תלמוד ירושלמי מסכת יומא פרק ג':
דלמא רבי חייא רובא ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה ראו אילת השחר שבקע אורה אמר רבי חייא רובה לרבי שמעון בן חלפתא: בר ר'! כך היא גאולתן של ישראל בתחילה קימעא קימעא כל שהיא הולכת היא הולכת ומאיר מאי טעמא "כי אשב בחושך ה' אור לי", כך בתחילה "ומרדכי יושב בשער המלך [קצף בגתן ותרש]" ואחר כך "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס [וילבש את מרדכי]" ואחר כך "וישב מרדכי אל שער המלך" ואחר כך "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות" ואחר כך "ליהודים היתה אורה ושמחה".
פירוש קרבן העדה (למוה"ר דוד אב"ד דק"ק דעסויא):
דלמא – מעשה שהיו רבי חייא הגדול ורבי שמעון בן חלפתא מהלכין בבקעת דבית ארבל בסוף הלילה. בר ר' – כמו בריבי כלומר אדם גדול. כך היא גאולתן של ישראל – כמו שהשחר מאיר מעט מעט, תחלה אילת השחר ואח"כ עלות השחר, ואח"כ האיר המזרח, ואח"כ הנץ החמה, ואח"כ השמש בצהרים, כך היא גאולתן של ישראל מעט מעט ולא הכל בבת אחת. כי אשב בחשך ה' אור לי – והדבר ידוע מי שיושב בחשך אם יביט באור הגדול פתאום יעורו עיניו אלא צריך לפתוח תחלה לו אור קטן ואח"כ יוסיף מעט מעט עד שיוכל לסבול אור גדול. כך בתחלה ומרדכי ישב וגו' – מביא חמש מקראות עד חמשה זמנים הנזכרים למעלה שהאור מאיר עד נכון היום, ומצאתי טעמים אחרים וזה נ"ל.
תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק א:
דלמא רבי חייא רבא ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה וראו איילת השחר שבקע אורה, אמר רבי חייא רבה לר' שמעון בן חלפתא: בירבי! כך היא גאולתן של ישראל בתחילה קימאה קימאה כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת, מאי טעמא "כי אשב בחושך ה' אור לי", כך בתחילה "ומרדכי יושב בשער המלך" ואחר כך "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס" ואחר כך "וישב מרדכי אל שער המלך" ואחר כך "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות" ואחר כך "ליהודים היתה אורה ושמחה".
פירוש פני משה: (רבי משה מרגלית זצ"ל)
דלמא – מעשה בר' חייה רבה וכו'. קריצתה – בהשכמה קודם שהאיר היום. בי רבי – אדם גדול, וכן הוא ביומא ריש פ"ג. מ"ט כי אשב בחשך ה' אור לי – כלומר הגלות הוא החשך והגאולה אורה, וכשם שהאור בשחר בא מעט מעט והולך ומתרבה כך גאולתן של ישראל שנדמה לאור, וכך היה בימי מרדכי ואסתר.
פירוש מבעל "ספר חרדים":
דלמא – לשון קצרה הוא דא למה, דמיא ובכל מעשה שמספר בירושלמי מתחיל כך ובמדרש חזית פירש מתנות כהונה דלמא כמו איתמר בבבלי והראיתי למורי נ"ע ואמר לי לא סבירה לי משום דתיבת דלמא אין משמע איתמר. קריצתא – אשמורת הבוקר. קימאה קימאה – מעט מעט. ומרדכי יושב בשער המלך - קצף בגתן ותרש והגיד מרדכי, והיא הקדמה רפואה למכה דומה לאיילת השחר ועל זה אמרה אסתר ברוח הקודש למנצח על איילת השחר כדברי רז"ל. ואח"כ ויקח המן את הלבוש - היינו דמיון עלות השחר דהויא תחלת זריחה ולא הזכיר הצער שבינתיים דהיינו קדרותא דשחרא דלא מני אלא האורות הלוך וגדל. וישב מרדכי אל שער המלך – לא גרסינן דאין זו הארה דלשקו ולתעניתו שב כדפירשו רז"ל. ואח"כ ומרדכי יצא - דומה לשמש יצא על הארץ דאמרו לעיל דהיינו סוף זריחה דכבר עברה החמה עובי הרקיע. ליהודים היתה – תוקף אור השמש בצהרים.
רבי יואל טייטלבוים זצ"ל בספרו ויואל משה עמ' פ"ה:
"גם מה שנמצא באיזה מקומות בדברי חכז"ל שהגאולה תהיה קמעא קמעא כל זה יהיה אחר ביאת המשיח, כי אורו של משיח נורא הוא מאוד, ואי אפשר לסבול אור גדול כזה בפעם אחת אלא קמעא קמעא. גם במצרים היה אור גדול בליל התקדש חג הפסח, אבל בקריעת ים סוף היה האור יותר גדול ואח"כ במתן תורה הרבה גדול יותר ולא היה במציאות שיהיה הכל בפעם אחת. ועל דרך זה יהיה אחר ביאת המשיח שיתגלה האור בכל פעם יותר, גם כמה מעלות ברוחניות ובגשמיות יהיה בכל פעם יותר בהדרגה, וזהו קמעא קמעא, אבל קודם יהיה ביאת המשיח, ואפס בלתך גואלנו לימות המשיח, הוא ולא אחר."
רבי שמואל בורנשטיין זצ"ל האדמו"ר מסוכטשוב בספר "שם משמואל" פר' שופטים:
"...אך בודאי תיכף בביאת המשיח לא יתקיימו כל היעודים הטובים בפעם אחת, כמ"ש בירושלמי (ברכות פ"א) דגאולתם של ישראל תהי' קמעא קמעא ולא בפעם אחת..."
בראשית לב כה:
וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ - עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר.
בית הלוי בראשית פרק לב כה (רבי יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק מבריסק זצ"ל)
"ויאבק איש עמו עד עלות השחר" - גם בזה הוא סימן לבנים דלא ינצלו ממלחמתו של עשו (דהאיש היה שרו של עשו) וקטרוגו עד שיעלה השחר והוא ביאת המשיח. וז"ל הזוה"ק (ח"א ק"ע ע"א) ובגין כך ויאבק איש עמו כו' בגין לקטרגא ליעקב עד עלות השחר דאיתעבר שלטנותיה ואתחליף, וכך הוא לזימנא דאתי בגין דגלותא השתא כלילא דמיא דאיהו לילא, ושלטא ההוא אבק על ישראל ואינון שכיבין לעפרא עד דיסתלק נהורא ויתנהר יממא וכדין ישלטון ישראל כו'. הרי מבואר להדיא דזה היה סימן לבנים שלא ינצלו מעשו עד ביאת המשיח והוא זמן עלות השחר. והענין דאע"ג דכבר היו כמה גאולות ממצרים ומבבל מ"מ היצה"ר והמקטרג מרקד ביניהם והחריב המקדש ולא יפטרו ממנו לגמרי עד שיהיה הגאולה האחרונה שתהיה בזמן השחר.
מיכה פרק ז ח:
אַל תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ ה' אוֹר לִי.
דברים רבה פרשה יא:
"כי אשב בחושך" - בחורבן בית ראשון ואחרון, "ה' אור לי" - לימות המשיח.
שיר השירים ו י:
מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה - כְּמוֹ שָׁחַר, יָפָה כַלְּבָנָה, בָּרָה כַּחַמָּה, אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת.
דלמא רבי חייא רובא ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה ראו אילת השחר שבקע אורה אמר רבי חייא רובה לרבי שמעון בן חלפתא: בר ר'! כך היא גאולתן של ישראל בתחילה קימעא קימעא כל שהיא הולכת היא הולכת ומאיר מאי טעמא "כי אשב בחושך ה' אור לי", כך בתחילה "ומרדכי יושב בשער המלך [קצף בגתן ותרש]" ואחר כך "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס [וילבש את מרדכי]" ואחר כך "וישב מרדכי אל שער המלך" ואחר כך "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות" ואחר כך "ליהודים היתה אורה ושמחה".
פירוש קרבן העדה (למוה"ר דוד אב"ד דק"ק דעסויא):
דלמא – מעשה שהיו רבי חייא הגדול ורבי שמעון בן חלפתא מהלכין בבקעת דבית ארבל בסוף הלילה. בר ר' – כמו בריבי כלומר אדם גדול. כך היא גאולתן של ישראל – כמו שהשחר מאיר מעט מעט, תחלה אילת השחר ואח"כ עלות השחר, ואח"כ האיר המזרח, ואח"כ הנץ החמה, ואח"כ השמש בצהרים, כך היא גאולתן של ישראל מעט מעט ולא הכל בבת אחת. כי אשב בחשך ה' אור לי – והדבר ידוע מי שיושב בחשך אם יביט באור הגדול פתאום יעורו עיניו אלא צריך לפתוח תחלה לו אור קטן ואח"כ יוסיף מעט מעט עד שיוכל לסבול אור גדול. כך בתחלה ומרדכי ישב וגו' – מביא חמש מקראות עד חמשה זמנים הנזכרים למעלה שהאור מאיר עד נכון היום, ומצאתי טעמים אחרים וזה נ"ל.
תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק א:
דלמא רבי חייא רבא ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה וראו איילת השחר שבקע אורה, אמר רבי חייא רבה לר' שמעון בן חלפתא: בירבי! כך היא גאולתן של ישראל בתחילה קימאה קימאה כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת, מאי טעמא "כי אשב בחושך ה' אור לי", כך בתחילה "ומרדכי יושב בשער המלך" ואחר כך "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס" ואחר כך "וישב מרדכי אל שער המלך" ואחר כך "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות" ואחר כך "ליהודים היתה אורה ושמחה".
פירוש פני משה: (רבי משה מרגלית זצ"ל)
דלמא – מעשה בר' חייה רבה וכו'. קריצתה – בהשכמה קודם שהאיר היום. בי רבי – אדם גדול, וכן הוא ביומא ריש פ"ג. מ"ט כי אשב בחשך ה' אור לי – כלומר הגלות הוא החשך והגאולה אורה, וכשם שהאור בשחר בא מעט מעט והולך ומתרבה כך גאולתן של ישראל שנדמה לאור, וכך היה בימי מרדכי ואסתר.
פירוש "יפה מראה": (רבי שמואל יפה אשכנזי זצ"ל)
כך היא גאולתן של ישראל, צ"ע מאי טעמא הדמות גאולת ישראל לזה להיות מעט מעט ולא תהיה מרובה מתחלה, ומאי יליף מ"כי אשב בחשך ה' אור לי" דמנא ליה דמדמי' לעלות אור השחר מעט מעט, אדרבה אור גמור משמע, ועוד דמאי דמייתי ממרדכי לא דמי דבתר אילת השחר ליכא חושך נוסף אלא האור מוסיף, והכא בתר "ומרדכי יושב בשער המלך" הוה ליה אפילה גדולה ג' ימי גזרת המן, ועוד מה גדולה היא "וישב מרדכי אל שער המלך" כי אין תוספת על ישיבתו בשער תחילה, וכבר כתבתי בבאורי לב"ר ריש פ"ס דביאת הגאולה מעט מעט כדי שיוכלו לסבול הטובה להעתקתם מצרה לגאולה, והכי איתא בהדיא בשוחר טוב מזמור י"ח, והלמוד מ"כי אשב בחשך" נאה לפי זה דלא קאמר ה' יוציאני לאורה אלא "ה' אור לי" כלומר אף בהיותי בחשך יאיר לי והיינו תחילה מעט שעדין יש מהצער בזמן ההוא כמו שנשאר הרבה מהחשך עדין וצערו של המן לא חשיב הפסק דצער בעלמא הוא ולא ירידה מגדולתו דלעולם היה בגדולתו ולא קם ולא זע ממנו, והא דחשיב "וישב מרדכי" תוספת בגדולה דכיון דהמן נדחף אל ביתו בהשפלה הויא חזרת מרדכי לשער המלך יותר גדולה דמעתה יכובד יותר וכ"ש שלא יחוש לזוע בפני המן בשאט בנפש טפי ממה שלא קם ולא זע ממנו אתמול, אך קשה דלא מייתי הכא "ויסר המלך את טבעתו וגו' ויתנה למרדכי ותשם אסתר את מרדכי על בית המן" דהוה מקמי "ומרדכי יצא מלפני המלך", מיהו בשוחר טוב מייתי "ויתלו את המן", והכוונה נמי א"ויסר המלך את טבעתו" דכתיב התם ואגדתנו קיצרה, אמנם י"ל עוד שרמזו אל היות הגדולה וההצלחה בישראל סבת טובתם כי מהמעט יבואו אל המרובה כי בהצלחה ההיא ישלימו את נפשם ויכינו עצמם אל קבול השפע האלהי מה שאין כן אומות ע"א שהצלחתם סבת מפלתם שמתגאים בה כמ"ש בפ' כסוי הדם (חולין פט א) גבי "לא מרובכם מכל העמים" ופרק בן סורר (סנהדרין עב א) תנן שקט לצדיקים טוב להם ולרשעים בהפך, ולכן אמר כי כמו שאור השחר כל זמן שהוא מאיר הוא מוסיף יותר באורה כי הסבה מתחזקת כך גדולת ישראל תחלה מעטית וע"י ההצלחה ההיא ישלימו עצמם ויזכו ליותר מזה, ומה נאה לפ"ז אומרו "ה' אור לי" כי האור הזה אור ה' הוא והדבקות בו, והביא זה ממרדכי שהיה תחלה בשער המלך ולא היה סבה לגאוה להרחקה מה' ולזה אף אחר כך שזכה אל הכבוד הזה לא גבה לבו אלא "וישב מרדכי אל שער המלך" ופי' ז"ל (מגילה טז א) לשקו ולתעניתו ואח"כ "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות" והכוונה שעמד טעמו לתהלה ולשם כדאמר באסתר רבתי מלמד שמלך מרדכי על היהודים שהכוונה בזה היותו חזק בתורתו ויהדותו אף אחר שנתודע לרשות כדפי' התם.
פירוש מבעל "ספר חרדים":
דלמא – לשון קצרה הוא דא למה, דמיא ובכל מעשה שמספר בירושלמי מתחיל כך ובמדרש חזית פירש מתנות כהונה דלמא כמו איתמר בבבלי והראיתי למורי נ"ע ואמר לי לא סבירה לי משום דתיבת דלמא אין משמע איתמר. קריצתא – אשמורת הבוקר. קימאה קימאה – מעט מעט. ומרדכי יושב בשער המלך - קצף בגתן ותרש והגיד מרדכי, והיא הקדמה רפואה למכה דומה לאיילת השחר ועל זה אמרה אסתר ברוח הקודש למנצח על איילת השחר כדברי רז"ל. ואח"כ ויקח המן את הלבוש - היינו דמיון עלות השחר דהויא תחלת זריחה ולא הזכיר הצער שבינתיים דהיינו קדרותא דשחרא דלא מני אלא האורות הלוך וגדל. וישב מרדכי אל שער המלך – לא גרסינן דאין זו הארה דלשקו ולתעניתו שב כדפירשו רז"ל. ואח"כ ומרדכי יצא - דומה לשמש יצא על הארץ דאמרו לעיל דהיינו סוף זריחה דכבר עברה החמה עובי הרקיע. ליהודים היתה – תוקף אור השמש בצהרים.
מדרש שוחר טוב תהלים פרק י"ח:
"מגדיל ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו לדוד, מה כתיב אחריו השמים מספרים כבוד אל, וכן בשעה שהקב"ה מכין כסאו של דוד הכל שמחין שנאמר עד עולם אכין זרעך מה כתיב אחריו ויודו שמים פלאך ה', כתוב אחד אומר מגדיל וכתוב אחד אומר מגדול א"ר יודן לפי שאין הגאולה של אומה זו באה בבת אחת אלא קימעה קימעה, ומהו מגדיל שהיא מתגדלה והולכת לפני ישראל, לפי שהן עכשיו שרויין בצרות גדולות ואם תבוא הגאולה בבת אחת אינן יכולין לסבול ישועה גדולה שהיא באה מתוך צרות גדולות, לכך היא באה קימעא ומתגדלת והולכת, ולכך היא משולה הגאולה כשחר שנאמר "אז יבקע כשחר אורך", ולמה נמשלה כשחר שאין אפלה גדולה מאותה שעה הסמוכה לבקר ואם יעלה גלגל חמה באותה שעה כל הבריות נלכדין אלא עמוד השחר עולה ומאיר לעולם תחלה ואחר כך גלגל החמה עולה ומאיר ואין בריה נלכדת שנאמר ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום, ומהו מגדול שנעשה להם מלך המשיח כמגדל שנאמר מגדול ישועות מלכו וכתיב מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב."
רבי יואל טייטלבוים זצ"ל בספרו ויואל משה עמ' פ"ה:
"גם מה שנמצא באיזה מקומות בדברי חכז"ל שהגאולה תהיה קמעא קמעא כל זה יהיה אחר ביאת המשיח, כי אורו של משיח נורא הוא מאוד, ואי אפשר לסבול אור גדול כזה בפעם אחת אלא קמעא קמעא. גם במצרים היה אור גדול בליל התקדש חג הפסח, אבל בקריעת ים סוף היה האור יותר גדול ואח"כ במתן תורה הרבה גדול יותר ולא היה במציאות שיהיה הכל בפעם אחת. ועל דרך זה יהיה אחר ביאת המשיח שיתגלה האור בכל פעם יותר, גם כמה מעלות ברוחניות ובגשמיות יהיה בכל פעם יותר בהדרגה, וזהו קמעא קמעא, אבל קודם יהיה ביאת המשיח, ואפס בלתך גואלנו לימות המשיח, הוא ולא אחר."
רבי שלמה אלישיב זצ"ל בספרו "לשם שבו ואחלמה", ספר הדע"ה חלק ב' דרוש ד ענף יב סימן ט:
"...אך הענין בזה הוא כי הנה תהלוכות הנהגה אשר בימות המשיח הנה יהיה מתחילה הטבע והנסיי מעורב ביחד וע"ד שהיה בגאולת מצרים שהגם שגם ראשית התחלת הגאולה היה תיכף בנסים עכ"ז הנה היה עדיין כל מצב ישראל עצמן בטבע וחומרי כי עדיין לא פסקה זוהמתן עד מתן תורה, ע' זוה"ק ס"פ יתרו, והגם שהוה ההנהגה עמהם בנסים גדולים עכ"ז הם עצמן היו עדיין לפי הטבע לגמרי, וכן יהיה בהימים הראשונים דימות המשיח שהגם שיהיה הגאולה וההנהגה בניסים גדולים עכ"ז יהיה הטבע משמשת ג"כ ויתקיים עדיין החומרי והגשמי בהעולם כולו וכן גם בישראל עצמן, וכל ביטול הזוהמא וזיכוך העביות יתחיל רק אח"כ ולאט לאט שהוא בהדרגה גדולה, וכמ"ש בשוחר טוב סוף מזמור י"ח מגדיל ישועות מלכו כו' כתוב אחד אומר מגדול וכתוב אחד אומר מגדיל, ר' יודן אומר לפי שאין הגאולה באה על אומה זו בבת אחת אלא קימעא קימעא. ומהו מגדיל לפי שהיא מתגדלת והולכת לפני ישראל כו' לפיכך משולה הגאולה כשחר שנאמר אז יבקע כשחר אורך כו' ע"ש."
רבי שמואל בורנשטיין זצ"ל האדמו"ר מסוכטשוב בספר "שם משמואל" פר' שופטים:
"...אך בודאי תיכף בביאת המשיח לא יתקיימו כל היעודים הטובים בפעם אחת, כמ"ש בירושלמי (ברכות פ"א) דגאולתם של ישראל תהי' קמעא קמעא ולא בפעם אחת..."
בראשית לב כה:
וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ - עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר.
בית הלוי בראשית פרק לב כה (רבי יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק מבריסק זצ"ל)
"ויאבק איש עמו עד עלות השחר" - גם בזה הוא סימן לבנים דלא ינצלו ממלחמתו של עשו (דהאיש היה שרו של עשו) וקטרוגו עד שיעלה השחר והוא ביאת המשיח. וז"ל הזוה"ק (ח"א ק"ע ע"א) ובגין כך ויאבק איש עמו כו' בגין לקטרגא ליעקב עד עלות השחר דאיתעבר שלטנותיה ואתחליף, וכך הוא לזימנא דאתי בגין דגלותא השתא כלילא דמיא דאיהו לילא, ושלטא ההוא אבק על ישראל ואינון שכיבין לעפרא עד דיסתלק נהורא ויתנהר יממא וכדין ישלטון ישראל כו'. הרי מבואר להדיא דזה היה סימן לבנים שלא ינצלו מעשו עד ביאת המשיח והוא זמן עלות השחר. והענין דאע"ג דכבר היו כמה גאולות ממצרים ומבבל מ"מ היצה"ר והמקטרג מרקד ביניהם והחריב המקדש ולא יפטרו ממנו לגמרי עד שיהיה הגאולה האחרונה שתהיה בזמן השחר.
מיכה פרק ז ח:
אַל תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ ה' אוֹר לִי.
דברים רבה פרשה יא:
"כי אשב בחושך" - בחורבן בית ראשון ואחרון, "ה' אור לי" - לימות המשיח.
שיר השירים ו י:
מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה - כְּמוֹ שָׁחַר, יָפָה כַלְּבָנָה, בָּרָה כַּחַמָּה, אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת.
במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה יד
ולזבח השלמים בקר שנים כנגד שני מלכים שיצאו מבנימין שאול ואיש בשת, ד"א כנגד שני גואלים שיצאו ממנו מרדכי ואסתר.
מדרש תנחומא (בובר) פרשת בהר [ט]
וכי ימוך אחיך, אלו ישראל, שנאמר וימוכו בעונום (תהלים קו מג), ומכר מאחוזתו, שנמכרו ביד מדי, בידי המן, ובא גואלו זה מרדכי, וגאל את ממכר אחיו, שכיסה עונותיהם של ישראל, שכולם היו ראויין להריגה, שאכלו מתבשילי עובדי כוכבים, שנאמר ובמלאת הימים האלה עשה המלך לכל העם וגו' (אסתר א ה), ונתגרה בהם המן, שנאמר הפיל פור וגו' (שם /אסתר/ ג ז), ובזכות מרדכי נצולו, שנאמר ונהפוך הוא וגו' (שם /אסתר/ ט א), הוי וגאל את ממכר אחיו.
מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור כב
[טו] [דבר אחר [כב, א] למנצח אל אילת השחר]. זהו שאמר הכתוב העם ההולכים בחשך ראו אור גדול (ישעיה ט א), בדורו של מרדכי הכתוב מדבר, שאין לך שעה רעה ואפילה לישראל כמו בשושן הבירה, שנגזר עליהם להשמיד להרוג ולאבד, וראו אור גדול, שנצמח להם גואל וגאלם, ואיזה זה מרדכי, דכתיב ומרדכי יצא מלפני המלך (אסתר ח טו), מה כתיב בתריה, ליהודים היתה אורה (שם שם /אסתר ח'/ טז).
שו"ת משנה הלכות חלק טז סימן ל
וגדולה מזו ראיתי בשערי חיים (להגאון הנורא בעל מחנה חיים שהי' מראשונים ללחם נגד הרעפארמער וכל מיני המתחדשים ומהרסי הדת לשמותם ולמיניהם) על תהלים קפ' קמ"ט עה"פ כי רוצה ה' בעמו יפאר ענוים בישועה וז"ל הקדוש ברוך הוא נשבע בשמו הגדול שנצח ישראל לא יכזב שיעמידם לעד לעולם כאשר שמים ועומדים לפניו כן יעמוד שם ישראל לפניו כמו אף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם, ובכל עת בכל צרה וצוקה יעמוד להם הקדוש ברוך הוא עוזרים ומושיעים לישראל, רק הבדל יש אם בני ישראל זכאים יעמוד הקדוש ברוך הוא שיהיה הגואל איש או אשה צדיק תמים כמרדכי ואסתר וכדומה, אבל אם אינם זכאים מעמיד הקדוש ברוך הוא איזה בן פריץ בעל עבירה אשר הוא המושיע לישראל להראות מנהג לפי הדור, לפעמים הקים ה' שמואל הנביא ולפעמים יפתח הגלעדי בן הזונה וכדומה המסתכל יראה פלאים שלפעמים בא ישועה על ידי עוכר ישראל, והכי יפלא מה' להעמיד איש צדיק תמים רק נותן בזה אות במקום שבא הרפואה כמה גדלו עונות (כמו כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים) ורמז כי רוצה ה' בעמו אז יפאר ענוים בישועה ע"ש והוא פלא.
ועיין ס"ח סי' תקמ"ט וז"ל ופעמים תמצא שנסים נעשו לרשעים כמו לצדיקים מפני שזכו אבותיהם כי עוזיהו ויותם היו צדיקים וראויים שזרעם ייתקיים בעום ואחז היה ראוי לכרות והקב"ה אמר איך אעשה לזה שחייב כליה אלא אזכור את אבותיו בעבור שאבותיו עשו הטוב והישר, ועיין מקו"ר שם בשם מד"ר ר"פ ס"ג ועיין רמב"ן עה"ת עקב ט' פ"ה ובמקום אחר הארכתי בס"ד. ועיין פי' רלב"ג שמואל א' קפ' י"א וישלח ה' את ירבעל שהי' עובד ע"ז שכתב כעין המחנה חיים ע"ש ודו"ק, ומיהו אנן ח"ו לסמוך עליהם אלא בשם ה' אלקינו נזכיר ה' הושעה המלך יעננו ביום קראינו, וי"ר שנזכה לישועת ה' כהרף עין ויקבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ המצטער בצערן של כל ישראל העומדים בין בים ובין ביבשה המקום ירחם עליהם ויוציאם מצרה לרוחה ומאפילה לאורה ומשעבוד לגאולה השתא בעגלא ובזמן קריב בביאת משיח צדקינו בב"א.
זכריה יד:ז מהר"י קרא:
"לא יום ולא לילה, שלא יהיה גאולה מכל וכל, ולא יהיה שעבוד גליות מכל וכל, אלא הגאולה תהיה צומחת והולכת, והיה לעת ערב יהיה אור, ולבסוף יהיה כולו אור"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה