אגרת אל העברים פרק 10:
4 כִּי דַם־הַפָּרִים וְהַשְׂעִירִים לֹא יוּכַל לְהָסִיר חֲטָאִים׃ 5 וְעַל־כֵּן אֹמֵר בְּבוֹאוֹ לָעוֹלָם זֶבַח וּמִנְחָה לֹא חָפַצְתָּ גְּוִיָּה כּוֹנַנְתָּ לִּי׃ וכו'...10 וּבָרָצוֹן הַזֶּה מְקֻדָּשִׁים אֲנַחְנוּ עַל־יְדֵי הַקְרָבַת קָרְבַּן גּוּפוֹ שֶׁל־יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בְּפַעַם אֶחָת׃
באגרת רוצה פולוס השליח להוכיח שאין כח בהקרבת הקורבנות לכפר ולהסיר החטאים, ולכן אנחנו צריכים את דמו וגופו של ישו שע"י "הקרבתו" ומותו מתכפר לנו אחת ולתמיד החטאים.
כל הלימוד הזה סותר בודאי את התורה האומרת שהקורבנות כן מכפרים. אבל פולוס חוטא כאן ומסלף את האמת בזה שהוא מביא לראיה לדוקטרינה המעוותת לו את ספר תהלים פרק 40.
הציטוט מהמסורה ספר תהלים פרק מ' ז-ט
ז זֶבַח וּמִנְחָה לֹא חָפַצְתָּ אָזְנַיִם כָּרִיתָ לִּי עוֹלָה וַחֲטָאָה לֹא שָׁאָלְתָּ. ח אָז אָמַרְתִּי הִנֵּה בָאתִי בִּמְגִלַּת סֵפֶר כָּתוּב עָלָי. ט לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ אֱלֹהַי חָפָצְתִּי וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָי.
הציטוט מ"תרגום השבעים" גם כן מדבר על אזנים:
4 כִּי דַם־הַפָּרִים וְהַשְׂעִירִים לֹא יוּכַל לְהָסִיר חֲטָאִים׃ 5 וְעַל־כֵּן אֹמֵר בְּבוֹאוֹ לָעוֹלָם זֶבַח וּמִנְחָה לֹא חָפַצְתָּ גְּוִיָּה כּוֹנַנְתָּ לִּי׃ וכו'...10 וּבָרָצוֹן הַזֶּה מְקֻדָּשִׁים אֲנַחְנוּ עַל־יְדֵי הַקְרָבַת קָרְבַּן גּוּפוֹ שֶׁל־יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בְּפַעַם אֶחָת׃
באגרת רוצה פולוס השליח להוכיח שאין כח בהקרבת הקורבנות לכפר ולהסיר החטאים, ולכן אנחנו צריכים את דמו וגופו של ישו שע"י "הקרבתו" ומותו מתכפר לנו אחת ולתמיד החטאים.
כל הלימוד הזה סותר בודאי את התורה האומרת שהקורבנות כן מכפרים. אבל פולוס חוטא כאן ומסלף את האמת בזה שהוא מביא לראיה לדוקטרינה המעוותת לו את ספר תהלים פרק 40.
הציטוט מהמסורה ספר תהלים פרק מ' ז-ט
ז זֶבַח וּמִנְחָה לֹא חָפַצְתָּ אָזְנַיִם כָּרִיתָ לִּי עוֹלָה וַחֲטָאָה לֹא שָׁאָלְתָּ. ח אָז אָמַרְתִּי הִנֵּה בָאתִי בִּמְגִלַּת סֵפֶר כָּתוּב עָלָי. ט לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ אֱלֹהַי חָפָצְתִּי וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָי.
הציטוט מ"תרגום השבעים" גם כן מדבר על אזנים:
Psalms 39:7 LXT
"θυσίαν καὶ προσφορὰν οὐκ ἠθέλησας ὠτία δὲ κατηρτίσω μοι ὁλοκαύτωμα καὶ περὶ ἁμαρτίας οὐκ ᾔτησας".
New English Translation of Septuagint: Pslams 39(40):7(6)
"Sacrifice and offering you did not want but ears you fashioned for me, Whole burnt offering and one for sin you did not request."
דוד המלך בספר תהלים חוזר על מוטיב המופיע שוב ושוב בתנ"ך שהקב"ה איננו חפץ במעשה אשר הוא לא ציוה ולא אמר לעשותו, ולכן מה שחשוב הוא "לשמוע" לדבר ה', "אזנים כרית לי" כדי לשמוע את דבר ה' - ולעשותו. הקב"ה איננו חפץ בשימוש בקורבנות העוקרים את דברו ורצונו - כגון שאול המלך שלא הרג את הצאן של עמלק וחשב שיוכל לעלות אותם קורבן לריח ניחוח לה'. ושמואל הוכיח אותו על כך:
שמואל א טו כב: וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הַחֵפֶץ לַיהוָה בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים? כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל יְהוָה, הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים.
אין חולק שהתורה היא הסטנדרט ואבן הפינה, והיא אומרת כן להביא קורבנות, והקורבנות מכפרים. אלא הכוונה הברורה בתהלים, שעלינו להביא קורבנות - אך ורק שיש הוראה ברורה ודבר ה' על כך. לא שייך להביא קורבן על מזיד או להביא צאן כעולות מתי שההוראה היא להרוג את הצאן. ובודאי ובודאי שלא יכול קורבן אדם שלא ע"י שחיטה, שלא על המזבח, שלא ע"י כהן - להוות קורבן אשר הוא לרצון ה', שהרי ה' דחה מכל וכל קורבנות אדם בתנ"ך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה