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים׃
 40 וַיּוֹסִיפוּ וַיִּצְעֲקוּ לֵאמֹר לֹא אֶת־הָאִישׁ הַזֶּה אֶלָּא אֶת־בַּר־אַבָּא וּבַר־אַבָּא הָיָה שֹׁדֵד׃

ג'ואן 19
 1 אָז לָקַח פִּילָטוֹס אֶת־יֵשׁוּעַ וַיְיַסְּרֵהוּ בַּשּׁוֹטִים׃
 2 וַיְשָׂרֲגוּ אַנְשֵׁי הַצָּבָא עֲטֶרֶת קֹצִים וַיָּשִׁימוּ עַל־רֹאשׁוֹ וַיַּעֲטוּהוּ לְבוּשׁ אַרְגָּמָן׃
 3 וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם לְךָ מֶלֶך הַיְּהוּדִים וַיַּכּוּהוּ עַל־הַלֶּחִי׃
 4 וַיֵּצֵא פִילָטוֹס עוֹד הַחוּצָה וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הִנְנִי מוֹצִיא אֹתוֹ אֲלֵיכֶם לְמַעַן תֵּדְעוּ כִּי לֹא־מָצָאתִי בוֹ כָּל־עָוֹן׃
 5 וְיֵשׁוּעַ יָצָא הַחוּץ וְעָלָיו עֲטֶרֶת הַקֹּצִים וּלְבוּשׁ הָאַרְגָּמָן וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם פִּילָטוֹס הִנֵּה הָאָדָם׃
 6 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאוּהוּ רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְהַמְשָׁרֲתִים וַיִּצְעֲקוּ לֵאמֹר הַצְלֵב הַצְלֵב וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם פִּילָטוֹס קָחוּהוּ אַתֶּם וְהַצְלִיבוּהוּ כִּי אָנֹכִי לֹא־מָצָאתִי בוֹ אָשְׁמָה׃
 7 וַיַּעֲנוּ הַיְּהוּדִים וַיֹּאמְרוּ תּוֹרָה יֶשׁ־לָנוּ וְעַל־פִּי תוֹרָתֵנוּ חַיַּב־מִיתָה הוּא כִּי־עָשָׂה עַצְמוֹ בֶּן־אֱלֹהִים׃
 8 וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ פִּילָטוֹס אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה וַיֹּאסֶף לֵרֹא עוֹד׃
 9 וַיָּשָׁב וַיָּבֹא אֶל־בֵּית הַמִּשְׁפָּט וַיֹּאמֶר אֶל־יֵשׁוּעַ מֵאַיִן אָתָּה וְלֹא־הֱשִׁיבוֹ יֵשׁוּעַ דָּבָר׃
 10 וַיֹּאמֶר אֵלָיו פִּילָטוֹס אֵלַי לֹא תְדַבֵּר הֲלֹא יָדַעְתָּ כִּי יֶשׁ־לְאֵל יָדִי לִצְלָבְךָ וְיֶשׁ־לְאֵל יָדִי לְשַׁלְּחֶ׃
 11 וַיַּעַן יֵשׁוּעַ לֵאמֹר לֹא הָיְתָה־לְּךָ רְשׁוּת עָלַי לוּלֵא נִתַּן־לְךָ מִלְּמָעְלָה לָכֵן עֲוֹן הַמַּסְגִּיר אֹתִי אֵלֶיךָ גָּדוֹל מֵעֲוֹנֶךָ׃
 12 אָז יְבַקֵּשׁ פִּילָטוֹס לְשַׁלְּחוֹ וְהַיְּהוּדִים קָרְאוּ וַיֹּאמְרוּ אִם־תְּשַׁלַּח אֶת־זֶה אֵינְךָ אֹהֵב לְקֵיסַר כִּי כָל־הָעֹשֶׂה עַצְמוֹ מֶלֶךְ מֹרֵד בְּקֵיסַר הוּא׃
 13 וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ פִּילָטוֹס אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה הוֹצִיא אֶת־יֵשׁוּעַ וַיֵּשֶׁב עַל־כִּסֵּא הַמִשְׁפָּט בַּמָּקוֹם הַנִּקְרָא רִצְפָה וּבִלְשׁוֹנָם גַּבְּתָא׃
 14 וְהָעֵת עֶרֶב פֶּסַח וְכַשָּׁעָה הָשִּׁשִּׁית וַיֹּאמֶר אֶל־הַיְּהוּדִים הִנֵּה מַלְכְּכֶם וְהֵם זָעֲקוּ טוּל טוּל צְלֹב אֹתוֹ׃
 15 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם פִּילָטוֹס הֲצָלֹב אֶצְלֹב אֶת־מַלְכְּכֶם וַיַּעֲנוּ רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים אֵין־לָנוּ מֶלֶךְ כִּי אִם־קֵיסָר׃
 16 אָז מְסָרוֹ אֲלֵיהֶם לְהִצָּלֵב וַיִּקְחוּ אֶת־יֵשׁוּעַ וַיּוֹלִיכוּהוּ׃

תהילים ק"י - האם המזמור מדבר על ישו

תהלים ק"י במסורה, ובגרסא היוונית תהלים ק"ט, מצוטט רבות בספרי הבשורות ובאיגרות ובשאר הכתבים להלן הרשימה:

מארקוס 12:35-37
 35 וְיֵשׁוּעַ מְלַמֵּד בַּמִּקְדָּשׁ וַיַּעַן וַיֹּאמַר: אֵיךְ יֹאמְרוּ הַסּוֹפְרִים כִּי הַמָּשִׁיחַ בֶּן־דָּוִד הוּא׃
 36 הֲלֹא דָוִד אָמַר בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ: נְאוּם יְהֹוָה לַאֲדֹנִי שֵׁב לִימִינִי עַד־אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ׃
 37 הִנֵּה־דָוִד בְּעַצְמוֹ קֹרֵא־לוֹ אָדוֹן וְאֵיךְ הוּא בְנוֹ, וַיֶּאֱהַב רֹב הָעָם לִשְׁמֹעַ אֹתוֹ׃

מתי 22:41-46
 41 וַיְהִי בְּהִקָּהֵל הַפְּרוּשִׁים וַיִּשְׁאָלֵם יֵשׁוּעַ לֵאמֹר׃
 42 מַה־תֹּאמְרוּ לַמָּשִׁיחַ בֶּן־מִי הוּא וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בֶּן־דָּוִד׃
 43 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם וְאֵיךְ קָרָא־לוֹ דָוִד בָּרוּחַ אָדוֹן בְּאָמְרוֹ׃
 44 נְאוּם יְהוָה לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי עַד־אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ׃
 45 וְעַתָּה אִם־דָּוִד קֹרֵא לוֹ אָדוֹן אֵיךְ הוּא בְּנוֹ׃
 46 וְלֹא־יָכֹל אִישׁ לַעֲנוֹת אֹתוֹ דָּבָר, וְלֹא־עָרַב עוֹד אִישׁ אֶת־לִבּוֹ מִן־הַיּוֹם הַהוּא לִשְׁאֹל אוֹתוֹ׃

לוקס 20:41-44
 41 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אֵיךְ יֹאמְרוּ לַמָּשִׁיחַ שֶׁהוּא בֶּן־דָּוִד׃
 42 וְדָוִד בְּעַצְמוֹ אָמַר בְּסֵפֶר תְּהִלִּים נְאוּם־יְהֹוָה לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי׃
 43 עַד־אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ׃
 44 הִנֵּה דָּוִד קֹרֵא לוֹ אָדוֹן וְאֵיךְ הוּא בְּנוֹ׃

עד הנה ציטוטים מהבשורות כפי שאתם רואים כולם מהבשורות הסינופטיות, יש רק לשאול מה ישו מתכוון בשאלתו איך יתכן שהמשיח הוא בן דוד הרי כל הגנאולוגיה במתי ובלוקס מיחסים את המשיח לדוד המלך. מאמיני השילוש ואלוהותו של ישו רוצים לומר שישו בא להעביר מסר שהוא האלוהות בעצמו מכיון שהוא איננו בן דוד בלבד מצד הבשר, אלא הוא אף יותר מזה - הוא אדונו של דוד, האלוהים של דוד המלך. למאמיני האחדות ושישו איננו אלוהות זאת שאלה לא קלה, מה ישו התכוון. לגבי השאלה שגם לפי הבשורה של מתי היהודים לא יכלו לענות לו, התשובה פשוטה, דוד המלך קורא למשיח "אדונו" מאחר שהוא איננו בנו אלא מזרעו אחרי דורות רבים, וגם התואר "אדון" מצאנו שאהרון קרא למשה "אדוני" למרות שהיה גדול מבוגר ממנו, הסיבה היא שמשה נתעלה על אהרון בכמה מידות , משה היה נביא גדול מאהרון כמו שכתוב "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" משה היה כמלך והמלוכה גדולה מהכהונה וכן הלאה, לכן מובן ולא קשה למה דוד המלך קורא לבנו וזרעו המשיח "אדון", גם המשיח ימלוך על כל העולם, ויקבץ ישראל וכו'...

מעשה השליחים 2:33-35
 33 וְעַתָּה אַחֲרֵי הִנָּשְׂאוֹ בִּימִין הָאֱלֹהִים לָקַח מֵאֵת אָבִיו אֶת־הַבְטָחַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וַיִּשְׁפֹּךְ אֶת־אֲשֶׁר אַתֶּם רֹאִים וְשֹׁמְעִים׃
 34 כִּי דָוִד לֹא עָלָה הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה הוּא אֹמֵר נְאוּם־יְהֹוָה לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי׃
 35 עַד־אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ׃

אל העברים 1:13-14
13 וְאֶל־מִי מִן־הַמַּלְאָכִים אָמַר מֵעוֹלָם שֵׁב לִימִינִי עַד־אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ׃
14 הֲלֹא כוּלָּם רוּחוֹת הַשָּׁרֵת הֵמָּה שְׁלוּחִים לְעֶזְרָה בְּעַד הַבָּאִים לָרֶשֶׁת אֶת־הַיְשׁוּעָה׃

אל העברים 5:5-10
 5 וְכֵן הַמָּשִּׁיחַ לֹא־כִבֵּד אֶת־נַפְשׁוֹ לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל כִּי אִם־מִי שֶׁאָמַר אֵלָיו בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ׃
 6 כְּמוֹ שֶׁאָמַר גַּם־בְּמָקוֹם אַחֵר אַתָּה־כֹהֵן לְעוֹלָם עַל־דִּבְרָתִי מַלְכִּי־צֶדֶק׃
 10 וְהָאֱלֹהִים קָרָא־לוֹ כֹּהֵן גָּדוֹל עַל־דִּבְרָתִי מַלְכִּי־צֶדֶק׃

אל העברים 7:17-21
 17 כִּי־הֵעִיד עָלָיו אַתָּה־כֹהֵן לְעוֹלָם עַל־דִּבְרָתִי מַלְכִּי־צֶדֶק׃
21 כִּי הֵמָּה נִתְכַּהֲנוּ בְלִי־שְׁבוּעָה וְזֶה בִּשְׁבוּעָה עַל־יְדֵי הָאֹמֵר לוֹ נִשְׁבַּע יְהֹוָה וְלֹא יִנָּחֵם אַתָּה־כֹהֵן לְעוֹלָם עַל־דִּבְרָתִי מַלְכִּי־צֶדֶק׃


לאחר שצטטתי את המקורות מהבורות החדשה, הנה לפניכם תהילה ק"י בשלמותו:

תהלים 110:
 1 לדָוִד מִזְמוֹר, נְאֻם יְהוָה לַאדֹנִי: שֵׁב לִימִינִי, עַד־אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ׃
 2 מַטֵּה־עֻזְּךָ יִשְׁלַח יְהוָה מִצִּיּוֹן, רְדֵה בְּקֶרֶב אֹיְבֶיךָ׃
 3 עַמְּךָ נְדָבֹת בְּיוֹם חֵילֶךָ, בְּהַדְרֵי־קֹדֶשׁ מֵרֶחֶם מִשְׁחָר - לְךָ טַל יַלְדֻתֶיךָ׃
 4 נִשְׁבַּע יְהוָה וְלֹא יִנָּחֵם: אַתָּה־כֹהֵן לְעוֹלָם, עַל־דִּבְרָתִי מַלְכִּי־צֶדֶק׃
 5 אֲדֹנָי עַל־יְמִינְךָ, מָחַץ בְּיוֹם־אַפּוֹ מְלָכִים׃
 6 יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת, מָחַץ רֹאשׁ עַל־אֶרֶץ רַבָּה׃
 7 מִנַּחַל בַּדֶּרֶךְ יִשְׁתֶּה, עַל־כֵּן יָרִים רֹאשׁ׃

טענת הנוצרים מאמיני השילוש:
לדוד מזמור, מזמור שאמר אותו דוד, נאם ה' לאדוני - האב הוי"ה אמר "לאדוני" נ"ון קמוצה לאדון של דוד היינו לבן לישו "שב לימיני עד אשית אויבך הדם לרגליך". האב אומר ונשבע, אתה ישו בני "כהן לעולם", אחרי המסדר של מלכיצדק מלך שלם שהיה מלך וכהן. דוד המלך אומר: "אדוני על ימינך" - ישו שהוא אדוני כאמור - יושב על ימינך האב הוי"ה.

הכשל בפירוש הנוצרי:
איך יתכן שישו שהוא שוה לאב בכל יצטרך את עזרתו ותמיכתו של האב עד ישית אויביו הדום לרגליו, וכפי שהרד"ק אומר בפירושו על המזמור הזה: "ועל טעות אמונתם תאמר להם: אם האב והבן הם אלהות, אין האחד צריך לחבירו, כי לא יקרא אלוה אם יצטרך לזולתו. ואיך יאמר האב לבן שב לימיני עד אשית אויביך, אם כן צריך הוא לימינו, ולעזרתו. אם כן חולשה אתו, והאלוה אינו חלש וחסר היכולת." ובכלל מה שייך צד ימין ושמאל וכי האב גם הוא התגשם בבשר שעכשיו ישו יכול לשבת לצד ימינו ואולי רוח הקודש לשמאלו? השבועה של "אתה כהן לעולם", בספר ירמיהו אנו קוראים שלעתיד לבוא באחרית הימים המקדש השלישי יבנה והכהנים מזרע צדוק יכהנו וישרתו במזבח ובמקדש, לאור תמיהתם של בני הדור וכן הנוצרים עד לימינו שחושבים שה' מאס במשפחת הכהונה ובקורבנות שהרי החליפם התלוי במותו על הצלב והפיכתו לכהן גדול ולקורבן אולטמטיבי, על זה עונה ירמיהו ומוחץ את ראשם: ירמיהו פרק לג (כ) כֹּה אָמַר ה' אִם תָּפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי הַיּוֹם וְאֶת בְּרִיתִי הַלָּיְלָה וּלְבִלְתִּי הֱיוֹת יוֹמָם וָלַיְלָה בְּעִתָּם: (כא) גַּם בְּרִיתִי תֻפַר אֶת דָּוִד עַבְדִּי מִהְיוֹת לוֹ בֵן מֹלֵךְ עַל כִּסְאוֹ וְאֶת הַלְוִיִּם הַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתָי: (כד) הֲלוֹא רָאִיתָ מָה הָעָם הַזֶּה דִּבְּרוּ לֵאמֹר שְׁתֵּי הַמִּשְׁפָּחוֹת אֲשֶׁר בָּחַר ה' בָּהֶם וַיִּמְאָסֵם וְאֶת עַמִּי יִנְאָצוּן מִהְיוֹת עוֹד גּוֹי לִפְנֵיהֶם: (כה) כֹּה אָמַר ה' אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי: זה ברור ומובן בתנ"ך שהשבועה והברית בין ה' ואהרון הכהן שרק מזרעו יהיו כוהנים ולכן לא יתכן שאיש אשר איננו מזרע אהרון יהיה כהן, ולכן איננו מקבלים שישו הוא מלך וכהן שהרי א"כ הברית הופרה.

הפירוש היהודי בקצרה:
"לדָוִד מִזְמוֹר" - זהו מזמור שחיבר אחד ממחברי התהילות על דוד, שכן האות למ"ד לדוד משמשת כ"על" אודות דוד, כמו שנאמר תהלים פרק צב א מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת, או שדוד הוא המחבר של המזמור - רק כתב את המזמור שיזמרו וישוררו אותו הלוים בבית המקדש לכן בא בלשון זאת.

"נְאֻם יְהוָה לַאדֹנִי" - המשורר אומר נְאֻם יְהוָה כך אמר ה' לַאדֹנִי לדוד, "שֵׁב לִימִינִי" שב לצידי תחת חסותי והגנתי. או "שֵׁב" לימיני הכונה המתן (שמות כד יד,ויקרא יב ד,במדבר כב יט,הושע ג ג) וחכה לתשועת יד ימיני וזרועי, המתן עד שאשית אויביך הדום לרגליך.

"עַד־אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ" - עד שאשית איביך תחת רגליך כמו שכתוב בשמואל ב כב לח-לט "אֶרְדְּפָה אֹיְבַי וָאַשְׁמִידֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם: וָאֲכַלֵּם וָאֶמְחָצֵם וְלֹא יְקוּמוּן וַיִּפְּלוּ תַּחַת רַגְלָי:"

"נִשְׁבַּע יְהוָה" -  ככתוב בשמואל ב ג ט-י  "...כִּי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לְדָוִד...וּלְהָקִים אֶת־כִּסֵּא דָוִד עַל־יִשְׂרָאֵל וְעַל־יְהוּדָה"

"וְלֹא יִנָּחֵם" -  ככתוב בשמואל א טו כח-כט "...וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ, וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם..."

תהלים 132:11-12
 11 נִשְׁבַּע־יְהוָה לְדָוִד אֱמֶת לֹא־יָשׁוּב מִמֶּנָּה (=ולא ינחם) מִפְּרִי בִטְנְךָ אָשִׁית לְכִסֵּא־לָךְ׃
 12 אִם־יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ בְּרִיתִי וְעֵדֹתִי זוֹ אֲלַמְּדֵם גַּם־בְּנֵיהֶם עֲדֵי־עַד (=לעולם) יֵשְׁבוּ לְכִסֵּא־לָךְ׃


"אַתָּה־כֹהֵן לְעוֹלָם" -  אתה מלך שליט וזרעך לעולם ועד, ככתוב בשמואל ב כג ה "כִּי־לֹא־כֵן בֵּיתִי עִם־אֵל כִּי בְרִית עוֹלָם שָׂם לִי עֲרוּכָה בַכֹּל וּשְׁמֻרָה כִּי־כָל־יִשְׁעִי וְכָל־חֵפֶץ כִּי־לֹא יַצְמִיחַ". ובתהלים פט ד-ה "כָּרַתִּי בְרִית לִבְחִירִי נִשְׁבַּעְתִּי לְדָוִד עַבְדִּי׃ עַד־עוֹלָם אָכִין זַרְעֶךָ וּבָנִיתִי לְדֹר־וָדוֹר כִּסְאֲךָ סֶלָה׃"

"עַל־דִּבְרָתִי מַלְכִּי־צֶדֶק" - שדוד יהיה מלך אחרי דברת = מסדר מלכי ירושלים שנקראים "מלכי צדק" "אדני צדק". (בראשית יד יח, יהושע י א)

המילה "כהן" בלשון הקודש העברית והתנכ"ית במשמעה או כהן משרת או מלך ושליט. להלן הדוגמאות שהמילה כהן במשמעה "מלך" "שליט" וכדומה:

נא השוו את הפסוקים בספר שמואל ובדברי הימים, ותראו שהמילה "כהן" במשמעה "ראש" "שליט" וכדומה לשון שררה.
שמואל ב ח טז-יח
 16 וְיוֹאָב בֶּן־צְרוּיָה עַל־הַצָּבָא וִיהוֹשָׁפָט בֶּן־אֲחִילוּד מַזְכִּיר׃
 17 וְצָדוֹק בֶּן־אֲחִיטוּב וַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן־אֶבְיָתָר כֹּהֲנִים וּשְׂרָיָה סוֹפֵר׃
 18 וּבְנָיָהוּ בֶּן־יְהוֹיָדָע וְהַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי וּבְנֵי דָוִד כֹּהֲנִים הָיוּ׃

דברי הימים א יח טו-יז
 15 וְיוֹאָב בֶּן־צְרוּיָה עַל־הַצָּבָא וִיהוֹשָׁפָט בֶּן־אֲחִילוּד מַזְכִּיר׃
 16 וְצָדוֹק בֶּן־אֲחִיטוּב וַאֲבִימֶלֶךְ בֶּן־אֶבְיָתָר כֹּהֲנִים וְשַׁוְשָׁא סוֹפֵר׃
 17 וּבְנָיָהוּ בֶּן־יְהוֹיָדָע עַל־הַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי וּבְנֵי־דָוִיד הָרִאשֹׁנִים לְיַד הַמֶּלֶךְ׃

הנה גם התרגום הפופלורי והמקודש לחלק מהנוצרים הלוא הוא התרגום קינג גיימס KJV מתרגם את המילה "כהנים" בסוף הפסוק בשמואל ב ח יח: "and David's sons were chief rulers" שכוונה לשליטים בדרגה ראשונה. (כמו כן ה-KJV מתרגם כהן כשליט גם בשמואל ב כ כו, ובמלכים א ד ה)
גם התרגום היווני על הפסוק בשמואל ב ח יח מתרגם את המילה "כהנים" - αὐλάρχαι , שמשמעו לשון "שרים" בניגוד למילה בפסוק הקודם על צדוק ואחימלך שהיו ἱερεῖς שמשמעו "כהנים" במונח הקלאסי של משרת אלוקים. גם התרגום הפשיטתא על הספר (מהמאה 7) משתמש במילה "רוְרבין" כמו בתרגום יונתן "רברבין" שמשמעו "גדולים" שרים וחשובים.

לכן לומר שה' נשבע לדוד או למשיח שיהיה כהן, בזמן אין לזה זכר בשום מקום אחר בתנ"ך וגם זה נוגד ומבטל את הברית של ה' עם אהרון. הפירוש הנוצרי שעליו מבוסס כל ספר אל העבריים כושל ונופל על ירכיו צבה.

האם ישו ביקש להמסר לצליבה

הנה בבשורות הסינופטיות ישו מתפלל לאב שיעביר ממנו את הכוס התרעלה הזאת ושלא ימסר לצליבה, אומנם בבשורה על פי יוחנן - ישו חפץ ורוצה בצליבה. אכן זהו שוב נסיון של יוחנן ליפות ולשפר את הבשורה ואולי גם להסיר את הסתירה החזיתית בתוך הבשורות עצמן שמצד אחד ישו יודע ומבין שהוא הולך להצלב ולמות לכפרת חטאי העולם, ומצד שני ישו מתפלל שהאב יסיר ויעביר ממנו את השעה הרעה וכוס התרעלה הזאת.

מרקוס 14:35-36
35 וַיַּעֲבֹר מְעַט מִשָּׁם וָהָלְאָה וַיִּפֹּל אַרְצָה וַיִּתְפַּלֵּל אֲשֶׁר אִם־יוּכַל הֱיוֹת תַּעֲבֹר מֵעָלָיו הַשָּׁעָה הַזֹּאת׃

36 וַיֹּאמַר אַבָּא אָבִי כֹּל תּוּכַל הַעֲבֶר־נָא מֵעָלַי אֶת־הַכּוֹס הַזֹּאת אַךְ־לֹא אֶת־אֲשֶׁר אֲנִי רוֹצֶה כִּי אִם־אֵת אֲשֶׁר־אָתָּה׃

מתיאוס 26:39
וַיֵּלֶךְ מְעַט מֵאִתָּם וַיִּפֹּל עַל־פָּנָיו וַיִּתְפַּלֵּל לֵאמֹר אָבִי אִם־יוּכַל לִהְיוֹת תַּעֲבָר־נָא מֵעָלַי הַכּוֹס הַזֹּאת אַךְ לֹא כִרְצוֹנִי כִּי אִם־כִּרְצוֹנֶךָ׃

לוקס 22:41-42
41 וְהוּא נִפְרַד מֵהֶם הַרְחֵק כִּקְלַֹע אָבֶן וַיִּכְרַע עַל־בִּרְכָּיו וַיִּתְפַּלֵּל לֵאמֹר׃

42 אָבִי אִם־תִּרְצֶה לְהַעֲבִיר מֵעָלַי אֶת־הַכּוֹס הַזֹּאת אַךְ אַל־יְהִי כִרְצוֹנִי כִּי אִם־כִּרְצוֹנֶךָ׃

יוחנן 12:23-28
23 וַיַּעַן אוֹתָם יֵשׁוּעַ וַיֹּאמַר בָּאָה הַשָּׁעָה שֶׁיִּפֹאַר בֶּן־הָאָדָם׃
27 עַתָּה נִבְהֲלָה נַפְשִׁי, וּמַה אֹמַר: הַצִּילֵנִי אָבִי מִן־הַשָּׁעָה הַזֹּאת? - אַךְ עַל־כֵּן הִגַּעְתִּי לַשָּׁעָה הַזֹּאת!׃

28 אָבִי פָּאֵר אֶת־שְׁמֶךָ, וַיֵּצֵא קוֹל מִן־הַשָּׁמַיִם אֹמֵר: "פֵּאַרְתִּי וַאֲפָאֵר עוֹד"׃

יוחנן 18:11
וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ אֶל־פֶּטְרוֹס הָשֵׁב חַרְבְּךָ אֶל־נְדָנָהּ הֲלֹא־אֶשְׁתֶּה אֶת־הַכּוֹס אֲשֶׁר נָתַן־לִי אָבִי׃

האם משתמע שישו אלוה מהבורות החדשה

הפסוקים שמשמע שלא:

יוחנן 20:17
וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ יֵשׁוּעַ: אַל־תִּגְּעִי בִי, כִּי עוֹד לֹא עָלִיתִי אֶל־אָבִי, וּלְכִי־נָא אֶל־אַחַי וְהַגִּידִי לָהֶם: אֲנִי עֹלֶה אֶל־אָבִי וַאֲבִיכֶם, וְאֶל־אֱלֹהַי וֵאלֹהֵיכֶם׃

קימת ישו מהמתים

 1 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר עָבַר יוֹם הַשַּׁבָּת, וַתִּקְנֶינָה מִרְיָם הַמַּגְדָּלִית, וּמִרְיָם אֵם יַעֲקֹב, וּשְׁלֹמִית סַמִּים לָלֶכֶת וְלָסוּךְ אֹתוֹ בָּהֶם׃
 2 וּבְאֶחָד בַּשַּׁבָּת בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם, בָּאוּ אֶל־הַקָּבֶר כַּעֲלוֹת הַשָּׁמֶשׁ׃
 3 וַתֹּאמַרְנָה אִשָּׁה אֶל־אֲחוֹתָהּ מִי יָגֶל־לָנוּ אֶת־הָאֶבֶן מֵעַל פֶּתַח הַקָּבֶר׃
 4 וּבְהַבִּיטָן רָאוּ וְהִנֵּה נִגְלְלָה הָאָבֶן כִּי הָיְתָה גְּדֹלָה מְאֹד׃
 5 וַתָּבֹאנָה אֶל־תּוֹךְ הַקָּבֶר וַתִּרְאֶינָה בָּחוּר אֶחָד ישֵּׁב מִיָּמִין וְהוּא עֹטֶה שִׂמְלָה לְבָנָה וַתִּשְׁתּוֹמַמְנָה׃
 6 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶן אַל־תִּשְׁתּוֹמַמְנָה אֶת־יֵשׁוּעַ הַנָּצְרִי הַנִּצְלָב אַתֵּן מְבַקְשׁוֹת הוּא קָם אֵינֶנּוּ פֹה הִנֵּה־זֶה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הִשְׁכִּיבוּהוּ בוֹ׃
 7 וְאַתֵּן לֵכְנָה וְהִגַּדְתֶּן לְתַלְמִידָיו וּלְפֶטְרוֹס כִּי הוֹלֵךְ הוּא לִפְנֵיכֶם הַגָּלִילָה וְשָׁם תִּרְאוּהוּ כַּאֲשֶׁר אָמַר לָכֶם׃
 8 וַתְּמַהֵרְנָה לָצֵאת וַתְּנוּסֶינָה מִן־הַקֶּבֶר כִּי אֲחָזָתַן רְעָדָה וְתִמָּהוֹן וְלֹא־הִגִּידוּ דָבָר לְאִישׁ כִּי יָרֵאוּ׃
(מכאן מתחילה הסיומת הארוכה יותר של מרקוס)
 9 וְהוּא כַּאֲשֶׁר קָם מִן־הַמֵּתִים בְּאֶחָד בַּשַּׁבָּת נִרְאָה בָרִאשֹׁנָה אֶל־מִרְיָם הַמַּגְדָּלִית אֲשֶׁר גֵּרַשׁ מִמֶּנָּה שִׁבְעָה שֵׁדִים׃
 10 וַתֵּלֶךְ וַתַּגֵּד לָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ עִמּוֹ וְהֵם מִתְאַבְּלִים וּבֹכִים׃
 11 וְכַאֲשֶׁר שָׁמְעוּ כִּי חַי וְנִרְאָה אֵלֶיהָ לֹא הֶאֱמִינוּ לָהּ׃
 12 וְאַחֲרֵי־כֵן נִרְאָה בִּדְמוּת אַחֶרֶת לִשְׁנַיִם מֵהֶם בַּדָּרֶךְ בִּהְיֹתָם יוֹצְאִים הַשָׂדֶה׃
 13 וְהֵם הָלְכוּ וַיַּגִּידוּ לָאֲחֵרִים וְגַם־לָהֶם לֹא הֶאֱמִינוּ׃
 14 וּבָאַחֲרֹנָה נִרְאָה לְעַשְׁתֵּי הֶעָשָׂר בִּהְיוֹתָם מְסוּבִּים לֶאֱכֹל, וַיְחָרֵף חֶסְרוֹן אֱמוּנָתָם וּקְשִׁי לְבָבָם אֲשֶׁר לֹא־הֶאֱמִינוּ לְרֹאָיו וְהוּא נֵעוֹר מִן־הַמֵּתִים׃
 15 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לְכוּ אֶל־כָּל־הָעוֹלָם וְקִרְאוּ אֶת־הַבְּשׂוֹרָה לְכָל־הַבְּרִיאָה׃
 16 הַמַּאֲמִין וְנִטְבָּל הוּא יִוָּשֵׁעַ וַאֲשֶׁר לֹא־יַאֲמִין יֶאְשָׁם׃
 17 וְאֵלֶּה הָאֹתוֹת אֲשֶׁר יִלָּווּ אֶל־הַמַּאֲמִינִים יְגָרֲשׁוּ שֵׁדִים בִּשְׁמִי וּבִלְשֹׁנוֹת חֲדָשׁוֹת יְדַבֵּרוּ׃
 18 נְחָשִׁים יִשְׂאוּ בִּידֵיהֶם וְיִשְׁתּוּ סַם־הַמָּוֶת וְלֹא יַזִּיקֵם עַל־חוֹלִים יָשִׂימוּ אֶת־יְדֵיהֶם וְיִיטַב לָהֶם׃
 19 וַיְהִי אַחֲרֵי אֲשֶׁר־דִּבֶּר אִתָּם הָאָדוֹן וַיִּנָּשֵׂא הַשָּׁמָיְמָה וַיֵּשֶׁב לִימִין הָאֱלֹהִים׃
 20 וְהֵמָּה יָצְאוּ וַיִּקְרְאוּ בְּכָל־הַמְּקֹמוֹת וְיַד הָאָדוֹן הָיָה עִמָּהֶם וַיְחַזֵּק אֶת־הַדָּבָר בָּאֹתוֹת הַבָּאוֹת אַחֲרָיו אָמֵן׃
 (Mar 16:1-20 DLZ)

סיכום:
מי באו: 3 נשים. מרים המגדלית, מרים אם יעקב, שולמית.
מתי באו: כעלות השמש בבוקר השכם.
האבן נגללה.
מי ראו שם: בחור אחד.
מה אמר להם: ללכת לומר לתלמידים ולפטרוס שיפגשו את ישו בגליל.
------------------------------------------------------------------------
ישו נראה בראשונה למרים המגדלית, היא הלכה והגידה לאנשים - והם לא האמינו.
ישו בשניה נראה בדמות אחרת לשני אנשים. הם הלכו הגידו לאנשים אחרים - והם לא האמינו.
ישו באחרונה נראה ל-11 התלמידים המסובים, והוכיח אותם על שלא האמינו לאנשים אחרים שהעידו שקם מן המתים.


 1 וְאַחֲרֵי מוֹצָאֵי הַשַׁבָּת כְּשֶׁהֵאִיר לְאֶחָד בַּשַׁבָּת בָּאָה מִרְיָם הַמַּגְדָּלִית, וּמִרְיָם הָאַחֶרֶת, לִרְאוֹת אֶת־הַקָּבֶר׃
 2 וְהִנֵּה רָעָשׁ גָּדוֹל הָיָה כִּי־מַלְאַךְ יְהֹוָה יָרַד מִן־הַשָּׁמַיִם וַיִּגַּשׁ וַיָּגֶל אֶת־הָאֶבֶן מִן־הַפֶּתַח וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ׃
 3 וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה הַבָּרָק וּלְבוּשׁוֹ לָבָן כַּשָׁלֶג׃
 4 וַיִּבָּהֲלוּ הַשֹׁמְרִים מִפַּחְדּוֹ וַיִּהְיוּ כַּמֵּתִים׃
 5 וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ וַיֹּאמֶר אֶל־הַנָּשִׁים אַתֵּן אַל־תִּירֶאןָ הֵן יָדַעְתִּי כִּי אֶת־יֵשׁוּעַ הַנִּצְלָב אַתֵּן מְבַקְשׁוֹת׃
 6 הוּא אֵינֶנּוּ פֹה כִּי־קָם כַּאֲשֶׁר אָמָר, בֹּאנָה וּרְאֶינָה אֶת־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁכַב־שָׁם הָאָדוֹן׃
 7 לֵכְנָה מַהֵר וְהִגַּדְתֶּן לְתַלְמִידָיו כִּי קָם מִן־הַמֵּתִים וְהִנֵּה הוּא הוֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם הַגָּלִילָה וְשָׁם תִּרְאוּהוּ הִנֵּה אָמַרְתִּי לָכֶן׃
 8 וַתְּמַהֵרְנָה וַתֵּצֶאנָה מִן־הַקֶּבֶר בְּיִרְאָה וּבְשִׂמְחָה גְדוֹלָה וַתָּרֹצְנָה לְסַפֵּר אֶל־תַּלְמִידָיו׃
 9 הֵנָּה הֹלְכוֹת לְסַפֵּר אֶל־תַּלְמִידָיו וְהִנֵּה יֵשׁוּעַ נִקְרֶה אֲלֵיהֶן וַיֹּאמֶר שָׁלוֹם לָכֵן, וַתִּגַּשְׁנָה וַתֹּאחַזְנָה בְרַגְלָיו וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לוֹ׃
 10 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶן יֵשׁוּעַ אַל־תִּירֶאןָ, לֵכְנָה וְהַגֵּדְנָה לְאַחַי וְיֵלְכוּ הַגָּלִילָה וְשָׁם יִרְאוּנִי׃
 11 וַיְהִי בְלֶכְתָּן וְהִנֵּה אֲנָשִׁים מִן־הַמִּשְׁמָר בָּאוּ הָעִירָה וַיַּגִּידוּ לְרָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים אֵת כָּל־הַנַּעֲשָׂה׃
 12 וַיִּקָּהֲלוּ עִם־הַזְּקֵנִים וַיִּתְיָעָצוּ וַיִּתְּנוּ־כֶסֶף לָרֹב אֶל־אַנְשֵׁי הַצָּבָא לֵאמֹר׃
 13 אִמְרוּ־נָא כִּי־בָאוּ תַלְמִידָיו לָיְלָה וַיִּגְנְבוּ אוֹתוֹ וַאֲנַחְנוּ יְשֵׁנִים׃
 14 וְאִם־יִשָׁמַע הַדָּבָר בֵּית הַהֶגְמוֹן אֲנַחְנוּ נְפַיְסֵהוּ וְאַתֶּם אַל־תִּירָאוּ׃
 15 וַיִּקְחוּ אֶת־הַכֶּסֶף וְיַּעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר שָׂמוּ בְּפִיהֶם, וַתֵּצֵא הַשְׁמוּעָה הַזֹּאת בֵּין הַיְּהוּדִים עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃
 16 וְעַשְׁתֵּי עָשָׂר הַתַּלְמִידִים הָלְכוּ הַגָּלִילָה אֶל־הָהָר אֲשֶׁר אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ׃
 17 וַיִּרְאוּ אֹתוֹ וַיִּשְׁתַּחֲווּ־לוֹ וְיֵשׁ מֵהֶם אֲשֶׁר חָלַק לִבָּם׃
 18 וַיִּגַּשׁ יֵשׁוּעַ וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר נִתַּן־לִי כָּל־שָׁלְטָן בַּשָׁמַיִם וּבָאָרֶץ׃
 19 וְאַתֶּם לְכוּ אֶל־כָּל־הַגּוֹיִם וַעֲשׂוּ תַלְמִידִים וּטְבַלְתֶּם אֹתָם לְשֵׁם־הָאָב וְהַבֵּן וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ׃
 20 וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם לִשְׁמֹר אֶת־כָּל־אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם וְהִנֵּה אָנֹכִי אִתְּכֶם כָּל־הַיָּמִים עַד־קֵץ הָעוֹלָם אָמֵן׃
 (Mat 28:1-20 DLZ)

סיכום:
מי באו: 2 נשים. מרים המגדלית, מרים אם יעקב (מרים האחרת)
מתי באו: כשהעיר לאחד בשבת.
האבן נגללה ע"י מלאך ה' שבא ברעש גדול.
מי ראו שם: מלאך ה'.
מה אמר להם: ללכת לומר לתלמידים שיפגשו את ישו בגליל.
פתאום גם ישו נקרה ל-2 הנשים ואומר להם את אותו הדבר בדיוק.
בינתים אותם שומרים שראו את מלאך ה' גולל את האבן הלכו העירה לספר לראשי הכוהנים.
שהתיעצו לפרסם אשר התלמידים גנבו גופתו.
2 הנשים (כנראה) הגידו לתלמידים, ו-11 התלמידים הלכו הגלילה להר.
יש מן התלמידים שלא האמינו.


 1 וּבְאֶחָד בַּשַּׁבָּת לִפְנֵי עֲלוֹת הַשַּׁחַר בָּאוּ אֶל־הַקֶּבֶר וַתְּבִיאֶינָה אֶת־הַסַּמִּים אֲשֶׁר הֵכִינוּ וְעִמָּהֶן נָשִׁים אֲחֵרוֹת׃
 2 וַתִּרְאֶינָה וְהִנֵּה הָאֶבֶן גְּלוּלָה מִן־הַקָּבֶר׃
 3 וַתָּבֹאנָה אֶל־תּוֹכוֹ וְלֹא מָצְאוּ אֶת־גְּוִיַּת הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ׃
 4 וַיְהִי הֵנָּה נְבוּכוֹת עַל־הַדָּבָר הַזֶּה וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עָמְדוּ עֲלֵיהֶן וּלְבוּשֵׁיהֶם מַזְהִירִים׃
 5 וַיִּפֹּל פַּחַד עֲלֵיהֶן וַתִּשְׁתַּחֲוֶינָה פְּנֵיהֶן אָרְצָה, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶן מַה־תְּבַקֵּשְׁנָה אֶת־הַחַי בֵּין הַמֵּתִים׃
 6 אֵינֶנּוּ פֹה כִּי קָם זְכֹרְנָה אֵת אֲשֶׁר־דִּבֶּר אֲלֵיכֶן בְּעוֹדֶנּוּ בַגָּלִיל לֵאמֹר׃
 7 כִּי צָרִיךְ בֶּן־הָאָדָם לְהִמָּסֵר לִידֵי אֲנָשִׁים חַטָּאִים וּלְהִצָּלֵב וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי קוֹם יָקוּם׃
 8 וַתִּזְכֹּרְנָה אֶת־דְּבָרָיו׃
 9 וַתָּשֹׁבְנָה מִן־הַקָּבֶר וַתַּגֵּדְנָה אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לְעַשְׁתֵּי הֶעָשָׂר וּלְכָל־הַנִּשְׁאָרִים׃
 10 וְאֵלֶּה הֵן אֲשֶׁר הִגִּידוּ אֶל־הַשְּׁלִיחִים אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: מִרְיָם הַמַּגְדָּלִית, וְיוֹחָנָה, וּמִרְיָם אֵם יַעֲקֹב, וְהָאֲחֵרוֹת׃
 11 וְדִבְרֵיהֶן הָיוּ כְּדִבְרֵי־רִיק בְּעֵינֵיהֶם וְלֹא הֶאֱמִינוּ לָהֶן׃
 12 וַיָּקָם פֶּטְרוֹס וַיָּרָץ אֶל־הַקֶּבֶר וַיַּשְׁקֵף וְלֹא־רָאָה כִּי אִם־הַתַּכְרִיכִים מוּנָּחִים שָׁם וַיָּשָׁב לִמְקוֹמוֹ מִשְׁתּוֹמֵם עַל־אֲשֶׁר נִהְיָה׃

 13 וְהִנֵּה שְׁנַיִם מֵהֶם הָיוּ הֹלְכִים בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה אֶל־כְּפָר אֶחָד הַרְחֵק מִירוּשָׁלַיִם כְּשִׁשִּׁים רִיס וּשְׁמוֹ עַמָּאוּס׃
 14 וְהֵם נִדְבְּרוּ אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ עַל־כָּל־הַקֹּרוֹת הָאֵלֶּה׃
 15 וַיְהִי הֵם מְדַבְּרִים וּמִתְוַכְּחִים יָחַד וְהִנֵּה יֵשׁוּעַ עַצְמוֹ נִגַּשׁ וַיֵּלֶךְ אִתָּם׃
 16 וְעֵינֵיהֶם אֲחוּזוֹת וְלֹא יַכִּירוּהוּ׃
 17 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מָה הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתֶּם נֹשְׂאִים וְנֹתְנִים בָּהֶם יַחְדָּו בַּדָּרֶךְ וַיַּעַמְדוּ וּפְנֵיהֶם זֹעֲפִים׃
 18 וַיַּעַן אֶחָד מֵהֶם וּשְׁמוֹ קְלֵיוֹפָס וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַאַתָּה לְבַדְּךָ גָּר בִּירוּשָׁלַיִם וְלֹא יָדַעְתָּ אֶת־אֲשֶׁר נַעֲשָׂה בְתוֹכָהּ בַּיָּמִים הָאֵלֶּה׃
 19 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם וּמָה הִיא, וַיַּגִּידוּ אֵלָיו מַעֲשֵׂה יֵשׁוּעַ הַנָּצְרִי אֲשֶׁר הָיָה אִישׁ נָבִיא, גִּבּוֹר בְּפֹעַל, וּבְאֹמֶר, לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וְלִפְנֵי כָּל־הָעָם׃
 20 וְכֹהֲנֵינוּ הַגְּדוֹלִים וּזְקֵנֵינוּ הִסְגִּירוּהוּ לְמִשְׁפַּט־מָוֶת וַיִּצְלְבוּהוּ׃
 21 וַאֲנַחְנוּ קִוִּינוּ כִּי זֶה־הוּא הֶעָתִיד לִגְאֹל אֶת־יִשְׂרָאֵל וְעַתָּה זֶה שְׁלשֶׁת יָמִים הַיּוֹם מֵאָז נַעֲשׂוּ אֵלֶּה׃
 22 אֶלָּא שֶׁגַּם־נָשִׁים מִקִּרְבֵּנוּ הֶחֱרִידוּנוּ אֲשֶׁר־קִדְּמוּ בַבֹּקֶר לָבֹא אֶל־הַקָּבֶר׃
 23 וְלֹא מָצְאוּ אֶת־גְּוִיָּתוֹ וַתָּבֹאנָה וַתַּגֵּדְנָה כִּי רָאוּ גַּם־מַרְאֵה מַלְאָכִים הָאֹמְרִים כִּי־הוּא חָי׃
 24 וַיֵּלְכוּ אֲנָשִׁים מִשֶּׁלָּנוּ אֶל־הַקָּבֶר וַיִּמְצְאוּ כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ הַנָּשִׁים וְאוֹתוֹ לֹא רָאוּ׃
 25 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: הוֹי חַסְרֵי דַעַת וְכִבְדֵי לֵב מֵהַאֲמִין בְּכֹל אֲשֶׁר־דִּבְּרוּ הַנְּבִיאִים׃
 26 הֲלֹא עַל־הַמָּשִׁיחַ הָיָה לִסְבֹּל אֶת־כָּל־זֹאת וּלְהִכָּנֵס בִּכְבוֹדוֹ׃
 27 וַיָּחֶל מִמּשֶׁה וּמִכָּל־הַנְּבִיאִים וַיְבַאֵר לָהֶם אֶת־כָּל־הַכְּתוּבִים הַנֶּאֱמָרִים עָלָיו׃
 28 וַיִּקְרְבוּ אֶל־הַכְּפָר אֲשֶׁר־הֵם הֹלְכִים שָׁמָּה וַיָּשֶׂם פָּנָיו וַיְהִי כְּהֹלֵךְ לוֹ לְדַרְכּוֹ׃
 29 וַיִּפְצְרוּ־בוֹ לֵאמֹר שְׁבָה אִתָּנוּ כִּי עֶת־עֶרֶב הִגִּיעַ וְנָטָה הַיּוֹם וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לָשֶׁבֶת אִתָּם׃
 30 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הֵסֵב עִמָּהֶם וַיִּקַּח אֶת־הַלָּחֶם וַיְבָרֶךְ וַיִּבְצַע וַיִּתֵּן לָהֶם׃
 31 וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵיהֶם וַיַּכִּירוּהוּ וְהוּא חָמַק עָבַר מֵעֵינֵיהֶם׃
 32 וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ הֲלֹא בֹעֵר הָיָה לְבָבֵנוּ בְּקִרְבֵּנוּ בְּדַבְּרוֹ אֵלֵינוּ בַּדֶּרֶךְ וַיִּפְתַּר־לָנוּ אֵת הַכְּתוּבִים׃
 33 וַיָּקוּמוּ בַּשָּׁעָה הַהִיא וַיָּשׁוּבוּ יְרוּשָׁלָיִם וַיִּמְצְאוּ אֶת־עַשְׁתֵּי הֶעָשָׂר וְאֶת־אֲשֶׁר אִתָּם וְהֵם נִקְהָלִים יָחַד׃
 34 וְאֹמְרִים אָכֵן קָם הָאָדוֹן מִן־הַמֵּתִים וְנִרְאָה אֶל־שִׁמְעוֹן׃
 35 וַיְסַפְּרוּ גַּם־הֵם אֵת אֲשֶׁר קָרָם בַּדָּרֶךְ וְאֵת אֲשֶׁר הִכִּירוּהוּ בִּבְצִיעַת הַלָּחֶם׃
 36 עוֹדָם מְדַבְּרִים כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְיֵשׁוּעַ עַצְמוֹ עָמַד בְּתוֹכָם וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שָׁלוֹם לָכֶם׃
 37 וְהֵמָּה חַתּוּ וְנִבְעָתוּ וַיַּחְשְׁבוּ כִּי־רוּחַ הֵם רֹאִים׃
 39 רְאוּ אֶת־יָדַי וְאֶת־רַגְלַי כִּי אָנֹכִי הוּא, מַשְׁשׁוּנִי וּרְאוּ כִּי רוּחַ אֵין לוֹ בָּשָׂר וַעֲצָמוֹת כַּאֲשֶׁר אַתֶּם רֹאִים בִּי׃
 40 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֶרְאָה אֹתָם אֵת יָדָיו וְאֵת רַגְלָיו׃
 41 וְהֵם עוֹד לֹא הֶאֱמִינוּ מִשִּׂמְחָה וַיִּתְמָהוּ, וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: הֲיֵשׁ־לָכֶם פֹּה אֹכֶל׃
 42 וַיִּתְּנוּ לוֹ חֲתִיכַת דָּג צָלוּי וּמְעַט צוּף דְּבָשׁ׃
 43 וַיִּקַּח וַיֹּאכַל לְעֵינֵיהֶם׃
 44 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: אֵלֶּה הֵם הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם בְּעוֹד הֱיוֹתִי עִמָּכֶם כִּי הִמָּלֵא יִמָּלֵא כָּל־הַכָּתוּב עָלַי בְּתוֹרַת מֹשֶׁה וּבַנְּבִיאִים וּבַתְּהִלִּים׃
 45 אָז פָּתַח אֶת־לִבָּם לְהָבִין אֶת־הַכְּתוּבִים׃
 46 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: כֵּן כָּתוּב וְכֵן נִגְזָר אֲשֶׁר יְעוּנֶּה הַמָּשִׁיחַ וְיָקוּם מִן־הַמֵּתִים בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי׃
 47 וַאֲשֶׁר תִּקָּרֵא בִשְׁמוֹ תְּשׁוּבָה וּסְלִיחַת הַחֲטָאִים בְּכָל־הַגּוֹיִם הָחֵל מִירוּשָׁלָיִם׃
 48 וְאַתֶּם עֵדֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה׃
 49 וְהִנְנִי שׁוֹלֵחַ לָכֶם אֵת הַבְטָחַת אָבִי וְאַתֶּם שְׁבוּ בָּעִיר יְרוּשָׁלַיִם עַד כִּי־תִלְבְּשׁוּ עֹז מִמָּרוֹם׃
 50 וַיּוֹצִיאֵם אֶל־מִחוּץ לָעִיר עַד־בֵּית הִינִי וַיִּשָּׂא אֶת־יָדָיו וַיְבָרֲכֵם׃
 51 וַיְהִי בְּבָרֲכוֹ אֹתָם וַיִּפָּרֵד מֵעֲלֵיהֶם וַיִּנָּשֵׂא הַשָּׁמָיְמָה׃
 52 וְהֵם הִשְׁתַּחֲווּ־לוֹ וַיָּשׁוּבוּ לִירוּשָׁלַיִם בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה׃
 53 וַיִּהְיוּ תָמִיד בַּמִּקְדָּשׁ מְהַלֲלִים וּמְבָרֲכִים אֶת־הָאֱלֹהִים אָמֵן׃
 (Luk 24:1-53 DLZ)

סיכום:
מי באו: מרים המגדלית, יוחנה, מרים אם יעקב, ועוד מספר נשים.
מתי באו: לפני עלות השחר.
האבן כבר היתה גלולה מהקבר.
הנשים משתחוות לאנשים בקבר אשר כנראה אחד מהם הבחור והשני מלאך ה'. האם הם משתחוות למלאכים?
הנשים הולכות ואומרות ל-11 שליחים, והם לא האמינו. גם פטרוס כנראה לא האמין כי רץ לקבר בעצמו לבדוק.
2 מ"הנשארים" עם ה-11, ולא מה-11, אשר אחד שמו "קליופס" הלכו ל"כפר עמאוס" סמוך לירושלים, והנה בדרך ישו נגלה עליהם ולא הכירוהו.
הם סיפרו שהלכו "אנשים" משלנו לבדוק. בזמן שרק פטרוס מוזכר, ועוד כתוב שהוא לא ראה, אח"כ כתוב שנראה אליו.
ישו מסב עמהם בכפר עמאוס, ויקח לחם ויברך, ונתן להם. (לא כתוב שאכל). ואז היכירוהו. וחמק מהם. והם שבו לירושלים לספר ל-11. ואז ישו מתגלה, הם חושבים שהוא רוח, אבל הוא אומר מששוני וראו אני בשר ועצמות. הוא היה רעב הביאו לו דגים ודבש. אח"כ ברכם ועלה לשמים (ולא כתוב שישב לימין הגבורה, אבל בבשורה עצמה כבר כתוב)

 1 וַיְהִי בְּאֶחָד בַּשַּׁבָּת לִפְנוֹת הַבֹּקֶר בְּעוֹד חֹשֶׁךְ, וַתָּבֹא מִרְיָם הַמַּגְדָּלִית אֶל־הַקָּבֶר וַתֵּרֶא וְהִנֵּה־הָאֶבֶן מוּסָרָה מֵעַל הַקָּבֶר׃
 2 וַתָּרָץ וַתָּבֹא אֶל־שִׁמְעוֹן פֶּטְרוֹס וְאֶל־הַתַּלְמִיד הָאַחֵר אֲשֶׁר יֵשׁוּעַ אֲהֵבוֹ וַתֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הִנֵּה נָשְׂאוּ אֶת־הָאָדוֹן מִקִּבְרוֹ וְלֹא יָדַעְנוּ אֵיפֹה הִנִּיחוּהוּ׃
 3 וַיֵּצֵא פֶטְרוֹס וְהַתַּלְמִיד הָאַחֵר וַיֵּלְכוּ אֶל־הַקָּבֶר׃
 4 וַיָּרוּצוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו וַיְמַהֵר הַתַּלְמִיד הָאַחֵר לָרוּץ וַיַּעֲבֹר אֶת־פֶּטְרוֹס וַיָּבֹא רִאשׁוֹנָה אֶל־הַקָּבֶר׃
 5 וַיַּשְׁקֵף אֶל־תּוֹכוֹ וַיַּרְא אֶת־הַתַּכְרִיכִין מוּנָּחִים וְלֹא נִכְנָס׃
 6 וַיָּבֹא שִׁמְעוֹן פֶּטְרוֹס אַחֲרָיו וְהוּא נִכְנַס אֶל־הַקָּבֶר וַיַּרְא אֶת־הַתַּכְרִיכִין מוּנָּחִים׃
 7 וְהַסּוּדָר אֲשֶׁר הָיְתָה עַל־רֹאשׁוֹ אֵינֶנָּה מוּנַּחַת אֵצֶל הַתַּכְרִיכִין כִּי אִם־מְקוּפֶּלֶת לְבַדָּהּ בְּמָקוֹם אֶחָד׃
 8 וְהַתַּלְמִיד הָאַחֵר אֲשֶׁר בָּא רִאשׁוֹנָה אֶל־הַקָּבֶר גַּם־הוּא נִכְנַס וַיַּרְא וַיַּאֲמֵן׃
 9 כִּי עֲדֶן לֹא־הֵבִינוּ אֶת־הַכָּתוּב אֲשֶׁר קוֹם יָקוּם מֵעִם הַמֵּתִים׃
 10 וַיָּשׁוּבוּ הַתַּלְמִידִים וַיֵּלְכוּ אֶל־בֵּיתָם׃

 11 וּמִרְיָם עָמְדָה מִחוּץ לַקֶּבֶר וְהִיא בוֹכִיָּה וַיְהִי בִבְכּוֹתָהּ וַתַּשְׁקֵף אֶל־תּוֹךְ הַקָּבֶר׃
 12 וַתֵּרֶא שְׁנֵי מַלְאָכִים לְבוּשֵׁי לְבָנִים ישְׁבִים בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׂמוּ שָׁם אֶת־גּוּפַת יֵשׁוּעַ אֶחָד מְרַאֲשׁוֹתָיו וְאֶחָד מַרְגְּלוֹתָיו׃
 13 וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ אִשָּׁה לָמֶה תִבְכִּי וַתֹּאמֶר אֲלֵיהֶם כִּי נָשְׂאוּ מִזֶּה אֶת־אֲדֹנִי וְלֹא יָדַעְתִּי אֵיפֹה הִנִּיחוּהוּ׃
 14 וַיְהִי כְּכַלּוֹתָהּ לְדַבֵּר זֹאת וַתֵּפֶן אַחֲרֶיהָ וַתֵּרֶא וְהִנֵּה יֵשׁוּעַ עֹמֵד וְלֹא יָדְעָה כִּי יֵשׁוּעַ הוּא׃
 15 וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ יֵשׁוּעַ אִשָּׁה לָמֶה תִבְכִּי אֶת־מִי תְבַקֵּשִׁי וְהִיא חֲשָׁבַתְהוּ לְשֹׁמֵר הַגָּן וַתֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנִי אִם־אַתָּה נָשָׂאתָ אֹתוֹ מִזֶּה הַגִּידָה־נָּא לִי אֵיפֹה הִנַּחְתּוֹ וּלְקַחְתִּיו מִשָּׁם׃
 16 וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ יֵשׁוּעַ: מִרְיָם! וַתֵּפֶן וַתֹּאמֶר אֵלָיו: רַבּוּנִי! הוּא מוֹרֶה׃
 17 וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ יֵשׁוּעַ אַל־תִּגְּעִי בִי כִּי עוֹד לֹא עָלִיתִי אֶל־אָבִי וּלְכִי־נָא אֶל־אַחַי וְהַגִּידִי לָהֶם אֲנִי עֹלֶה אֶל־אָבִי וַאֲבִיכֶם וְאֶל־אֱלֹהַי וֵאלֹהֵיכֶם׃
 18 וַתָּבֹא מִרְיָם הַמַּגְדָּלִית וַתְּסַפֵּר אֶל־הַתַּלְמִידִים אֵת אֲשֶׁר־רָאֲתָה אֶת־הָאָדוֹן וְכָזֹאת דִּבֶּר אֵלֶיהָ׃
 19 וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא וְהוּא אֶחָד בַּשַּׁבָּת לְעֵת־עֶרֶב כַּאֲשֶׁר נִסְגְּרוּ דַּלְתוֹת הַבַּיִת אֲשֶׁר־נִקְבְּצוּ שָׁם הַתַּלְמִידִים מִיִּרְאַת הַיְּהוּדִים וַיָּבֹא יֵשׁוּעַ וַיַּעֲמֹד בֵּינֵיהֶם וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שָׁלוֹם לָכֶם׃
 20 וְאַחֲרֵי דַבְּרוֹ זֹאת הֶרְאָם אֶת־יָדָיו וְאֶת־צִדּוֹ וַיִּשְׂמְחוּ הַתַּלְמִידִים בִּרְאוֹתָם אֶת־הָאָדוֹן׃
 21 וַיֹּסֶף יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שָׁלוֹם לָכֶם כַּאֲשֶׁר שָׁלַח אֹתִי הָאָב כֵּן אָנֹכִי שֹׁלֵחַ אֶתְכֶם׃
 22 וְאַחֲרֵי דַבְּרוֹ זֹאת וַיִּפַּח בָּהֶם וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם קְחוּ לָכֶם אֶת־רוּחַ הַקֹּדֶשׁ׃
 23 וְהָיָה כָּל־אֲשֶׁר תִּסְלְחוּ לְחַטֹּאתָם וְנִסְלַח לָהֶם וַאֲשֶׁר תַּאֲשִׁימוּ יֶאְשָׁמוּ׃
 24 וְתוֹמָא אֶחָד מִשְּׁנֵים הֶעָשָׂר הַנִּקְרָא דִידוּמוֹס לֹא־הָיָה בְתוֹכָם כְּבוֹא יֵשׁוּעַ׃
 25 וַיַּגִּידוּ לוֹ הַתַּלְמִידִים הַנִּשְׁאָרִים לֵאמֹר רָאֹה רָאִינוּ אֶת־הָאָדוֹן וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אִם־לֹא אֶרְאֶה בְיָדָיו אֶת־רשֶׁם הַמַּסְמְרוֹת וְאָשִׂים אֶת־אֶצְבָּעִי בִּמְקוֹם הַמַּסְמְרוֹת וְאָשִׂים אֶת־יָדִי בְּצִדּוֹ לֹא אַאֲמִין׃
 26 וַיְהִי מִקְצֵה שְׁמוֹנַת יָמִים וְתַלְמִידָיו שֵׁנִית בַּבַּיִת וְתוֹמָא עִמָּהֶם וַיָּבֹא יֵשׁוּעַ וְהַדְּלָתוֹת מְסוּגָּרוֹת וַיַּעֲמֹד בֵּינֵיהֶם וַיֹּאמֶר שָׁלוֹם לָכֶם׃
 27 וְאַחַר אָמַר אֶל־תּוֹמָא שְׁלַח אֶצְבָּעֲךָ הֵנָּה וּרְאֵה אֶת־יָדַי וּשְׁלַח אֶת־יָדְךָ הֵנָּה וְשִׂים בְּצִדִּי וְאַל־תְּהִי מְחוּסַּר אֱמוּנָה כִּי אִם־מַאֲמִין׃
 28 וַיַּעַן תּוֹמָא וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנִי וֵאלֹהָי׃
 29 וַיֹּאמֶר אֵלָיו יֵשׁוּעַ יַעַן רָאִיתָ אֹתִי הֶאֱמָנְתָּ אַשְׁרֵי הַמַּאֲמִינִים וְאֵינָם רֹאִים׃
 30 וְהִנֵּה גַּם־אֹתוֹת אֲחֵרִים רַבִּים עָשָׂה יֵשׁוּעַ לְעֵינֵי תַלְמִידָיו אֲשֶׁר לֹא־נִכְתְּבוּ בַּסֵּפֶר הַזֶּה׃
 31 וְאֵלֶּה נִכְתְּבוּ לְמַעַן תַּאֲמִינוּ כִּי יֵשׁוּעַ הוּא הַמָּשִׁיחַ בֶּן־אֱלֹהִים וּלְמַעַן יִהְיוּ לָכֶם חַיִּים בִּשְׁמוֹ בֶּאֱמוּנַתְכֶם׃

 1 וַיְהִי אַחֲרֵי־כֵן וַיֹּסֶף יֵשׁוּעַ לְהֵרָאוֹת אֶל־תַּלְמִידָיו עַל־יָם טִיבַרְיָה וְזֶה־דְּבַר הֵרָאוֹתוֹ אֲלֵיהֶם׃
 2 שִׁמְעוֹן פֶּטְרוֹס, וְתוֹמָא הַנִּקְרָא דִידוּמוֹס, וּנְתַנְאֵל מִקָּנָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ הַגָּלִיל, וּבְנֵי זַבְדַּי, וְעוֹד שְׁנַיִם אֲחֵרִים מִתַּלְמִידָיו יָשְׁבוּ יַחְדָּו׃
 3 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוֹן פֶּטְרוֹס הִנְנִי הֹלֵךְ לָדוּג וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו גַּם־אֲנַחְנוּ נֵלֵךְ עִמָּךְ וַיֵּצְאוּ וַיֵּרְדוּ בָאֳנִיָּה וְלֹא לָכְדוּ מְאוּמָה בַּלַּיְלָה הַהוּא׃
 4 הַבֹּקֶר אוֹר וְיֵשׁוּעַ עָמַד עַל־שְׂפַת הַיָּם וְהַתַּלְמִידִים לֹא יָדְעוּ כִּי יֵשׁוּעַ הוּא׃
 5 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יֵשׁוּעַ בָּנַי הֲיֵשׁ־לָכֶם דָּבָר לֶאֱכֹל וַיֹּאמְרוּ לֹא׃
 6 וַיֹּאמֶר לָהֶם הַשְׁלִיכוּ הַמִּכְמֹרֶת מִימִין לָאֳנִיָּה וְתִמְצָאוּ וַיַּשְׁלִיכוּ וְלֹא־יָכְלוּ עוֹד לִמְשֹׁךְ אֹתָהּ מֵרֹב הַדָּגִים׃
 7 וַיֹּאמֶר הַתַּלְמִיד הַהוּא אֲשֶׁר יֵשׁוּעַ אֲהֵבוֹ אֶל־פֶּטְרוֹס הִנֵּה־הָאָדוֹן! וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ שִׁמְעוֹן פֶּטְרוֹס כִּי הוּא הָאָדוֹן, וַיַּחְגֹּר אֶת־מְעִילוֹ כִּי עֵירוֹם הָיָה וַיִּתְנַפֵּל אֶל־הַיָּם׃
 8 וְהַתַּלְמִידִים הַנִּשְׁאָרִים בָּאוּ בַסְּפִינָה כִּי לֹא הִרְחִיקוּ מִן־הַיַּבָּשָׁה כִּי אִם־כְּמָאתַיִם אַמָּה וַיִּמְשְׁכוּ אֶת־הַמִּכְמֹרֶת עִם־הַדָּגִים׃
 9 וַיְהִי בַּעֲלוֹתָם אֶל־הַיַּבָּשָׁה וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה גַּחֲלֵי־אֵשׁ עֲרוּכִים וְדָגִים עֲלֵיהֶם וְלֶחֶם לֶאֱכֹל׃
 10 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יֵשׁוּעַ הָבִיאוּ מִן־הַדָּגִים אֲשֶׁר לְכַדְתֶּם עָתָּה׃
 11 וַיַּעַל שִׁמְעוֹן פֶּטְרוֹס וַיִּמְשֹׁךְ אֶת־הַמִּכְמֹרֶת אֶל־הַיַּבָּשָׁה וְהִיא מְלֵאָה דָּגִים גְּדוֹלִים מֵאָה וַחֲמִשִּׁים וּשְׁלשָׁה וְלֹא נִקְרְעָה הַמִּכְמֹרֶת אַף־כִּי רַבִּים הָיוּ׃
 12 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יֵשׁוּעַ בֹּאוּ בְרוּ־לָחֶם וְאֵין אִישׁ מִן־הַתַּלְמִידִים אֲשֶׁר מְלָאוֹ לִבּוֹ לִשְׁאֹל מִי אָתָּה כִּי יָדְעוּ אֲשֶׁר הוּא הָאָדוֹן׃
 13 וַיָּבֹא יֵשׁוּעַ וַיִקַּח אֶת־הַלֶּחֶם וַיִּתֵּן לָהֶם וְאֶת־הַדָּגִים׃
 14 וְזֹאת הַפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית אֲשֶׁר־נִרְאָה יֵשׁוּעַ אֶל־תַּלְמִידָיו אַחֲרֵי קוּמוֹ מֵעִם הַמֵּתִים׃
 15 וַיְהִי אַחֲרֵי אָכְלָם וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ אֶל־שִׁמְעוֹן פֶּטְרוֹס, שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹנָה הֲתֶאֱהַב אֹתִי יוֹתֵר מֵאֵלֶּה? וַיֹּאמֶר אֵלָיו: כֵּן אֲדֹנִי! אַתָּה יָדַעְתָּ כִּי אֲהַבְתִּיךָ, וַיֹּאמֶר אֵלָיו: רְעֵה אֶת־טְלָאָי׃
 16 וַיֹּאמֶר אֵלָיו עוֹד הַפַּעַם: שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹנָה הֲתֶאֱהַב אֹתִי? וַיֹּאמֶר אֵלָיו: כֵּן אֲדֹנִי אַתָּה יָדַעְתָּ כִּי אֲהַבְתִּיךָ, וַיֹּאמֶר אֵלָיו: נְהַג אֶת־צֹאנִי׃
 17 וַיֹּאמֶר אֵלָיו פַּעַם שְׁלִישִׁית שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹנָה הֲתֶאֱהַב אֹתִי? וַיִּתְעַצֵּב פֶּטְרוֹס כִּי־אָמַר אֵלָיו בַּשְּׁלִישִׁית הֲתֶאֱהַב אֹתִי, וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנִי אֶת־כֹּל אַתָּה יוֹדֵעַ, וְיָדַעְתָּ כִּי אֲהַבְתִּיךָ, וַיֹּאמֶר אֵלָיו יֵשׁוּעַ: רְעֵה אֶת־צֹאנִי׃
 18 אָמֵן אָמֵן אֲנִי אֹמֵר לָךְ בִּהְיֹתְךָ צָעִיר לְיָמִים אַתָּה חָגַרְתָּ עַצְמְךָ וַתֵּלֶךְ אֶל־אֲשֶׁר חָפָצְתָּ, וְכַאֲשֶׁר תִּזְקַן וּפָרַשְׂתָּ כַפֶּיךָ וְאַחֵר יַחֲגָרְךָ וּנְשָׂאֲךָ אֶל־אֲשֶׁר לֹא תֶחְפָּץ׃
 19 וְכָל־זֹאת דִּבֶּר לִרְמֹז עַל־מִיתָתוֹ אֲשֶׁר יְכַבֶּד־בָּה אֶת־הָאֱלֹהִים, וַיְהִי כְּכַלּוֹתוֹ לְדַבֵּר וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֵךְ אַחֲרָי׃
 20 וַיִּפֶן פֶּטְרוֹס וַיַּרְא אֶת־הַתַּלְמִיד אֲשֶׁר יֵשׁוּעַ אֲהֵבוֹ הֹלֵךְ אַחֲרֵיהֶם וְהוּא אֲשֶׁר נָפַל עַל־לִבּוֹ בַּסְּעוּדָה וְגַם־אָמַר אֲדֹנִי מִי הוּא־זֶה אֲשֶׁר יִמְסְרֶךָּ׃
 21 וַיְהִי בִּרְאוֹת אֹתוֹ פֶּטְרוֹס וַיֹּאמֶר אֶל־יֵשׁוּעַ אֲדֹנִי וְזֶה מַה־לּוֹ׃
 22 וַיֹּאמֶר אֵלָיו יֵשׁוּעַ: אִם־רְצוֹנִי שֶׁיִּשָּׁאֵר עַד־בֹּאִי, מַה־לְּךָ וְלָזֹאת, אַתָּה לֵךְ אַחֲרָי׃
 23 עַל־כֵּן יָצָא הַדָּבָר הַזֶּה בֵּין הָאַחִים שֶׁהַתַּלְמִיד הַהוּא לֹא יָמוּת, וְיֵשׁוּעַ לֹא אָמַר־לוֹ כִּי לֹא־יָמוּת, אֲבָל אָמַר אִם־חֶפְצִי כִּי־יִשָּׁאֵר עַד־בֹּאִי מַה־זֶּה לָךְ׃
 24 זֶה הוּא הַתַּלְמִיד הַמֵּעִיד עַל־אֵלֶּה, וַאֲשֶׁר כָּתַב כָּל־זֹאת וְיָדַעְנוּ כִּי עֵדוּתוֹ אֱמֶת׃
 25 וְיֵשׁ עוֹד מַעֲשִׂים רַבִּים אֲחֵרִים אֲשֶׁר עָשָׂה יֵשׁוּעַ וְאִם־יִכָּתְבוּ כוּלָּם לְאַחַד אֶחָד אֲדַמֶּה שֶׁגַּם־הָעוֹלָם כּוּלוֹ לֹא יָכִיל אֶת־הַסְּפָרִים אֲשֶׁר יִכָּתֵבוּ אָמֵן׃
 (Joh 20:1-21:25 DLZ)

סיכום:
מתי: לפנות בוקר בעוד חושך.
האבן כבר הוסרה מהמקום.
מי באו: מרים המגדלית. (ועוד נשים, שהרי כתוב "ולא ידענו" בלשון רבים)
היא ספרה ל-"פטרוס" ולעוד אחד. והם הלכו לקבר והיה ריק. הם עדיין לא הבינו שהמשיח יקום מן המתים?! והם הלכו הביתה.
מרים נשארה בקבר וראתה שם 2 מלאכים (שפטרוס וחברו לא ראו) וגם פתאום ישוע נגלה עליה והיא חשבה שהוא שומר הגן, היא מזהה בסוף שהוא ישו, הולכת ומספרת לתלמידים. כל זה עדיין ביום ראשון. ישו בא לבית ששם התלמידים הראה להם את ידיו ואת צדו (ולא את רגליו). תומא אחד מה-12 לא היה שם, אחרי 8 ימים התקבצו כולם שנית ותומא בינותם וישו בא ותומא נגע בידיו והאמין.
ישו מוסיף להראות פעם שלישית לתלמידים על ים טבריה, פטרוס ועוד תלמידי ישו הלכו לדוג בים טבריה בלילה. ישו בבוקר עמד על שפת הים - והם לא הכירוהו! (איך יכול להיות הרי כבר נגלה עליהם פעמיים, כנראה שהיה רחוק 200 אמה ובבוקר השכם קשה לראות)
הלמיד אשר ישו אהבו מגלה כי זהו ישו ואומר לפטרוס, הוא קופץ למים. הם העלו דגים גדולים 153, ישו בינתים הכין גחלים לבשל. בסעודה זאת אומר ישו לפטרוס 3 פעמים: שירעה את הטלאים, ושינהג את צאנו. שירעה את צאנו.


 1 וַאֲנִי מַזְכִּירְכֶם אַחַי אֶת־הַבְּשֹׁוֹרָה אֲשֶׁר בִּשַּׂרְתִּי אֶתְכֶם וְאַתֶּם קִבַּלְתֶּם וַעֲמַדְתֶּם בָּהּ׃
 2 וְגַם תִּוָּשְׁעוּ בָהּ אִם־תַּחֲזִיקוּ בַדָּבָר אֲשֶׁר בִּשַּׂרְתִּי אֶתְכֶם רַק אִם לֹא־הֶאֱמַנְתֶּם לַשָּׁוְא׃
 3 כִּי רֵאשִׁית כָּל־דָּבָר מָסַרְתִּי לָכֶם מַה־שֶּׁקִּבַּלְתִּי כִּי־הַמָּשִׁיחַ מֵת לְכַפֵּר עַל־חַטֹּאתֵינוּ כַּכָּתוּב׃
 4 וְנִקְבַּר וְהוּקַם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כַּכָּתוּב׃
 5 וְנִרְאָה אֶל־כֵּיפָא וְאַחֲרָיו אֶל־שְׁנֵים הֶעָשָׂר׃
 6 וְאַחֲרֵי־כֵן נִרְאָה לְיוֹתֵר מֵחֲמֵשׁ מֵאוֹת אַחִים כְּאֶחָד אֲשֶׁר רוּבָּם עוֹדָם בַּחַיִּים וּמִקְצָתָם יָשֵׁנוּ׃
 7 וְאַחֲרֵי־כֵן נִרְאָה אֶל־יַעֲקֹב וְאַחֲרָיו אֶל־כָּל־הַשְּׁלִיחִים׃
 8 וְאַחֲרֵי כוּלָּם נִרְאָה גַם־אֵלַי הַדֹּמֶה לְנָפֶל׃
 9 כִּי אֲנִי הַצָּעִיר בַּשְּׁלִיחִים וְקָטֹנְתִּי מֵהִקָּרֵא שָׁלִיחַ כִּי־רָדַפְתִּי אֶת־קְהַל הָאֱלֹהִים׃
 (1Co 15:1-9 DLZ)