האם אפשר לדעת מתי קץ הגאולה?

חז"ל אומרים לנו בפירוש שאין אנו יודעים מתי בדיוק יבוא המשיח באלף השישי.



ישעיהו פרק סג פסוק ד':
כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי, וּשְׁנַת גְּאוּלַי בָּאָה.




סנהדרין דף צט עמוד א:
מאי "יום נקם בלבי"? אמר רבי יוחנן: ללבי גיליתי, לאבריי לא גליתי. רבי שמעון בן לקיש אמר: ללבי גליתי, למלאכי השרת לא גליתי.




רש"י: 
לאיברי לא גליתי - שלא הוצאתי דבר מפי שהיו איברי יכולין לשמוע, אבל בלבי היה טמון הדבר.



מהרש"א:
ללבי גליתי לאברי לא גליתי כו'. כדי לשבר את האוזן נאמר כן, ורצונו שההוא יום נקם סתום וחתום שלא הוציא אותו הקב"ה בפיו כפירש"י, וריש לקיש שאמר למלאכי השרת לא כו' היינו נמי בכה"ג כמפורש בדניאל שא"ל המלאך סתום הדברים עד עת קץ וגו'.

אגרת תימן - הרמב"ם
...שהקץ על דרך האמת לא יתכן לשום אדם לדעת אותו לעולם, כמו שבאר דניאל ואמר (דניאל י"ב ט'): "כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ".

פירוש הגר"א על ספרא דצניעותא:
"וגילוי הזה אין לו זמן ידוע, לבא לפומא לא גליא, רק ידוע שכל אלף החמישי א"א לבא, בסוד כל היום דוה (איכה א') ולא יתגלה אלא באלף הששי שהוא יסוד לויתן הנ"ל וז"ש חד לאלף יומין ר"ל באחד מאותן אלף שנים יתגלה. ואמר יומין זעירין כי סתם ימים הוא מאלף שנים בסוד ששת ימים כנ"ל אבל יומין זעירין הוא שנה שהוא ימים של מלכות חכמה זעירא וזה ימים הנאמר בתורה ימים תהיה גאולתו. ור"ל שנה אחת יהיה כלל הגאולה והוא מוצאי שביעית שאז זמן החסד ואז יתגלה פום אמה ויבא משיח."

הגר"א בספרו "אבן שלמה" פרק י"א:
"וזה הקץ לבד נתגלה לאבות וזהו שכתוב "ללבי גיליתי" (סנההדרין צ"ט), ר"ל לאבות ולמשה שנקראו "לבי"."

רבינו בחיי במדבר פרק כד:

ועתה בנבואה הזאת הרביעית הוסיף [בלעם] לראות ענין המשיח, ולכן הרחיק הענין מאד שאמר: "אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב", מה שלא אמר כן בכל הנבואות הראשונות, ואמר שזאת עצת השם שיעץ באחרית הימים. וקרא עצמו עתה: "שומע אמרי אל ומחזה שדי יחזה", כאשר עשה בנבואה שלישית, והוסיף לקרוא עצמו: "יודע דעת עליון". והאומר כן "יודע דעת עליון", ירצה לומר שהוא יודע מה בדעתו של אל עליון לעשות בעולמו באחרית הימים, וזה כענין: (ישעיה סג, ד) "כי יום נקם בלבי", ואמרו רז"ל: (מדרש תהלים פט, ב) "לבא לפומא לא גליא", עד כאן. ולפי שהדבר הנסתר הוא צפון בלב לכך נקרא השם הנסתר "לב", הוא שכתוב: (תהלים עג, כו) "צור לבבי וחלקי אלהים לעולם", והמלאכים שהם שלוחיו נקראים "פיו" שהם משתלחים אל הנביאים להגיד להם העתידות, ואם כן הנביאים הם פי המלאכים, והמלאכים הם פי הקב"ה, והוא "לבא לפומא", כי לא גלה הקב"ה הקץ אפילו למלאכים, כל שכן לנביאים, ודניאל לא ידעו, אבל נאמר לו: (דניאל יב, ט) "כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ".

קהלת רבה פרשה יב:

בקש קהלת לעמוד על הקץ מתי, שנאמר (שיר השירים ב') אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ, אמר לו הקדוש ברוך הוא כבר הכתבתיהו על ספר הישר, (ישעיה ס"ג) כי יום נקם בלבי וגו', רבי שאול דנווה מתני לה בשם ר' שמעון: אם יאמר לך אדם מתי קץ הגאולה - הוי אומר לו "כי יום נקם בלבי" כתיב, ר' יהודה בר' סימון בשם רבי יהושע בן לוי שלשה סימנים סימנתי לך וסיימתי לך בקבורתו של משה (דברים ל"ד) "בגיא בארץ מואב מול בית פעור", ואף על פי כן "ולא ידע איש את קבורתו" לבא לפומא לא גלי פומא למאן גלי.

ילקוט שמעוני ישעיהו רמז תקז:

"כי יום נקם בלבי", רבי אומר ימות המשיח לישראל שס"ה שנה כמנין ימות החמה שנאמר כי יום נקם בלבי, א"ר יוחנן ללבי גליתי לאברי לא גליתי, רשב"ל אומר ללבי גליתי למלאכי השרת לא גליתי, רבי שמואל מתני בשם רבי ירמיה אם יאמר לך אדם מתי קץ הגאולה בא אל תאמן שנאמר "כי יום נקם בלבי" לבא לפומא לא גלי פומא למאן גלי, ר' ברכיה ור' סימון בשם ריב"ל שלשה סמנין סמנתי לך בקברו של משה שנאמר ויקבור אותו בגיא וגו' וסוף לא ידע איש את קבורתו, על הקץ שנאמר "סתום וחתום הדברים" על אחת כמה וכמה.

מדרש שוחר טוב תהלים מזמור ט':

דבר אחר בקש שלמה לעמוד על הקץ, כמה דאת אמר "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" (שה"ש ב ז), וכל הענין, כי יום נקם בלבי (ושנת גאולי באה) (ישעיה סג ד). ר' שמואל מתני בשם ר' יהודה אם יאמר לך אדם מתי קץ הגאולה באה אל תאמין בו, לפי שכתוב כי יום נקם בלבי, ליבא לפומא לא גלי, פומא למאן גלי. ר' ברכיה ור' סימון בשם ר' יהושע בן לוי אמרו ג' סימנים סימנתין לך בקברו של משה, שנאמר ויקבור אותו בגי בארץ מואב מול בית פעור (דברים לד ו), וסוף סוף לא ידע איש את קבורתו (שם שם /דברים ל"ד/), בדבר שנתתי לך סימני סימנים אין כל בריה יכולה לעמוד עליו, על הקץ שנאמר כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ (דניאל יב ט), על אחת כמה וכמה.

זוהר חדש פרשת בראשית:

"ויאמר אלהים יהי אור". תמן תנינן א"ר יוסי מאי דכתיב משא דומה אלי קורא משעיר שומר מה מלילה שומר מה מליל וגו' [ישעי' כא], אזלא הא מלתא כי הא דא"ר יוחנן כל הגליות שגלו ישראל מארצם כלהו היה גלוי לכל, וגלותא רביעתא לא נגלה לעולם ואיזהו גלות הרביעי זהו שהוא משעיר שהוא עשו דכתיב וישב עשו בהר שעיר, אמר רבי למה נקרא שמו שעיר על שם תוקף וחוזק העול הכבד שמונעין מהם התורה והעבודה וזהו עול על נשמתם שנותנין על ישראל, שעי"ר הוא תק"ף בגימ' וזהו הגלות שישראל יושבים בה היא "משא דומה" כלומר בחשאי דבר שלא נגלה מהלב לפה, רבי יצחק פתח "ויקבור אותו בגי בארץ מואב מול בית פעור" וכתיב "ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה" אמר הקב"ה שוטים הם המחשבים קצי משיחא דבר שלא גליתי לעולם (שנאמר כי יום נקם בלבי) לבא לפומא לא גליא ואינון משתדלי למחשב קצי, בהאי נחזי תלתא סימני כתבית ואחזית לדרי עלמא בקבורתיה דמשה עבדי ואלין אינון בגיא בארץ מואב מול בית פעור אחזית ויהבית (סימנים) לכלהון דעלמא ולא ידעי קבורתיה דכתיב ולא ידע איש את קבורתו, דבר שלא גליתי ולא הראיתי היאך אמרי שטותא ושקרותא קמי קב"ה בהך, הה"ד "משא דומה אלי קורא משעיר" אלו ישראל שקוראין להקב"ה מעול כבד של בני שעיר, ומאי אמרי "שומר מה מליל וגו'" ר"ל רבש"ע אתה הוא שומר ישראל ה'. (עד מתי) אנו בזה הגלות שדומה ללילה אמור לנו "מה מלילה" מה תהא מזו הלילה אימתי תוציאנו ממנה, בא וראה מאי דכתיב בתריה "אמר שומר אתא בוקר וגם לילה" אמר הקב"ה שהוא שומר ישראל אתא בקר הבאתי והוצאתי אתכם מן הגלות ולא זכיתם להיות בבקר, וגם לילה הבאתי לכם הלילה והאפלתי אתכם בבור הגלות הזה שהוא כלילה, "אם תבעיון בעיו" אם אתם מבקשים לדעת קץ גאולתכם אימתי תהיה ואימתי תבואו לארצכם – "שובו אתיו", כי הא דא"ר יהודה אין קץ הגלות נתלה אלא בתשובה שנא' היום אם בקולו תשמעו. וכיון שנברא העולם נרמז הרמז הגדול הזה ברזי הסתרים שנאמר "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור" כלומר יהי רז. ורז ואור דבר אחד הוא, וירא אלהים לזה הרז כי טוב להיות ברז וסוד כדי שלא יתגלה לשום אדם שאלמלי יתגלה כמה פריצי' מבני עמנו ילכו לאבדון, ועל שהיה ברזא וסוד הבדיל אלהים בין האור ובין החשך בין אומתו שהוא האור ובין האומות שהם החשך שנא' ורשעים בחשך ידמו, ועוד כתיב בחשכה יתהלכו.

עד כי כך הקץ סתום שאפילו יעקב ודניאל שידעו לשעה את הקץ, בסוף נתכסה מהם הזמן של הגאולה:

בראשית רבה פרשה צ"ח:
"רבי יהודה בשם ר' אלעזר בר אבינא: שני בני אדם נגלה להם הקץ וחזר ונתכסה מהם ואלו הם, יעקב ודניאל, דניאל (דניאל יב) ואתה דניאל סתום את הדברים וחתום, יעקב, את אשר יקרא אתכם באחרית הימים ראובן בכורי אתה, מלמד שבא לגלות להם את הקץ ונתכסה ממנו."

קיבוץ גלויות

תהלים פרק מג

שְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ הֵמָּה יַנְחוּנִי, יְבִיאוּנִי אֶל הַר קָדְשְׁךָ וְאֶל מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ.

מדרש שוחר טוב תהלים מזמור מ"ג:

שפטני אלהים וגו' כי אתה אלהי מעוזי. עזי וזמרת יה (שמות טו ב), אני איני כן, אלא עד שלא גאלתני אני נותנת לך עוז, הוי כי אתה אלהי מעוזי. למה זנחתני. ולא זו בלבד, אלא ה' עזי ומעוזי (ירמיה טז יט). למה קודר אתהלך בלחץ אויב. כמה גאלת את אבותינו ממצרים מן הלחץ שהיו לוחצין אותן, וכן הוא אומר וגם ראיתי את הלחץ (שמות ג ט), וגם אני אין לי אלא לחץ אויב, ולמה קודר אתהלך, ולא שלחת הגאולה לדור ההוא, אלא על ידי שנים גואלים, שנאמר "שלח משה עבדו, אהרן אשר בחר בו" (תהלים קה כו), וגם לדור הזה שלח שנים כנגדן, "שלח אורך ואמתך", "אורך" - זה אליהו הנביא מבית אהרן דכתיב ביה אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות (במדבר ח ב), "ואמתך" - זה משיח בן דוד, דכתיב נשבע ה' לדוד אמת לא ישוב (תהלים קלב יא), וכן הוא אומר הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא (מלאכי ג כג), הרי אחד, והשני הן עבדי אתמך בו (ישעיה מב א), לכך נאמר שלח אורך ואמתך המה ינחוני יביאוני אל הר קדשך ואל משכנותיך, כשם שכתוב להלן ביציאת מצרים תביאמו ותטעמו בהר נחלתך (שמות טו יז), כך לעתיד לבא יבואו על הר קדשך ואל משכנותיך, שנאמר ואבואה אל מזבח אלהים, במה אבוא ביתך, בעולות אשלם לך נדרי (תהלים סו יג), מה יש לי לעשות, לתת לך הודיות, וכן אסף אמר ואנחנו עמך וצאן מרעיתך נודה לך לעולם לדור ודור נספר תהלתך (שם /תהלים/ עט יג).

בני אפרים - שעברו על הקץ והשבועה

תהלים פרק ע"ח:

בְּנֵי אֶפְרַיִם נוֹשְׁקֵי רוֹמֵי קָשֶׁת הָפְכוּ בְּיוֹם קְרָב.

לֹא שָׁמְרוּ בְּרִית אֱלֹהִים וּבְתוֹרָתוֹ מֵאֲנוּ לָלֶכֶת.

רש"י שם:

בני אפרים - שיצאו ממצרים בזרוע לפני הקץ ובטחו בגבורתם ובחציהם, וסופם הפכו לנוס ביום קרב כמפורש בדברי הימים (א ז) "והרגום אנשי גת הנולדים בארץ".

דברי הימים א פרק ז

וּבְנֵי אֶפְרַיִם: שׁוּתָלַח וּבֶרֶד בְּנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ וְאֶלְעָדָה בְנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ.

וְזָבָד בְּנוֹ וְשׁוּתֶלַח בְּנוֹ וְעֵזֶר וְאֶלְעָד, וַהֲרָגוּם אַנְשֵׁי גַת הַנּוֹלָדִים בָּאָרֶץ כִּי יָרְדוּ לָקַחַת אֶת מִקְנֵיהֶם.

וַיִּתְאַבֵּל אֶפְרַיִם אֲבִיהֶם יָמִים רַבִּים וַיָּבֹאוּ אֶחָיו לְנַחֲמוֹ.

סנהדרין צב ע"ב:

ומאן נינהו מתים שהחיה יחזקאל? אמר רב: אלו בני אפרים שמנו לקץ וטעו, שנאמר (דברי הימים א' ז') "ובני אפרים שותלח וברד בנו ותחת בנו ואלעדה בנו ותחת בנו וזבד בנו ושותלח בנו ועזר ואלעד והרגום אנשי גת הנולדים בארץ וגו' וכתיב ויתאבל אפרים אביהם ימים רבים ויבאו אחיו לנחמו".

רש"י במקום:

שמנו לקץ - של יציאת מצרים.

וטעו - שלא היה להם למנות גזירת "ועבדום וענו אותם" אלא משנולד יצחק, דהא כתיב (בראשית טו) כי גר יהיה זרעך - זה יצחק, דכתיב "כי ביצחק יקרא לך זרע" והם מנו משעת הדיבור לאברהם, ותניא בסדר עולם: אברהם אבינו בשעה שנדבר עמו בין הבתרים בן שבעים שנה היה, ומבין הבתרים עד שנולד יצחק היה שלשים שנה, כדכתיב (בראשית כא) ואברהם בן מאת שנה בהולד לו את יצחק בנו, נמצאת אומר משדבר עמו בין הבתרים עד שיצאו ממצרים היו ארבע מאות, ואותן שלושים שמן הדבור עד לידת יצחק טעו בני אפרים, ומניין שבני אפרים הן שיצאו קודם זמנן ונהרגו שנאמר "ובני אפרים שותלח וגו' והרגום אנשי גת".

מהרש"א במקום:

אלו בני אפרים שמנו לקץ כו'. עי' פירש"י הכא, ובספר דברי הימים. ועוד נראה לפרש דדקדק לומר והרגום אנשי גת הנולדים וגו' דמשום שטעו בקץ לא היו חייבים הריגה בידי שמים ע"י אנשי גת אבל כבר היתה השבועה בין אברהם ויצחק ובין הפלשתים ואלו בני אפרים עברו על השבועה שבאו לקחת מקנה אנשי גת הנולדים בארץ ר"ל מאותם שהיו אנשי השבועה עם בני אברהם ויצחק ולכך הרגום על שעברו השבועה שעמהם.

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דשירה פרשה ט':

"חיל אחז יושבי פלשת", כיון ששמעו יושבי פלשת שישראל נכנסין לארץ אמרו: עכשיו הן באין לעורר עידותן של בני אפרים, שנאמר "בני אפרים שותלח ובכר בנו" וגו', ואומר "בני אפרים נושקי רומי קשת" (תהלים עח ט), מפני מה? "על אשר לא שמרו ברית אלהים ובתורתו מאנו ללכת" על שעברו על הקץ ועל השבועה.

שמות רבה פרשה כ':

למה, אלא שטעו שבטו של אפרים ויצאו ממצרים עד שלא שלם הקץ ונהרגו מהם ל' רבוא, ולמה נהרגו שחשבו מיום שנדבר אברהם בין הבתרים וטעו ל' שנה שנאמר (תהלים עח) "בני אפרים נושקי רומי קשת", לולי שטעו לא יצאו, מי היה חפץ להוציא אל הרג בניו, אפרים שנאמר (הושע ט) "ואפרים להוציא אל הורג בניו", והרגום פלשתים שנאמר (ד"ה א ז) "ובני אפרים שותלח והרגום אנשי גת", והיו עצמותיהם שטוחין בדרך חמרים חמרים שכבר היה להם ל' שנה שיצאו עד שלא יצאו אחיהם ממצרים, אמר הקב"ה אם יראו ישראל עצמות בני אפרים שטוחין בדרך יחזרו למצרים, למה דבר דומה למלך שנשא אשה וביקש לילך למדינתו הושיבה באפריון ולא הספיק ליכנס למדינה עד שמתה אשתו קברה על פתח המדינה ואח"כ נשא אחותה אמר המלך הריני מסבבה שלא תראה קברה של אחותה ותחזור לה, מה עשה סיבבה מאחורי המדינה, כך אמר הקב"ה יהיו מסבבים את הדרך כדי שלא יראו עצמות אחיהם מושלכין בדרך ויחזרו למצרים, מה עשה הקב"ה נטל דמם של בני אפרים וטבל בו כליו כביכול שנא' (ישעיה סג) "מדוע אדום ללבושך", אמר הקב"ה איני מתנחם עד שאנקום נקמתן של בני אפרים שנאמר "ולא נחם אלהים".

שיר השירים רבה פרשה ב':

רבי אוניא אמר ד' שבועות השביען כנגד ד' דורות שדחקו על הקץ ונכשלו, ואלו הן, אחד בימי עמרם, ואחד בימי דיניי, ואחד בימי בן כוזבא, ואחד בימי שותלח בן אפרים, הה"ד (תהלים ע"ח) בני אפרים נושקי רומי קשת, ויש אומרים אחד בימי עמרם, ואחד בדורו של שמד, ואחד בימי בן כוזבא, ואחד בימי שותלח בן אפרים שנא' בני אפרים נושקי רומי קשת, והן היו מחשבין בשעה שנתגזרה גזרה כשדבר הקב"ה עם אברהם אבינו בין הבתרים, ומשנולד יצחק התחיל, מה עשו נתקבצו ויצאו למלחמה ונפלו מהן חללים הרבה, מפני מה שלא האמינו בה' ולא בטחו בישועתו על שעברו על הקץ ועברו על השבועה.

משמע מחז"ל ש"עברו על הקץ" היינו שטעו בחשבון ולכן יצאו קודם הזמן, ו"על השבועה" משמע מהמהרש"א על השבועה שהיתה בין אברהם ומלך פלישתים, וכיון שנלחמו בני אפרים בבני פלשת חרף השבועה נחלו כשלון חרוץ והרגום אנשי גת. אבל לאחרונה ראיתי עוד הסבר מה היתה השבועה שעברו בתרגום יונתן עה"ת:

בראשית פרק נ פסוק כה:

וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה.

תרגום יונתן:

ואומי יוסף ית בני ישראל למימר לבניהון, הא אתון משתעבדין במצרים, ולא תזידון למיסוק ממצרים עד זמן דייתון תרין פרוקין ויימרון לכון "מדכר דכיר ה' יתכון", ובעידן דאתון סלקין תסקון ית גרמי מיכא

תרגום ללשון הקודש:

וישבע יוסף את בני ישראל לאמור לבניהם הנה אתם משתעבדים במצרים ולא תזידון לעלות ממצרים עד זמן שיבואו שני גואלים* ויאמרו לכם "פקד יפקד ה' אתכם" ובעת שאתם עולים תעלו את עצמותי מזה.

*משה ואהרן

משמע שעברו על שבועת יוסף אביהם שהשביע את בניו שלא יצאו ממצרים לפני שיבואו משה ואהרן ויאמרו "פקד יפקד".

שמות רבה פרשה ג':

"ולכך אמר הקב"ה למשה: לך ואספת את זקני ישראל, אמור להם פקוד פקדתי, אמר לו מסורה היא בידם מיוסף שבלשון הזה אני גואלם לך אמור להם זה הסימן, מהו "פקד פקדתי" פקד במצרים פקדתי על הים, פקד להבא פקדתי לשעבר, ואת העשוי לכם במצרים, כלומר אני פוקד על המצריים מה שעושים לכם, כד"א (שמואל א טו) פקדתי את אשר עשה לך עמלק, ואומר אעלה אתכם, אמור להם כמו שאמרתי ליעקב אביהן כן אעשה, ומה אמר לו (בראשית מו) ואנכי אעלך גם עלה, וכן יעקב אמר לבניו (שם /בראשית/ מח) והיה אלהים עמכם והשיב אתכם וגו', מיד "ושמעו לקולך" למה שמסורת גאולה הוא בידם שכל גואל שיבא ויאמר להם פקידה כפולה גואל של אמת הוא."

פרקי דרבי אליעזר פרק מ"ז:

ר' אליעזר אומר: חמשה אותיות שנכפלו בכל האותיות שבתורה כולם לסוד גאולות, כ"ף כ"ף אברהם אבינו נגאל מאור כשדים, שנ' "לך לך מארצך", מ"ם מ"ם נגאל בו יצחק אבינו מיד פלשתים, שנ' "לך מעמנו", נו"ן נו"ן נגאל בו יעקב אבינו שנ' "הצילני נא מיד אחי", פ"א פ"א בו נגאלו אבותינו ממצרים, שנ' "פקוד פקדתי", צד"י צד"י בו עתיד הקב"ה לגאול את ישראל משעבוד ארבע מלכיות ולאמר להם צמח צימחתי לכם, שנא' "ואמרת אליו כה אמר ה' צבאות לאמר: הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח" (זכריה ו' יב), וכולם לא נמסרו אלא לאברהם אבינו, ואברהם מסרן ליצחק, ויצחק מסרן ליעקב, ויעקב מסר סוד הגאולה ליוסף, שנ' "ואלהים פקוד יפקוד אתכם", ויוסף בנו מסר סוד הגאולה לאחיו ואמר להם "פקוד יפקוד אלהים אתכם", ואשר מסר סוד הגאולה לסרח בתו, וכשבאו משה ואהרן אצל זקני ישראל ועשו האותות לעיניהם הלכו אצל סרח בת אשר אמרו לה: בא אדם אחד אצלנו ועשה אותות לעינינו כך וכך, אמרה להם אין באותו ממש, אמרו לה והרי אמר "פקוד יפקוד אלהים אתכם", אמרה להם הוא האיש העתיד לגאול את ישראל ממצרים! שכן שמעתי מאבא פ"א פ"א פקוד יפקוד, מיד האמינו העם באלהיהם ובשלוחו, שנ' "ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את עמו".

 מי יתן וישלח לנו ה' משיחו צמח צדיק ונזכה לגאולה בב"א.

משיח בן יוסף - צידקותו

"אהבת יהונתן" לר' יונתן איבשיץ זצ"ל, הפטרת פרשת ואתחנן "נחמו נחמו עמי":

 באופן אחר יש ליישב על שכפל מלת "נחמו", דצריך להבין למה באמת צריכים להתנחם הלא ילכו מן הגולה מהללים ומזמרים בקול רנה ותודה. וי"ל דכתיב בפסוק "בימים ההם ישבו בירושלים משפחות משפחות וספדו וכו'", ואמרינן בגמ' שיספדו על משיח בן יוסף שנהרג, ועל יצה"ר שנשחט. ונבאר תחלה ענין משיח בן יוסף למה יהרג. דאי' טעם למה צריך להיות מבני רחל מלך תחלה, מפני שיעקב נתן הבכורה לבני רחל שהיתה עקרת הבית, ולכן צריך להיות מבני רחל מלך תחלה. ואולם יעקב עקב לעשו פעמים, והקב"ה אינו מוותר לצדיקים אפילו כחוט השערה, ולזאת הסיבה נדקר שאול בחרב כי זהו חרב של עשו שנתן לו אביו "ועל חרבך תחיה", ועל שעקב אותי פעמים, לכך גם משיח בן יוסף נהרג. היוצא מזה דמלך ראשון שיעמוד לישראל ידקר בחרב שהוא מבני רחל. ויובן גם מה שסיפר יוסף החלום לאביו ולאחיו ויוסיפו עוד שנו אותו על חלומותיו, וצריך להבין הא באמת חלם לו כאשר סיפר להם ולמה שנאוהו, ועוד למה אמרו המלוך תמלוך עלינו וכו' ואח"כ אמרו לכו ונהרגהו ונשליכהו וכו' איך יתכן ששבטי ישורון יהיו חשודין על רציחה על שסיפר חלומו, ועוד שאמר לו אביו להפיק רצונו הבא נבא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה ואביו שמא את הדבר, ואם באמת הוא שימלוך על אחיו למה לא צוה שיהיה מלך עליהם, ונראה דאי' בזוהר דמשיח בן דוד ימלוך על אומה ישראלית לבד, והוא ישב על כסא ה', אבל משיח בן יוסף אינו מולך כלל בישראל כי אם באו"ה, וידוע דאו"ה יושבים בצל המזל ומקבלים שפע מן המזל, אבל ישראל הם עם סגולה ובם בחר ה' לשום שמו עליהם ואין להם עסק במזל כלל, ויוסף ראה שמש וירח וי"א כוכבים משתחוים לו וביקש להיות מלך עליהם, וע"ז אמרו המלוך תמלוך עלינו דייקא אם מלך תמלוך, באמת תמלוך על האומות היושבים תחת צל המזלות המכונים בשם שמש וירח וכוכבים והם יאתיו לעבדך, אבל עלינו לא תמלוך. וכבר ביארנו דהמלך ראשון שיעמוד לישראל מבני רחל ידקר בחרב עבור הבכורה ולכך בקשו להרוג אותו לקבל עונשו כנ"ל, וז"ש יעקב הבא נבוא אני וכו' רמז שאין מולך על ישראל אבל הוא מולך על האו"ה שהם יושבים תחת המזל, ואולם יעקב היה יודע שעדיין אין זמן ושמר את הדבר עד שיבא איש אשר לו המשפט. וזהו שספדו ישראל על שיהרג משיח בן יוסף שני פעמים דהיינו שאול המלך ומשיח בן יוסף השני, ולכך אמר ב' פעמים מלת נחמו על שני הספדים הנ"ל וק"ל.

רבי חנוך ב"ר יוסף זונדל זצ"ל ב"ענף יוסף" על "עין יעקב" מס' מועד קטן דף כ"ח:

"כמספד דאחאב בר עמרי וכו' וכמספד יאשיהו בן אמון וכו'. להסביר הא דמדמה ההוא מספד שיהיה לעתיד בירושלים על משיח בן יוסף שיהיה נהרג למספד דאחאב ויאשיהו, הוא למשל איש זקן שכהו עיניו מאד לא יוכל לראות כלל בלי כלי-הראות (שקורין ברילין [משקפיים]), אבל אינו יכול להשיג כלי- הראות בכל המדינה שיהיה טוב לו לפי עיניו, ולפי הדרישה והחיפוש השיג כלי-הראות ממדינה אחרת שהיו טובים לו מאד ויאירו עיניו, ולאחר משך אבד אותם, בוודאי צערו גדול מאד שנעשה עור וחשכו עיניו, ועכ"פ צערו אינו על עצמות כלי-הראות שהרי הם דבר מעט הכמות רק צערו הוא על התועלת שהיה לו מהם, ואם יקרה שאיזה שר וגדול יאבד אבן טוב יקר הלא צערו אינו על תועלת שהרי מה תועלת היה לו ממנה, רק צערו הוא על הכמות שהיה שוה הרבה הון יקר ורב, ובאם שיקרה איזה עשיר מופלג זקן שכהו עיניו ולא מצא במדינתו כלי-הראות עד שע"י השתדלות הרבה שלחו לו כלי-הראות משובצים באבנים יקרות, אם הוא יאבד אותם יש לו צער בכפלים הן על הכמות והן התועלת הרב שהיה לו מהם. והנה כשנהרג אחאב לא בכו עליו מצד עצמותו שהרי היה רשע, רק בכו על התועלת שהיה להם ממנו שהיה מולך בכיפה (והיו האומות יראים מישראל), וכשנהרג יאשיהו לא בכו על התועלת שהרי היה מלכות שפלה, רק בכו על עצמותו שהיה צדיק גדול וחסיד, והנה כשיהיה נהרג משיח בן יוסף תהיה הבכיה בכפלים, הן מצד עצמותו והן מצד התועלת שתהיה לישראל אז ממנו, וזהו שתרגם המתרגם בעידנא ההיא יסגי מספדא בירושלים (על משיח בן יוסף כמו שהיה בשני ההספדים ביחד) כמספד אחאב וכו' שהיה ההספד על התועלת, וכמספד יאשיהו בן אמון וכו' שהיה ההספד על האיכות, כן יהיה השני ההספדים ביחד על משיח בן יוסף."

"בן יהוידע" על מסכת סנהדרין (לרבי יוסף חיים מבגדאד):

ומ"ש "עתידין ישראל דאכלי שני משיח", נ"ל בס"ד "שני" אינו ר"ל שנה ושנית אלא לשון שנים, כלומר דאכלי שני משיחים שהם משיח בן דוד ומשיח בן יוסף שלא יהרג משיח בן יוסף ויאכלו ישראל מטוב ממשלתו, ומקשי רב יוסף פשיטא, ומשני לאפוקי מרבי הלל דאמר אין משיח לישראל, משיח בסתם קאי על משיח בן יוסף וסבר רבי הלל שלא יהנו ישראל אלא ממשיח בן דוד אבל משיח בן יוסף כבר אכלו את טובו וזיוו והדרו בימי חזקיה שנתגלגל בחזקיהו הע"ה, וגם גוג ומגוג נתגלגלו בסנחריב, ומ"ש רב יוסף שרא ליה מריה לרבי הלל, מפני שהבין דקאי רבי הלל אכלהו גם על משיח בן דוד, או אפשר דגם רב יוסף הבין בכוונת רבי הלל כדברינו דקאי רק על משיח בן יוסף ומקשי ליה מפסוק "הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע הוא" דמסיים ביה "עני ורוכב על חמור", שזה הכתוב מוכרח לפרש אותו על משיח בן יוסף שיבא תחלה קודם משיח בן דוד, וא"כ איך יאמר דאכלוה למשיח בן יוסף בימי חזקיהו.

שם "א"ר נחמן אי מן חייא הוא כגון אנא שנאמר והיה אדירו ממנו", נ"ל בס"ד היה מקובל אצלם שבכל דור ודור יבא נצוץ מן משיח בן יוסף ויתגלגל באיזה צדיק שבדור, ע"ד שארז"ל על מרע"ה שבכל דור יבא נצוץ ממנו בצדיק שבדור, וכמ"ש בספר הלקוטים לרבינו זלה"ה ע"פ "ויתעבר ה' בי למענכם", וכבר נודע מכתבי רבינו מהרח"ו ז"ל שרבינו האר"י זלה"ה היה בו נצוץ משיח בן יוסף, וכבר הזהיר רבינו האר"י זלה"ה לתלמידיו לכוין בכל יום בתפלת העמידה באומרם "וכסא דוד עבדך מהרה בתוכה תכין" על משיח בן יוסף שהוא נקרא "כסא דוד", וכנז' בשער הכונות, והנה הם היתה קבלה בידם כי נצוץ משיח בן יוסף אשר יבא בכל דור בצדיק שבדור יבא בצדיק שהוא מזרע דוד הע"ה ולכך קורין אותו בשם כסא דוד, ובא ר' נחמן לומר דאין הכונה שיהיה בזרע דוד ממש אלא אפילו כגון אנא שאיני מזרע דוד ורק אשתי בת ריש גלותא היה מזרע דוד אפשר שנחשב איש זה מזרע דוד משום בעל כאשתו ויתגלגל בו נצוץ משיח בן יוסף, ולכן אמר כגון אנא לעשות דמיון בעצמו ולכן לא אמר אנא הוא דאין כונתו להתגדל ולומר שבו נצוץ משיח בן יוסף אלא אמר שיבא אפילו באדם כמוני דרק אשתי היא מזרע דוד הע"ה, ומביא קרא על זה "והיה אדירו ממנו" תיבת אדירו הוא אור יד, כי משיח הוא אור יד כי דוד הוא מספר י"ד, רמז לדבר "ודוד מנגן ביד" וזה יהיה "ממנו" ר"ל מזרע דוד שהוא יד גם ממנו ר"ת מתרין מזלין נוצר ונקה שיהיה נשפע משם, "ומושלו" זה משיח בן יוסף שנקרא בסוג מושל לגבי משיח בן דוד "מקרבו" יוצא ר"ל מקרבו של דוד הע"ה יוצא כלומר מזרעו של דוד הע"ה.

ומ"ש רב אי מן חייא הוא כגון רבינו הקדוש, ג"כ כונתו על נצוץ משיח בן יוסף שיבא בכל דור, ואמר כגון רבינו הקדוש שהיה מזרע דוד הע"ה מנוקבייא יסבל יסורין רבים בעבור להגין על הדור מאיליו ומעצמו כאשר סובל משיח בן יוסף יסורין, וכמ"ש לעיל שעליו נאמר "הוא מחולל מפשעינו" ולכן אם ימצא בדור צדיק מזרע דוד הע"ה וסובל יסורין קשים זו הוכחה שיש בו ניצוץ משיח בן יוסף, ואמר עוד אי מן מתיא כגון דניאל איש חמודות כי גם הוא היה מזרע דוד הע"ה כי היה משבט יהודה וסבל יסורין בשביל ישראל כדכתיב בדניאל סי' יו"ד "בימים ההם אני דניאל הייתי מתאבל שלשה שבועים ימים לחם חמודות לא אכלתי ובשר ויין לא בא אל פי וסוך לא סכתי עד מלאת שלשת שבועים ימים", ועוד אמר שם "ויאמר אלי אל תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר נתת לבך להבין ולהתענות לפני אלקיך נשמעו דבריך ואני באתי בדבריך", ונראה שיש עוד טעם נכון לומר על המשיח אי מן מתיא הוא כגון דניאל איש חמודות כי דניאל ע"ה השיג עתיק יומין דעשיה שהוא הכתר, ודוק היטב.

אין לך קץ מגולה מזה

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צז עמוד א

תנו רבנן: שבוע שבן דוד בא בו, שנה ראשונה מתקיים מקרא זה והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר, שניה חיצי רעב משתלחים, שלישית רעב גדול, ומתים אנשים ונשים וטף חסידים ואנשי מעשה, ותורה משתכחת מלומדיה. ברביעית - שובע ואינו שובע, בחמישית - שובע גדול, ואוכלין ושותין ושמחין, ותורה חוזרת ללומדיה. בששית - קולות, בשביעית - מלחמות. במוצאי שביעית - בן דוד בא. אמר רב יוסף: הא כמה שביעית דהוה כן, ולא אתא! - אמר אביי: בששית קולות, בשביעית מלחמות מי הוה? ועוד: כסדרן מי הוה?....תנו רבנן, כי ידין ה' עמו [וגו'] כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב - אין בן דוד בא עד שירבו המסורות. דבר אחר: עד שיתמעטו התלמידים. דבר אחר: עד שתכלה פרוטה מן הכיס. דבר אחר: עד שיתייאשו מן הגאולה. שנאמר ואפס עצור ועזוב - כביכול אין סומך ועוזר לישראל.

סיכום הגמרא: שלפני ביאת המשיח במוצאי שביעית - יהיו שבע שנים מסודרות שבכל שנה יהיה צרה או רווחה מסויימת. שימו לב שבשנה השלישית יהיה רעב גדול, ובשנה החמישית יהיה שובע גדול. נמשיך הלאה בגמ':

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צח עמוד א
ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וגו'. רבי אלעזר אומר: אף מזה, שנאמר כי לפני הימים ההם שכר האדם לא נהיה ושכר הבהמה איננה וליוצא ולבא אין שלום מן הצר. מאי ליוצא ולבא אין שלום מן הצר? רב אמר: אף תלמידי חכמים, שכתוב בהם שלום, דכתיב שלום רב לאהבי תורתך - אין שלום מפני צר. ושמואל אמר: עד שיהיו כל השערים כולן שקולין.

פירוש רש"י מסכת סנהדרין דף צח עמוד א
מגולה מזה - כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה יותר.
ר' אליעזר אומר מזה - הפסוק כשתראה דאין שום אדם משתכר ואף שכר הבהמה לא נהיה, והיינו כדאמרן "עד שתכלה פרוטה מן הכיס" (לעיל צז.), אין מעות מצויות בכיס.
שכר בהמה - עבודת האדמה שהיא על ידי בהמה - איננה.
וליוצא ובא אין שלום - אז יבא משיח.
[שלום רב] - והיינו וליוצא ולבא - אלו תלמידי חכמים אותם שהיה דינם לצאת ולבא בשלום, כדכתיב שלום רב לאוהבי תורתך - אפילו להנהו אין שלום.
מן הצר - מרוב הצרות, לישנא אחרינא: מיצר הרע.
שקולין - שוין שער התבואה ויין רווחיה, כדאמרן "חמישית שובע גדול" (לעיל צז.), לישנא אחרינא: שקולין - שוין, שכולן יקרין.

סיכום פירוש רש"י במקום:
רבי אבא ורבי אליעזר אומרים שאין לך קץ מגולה היינו ש"הקץ" - ביאת משיח מאד קרוב, אם תראה שא"י תתן פריה בעין יפה, או שאם תראה שלת"ח אין שלום מהצרות או מיצה"ר. או שיהיו כל השערים שקולים הכוונה או שתראה שמחיר מזון יהיו נמוכים מאד בגלל השובע הגדול שיהיה. או שמחירי המזון יהיו מאד יקרים בגלל הרעב הגדול שיהיה.

שימו לב שרש"י כותב בפירושו ד"ה שקולין- "שוין שער התבואה ויין רווחיה כדאמרן "חמישית שובע גדול" (לעיל צז.)." זאת אומרת שבאותו שבוע שבן דוד בא בו, היינו אותם שבע שנים אם יהיו כסדרן, בשנה השלישית יהיה רעב גדול ובשנה החמישית יהיה שובע גדול - שתראה זאת תדע שאין לך קץ מגולה וברור שיבוא המשיח בסוף השבוע הזה (אם כמובן יהיו ששית קולות ושביעית מלחמות).

זאת אומרת שמה שבציונות הדתית רוצים להביא ראיה שאין לך קץ מגולה זה בתקופה הזאת רבת שנים בדור הזה שלנו, זו טעות מבוארת שכן מדובר על "שנה" אחת שבו תתן א"י פירות בעין יפה ויהיה שובע גדול וזו השנה החמישית מתוך השבע שנים. ואם תראה זאת תדע שהקץ היינו ביאת המשיח מאד קרוב וזה "קץ מגולה". ובעה"ר עדיין לא הוה.

אני חוזר שלפי רש"י מה שכתוב "יקרב הקץ ואין לך קץ מגולה יותר" – זה יהיה בשבוע שבן דוד בא בו, ולכן כיון שעברו שביעיות הרבה ועדיין לא בא – אנו יודעים שהפירות שא"י נותנת היום – אין זה הקץ המגולה שכתוב בגמרא, שקץ המגולה בגמרא הוא השנה החמישית שקרוב מאד לביאת המשיח בשבוע שבן דוד בא בו, ואותו ריבוי בפירות בכמות ובאיכות זה מה שכתוב על שנה חמישית מתוך השבוע שבן דוד בא בו " "בחמישית - שובע גדול, ואוכלין ושותין ושמחין..." כמו שפירש רש"י " כדאמרן "חמישית שובע גדול".

יד רמ"ה מסכת סנהדרין דף צח עמוד א

ויש מפרשין "אין לך קץ מגולה יתר מזה" שמסר לך סימנין עליו [=המשיח] לפני בואו לידע בו כשהוא בא.

 

מהרש"א במקום:

אין לך קץ מגולה מזה וכו' שנאמר ואתם הרי גו'. לפי שכל זמן שאין ישראל על אדמתם אין הארץ נותנת פירותיה כדרכה, אבל כשתחזור ליתן פירותיה זהו קץ מגולה שקרב לבא זמן גאולה, שיחזרו ישראל על אדמתן. וכו'...

ור' אלעזר אומר "אף מזה שנאמר כי לפני הימים האלה שכר אדם לא נהיה וגו'" - יש לפרש לפי שזה הענין הוא סוף כל התוכחות בפרשת כי תבא, "והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות ואין קונה", וז"ש כי לפני הימים האלה אחרי כל הצרות יהיה לבסוף "ששכר אדם לא נהיה וגו'". גם אם ירצה האדם להשכיר עצמו לעבד אין קונה ושוכר אותו, וזהו "קץ מגולה" שאין עוד תוכחה אחריה שהיא סוף כל הצרות לפני ימים האלה של הגאולה.

ספר נצח ישראל פרק ל"ט:
נתבאר לך תשובת שאלה, במה שקודם ביאת הגואל ימצא בעולם הפסד ושנוי המציאות, והסבה מבוארת גלויה לכל. ודבר זה שמו חכמים סימן ברור ואות על ביאת הגואל וזמנו המיוחד לו, כשנראה הפסד ואפיסת המציאות. ובפרק חלק (סנהדרין צח א) אמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר (יחזקאל לו, ח) "ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופרייכם תשאו לעמי ישראל". רבי אלעזר אומר, אף מזה, שנאמר (זכריה ח, י) "כי לפני הימים האלה שכר האדם לא נהיה". מאי "ליוצא ולבא אין שלום מן הצר" (שם), רב אמר אף תלמידי חכמים שיש בהם "שלום רב לאוהבי תורתך" (תהלים קיט, קסה), אין להם שלום מן הצר.

ימות המשיח

ישעיהו פרק יא

(א) וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה:

(ב) וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְקֹוָק רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יְקֹוָק:

(ג) וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת יְקֹוָק וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ:

(ד) וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי אָרֶץ וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע:

(ה) וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו:

(ו) וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם:

(ז) וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן:

(ח) וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה:

(ט) לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְקֹוָק כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים:

רמב"ם הלכות מלכים פרק יב הלכה א:

אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם, או יהיה שם חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו נוהג, וזה שנאמר בישעיה (יא ו) "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ" - משל וחידה, ענין הדבר שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי עכו"ם המשולים כזאב ונמר, שנאמר "זאב ערבות ישדדם ונמר שוקד על עריהם", ויחזרו כולם לדת האמת, ולא יגזלו ולא ישחיתו, אלא יאכלו דבר המותר בנחת עם ישראל, שנאמר (שם) "ואריה כבקר יאכל תבן", וכן כל כיוצא באלו הדברים בענין המשיח הם משלים, ובימות המלך המשיח יודע לכל לאי זה דבר היה משל, ומה ענין רמזו בהן.

שו"ת רדב"ז סימן ע"א:

שאלת ממני אודיעך דעתי, על מה שכתב הרב ז"ל פ"ח מהלכות תשובה ה"ז וז"ל: אמרו חכמים כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל העולם הבא עין לא ראתה וכו'. ובפרק שלאחריו (פ"ט ה"ב) כתב: אמרו חכמים הראשונים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות, ובפרק במה אשה יוצאת (שבת ס"ג ע"א), ובפרק אין עומדין (ברכות ל"ד ע"ב) אמרינן בהדיא דפליגי (וכן נתקשה בכסף משנה עיין שם).

תשובה: דעת הרב ז"ל הוא, כי כל היעודים אשר יעדו כל הנביאים לישראל לימות המשיח כולם משל לרוב השלום שיהיה בימי המשיח, וכן כתב בהדיא פרק י"ב מהלכות מלכים ה"א: אל יעלה על לב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם וכו', ואינו חולק על התלמוד שאמר ופליגא דשמואל, אלא שהם ז"ל הניחו הדברים והנבואות כפשוטן כאשר יבינו אותם כללות העם, ולא רצו לפרסם שכל אותם הדברים הם משל, שלא לתת רפיון בלב בני אדם וחולשה בדברי הנביאים, ומשום הכי אמרו דפליגי, ויתפסו דברי האומר כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח, ותחזק ידי אמונתם בביאת המשיח, כדי לזכות לאותן הטובות אשר יעדו להם הנביאים, אבל קושטא דמילתא הוא דלא פליגי. והוא ז"ל בתחילת חבורו כתב שני המאמרים סתם, ובסוף החבור שמי שהגיע לשם כבר חזק באמונתו, פירש סוד היעודים אשר יעדו הנביאים לישראל, שכולם משל על רוב הטובה והשלוה.

יערות דבש חלק ב' (לרבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל):

"...אמנם הענין כך, כי ידוע מה שנחלקו חז"ל אם בימות המשיח יתחילו היעודים הנאמר בנביאים את רוח טומאה מעביר מהארץ ותכסה הלבנה וכו' וכהנה יעודים אשר יהיה ממש עולם חדש, או לא רק כמאמר שמואל אין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכות בלבד, ובאמת שניהם אמת כי תחלה לא יהיו אלא חירות משעבוד מלכות כמאמר שמואל ואח"כ יחכה על יעודיו הנ"ל לא יפול דבר מכל מה שנאמר בנביאים, רק לזכות לדברי נחמדים ויקרין רבים כאלה צריכים שימור מצות בתכלית המעולה והיום לעשותן ולמחר לקבל שכר ואין הקב"ה וותרן, והנה ידוע לכל שאדם יותר עלול לחטא כשהוא בן חורין ואין עליו שום שעבוד ושר ומושל משהוא מוכנע לאחד ויש עליו שר ומושל, כי אדם עלול לחפשיות וכאשר הוא חפשי דעתו גבוה על עצמו ורוח גסה וכח התאוה גובר, ולכן נאמר בימים ההם אין מלך ישראל איש הישר בעיניו יעשה, ולא תמצא מקום דזנות שכיח ביותר וביותר רק במקום שהעיר ומחוז הוא חפשי ממלך כאשר העידו המחקרים, אבל לא בגלות ואף שכר אין כ"כ בשמירת מצות ועזיבת החטא כי עול גלות ושעבוד מבטל יתרון התאוה ואין שכר כל כך ובפרט הרבה מצות שא"א לשומרן, אמנם בביאת הגואל אי"ה אלו היה תיכף נבע' רוח הטומאה מהארץ פשיטא דלא היה להם כ"כ שכר בעזיבת הרע אם לבם חלל ואין כח יצה"ר שולט בהם, אבל כשיהיה עדיין יצה"ר קיים ויהיה חפשי משעבוד מלכיות הרי כל הכוונת לעשות רע הם מוכנים ועומדים ומ"מ שמרו הטוב ויעבדו ה' כראוי ויעזבו הרע וההבל זהו תשובה אמיתית למה שחטא מקדם כדאמרינן (יומא פ"ו:) ה"ד בעל תשובה כו', ועי"כ יזכו אח"כ ליעודים הנאמרים לבער רוח הטומאה והיה ה' לאור עולם וכו'. "

מאמר העיקרים לרמח"ל - גאולה

"הנה מבחר המין האנושי הוא ישראל, ועם המעותדים לדביקות בו יתברך וראוי להם שיהיו מעוטרים בעיטורי קדושה גדולה ותהיה שכינתו יתברך שורה עליהם ומתדבקת בם שישתלמו בה עד שיזכו לטובה האמיתית.

וצריך שתדע שאע"פ שהטובה האמיתית נקנית מכל אחד ואחד בפני עצמו כפי מעשיו, אמנם אין כלל הבריאה משתלם עד שתסודר כלל האומה הנבחרת בסדר נכון ותשתלם בכל עיטוריה ותתדבק בה השכינה ואח"כ יגיע העולם למצב השלם ויזכו הפרטים כל אחד ואחד מה שזכה במעשיו.

ואולם דבר זה עדיין לא נשלם מתחילת הבריאה ועד הנה כי מיד שנברא אדם - חטא, ואח"כ שהתחילו האבות ונמשכו הבנים אחריהם להיות לעם סגולה עם כל זה מעולם לא נשלם הדבר כראוי מפני כמה חטאים שנזורו בם אחור מהתיקון השלם, ונמצא שעכ"פ צריך שנגיע לזה שתהיה האומה בשלימותה בכל התנאים הצריכים לזה ותקבל הבריאה כולה שלימותה, ואז יוקבע העולם במצב המתוקן שבו יוקבעו הצדיקים להנאה הנצחיית ותהיה הנאתם בה כל אחד לפי מעשיהם.

והנה שיתא אלפי שנה הגבילה החכמה העליונה לעבודת בני האדם והשתדלותם על השלימות, ואח"כ יתחדש העולם בצורה אחרת ראויה למה שיעשה בו אחרי כן דהיינו ההנאה הנצחיית לזוכים לה, וטרם יכלו ששת אלפים אלה, הנה צריך שתעמוד האומה הנבחרת במצבה השלם שיוכלו ליעתק הדברים אח"כ אל הנצחיות, וזה מה שהובטחנו עליו שיהיה עכ"פ, והאמצעי לזה יהיה אחד מזרע דוד שיבחרהו האדון ברוך הוא לזה ויעזרהו שיצליח בו והוא מלך המשיח. והנה בזמנו ועל ידו יתוקנו ישראל תיקון גדול וכל הבריאה אחריהם שירבה הטוב בכל הצדדין ויסור הרע לגמרי בין במה שנוגע לנפש ובין במה שנוגע לגוף, דהיינו לב האבן יעשה לב בשר והוא שתגבר בבני האדם הנטיה לטובות ובאופן שלא ימשכו אחרי החומר כלל אלא ינטו תמיד לעבודה ולתורה ויתגברו בה, וכנגד זה תרבה השלוה והרוחה ולא ימצאו נזקים ולא הפסדים כלל, והוא מה שהבטיחו הנביאים "לא ירעו ולא  ישחיתו בכל הר קדשי וגו'", ולא יהיה סכלות בעולם אלא כל הלבבות יהיו מלאי חכמה, ורוח הקודש יהיה שפוך על כל בשר באופן שיזכו לו הכל בלי קושי כלל, והוא מה שאמר הנביא "אשפוך רוחי על כל בשר וגו'", והנה ישמחו ויעלצו ברוב הטובה והם מתדבקים בבורא יתברך ועובדים לפניו עבודה שלימה, ועי"ז יהיו מתעלים והולכים עילוי על עילוי עד שיגיעו למה שצריך שיגיעו לו לעבור ממנו אל מצב הנצחיות בחידוש העולם.

והנה באומות העולם יעשה בירור גדול באותם שימצאו באותו הזמן, אותם שכפי המשפט העליון יהיו ראוים לכליה ישמדו בחרב ובדבר וכל מיני עונשים, ואותם שיהיו ראוים להנצל ינצלו וישארו ויכירו האמת ויעזבו אליליהם וישתעבדו לישראל ויהיה להם לתפארת עבוד את ישראל ושרתו אותם באשר יכירו וידעו שהנה על ידי זה יגיע להם מה שאפשר שיקבלו מן הקדושה ואור ה', והנה ימצא העולם כולו נמשך אחר עבודת הבורא יתברך ולא תהיה עבודה זרה כלל בעולם, והוא מה שאמר הנביא "אז אהפוך אל העמים שפה ברורה וגו'" וכתוב "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".

ואמנם החיים כלם צריך שימותו ויחזרו לעפר לפחות שעה אחת קודם תחיית המתים ואח"כ ישובו ויחיו אותם הראוים לקום בתחיה, והנה בתחיה יקומו צדיקים ורשעים, והרשעים שחטאו ולא נשלם בהם העונש הראוי יענשו אז כראוי להם, ואמנם אחרי התחיה יהיה יום הדין הגדול שידין הבורא יתברך את כלם וישפוט הראוים לישאר לנצחיות והראוים ליאבד, הראוים ליאבד יענשו כפי מה שראוי להם ולבסוף יאבדו לגמרי, והראוים לישאר ישארו במדריגה שתגיע להם כפי המשפט בעולם שיחודש.

והנה אחר שהוכנו הראוים לישאר בנצחיות כל אחד במדריגתו, הנה העולם הזה יחזור לתהו ובהו דהיינו שיפסד צורתו וישוב מים במים כמו בתחלת הבריאה, ובין כך ובין כך הצדיקים שזומנו לנצחיות הקב"ה יעמידם במאמרו כמלאכי השרת בלי שיצטרכו לעולם זה, ואמנם לא ישיגו עדיין הטובה האמיתית הראויה להם, אלא אחר שעמד העולם תוהו הזמן שגזרה החכמה העליונה ישוב ויחודש בצורה אחרת נאותה למה שראוי שיהיה לנצחיות, וישובו הצדיקים וישבו בו ויתקיימו בו לנצח נהנים בטובה האמיתית כל אחד כפי מדריגתו."