פירוש הרמב"ן על פרשת ישכיל עבדי:
הוקלד והוגה ע"י אברהם ווייס
"הנה ישכיל עבדי", הנכון בפרשה הזאת שהיא על ישראל כולו, כלשון
"אל תירא עבדי יעקב" (ישעיהו מד ב), "ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך
אתפאר" (ישעיהו מט ג), וכן רבים. אבל על דעת המדרש המייחס אותה על המשיח, צריכים
אנו לפרש אותה כפי דברי הספרים, פי' אחר אומר שמשיח בן דוד שבו דבר הכתוב לא ינוצח
ולא ימות ביד שונאיו, וכן הכתובים מורים בביאור. וזה פירוש הפרשה:
"הנה ישכיל עבדי", כי בעתות הגאולה יבין המשיח וישכיל הקץ וידע
כי הגיע תור ביאתו ובא הקץ שיתגלה לעדת המיחלים לו. ואמר "ישכיל",
לפי שנאמר בספר דניאל (יב ט-י) "כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ, יתבררו ויתלבנו
ויצרפו רבים והרשיעו רשעים ולא יבינו כל רשעים והמשכילים יבינו". אמר דניאל
כי יהיו מן הרשעים שירשיעו לחרף עקבות המשיח בעבור איחורו הגדול, ולא יאמינו בו כלל
ולא יבינו כל רשעים הקץ, כי יהיו מהם שיטעו אחרי מי שיטעון שהוא משיח, והמשכילים יבינו
הקץ האמיתי ויחכו אליו. וכנגד זה אמר ישעיה כי המשיח עבד ה' ישכיל ויבין הקץ, ומיד
יקום ו"ירום וישא" ויגבה לבו בדרכי ה', לבא ולקבץ נדחי ישראל, לא
בחיל ולא בכח כי אם ברוחו, אשר יבטח בה', כענין שהיה הגואל הראשון, שבא במקלו ובתרמילו
לפרעה והכה ארצו בשבט פיו. ולפי זה אמרו במדרש, ירום מאברהם, ונשא ממשה, וגבה ממלאכי
השרת. נתכונו לומר כי המשיח ירום מאברהם שהיה דורש אמונת האלהים ומגייר גרים בארץ נמרוד
על כרחו של מלך, והמשיח יעשה יותר מזה שיגייר עמים רבים. ונשא ממשה, שבא לפרעה המלך
הגדול הרשע שאמר לא ידעתי את ה', והוא היה רועה, שפל אנשים, ולא יירא ממנו והוציא עמו
מכור הברזל, והמשיח יעשה יותר ממנו, שיתעורר על כל מלכי העולם כלו, להוציא ישראל מידם
ולעשות נקמה בגוים. וגבה ממלאכי השרת, שגם המה מזרזים מאד בענין גאולתם של ישראל, כדכתיב
"ואין אחד מתחזק עמי בכל אלה כי אם מיכאל שרכם" ואמר "ואשוב להלחם עם
שר פרס וגו'" (דניאל י כ-כא), והמשיח יעשה יותר מכולם. ויתכן החכמה למעלתו של
משיח וקרבתו אל האלהים, כי אברהם שקראו ה' הנכבד והנורא - אוהבו וכרת עמו ברית חדשה
ומשה שהיה קרוב להש"י מכל האדם, ומלאכי השרת העומדים עליו מימינו ומשמאלו, כולם
אינם קרובים בידיעת הש"י כמשיח, כי כן כתיב "ועד עתיק יומי מטה וקדמוהי הקרבוהי"
(דניאל ז יג), ובמלאכי השרת כתיב "אלף אלפין ישמשוניה ורבוא רבבן קדמוהי יקומון"
(דניאל ז י), ולכך אמר ישעיהו שהוא "ירום" בשכלו אשר "ישכיל"
מאד את הש"י, "ונשא וגבה מאד", בידיעת שמו ית', יותר מכל הנבראים
לפניו. וכבר אמרו אפילו בשאר צדיקים שהם גדולים יותר ממלאכי השרת, ואמר הכתוב במשיח,
"כאשר שממו עליך רבים וכו'", ר"ל כאשר שממו עליך, להלעיג בך
בתחלת בואך, ואמרו האיש הנבזה העני ורוכב על חמור, איך ינצח כל מלכי העולם, אשר כולם
החזיקו בישראל ואיך יצילם מידם, וכן היה פרעה עושה במשה, שהיה מלעיג עליו כמו שאמר,
"הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה" (שמות ו יב). "כן יזה
גוים רבים" יאמר כאשר יאמרו האיש הזה "משחת מאיש מראהו",
כן יאמרו עתה, שתטיף מלתו עליהם ופיהם יפערו למלקוש דברו "עליו יקפצו מלכים
פיהם", שיסגרו פיהם, ואפילו בחדר משכיתם יהיו יראים מלדבר עליו, ויאמרו איש
אל רעהו, "גם במדעך מלך אל תקלל" (קהלת י כ), "מי האמין לשמועתנו"
ואמר כאשר באה שמועת המשיח בעמים, מי בהם שיאמין זה, "וזרוע ה'" אשר
הוא מוליך לימין הגואל, כמו שהוליך "לימין משה זרוע תפארתו" (ישעיהו סג
יב), "על מי נגלתה" , שיאמין בזה. כי היה מתחלה כאילו הוא אילן קטן
עולה "מארץ ציה" , שלא יגדל לעשות ענף ולשאת פרי, והוא "נבזה"
, שאין לו חיל ועם, אבל עני ורוכב על חמור, כאשר היה הגואל הראשון מרע"ה בבואו
למצרים הוא ואשתו ובניו על החמור, "איש מכאובות" , מצטער על עונות
ישראל שגורמין איחורו, ומונעים אותו מהיות מלך על עמו, "וידוע חולי"
, כי החולה תמיד הוא מצטער על הכאב, והחולי יאמר על הצער הבא בסבת רוב החשק, כמו שנאמר
"ויצר לאמנון להתחלות בעבור תמר אחותו" (שמואל ב יג ב), וכן "ואין חולה
מכם עלי" (שמואל א כב ח), או שיחלה ממש מן הצער, כנוהג בבני אדם, "אכן
חלינו הוא נשא" , כי הוא חולה ומצטער על פשעינו שהיינו אנחנו ראויין להיות
חולים ומצטערים בהם, והמכאובות שהיינו אנחנו ראוים להיות כואבים עליהן הוא סובל
חזקם, כי הוא המצטער עליהם, "ואנחנו חשבנוהו" , בראותנו אותו דל וחלוש,
כי הוא "נגוע מוכה אלהים ומעונה", "והוא מחולל"
לשון "יחולל אילות" (תהלים כט ט). "מוסר שלומנו עליו" כי
מוכיח בו, "ובחבורתו נרפא לנו", כי החבורה שהוא מצטער ומתגורר עליה
תרפא אותנו, כי השם יסלח לנו בזכותו, ונתרפא מפשעינו ועוונות אבותינו, מלשון "ושב
ורפא לו" (ישעיהו ו י), "שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו"
(ישעיהו נז יט), וכל הלשונות האלו רבים בענין הגאולה, "אנוש לשברך נחלה מכתך,
אין דן דינך למזור רפאות תעלה אין לך" (ירמיהו ל יב-יג), "כולנו כצאן
תעינו איש לדרכו פנינו" יאשים את ישראל בעבור כי הם בגלותם ישימו כל כוונתם
בעסקי העולם, ומשים כל אחד כוונה לעצמו ביתו ועסקיו, וראוי להם להיות בוכים ולהתפלל
לפני ה' לילה ויום שיכפר על עוון ישראל ויחיש קץ הגאולה, כי המשיח בתשובה יבוא מיד,
ואם לאו יתאחר עד הקץ הבא עליו בשבועה, כדכתיב "וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע
בחי העולם" (דניאל יב ז). ונאמר "וה' הפגיע בו את עון כולנו"
כי העון הזה הנזכר פוגע בו, כי הוא מצטער כל היום על כי איחרו פעמי מרכבותיו, ואנחנו
אין אנחנו משגיחין בכך, אלא מתעסקין בעסקינו בתוך העמים, "נגש והוא נענה"
כי בבואו בתחילה עני ורוכב על חמור, יבואו עליו נוגשי כל עיר ושוטריו ויענו
אותו בחירופין וגדופין, כי יחרפו אותו ואת האלהים אשר הוא בא בשמו, כענין משה רבינו
שאמר לו פרעה, "לא ידעתי את ה'" (שמות ה ב), והוא לא ענה אותו ולא אמר לו
אלהי השמים והארץ אשר ישמידך מהר, אבל שתק, וכן משיח לא יענה וישתוק, ולא יחדל מלדרוש
לישראל, ומלומר לכל מלך שבאומות, כה אמר ה' שלח עמי ויעבדוני, והוא "כשה לטבח
יובל" יחשוב בלבו אפילו יהרגוני אעשה שליחות בוראי, כי כן חובה עלי, כמו שאמרו
חנניה מישאל ועזריה, "והן לא ידיע להוי לך מלכא וגו'" (דניאל ג יח), וכן
אמרו רז"ל, כל המוסר עצמו על מנת להעשות לו נס אין עושין לו נס, ובלשון הזה בעצמו
אמר ירמיהו (יא יט) "ואני ככבש אלוף יובל לטבח", וכן אמר אסף המשורר "ואהי
נגוע כל היום" (תהלים עג יד), ואומר "כמו חללים שוכני קבר" (שם פח
ו), "מעוצר וממשפט לוקח" יחשוב בלבו שלוקח מלעצור בעמו ומהיות שר
ושופט עליהם, ויחשוב "ואת דורו מי ישוחח" שיספר להם ויודיעם דרכי
הש"י, ויאמר "כי" אני "נגזר מארץ החיים", בעבור
פשע עמו שהוא הנגע שלהם. וסיפר הכתוב בשבחו, שלא ידאג על חייו רק בעבור ישראל,
"ויתן את רשעים קברו" , הנתינה תאמר בכתוב - על גמר המחשבה בלב, כמו
"ונתתי את לבי לדרוש" (קהלת א יג), "אל תתן את אמתך" (שמואל א
א טז), ותאמר על הדבור כמו "ונתתה את הברכה על הר גריזים" (דברים יא כט),
"ונתן אותם על ראש השעיר" (ויקרא טז כא). אמר, יתן בלבו שיהיה קברו עם רשעי
האומות, כי יחשוב ויאמר ודאי יהרגוני ובמקום הזה תהיה קבורתי כמו "חצבי מרום קברו"
(ישעיהו כב טז), שר"ל המקום שיחשוב שנקבר בו כאשר ימות ולא נקבר בו מעולם, וכן
"בקברי אשר כריתי לי" (בראשית נ ה) ולא נקבר בו עדיין. "ואת עשיר
במותיו" , יאמר שיתן לנפשו מיתות הרבה, עשירי השלוה שבישראל שאינם חפצים בו,
כי יחשוב שיהרגוהו בסקילה או בשרפה והרג וחנק. ולכך אמר במותיו, לשון רבים, וזה כדרך
המתים בחושך מצרים. ואמר, "על לא חמס עשה" , לרשעים הנזכרים, שהם
האומות, שלא בא לגזול דבר משלהם, "ולא מרמה בפיו" , לעשירי ישראל,
"וה' חפץ דכאו החלי" כי רצה הש"י לזכותו בצער שהוא מצטער בו,
שתשים נפשו אשם שיחשוב כי בו אשם וחטא ובעבור מיעוט זכותו אירע כל זה, כי יהיה
לו זכות שלימה בזה, וטעם "אם תשים", הם דברי השם הנכבד והבורא וחפצו,
שאמר שאם יסבול כל זה ותהיה נפשו שפלה, שלא יקרא תגר והרהור אחרי מדותי, הנה אתן לו
שכר מדה כנגד מדה, שיראה זרע. ואמרו, "אם" , כמו "אם תשוב ואשיבך
לפני תעמוד" (ירמיהו טו יט), "יראה זרע" ויתקיים בו קרא דכתיב
"תחת אבותיך יהיו בניך תשיתמו לשרים בכל הארץ" (תהלים מה יז), ו"יאריך
ימים" לעדי עולם, כמו שנאמר, "חיים שאל ממך נתת לו אורך ימים עולם ועד"
(תהלים כא ה). וכן אמר בפרקי דר"א הגדול, דכתיב "שנותיו כמו דור ודור"
(תהלים סא ז). "וחפץ ה' בידו יצלח" , כי הוא ישלים הגאולה אשר הש"י
חפץ בה, וילמד לכל העמים להשכיל ולדעת את ה', וזהו - וחפץ ה', כמו שנאמר "כי באלה
חפצתי נאם ה'" (ירמיהו ט כג), "מעמל נפשו יראה ישבע" יאמר כי
בעבור העמל שראה בעצמו ושבע קלון מכבוד, בזכות זה, "בדעתו יצדיק צדיק"
, כי הוא ידע ויכיר מי ומי הם הצדיקים הראוים להגאל, וכן כל משפטיו יבין צדיקים, כמו
שנאמר, "והריחו ביראת ה' וכו' ושפט בצדק דלים וכו'" (ישעיהו יא ג), ועוונותיו
של רבים הנזכרים הוא סבלם, כי יתקן בהם תשובה, כמו "לכל סבל בית יוסף"
(מלכים א יא כח), שר"ל תיקון עניינם, וכן "לכו לסבלותיכם" (שמות ה
ד), "לכן אחלק לו ברבים" , שיהיו כל עמים רבים חלקו ונחלתו, ומן הגוים
ה"עצומים יחלק שלל" לעמו ועבדיו, "תחת אשר הערה למות נפשו"
, שריקן נפשו מכל דבר למיתה, כלומר שגמר בדעת למות, שמסר עצמו על מנת למות, מלשון "אל
תער נפשי" (תהלים קמא ח), שר"ל אל תרוקן אותה מחשקה, ומאשר היא מתאוה לראות,
כי תשלום הרצון יקרא מילוי הנפש, כלשון "תמלאמו נפשי" (שמות טו ט), וביטול
החשק נקרא עירוי הנפש, "ואת פושעים נמנה" , ותחת שנמנה בלבו להיות
מכלל הפושעים, כאשר הזכרתי. "והוא חטא רבים נשא" , בעת ההיא, כי לא
על פשעיו היה לו רק על חטאם. "ולפושעים יפגיע" , שיפגיע הוא בנפשו
עון החוטאים והפושעים, כמו "וה' הפגיע בו את עון כולנו", והנה לא נזכר
בפרשה שינתן בידי שונאיו, ולא שיהרג ולא שיתלה על עץ, אלא שיראה זרע ויאריך ימים, וירום
וינשא מלכותו בין הגוים, ומלכים עצומים יהיו לו לשלל, [אמן ואמן סלה בבי"א]:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה