הנוצרים רוצים להביא ראיה מן התנ"ך לשילוש, היינו שאלוקים הוא אחד בעצם אבל שלושה פרסונות , ג' אישים.
לפי חז"ל אנו רואים שהיה בדור שלהם כת שהאמינה ב"שניות", הכוונה שיש ב' רשויות בשמים היינו ב' אלוהים, "אלוהות הרבה", אלו הנקראים בלשון חז"ל "מינים". כנראה המינים הושפעו מן הדת והתרבות ההלניסטית, והגיעו לכפירה כזאת. הענין שהם כמובן ניסו להראות מתוך התנ"ך הוכחות שהם צודקים. בעקבותם אנו רואים שהתפתחה הנצרות שהוסיפה עוד אל - רוח הקודש וככה קבלו את ה"שילוש".
אולי ה"מין" המפורסם ביותר הוא אלישע בן אבויה המכונה "אחר", שאומרת הגמרא בחגיגה שהיו ספרי מינים נושרים מחיקו בבית המדרש, והרי היה אחר טועה שיש ב' רשויות לאחר שטעה במטטרון לחשוב שהוא גם אלוה בפני עצמו. רבי עקיבא ואחר היו דור אחר ישו, וכנראה אחר הושפע מתלמידיו ומספרי המינים שלהם.
זאת אומרת יהודים לצערנו האמינו בשניות, ואלו נקראו כופרים ומינים, במילים אחרות עצם זה שיהודים האמינו בשניות היא לא הוכחה שיש לאמונה הזאת בסיס אמיתי, שכן שחלק מהיהודים האמינו גם בפסילים וכד', יאמר נוצרי שיש אמת בפסילים? ודי לחכים, וכבר הרב טוביה זינגר העמיד בסרטון יוטיוב אחד מהמשיחיים על זה...
הנוצרים טוענים שכתוב "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד".
אבל ה"אחד" הכתוב כאן בפסוק בא לשלול שהוא יותר מגוף או ממציאות או מהות אחת. אבל הפסוק לא שולל שאולי הוא מהות אחת, אבל כמה פרסונות , שלוש פרסונות.
הראיה שלהם הוא מהפסוק "על כן יעזוב איש אביו ואמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד", הנה איש ואשה קרואים "בשר אחד" למרות שהם חלוקים זה מזה, ככה גם ה"אחד" שכתוב ב"שמע ישראל" הכוונה אחד במהות אבל כוללת כמה פרסונות.
זה מביך עד כמה תחו עיניהם שהם מביאים ראיה לסתור את עצמם. הרי המשל אינו דומה כלל לנמשל, איש ואשה הם מהויות שונות, שני חלקים נפרדים, שכיון שהם מתחתנים הם באופן אלגורי נקראים "בשר אחד". לפי זה כדי להתאים את המשל לנמשל, אפשר לומר שהפסוק "שמע ישראל" אומר לנו שיש ב' אלוהות, הנפרדים במהות, והם "אחד", כמו שאיש ואישה הם מהויות נפרדות והתורה בכל זאת קוראת להם "אחד". האם הנוצרים יקבלו הסבר כזה? שיש ב' אלוהים מהויות שונות והם אחד, ודאי שלא, למרות שאפשר להוכיח מהתורה ככה לפי האנלוגיה שלהם. אלא ברור שהוא אחד גם במהות וגם בפרסונה. (למרות שכל יהודי יודע שלא שייך לומר שאלוהים הוא "מהות" או "פרסונה", כי אוטומטית אנחנו מגשימים אותו, אם אנחנו מנסים להבין את ה"מהות שלו" ולקרוא שמות ל"אספקטים" שלו כמו פרסונה או "רצון" וכדו'..לכן חז"ל הזהירו שאסור להתעסק ולחקור על מהות האלוהים כי היא איננה ברת השגה לשכל האנושי, כי השכל האנושי יכול לחשוב רק בחלקים ורק בהגשמה מה שלא שייך אצלו כדברי ישעיה "למי תדמיוני ותשוו")
עוד הנוצרים אומרים שכתוב "שמע ישראל ה' אלוהינו, ה' אחד"
והם טוענים ש"אלוהינו" היינו רבים ולא אחד.
אבל בלשון העברית גם המילה "אלוהים" שהיא לשון רבים של "אלוה", משמשת גם בלשון יחיד, כמו שנאמר בשמות פרק ז א: "וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יִהְיֶה נְבִיאֶךָ".
וכן שמואל א פרק כח יג-יד
וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ אַל תִּירְאִי כִּי מָה רָאִית וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל שָׁאוּל אֱלֹהִים רָאִיתִי עֹלִים מִן הָאָרֶץ:
וַיֹּאמֶר לָהּ מַה תָּאֳרוֹ וַתֹּאמֶר אִישׁ זָקֵן עֹלֶה וְהוּא עֹטֶה מְעִיל וַיֵּדַע שָׁאוּל כִּי שְׁמוּאֵל הוּא וַיִּקֹּד אַפַּיִם אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ: ס
ישעיהו פרק יט פסוק ד:
וְסִכַּרְתִּי אֶת מִצְרַיִם בְּיַד אֲדֹנִים קָשֶׁה וּמֶלֶךְ עַז יִמְשָׁל בָּם נְאֻם הָאָדוֹן יְקֹוָק צְבָאוֹת:
לא כתוב "אדונים קשים" , אלא "אדונים קשה".
פירוש רש"י:
ביד אדונים קשה - כל לשון אדנות קרוי בלשון רבים ואפילו יחיד, כמו (בראשית לט) אדני יוסף, עד בא אדוניו (שם):
הנוצרים מביאים ראיה מהפסוק:
"נעשה אדם בצלמנו כדמותנו"
שמשמע יש כאן ב' רשויות או יותר, אבל אנו מבינים לפי חז"ל (סנהדרין לח:) שאלוקים דיבר כאן למלאכים, שכן דרך ה' להתייעץ עם מלאכיו כמו שכתוב בדניאל ד' "בגזרת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאלתא."
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לח עמוד ב
אמר רבי יוחנן: כל מקום שפקרו המינים תשובתן בצידן, (בראשית א') "נעשה אדם בצלמנו", "ויברא אלהים את האדם בצלמו". (בראשית י"א) "הבה נרדה ונבלה שם שפתם", וירד ה' לראת את העיר ואת המגדל. (בראשית ל"ה) כי שם נגלו אליו האלהים", "לאל הענה אתי ביום צרתי". (דברים ד') "כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרבים אליו כה' אלהינו בכל קראנו אליו", (שמואל ב' ז') ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ אשר הלכו אלהים לפדות לו לעם. (דניאל ז') עד די כרסון רמיו, ועתיק יומין יתיב". הנך למה לי? - כדרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן: אין הקדוש ברוך הוא עושה דבר אלא אם כן נמלך בפמליא של מעלה, שנאמר (דניאל ד') בגזרת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאלתא. התינח כולהי, "עד די כרסון רמיו" מאי איכא למימר? - אחד לו ואחד לדוד, דתניא: אחד לו ואחד לדוד, דברי רבי עקיבא, אמר לו רבי יוסי: עקיבא! עד מתי אתה עושה שכינה חול? אלא: אחד לדין ואחד לצדקה. קבלה מיניה או לא קבלה מיניה? - תא שמע, דתניא: אחד לדין ואחד לצדקה, דברי רבי עקיבא, אמר לו רבי אלעזר בן עזריא: עקיבא! מה לך אצל הגדה? כלך אצל נגעים ואהלות! אלא: אחד לכסא, ואחד לשרפרף. כסא - לישב עליו, שרפרף - להדום רגליו. אמר רב נחמן: האי מאן דידע לאהדורי למינים כרב אידית - ליהדר, ואי לא - לא ליהדר. אמר ההוא מינא לרב אידית: כתיב (שמות כ"ד) ואל משה אמר עלה אל ה', עלה אלי מיבעי ליה! אמר ליה: זהו מטטרון, ששמו כשם רבו, דכתיב (שמות כ"ג) "כי שמי בקרבו". - אי הכי ניפלחו ליה! - כתיב (שמות כ"ג) אל תמר בו - אל תמירני בו. - אם כן לא ישא לפשעכם למה לי? - אמר ליה: הימנותא בידן, דאפילו בפרוונקא נמי לא קבילניה, דכתיב (שמות ל"ג) ויאמר אליו אם אין פניך הלכים וגו'. אמר ליה ההוא מינא לרבי ישמעאל ברבי יוסי: כתיב (בראשית י"ט) וה' המטיר על סדם ועל עמרה גפרית ואש מאת ה', מאתו מיבעי ליה! - אמר ליה ההוא כובס: שבקיה, אנא מהדרנא ליה, דכתיב (בראשית ד') "ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי נשי למך", נשיי מיבעי ליה! אלא: משתעי קרא הכי, הכא נמי - משתעי קרא הכי.
גם רואים מהגמרא שהמלאך נקרא בשם רבו, היינו אותיות הויה.
מדרש תנחומא (ורשא) פרשת משפטים סימן יח:
דבר אחר, "כי לא ישא לפשעכם" למה שהוא שליח, וכל מה שהשליח משתלח לעשות הוא עושה, אבל אני נושא לכם פנים, שנאמר (במדבר ו) "ישא ה' פניו אליך", אמר דוד רבש"ע, למלאך אתה מוסרנו שאינו נושא פנים "אם עונות תשמור יה אדני מי יעמוד" (תהלים קל), אם תאמר אין הסליחה מסור לך "כי עמך הסליחה למען תורא", לא מסרת אותה למלאך שר הפנים, שנאמר (שמות כג) "כי לא ישא לפשעכם", למה "כי שמי בקרבו", ארשב"ל שמו של הקדוש ברוך הוא משותף עם כל מלאך, שנאמר "כי שמי בקרבו", א"ל משה איני מבקש שילך מלאך עמנו אלא אתה, ואם אין אתה הולך אין אנו זזים ממקומנו שנאמר (שם /שמות/ לג) ובמה יודע אפוא הלא בלכתך עמנו, א"ל חייך ואף לא ילך מלאך אלא ושלחתי את הצרעה לפניך."
ילקוט שמעוני תורה פרשת יתרו רמז רפו:
אמר ריש לקיש: טבלא יש לו על לבו של כל מלאך ומלאך ושמו של הקדוש ברוך הוא משותף בשמו של מלאך מיכאל גבריאל רפאל, "אדני בם" אדנותו בהם.
שמות רבה (וילנא) פרשת משפטים פרשה לב:
"השמר מפניו", אמר הקדוש ברוך הוא לישראל הזהרו בשליח שאינו חוזר בשליחותי, מדת הדין הוא אל תמר בו, לשעבר הוא אומר "ממרים הייתם עם ה'" והייתי מקבל מכם, אבל עכשיו "אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם", ד"א "אל תמר בו" אל תמירוני בו ואל תעשוני תמורתו, שמא תאמרו הואיל והוא השר שלנו לו אנחנו עובדים והוא נושא את פשעינו, לאו, אלא כי לא ישא לפשעכם, לא כמותי שכתוב בי (מיכה ז) נושא עון ועובר על פשע, אבל הוא לא ישא לפשעכם, ולא עוד אלא שאתם גורמים לו שישמט שמי מקרבו שנאמר כי שמי בקרבו, ד"א כי שמי בקרבו לפי שאין מלאכי השרת ניזונין אלא מזיו שכינה שנאמר (נחמיה ט) ואתה מחיה את כולם, מהו כך א"ר חגאי בשם ר' יצחק ואתה מחיה לכולהון, ולא עוד אלא שהוא מתחייב על ידם, כי אם שמוע תשמע בקולו ועשית כל אשר אדבר, ידבר אין כתיב כאן אלא אדבר אם מקבלין אתם הימנו כאלו לי אתם מקבלים, אם עושים אתם כן ואיבתי את אויביך, הוי הנה אנכי שולח מלאך.
יש שהבינו שלפעמים במקום שכתוב שם הויה, היינו יקוק, יכול שמדבר על מלאך ה', כמו שראינו:
שמות פרק ד פסוק כד
וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ יְקֹוָק וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ:
תרגום אונקלוס:
והוה באורחא בבית מבתא וערע ביה מלאכא דיי ובעא למקטליה:
אבן עזרא שמות פרק ד
ואל תתמה בעבור שהוא כתוב ויפגשהו ד', כי מלאך ד' הוא. וכמוהו וד' הולך לפניהם יומם (שמות יג, כא), ושם כתוב ויסע מלאך האלהים (שמות יד, יט).
רבינו בחיי שמות פרשת שמות פרק ד פסוק כד
"ויפגשהו ה'", זהו מלאך ונקרא בשם המיוחד, והוא מן הנפרדים לא מן הנטיעות, ואף על פי כן נקרא בשם המיוחד, כיון שנשתלח להשלים ולעשות רצון קונו יתברך. וכן אמרו במדרש (רבה ה' ח'): "ויהי בדרך במלון" חביבה מילה שלא נתלה למשה עליה אפילו שעה אחת, לפי שהיה בדרך ונתעצל למול אליעזר בנו מיד "ויפגשהו ה' ויבקש המיתו", במשה אתה מוצא שמלאך של רחמים היה, ואף על פי כן ויבקש המיתו."
הענין של מלאך של רחמים הוא כמו שכתוב אצל בלעם שנשלח מלאך ה' : רש"י במדבר פרק כב: "לשטן לו" - מלאך של רחמים היה והיה רוצה למנעו מלחטוא, שלא יחטא ויאבד:
והסיבה למה המלאך של רחמים נהפך לשטן:
רבינו בחיי במדבר פרק כב
ויחר אף אלהים. כי הלך בכונה שיקלל. "ויתיצב מלאך ה' בדרך לשטן לו". בלעם נשתמש באומנות שאינה שלו. הפה נתן ליעקב, שאמר: (בראשית כז, כב) "הקול קול יעקב", ולפיכך נשתמש המלאך באמנות שאינה שלו, שהרי מלאך של רחמים היה ונעשה לשטן. זה שכתוב: "הנה אנכי יצאתי לשטן", מדה כנגד מדה.
תלמוד בבלי מסכת נדרים דף לב עמוד א
רשב"ג אומר: לא למשה רבינו בקש שטן להרוג אלא לאותו תינוק, שנאמר: +שמות ד+ כי חתן דמים אתה לי, צא וראה מי קרוי חתן? הוי אומר: זה התינוק. דרש רבי יהודה בר ביזנא: בשעה שנתרשל משה רבינו מן המילה, באו אף וחימה ובלעוהו ולא שיירו ממנו אלא רגליו, מיד: ותקח צפורה צור ותכרת את ערלת בנה, מיד: וירף ממנו. באותה שעה ביקש משה רבינו להורגן, שנאמר: +תהלים לז+ הרף מאף ועזוב חמה, ויש אומרים: לחימה הרגו, שנא': +ישעיהו כז+ חמה אין לי. והכתיב: +דברים ט+ כי יגורתי מפני האף והחמה! תרי חימה הוו. ואיבעית אימא: גונדא דחימה.
הם מזהים את האב והבן ורוח הקודש עם:
האב - יהוה
הבן - מלאך יקוק
רוח הקודש - רוח קדשו
ההוכחות שלהם הוא שמלאך יקוק (malach yhwh) הוא פרסונה בפני עצמה אבל מזוהה עם יקוק בעצמו:
מהמקורות דלהלן:
1. מלאך יקוק עם הגר.
2. מלאך יקוק עם אברהם בעקידה.
3. מלאך יקוק עם אברהם בשורת יצחק.
4. מלאך יקוק עם גדעון.
5. מלאך יקוק עם מנוח ואשתו.
6. מלאך יקוק עם יהושע הכהן הגדול.
7. מלאך יקוק במלאכי "מלאך הברית".
8. מלאך יקוק
דבר ראשון, אנו מוצאים שנביאים וכהנים גם כן נקראים מלאך ה'.
חגי פרק א יג: וַיֹּאמֶר חַגַּי מַלְאַךְ יְקֹוָק בְּמַלְאֲכוּת יְקֹוָק לָעָם לֵאמֹר: אֲנִי אִתְּכֶם נְאֻם יְקֹוָק.
מלאכי פרק ב ז: כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ יְקֹוָק צְבָאוֹת הוּא:
דברי הימים ב פרק לו פסוק טז
וַיִּהְיוּ מַלְעִבִים בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹהִים וּבוֹזִים דְּבָרָיו וּמִתַּעְתְּעִים בִּנְבִאָיו עַד עֲלוֹת חֲמַת יְהֹוָה בְּעַמּוֹ עַד לְאֵין מַרְפֵּא:
לפי חז"ל אנו רואים שהיה בדור שלהם כת שהאמינה ב"שניות", הכוונה שיש ב' רשויות בשמים היינו ב' אלוהים, "אלוהות הרבה", אלו הנקראים בלשון חז"ל "מינים". כנראה המינים הושפעו מן הדת והתרבות ההלניסטית, והגיעו לכפירה כזאת. הענין שהם כמובן ניסו להראות מתוך התנ"ך הוכחות שהם צודקים. בעקבותם אנו רואים שהתפתחה הנצרות שהוסיפה עוד אל - רוח הקודש וככה קבלו את ה"שילוש".
אולי ה"מין" המפורסם ביותר הוא אלישע בן אבויה המכונה "אחר", שאומרת הגמרא בחגיגה שהיו ספרי מינים נושרים מחיקו בבית המדרש, והרי היה אחר טועה שיש ב' רשויות לאחר שטעה במטטרון לחשוב שהוא גם אלוה בפני עצמו. רבי עקיבא ואחר היו דור אחר ישו, וכנראה אחר הושפע מתלמידיו ומספרי המינים שלהם.
זאת אומרת יהודים לצערנו האמינו בשניות, ואלו נקראו כופרים ומינים, במילים אחרות עצם זה שיהודים האמינו בשניות היא לא הוכחה שיש לאמונה הזאת בסיס אמיתי, שכן שחלק מהיהודים האמינו גם בפסילים וכד', יאמר נוצרי שיש אמת בפסילים? ודי לחכים, וכבר הרב טוביה זינגר העמיד בסרטון יוטיוב אחד מהמשיחיים על זה...
הנוצרים טוענים שכתוב "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד".
אבל ה"אחד" הכתוב כאן בפסוק בא לשלול שהוא יותר מגוף או ממציאות או מהות אחת. אבל הפסוק לא שולל שאולי הוא מהות אחת, אבל כמה פרסונות , שלוש פרסונות.
הראיה שלהם הוא מהפסוק "על כן יעזוב איש אביו ואמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד", הנה איש ואשה קרואים "בשר אחד" למרות שהם חלוקים זה מזה, ככה גם ה"אחד" שכתוב ב"שמע ישראל" הכוונה אחד במהות אבל כוללת כמה פרסונות.
זה מביך עד כמה תחו עיניהם שהם מביאים ראיה לסתור את עצמם. הרי המשל אינו דומה כלל לנמשל, איש ואשה הם מהויות שונות, שני חלקים נפרדים, שכיון שהם מתחתנים הם באופן אלגורי נקראים "בשר אחד". לפי זה כדי להתאים את המשל לנמשל, אפשר לומר שהפסוק "שמע ישראל" אומר לנו שיש ב' אלוהות, הנפרדים במהות, והם "אחד", כמו שאיש ואישה הם מהויות נפרדות והתורה בכל זאת קוראת להם "אחד". האם הנוצרים יקבלו הסבר כזה? שיש ב' אלוהים מהויות שונות והם אחד, ודאי שלא, למרות שאפשר להוכיח מהתורה ככה לפי האנלוגיה שלהם. אלא ברור שהוא אחד גם במהות וגם בפרסונה. (למרות שכל יהודי יודע שלא שייך לומר שאלוהים הוא "מהות" או "פרסונה", כי אוטומטית אנחנו מגשימים אותו, אם אנחנו מנסים להבין את ה"מהות שלו" ולקרוא שמות ל"אספקטים" שלו כמו פרסונה או "רצון" וכדו'..לכן חז"ל הזהירו שאסור להתעסק ולחקור על מהות האלוהים כי היא איננה ברת השגה לשכל האנושי, כי השכל האנושי יכול לחשוב רק בחלקים ורק בהגשמה מה שלא שייך אצלו כדברי ישעיה "למי תדמיוני ותשוו")
עוד הנוצרים אומרים שכתוב "שמע ישראל ה' אלוהינו, ה' אחד"
והם טוענים ש"אלוהינו" היינו רבים ולא אחד.
אבל בלשון העברית גם המילה "אלוהים" שהיא לשון רבים של "אלוה", משמשת גם בלשון יחיד, כמו שנאמר בשמות פרק ז א: "וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יִהְיֶה נְבִיאֶךָ".
משה יהיה "אלוהים" לפרעה, יש כאן משה אחד, והוא יהיה "אלוהים" לפרעה, היינו שופט ודיין לשפוט אותו, אז אנחנו רואים ש"אלוהים" גם בא בלשון יחיד, ועוד "אלוהים" למרות שהוא אחד נאמר בלשון רבים, שהוא לשון חשיבות.
וכן שמואל א פרק כח יג-יד
וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ אַל תִּירְאִי כִּי מָה רָאִית וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל שָׁאוּל אֱלֹהִים רָאִיתִי עֹלִים מִן הָאָרֶץ:
וַיֹּאמֶר לָהּ מַה תָּאֳרוֹ וַתֹּאמֶר אִישׁ זָקֵן עֹלֶה וְהוּא עֹטֶה מְעִיל וַיֵּדַע שָׁאוּל כִּי שְׁמוּאֵל הוּא וַיִּקֹּד אַפַּיִם אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ: ס
האשה ראתה "אלוהים עולים" לשון רבים, ושאול לא מתבלבל ושואל "מה תארו" בשלשון יחיד, והיא ענתה "איש זקן עולה" לשון יחיד. רואים שה"אלוהים" משמש גם בלשון יחיד לא רק רבים.
מסקנא: גם אם כתוב "אלוהינו" אין זה אומר שזה מעיד על ריבוי אלים, אלא יכול גם על אל אחד, יחיד ומיוחד.
וכן גם לשון אדנות ("מאסטר") בא בלשון רבים על אדם יחיד כגון:
וכן גם לשון אדנות ("מאסטר") בא בלשון רבים על אדם יחיד כגון:
ישעיהו פרק יט פסוק ד:
וְסִכַּרְתִּי אֶת מִצְרַיִם בְּיַד אֲדֹנִים קָשֶׁה וּמֶלֶךְ עַז יִמְשָׁל בָּם נְאֻם הָאָדוֹן יְקֹוָק צְבָאוֹת:
לא כתוב "אדונים קשים" , אלא "אדונים קשה".
פירוש רש"י:
ביד אדונים קשה - כל לשון אדנות קרוי בלשון רבים ואפילו יחיד, כמו (בראשית לט) אדני יוסף, עד בא אדוניו (שם):
הנוצרים מביאים ראיה מהפסוק:
"נעשה אדם בצלמנו כדמותנו"
שמשמע יש כאן ב' רשויות או יותר, אבל אנו מבינים לפי חז"ל (סנהדרין לח:) שאלוקים דיבר כאן למלאכים, שכן דרך ה' להתייעץ עם מלאכיו כמו שכתוב בדניאל ד' "בגזרת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאלתא."
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לח עמוד ב
אמר רבי יוחנן: כל מקום שפקרו המינים תשובתן בצידן, (בראשית א') "נעשה אדם בצלמנו", "ויברא אלהים את האדם בצלמו". (בראשית י"א) "הבה נרדה ונבלה שם שפתם", וירד ה' לראת את העיר ואת המגדל. (בראשית ל"ה) כי שם נגלו אליו האלהים", "לאל הענה אתי ביום צרתי". (דברים ד') "כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרבים אליו כה' אלהינו בכל קראנו אליו", (שמואל ב' ז') ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ אשר הלכו אלהים לפדות לו לעם. (דניאל ז') עד די כרסון רמיו, ועתיק יומין יתיב". הנך למה לי? - כדרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן: אין הקדוש ברוך הוא עושה דבר אלא אם כן נמלך בפמליא של מעלה, שנאמר (דניאל ד') בגזרת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאלתא. התינח כולהי, "עד די כרסון רמיו" מאי איכא למימר? - אחד לו ואחד לדוד, דתניא: אחד לו ואחד לדוד, דברי רבי עקיבא, אמר לו רבי יוסי: עקיבא! עד מתי אתה עושה שכינה חול? אלא: אחד לדין ואחד לצדקה. קבלה מיניה או לא קבלה מיניה? - תא שמע, דתניא: אחד לדין ואחד לצדקה, דברי רבי עקיבא, אמר לו רבי אלעזר בן עזריא: עקיבא! מה לך אצל הגדה? כלך אצל נגעים ואהלות! אלא: אחד לכסא, ואחד לשרפרף. כסא - לישב עליו, שרפרף - להדום רגליו. אמר רב נחמן: האי מאן דידע לאהדורי למינים כרב אידית - ליהדר, ואי לא - לא ליהדר. אמר ההוא מינא לרב אידית: כתיב (שמות כ"ד) ואל משה אמר עלה אל ה', עלה אלי מיבעי ליה! אמר ליה: זהו מטטרון, ששמו כשם רבו, דכתיב (שמות כ"ג) "כי שמי בקרבו". - אי הכי ניפלחו ליה! - כתיב (שמות כ"ג) אל תמר בו - אל תמירני בו. - אם כן לא ישא לפשעכם למה לי? - אמר ליה: הימנותא בידן, דאפילו בפרוונקא נמי לא קבילניה, דכתיב (שמות ל"ג) ויאמר אליו אם אין פניך הלכים וגו'. אמר ליה ההוא מינא לרבי ישמעאל ברבי יוסי: כתיב (בראשית י"ט) וה' המטיר על סדם ועל עמרה גפרית ואש מאת ה', מאתו מיבעי ליה! - אמר ליה ההוא כובס: שבקיה, אנא מהדרנא ליה, דכתיב (בראשית ד') "ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי נשי למך", נשיי מיבעי ליה! אלא: משתעי קרא הכי, הכא נמי - משתעי קרא הכי.
גם רואים מהגמרא שהמלאך נקרא בשם רבו, היינו אותיות הויה.
מדרש תנחומא (ורשא) פרשת משפטים סימן יח:
דבר אחר, "כי לא ישא לפשעכם" למה שהוא שליח, וכל מה שהשליח משתלח לעשות הוא עושה, אבל אני נושא לכם פנים, שנאמר (במדבר ו) "ישא ה' פניו אליך", אמר דוד רבש"ע, למלאך אתה מוסרנו שאינו נושא פנים "אם עונות תשמור יה אדני מי יעמוד" (תהלים קל), אם תאמר אין הסליחה מסור לך "כי עמך הסליחה למען תורא", לא מסרת אותה למלאך שר הפנים, שנאמר (שמות כג) "כי לא ישא לפשעכם", למה "כי שמי בקרבו", ארשב"ל שמו של הקדוש ברוך הוא משותף עם כל מלאך, שנאמר "כי שמי בקרבו", א"ל משה איני מבקש שילך מלאך עמנו אלא אתה, ואם אין אתה הולך אין אנו זזים ממקומנו שנאמר (שם /שמות/ לג) ובמה יודע אפוא הלא בלכתך עמנו, א"ל חייך ואף לא ילך מלאך אלא ושלחתי את הצרעה לפניך."
ילקוט שמעוני תורה פרשת יתרו רמז רפו:
אמר ריש לקיש: טבלא יש לו על לבו של כל מלאך ומלאך ושמו של הקדוש ברוך הוא משותף בשמו של מלאך מיכאל גבריאל רפאל, "אדני בם" אדנותו בהם.
שמות רבה (וילנא) פרשת משפטים פרשה לב:
"השמר מפניו", אמר הקדוש ברוך הוא לישראל הזהרו בשליח שאינו חוזר בשליחותי, מדת הדין הוא אל תמר בו, לשעבר הוא אומר "ממרים הייתם עם ה'" והייתי מקבל מכם, אבל עכשיו "אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם", ד"א "אל תמר בו" אל תמירוני בו ואל תעשוני תמורתו, שמא תאמרו הואיל והוא השר שלנו לו אנחנו עובדים והוא נושא את פשעינו, לאו, אלא כי לא ישא לפשעכם, לא כמותי שכתוב בי (מיכה ז) נושא עון ועובר על פשע, אבל הוא לא ישא לפשעכם, ולא עוד אלא שאתם גורמים לו שישמט שמי מקרבו שנאמר כי שמי בקרבו, ד"א כי שמי בקרבו לפי שאין מלאכי השרת ניזונין אלא מזיו שכינה שנאמר (נחמיה ט) ואתה מחיה את כולם, מהו כך א"ר חגאי בשם ר' יצחק ואתה מחיה לכולהון, ולא עוד אלא שהוא מתחייב על ידם, כי אם שמוע תשמע בקולו ועשית כל אשר אדבר, ידבר אין כתיב כאן אלא אדבר אם מקבלין אתם הימנו כאלו לי אתם מקבלים, אם עושים אתם כן ואיבתי את אויביך, הוי הנה אנכי שולח מלאך.
יש שהבינו שלפעמים במקום שכתוב שם הויה, היינו יקוק, יכול שמדבר על מלאך ה', כמו שראינו:
שמות פרק ד פסוק כד
וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ יְקֹוָק וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ:
תרגום אונקלוס:
והוה באורחא בבית מבתא וערע ביה מלאכא דיי ובעא למקטליה:
אבן עזרא שמות פרק ד
ואל תתמה בעבור שהוא כתוב ויפגשהו ד', כי מלאך ד' הוא. וכמוהו וד' הולך לפניהם יומם (שמות יג, כא), ושם כתוב ויסע מלאך האלהים (שמות יד, יט).
רבינו בחיי שמות פרשת שמות פרק ד פסוק כד
"ויפגשהו ה'", זהו מלאך ונקרא בשם המיוחד, והוא מן הנפרדים לא מן הנטיעות, ואף על פי כן נקרא בשם המיוחד, כיון שנשתלח להשלים ולעשות רצון קונו יתברך. וכן אמרו במדרש (רבה ה' ח'): "ויהי בדרך במלון" חביבה מילה שלא נתלה למשה עליה אפילו שעה אחת, לפי שהיה בדרך ונתעצל למול אליעזר בנו מיד "ויפגשהו ה' ויבקש המיתו", במשה אתה מוצא שמלאך של רחמים היה, ואף על פי כן ויבקש המיתו."
הענין של מלאך של רחמים הוא כמו שכתוב אצל בלעם שנשלח מלאך ה' : רש"י במדבר פרק כב: "לשטן לו" - מלאך של רחמים היה והיה רוצה למנעו מלחטוא, שלא יחטא ויאבד:
והסיבה למה המלאך של רחמים נהפך לשטן:
רבינו בחיי במדבר פרק כב
ויחר אף אלהים. כי הלך בכונה שיקלל. "ויתיצב מלאך ה' בדרך לשטן לו". בלעם נשתמש באומנות שאינה שלו. הפה נתן ליעקב, שאמר: (בראשית כז, כב) "הקול קול יעקב", ולפיכך נשתמש המלאך באמנות שאינה שלו, שהרי מלאך של רחמים היה ונעשה לשטן. זה שכתוב: "הנה אנכי יצאתי לשטן", מדה כנגד מדה.
תלמוד בבלי מסכת נדרים דף לב עמוד א
רשב"ג אומר: לא למשה רבינו בקש שטן להרוג אלא לאותו תינוק, שנאמר: +שמות ד+ כי חתן דמים אתה לי, צא וראה מי קרוי חתן? הוי אומר: זה התינוק. דרש רבי יהודה בר ביזנא: בשעה שנתרשל משה רבינו מן המילה, באו אף וחימה ובלעוהו ולא שיירו ממנו אלא רגליו, מיד: ותקח צפורה צור ותכרת את ערלת בנה, מיד: וירף ממנו. באותה שעה ביקש משה רבינו להורגן, שנאמר: +תהלים לז+ הרף מאף ועזוב חמה, ויש אומרים: לחימה הרגו, שנא': +ישעיהו כז+ חמה אין לי. והכתיב: +דברים ט+ כי יגורתי מפני האף והחמה! תרי חימה הוו. ואיבעית אימא: גונדא דחימה.
הם מזהים את האב והבן ורוח הקודש עם:
האב - יהוה
הבן - מלאך יקוק
רוח הקודש - רוח קדשו
ההוכחות שלהם הוא שמלאך יקוק (malach yhwh) הוא פרסונה בפני עצמה אבל מזוהה עם יקוק בעצמו:
מהמקורות דלהלן:
1. מלאך יקוק עם הגר.
2. מלאך יקוק עם אברהם בעקידה.
3. מלאך יקוק עם אברהם בשורת יצחק.
4. מלאך יקוק עם גדעון.
5. מלאך יקוק עם מנוח ואשתו.
6. מלאך יקוק עם יהושע הכהן הגדול.
7. מלאך יקוק במלאכי "מלאך הברית".
8. מלאך יקוק
דבר ראשון, אנו מוצאים שנביאים וכהנים גם כן נקראים מלאך ה'.
חגי פרק א יג: וַיֹּאמֶר חַגַּי מַלְאַךְ יְקֹוָק בְּמַלְאֲכוּת יְקֹוָק לָעָם לֵאמֹר: אֲנִי אִתְּכֶם נְאֻם יְקֹוָק.
מלאכי פרק ב ז: כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ יְקֹוָק צְבָאוֹת הוּא:
דברי הימים ב פרק לו פסוק טז
וַיִּהְיוּ מַלְעִבִים בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹהִים וּבוֹזִים דְּבָרָיו וּמִתַּעְתְּעִים בִּנְבִאָיו עַד עֲלוֹת חֲמַת יְהֹוָה בְּעַמּוֹ עַד לְאֵין מַרְפֵּא:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה