אין לך קץ מגולה מזה

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צז עמוד א

תנו רבנן: שבוע שבן דוד בא בו, שנה ראשונה מתקיים מקרא זה והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר, שניה חיצי רעב משתלחים, שלישית רעב גדול, ומתים אנשים ונשים וטף חסידים ואנשי מעשה, ותורה משתכחת מלומדיה. ברביעית - שובע ואינו שובע, בחמישית - שובע גדול, ואוכלין ושותין ושמחין, ותורה חוזרת ללומדיה. בששית - קולות, בשביעית - מלחמות. במוצאי שביעית - בן דוד בא. אמר רב יוסף: הא כמה שביעית דהוה כן, ולא אתא! - אמר אביי: בששית קולות, בשביעית מלחמות מי הוה? ועוד: כסדרן מי הוה?....תנו רבנן, כי ידין ה' עמו [וגו'] כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב - אין בן דוד בא עד שירבו המסורות. דבר אחר: עד שיתמעטו התלמידים. דבר אחר: עד שתכלה פרוטה מן הכיס. דבר אחר: עד שיתייאשו מן הגאולה. שנאמר ואפס עצור ועזוב - כביכול אין סומך ועוזר לישראל.

סיכום הגמרא: שלפני ביאת המשיח במוצאי שביעית - יהיו שבע שנים מסודרות שבכל שנה יהיה צרה או רווחה מסויימת. שימו לב שבשנה השלישית יהיה רעב גדול, ובשנה החמישית יהיה שובע גדול. נמשיך הלאה בגמ':

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צח עמוד א
ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וגו'. רבי אלעזר אומר: אף מזה, שנאמר כי לפני הימים ההם שכר האדם לא נהיה ושכר הבהמה איננה וליוצא ולבא אין שלום מן הצר. מאי ליוצא ולבא אין שלום מן הצר? רב אמר: אף תלמידי חכמים, שכתוב בהם שלום, דכתיב שלום רב לאהבי תורתך - אין שלום מפני צר. ושמואל אמר: עד שיהיו כל השערים כולן שקולין.

פירוש רש"י מסכת סנהדרין דף צח עמוד א
מגולה מזה - כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה יותר.
ר' אליעזר אומר מזה - הפסוק כשתראה דאין שום אדם משתכר ואף שכר הבהמה לא נהיה, והיינו כדאמרן "עד שתכלה פרוטה מן הכיס" (לעיל צז.), אין מעות מצויות בכיס.
שכר בהמה - עבודת האדמה שהיא על ידי בהמה - איננה.
וליוצא ובא אין שלום - אז יבא משיח.
[שלום רב] - והיינו וליוצא ולבא - אלו תלמידי חכמים אותם שהיה דינם לצאת ולבא בשלום, כדכתיב שלום רב לאוהבי תורתך - אפילו להנהו אין שלום.
מן הצר - מרוב הצרות, לישנא אחרינא: מיצר הרע.
שקולין - שוין שער התבואה ויין רווחיה, כדאמרן "חמישית שובע גדול" (לעיל צז.), לישנא אחרינא: שקולין - שוין, שכולן יקרין.

סיכום פירוש רש"י במקום:
רבי אבא ורבי אליעזר אומרים שאין לך קץ מגולה היינו ש"הקץ" - ביאת משיח מאד קרוב, אם תראה שא"י תתן פריה בעין יפה, או שאם תראה שלת"ח אין שלום מהצרות או מיצה"ר. או שיהיו כל השערים שקולים הכוונה או שתראה שמחיר מזון יהיו נמוכים מאד בגלל השובע הגדול שיהיה. או שמחירי המזון יהיו מאד יקרים בגלל הרעב הגדול שיהיה.

שימו לב שרש"י כותב בפירושו ד"ה שקולין- "שוין שער התבואה ויין רווחיה כדאמרן "חמישית שובע גדול" (לעיל צז.)." זאת אומרת שבאותו שבוע שבן דוד בא בו, היינו אותם שבע שנים אם יהיו כסדרן, בשנה השלישית יהיה רעב גדול ובשנה החמישית יהיה שובע גדול - שתראה זאת תדע שאין לך קץ מגולה וברור שיבוא המשיח בסוף השבוע הזה (אם כמובן יהיו ששית קולות ושביעית מלחמות).

זאת אומרת שמה שבציונות הדתית רוצים להביא ראיה שאין לך קץ מגולה זה בתקופה הזאת רבת שנים בדור הזה שלנו, זו טעות מבוארת שכן מדובר על "שנה" אחת שבו תתן א"י פירות בעין יפה ויהיה שובע גדול וזו השנה החמישית מתוך השבע שנים. ואם תראה זאת תדע שהקץ היינו ביאת המשיח מאד קרוב וזה "קץ מגולה". ובעה"ר עדיין לא הוה.

אני חוזר שלפי רש"י מה שכתוב "יקרב הקץ ואין לך קץ מגולה יותר" – זה יהיה בשבוע שבן דוד בא בו, ולכן כיון שעברו שביעיות הרבה ועדיין לא בא – אנו יודעים שהפירות שא"י נותנת היום – אין זה הקץ המגולה שכתוב בגמרא, שקץ המגולה בגמרא הוא השנה החמישית שקרוב מאד לביאת המשיח בשבוע שבן דוד בא בו, ואותו ריבוי בפירות בכמות ובאיכות זה מה שכתוב על שנה חמישית מתוך השבוע שבן דוד בא בו " "בחמישית - שובע גדול, ואוכלין ושותין ושמחין..." כמו שפירש רש"י " כדאמרן "חמישית שובע גדול".

יד רמ"ה מסכת סנהדרין דף צח עמוד א

ויש מפרשין "אין לך קץ מגולה יתר מזה" שמסר לך סימנין עליו [=המשיח] לפני בואו לידע בו כשהוא בא.

 

מהרש"א במקום:

אין לך קץ מגולה מזה וכו' שנאמר ואתם הרי גו'. לפי שכל זמן שאין ישראל על אדמתם אין הארץ נותנת פירותיה כדרכה, אבל כשתחזור ליתן פירותיה זהו קץ מגולה שקרב לבא זמן גאולה, שיחזרו ישראל על אדמתן. וכו'...

ור' אלעזר אומר "אף מזה שנאמר כי לפני הימים האלה שכר אדם לא נהיה וגו'" - יש לפרש לפי שזה הענין הוא סוף כל התוכחות בפרשת כי תבא, "והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות ואין קונה", וז"ש כי לפני הימים האלה אחרי כל הצרות יהיה לבסוף "ששכר אדם לא נהיה וגו'". גם אם ירצה האדם להשכיר עצמו לעבד אין קונה ושוכר אותו, וזהו "קץ מגולה" שאין עוד תוכחה אחריה שהיא סוף כל הצרות לפני ימים האלה של הגאולה.

ספר נצח ישראל פרק ל"ט:
נתבאר לך תשובת שאלה, במה שקודם ביאת הגואל ימצא בעולם הפסד ושנוי המציאות, והסבה מבוארת גלויה לכל. ודבר זה שמו חכמים סימן ברור ואות על ביאת הגואל וזמנו המיוחד לו, כשנראה הפסד ואפיסת המציאות. ובפרק חלק (סנהדרין צח א) אמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר (יחזקאל לו, ח) "ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופרייכם תשאו לעמי ישראל". רבי אלעזר אומר, אף מזה, שנאמר (זכריה ח, י) "כי לפני הימים האלה שכר האדם לא נהיה". מאי "ליוצא ולבא אין שלום מן הצר" (שם), רב אמר אף תלמידי חכמים שיש בהם "שלום רב לאוהבי תורתך" (תהלים קיט, קסה), אין להם שלום מן הצר.

ימות המשיח

ישעיהו פרק יא

(א) וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה:

(ב) וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְקֹוָק רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יְקֹוָק:

(ג) וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת יְקֹוָק וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ:

(ד) וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי אָרֶץ וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע:

(ה) וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו:

(ו) וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם:

(ז) וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן:

(ח) וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה:

(ט) לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְקֹוָק כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים:

רמב"ם הלכות מלכים פרק יב הלכה א:

אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם, או יהיה שם חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו נוהג, וזה שנאמר בישעיה (יא ו) "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ" - משל וחידה, ענין הדבר שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי עכו"ם המשולים כזאב ונמר, שנאמר "זאב ערבות ישדדם ונמר שוקד על עריהם", ויחזרו כולם לדת האמת, ולא יגזלו ולא ישחיתו, אלא יאכלו דבר המותר בנחת עם ישראל, שנאמר (שם) "ואריה כבקר יאכל תבן", וכן כל כיוצא באלו הדברים בענין המשיח הם משלים, ובימות המלך המשיח יודע לכל לאי זה דבר היה משל, ומה ענין רמזו בהן.

שו"ת רדב"ז סימן ע"א:

שאלת ממני אודיעך דעתי, על מה שכתב הרב ז"ל פ"ח מהלכות תשובה ה"ז וז"ל: אמרו חכמים כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל העולם הבא עין לא ראתה וכו'. ובפרק שלאחריו (פ"ט ה"ב) כתב: אמרו חכמים הראשונים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות, ובפרק במה אשה יוצאת (שבת ס"ג ע"א), ובפרק אין עומדין (ברכות ל"ד ע"ב) אמרינן בהדיא דפליגי (וכן נתקשה בכסף משנה עיין שם).

תשובה: דעת הרב ז"ל הוא, כי כל היעודים אשר יעדו כל הנביאים לישראל לימות המשיח כולם משל לרוב השלום שיהיה בימי המשיח, וכן כתב בהדיא פרק י"ב מהלכות מלכים ה"א: אל יעלה על לב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם וכו', ואינו חולק על התלמוד שאמר ופליגא דשמואל, אלא שהם ז"ל הניחו הדברים והנבואות כפשוטן כאשר יבינו אותם כללות העם, ולא רצו לפרסם שכל אותם הדברים הם משל, שלא לתת רפיון בלב בני אדם וחולשה בדברי הנביאים, ומשום הכי אמרו דפליגי, ויתפסו דברי האומר כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח, ותחזק ידי אמונתם בביאת המשיח, כדי לזכות לאותן הטובות אשר יעדו להם הנביאים, אבל קושטא דמילתא הוא דלא פליגי. והוא ז"ל בתחילת חבורו כתב שני המאמרים סתם, ובסוף החבור שמי שהגיע לשם כבר חזק באמונתו, פירש סוד היעודים אשר יעדו הנביאים לישראל, שכולם משל על רוב הטובה והשלוה.

יערות דבש חלק ב' (לרבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל):

"...אמנם הענין כך, כי ידוע מה שנחלקו חז"ל אם בימות המשיח יתחילו היעודים הנאמר בנביאים את רוח טומאה מעביר מהארץ ותכסה הלבנה וכו' וכהנה יעודים אשר יהיה ממש עולם חדש, או לא רק כמאמר שמואל אין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכות בלבד, ובאמת שניהם אמת כי תחלה לא יהיו אלא חירות משעבוד מלכות כמאמר שמואל ואח"כ יחכה על יעודיו הנ"ל לא יפול דבר מכל מה שנאמר בנביאים, רק לזכות לדברי נחמדים ויקרין רבים כאלה צריכים שימור מצות בתכלית המעולה והיום לעשותן ולמחר לקבל שכר ואין הקב"ה וותרן, והנה ידוע לכל שאדם יותר עלול לחטא כשהוא בן חורין ואין עליו שום שעבוד ושר ומושל משהוא מוכנע לאחד ויש עליו שר ומושל, כי אדם עלול לחפשיות וכאשר הוא חפשי דעתו גבוה על עצמו ורוח גסה וכח התאוה גובר, ולכן נאמר בימים ההם אין מלך ישראל איש הישר בעיניו יעשה, ולא תמצא מקום דזנות שכיח ביותר וביותר רק במקום שהעיר ומחוז הוא חפשי ממלך כאשר העידו המחקרים, אבל לא בגלות ואף שכר אין כ"כ בשמירת מצות ועזיבת החטא כי עול גלות ושעבוד מבטל יתרון התאוה ואין שכר כל כך ובפרט הרבה מצות שא"א לשומרן, אמנם בביאת הגואל אי"ה אלו היה תיכף נבע' רוח הטומאה מהארץ פשיטא דלא היה להם כ"כ שכר בעזיבת הרע אם לבם חלל ואין כח יצה"ר שולט בהם, אבל כשיהיה עדיין יצה"ר קיים ויהיה חפשי משעבוד מלכיות הרי כל הכוונת לעשות רע הם מוכנים ועומדים ומ"מ שמרו הטוב ויעבדו ה' כראוי ויעזבו הרע וההבל זהו תשובה אמיתית למה שחטא מקדם כדאמרינן (יומא פ"ו:) ה"ד בעל תשובה כו', ועי"כ יזכו אח"כ ליעודים הנאמרים לבער רוח הטומאה והיה ה' לאור עולם וכו'. "

מאמר העיקרים לרמח"ל - גאולה

"הנה מבחר המין האנושי הוא ישראל, ועם המעותדים לדביקות בו יתברך וראוי להם שיהיו מעוטרים בעיטורי קדושה גדולה ותהיה שכינתו יתברך שורה עליהם ומתדבקת בם שישתלמו בה עד שיזכו לטובה האמיתית.

וצריך שתדע שאע"פ שהטובה האמיתית נקנית מכל אחד ואחד בפני עצמו כפי מעשיו, אמנם אין כלל הבריאה משתלם עד שתסודר כלל האומה הנבחרת בסדר נכון ותשתלם בכל עיטוריה ותתדבק בה השכינה ואח"כ יגיע העולם למצב השלם ויזכו הפרטים כל אחד ואחד מה שזכה במעשיו.

ואולם דבר זה עדיין לא נשלם מתחילת הבריאה ועד הנה כי מיד שנברא אדם - חטא, ואח"כ שהתחילו האבות ונמשכו הבנים אחריהם להיות לעם סגולה עם כל זה מעולם לא נשלם הדבר כראוי מפני כמה חטאים שנזורו בם אחור מהתיקון השלם, ונמצא שעכ"פ צריך שנגיע לזה שתהיה האומה בשלימותה בכל התנאים הצריכים לזה ותקבל הבריאה כולה שלימותה, ואז יוקבע העולם במצב המתוקן שבו יוקבעו הצדיקים להנאה הנצחיית ותהיה הנאתם בה כל אחד לפי מעשיהם.

והנה שיתא אלפי שנה הגבילה החכמה העליונה לעבודת בני האדם והשתדלותם על השלימות, ואח"כ יתחדש העולם בצורה אחרת ראויה למה שיעשה בו אחרי כן דהיינו ההנאה הנצחיית לזוכים לה, וטרם יכלו ששת אלפים אלה, הנה צריך שתעמוד האומה הנבחרת במצבה השלם שיוכלו ליעתק הדברים אח"כ אל הנצחיות, וזה מה שהובטחנו עליו שיהיה עכ"פ, והאמצעי לזה יהיה אחד מזרע דוד שיבחרהו האדון ברוך הוא לזה ויעזרהו שיצליח בו והוא מלך המשיח. והנה בזמנו ועל ידו יתוקנו ישראל תיקון גדול וכל הבריאה אחריהם שירבה הטוב בכל הצדדין ויסור הרע לגמרי בין במה שנוגע לנפש ובין במה שנוגע לגוף, דהיינו לב האבן יעשה לב בשר והוא שתגבר בבני האדם הנטיה לטובות ובאופן שלא ימשכו אחרי החומר כלל אלא ינטו תמיד לעבודה ולתורה ויתגברו בה, וכנגד זה תרבה השלוה והרוחה ולא ימצאו נזקים ולא הפסדים כלל, והוא מה שהבטיחו הנביאים "לא ירעו ולא  ישחיתו בכל הר קדשי וגו'", ולא יהיה סכלות בעולם אלא כל הלבבות יהיו מלאי חכמה, ורוח הקודש יהיה שפוך על כל בשר באופן שיזכו לו הכל בלי קושי כלל, והוא מה שאמר הנביא "אשפוך רוחי על כל בשר וגו'", והנה ישמחו ויעלצו ברוב הטובה והם מתדבקים בבורא יתברך ועובדים לפניו עבודה שלימה, ועי"ז יהיו מתעלים והולכים עילוי על עילוי עד שיגיעו למה שצריך שיגיעו לו לעבור ממנו אל מצב הנצחיות בחידוש העולם.

והנה באומות העולם יעשה בירור גדול באותם שימצאו באותו הזמן, אותם שכפי המשפט העליון יהיו ראוים לכליה ישמדו בחרב ובדבר וכל מיני עונשים, ואותם שיהיו ראוים להנצל ינצלו וישארו ויכירו האמת ויעזבו אליליהם וישתעבדו לישראל ויהיה להם לתפארת עבוד את ישראל ושרתו אותם באשר יכירו וידעו שהנה על ידי זה יגיע להם מה שאפשר שיקבלו מן הקדושה ואור ה', והנה ימצא העולם כולו נמשך אחר עבודת הבורא יתברך ולא תהיה עבודה זרה כלל בעולם, והוא מה שאמר הנביא "אז אהפוך אל העמים שפה ברורה וגו'" וכתוב "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".

ואמנם החיים כלם צריך שימותו ויחזרו לעפר לפחות שעה אחת קודם תחיית המתים ואח"כ ישובו ויחיו אותם הראוים לקום בתחיה, והנה בתחיה יקומו צדיקים ורשעים, והרשעים שחטאו ולא נשלם בהם העונש הראוי יענשו אז כראוי להם, ואמנם אחרי התחיה יהיה יום הדין הגדול שידין הבורא יתברך את כלם וישפוט הראוים לישאר לנצחיות והראוים ליאבד, הראוים ליאבד יענשו כפי מה שראוי להם ולבסוף יאבדו לגמרי, והראוים לישאר ישארו במדריגה שתגיע להם כפי המשפט בעולם שיחודש.

והנה אחר שהוכנו הראוים לישאר בנצחיות כל אחד במדריגתו, הנה העולם הזה יחזור לתהו ובהו דהיינו שיפסד צורתו וישוב מים במים כמו בתחלת הבריאה, ובין כך ובין כך הצדיקים שזומנו לנצחיות הקב"ה יעמידם במאמרו כמלאכי השרת בלי שיצטרכו לעולם זה, ואמנם לא ישיגו עדיין הטובה האמיתית הראויה להם, אלא אחר שעמד העולם תוהו הזמן שגזרה החכמה העליונה ישוב ויחודש בצורה אחרת נאותה למה שראוי שיהיה לנצחיות, וישובו הצדיקים וישבו בו ויתקיימו בו לנצח נהנים בטובה האמיתית כל אחד כפי מדריגתו."

"אני ה' בעתה אחישנה" (ישעיהו ס' כב)

למדו חז"ל מהפסוק הנ"ל שיש שני זמנים לקץ של הגלות, הקץ האחרון שלא יוכלו ישראל להישאר עוד בגלות ויגאלו, והקץ שיחיש להם הקב"ה ויגאלם לפני הקץ האחרון.

מתוך ספר "שבט יהודה" לרבי שלמה אבן וירגא, בויכוח טורטוסה, בשנת ה'קע"ג:

"אמר ה"ר יוסף אלבו...והם אמרו כי שני קיצין יש להמשיח או זמן שנשבע האל או זמן שיהיו ישראל מרוצים וישובו בתשובה, ולכן לא זה המאמר זמן קצוב לימי המשיח אבל אמרו (סנהדרין צז.) "ושני אלפים ימות המשיח" ר"ל מוכן לבוא המשיח, ואם יהיו היהודים ראוים יבא בהתחלה, ואם לא יהיו ראויים בהתחלתן ויהיו ראויין באמצע יבא באמצע הזמן, ואם לא יהיו ראויים באמצע ויהיו ראויים בסוף יבא משיח בסוף, אבל לא יעבור מאותם שני אלפים שלא יבא."

סנהדרין דף צח עמוד א:
ואמר רבי יוחנן: אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי, או כולו חייב. בדור שכולו זכאי – דכתיב (ישעיהו ס') ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ, בדור שכולו חייב - דכתיב (ישעיהו נ"ט) וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע, וכתיב (ישעיהו מ"ח) למעני אעשה. אמר רבי אלכסנדרי: רבי יהושע בן לוי רמי, כתיב (ישעיהו ס') בעתה, וכתיב, אחישנה! זכו - אחישנה, לא זכו - בעתה. אמר רבי אלכסנדרי: רבי יהושע בן לוי רמי, כתיב (דניאל ז') "וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה", וכתיב (זכריה ט') "עני ורכב על חמור", זכו - עם ענני שמיא, לא זכו - עני ורוכב על חמור.

היינו אם ישראל יעשו תשובה יזכו שהקב"ה ישלח את מלך המשיח לפני הקץ האחרון ויגאלם ע"י ניסים גלויים במהירות, ואם לא יעשו תשובה אז הגלות תתארך עד הקץ האחרון שבו המשיח יבוא אבל מהלך הגאולה לא יהיה ע"י ניסים גלויים אלא בדרך הטבע בעצלות.

ראיתי בספר של הרב חיים צימרמן זצ"ל "תורה ומציאות" עמ' 37 ואילך, שכותב שכוונת חז"ל בגמ' שהובאה לעיל היא שאם כלל ישראל יעשה תשובה ויש לו זכות להגאל מיד "אחישנה" - אז ה' ישלח את המשיח ויעשה ניסים גדולים יותר מיציאת מצרים, אבל אם כלל ישראל לא יעשו תשובה מיד, יש זמן מוגבל שהגאולה צריכה להגיע "בעתה" ולא יכולה להתאחר כמו שהיה זמן מוגבל ביציאת מצרים "גר יהיה זרעך וגו' ועבדום וענום ארבע מאות שנה", והגאולה תבוא בסדר הזה - בתחלה (אתחלתא דגאולה) כלל ישראל צריך לבוא לא"י ושיהיה להם מלכות משלהם ואז יבטל השעבוד מלכויות, ובהמשך כלל ישראל יעשה תשובה ויקבלו עול התורה, ורק אח"כ משיח יבוא וימלוך (גאולה השלימה).

אכן מה שאמר הרב צימרמן זצ"ל בענין מהלך הגאולה "אחישנה" הוא נכון ומעוגן בחז"ל והראשונים, אבל בענין מהלך הגאולה "בעתה" לפי מה שראיתי בעיון בדברי חז"ל והראשונים לא משמע כדבריו, אלא שגם שיגיע הקץ האחרון שהגאולה חייבת להגיע - ה' ישלח קודם ובתחלה את מלך המשיח רק שלא בהכרח יעשה ניסים גלויים אלא בעיקר בדרך הטבע.

סנהדרין דף צט עמוד א:
רבי הילל אומר: אין להם משיח לישראל, שכבר אכלוהו בימי חזקיה. אמר רב יוסף: שרא ליה מריה לרבי הילל, חזקיה אימת הוה בבית ראשון, ואילו זכריה קא מתנבי בבית שני ואמר (זכריה ט' ט') "גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא עני ורכב על חמור ועל עיר בן אתנות".

משמע מדברי רב יוסף שהפס' בזכריה "הנה מלכך יבוא לך עני ורוכב על חמור" מדבר על מלך המשיח, ואם כך דברי הגמ' בדף צח. "לא זכו - עני רוכב על חמור" שזה "לא זכו - בעתה", מדבר במלך המשיח וכן אביא עוד מחז"ל זוהר והראשונים שפרשו כוונת הפס' "הנה מלכך בא לך" שקאי על מלך המשיח:

זכריה פרק ט פסוק ט:
גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת.

פירוש רש"י:
הנה מלכך יבוא לך - אי אפשר לפותרו אלא על מלך המשיח שנאמר בו ומשלו מים ועד ים ולא מצינו מושל לישראל כזה בימי בית שני.
צדיק ונושע - בה':
עני - ענותן:
ורוכב על חמור - מדת ענוה היא.

בראשית רבה פרשה ע"ה:
ויהי לי שור וחמור וגו', רבנן אמרי: "שור" זה משוח מלחמה שנאמר (דברים לג) בכור שורו הדר לו, "חמור" זה מלך המשיח שנאמר (זכריה ט) עני ורוכב על חמור וגו'.


ילקוט שמעוני זכריה רמז תקעה:
הרואה חמור בחלום יצפה לגאולה שנאמר "גילי מאד בת ציון וגו' הנה מלכך יבא לך וגו' עני ורוכב על חמור", עני ורוכב על חמור. הוא חמור בן האתון שנברא בין השמשות, הוא החמור שחבש אברהם אבינו לעקוד את יצחק בנו, הוא החמור אשר רכב עליו משה רבינו בבואו למצרים שנאמר וירכיבם על החמור, הוא החמור שעתיד בן דוד לרכוב עליו.

שמות רבה פרשה ל':
ד"א "כי קרובה ישועתי לבא", כי קרובה ישועתכם אינו אומר אלא ישועתי יהי שמו מבורך, אלולי שהדבר כתוב א"א לאמרו, א"ל הקב"ה לישראל אם אין לכם זכות בשבילי אני עושה, כביכול כל ימים שאתם שם בצרה אני עמכם שנאמר (תהלים צא) עמו אנכי בצרה ואני גואל לעצמי שנאמר (ישעיה נט) וירא כי אין איש וישתומם וגו', וכן הוא אומר (זכריה ט) גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע, ומושיע אין כתיב כאן אלא ונושע הוי אפילו אין בידכם מעשים עושה הקב"ה בשבילו שנאמר (ישעיה נו) כי קרובה ישועתי לבא.


מדרש תנחומא פרשת אחרי מות:
"א"ר ברכיה הכהן ברבי ראה מה כתיב (זכריה ט) גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע הוא" צדיק ומושיע אין כתיב אלא צדיק ונושע הוא וכן הוא אומר (ישעיה סב) אמרו לבת ציון הנה ישעך בא מושיעך בא אין כתיב כאן אלא ישעך כביכול הוא נושע א"ר מאיר ויושע ה' ביום ההוא את ישראל (שמות יד) ויושע כתיב כאן כביכול עם ישראל הוא נגאל, וכל זמן שישראל נגאלין כאלו הוא נגאל, א"ר אמי משה מקלס לכנסת ישראל אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' (דברים לג) עם הושע בה' אין כתיב אלא עם נושע בה', משל לאדם שהיה לו סאה של חוטין של מעשר שני מהו עושה מהן נותן מעות ופודה אותן, כך ישראל במה הם נפדין כביכול בהקב"ה שנאמר עם נושע בה', אמר הקב"ה בעה"ז הייתם נושעים ע"י בני אדם, במצרים ע"י משה ואהרן, בימי סיסרא ע"י ברק ודבורה, במדינים ע"י שמגר בן ענת שנא' (שופטים ג) ויושע גם הוא את ישראל, וכן על ידי שופטים, וע"י שהיו ב"ו הייתם חוזרין ומשתעבדין, אבל לעתיד לבא אני בעצמי גואל אתכם ושוב אין אתם משתעבדין שנאמר ישראל נושע בה' תשועת עולמים."

ספר נצח ישראל (למהר"ל מפראג) פרק ס"ב:
וזה שאמר במדרש, כי הגאולות הראשונות היו על ידי בני אדם, ולא היתה הגאולה במה שהוא יתברך צורה אחרונה לישראל. ולכך היה הפסק לגאולות אלו. אבל הגאולה האחרונה תהיה במה שהוא יתברך צורה אחרונה לישראל, לכך לא תהיה הפסק לדבר זה. וזה שאמר (ישעיה מה, יז) "ישראל נושע בה' תשועת עולמים". וכמו שאמר "מי כמוך עם נושע בה'" (דברים לג, כט), אמר גם כן כאן "ישראל נושע בה'". ואף כי גאולה אחרונה גם כן יהיה על ידי המשיח, חילוק והפרש בין גאולה ראשונה ובין גאולה אחרונה; כי גאולה ראשונה היתה מתחייבת מצד ישראל ומצד זכות אבות, וגאולה זאת יש לה הפסק, כי כל דבר שהוא מצד האדם, יש לו הפסק. אבל גאולה אחרונה, אף כי תהיה על ידי המלך המשיח, תהיה מצד השם יתברך, אשר הוא מעמיד המשיח, ודבר זה נקרא כי השם יתברך הוא הגואל. וכבר התבאר למעלה על פסוק (ר' ישעיה נב, יג) "ירום וגבה ונישא", כי מלך המשיח מעלתו על המלאכים, וזה מפני שהשם יתברך מעמיד אותו. אבל גאולה ראשונה היתה מצד ישראל, וזכות ומדריגות האבות גרם, ודבר זה מחייבים הכתובים. עד שבשביל זה אמרנו כי האבות נזכרו בגאולה ראשונה כסדר. וזה כי הגאולה הראשונה בזכות אבות, וראשון לזה אברהם, שאליו הבטיחו תחלה על גאולת בניו, ולכך ראוי שיזכיר אותו ראשון. אבל גאולה אחרונה אינה מצד האבות, רק מצד השם יתברך, אשר ממנו הגאולה. ויעקב קרוב אל השם יתברך, כי צורתו חקוקה בכסא הכבוד (חולין צא ב), וכמו שהתבאר למעלה שיעקב קרוב אל השם יתברך מצד הסדר שהוא אל האבות. ומה שאמרו כי גאולה אחרונה נצחית, במה שהגאולה מצד שהשם יתברך צורה אחרונה לישראל, וכך היא נצחית. וכמו שאמר הכתוב (ישעיה מה, יז) "ישראל נושע בה' תשועת עולמים":


זוהר פרשת ויחי:
"אסרי לגפן עירה" דא מלכא משיחא, דזמין לשלטאה על כל חילי עממיא חילין די ממנן על עמין עעכו"ם ואינון תוקפא דלהון לאתתקפא וזמין מלכא משיחא לאתגברא עלייהו בגין דהאי גפן שליט על כל אלין כתרין תתאין דשלטי בהו עממיא עעכו"ם, האי נצח לעילא, ישראל דאינון שרקה ישיצון וינצחון חילין אחרנין לתתא, ועל כלהו יתגבר מלכא משיחא הדא הוא דכתיב (זכריה ט') "עני ורוכב על חמור ועל עיר".

רבינו בחיי בראשית פרק לב טו:
"...ומפני זה הזכיר לו באחרונה אתונות ועיירים, כלומר עתיד אתה ליפול ביד בני באחרונה לימות המשיח שכתוב בו: (זכריה ט, ט) "גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע הוא עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות". והנה הפחידו ברמז במנחה הזאת בפתיחה ובחתימה."


האמונה והבטחון לרמב"ן פרק יח:
"...באחרונה לומר: עתיד אתה ליפול בידי בימי משיחנו שנאמר בו "גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע עני ורוכב על החמור"."


אור החיים במדבר פרק כד טז:
אראנו ולא עתה וגו'. כפל הדברים במלות שונות, גם כפל לומר דרך כוכב וגו' וקם שבט וגו' גם כפל לומר ומחץ וגו' וקרקר וגו', כל הנבואה במלך המשיח נאמרה, ויתבאר על פי דבריהם ז"ל (סנהדרין צח א) שאמרו בפסוק בעתה אחישנה זכו אחישנה לא זכו בעתה, והוא רחוק מופלג, וזה לך האות הן אנו בתחלת מאה הששית לאלף הששי, וכנגד ב' קצים אלו דבר הכתוב, כנגד אם זכו אמר אראנו פירוש לדבר שאני עתיד לומר אבל אינו עתה בזמן זה אלא בזמן אחר ויכול להיות שאינו רחוק כל כך, שאמרו ז"ל (דב"ר פ"ב) אם היו ישראל חוזרים בתשובה כמצטרך היו נגאלים מיד אפילו לא יעבור עליהם אלא יום אחד בגלות דכתיב יענך ה' ביום צרה, וכנגד קץ בעתה אמר אשורנו כמו שצופה מרחוק, והוא אומרו ולא קרוב כי הקץ של בעתה ארוך עד למאד בעונות, ואומרו דרך וגו' פירוש זאת היא הנבואה שאמר עליה אראנו וגו'. וכפל הענין ושינוי הלשון, יתבאר ע"פ דבריהם ז"ל (סנהדרין שם) שאמרו שאם תהיה הגאולה באמצעות זכות ישראל יהיה הדבר מופלא במעלה ויתגלה הגואל ישראל מן השמים במופת ואות כאמור בספר הזוהר (ח"א קיט. וח"ג ריב ב), מה שאין כן כשתהיה הגאולה מצד הקץ ואין ישראל ראויים לה תהיה באופן אחר ועליה נאמר (זכרי' ט') שהגואל יבא עני ורוכב על חמור, והוא מה שאמר כאן כנגד גאולת אחישנה שהיא באמצעות זכות ישראל שרמז במאמר אראנו ולא עתה אמר דרך כוכב שיזרח הגואל מן השמים, גם רמז לכוכב היוצא באמצע השמים לנס מופלא כאמור בספר הזוהר (שם), וכנגד גאולת בעתה שרמז במאמר אשורנו ולא קרוב אמר וקם שבט מישראל פירוש שיקום שבט אחד מישראל כדרך הקמים בעולם דרך טבע, על דרך אומרו (דניאל ג) ושפל אנשים יקים עלה, שיבא עני ורוכב על חמור ויקום וימלוך ויעשה מה שנאמר בסמוך. וטעם שיעד גאולת אחישנה שהיא ככוכב ליעקב וגאולת בעתה שהיא עני וכו' לישראל שהם כתות הצדיקים, נתכוון לומר שהמושג לגדר זה של ביאת הגואל ככוכב הוא כשתהיה הגאולה מפאת גדר הבינוני שבישראל שיטיבו מעשיהם ויבא בזכותם, והוא אומרו דרך כוכב מיעקב, אבל ביאתו בדרך וקם שבט זה יהיה כשלא יטיבו מעשיהם כת הבינונים ולא יבא אלא מפאת כת הצדיקים שבהם, והוא אומרו וקם שבט מישראל.

כך היא גאולתן של ישראל קימעא קימעא

תלמוד ירושלמי מסכת יומא פרק ג':
דלמא רבי חייא רובא ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה ראו אילת השחר שבקע אורה אמר רבי חייא רובה לרבי שמעון בן חלפתא: בר ר'! כך היא גאולתן של ישראל בתחילה קימעא קימעא כל שהיא הולכת היא הולכת ומאיר מאי טעמא "כי אשב בחושך ה' אור לי", כך בתחילה "ומרדכי יושב בשער המלך [קצף בגתן ותרש]" ואחר כך "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס [וילבש את מרדכי]" ואחר כך "וישב מרדכי אל שער המלך" ואחר כך "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות" ואחר כך "ליהודים היתה אורה ושמחה".

פירוש קרבן העדה (למוה"ר דוד אב"ד דק"ק דעסויא):
דלמא – מעשה שהיו רבי חייא הגדול ורבי שמעון בן חלפתא מהלכין בבקעת דבית ארבל בסוף הלילה. בר ר' – כמו בריבי כלומר אדם גדול. כך היא גאולתן של ישראל – כמו שהשחר מאיר מעט מעט, תחלה אילת השחר ואח"כ עלות השחר, ואח"כ האיר המזרח, ואח"כ הנץ החמה, ואח"כ השמש בצהרים, כך היא גאולתן של ישראל מעט מעט ולא הכל בבת אחת. כי אשב בחשך ה' אור לי – והדבר ידוע מי שיושב בחשך אם יביט באור הגדול פתאום יעורו עיניו אלא צריך לפתוח תחלה לו אור קטן ואח"כ יוסיף מעט מעט עד שיוכל לסבול אור גדול. כך בתחלה ומרדכי ישב וגו' – מביא חמש מקראות עד חמשה זמנים הנזכרים למעלה שהאור מאיר עד נכון היום, ומצאתי טעמים אחרים וזה נ"ל.

תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק א:
דלמא רבי חייא רבא ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה וראו איילת השחר שבקע אורה, אמר רבי חייא רבה לר' שמעון בן חלפתא: בירבי! כך היא גאולתן של ישראל בתחילה קימאה קימאה כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת, מאי טעמא "כי אשב בחושך ה' אור לי", כך בתחילה "ומרדכי יושב בשער המלך" ואחר כך "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס" ואחר כך "וישב מרדכי אל שער המלך" ואחר כך "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות" ואחר כך "ליהודים היתה אורה ושמחה".

פירוש פני משה: (רבי משה מרגלית זצ"ל)
דלמא – מעשה בר' חייה רבה וכו'. קריצתה – בהשכמה קודם שהאיר היום. בי רבי – אדם גדול, וכן הוא ביומא ריש פ"ג. מ"ט כי אשב בחשך ה' אור לי – כלומר הגלות הוא החשך והגאולה אורה, וכשם שהאור בשחר בא מעט מעט והולך ומתרבה כך גאולתן של ישראל שנדמה לאור, וכך היה בימי מרדכי ואסתר.

פירוש "יפה מראה": (רבי שמואל יפה אשכנזי זצ"ל)

כך היא גאולתן של ישראל, צ"ע מאי טעמא הדמות גאולת ישראל לזה להיות מעט מעט ולא תהיה מרובה מתחלה, ומאי יליף מ"כי אשב בחשך ה' אור לי" דמנא ליה דמדמי' לעלות אור השחר מעט מעט, אדרבה אור גמור משמע, ועוד דמאי דמייתי ממרדכי לא דמי דבתר אילת השחר ליכא חושך נוסף אלא האור מוסיף, והכא בתר "ומרדכי יושב בשער המלך" הוה ליה אפילה גדולה ג' ימי גזרת המן, ועוד מה גדולה היא "וישב מרדכי אל שער המלך" כי אין תוספת על ישיבתו בשער תחילה, וכבר כתבתי בבאורי לב"ר ריש פ"ס דביאת הגאולה מעט מעט כדי שיוכלו לסבול הטובה להעתקתם מצרה לגאולה, והכי איתא בהדיא בשוחר טוב מזמור י"ח, והלמוד מ"כי אשב בחשך" נאה לפי זה דלא קאמר ה' יוציאני לאורה אלא "ה' אור לי" כלומר אף בהיותי בחשך יאיר לי והיינו תחילה מעט שעדין יש מהצער בזמן ההוא כמו שנשאר הרבה מהחשך עדין וצערו של המן לא חשיב הפסק דצער בעלמא הוא ולא ירידה מגדולתו דלעולם היה בגדולתו ולא קם ולא זע ממנו, והא דחשיב "וישב מרדכי" תוספת בגדולה דכיון דהמן נדחף אל ביתו בהשפלה הויא חזרת מרדכי לשער המלך יותר גדולה דמעתה יכובד יותר וכ"ש שלא יחוש לזוע בפני המן בשאט בנפש טפי ממה שלא קם ולא זע ממנו אתמול, אך קשה דלא מייתי הכא "ויסר המלך את טבעתו וגו' ויתנה למרדכי ותשם אסתר את מרדכי על בית המן" דהוה מקמי "ומרדכי יצא מלפני המלך", מיהו בשוחר טוב מייתי "ויתלו את המן", והכוונה נמי א"ויסר המלך את טבעתו" דכתיב התם ואגדתנו קיצרה, אמנם י"ל עוד שרמזו אל היות הגדולה וההצלחה בישראל סבת טובתם כי מהמעט יבואו אל המרובה כי בהצלחה ההיא ישלימו את נפשם ויכינו עצמם אל קבול השפע האלהי מה שאין כן אומות ע"א שהצלחתם סבת מפלתם שמתגאים בה כמ"ש בפ' כסוי הדם (חולין פט א) גבי "לא מרובכם מכל העמים" ופרק בן סורר (סנהדרין עב א) תנן שקט לצדיקים טוב להם ולרשעים בהפך, ולכן אמר כי כמו שאור השחר כל זמן שהוא מאיר הוא מוסיף יותר באורה כי הסבה מתחזקת כך גדולת ישראל תחלה מעטית וע"י ההצלחה ההיא ישלימו עצמם ויזכו ליותר מזה, ומה נאה לפ"ז אומרו "ה' אור לי" כי האור הזה אור ה' הוא והדבקות בו, והביא זה ממרדכי שהיה תחלה בשער המלך ולא היה סבה לגאוה להרחקה מה' ולזה אף אחר כך שזכה אל הכבוד הזה לא גבה לבו אלא "וישב מרדכי אל שער המלך" ופי' ז"ל (מגילה טז א) לשקו ולתעניתו ואח"כ "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות" והכוונה שעמד טעמו לתהלה ולשם כדאמר באסתר רבתי מלמד שמלך מרדכי על היהודים שהכוונה בזה היותו חזק בתורתו ויהדותו אף אחר שנתודע לרשות כדפי' התם.

פירוש מבעל "ספר חרדים":
דלמא – לשון קצרה הוא דא למה, דמיא ובכל מעשה שמספר בירושלמי מתחיל כך ובמדרש חזית פירש מתנות כהונה דלמא כמו איתמר בבבלי והראיתי למורי נ"ע ואמר לי לא סבירה לי משום דתיבת דלמא אין משמע איתמר. קריצתא – אשמורת הבוקר. קימאה קימאה – מעט מעט. ומרדכי יושב בשער המלך - קצף בגתן ותרש והגיד מרדכי, והיא הקדמה רפואה למכה דומה לאיילת השחר ועל זה אמרה אסתר ברוח הקודש למנצח על איילת השחר כדברי רז"ל. ואח"כ ויקח המן את הלבוש - היינו דמיון עלות השחר דהויא תחלת זריחה ולא הזכיר הצער שבינתיים דהיינו קדרותא דשחרא דלא מני אלא האורות הלוך וגדל. וישב מרדכי אל שער המלך – לא גרסינן דאין זו הארה דלשקו ולתעניתו שב כדפירשו רז"ל. ואח"כ ומרדכי יצא - דומה לשמש יצא על הארץ דאמרו לעיל דהיינו סוף זריחה דכבר עברה החמה עובי הרקיע. ליהודים היתה – תוקף אור השמש בצהרים.

מדרש שוחר טוב תהלים פרק י"ח:

"מגדיל ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו לדוד, מה כתיב אחריו השמים מספרים כבוד אל, וכן בשעה שהקב"ה מכין כסאו של דוד הכל שמחין שנאמר עד עולם אכין זרעך מה כתיב אחריו ויודו שמים פלאך ה', כתוב אחד אומר מגדיל וכתוב אחד אומר מגדול א"ר יודן לפי שאין הגאולה של אומה זו באה בבת אחת אלא קימעה קימעה, ומהו מגדיל שהיא מתגדלה והולכת לפני ישראל, לפי שהן עכשיו שרויין בצרות גדולות ואם תבוא הגאולה בבת אחת אינן יכולין לסבול ישועה גדולה שהיא באה מתוך צרות גדולות, לכך היא באה קימעא ומתגדלת והולכת, ולכך היא משולה הגאולה כשחר שנאמר "אז יבקע כשחר אורך", ולמה נמשלה כשחר שאין אפלה גדולה מאותה שעה הסמוכה לבקר ואם יעלה גלגל חמה באותה שעה כל הבריות נלכדין אלא עמוד השחר עולה ומאיר לעולם תחלה ואחר כך גלגל החמה עולה ומאיר ואין בריה נלכדת שנאמר ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום, ומהו מגדול שנעשה להם מלך המשיח כמגדל שנאמר מגדול ישועות מלכו וכתיב מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב."

רבי יואל טייטלבוים זצ"ל בספרו ויואל משה עמ' פ"ה:
"גם מה שנמצא באיזה מקומות בדברי חכז"ל שהגאולה תהיה קמעא קמעא כל זה יהיה אחר ביאת המשיח, כי אורו של משיח נורא הוא מאוד, ואי אפשר לסבול אור גדול כזה בפעם אחת אלא קמעא קמעא. גם במצרים היה אור גדול בליל התקדש חג הפסח, אבל בקריעת ים סוף היה האור יותר גדול ואח"כ במתן תורה הרבה גדול יותר ולא היה במציאות שיהיה הכל בפעם אחת. ועל דרך זה יהיה אחר ביאת המשיח שיתגלה האור בכל פעם יותר, גם כמה מעלות ברוחניות ובגשמיות יהיה בכל פעם יותר בהדרגה, וזהו קמעא קמעא, אבל קודם יהיה ביאת המשיח, ואפס בלתך גואלנו לימות המשיח, הוא ולא אחר."

רבי שלמה אלישיב זצ"ל בספרו "לשם שבו ואחלמה", ספר הדע"ה חלק ב' דרוש ד ענף יב סימן ט:

"...אך הענין בזה הוא כי הנה תהלוכות הנהגה אשר בימות המשיח הנה יהיה מתחילה הטבע והנסיי מעורב ביחד וע"ד שהיה בגאולת מצרים שהגם שגם ראשית התחלת הגאולה היה תיכף בנסים עכ"ז הנה היה עדיין כל מצב ישראל עצמן בטבע וחומרי כי עדיין לא פסקה זוהמתן עד מתן תורה, ע' זוה"ק ס"פ יתרו, והגם שהוה ההנהגה עמהם בנסים גדולים עכ"ז הם עצמן היו עדיין לפי הטבע לגמרי, וכן יהיה בהימים הראשונים דימות המשיח שהגם שיהיה הגאולה וההנהגה בניסים גדולים עכ"ז יהיה הטבע משמשת ג"כ ויתקיים עדיין החומרי והגשמי בהעולם כולו וכן גם בישראל עצמן, וכל ביטול הזוהמא וזיכוך העביות יתחיל רק אח"כ ולאט לאט שהוא בהדרגה גדולה, וכמ"ש בשוחר טוב סוף מזמור י"ח מגדיל ישועות מלכו כו' כתוב אחד אומר מגדול וכתוב אחד אומר מגדיל, ר' יודן אומר לפי שאין הגאולה באה על אומה זו בבת אחת אלא קימעא קימעא. ומהו מגדיל לפי שהיא מתגדלת והולכת לפני ישראל כו' לפיכך משולה הגאולה כשחר שנאמר אז יבקע כשחר אורך כו' ע"ש."

רבי שמואל בורנשטיין זצ"ל האדמו"ר מסוכטשוב בספר "שם משמואל" פר' שופטים:
"...אך בודאי תיכף בביאת המשיח לא יתקיימו כל היעודים הטובים בפעם אחת, כמ"ש בירושלמי (ברכות פ"א) דגאולתם של ישראל תהי' קמעא קמעא ולא בפעם אחת..."


בראשית לב כה:
וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ - עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר.

בית הלוי בראשית פרק לב כה (רבי יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק מבריסק זצ"ל)
"ויאבק איש עמו עד עלות השחר" - גם בזה הוא סימן לבנים דלא ינצלו ממלחמתו של עשו (דהאיש היה שרו של עשו) וקטרוגו עד שיעלה השחר והוא ביאת המשיח. וז"ל הזוה"ק (ח"א ק"ע ע"א) ובגין כך ויאבק איש עמו כו' בגין לקטרגא ליעקב עד עלות השחר דאיתעבר שלטנותיה ואתחליף, וכך הוא לזימנא דאתי בגין דגלותא השתא כלילא דמיא דאיהו לילא, ושלטא ההוא אבק על ישראל ואינון שכיבין לעפרא עד דיסתלק נהורא ויתנהר יממא וכדין ישלטון ישראל כו'. הרי מבואר להדיא דזה היה סימן לבנים שלא ינצלו מעשו עד ביאת המשיח והוא זמן עלות השחר. והענין דאע"ג דכבר היו כמה גאולות ממצרים ומבבל מ"מ היצה"ר והמקטרג מרקד ביניהם והחריב המקדש ולא יפטרו ממנו לגמרי עד שיהיה הגאולה האחרונה שתהיה בזמן השחר.

מיכה פרק ז ח:
אַל תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ ה' אוֹר לִי.

דברים רבה פרשה יא:
"כי אשב בחושך" - בחורבן בית ראשון ואחרון, "ה' אור לי" - לימות המשיח.

שיר השירים ו י:
מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה - כְּמוֹ שָׁחַר, יָפָה כַלְּבָנָה, בָּרָה כַּחַמָּה, אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת.

במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה יד

ולזבח השלמים בקר שנים כנגד שני מלכים שיצאו מבנימין שאול ואיש בשת, ד"א כנגד שני גואלים שיצאו ממנו מרדכי ואסתר.

מדרש תנחומא (בובר) פרשת בהר [ט]

וכי ימוך אחיך, אלו ישראל, שנאמר וימוכו בעונום (תהלים קו מג), ומכר מאחוזתו, שנמכרו ביד מדי, בידי המן, ובא גואלו זה מרדכי, וגאל את ממכר אחיו, שכיסה עונותיהם של ישראל, שכולם היו ראויין להריגה, שאכלו מתבשילי עובדי כוכבים, שנאמר ובמלאת הימים האלה עשה המלך לכל העם וגו' (אסתר א ה), ונתגרה בהם המן, שנאמר הפיל פור וגו' (שם /אסתר/ ג ז), ובזכות מרדכי נצולו, שנאמר ונהפוך הוא וגו' (שם /אסתר/ ט א), הוי וגאל את ממכר אחיו. 

מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור כב

[טו] [דבר אחר [כב, א] למנצח אל אילת השחר]. זהו שאמר הכתוב העם ההולכים בחשך ראו אור גדול (ישעיה ט א), בדורו של מרדכי הכתוב מדבר, שאין לך שעה רעה ואפילה לישראל כמו בשושן הבירה, שנגזר עליהם להשמיד להרוג ולאבד, וראו אור גדול, שנצמח להם גואל וגאלם, ואיזה זה מרדכי, דכתיב ומרדכי יצא מלפני המלך (אסתר ח טו), מה כתיב בתריה, ליהודים היתה אורה (שם שם /אסתר ח'/ טז). 

שו"ת משנה הלכות חלק טז סימן ל

וגדולה מזו ראיתי בשערי חיים (להגאון הנורא בעל מחנה חיים שהי' מראשונים ללחם נגד הרעפארמער וכל מיני המתחדשים ומהרסי הדת לשמותם ולמיניהם) על תהלים קפ' קמ"ט עה"פ כי רוצה ה' בעמו יפאר ענוים בישועה וז"ל הקדוש ברוך הוא נשבע בשמו הגדול שנצח ישראל לא יכזב שיעמידם לעד לעולם כאשר שמים ועומדים לפניו כן יעמוד שם ישראל לפניו כמו אף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם, ובכל עת בכל צרה וצוקה יעמוד להם הקדוש ברוך הוא עוזרים ומושיעים לישראל, רק הבדל יש אם בני ישראל זכאים יעמוד הקדוש ברוך הוא שיהיה הגואל איש או אשה צדיק תמים כמרדכי ואסתר וכדומה, אבל אם אינם זכאים מעמיד הקדוש ברוך הוא איזה בן פריץ בעל עבירה אשר הוא המושיע לישראל להראות מנהג לפי הדור, לפעמים הקים ה' שמואל הנביא ולפעמים יפתח הגלעדי בן הזונה וכדומה המסתכל יראה פלאים שלפעמים בא ישועה על ידי עוכר ישראל, והכי יפלא מה' להעמיד איש צדיק תמים רק נותן בזה אות במקום שבא הרפואה כמה גדלו עונות (כמו כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים) ורמז כי רוצה ה' בעמו אז יפאר ענוים בישועה ע"ש והוא פלא. 

ועיין ס"ח סי' תקמ"ט וז"ל ופעמים תמצא שנסים נעשו לרשעים כמו לצדיקים מפני שזכו אבותיהם כי עוזיהו ויותם היו צדיקים וראויים שזרעם ייתקיים בעום ואחז היה ראוי לכרות והקב"ה אמר איך אעשה לזה שחייב כליה אלא אזכור את אבותיו בעבור שאבותיו עשו הטוב והישר, ועיין מקו"ר שם בשם מד"ר ר"פ ס"ג ועיין רמב"ן עה"ת עקב ט' פ"ה ובמקום אחר הארכתי בס"ד. ועיין פי' רלב"ג שמואל א' קפ' י"א וישלח ה' את ירבעל שהי' עובד ע"ז שכתב כעין המחנה חיים ע"ש ודו"ק, ומיהו אנן ח"ו לסמוך עליהם אלא בשם ה' אלקינו נזכיר ה' הושעה המלך יעננו ביום קראינו, וי"ר שנזכה לישועת ה' כהרף עין ויקבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ המצטער בצערן של כל ישראל העומדים בין בים ובין ביבשה המקום ירחם עליהם ויוציאם מצרה לרוחה ומאפילה לאורה ומשעבוד לגאולה השתא בעגלא ובזמן קריב בביאת משיח צדקינו בב"א. 

זכריה יד:ז מהר"י קרא:

"לא יום ולא לילה, שלא יהיה גאולה מכל וכל, ולא יהיה שעבוד גליות מכל וכל, אלא הגאולה תהיה צומחת והולכת, והיה לעת ערב יהיה אור, ולבסוף יהיה כולו אור"

האם בימינו יכול להיות גלות וגירוש מא"י

אומר הנביא ירמיהו במגילת איכה פרק ד כב: "תם עוונך בת ציון לא יוסיף להגלותך", ותרגם יונתן בן עוזיאל: "ובתר כן ישלם עויתך כנישתא דציון ותתפרקין על ידי דמלכא משיחא ואליהו כהנא רבא ולא יוסיף ה' תוב לאגלותך".

בעמוס פרק ט': "ביום ההוא אקים את סכת דוד" תרגם יונתן: מלכותא דבית דוד, ואח"כ כתוב: "ולא ינתשו עוד מעל אדמתם".

פסיקתא רבתי דרב כהנא פרשה ד' (וכן בילקוט מ"א רמז רט):
"כך פתח ר' תנחומא ביר': "ובנביא העלה ה' את ישראל ממצרים" זה משה, "ובנביא נשמר" זה אליהו, אתה מוצא שתי נביאים עמדו להם לישראל משבטו של לוי, משה ראשון ואליהו אחרון ושניהן גואלין ישראל בשליחות, משה גאלם ממצרים בשליחות "ועתה לך ואשלחך אל פרעה וגו'", ואליהו גואלם לעתיד לבא בשליחות "הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא וגו'", משה שגאלם ממצרים תחלה עוד לא חזרו ונשתעבדו במצרים, ואליהו כשיגאל אותם מן הרביעית מאדום עוד אינם חוזרים ומשתעבדים, אלא תשועת עולם."

בית המקדש לאחר ביאת המשיח

יחזקאל פרק לז פס' כד-כח:
וְעַבְדִּי דָוִד מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם וְרוֹעֶה אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם וּבְמִשְׁפָּטַי יֵלֵכוּ וְחֻקֹּתַי יִשְׁמְרוּ וְעָשׂוּ אוֹתָם:
וְיָשְׁבוּ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בָהּ אֲבוֹתֵיכֶם וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ הֵמָּה וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם עַד עוֹלָם וְדָוִד עַבְדִּי נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם:
וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם בְּרִית עוֹלָם יִהְיֶה אוֹתָם וּנְתַתִּים וְהִרְבֵּיתִי אוֹתָם וְנָתַתִּי אֶת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם:
וְהָיָה מִשְׁכָּנִי עֲלֵיהֶם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם:
וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי יְקֹוָק מְקַדֵּשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל בִּהְיוֹת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם:

שיר השירים פרק א' פסוק י"ז: "קורות בתינו ארזים רהיטנו ברותים".
תרגום יונתן: אמר שלמה נביא כמא יאי בית מוקדשא דיי דאתבני על ידי מן קיסי גולמיש, אבל יתיר יהי בית מוקדשא דעתיד לאתבנאה ביומי מלכא משיחא דכשרוהי יהוין מן ארזין דגנתא דעדן ושירתוהי יהוין מן ברתי ושגי ושורבניה.

ויקרא רבה פרשת צו פרשה ט':
מה מקיים רבי אלעזר לקרייה דרבי יוסי ברבי חנינא "עורי צפון" לכשיתעוררו הגליות הנתונות בצפון יבאו ויחנו בדרום שנא' (ירמיה לא) "הנני מביא אותם מארץ צפון", לכשיתעורר גוג הנתון בצפון יבא ויפול בדרום כמה דתימא (יחזקאל לט) "ושובבתיך וששאתיך והעליתיך מירכתי צפון", מלך המשיח שנתון בצפון יבא ויבנה בית המקדש הנתון בדרום הה"ד (ישעיה מא) "העירותי מצפון ויאת ממזרח שמש".

במדבר רבה פרשת נשא פרשה יד:
"כף אחת עשרה זהב" - כנגד עשרה בנים שהיה לו לבנימין כשירד למצרים שנאמר (בראשית מו) ובני בנימין בלע ובכר וגו' והיו כולם צדיקים הוי מלאה קטרת, פר אחד בן בקר וגו' - הרי שלשה מיני עולה כנגד שלשה פעמים שנבנה בית המקדש בחלקו, אחת בימי שלמה ואחת בימי עולי הגולה והשלישית לימות המשיח.

מדרש תהלים מזמור כט:
"ובהיכלו כלו אומר כבוד", כיון שיבא משיח ויפרע מרשעי אומות העולם מיד בית המקדש נבנה, לכך אומר "אלהי דוד בונה ירושלים".