סילוף תהילים ע"י אגרת "אל-העברים"

אגרת אל העברים פרק 10:
 4 כִּי דַם־הַפָּרִים וְהַשְׂעִירִים לֹא יוּכַל לְהָסִיר חֲטָאִים׃ 5 וְעַל־כֵּן אֹמֵר בְּבוֹאוֹ לָעוֹלָם זֶבַח וּמִנְחָה לֹא חָפַצְתָּ גְּוִיָּה כּוֹנַנְתָּ לִּי׃ וכו'...10 וּבָרָצוֹן הַזֶּה מְקֻדָּשִׁים אֲנַחְנוּ עַל־יְדֵי הַקְרָבַת קָרְבַּן גּוּפוֹ שֶׁל־יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בְּפַעַם אֶחָת׃

באגרת רוצה פולוס השליח להוכיח שאין כח בהקרבת הקורבנות לכפר ולהסיר החטאים, ולכן אנחנו צריכים את דמו וגופו של ישו שע"י "הקרבתו" ומותו מתכפר לנו אחת ולתמיד החטאים.

כל הלימוד הזה סותר בודאי את התורה האומרת שהקורבנות כן מכפרים. אבל פולוס חוטא כאן ומסלף את האמת בזה שהוא מביא לראיה לדוקטרינה המעוותת לו את ספר תהלים פרק 40.

הציטוט מהמסורה ספר תהלים פרק מ' ז-ט
ז זֶבַח וּמִנְחָה לֹא חָפַצְתָּ אָזְנַיִם כָּרִיתָ לִּי עוֹלָה וַחֲטָאָה לֹא שָׁאָלְתָּ. ח אָז אָמַרְתִּי הִנֵּה בָאתִי בִּמְגִלַּת סֵפֶר כָּתוּב עָלָי. ט לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ אֱלֹהַי חָפָצְתִּי וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָי.

הציטוט מ"תרגום השבעים"  גם כן מדבר על אזנים:

Psalms 39:7 LXT

"θυσίαν καὶ προσφορὰν οὐκ ἠθέλησας ὠτία δὲ κατηρτίσω μοι ὁλοκαύτωμα καὶ περὶ ἁμαρτίας οὐκ ᾔτησας".

New English Translation of Septuagint: Pslams 39(40):7(6)

"Sacrifice and offering you did not want but ears you fashioned for me, Whole burnt offering and one for sin you did not request."

דוד המלך בספר תהלים חוזר על מוטיב המופיע שוב ושוב בתנ"ך שהקב"ה איננו חפץ במעשה אשר הוא לא ציוה ולא אמר לעשותו, ולכן מה שחשוב הוא "לשמוע" לדבר ה', "אזנים כרית לי" כדי לשמוע את דבר ה' - ולעשותו. הקב"ה איננו חפץ בשימוש בקורבנות העוקרים את דברו ורצונו - כגון שאול המלך שלא הרג את הצאן של עמלק וחשב שיוכל לעלות אותם קורבן לריח ניחוח לה'. ושמואל הוכיח אותו על כך:

שמואל א טו כב: וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הַחֵפֶץ לַיהוָה בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים? כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל יְהוָה, הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים.

אין חולק שהתורה היא הסטנדרט ואבן הפינה, והיא אומרת כן להביא קורבנות, והקורבנות מכפרים. אלא הכוונה הברורה בתהלים, שעלינו להביא קורבנות - אך ורק שיש הוראה ברורה ודבר ה' על כך. לא שייך להביא קורבן על מזיד או להביא צאן כעולות מתי שההוראה היא להרוג את הצאן. ובודאי ובודאי שלא יכול קורבן אדם שלא ע"י שחיטה, שלא על המזבח, שלא ע"י כהן - להוות קורבן אשר הוא לרצון ה', שהרי ה' דחה מכל וכל קורבנות אדם בתנ"ך.

The Lord is multipersonal Lords?

The Trinitarians often will quote some verses in the bible that suggest God is a multipersonal God.

Here are some of the refrences:

"Remember also thy Creator בראיך [literally "Creators" plural in Hebrew] in days of thy youth, While that the evil days come not, Nor the years have arrived, that thou sayest, `I have no pleasure in them.' " - Ecc. 12:1

"Woe unto him that striveth with his Maker*, as a potsherd with the potsherds of the earth! Shall the clay say to him that fashioned it**: 'What makest thou?' Or: 'Thy work, it hath no hands'? (Isa 45:9 JPS)

*In the Dead Sea Scroll יצריו plural "Makers", In the Messoratic Text: יצרו single "Maker".

**Both DSS and MT : יצרו = Maker/fashionator ,  single not plural.

- " For thy Maker עשיך [lit. Makers in the Hebrew] is thine husband בעליך[lit. husbands]; the Lord of hosts is his name; and thy Redeemer* גאלך the Holy One of Israel; The God of the whole earth shall he be called. " - Isa. 54:5, KJV

*DSS גאליך "Redeemers" Plural.

Let Israel rejoice in his Maker בעשיו [literally 'Makers' in the Hebrew]; let the children of Zion be joyful in their King.(Psa 149:2 JPS)

"I have not learned wisdom, nor have I knowledge of the Holy One" קדשים. Proverbs 30:3 ESV
in the hebrew "holy ones" plural.

For what great nation is there, that hath God so nigh (אלהים קרובים) unto them, as the LORD our God is whensoever we call upon Him? (Deut. 4:7 JPS)
in Hebrew "nigh" in the plural קרובים

"The fear of the LORD is the beginning of wisdom, and the knowledge of the Holy One קדשים is insight. (Proverbs 9:10)
in the hebrew "holy ones" plural.

And Joshua said unto the people: 'Ye cannot serve the LORD; for He is a Holy God אלהים קדשים (Holy Elohim)  He is a jealous God; He will not forgive your transgression nor your sins. (Jos 24:19 JPS)
in the hebrew "holy Elohim" ,plural for "holy" , and Elohim is plural by nature "Gods".

"A son honoureth his father, and a servant his master; if then I be a father, where is My honour? and if I be a master אדונים, where is My fear? saith the LORD of hosts unto you, O priests, that despise My name. And ye say: 'Wherein have we despised Thy name?' (Mal 1:6 JPS)
in the hebrew "Masters" plural.

And it came to pass, when God caused me to wander (התעו אותי אלהים) from my father's house, that I said unto her: This is thy kindness which thou shalt show unto me; at every place whither we shall come, say of me: He is my brother.' (Gen 20:13 JPS)

"And who is like Thy people, like Israel, a nation one in the earth, whom God went הלכו אלוהים to redeem unto Himself for a people, and to make Him a name, and to do for Thy land great things and tremendous, even for you, in driving out from before Thy people, whom Thou didst redeem to Thee out of Egypt, the nations and their gods?" (2Sa 7:23 JPS)
in the hebrew "whom Elohim went" , "went" in the plural form "Hal-chu" הלכו went.

And he built there an altar, and called the place El-beth-el, because there God was revealed unto him נגלו אליו האלהים, when he fled from the face of his brother. (Gen 35:7 JPS)
in Hebrew MT lit. "was "revealed" in the plural form נגלו
in Hebrew ST in the singular נגלה

Woe unto us! who shall deliver us out of the hand of these mighty Gods אלהים אדירים? these are the Gods אלה הם האלהים that smote the Egyptians with all the plagues in the wilderness. (1Sa 4:8 KJV)

For who is there of all flesh, that hath heard the voice of the living God אלהים חיים speaking out of the midst of the fire, as we have, and lived? (Deu 5:26 JPS)

קהלת פרק ב פסוק יב 

וּפָנִיתִי אֲנִי לִרְאוֹת חָכְמָה וְהוֹלֵלוֹת וְסִכְלוּת, כִּי מֶה הָאָדָם שֶׁיָּבוֹא אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ אֵת אֲשֶׁר כְּבָר עָשׂוּהוּ: 

בראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית פרשה יב 

(קהלת ב) את אשר כבר עשהו לא נאמר כאן, אלא את אשר כבר עשוהו כביכול מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ובית דינו נמנין על כל אבר ואבר משלך ומעמידך על מכונך שנאמר (דברים לב) הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך.

משלי פרק ט
(י) תְּחִלַּת חָכְמָה יִרְאַת יְהֹוָה, וְדַעַת קְדֹשִׁים בִּינָה:

אבן עזרא משלי פרק ט פסוק י
"ודעת קדושים" פירשוהו על השם יתברך כאמרו "כי אלהים קדושים הוא" (יהושע כד יט) והטעם כי תחלת תולדת הבינה היא מציאות השם .

The Hebrew language like other Semitic languages has in it "plural of majesty" figure of speech. That’s why you will find in the Bible individual figures – refer to as "Plural". (Like Moses, Samuel, King of Assyria and King Ahab and more)

And as you know "Elohim" (Gods) and "Adonim/Adonav" (Masters) and "Balav " (Owners/ Husbands) are plural as well – still referring to single individual in the Bible.

Elohim: אלהים
And the LORD said unto Moses, See, I have made thee a god אלהים [Elohim] to Pharaoh: and Aaron thy brother shall be thy prophet. (Exo 7:1 KJV)
Moses a single person called "Elohim" plural.

The king said to her, "Do not be afraid. What do you see?" And the woman said to Saul, "I see a god אלהים [Elohim] coming up out of the earth."He said to her, "What is his appearance?" And she said, "An old man is coming up, and he is wrapped in a robe." And Saul knew that it was Samuel, and he bowed with his face to the ground and paid homage.
 (1Sa 28:13-14 ESV)
Samuel a single person called "Elohim" plural.

Lords/Masters: אדנים
And the Egyptians will I give over into the hand of a cruel lord אדנים קשה; and a fierce king shall rule over them, saith the Lord, the LORD of hosts. (Isa 19:4 KJV)
in the Hebrew "cruel lords" plural.
The fierce king of Assyria a single person is called "lords" plural.

And he said, I saw all Israel scattered upon the hills, as sheep that have not a shepherd: and the LORD said, These have no master אדנים (heb. masters) let them return every man to his house in peace. (1 Kings. 22:17 KJV)
in the Hebrew "no masters"
King Ahab is called "masters" plural.

And the servant put his hand under the thigh of Abraham his master אדניו, and sware to him concerning that matter. (Gen 24:9 KJV)
in the Hebrew "his masters" plural.
Abraham a single person is called "masters" plural.

And the LORD was with Joseph, and he was a prosperous man; and he was in the house of his master אדניו the Egyptian. (Gen 39:2 KJV)
in the Hebrew "his masters" plural.
Potiphar a single person is called "masters" plural.

 It may be the LORD thy God will hear all the words of Rabshakeh, whom the king of Assyria his master hath sent to reproach the living God; and will reprove the words which the LORD thy God hath heard: wherefore lift up thy prayer for the remnant that are left. (2Ki 19:4 KJV)
in the Hebrew "his masters" plural.
king of Assyria a single person is called "masters" plural.

Husband/Owner/Master: בעליו
But if the ox were wont to push with his horn in time past, and it hath been testified to his owner, and he hath not kept him in, but that he hath killed a man or a woman; the ox shall be stoned, and his owner also shall be put to death. (Exo 21:29 KJV)
in the Hebrew "owners" plural.

The ox knoweth his owner, and the ass his master's crib: but Israel doth not know, my people doth not consider. (Isa 1:3 KJV)
in the Hebrew "his masters" plural.

So are the ways of every one that is greedy of gain; which taketh away the life of the owners בעליו thereof. (Pro 1:19 KJV)
in the Hebrew "owners" plural.

Do not withhold any goods from the owner  בעליו when it is in your power to act. (Pro 3:27 NAB)
in the Hebrew "owners" plural.

There is a grievous evil which I have seen under the sun, namely, riches kept by the owner בעליו thereof to his hurt לרעתו; (Ecc 5:13 JPS)
in the Hebrew "owners" plural.

And though the Lord give you sparing bread and scant water, yet shall not thy Teacher (מוריך) hide Himself any more, but thine eyes shall see thy Teacher (מוריך) (Isa 30:20 JPS)

heb. plural "teachers" - could be about God. (but could be also interpreted in other ways as afflication/oppresion check the greek and KJV and commentary as "rain" or Hezekiah and his princes.."

So again no trouble for us to see "Makers" and  "Creators" and "" referring to God , all  references in the Bible are "Plural of majesty" which is common in the Hebrew bible.

Notes:
DSS is referred here only to 1QIs^a not 1QIs^b

The Lord is multipersonal Lords?

The Trinitarians often will quote some verses in the bible that suggest God is a multipersonal God.

Here are some of the refrences:

"Remember also thy Creator בראיך [literally "Creators" plural in Hebrew] in days of thy youth, While that the evil days come not, Nor the years have arrived, that thou sayest, `I have no pleasure in them.' " - Ecc. 12:1

"Woe unto him that striveth with his Maker*, as a potsherd with the potsherds of the earth! Shall the clay say to him that fashioned it**: 'What makest thou?' Or: 'Thy work, it hath no hands'? (Isa 45:9 JPS)

*In the Dead Sea Scroll יצריו plural "Makers", In the Messoratic Text: יצרו single "Maker".

**Both DSS and MT : יצרו = Maker/fashionator ,  single not plural.

- " For thy Maker עשיך [lit. Makers in the Hebrew] is thine husband בעליך[lit. husbands]; the Lord of hosts is his name; and thy Redeemer* גאלך the Holy One of Israel; The God of the whole earth shall he be called. " - Isa. 54:5, KJV

*DSS גאליך "Redeemers" Plural.

Let Israel rejoice in his Maker בעשיו [literally 'Makers' in the Hebrew]; let the children of Zion be joyful in their King.(Psa 149:2 JPS)

"I have not learned wisdom, nor have I knowledge of the Holy One" קדשים. Proverbs 30:3 ESV
in the hebrew "holy ones" plural.

For what great nation is there, that hath God so nigh (אלהים קרובים) unto them, as the LORD our God is whensoever we call upon Him? (Deut. 4:7 JPS)
in Hebrew "nigh" in the plural קרובים

"The fear of the LORD is the beginning of wisdom, and the knowledge of the Holy One קדשים is insight. (Proverbs 9:10)
in the hebrew "holy ones" plural.

And Joshua said unto the people: 'Ye cannot serve the LORD; for He is a Holy God אלהים קדשים (Holy Elohim)  He is a jealous God; He will not forgive your transgression nor your sins. (Jos 24:19 JPS)
in the hebrew "holy Elohim" ,plural for "holy" , and Elohim is plural by nature "Gods".

"A son honoureth his father, and a servant his master; if then I be a father, where is My honour? and if I be a master אדונים, where is My fear? saith the LORD of hosts unto you, O priests, that despise My name. And ye say: 'Wherein have we despised Thy name?' (Mal 1:6 JPS)
in the hebrew "Masters" plural.

"And who is like Thy people, like Israel, a nation one in the earth, whom God went הלכו אלוהים to redeem unto Himself for a people, and to make Him a name, and to do for Thy land great things and tremendous, even for you, in driving out from before Thy people, whom Thou didst redeem to Thee out of Egypt, the nations and their gods?" (2Sa 7:23 JPS)
in the hebrew "whom Elohim went" , "went" in the plural form "Hal-chu" הלכו went.

And he built there an altar, and called the place El-beth-el, because there God was revealed unto him נגלו אליו האלהים, when he fled from the face of his brother. (Gen 35:7 JPS)
in Hebrew MT lit. "was "revealed" in the plural form נגלו
in Hebrew ST in the singular נגלה

Woe unto us! who shall deliver us out of the hand of these mighty Gods אלהים אדירים? these are the Gods אלה הם האלהים that smote the Egyptians with all the plagues in the wilderness. (1Sa 4:8 KJV)

For who is there of all flesh, that hath heard the voice of the living God אלהים חיים speaking out of the midst of the fire, as we have, and lived? (Deu 5:26 JPS)

קהלת פרק ב פסוק יב 

וּפָנִיתִי אֲנִי לִרְאוֹת חָכְמָה וְהוֹלֵלוֹת וְסִכְלוּת, כִּי מֶה הָאָדָם שֶׁיָּבוֹא אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ אֵת אֲשֶׁר כְּבָר עָשׂוּהוּ: 

בראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית פרשה יב 

(קהלת ב) את אשר כבר עשהו לא נאמר כאן, אלא את אשר כבר עשוהו כביכול מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ובית דינו נמנין על כל אבר ואבר משלך ומעמידך על מכונך שנאמר (דברים לב) הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך.

The Hebrew language like other Semitic languages has in it "plural of majesty" figure of speech. That’s why you will find in the Bible individual figures – refer to as "Plural". (Like Moses, Samuel, King of Assyria and others)

And as you know "Elohim" (Gods) and "Adonim/Adonav" (Masters) and "Balav " (Owners/ Husbands) are plural as well – still referring to single individual in the Bible.

Elohim: אלהים
And the LORD said unto Moses, See, I have made thee a god אלהים [Elohim] to Pharaoh: and Aaron thy brother shall be thy prophet. (Exo 7:1 KJV)
Moses a single person called "Elohim" plural.

The king said to her, "Do not be afraid. What do you see?" And the woman said to Saul, "I see a god אלהים [Elohim] coming up out of the earth."He said to her, "What is his appearance?" And she said, "An old man is coming up, and he is wrapped in a robe." And Saul knew that it was Samuel, and he bowed with his face to the ground and paid homage.
 (1Sa 28:13-14 ESV)
Samuel a single person called "Elohim" plural.

Lords/Masters: אדנים
And the Egyptians will I give over into the hand of a cruel lord אדנים קשה; and a fierce king shall rule over them, saith the Lord, the LORD of hosts. (Isa 19:4 KJV)
in the Hebrew "cruel lords" plural.
The fierce king of Assyria a single person is called "lords" plural.

And the servant put his hand under the thigh of Abraham his master אדניו, and sware to him concerning that matter. (Gen 24:9 KJV)
in the Hebrew "his masters" plural.
Abraham a single person is called "masters" plural.

And the LORD was with Joseph, and he was a prosperous man; and he was in the house of his master אדניו the Egyptian. (Gen 39:2 KJV)
in the Hebrew "his masters" plural.
Potiphar a single person is called "masters" plural.

 It may be the LORD thy God will hear all the words of Rabshakeh, whom the king of Assyria his master hath sent to reproach the living God; and will reprove the words which the LORD thy God hath heard: wherefore lift up thy prayer for the remnant that are left. (2Ki 19:4 KJV)
in the Hebrew "his masters" plural.
king of Assyria a single person is called "masters" plural.

Husband/Owner/Master: בעליו
But if the ox were wont to push with his horn in time past, and it hath been testified to his owner, and he hath not kept him in, but that he hath killed a man or a woman; the ox shall be stoned, and his owner also shall be put to death. (Exo 21:29 KJV)
in the Hebrew "owners" plural.

The ox knoweth his owner, and the ass his master's crib: but Israel doth not know, my people doth not consider. (Isa 1:3 KJV)
in the Hebrew "his masters" plural.

So are the ways of every one that is greedy of gain; which taketh away the life of the owners בעליו thereof. (Pro 1:19 KJV)
in the Hebrew "owners" plural.

Do not withhold any goods from the owner  בעליו when it is in your power to act. (Pro 3:27 NAB)
in the Hebrew "owners" plural.

There is a grievous evil which I have seen under the sun, namely, riches kept by the owner בעליו thereof to his hurt לרעתו; (Ecc 5:13 JPS)
in the Hebrew "owners" plural.

So again no trouble for us to see "Makers" and  "Creators" referring to God , all  references in the Bible are "Plural of majesty" which is common in the Hebrew bible.

Notes:
DSS is referred here only to 1QIs^a not 1QIs^b

How can David call "My Lord" his desendent The Messiah

David called the Messiah his descendent "my lord" (Psalms 110:1) not because he is divine, but because his attributes qualities and works.

We find that Aaron although was firstborn and older than Moses (Exodus 6:20, Exodus 7:7), Aaron calls Moses "My Lord" (Exodus 32:22, Numbers 12:11), that’s because Moses was more Humble (Numbers 12:3), Bigger prophet (Deuteronomy 34:10), Yahweh made Moses "Like God" (Exodus 7:1) which Aaron wasn't…the Law was given through Moses and so on…

King David himself, by the Holy Spirit, saw that his future descendent King Messiah, will be more "successful, raised and lifted up, and highly exalted" than him (Isaiah 52:13) IN MANY WAYS, He will have more qualities and attributes than him as Isaiah 11:2-5 prophesied, David didn't rule over the entire world, The Messiah will (Zechariah 9:10, Psalms 2:8 , 72:8), Plus, in the Messiah days Israel will dwell in their land and no one will hurt them anymore and won't be exiled again (Isaiah 65:19 , 65:25 ,  61:8 , 34:9-10 , Ezekiel 34:27 , 34:28 , Jeremiah 30:10 , 30:8 , 23:6 etc..), All the nations will follow the true God and will leave their false Gods (Isaiah 2:2-3 , Jeremiah 3:17 ,  Zephaniah 3:9 , Zechariah 14:9) , Worldwide peace Isaiah 2:4 etc…

That is more then a good reason why David would call his Descendent King Messiah "My Lord", you don't need to go as far as making him Divine. Plus I would argue if the Messiah will "fear the Lord" (Isaiah 11:2-3) how can he be divine (=god) than.

האם יש הוכחה מדניאל 7 שהמשיח יהיה נעבד כאלוה

הפסוק המדובר:
דניאל פרק ז יג-יד:
חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי לֵילְיָא, וַאֲרוּ עִם עֲנָנֵי שְׁמַיָּא כְּבַר אֱנָשׁ אָתֵה הֲוָה, וְעַד עַתִּיק יוֹמַיָּא מְטָה, וּקְדָמוֹהִי הַקְרְבוּהִי:
וְלֵהּ יְהִיב שָׁלְטָן וִיקָר וּמַלְכוּ, וְכֹל עַמְמַיָּא אֻמַיָּא וְלִשָּׁנַיָּא לֵהּ יִפְלְחוּן, שָׁלְטָנֵהּ שָׁלְטָן עָלַם דִּי לָא יֶעְדֵּה, וּמַלְכוּתֵהּ דִּי לָא תִתְחַבַּל:

תרגום לעברית:
רוֹאֶה הָיִיתִי בְּחֶזְיוֹנוֹת הַלַּיְלָה, וְהִנֵּה עִם עַנְנֵי הַשָּׁמַיִם הָיָה בָּא כְּבֶן אָדָם, וְעַד עַתִּיק הַיָּמִים הִגִּיעַ, וּלְפָנָיו הִקְרִיבוּהוּ.

וְלוֹ נִתַּן שִׁלְטוֹן וִיקָר וּמַלְכוּת, וְכָל הָעַמִּים הָאֻמּוֹת וְהַלְּשׁוֹנוֹת אוֹתוֹ יַעֲבֹדוּ, שִׁלְטוֹנוֹ שִׁלְטוֹן עוֹלָם אֲשֶׁר לֹא יַעֲבֹר, וּמַלְכוּתוֹ אֲשֶׁר לֹא תִּשָּׁחֵת:

טענת הנוצרים 1:

רואים שהמשיח הוא אלוה שהרי הוא בא עם עננים, והרי מצאנו בישעיהו פרק יט פסוק א "הִנֵּה ה' רֹכֵב עַל עָב קַל" ובשמות פרק יט פסוק ט "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן" , תהלים פרק קד פסוק ג  "הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו הַשָּׂם עָבִים רְכוּבוֹ הַמְהַלֵּךְ עַל כַּנְפֵי רוּחַ". תהלים פרק יח יא "וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף, וַיֵּדֶא עַל כַּנְפֵי רוּחַ". נחום פרק א ג "ה' אֶרֶךְ אַפַּיִם וּגְדָל כֹּחַ וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה ה' בְּסוּפָה וּבִשְׂעָרָה דַּרְכּוֹ וְעָנָן אֲבַק רַגְלָיו".

תשובה:

בהקשר למה שדניאל תיאר את שאר החיות בפרק באופן שראה בחלום, היינו שמלכות בבל נמשלה ודומה לאריה "כְאַרְיֵה" (פס' ד'), מלכות פרס דומה לדוב "דָּמְיָה לְדֹב" (פס' ה'), מלכות יוון דומה לנמר "כִּנְמַר" (פס ו'), ומלכות רומי החיה הרביעית איומה ונוראה "וַאֲרוּ חֵיוָה רביעיה רְבִיעָאָה דְּחִילָה וְאֵימְתָנִי" (פס' ז'), עכשיו שדניאל בא לתאר את המלכות החמישית של המשיח ועם ישראל הוא מתאר אותו כבן אדם הבא עם ענני השמים, זאת אומרת שדניאל רואה בחזון הנבואי ציור משליי איך יהיו ויתדמו המלכויות שיבואו לפני המשיח, וכן איך תהיה שונה בתכלית מלכות ישראל והמשיח שהיא כבן אדם לעומת חיות, אדם לעומת חיה, לכן אין אנו מצפים שהמשיח ירד עם עננים לארץ מהשמים, אלא זה רק משל נבואי ומוטיב אשר חוזר בספרי הנביאים כגון עמוס נחום וירמיהו ואין צורך להאריך, והנמשל הוא שיבוא במהירות כעבים ועננים, אשר בעולם העתיק היו נחשבים לדבר המהיר ביותר הידוע להם בטבע, מהירות של עננים לפי הרוחות יכולה להגיע ל-320 קמ"ש לפחות. עם ישראל נמשל גם הוא ביציאתו מן הגלות במהירות כעננים שעפים במהירות בישעיהו פרק ס ח "מִי אֵלֶּה כָּעָב תְּעוּפֶינָה וְכַיּוֹנִים אֶל אֲרֻבֹּתֵיהֶם". גם לפני ההקשר נשמע שהעננים הם אלה שהקריבו את המשיח לפני העתיק יומין, שהרי נאמר שהמשיח היה בא "עם ענני שמיא" והם הקריבוהו לפניו - לפני ה'. "וּקְדָמוֹהִי הַקְרְבוּהִי" - רואים שהעננים או המלאכים שנמשלו אף הם לרוחות ואש כפי שנאמר בתהלים "עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט", ובגליון "אל העבריים" פרק א' מצטט פסוק זה בהקשר למלאכים, ובכן הם אלו ש"מקרבים" את המשיח לפני "עתיק הימים", אם הוא אלוה למה צריך שהמלאכים יקרבוהו לפני הקב"ה כדי שיקבל מהאב את השלטון והמלכות. "וְלֵהּ יְהִיב שָׁלְטָן וִיקָר וּמַלְכוּ" ולו ניתן שלטון ומלכות. אם הוא אלוה למה הוא צריך לקבל מלכות ושלטון מהקב"ה? הרי מטבעו יש לו מלכות ושלטון שמעולם לא חסרה והפסיקה. ואם תשאל אולי מי שיתן לו את המלכות זה העמים והאומות שהרי נופל לשון "נתינת מלך" העם על עצמם "דברים פרק יז טו "מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי" , בכל אופן לפי ההקשר הקונטקסט, למה הקריבוהו לפני העתיק יומין אם לא כדי שיקבל ממנו את המלכות והשלטון, כפי ההבנה הפשוטה של הפסוקים.

טענת הנוצרים 2:
"וְכֹל עַמְמַיָּא אֻמַיָּא וְלִשָּׁנַיָּא לֵהּ יִפְלְחוּן", המילה "יפלחון" בתנ"ך מופיעה באופן אקסלוסיבי בהקשר של עבודה דתית וסגידה של אלוהים (worship). לא עבודה של עבד לאדונו או בן לאביו או עם למלך. כפי שמוצאים בדניאל ג' יב,ג' יד,ג' יז,ג' יח,ג' כח,ו' יז,ו' כא,ז' יד, ז' כז, וכן בספר עזרא ז' יט,ז' כד. ולכן משמע שהמשיח יהיה נעבד ונפלח כאלוהים.

תשובה:
"מכתבי יֵב" הם פפירוסים המתוארכים למאה ה-5 לפנה"ס, תקופה שמקבילה וסמוכה לחיי דניאל בתקופה הפרסית, המכתבים נכתבו בשפה הארמית בניב מיוחד המקביל לארמית המקראית הכתובה בספר דניאל ובעזרא, בתוך המכתבים עצמם נמצאות המילות "פלח" גם בהקשר של עבד משרת שעובד את רבו אדונו, ובן העובד את אביו - לא במשמעות דתית בלבד. זו מהוה ראיה שבשפה הארמית המקבילה והדומה ואחות לשפה העברית - המילה "פלח" בעברית "לעבוד" משמעותה משתנה לפני ההקשר, בדיוק כמו בשפה העברית שבתנ"ך שהשורש "עבד" נופל גם על עבודה דתית וגם עבודה רגילה. עוד דבר, בתרגום הארמי ל"אוונגליון" המכונה "פשיטתא" שנכתב בסוף המאה ה-2 לספירה, נמצאות גם כן המילות "פלח" בהקשר של עבודה שאיננה דתית.

בספר לוקס 15:29:
"ויַּעַן וַיֹּאמֶר אֶל־אָבִיו הִנֵּה זֶה שָׁנִים רַבּוֹת אָנֹכִי עֹבֵד (="פלח" בפשיטתא) אֹתְךָ וּמִיָּמַי לֹא עָבַרְתִּי אֶת־מִצְוָתֶךָ וְאַתָּה מִיָּמַי לֹא־נָתַתָּ לִּי גְּדִי לְמַעַן אָשִׂישׂ עִם־רֵעָי."

לוקס 16:13
אין עֶבֶד יָכֹל לַעֲבֹד (="למפלח" בפשיטתא) שְׁנֵי אֲדֹנִים כִּי יִשְׂנָא אֶת־הָאֶחָד וְיֶאֱהַב אֶת־הָאַחֵר אוֹ  יִדְבַּק בְּאֶחָד וְאֶת־הָאַחֵר יִבְזֶה לֹא תוּכְלוּ עֲבֹד (="למפלח" בפשיטתא) אֶת־הָאֱלֹהִים וְאֵת הַמָּמוֹן׃

מעשה השליחים 7:7
 וגַם אֶת־הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ (="נפלחון" בפשטיתא) דָּן אָנֹכִי אָמַר אֱלֹהִים, וְאַחֲרֵי־כֵן יֵצְאוּ וְיַעַבְדוּנִי (="נפלחון" בפשטיתא)  בַּמָּקוֹם הַזֶּה׃

בספר אל-הפיליפיים 2:22:
"ואוֹתוֹ יְדַעְתֶּם כִּי בָחוּן הוּא אֲשֶׁר כַּבֵּן הָעֹבֵד אֶת־אָבִיו כֵּן הָיָה אִתִּי בַּעֲבוֹדַת (="פלח" בפשיטתא) הַבְּשׂוֹרָה."

ירמיהו 27:13
למָּה תָמוּתוּ אַתָּה וְעַמֶּךָ בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדָּבֶר, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֶל־הַגּוֹי אֲשֶׁר לֹא־יַעֲבֹד (="נפלחון" בפשיטתא) אֶת־מֶלֶךְ בָּבֶל׃

ירמיהו 34:10
ויִּשְׁמְעוּ כָל־הַשָּׂרִים וְכָל־הָעָם אֲשֶׁר־בָּאוּ בַבְּרִית לְשַׁלַּח אִישׁ אֶת־עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת־שִׁפְחָתוֹ חָפְשִׁים לְבִלְתִּי עֲבָד (="נפלחון" בפשיטתא) בָּם עוֹד וַיִּשְׁמְעוּ וַיְשַׁלֵּחוּ:

וכן התרגום היווני לדניאל 7:14 ישנם 2 גרסאות. אחת משתמשת במילה "פרסקנאו" שזה עבודה ופולחן רגיל לא דתית בהכרח, ומילה אחרת "לטרבו" שזו עבודה ופולחן דתי באופן קבוע וסיסטמתי בשאר המופעות בתנ"ך.

δουλεύσουσιν - פרסקנאו , משמעות SERVE , עבודה שאיננה דתית ופולחן לאלוה.
λατρεύουσα - לטרבו , משמעות WORSHIP, עבודה דתית פולחן אלוהים.

זאת אומרת שגם התרגום היווני לא החלטי ולא ניתן ללמוד ממנו דבר. גם אם ימצא שהגרסא הנכונה היא "לטרבו" , התרגום איננו יכול לשמש כראיה בזמן שישנו מולנו המקור הארמי שבו נכתב ספר דניאל, והמילה היא "יפלחון" מילה אשר היא דו משמעית.


לפי הפירוש היהודי הקלאסי כפי שמתבטא בפירושו של רש"י ה"בן אדם" שיבוא עם ענני השמים הוא משל לישראל והמשיח ושישראל בני ירושלים יהיו נעבדים ע"י האומות והלשונות כפי שאמר ישעיהו:

ישעיהו פרק ס
(ג) וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ:
(ה) אָז תִּרְאִי וְנָהַרְתְּ וּפָחַד וְרָחַב לְבָבֵךְ, כִּי יֵהָפֵךְ עָלַיִךְ הֲמוֹן יָם חֵיל גּוֹיִם יָבֹאוּ לָךְ:
(יב) כִּי הַגּוֹי וְהַמַּמְלָכָה אֲשֶׁר לֹא יַעַבְדוּךְ יֹאבֵדוּ וְהַגּוֹיִם חָרֹב יֶחֱרָבוּ:
(יד) וְהָלְכוּ אֵלַיִךְ שְׁחוֹחַ בְּנֵי מְעַנַּיִךְ, וְהִשְׁתַּחֲווּ עַל כַּפּוֹת רַגְלַיִךְ כָּל מְנַאֲצָיִךְ, וְקָרְאוּ לָךְ עִיר יְהֹוָה צִיּוֹן קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל:

לכן אין ראיה שהמשיח יהיה שמימי ואלוהי כפי שהנוצרים רוצים להציגו מספר דניאל.

השוואה בין גאולת מצרים לגאולה העתידה

יחזקאל פרק כ
--גאולת מצרים--
(ה) וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' בְּיוֹם בָּחֳרִי בְיִשְׂרָאֵל וָאֶשָּׂא יָדִי לְזֶרַע בֵּית יַעֲקֹב וָאִוָּדַע לָהֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וָאֶשָּׂא יָדִי לָהֶם לֵאמֹר אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם:
(ט) וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֵמָּה בְתוֹכָם אֲשֶׁר נוֹדַעְתִּי אֲלֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
(י) וָאוֹצִיאֵם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וָאֲבִאֵם אֶל הַמִּדְבָּר:
(יא) וָאֶתֵּן לָהֶם אֶת חֻקּוֹתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי הוֹדַעְתִּי אוֹתָם אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם:
(יב) וְגַם אֶת שַׁבְּתוֹתַי נָתַתִּי לָהֶם לִהְיוֹת לְאוֹת בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדְּשָׁם:
(יז) וַתָּחָס עֵינִי עֲלֵיהֶם מִשַּׁחֲתָם וְלֹא עָשִׂיתִי אוֹתָם כָּלָה בַּמִּדְבָּר:

(כח) וָאֲבִיאֵם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אוֹתָהּ לָהֶם וַיִּרְאוּ כָל גִּבְעָה רָמָה וְכָל עֵץ עָבֹת וַיִּזְבְּחוּ שָׁם אֶת זִבְחֵיהֶם וַיִּתְּנוּ שָׁם כַּעַס קָרְבָּנָם וַיָּשִׂימוּ שָׁם רֵיחַ נִיחוֹחֵיהֶם וַיַּסִּיכוּ שָׁם אֶת נִסְכֵּיהֶם:

1. הוציא אותם מארץ מצרים
2. הביא אותם למדבר
3. הביא אותם במסורת הברית את החוקים והמשפטים
4. לא עשה כלה עם כל ישראל אלא המית הרשעים במדבר
5. הביא את הנותרים לארץ ישראל

--הגאולה העתידה--
(לג) חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי ה' אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם:
(לד) וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפוֹצֹתֶם בָּם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה:
(לה) וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל מִדְבַּר הָעַמִּים וְנִשְׁפַּטְתִי אִתְּכֶם שָׁם פָּנִים אֶל פָּנִים:
(לו) כַּאֲשֶׁר נִשְׁפַּטְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם בְּמִדְבַּר אֶרֶץ מִצְרָיִם כֵּן אִשָּׁפֵט אִתְּכֶם נְאֻם אֲדֹנָי ה':
(לז) וְהַעֲבַרְתִּי אֶתְכֶם תַּחַת הַשָּׁבֶט וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם בְּמָסֹרֶת הַבְּרִית:
(לח) וּבָרוֹתִי מִכֶּם הַמֹּרְדִים וְהַפּוֹשְׁעִים בִּי מֵאֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם אוֹצִיא אוֹתָם וְאֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֹא יָבוֹא וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה':
(לט) וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ וְאַחַר אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ עוֹד בְּמַתְּנוֹתֵיכֶם וּבְגִלּוּלֵיכֶם:
(מ) כִּי בְהַר קָדְשִׁי בְּהַר מְרוֹם יִשְׂרָאֵל נְאֻם אֲדֹנָי ה' שָׁם יַעַבְדֻנִי כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה בָּאָרֶץ שָׁם אֶרְצֵם וְשָׁם אֶדְרוֹשׁ אֶת תְּרוּמֹתֵיכֶם וְאֶת רֵאשִׁית מַשְׂאוֹתֵיכֶם בְּכָל קָדְשֵׁיכֶם:
(מא) בְּרֵיחַ נִיחֹחַ אֶרְצֶה אֶתְכֶם בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפֹצֹתֶם בָּם וְנִקְדַּשְׁתִּי בָכֶם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם:
(מב) וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' בַּהֲבִיאִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אוֹתָה לַאֲבוֹתֵיכֶם:
(מג) וּזְכַרְתֶּם שָׁם אֶת דַּרְכֵיכֶם וְאֵת כָּל עֲלִילוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר נִטְמֵאתֶם בָּם וּנְקֹטֹתֶם בִּפְנֵיכֶם בְּכָל רָעוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם:
(מד) וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' בַּעֲשׂוֹתִי אִתְּכֶם לְמַעַן שְׁמִי לֹא כְדַרְכֵיכֶם הָרָעִים וְכַעֲלִילוֹתֵיכֶם הַנִּשְׁחָתוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם אֲדֹנָי ה': פ

1. יציאה מהגלות מארץ העמים

2. משפט במדבר העמים.

3. והבאתי אתכם במסורת הברית חדשה ברית עולם

4. ברירת הרשעים מן הצדיקים.

5. הביא את ישראל לארץ ישראל

הושע פרק ב 

(א) וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל חָי:

(ב) וְנִקְבְּצוּ בְּנֵי יְהוּדָה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יַחְדָּו וְשָׂמוּ לָהֶם רֹאשׁ אֶחָד וְעָלוּ מִן הָאָרֶץ כִּי גָדוֹל יוֹם יִזְרְעֶאל:

(ג) אִמְרוּ לַאֲחֵיכֶם עַמִּי וְלַאֲחוֹתֵיכֶם רֻחָמָה:

(טז) לָכֵן הִנֵּה אָנֹכִי מְפַתֶּיהָ וְהֹלַכְתִּיהָ הַמִּדְבָּר וְדִבַּרְתִּי עַל לִבָּהּ:

(יז) וְנָתַתִּי לָהּ אֶת כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם וְאֶת עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה וְעָנְתָה שָּׁמָּה כִּימֵי נְעוּרֶיהָ וּכְיוֹם עֲלֹתָהּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: ס

(יח) וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' תִּקְרְאִי אִישִׁי וְלֹא תִקְרְאִי לִי עוֹד בַּעְלִי:

(יט) וַהֲסִרֹתִי אֶת שְׁמוֹת הַבְּעָלִים מִפִּיהָ וְלֹא יִזָּכְרוּ עוֹד בִּשְׁמָם:

(כ) וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית בַּיּוֹם הַהוּא עִם חַיַּת הַשָּׂדֶה וְעִם עוֹף הַשָּׁמַיִם וְרֶמֶשׂ הָאֲדָמָה וְקֶשֶׁת וְחֶרֶב וּמִלְחָמָה אֶשְׁבּוֹר מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁכַּבְתִּים לָבֶטַח:

(כא) וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים:

(כב) וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת ה': ס

(כג) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא אֶעֱנֶה נְאֻם ה' אֶעֱנֶה אֶת הַשָּׁמָיִם וְהֵם יַעֲנוּ אֶת הָאָרֶץ:

(כד) וְהָאָרֶץ תַּעֲנֶה אֶת הַדָּגָן וְאֶת הַתִּירוֹשׁ וְאֶת הַיִּצְהָר וְהֵם יַעֲנוּ אֶת יִזְרְעֶאל:

(כה) וּזְרַעְתִּיהָ לִּי בָּאָרֶץ וְרִחַמְתִּי אֶת לֹא רֻחָמָה וְאָמַרְתִּי לְלֹא עַמִּי עַמִּי אַתָּה וְהוּא יֹאמַר אֱלֹהָי: פ

1. יציאה מן הגלות

2. הליכה למדבר עמים

3. "את כרמיה" אלו הצדיקים שיהיה בירור בין רשעים לצדיקים "וענתה" מלשון עינוי הרמת קול של צירוף.

4. וכרתי להם ברית - חדשה - ברית של שלום "וגר זאב עם כבש"

5. "וזרעתיה לי בארץ" - שיתוספו כמה גרים

מיכה פרק ז 

(יד) רְעֵה עַמְּךָ בְשִׁבְטֶךָ צֹאן נַחֲלָתֶךָ שֹׁכְנִי לְבָדָד יַעַר בְּתוֹךְ כַּרְמֶל יִרְעוּ בָשָׁן וְגִלְעָד כִּימֵי עוֹלָם:

(טו) כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת:

(טז) יִרְאו גוֹיִם וְיֵבֹשׁוּ מִכֹּל גְּבוּרָתָם יָשִׂימוּ יָד עַל פֶּה אָזְנֵיהֶם תֶּחֱרַשְׁנָה:

(יז) יְלַחֲכוּ עָפָר כַּנָּחָשׁ כְּזֹחֲלֵי אֶרֶץ יִרְגְּזוּ מִמִּסְגְּרֹתֵיהֶם אֶל ה' אֱלֹהֵינוּ יִפְחָדוּ וְיִרְאוּ מִמֶּךָּ:

(יח) מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא:

(יט) יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם:

(כ) תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם:

The Restoration of the Sacrificial System

For in My holy mountain, in the mountain of the height of Israel, saith the Lord GOD, there shall all the house of Israel, all of them, serve Me in the land; there will I accept them, and there will I require your heave-offerings, and the first of your gifts, with all your holy things. (Eze 20:40 JPS)

With your sweet savour will I accept you, when I bring you out from the peoples, and gather you out of the countries wherein ye have been scattered; and I will be sanctified in you in the sight of the nations. (Eze 20:41 JPS)

Justification by WORKS

Some Christians argue that no one can be righteous before the Lord through following and practicing and fulfilling the law of God. is that biblical? well, friends : NO.

he that hath not given forth upon interest, neither hath taken any increase, that hath withdrawn his hand from iniquity, hath executed true justice between man and man, (Eze 18:8 JPS)

hath walked in My statutes, and hath kept Mine ordinances, to deal truly; HE IS JUST, he shall surely live, saith the Lord GOD. (Eze 18:9 JPS)

Peradventure there be fifty righteous within the city: wilt thou also destroy and not spare the place for the fifty righteous that are therein? (Gen 18:24 KJV)

Israel the suffering Lamb

ירמיהו פרק נ
(ו) צֹאן אֹבְדוֹת הָיוּ עַמִּי, רֹעֵיהֶם הִתְעוּם, הָרִים שׁוֹבְבוּם, מֵהַר אֶל גִּבְעָה הָלָכוּ, שָׁכְחוּ רִבְצָם:

My people hath been lost sheep; their shepherds have caused them to go astray, they have turned them away on the mountains; they have gone from mountain to hill, they have forgotten their resting-place. (Jer 50:6 JPS)

ירמיהו פרק נ 

(ז) כָּל מוֹצְאֵיהֶם אֲכָלוּם, וְצָרֵיהֶם אָמְרוּ: לֹא נֶאְשָׁם, תַּחַת אֲשֶׁר חָטְאוּ לַיקֹוָק, נְוֵה צֶדֶק וּמִקְוֵה אֲבוֹתֵיהֶם יְקֹוָק: ס

All that found them have devoured them; and their adversaries said: 'We are not guilty'; because they have sinned against the LORD, the habitation of justice, even the LORD, the hope of their fathers. (Jer 50:7 JPS)

Babylon is saying that they are not guilty because Israel have sinned...

ירמיהו פרק נ 

(יז) שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל, אֲרָיוֹת הִדִּיחוּ, הָרִאשׁוֹן אֲכָלוֹ מֶלֶךְ אַשּׁוּר, וְזֶה הָאַחֲרוֹן עִצְּמוֹ נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל: 

Israel is a scattered sheep, the lions have driven him away; first the king of Assyria hath devoured him, and last this Nebuchadrezzar king of Babylon hath broken his bones.

 (Jer 50:17 JPS)

A Sign in the Bible

ירמיהו פרק מד
(כט) וְזֹאת לָכֶם הָאוֹת נְאֻם ה' כִּי פֹקֵד אֲנִי עֲלֵיכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה לְמַעַן תֵּדְעוּ כִּי קוֹם יָקוּמוּ דְבָרַי עֲלֵיכֶם לְרָעָה: ס
(ל) כֹּה אָמַר ה' הִנְנִי נֹתֵן אֶת פַּרְעֹה חָפְרַע מֶלֶךְ מִצְרַיִם בְּיַד אֹיְבָיו וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשׁוֹ כַּאֲשֶׁר נָתַתִּי אֶת צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בְּיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל אֹיְבוֹ וּמְבַקֵּשׁ נַפְשׁוֹ: ס

And this shall be the sign unto you, saith the LORD, that I will punish you in this place, that ye may know that My words shall surely stand against you for evil; (Jer 44:29 JPS)

thus saith the LORD: Behold, I will give Pharaoh Hophra king of Egypt into the hand of his enemies, and into the hand of them that seek his life; as I gave Zedekiah king of Judah into the hand of Nebuchadrezzar king of Babylon, his enemy, and that sought his life.'

 (Jer 44:30 JPS)

Here we see :

1. How a Sign is given by the Lord without anyone asking for the sign. 

2. The Sign is a natural sign not in particular supernatural.

3. The Sign comes to pass during the lifetime of the one whos given the sign.