סה"כ צפיות בדף

יום חמישי, 13 באוקטובר 2011

האם המשיח יהיה בדרגת נבואה למעלה ממשה רבנו

התורה מעידה על משה רבנו ע"ה בספר דברים פרק לד פסוק י':
"ולא קם נביא עוד בישראל כמשה."

חז"ל במסכת ראש השנה דף כ"א ע"ב:
"בקש קהלת למצא דברי חפץ" - בקש קהלת להיות כמשה, יצתה בת קול ואמרה לו: "וכתוב ישר דברי אמת", "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה".

ז"א ששלמה המלך לא זיכוהו משמים להיות כמדרגתו של משה רבינו בנבואה (והוא חי אחרי משה רבינו) כי התורה מעידה על משה "ולא קם נביא וכו'" שאפילו עוד בעתיד לא יזכו ולא יגיעו למדרגתו של משה (כ"ש למעלה ממדרגתו).

במדרש "לקח טוב", פר' וזאת הברכה כתוב:
"ללמדך שמימות משה לא עמד נביא באומות העולם, לפי שביקש משה רבינו רחמים שלא תשרה שכינה על אומות העולם לכך נאמר כאן "בישראל", כלומר ידענו שאומות העולם אין שכינה שורה עליהן אלא אפילו בישראל שעתידין לקום בהם נביאים כענין שנאמר (דברים יח) נביא אקים להם מקרב אחיהם, כך אפילו הכי לא קם נביא עוד בישראל כמשה, ומהו "ולא קם" כלומר לא קם ולא יקום עוד, אלא שדבר הכתוב בלשון קצרה."

הרמב"ם בפירושו למשנה מסכת סנהדרין פרק י' מונה י"ג עיקרי אמונה וכותב: "והיסוד השביעי: נבואת משה רבינו. והוא שנאמין שהוא אביהן של כל הנביאים שקדמו לפניו והבאים אחריו, הכל הם למטה ממנו במעלה, והוא בחיר ה' מכל המין האנושי אשר השיג ממנו יתעלה יותר ממה שהשיג וישיג כל אדם שנמצא ושימצא."

משמע שאחד מעיקרי האמונה להרמב"ם הוא להאמין שלא יקום נביא כמשה רבנו ע"ה.

וכן כתב הרמב"ם באיגרת תימן:
"אבל אני תמה ממך שאתה מבני תורה ועמדת על ספרי החכמים, האינך יודע אחי שהמשיח נביא גדול מאוד וגדול מכל הנביאים מלבד משה רבינו ע"ה."

לכאורה יש לשאול הרי מצינו בחז"ל במדרש ילקוט שמעוני, ישעיהו רמז תע"ו, כדלקמן:
"הנה ישכיל עבדי" - זה מלך המשיח, "ירום ונשא וגבה מאד" - ירום מן אברהם שכתוב בו הרמותי ידי אל ה', ונשא ממשה שכתוב בו "כי תאמר אלי שאהו בחיקך", וגבה ממלאכי השרת שנאמר בהם וגביהם וגובה להם, וכה"א מי אתה הר הגדול וגו' שהוא גדול מן האבות.

האין משמע מכאן שהמשיח יגדל בנבואה יותר ממשה?
התשובה היא: שלא מוזכר כאן בפירוש במדרש שיגדל במדרגת הנבואה ממשה. ובאמת הרמב"ן בביאורו על פרשת "הנה ישכיל עבדי" לא פירש שהמשיח יגדל ממשה במעלת הנבואה אלא הוא כותב שהכוונה: "ונשא ממשה, שבא לפרעה המלך הגדול הרשע שאמר לא ידעתי את ה', והוא היה רועה שפל אנשים, ולא יירא ממנו והוציא עמו מכור הברזל, והמשיח יעשה יותר ממנו שיתעורר על כל מלכי העולם כלו להוציא ישראל מידם ולעשות נקמה בגוים."

וכן האברבנאל מסביר את המדרש שאין הכוונה במדרגת נבואה אלא במדרגה אחרת, בספרו ישועות משיחו חלק שני העיון השלישי  פרק א': "והבחינה השנית היא בערך המשיח אל האומה. ר"ל שיהיה רב להושיע פודה ומציל, ועל זה אמר "ונשא ממשה", ואין זה בענין מדרגות הנבואה כי כבר העידה תורה "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" (דברים לד, י), ולא בבחינת התורה ובשאר המעלות שנתעלה בהם מרע"ה על כל אנשי מינו, אלא בבחינת קיבוץ הגליות וגאולתם ונשיאתם על הארץ. לפי שעם היות שמשה הוציא את ישראל ממצרים והוליכם ונשאם אל האדמה אשר נשבע ה' לאבות כאשר ישא האומן את היונק, הנה עם כל זה לא היתה גאולתו נערכת אל הגאולה העתידה לפי שהיו כולם מקובצים בארץ מצרים קרוב לארץ ישראל, אמנם מלך המשיח יקבץ יהודה וישראל אשר נפוצו מקצה השמים עד קצה השמים מזה אחד ומזה אחד, וישאם על אדמתם במלחמה וביד חזקה. וכבר ניבא ישעיהו על זה השלימות (יא, יא) "והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו לקנות את שאר עמו אשר ישאר מאשור וממצרים ומפתרוס ומכוש ומעילם ומשנער ומחמת ומאיי הים ונשא נס לגוים ואסף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ" וגו'. ועל השלימות הזה שהוא בבחינת העם בגאולתם ונשיאתם לארץ דרשו "ונשא ממשה", ולכן הוכיחוהו ממה שנאמר בו "שאהו בחקיך כאשר ישא האומן את היונק על האדמה" שענינו גאולת העם ונשיאתם אל הארץ".
 
והאור החיים הקדוש עה"ת דברים לד י, פירש שם: "ולא קם" - עד עתה, ואומרו "עוד" פירוש ולא יקום עוד כמוהו."



יום ראשון, 2 באוקטובר 2011

שלוש השבועות

הרב מרדכי עליאשברג זצ"ל בספרו "שביל הזהב" עמ' 66: "...בכל זה לא ננחל את הארץ בלי רצון העמים והממשלות, ולא נצא כחומה למרוד באומות המושלים בנו בכל מקומות מושבותינו לעשות חלילה דבר שלא כרצונם, ואף לא בממשלת השולטן אדון ארץ ישראל לעת הזאת, כי כבר השביענו יוצרנו ית"ש על זה כדאיתא בשלהי כתובות (קי"א ע"א), רק אם יאבו הממשלות יחד ובראשם השולטן בעל הארץ הזאת לתתה לנו..."

הרב שמואל מוהליבר זצ"ל במאמר שכתב "מטרת נסעתי לארצנו הקדושה" הובא בספר "שיבת ציון" ח"א עמ' 9: "...והנה מה שכתב הרמב"ן שהיא מצוה לדורות ואפילו בזמן הגלות לרשת את הארץ ולשבת בה כוונתו מבוארת שהירושה אינה ע"י מלחמה שאין אנו יכולים ולא רשאים ללחום בזמן הזה כמבואר בכתובות דף קי"א שהשביענו הקב"ה שלא נמרוד באומות שאנחנו חוסים בצילם (וכמו שהורו אותנו חז"ל בכמה מקומות לאהוב ולכבד לירא ולעבוד באמת ואמונה את המלך והממשלה אשר בצילה מצאנו מחסה), ושלא נעלה בחומה פירש"י ז"ל ביד חזקה, וע"כ המ"ע של ירושה שנוהגת גם בזה"ז אינה כי אם שנשתדל לקנות את הארץ מיד בעליה, וכל כברת ארץ שנקנה הננו מקיימים המצוה של ירושה, וגדולה מצוה זו מכל המצות שבתורה..."

הרב יהודה אלקלעי זצ"ל בספרו "קול מבשר" דף ג': "ומושבעים אנו מפי נביאי האמת שלא נמרוד באומות העולם ח"ו כמ"ש כתובות ד' קי"א ע"א, ובני ישראל הם נאמנים על השבועה, כי בכל התורה כתיב ונקה ובשבועה כתיב כי לא ינקה ה', ואם עוד רבות בשנים לא יעשו עמנו מלכי הארץ חסד ורחמים, חלילה לנו מעשות כדבר הרע הזה להרים יד נגד אדוני הארץ, כי אם בבקשה ובתחנונים כמ"ש בבכי יבאו ובתחנונים אובילם..."

הרב צבי הירש קלישר זצ"ל בספרו "דרישת ציון" ב"מאמר קדישין" ל"ה ע"ב: "...ואמנם על דברת שבועת אלקים האמור אשר עליה יסוגו אחור מלהקשיב לדברי הנביא (ישעיה ס"ב) אל תתנו דמי לו עד יכונן ועד ישים ירושלים תהלה בארץ על זה אשיב אמרי לך בשתי דרכים, האחד כי אזהרת מה תעירו ומה תעוררו הוא רק לבל נעלה ביד חזקה לחומות ירושלים כמפורש בש"ס שם שלא יעלו כחומות ופי' רש"י בחזקה וגם שלא ימרדו באומות, רק נצפה על חסד ה' שישים עין חמלתו עלינו, ברצות ה' כושר פועל ידינו, ולא השביענו רק שלא נהיה מן המעפילים לעלות ההרה בחזקה אבל לרצות אבניה ולפעול ארץ נושבת מה טוב ומה נעים אין לך מצוה גדולה מזו כאשר בררתי בארוכה..."

הראי"ה קוק זצ"ל במאמר מתוך "הדביר" קובץ ז-ט ירושלים ת"ו, ניסן-סיון תר"פ: "עלינו לקחת מעט דברים על עצם הדעת של השתדלותינו לתחיית עמנו, הנה כפי אשר כבר נתברר לנו שאין דבר בעקרי האמונה ולא בסעיפיה שיניא אותנו מן הרעיון שתהיה התחלת התנערותנו מעפר גלותנו על פי השתדלותנו בדרכי הטבע, והליכות ההיסתוריה, מאיליה תולד ההחלטה שהחובה קדושה להשתדל בזה בכל אשר תשיג ידינו, לבד האמצעי האחד שגם הטבע עצמו ילמדנו שהיא פיגול לנו והיא שלא יעלו בחומה ושלא ימרדו באומות העולם, מובן הדבר שהם שתי שבועות, המרידה באוה"ע גם מבלעדי א"י היא פיגול לנו, וצריך שבועה אחרת שלא לעלות לא"י ביד חזקה זולת ע"פ רשיון הממלכות כמו שהיה בימי כורש..."

יום שבת, 30 באפריל 2011

עלית רשעים לא"י בזה"ז

רבי אהרן ראטה זצ"ל בספר "טהרת הקודש" ח"א בפתיחה:
"והנה הרבה שמסתפקים בזה שבאים לארץ הקדושה וסוברים שבזה כבר נתכפר כל עונם, כי מקרא מלא הוא (ישעיה ל"ג כ"ד) "העם היושב בה נשא עון",  ואמרו רז"ל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון ומובטח לו שהוא בן העולם הבא, אשר על זה המאמר מצאו להם רשעי ארץ וכל פורקי עול להגביר רשעותם ודבוריהם הכוזבים רחמנא לצלן, בפרט שרואים בספרי המלקטים מעלת ישיבת ארץ הקדושה ומעלת יושביה גם בגלות המר הזה, אוי אחי חביבי הסתכל בדברי הנביא אשר אמר הנביא ירמיהו (פרק ב' ז') "ותבואו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה", ואמרה התורה (ויקרא י"ח כ"ח) "ולא תקיא הארץ אתכם" וכדומה הרבה פסוקים בתורה ובנביאים, ופוק חזי בסדור התפלה של הגאון הקדוש היעב"ץ ז"ל שאחר שמבאר רום גודל מעלות של ישיבת ארץ ישראל מביא שם שהוא אינו נוסע שאין מרגיש בעצמו עוד הזדככות הנפש שיזכה לזה לדור בארץ ישראל, ונודע מכל הצדיקים שהיה איש קדוש ונורא דבוק כל היום באלוקיו כאשר כל איש משכיל יכול להבין מחבוריו הרמים, וכן כמה גדולי וקדושי ארץ שיראו ונתפחדו לבא לארץ הקדושה שלא יפגעו קדושתה שלא יאמר עליהם "ותבואו ותטמאו את ארצי וגו'", ואדרבה מובא בספרים הקדושים שמי שזוכה שארץ ישראל תתרצה בו בישיבתו בה, אז הארץ הקדושה מראה לאדם חובותיו ופגמיו, ועד היכן צריך לתקן ולפלוט מדותיו הרעים למען ידע מה יש עליו לתקן כאמרם בזוהר הקדוש אורייתא מודעת ליה חוביה דבר נש, והרבה יש לדבר מזה רק בעוה"ר אין למי לדבר כי מי יקשיב ומי ישמע, ומי שזיכהו ה' לבא לארץ הקדושה צריך לירא ולפחוד ביותר שלא יפגום גודל קדושתה כי חטא קל ח"ו פוגם בא"י יותר ויותר מהרבה חטאים ועונות בחו"ל, וצריך כאן אדרבה יותר ויותר לעסוק בתשובה ובתיקון הנפש ממה שעבר עליו מקודם ועל החטאים דהשתא."





"ויואל משה" מאמר שלש שבועות סימן ק"ג (האדמו"ר מסאטמר זצ"ל):


והאפיקורסים אומרים פירוש זר בדברי הילקוט (רמז תתרלח) סוף מגילת איכה בפסוק "זכור תזכור", אמר הקב"ה הלואי יהיון בני עמי בארץ ישראל אעפ"י שמטמאין אותה. ומצאו בזה מציאה להטעות חסרי דעת שחשוב בעיני הקב"ה רשע וכופר אם הוא בארץ ישראל. וזה כפירה בכל התורה כולה כמבואר כמה פעמים ההיפך מזה בפירוש.


וזה לשון הילקוט שם: "מי יתנני במדבר מלון אורחים", אמר הקב"ה הלואי יהיון בני עמי כמו שהיו במדבר שהיו מלינין עלי, ודכוותיה "בית ישראל יושבין על אדמתם ויטמאו אותה", אמר הקב"ה הלואי יהיון בני עמי בארץ ישראל אעפ"י שמטמאין אותה.


והנה זה לשון הרמב"ן בסוף פתיחתו לסדר דברים: שלא יאמר אדם לא נוכל לרשת את הארץ כי אין אדם אשר לא יחטא ומיד תהיה מדת הדין מתוחה כנגדו ונאבד, ולכן הודיעם משה רבינו ע"ה כי הקב"ה רחמן מלא רחמים כי הסליחה והמחילה ממנו ית' סיוע ועזר לבני אדם בעבודתו וכענין שאמר הכתוב כי עמך הסליחה למען תורא. עכ"ל. ומבואר בזה שאף העובדים את השי"ת פחדו מירושת הארץ יען שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא וח"ו יאבדו עי"ז שמה כי שם מדת הדין מתוחה על כל חטא, והוצרך הכתוב להודיעם שהקב"ה עוזר ומסייע לבני אדם בעבודתם ע"י סליחה ומחילה.

ועד"ז המה דברי הילקוט, כי נודע שכל חטא שבעולם יש בו טומאה ומטמא את הארץ וכיון שאין צדיק בארץ שלא יחטא מפחדים גם העובדים השי"ת יען שמגיע להם לפעמים איזה חטא מחמת התגברות היצר וזה מביא טומאה לארץ כמ"ש הרמב"ן שמפחדים שלא יאבדו עי"ז, ועל אלו אמר הקב"ה הלואי שיהיון עמי בארץ ישראל אעפ"י שמטמאין אותה לפעמים מחמת איזה חטא, והוא ברור ומפורש בדבריהם ז"ל שלא אמר בקיצור הלואי יהיון בארץ ישראל, אלא האריך לומר הלואי יהיון בני עמי בארץ ישראל, וכתב רש"י ז"ל בפרשת שופטים על הכתוב "תמים תהיה עם ה' אלהיך": התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עמו ולחלקו. והרי שאך ע"ז אפשר לומר שהוא עמו ית"ש - מי שעובד השי"ת בתמימות כמאמר הכתוב תמים תהיה וגו' וכפירוש של רש"י ז"ל, כי מי שאינו עובד השי"ת כנ"ל הוא פורש מהשי"ת וכמ"ש רש"י ז"ל בסוף פרשת קדושים עה"כ "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי": אם אתם מובדלים מהם הרי אתם שלי, ואם לאו הרי אתם של נבוכדנאצר וחבריו. ומבואר זה בכמה מקומות בקראי ובדברי חז"ל ואין להאריך, ולזה אמרו בכאן הלואי יהיון עמי בארץ ישראל, כי הלשון עמי אי אפשר לפרש אלא על העובדים השי"ת בתמימות, ועל אותם התאונן הקב"ה שאינם בארץ ישראל אעפ"י שמתגבר עליהם היצה"ר באיזה חטא שמביא טומאה, כי הקב"ה עוזר להם בסליחה ומחילה ע"י שעושין תשובה, אבל לא ח"ו על הפורשים מהתורה הקדושה ואינם כלל עמו ית"ש לעובדו בתמימות. ובישעיהו א' י"ב בפסוק "כי תבואו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי", לשון רש"י ז"ל: לרמוס חצרי אחרי שאין לבבכם שלם עמי. וע"כ דקדקו לומר הלואי יהיון עמי בא"י, דאך כשהם עמו ית"ש מתאוה עליהם להיות בא"י, אבל כשאינם עמו ית"ש בלב שלם כמ"ש רש"י ז"ל, כבר צוח הכתוב עליהם מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי.


וכן מבואר קישור לשון המדרש שהתחיל לומר "מי יתנני במדבר", אומר הקב"ה הלואי יהיון בני עמי כמו שהיו במדבר, אמר הקב"ה הלואי יהיון בני עמי כמו שהיו במדבר שהיו מלינין עלי, ודכוותיה בית ישראל יושבין על אדמתם ויטמאו אותה, עכ"ל. ולכאורה למה האריך לפרש לעשות דמיון כדור המדבר ודכוותיה הלא היו הרבה דורות אח"כ בארץ ישראל שהיו בהם הרבה עונות מרובות וחמורות ממה שהיה במדבר, עבודה זרה ושאר עבירות, הלא דור המדבר היה דור דעה ולמדו כולם תורה ממשה רבינו ע"ה ועבדו השי"ת במדריגות גבוהות ועצומות, והעוונות שעשו לפעמים כמוזכר בקראי היו בזה טעמים וענינים נסתרים באיזה דרך שהיה אפשרות להיצה"ר לפתותם בכך כמובא כל זה בספרים הקדושים. אלא שסביביו נשערה מאד, ואין זה כמו שסוברים המוני עם, ובפירוש אמרו חז"ל גם על חטא העגל לא היו ישראל ראוים לאותה מעשה אלא להורות תשובה, ומבואר בפרקי דרבי אליעזר סוף פ' מ"א כל אותו הדור ששמעו קולו של הקב"ה בהר סיני זכו להיות כמלאכי השרת, ובמותם לא שלטה בהם רמה ותולעה, אשריהם בעוה"ז ובעוה"ב, ועליהם הכתוב אומר אשרי העם שככה לו. ובזוה"ק פ' שלח דף קס"ג ע"א אמר על דור המדבר זכאה דרא דא מכל דרין דעלמא ופרחי לגבי מתיבתא דרקיעא ואינון דאתחזין פרחי לגבי מתיבתא עלאה על ההיא דרא כתיב אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלקיו, ועכ"פ זה ודאי שדור המדבר היה מלא תורה וקדושה ולכן האריך לומר בפירוש הדמיון לדור המדבר, שאך באופן זה אמר הלואי יהיון בני עמי כדור המדבר אף שגם המה עשו מעשים שיש בהם טומאה, אבל אין מקום להעלות על הדעת לטעות בזה על פושעים ורשעים.




האדמו"ר ממונקטש זצ"ל (דברי תורה מהדורה תשיעאה, אות י'):

"הן הראוני בילקוט שמעוני איכה (רמז תתרלח): "ודכותיה (יחזקאל לו יז) בית ישראל יושבים על אדמתם ויטמאו אותה", עכ"ל. והנה זהו לקחו כנראה הציונים הכופרים שר"י וכל שום חניכא דאית להו ובפרט הצבועים והלומדים החגרים והעקומים שבתוכם לחץ מטרתם להכשיל בני ישראל כי זהו ח"ו רצון ה' יתברך שהמה הפושעים והכופרים ומחללי שבת וכל התועבות אשר שנא ה' המה יעשו יתיישבו בא"י אע"פ שמטמאין אותה כנזכר, אבל באמת זהו טעות גמור, וגם כפשוטו אין הפירוש כן בעל כרחו, דאיך הביא מהמקרא דכתיב "בית ישראל יושבים על אדמתם ויטמאו אותה" שזהו הרצון כפשוטו והלואי וכו', הלא שם כתיב להיפך וכמ"ש "בית ישראל יושבים על אדמתם ויטמאו אותה בדרכם ובעלילותם כטומאת הנדה היתה דרכם לפני ואשפוך חמתי עליהם וגו'" (עיי"ש עוד), ואיך יהיה זה הרצון למעלה אם אומר עליהם שהם כטומאת הנדה מרוחק מה' יתברך ויענישם כמ"ש שם להלן "ואפיץ אותם בגויים ויזרו בארצות וגו'", כמו שמקויים בעוה"ר, וגם עתה הבטיחונו רבותינו הראשונים וגם האחרונים כמ"ש הגאון באהבת יהונתן (בהפטרת ואתחנן) כי גם אם יסכימו כל הממלכות שנלך לארץ הקודש טרם ביאת גואל צדק ב"ב לא נלך לשם טרם יקראו אותנו מן השמים ע"י משיח צדקינו, ואם ילכו מקודם יגרשום משם אח"כ בחרי אף ומרה תהיה אחריתם ר"ל עיי"ש. וגם מ"ש בזה יהוון בני בא"י אע"פ שמטמאין אותה והוא כמו שאמר בסמוך לעיל עה"כ מי יתנני במדבר וגו' הלואי יהוון בני עמי כמו שהיה במדבר שהיו מלינין עלי, וכי קס"ד שזהו רצונו יתברך באמת ובפשוט הלואי שיהיה במדבר (והלא שם חו"ל ולא א"י) ויהו מלינין עלי והלא בשביל החטאים האלו שהיו מלינין לא נכנס משה לארץ הקודש, ועל ידי זה היו כל אלו הגליות והצרות צרורות עד הביאה שלישית ב"ב לעולמי עד, וגם כעין זה במד"ר (פתיחתא דאיכה) הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו (וכן הוא בירושלמי חגיגה פ"א הלכה ז'), וכי קס"ד שהוא כפשוטו, וכי חפץ בזה ה' יתברך שיעזבו את השי"ת היינו שיכפרו בו לגמרי חלילה או יאמינו וימדדו בו ח"ו שיהיה לומדי תורה הלא אז התורה נעשית לו סם המות ר"ל, והלא גם הכומרים ויש חכמי או"ה שלומדים בתורה, והלומד שלא על מנת לעשות וכו' (ירושלמי פ"א ה"ב), וכן כל מאמרי חז"ל מלאים מזה, אלא שודאי שזהו בילקוט הגדה פליאה. ולקרב קצת אל השכל הוא כמו אגדות הנ"ל וכהנה רבות שהתמרמר הקב"ה על חורבן ביהמ"ק ועל גלות בניו וכמ"ש שם בילקוט המשל למלך שלא לקח בנו עמו עיי"ש, עד כביכול שאמר כעין האדם המתמרמר בקינתו ומליצתו בהפלגת דברים, הלואי היה עמי בני אע"פ שהיה מקניטני. ומ"ש בזה אע"פ שמטמאין אותה, היינו כמ"ש בתשב"ץ קטן לרבינו מהר"ם מרוטנבורג ז"ל (והובא בחידושי עולת תמיד עיי"ש) על הבאים לארץ הקודש שלא על מנת לעסוק בתורה ועבודה כי עליהם נאמר (ירמיה ב' ז') ותבואו ותטמאו את ארצי, החטא הקל נחשב שם במקום הקודש כמו בהיכל מלך לעון גדול עיי"ש, והיינו אע"פ שנחשב שם החטא הקטן לגדול כנ"ל והם כאשר חוטאים שמה בבחינת ותבואו ותטמאו כנ"ל, עם כל זה היה יותר טוב מאשר הגלתי אותם בחורבן ביהמ"ק (כמו בבחינת שאמרו חז"ל (סוכה נ"ב ע"ב) ארבעה הקב"ה מתחרט עליהן בכל יום אשר בראם ואחד היצה"ר ועם כל זה אסור לשמוע לעמת יצה"ר ולומר כיון שהקב"ה מתחרט על מה שבראו אם כן איני חייב רק להיפך ח"ו והבן), וגם ראיה מזה הכתוב (ירמיה ב ז) ותבואו ותטמאו את ארצי שחשב הנביא בשם ה' להחטא היותר גדול שמטמאים ארצי בעונותם, ואיך יאמר המדרש (ילקוט) להיפך, אלא ודאי פשוט דהרי זה מימרא רק בדרך התמרמרות וגעגועים כביכול כעין אדם על בניו כנ"ל, ובאמת כיון שכבר גלינו מארצינו זה זמן רב הוא כמ"ש הרמב"ם בהלכות תשובה אין ישראל נגאלין אלא על ידי תשובה וכיון שעושין תשובה מיד נגאלים, ואלו הרשעים הנ"ל עושים להיפך חוטאים ומחטיאים את הרבים בבתי ספר וספרי מינות שלהם ובאים לארץ בדרך כפירה בלי אמונה ותורה, הם בודאי מעכבי הגאולה ומבלי עולם ומטמאים את הארץ ואת ישראל, ואין הקב"ה כביכול בוכה ומתמרמר רק על בנ"י אע"פ שחוטאים בכלל ישראל הם, אבל לא על מינים וכופרים שעליהם נאמר (משלי ב יט) "כל באיה לא ישובון". וקיי"ל בירושלמי (פאה פ"ב ה"ד) שאין למדין הלכה מן המדרש, ורק הלכה ברורה בעה"י בידינו בטוש"ע כי הכופרים ומינים דינם כנוכרים גמורים ועוד גרועים מהם כי המה מומרים להכעיס כנודע לכל, ע"כ המה וכל הדבקים בהם לא נחשבו בשמים ובארץ בכלל בני ישראל, וממילא לא שייך כלל עליהם דברי הילקוט הנ"ל שמיירי בבני ישראל, והש"ית ינער ב"ב רשעים מן הארץ וישיבנו לארצינו ע"י משיח צדקנו בב"א.

יום שישי, 22 באפריל 2011

עקבות משיח - הרב דסלר זצ"ל


הרב אליהו אליעזר דסלר זצ"ל –נאמר בשנת תשי"א אחרי קום המדינה, חלק המאמר מתוך הספר "מכתב מאליהו" חלק ג' עמ' 207:

חשיבות רבה יש בבירור ענין כל הגלויות שגלה עם ישראל בין האומות מאז היותו לעם. הרי הגלות ככל עניני הנהגת שמים, באה לעוררנו וללמדנו ולהביאנו לידי תיקון עצמנו. ולזה שענין הגלות אינו מבורר, חסרים לימודים עיקריים בעבודת ה', מכל שכן עלינו לברר את ענין הגלות בה אנו נמצאים. לפי כל הסימנים שמסרו לנו חז"ל (עיין סוטה מ"ט:) דורנו הוא דור של "עקבות משיחא". אנו עומדים איפוא לפני ביאת גואל צדק, והפסד גדול הוא אם לא נלמד להבין את דרכי הנהגת שמים שבימינו, ואם לא נדע להעריך נכונה את חובת השעה המוטלת עלינו.

הננו רואים שיהודים רבים מתכנסים בארץ ישראל, בטל כאן שעבוד העמים, והארץ נותנת את פירותיה. אך מאידך גיסא אנו רואים שמתקיים "חוצפא יסגא" וכו'.. פורקי עול מלכות שמים מושלים בכיפה ומתגאים על כבוש ארץ ישראל וישובה ב"כחי ועוצם ידי". אך יש להבין כל זה, ישוב ארץ ישראל, ושלטון יהודי בה בלי שלטון תורה, ומהו ענין חוצפא יסגא בסוף הגלות.

לכאורה נראה כי כל הגלויות שגלו ישראל לבין האומות מאז גלות מצרים ועד הגלות הנוכחית מהותן שוה. ישראל נמסרו לידי עכו"ם השולטים בם ומשעבדים ומענים אותם. אולם מבט זה הוא מבט חיצוני ושטחי, המעמיק להתבונן וחודר לתוכנה הרוחני של הגלות ישכיל כי לא הצרות הן מהות הגלות. אלא הנסיון שיש בנסיבות הגלות, הוא עצם תוכן הגלות, והצרות באות - כדי להעמיק את הנסיון.

נרחיב את הביאור של יסוד חשוב זה. תוכן הגלות הוא: "שכינתא בגלותא", הקדושה והרוחניות הם בגלות תחת ממשלת הטומאה. כאשר ישראל גולים לסביבה אשר בה האמת מושפלת, נדמה כאילו עניני הרוחניות ועובדת ה' משוללים כל חשיבות, והעוסקים בה נמצאים בשפל המדרגה. ולעומת זה השקר והטומאה שולטים בכיפה, בני אדם מחשיבים את עניני החומריות ומנשאים את המצליחים בהם. זהו עיקר הגלות - גלות הקדושה הנדחקת ומושפלת ע"י הטומאה. ובזה הוא הנסיון הגדול - אם נתחזק באמונה ועבודה הרוחנית, ולא נתפעל מכל הסובב אותנו ולא נגרר אחריהם כלל. כל המיצר לישראל נעשה ראש (גיטין נ"ו) דוקא אלה שרודפים את עם ישראל נעשים לראש, ומצליחים בכל מעשיהם, ושלטונם מתחזק והולך. מצב זה הוא כדי להגדיל את נסיון הגלות, כי זה נותן מקום לשאלה, וכי יתכן שהצדק אתנו? שהדבקות בתורה וברוחניות היא דרך האמת והתכלית האמיתית היא בחלקנו? הרי כל הסובבים אותנו שדרכם הפוכה מהקדושה והרוחניות הם עולים ומצליחים שעה שאנחנו כפופים ומשועבדים להם.

זה הוא איפוא המבחן הקשה של הגלות, אלו אשר מחזיקים בעוז באמונתם ובדבקותם בתורה ומכירים שהתכלית והנצח הם בחלקם וכל הסובב אותם הצלחתם היא אך ניראית לעין והינה זמנית בלבד, ולבסוף יכרעו ויפולו, הם הם אשר עומדים בנסיון הגלות, וב"מבט התוכני" הם כבר "גאולים" מהגלות. כיון שאין הסביבה משפיעה עליהם כלל, אך אלו אשר מושפעים מסביבתם ורוצים להיות כאחד מהם או להשתוות להם ולו גם במקצת, ואפילו אם לא ישתוו במעשיהם אלא יושפעו בלבם מהשקפותיהם, אלו אינם עומדים בנסיון הגלות, ואדרבה בכל יום ויום הולכים ושוקעים הם יותר ויותר בחשכת הגלות ומתרחקים מן הגאולה ח"ו.

מאז חורבן הבית גדל והלך כח הגאוה של המלכות הרביעית. בגלות זו ההסתר והחושך שבאו בעטיו של חטא אדם הראשון הולכים וגדלים ההשקפות החומרניות מתגברות ומאפילות על הרוחניות. מדי דור בדור מתפתח המדע מתרבות האפשרויות לניצול עולם הזה לתועלת האדם, וכתוצאה מכך מתרבה גאות האדם כאילו הכל בידו ניתן ולא יבצר ממנו כל דבר. השקפות אפיקורסיות על עליונות כח האדם הולכת ומציפות את כל העולם כולו עד כדי יציאה בריש גלי במלחמה כנגד האמונה והמאמינים בה' ותורתו, זהו עיקר תוכן הגלות של המלכות הרביעית, ולכן עלינו לדעת שזהו הנסיון שבו צריכים ישראל לעמוד בגלות זו.

סוף גלות זו היא התקופה הקרויה בפי חז"ל "עקבות דמשיחא" שבה "חוצפא יסגא" (סוטה מ"ט:) אז גלות השכינה היא תחת יד חצופי ישראל הן נשמות "ערב רב" המעורבות בישראל אשר שורש טומאתם העיקרי הוא החוצפה כלפי שמיא – מדת עמלק. זה לשון הגר"א: ("תיקונים מזהר חדש" נדפס בסוף תיקו"ז עם בהגר"א דפ' וילנא) "ערב רב שבישראל הן עמלקים כמו שכתב בזוהר". ומובא שם שבערב רב ישנם כחות של חמש אומות ראשי תיבות נג"ע ר"ע, והעיקר שבהם הוא עמלק ע' האות האחרונה, השלטון על העם הקדוש נמסר בידי ערב רב כמובא בהגר"א (שם): "הערב רב שהן רישא דעמא קדישא בגלותא בתראה שנאמר "היו צריה לראש" וכמו שכתב ברעיה מהימנא". בכח גאותם ושלטונם מנסים הם להשפיע בהשקפות טמאות אפיקורסיות של "כחי ועוצם ידי" ועומדים בחציפות ובעזות כנגד האמונה התורה ועבודת ה'. זה הוא הנסיון שלתוכו הוטל עם ישראל ב"עקבות דמשיחא". ה' יתברך משיב יהודים רבים לארץ ישראל ושולטים בה, ופורקי עול התורה מתגאים כאילו הם עשו ופעלו זאת בגבורתם, וככל שתגדל גאותם תגבר חוצפתם ויגבר רצונם להשליט אפיקורסות ח"ו. זהו הנסיון האחרון של גלות השכינה הנסיון הקשה ביותר. אם נכיר את הנסיון הזה בכל הקפו נדע את התפקיד שהטילו משמים על תקופתנו להתחזק נגד הדעות החומריות הכוזבות ולהכיר כי טעות גמורה היא בידי אלה הטוענים כאילו שאנו עשינו את שלנו באנו לארץ ישראל לחמנו עליה והננו שולטים בה וה' יתברך כבר יעשה את שלו ובמשך הזמן ירבו אמונה ויראת שמים. אולם עלינו להכיר כי הם מחליפים את מה שבידי ה' ואינו בתחום בחירתנו כי הרי "ה' איש מלחמה" וידיו פעלו כל זאת, במה שמוטל עלינו לעשות ואינו בידי שמים כי "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים".

העומדים בתקיפות ובגבורה נפשית בנסיון הקשה הזה של הדעות הכוזבות של "כחי ועוצם ידי", ואינם מתפעלים ומושפעים מחוצפת הכפירה ולא מתבטלים כלפיה כלל, אלא אדרבה מתחזקים באמונתם ואינם זזים מהשקפת התורה וחז"ל כמלא נימה, ומתמסרים לגמרי לעבודה פנימית בתורה ובתפלה ויראת שמים, הם אשר יזכו לגאולה השלמה ע"י משיח צדקנו במהרה בימינו. להם יתגלה שוב האור העליון של ההכרות הבהירות ידיעת האמת לאמיתה אורו של גן עדן, ויתוקן כל החושך וההסתר שהיה מתעבה והולך מאז חטא אדם הראשון, ויזכו לסוף התיקון דלתתא שבעולם הזה ולגילוי כבוד הדר מלכות ה' בשלמות בעולם הבא מלכות דסלקא לעילא.

יום שני, 4 באפריל 2011

אין לנו שיור רק התורה הזאת


העתקתי בקיצור מאמר של הרה"ג ישראל אליהו וינטרוב זצ"ל (הודפס בספר "שערי הישיבה"):

אין לנו שיור רק התורה הזאת.

תקופתינו היא תקופה סוערת, החושך כיסה את הארץ ובא השטן ובלבל את העולם בפיתוייו ושקריו, הפך את קערת האמת על פיה, ועי"ז עליונים ירדו מטה מטה ותחתונים עלו מעלה מעלה, ונשתגענו ממראה עינינו ונולדו ספיקות רבות שעל ידם נשתבשו המוחות, ועדיין הולך וסוער ים השיבושים עלינו וירגשו מומיו רפש וטיט מבורות נשברים אשר לא יכלו מימיהם.

הצלת כלל ישראל בתקופה זו היא ע"י מסגרת הישיבות, שכידוע הגר"ח מואלזין ז"ל יסד את הישיבה בואלזין, בכדי ליצור סוג מסגרת שעל ידה תוכל להתממש ההבטחה שלא תשכח תורה מישראל. והגר"ח ז"ל בהתיעצות עם רבו הגר"א ז"ל ובהסכמתו, יזם את הרעיון מסגרת זו של "ישיבה" בתוך ד' אמות "נקיות" ששם תהא התורה בטהרתה. היא הוקמה בתור חוליה ראשונה בשרשרת הישיבות העתידים לצאת ממנה.

כידוע גלות זו שאנו נמצאים בתוכה, היא גלות האחרונה הנקראת "גלות אדום". ונעמוד בקצרה על יסוד ענינה של גלות זו, והדרך להנצל מסכנתה.

עומק ענינה של גלות אדום מבואר מדברי הרמב"ם ז"ל (באגרת תימן) שהיא ירידת כנסת ישראל לתוך גלות של זיוף וסילוף התורה הקדושה, גלות בתוך זיוף. תחילת ירידתה של כנסת ישראל לגלות זו היא אחר חורבן הבית השני בו העמידו את האמונה הנוצרית שלהם ועשו "תורה חדשה" שכולו סילוף וזיוף התורה הק' במשפטים חדשים. ואח"כ נכנס גם ישמעאל בן האמה לתמונה, ולקח חצי ממשלת אדום, ועשו עוד תחליף אחר רח"ל לתורתנו הוא ה"קוראן" שלהם, שכולו זיוף וסילוף תורתינו הקדושה.

אמת, יש חלק בצורת גלות זו של גלות אדום שהוא בשמדות וצרות הגוף והנפש של כלל ישראל בתקופות אלו, וכמו שכתב הרמב"ן ז"ל (בפר' בחוקותי) שצורת גלות אדום היא הקללות דפרשת "כי תבוא". אך המתבונן על דבר אמת ישכיל ויבין שאין זה העומק ועיקר המהותי של גלות זו, אלא הוא תוצאה ממנה.

הגר"א ז"ל בכתביו כתב דשורש גלות אדום היא כנגד קדושת יעקב, כידוע יעקב אבינו ע"ה הוא הסמל והצורה דעמוד התורה בטהרתה, וא"כ גלות זו עיקרה היא זיוף וסילוף התורה. אלא מכיון שאדום וישמעאל ענינם לזייף ולסלף את התורה גזרו גזרות ושמדות על ישראל בצורות ואופנים שונים.

בתקופת מלחמת העולם השניה החל שלב נוסף בגלות אדום, במלחמה של היצר החיצוני, בתקופה זו בה איבדנו את כל "הגדולים" שהיו לנו כמעט לגמרי, ונשארו רק יחידים שרידים לדור דעה, כדי לקיים הבטחתו של תשתכח התורה מישראל ממש כפשוטו, וכאן נכנסנו וירדנו שלב נוסף בגלות של הזיוף, נעשה חשש חדש של זיוף שלא היה עדיין כמוהו עד עתה, והוא החריף והחמור מכולם, והוא חשש של זיוף וסילוף של צורת הבית-קיבול של תורה, בן-תורה הוא הצינור שעל ידו נשפך התורה לכלל הציבור, ואם חלילה צורתו תהא מסולפת אז אין כאן זיוף וסילוף של משפטי התורה בלבד, אלא סילוף וזיוף של כל עמוד-התורה כולה.

צורת הבן תורה צריכה להיות שכל השאיפה מכוונת למטרה אחת ויחידה - גדלות בתורה ידיעת התורה לעמוקה ולרוחבה מתוך השתעבדות מוחלטת לתורה ולדעת תורה בלבד, ללא שום השקפות וידיעת זרות הבאות מבחוץ.

קבלה בידינו מהגר"ח ז"ל מואלזין כפי שקיבל מרבו הגר"א ז"ל, כי בכל סדרה מספר משנה תורה מרומז מה שיהא במאה שנים מאלף השישי. ואנו עומדים בתקופה זו במאה השמינית של האלף השישי, שהוא ה"שורש פורה ראש ולענה" (פר' נצבים) של המשיכה אחר היצה"ר החיצוני וכנ"ל, וכפי הנראה זה הפרשה האחרונה של הגלות.

תקופת מלחמת העולם השניה היא היתה גמר פרשת הקללות שבפרשת כי-תבוא, ונתקיים בה מה שלא היה בכל הפורעניות עד אז, הקללה שכתוב "ונתמכרתם שם לעבדים ולשפחות ואין קונה" והיא סוג גזירה עמלקית בדווקא שהיא היחידה מאדום המסוגלים לזה (מגילה י"א), וכשנתקיימה גם קללה זו ונסתיימו כל הקללות שפרשת כי תבוא, הנאמרות על גלות אדום (וכמאמר הרמב"ן שהובא בדברינו) בידוע שאנו עומדים על סף סיום של גלות זו.


תוספת ביאור שלי למאמר:

רש"י מסכת מגילה י"א:
"מה שכתב בתורה "ואין קונה" (דברים כ"ח ס"ח) - גזר המן, שלא יהא אדם רשאי לקנות מהן לעבד".

רש"י עה"ת דברים כ"ח ס"ח:
"ואין קונה - כי יגזרו עליך הרג וכליון."


דברים  - 5000 מאה א'
ואתחנן – 5100 מאה ב'
עקב – 5200 מאה ג'
ראה – 5300 מאה ד'
שופטים – 5400 מאה ה'
כי תצא – 5500 מאה ו'
כי תבוא - 5600 מאה ז' (הצרות והקללות ובסופה השואה וגזירת ההרג והכליון)
ניצבים-וילך - 5700  המאה השמינית של האלף השישי. (פרשת הגאולה)
האזינו – 5800 מאה ט'
וזאת הברכה – 5900 מאה י'

יום שני, 28 במרץ 2011

האם אפשר לדעת מתי קץ הגאולה?


חז"ל אומרים לנו בפירוש שאין אנו יודעים מתי בדיוק יבוא המשיח באלף השישי.



ישעיהו פרק סג פסוק ד':
כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי, וּשְׁנַת גְּאוּלַי בָּאָה.




סנהדרין דף צט עמוד א:
מאי "יום נקם בלבי"? אמר רבי יוחנן: ללבי גיליתי, לאבריי לא גליתי. רבי שמעון בן לקיש אמר: ללבי גליתי, למלאכי השרת לא גליתי.




רש"י: 
לאיברי לא גליתי - שלא הוצאתי דבר מפי שהיו איברי יכולין לשמוע, אבל בלבי היה טמון הדבר.



מהרש"א:
ללבי גליתי לאברי לא גליתי כו'. כדי לשבר את האוזן נאמר כן, ורצונו שההוא יום נקם סתום וחתום שלא הוציא אותו הקב"ה בפיו כפירש"י, וריש לקיש שאמר למלאכי השרת לא כו' היינו נמי בכה"ג כמפורש בדניאל שא"ל המלאך סתום הדברים עד עת קץ וגו'.

אגרת תימן - הרמב"ם
...שהקץ על דרך האמת לא יתכן לשום אדם לדעת אותו לעולם, כמו שבאר דניאל ואמר (דניאל י"ב ט'): "כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ".

פירוש הגר"א על ספרא דצניעותא:
"וגילוי הזה אין לו זמן ידוע, לבא לפומא לא גליא, רק ידוע שכל אלף החמישי א"א לבא, בסוד כל היום דוה (איכה א') ולא יתגלה אלא באלף הששי שהוא יסוד לויתן הנ"ל וז"ש חד לאלף יומין ר"ל באחד מאותן אלף שנים יתגלה. ואמר יומין זעירין כי סתם ימים הוא מאלף שנים בסוד ששת ימים כנ"ל אבל יומין זעירין הוא שנה שהוא ימים של מלכות חכמה זעירא וזה ימים הנאמר בתורה ימים תהיה גאולתו. ור"ל שנה אחת יהיה כלל הגאולה והוא מוצאי שביעית שאז זמן החסד ואז יתגלה פום אמה ויבא משיח."

הגר"א בספרו "אבן שלמה" פרק י"א:
"וזה הקץ לבד נתגלה לאבות וזהו שכתוב "ללבי גיליתי" (סנההדרין צ"ט), ר"ל לאבות ולמשה שנקראו "לבי"."

רבינו בחיי במדבר פרק כד:
ועתה בנבואה הזאת הרביעית הוסיף [בלעם] לראות ענין המשיח, ולכן הרחיק הענין מאד שאמר: "אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב", מה שלא אמר כן בכל הנבואות הראשונות, ואמר שזאת עצת השם שיעץ באחרית הימים. וקרא עצמו עתה: "שומע אמרי אל ומחזה שדי יחזה", כאשר עשה בנבואה שלישית, והוסיף לקרוא עצמו: "יודע דעת עליון". והאומר כן "יודע דעת עליון", ירצה לומר שהוא יודע מה בדעתו של אל עליון לעשות בעולמו באחרית הימים, וזה כענין: (ישעיה סג, ד) "כי יום נקם בלבי", ואמרו רז"ל: (מדרש תהלים פט, ב) "לבא לפומא לא גליא", עד כאן. ולפי שהדבר הנסתר הוא צפון בלב לכך נקרא השם הנסתר "לב", הוא שכתוב: (תהלים עג, כו) "צור לבבי וחלקי אלהים לעולם", והמלאכים שהם שלוחיו נקראים "פיו" שהם משתלחים אל הנביאים להגיד להם העתידות, ואם כן הנביאים הם פי המלאכים, והמלאכים הם פי הקב"ה, והוא "לבא לפומא", כי לא גלה הקב"ה הקץ אפילו למלאכים, כל שכן לנביאים, ודניאל לא ידעו, אבל נאמר לו: (דניאל יב, ט) "כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ".


קהלת רבה פרשה יב:
בקש קהלת לעמוד על הקץ מתי, שנאמר (שיר השירים ב') אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ, אמר לו הקדוש ברוך הוא כבר הכתבתיהו על ספר הישר, (ישעיה ס"ג) כי יום נקם בלבי וגו', רבי שאול דנווה מתני לה בשם ר' שמעון: אם יאמר לך אדם מתי קץ הגאולה - הוי אומר לו "כי יום נקם בלבי" כתיב, ר' יהודה בר' סימון בשם רבי יהושע בן לוי שלשה סימנים סימנתי לך וסיימתי לך בקבורתו של משה (דברים ל"ד) "בגיא בארץ מואב מול בית פעור", ואף על פי כן "ולא ידע איש את קבורתו" לבא לפומא לא גלי פומא למאן גלי.

ילקוט שמעוני ישעיהו רמז תקז:
"כי יום נקם בלבי", רבי אומר ימות המשיח לישראל שס"ה שנה כמנין ימות החמה שנאמר כי יום נקם בלבי, א"ר יוחנן ללבי גליתי לאברי לא גליתי, רשב"ל אומר ללבי גליתי למלאכי השרת לא גליתי, רבי שמואל מתני בשם רבי ירמיה אם יאמר לך אדם מתי קץ הגאולה בא אל תאמן שנאמר "כי יום נקם בלבי" לבא לפומא לא גלי פומא למאן גלי, ר' ברכיה ור' סימון בשם ריב"ל שלשה סמנין סמנתי לך בקברו של משה שנאמר ויקבור אותו בגיא וגו' וסוף לא ידע איש את קבורתו, על הקץ שנאמר "סתום וחתום הדברים" על אחת כמה וכמה.

מדרש שוחר טוב תהלים מזמור ט':
דבר אחר בקש שלמה לעמוד על הקץ, כמה דאת אמר "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" (שה"ש ב ז), וכל הענין, כי יום נקם בלבי (ושנת גאולי באה) (ישעיה סג ד). ר' שמואל מתני בשם ר' יהודה אם יאמר לך אדם מתי קץ הגאולה באה אל תאמין בו, לפי שכתוב כי יום נקם בלבי, ליבא לפומא לא גלי, פומא למאן גלי. ר' ברכיה ור' סימון בשם ר' יהושע בן לוי אמרו ג' סימנים סימנתין לך בקברו של משה, שנאמר ויקבור אותו בגי בארץ מואב מול בית פעור (דברים לד ו), וסוף סוף לא ידע איש את קבורתו (שם שם /דברים ל"ד/), בדבר שנתתי לך סימני סימנים אין כל בריה יכולה לעמוד עליו, על הקץ שנאמר כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ (דניאל יב ט), על אחת כמה וכמה.

זוהר חדש פרשת בראשית:
"ויאמר אלהים יהי אור". תמן תנינן א"ר יוסי מאי דכתיב משא דומה אלי קורא משעיר שומר מה מלילה שומר מה מליל וגו' [ישעי' כא], אזלא הא מלתא כי הא דא"ר יוחנן כל הגליות שגלו ישראל מארצם כלהו היה גלוי לכל, וגלותא רביעתא לא נגלה לעולם ואיזהו גלות הרביעי זהו שהוא משעיר שהוא עשו דכתיב וישב עשו בהר שעיר, אמר רבי למה נקרא שמו שעיר על שם תוקף וחוזק העול הכבד שמונעין מהם התורה והעבודה וזהו עול על נשמתם שנותנין על ישראל, שעי"ר הוא תק"ף בגימ' וזהו הגלות שישראל יושבים בה היא "משא דומה" כלומר בחשאי דבר שלא נגלה מהלב לפה, רבי יצחק פתח "ויקבור אותו בגי בארץ מואב מול בית פעור" וכתיב "ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה" אמר הקב"ה שוטים הם המחשבים קצי משיחא דבר שלא גליתי לעולם (שנאמר כי יום נקם בלבי) לבא לפומא לא גליא ואינון משתדלי למחשב קצי, בהאי נחזי תלתא סימני כתבית ואחזית לדרי עלמא בקבורתיה דמשה עבדי ואלין אינון בגיא בארץ מואב מול בית פעור אחזית ויהבית (סימנים) לכלהון דעלמא ולא ידעי קבורתיה דכתיב ולא ידע איש את קבורתו, דבר שלא גליתי ולא הראיתי היאך אמרי שטותא ושקרותא קמי קב"ה בהך, הה"ד "משא דומה אלי קורא משעיר" אלו ישראל שקוראין להקב"ה מעול כבד של בני שעיר, ומאי אמרי "שומר מה מליל וגו'" ר"ל רבש"ע אתה הוא שומר ישראל ה'. (עד מתי) אנו בזה הגלות שדומה ללילה אמור לנו "מה מלילה" מה תהא מזו הלילה אימתי תוציאנו ממנה, בא וראה מאי דכתיב בתריה "אמר שומר אתא בוקר וגם לילה" אמר הקב"ה שהוא שומר ישראל אתא בקר הבאתי והוצאתי אתכם מן הגלות ולא זכיתם להיות בבקר, וגם לילה הבאתי לכם הלילה והאפלתי אתכם בבור הגלות הזה שהוא כלילה, "אם תבעיון בעיו" אם אתם מבקשים לדעת קץ גאולתכם אימתי תהיה ואימתי תבואו לארצכם – "שובו אתיו", כי הא דא"ר יהודה אין קץ הגלות נתלה אלא בתשובה שנא' היום אם בקולו תשמעו. וכיון שנברא העולם נרמז הרמז הגדול הזה ברזי הסתרים שנאמר "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור" כלומר יהי רז. ורז ואור דבר אחד הוא, וירא אלהים לזה הרז כי טוב להיות ברז וסוד כדי שלא יתגלה לשום אדם שאלמלי יתגלה כמה פריצי' מבני עמנו ילכו לאבדון, ועל שהיה ברזא וסוד הבדיל אלהים בין האור ובין החשך בין אומתו שהוא האור ובין האומות שהם החשך שנא' ורשעים בחשך ידמו, ועוד כתיב בחשכה יתהלכו.

עד כי כך הקץ סתום שאפילו יעקב ודניאל שידעו לשעה את הקץ, בסוף נתכסה מהם הזמן של הגאולה:

בראשית רבה פרשה צ"ח:
"רבי יהודה בשם ר' אלעזר בר אבינא: שני בני אדם נגלה להם הקץ וחזר ונתכסה מהם ואלו הם, יעקב ודניאל, דניאל (דניאל יב) ואתה דניאל סתום את הדברים וחתום, יעקב, את אשר יקרא אתכם באחרית הימים ראובן בכורי אתה, מלמד שבא לגלות להם את הקץ ונתכסה ממנו."


יום ראשון, 27 במרץ 2011

קיבוץ גלויות

תהלים פרק מג
שְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ הֵמָּה יַנְחוּנִי, יְבִיאוּנִי אֶל הַר קָדְשְׁךָ וְאֶל מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ.

מדרש שוחר טוב תהלים מזמור מ"ג:
שפטני אלהים וגו' כי אתה אלהי מעוזי. עזי וזמרת יה (שמות טו ב), אני איני כן, אלא עד שלא גאלתני אני נותנת לך עוז, הוי כי אתה אלהי מעוזי. למה זנחתני. ולא זו בלבד, אלא ה' עזי ומעוזי (ירמיה טז יט). למה קודר אתהלך בלחץ אויב. כמה גאלת את אבותינו ממצרים מן הלחץ שהיו לוחצין אותן, וכן הוא אומר וגם ראיתי את הלחץ (שמות ג ט), וגם אני אין לי אלא לחץ אויב, ולמה קודר אתהלך, ולא שלחת הגאולה לדור ההוא, אלא על ידי שנים גואלים, שנאמר "שלח משה עבדו, אהרן אשר בחר בו" (תהלים קה כו), וגם לדור הזה שלח שנים כנגדן, "שלח אורך ואמתך", "אורך" - זה אליהו הנביא מבית אהרן דכתיב ביה אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות (במדבר ח ב), "ואמתך" - זה משיח בן דוד, דכתיב נשבע ה' לדוד אמת לא ישוב (תהלים קלב יא), וכן הוא אומר הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא (מלאכי ג כג), הרי אחד, והשני הן עבדי אתמך בו (ישעיה מב א), לכך נאמר שלח אורך ואמתך המה ינחוני יביאוני אל הר קדשך ואל משכנותיך, כשם שכתוב להלן ביציאת מצרים תביאמו ותטעמו בהר נחלתך (שמות טו יז), כך לעתיד לבא יבואו על הר קדשך ואל משכנותיך, שנאמר ואבואה אל מזבח אלהים, במה אבוא ביתך, בעולות אשלם לך נדרי (תהלים סו יג), מה יש לי לעשות, לתת לך הודיות, וכן אסף אמר ואנחנו עמך וצאן מרעיתך נודה לך לעולם לדור ודור נספר תהלתך (שם /תהלים/ עט יג).


יום שבת, 26 במרץ 2011

בני אפרים - שעברו על הקץ והשבועה

תהלים פרק ע"ח:
בְּנֵי אֶפְרַיִם נוֹשְׁקֵי רוֹמֵי קָשֶׁת הָפְכוּ בְּיוֹם קְרָב.
לֹא שָׁמְרוּ בְּרִית אֱלֹהִים וּבְתוֹרָתוֹ מֵאֲנוּ לָלֶכֶת.

רש"י שם:
בני אפרים - שיצאו ממצרים בזרוע לפני הקץ ובטחו בגבורתם ובחציהם, וסופם הפכו לנוס ביום קרב כמפורש בדברי הימים (א ז) "והרגום אנשי גת הנולדים בארץ".

דברי הימים א פרק ז
וּבְנֵי אֶפְרַיִם: שׁוּתָלַח וּבֶרֶד בְּנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ וְאֶלְעָדָה בְנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ.
וְזָבָד בְּנוֹ וְשׁוּתֶלַח בְּנוֹ וְעֵזֶר וְאֶלְעָד, וַהֲרָגוּם אַנְשֵׁי גַת הַנּוֹלָדִים בָּאָרֶץ כִּי יָרְדוּ לָקַחַת אֶת מִקְנֵיהֶם.
וַיִּתְאַבֵּל אֶפְרַיִם אֲבִיהֶם יָמִים רַבִּים וַיָּבֹאוּ אֶחָיו לְנַחֲמוֹ.

סנהדרין צב ע"ב:
ומאן נינהו מתים שהחיה יחזקאל? אמר רב: אלו בני אפרים שמנו לקץ וטעו, שנאמר (דברי הימים א' ז') "ובני אפרים שותלח וברד בנו ותחת בנו ואלעדה בנו ותחת בנו וזבד בנו ושותלח בנו ועזר ואלעד והרגום אנשי גת הנולדים בארץ וגו' וכתיב ויתאבל אפרים אביהם ימים רבים ויבאו אחיו לנחמו".

רש"י במקום:
שמנו לקץ - של יציאת מצרים.
וטעו - שלא היה להם למנות גזירת "ועבדום וענו אותם" אלא משנולד יצחק, דהא כתיב (בראשית טו) כי גר יהיה זרעך - זה יצחק, דכתיב "כי ביצחק יקרא לך זרע" והם מנו משעת הדיבור לאברהם, ותניא בסדר עולם: אברהם אבינו בשעה שנדבר עמו בין הבתרים בן שבעים שנה היה, ומבין הבתרים עד שנולד יצחק היה שלשים שנה, כדכתיב (בראשית כא) ואברהם בן מאת שנה בהולד לו את יצחק בנו, נמצאת אומר משדבר עמו בין הבתרים עד שיצאו ממצרים היו ארבע מאות, ואותן שלושים שמן הדבור עד לידת יצחק טעו בני אפרים, ומניין שבני אפרים הן שיצאו קודם זמנן ונהרגו שנאמר "ובני אפרים שותלח וגו' והרגום אנשי גת".

מהרש"א במקום:
אלו בני אפרים שמנו לקץ כו'. עי' פירש"י הכא, ובספר דברי הימים. ועוד נראה לפרש דדקדק לומר והרגום אנשי גת הנולדים וגו' דמשום שטעו בקץ לא היו חייבים הריגה בידי שמים ע"י אנשי גת אבל כבר היתה השבועה בין אברהם ויצחק ובין הפלשתים ואלו בני אפרים עברו על השבועה שבאו לקחת מקנה אנשי גת הנולדים בארץ ר"ל מאותם שהיו אנשי השבועה עם בני אברהם ויצחק ולכך הרגום על שעברו השבועה שעמהם.


מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דשירה פרשה ט':
"חיל אחז יושבי פלשת", כיון ששמעו יושבי פלשת שישראל נכנסין לארץ אמרו: עכשיו הן באין לעורר עידותן של בני אפרים, שנאמר "בני אפרים שותלח ובכר בנו" וגו', ואומר "בני אפרים נושקי רומי קשת" (תהלים עח ט), מפני מה? "על אשר לא שמרו ברית אלהים ובתורתו מאנו ללכת" על שעברו על הקץ ועל השבועה.

שמות רבה פרשה כ':
למה, אלא שטעו שבטו של אפרים ויצאו ממצרים עד שלא שלם הקץ ונהרגו מהם ל' רבוא, ולמה נהרגו שחשבו מיום שנדבר אברהם בין הבתרים וטעו ל' שנה שנאמר (תהלים עח) "בני אפרים נושקי רומי קשת", לולי שטעו לא יצאו, מי היה חפץ להוציא אל הרג בניו, אפרים שנאמר (הושע ט) "ואפרים להוציא אל הורג בניו", והרגום פלשתים שנאמר (ד"ה א ז) "ובני אפרים שותלח והרגום אנשי גת", והיו עצמותיהם שטוחין בדרך חמרים חמרים שכבר היה להם ל' שנה שיצאו עד שלא יצאו אחיהם ממצרים, אמר הקב"ה אם יראו ישראל עצמות בני אפרים שטוחין בדרך יחזרו למצרים, למה דבר דומה למלך שנשא אשה וביקש לילך למדינתו הושיבה באפריון ולא הספיק ליכנס למדינה עד שמתה אשתו קברה על פתח המדינה ואח"כ נשא אחותה אמר המלך הריני מסבבה שלא תראה קברה של אחותה ותחזור לה, מה עשה סיבבה מאחורי המדינה, כך אמר הקב"ה יהיו מסבבים את הדרך כדי שלא יראו עצמות אחיהם מושלכין בדרך ויחזרו למצרים, מה עשה הקב"ה נטל דמם של בני אפרים וטבל בו כליו כביכול שנא' (ישעיה סג) "מדוע אדום ללבושך", אמר הקב"ה איני מתנחם עד שאנקום נקמתן של בני אפרים שנאמר "ולא נחם אלהים".

שיר השירים רבה פרשה ב':
רבי אוניא אמר ד' שבועות השביען כנגד ד' דורות שדחקו על הקץ ונכשלו, ואלו הן, אחד בימי עמרם, ואחד בימי דיניי, ואחד בימי בן כוזבא, ואחד בימי שותלח בן אפרים, הה"ד (תהלים ע"ח) בני אפרים נושקי רומי קשת, ויש אומרים אחד בימי עמרם, ואחד בדורו של שמד, ואחד בימי בן כוזבא, ואחד בימי שותלח בן אפרים שנא' בני אפרים נושקי רומי קשת, והן היו מחשבין בשעה שנתגזרה גזרה כשדבר הקב"ה עם אברהם אבינו בין הבתרים, ומשנולד יצחק התחיל, מה עשו נתקבצו ויצאו למלחמה ונפלו מהן חללים הרבה, מפני מה שלא האמינו בה' ולא בטחו בישועתו על שעברו על הקץ ועברו על השבועה.


משמע מחז"ל ש"עברו על הקץ" היינו שטעו בחשבון ולכן יצאו קודם הזמן, ו"על השבועה" משמע מהמהרש"א על השבועה שהיתה בין אברהם ומלך פלישתים, וכיון שנלחמו בני אפרים בבני פלשת חרף השבועה נחלו כשלון חרוץ והרגום אנשי גת. אבל לאחרונה ראיתי עוד הסבר מה היתה השבועה שעברו בתרגום יונתן עה"ת:

בראשית פרק נ פסוק כה:
וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה.
תרגום יונתן:
ואומי יוסף ית בני ישראל למימר לבניהון, הא אתון משתעבדין במצרים, ולא תזידון למיסוק ממצרים עד זמן דייתון תרין פרוקין ויימרון לכון "מדכר דכיר ה' יתכון", ובעידן דאתון סלקין תסקון ית גרמי מיכא

תרגום ללשון הקודש:
וישבע יוסף את בני ישראל לאמור לבניהם הנה אתם משתעבדים במצרים ולא תזידון לעלות ממצרים עד זמן שיבואו שני גואלים* ויאמרו לכם "פקד יפקד ה' אתכם" ובעת שאתם עולים תעלו את עצמותי מזה.

*משה ואהרן

משמע שעברו על שבועת יוסף אביהם שהשביע את בניו שלא יצאו ממצרים לפני שיבואו משה ואהרן ויאמרו "פקד יפקד".
שמות רבה פרשה ג':
"ולכך אמר הקב"ה למשה: לך ואספת את זקני ישראל, אמור להם פקוד פקדתי, אמר לו מסורה היא בידם מיוסף שבלשון הזה אני גואלם לך אמור להם זה הסימן, מהו "פקד פקדתי" פקד במצרים פקדתי על הים, פקד להבא פקדתי לשעבר, ואת העשוי לכם במצרים, כלומר אני פוקד על המצריים מה שעושים לכם, כד"א (שמואל א טו) פקדתי את אשר עשה לך עמלק, ואומר אעלה אתכם, אמור להם כמו שאמרתי ליעקב אביהן כן אעשה, ומה אמר לו (בראשית מו) ואנכי אעלך גם עלה, וכן יעקב אמר לבניו (שם /בראשית/ מח) והיה אלהים עמכם והשיב אתכם וגו', מיד "ושמעו לקולך" למה שמסורת גאולה הוא בידם שכל גואל שיבא ויאמר להם פקידה כפולה גואל של אמת הוא."


פרקי דרבי אליעזר פרק מ"ז:
ר' אליעזר אומר: חמשה אותיות שנכפלו בכל האותיות שבתורה כולם לסוד גאולות, כ"ף כ"ף אברהם אבינו נגאל מאור כשדים, שנ' "לך לך מארצך", מ"ם מ"ם נגאל בו יצחק אבינו מיד פלשתים, שנ' "לך מעמנו", נו"ן נו"ן נגאל בו יעקב אבינו שנ' "הצילני נא מיד אחי", פ"א פ"א בו נגאלו אבותינו ממצרים, שנ' "פקוד פקדתי", צד"י צד"י בו עתיד הקב"ה לגאול את ישראל משעבוד ארבע מלכיות ולאמר להם צמח צימחתי לכם, שנא' "ואמרת אליו כה אמר ה' צבאות לאמר: הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח" (זכריה ו' יב), וכולם לא נמסרו אלא לאברהם אבינו, ואברהם מסרן ליצחק, ויצחק מסרן ליעקב, ויעקב מסר סוד הגאולה ליוסף, שנ' "ואלהים פקוד יפקוד אתכם", ויוסף בנו מסר סוד הגאולה לאחיו ואמר להם "פקוד יפקוד אלהים אתכם", ואשר מסר סוד הגאולה לסרח בתו, וכשבאו משה ואהרן אצל זקני ישראל ועשו האותות לעיניהם הלכו אצל סרח בת אשר אמרו לה: בא אדם אחד אצלנו ועשה אותות לעינינו כך וכך, אמרה להם אין באותו ממש, אמרו לה והרי אמר "פקוד יפקוד אלהים אתכם", אמרה להם הוא האיש העתיד לגאול את ישראל ממצרים! שכן שמעתי מאבא פ"א פ"א פקוד יפקוד, מיד האמינו העם באלהיהם ובשלוחו, שנ' "ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את עמו".

 מי יתן וישלח לנו ה' משיחו צמח צדיק ונזכה לגאולה בב"א.

משיח בן יוסף - צידקותו


"אהבת יהונתן" לר' יונתן איבשיץ זצ"ל, הפטרת פרשת ואתחנן "נחמו נחמו עמי":

 באופן אחר יש ליישב על שכפל מלת "נחמו", דצריך להבין למה באמת צריכים להתנחם הלא ילכו מן הגולה מהללים ומזמרים בקול רנה ותודה. וי"ל דכתיב בפסוק "בימים ההם ישבו בירושלים משפחות משפחות וספדו וכו'", ואמרינן בגמ' שיספדו על משיח בן יוסף שנהרג, ועל יצה"ר שנשחט. ונבאר תחלה ענין משיח בן יוסף למה יהרג. דאי' טעם למה צריך להיות מבני רחל מלך תחלה, מפני שיעקב נתן הבכורה לבני רחל שהיתה עקרת הבית, ולכן צריך להיות מבני רחל מלך תחלה. ואולם יעקב עקב לעשו פעמים, והקב"ה אינו מוותר לצדיקים אפילו כחוט השערה, ולזאת הסיבה נדקר שאול בחרב כי זהו חרב של עשו שנתן לו אביו "ועל חרבך תחיה", ועל שעקב אותי פעמים, לכך גם משיח בן יוסף נהרג. היוצא מזה דמלך ראשון שיעמוד לישראל ידקר בחרב שהוא מבני רחל. ויובן גם מה שסיפר יוסף החלום לאביו ולאחיו ויוסיפו עוד שנו אותו על חלומותיו, וצריך להבין הא באמת חלם לו כאשר סיפר להם ולמה שנאוהו, ועוד למה אמרו המלוך תמלוך עלינו וכו' ואח"כ אמרו לכו ונהרגהו ונשליכהו וכו' איך יתכן ששבטי ישורון יהיו חשודין על רציחה על שסיפר חלומו, ועוד שאמר לו אביו להפיק רצונו הבא נבא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה ואביו שמא את הדבר, ואם באמת הוא שימלוך על אחיו למה לא צוה שיהיה מלך עליהם, ונראה דאי' בזוהר דמשיח בן דוד ימלוך על אומה ישראלית לבד, והוא ישב על כסא ה', אבל משיח בן יוסף אינו מולך כלל בישראל כי אם באו"ה, וידוע דאו"ה יושבים בצל המזל ומקבלים שפע מן המזל, אבל ישראל הם עם סגולה ובם בחר ה' לשום שמו עליהם ואין להם עסק במזל כלל, ויוסף ראה שמש וירח וי"א כוכבים משתחוים לו וביקש להיות מלך עליהם, וע"ז אמרו המלוך תמלוך עלינו דייקא אם מלך תמלוך, באמת תמלוך על האומות היושבים תחת צל המזלות המכונים בשם שמש וירח וכוכבים והם יאתיו לעבדך, אבל עלינו לא תמלוך. וכבר ביארנו דהמלך ראשון שיעמוד לישראל מבני רחל ידקר בחרב עבור הבכורה ולכך בקשו להרוג אותו לקבל עונשו כנ"ל, וז"ש יעקב הבא נבוא אני וכו' רמז שאין מולך על ישראל אבל הוא מולך על האו"ה שהם יושבים תחת המזל, ואולם יעקב היה יודע שעדיין אין זמן ושמר את הדבר עד שיבא איש אשר לו המשפט. וזהו שספדו ישראל על שיהרג משיח בן יוסף שני פעמים דהיינו שאול המלך ומשיח בן יוסף השני, ולכך אמר ב' פעמים מלת נחמו על שני הספדים הנ"ל וק"ל.


רבי חנוך ב"ר יוסף זונדל זצ"ל ב"ענף יוסף" על "עין יעקב" מס' מועד קטן דף כ"ח:

"כמספד דאחאב בר עמרי וכו' וכמספד יאשיהו בן אמון וכו'. להסביר הא דמדמה ההוא מספד שיהיה לעתיד בירושלים על משיח בן יוסף שיהיה נהרג למספד דאחאב ויאשיהו, הוא למשל איש זקן שכהו עיניו מאד לא יוכל לראות כלל בלי כלי-הראות (שקורין ברילין [משקפיים]), אבל אינו יכול להשיג כלי- הראות בכל המדינה שיהיה טוב לו לפי עיניו, ולפי הדרישה והחיפוש השיג כלי-הראות ממדינה אחרת שהיו טובים לו מאד ויאירו עיניו, ולאחר משך אבד אותם, בוודאי צערו גדול מאד שנעשה עור וחשכו עיניו, ועכ"פ צערו אינו על עצמות כלי-הראות שהרי הם דבר מעט הכמות רק צערו הוא על התועלת שהיה לו מהם, ואם יקרה שאיזה שר וגדול יאבד אבן טוב יקר הלא צערו אינו על תועלת שהרי מה תועלת היה לו ממנה, רק צערו הוא על הכמות שהיה שוה הרבה הון יקר ורב, ובאם שיקרה איזה עשיר מופלג זקן שכהו עיניו ולא מצא במדינתו כלי-הראות עד שע"י השתדלות הרבה שלחו לו כלי-הראות משובצים באבנים יקרות, אם הוא יאבד אותם יש לו צער בכפלים הן על הכמות והן התועלת הרב שהיה לו מהם. והנה כשנהרג אחאב לא בכו עליו מצד עצמותו שהרי היה רשע, רק בכו על התועלת שהיה להם ממנו שהיה מולך בכיפה (והיו האומות יראים מישראל), וכשנהרג יאשיהו לא בכו על התועלת שהרי היה מלכות שפלה, רק בכו על עצמותו שהיה צדיק גדול וחסיד, והנה כשיהיה נהרג משיח בן יוסף תהיה הבכיה בכפלים, הן מצד עצמותו והן מצד התועלת שתהיה לישראל אז ממנו, וזהו שתרגם המתרגם בעידנא ההיא יסגי מספדא בירושלים (על משיח בן יוסף כמו שהיה בשני ההספדים ביחד) כמספד אחאב וכו' שהיה ההספד על התועלת, וכמספד יאשיהו בן אמון וכו' שהיה ההספד על האיכות, כן יהיה השני ההספדים ביחד על משיח בן יוסף."





"בן יהוידע" על מסכת סנהדרין (לרבי יוסף חיים מבגדאד):
ומ"ש "עתידין ישראל דאכלי שני משיח", נ"ל בס"ד "שני" אינו ר"ל שנה ושנית אלא לשון שנים, כלומר דאכלי שני משיחים שהם משיח בן דוד ומשיח בן יוסף שלא יהרג משיח בן יוסף ויאכלו ישראל מטוב ממשלתו, ומקשי רב יוסף פשיטא, ומשני לאפוקי מרבי הלל דאמר אין משיח לישראל, משיח בסתם קאי על משיח בן יוסף וסבר רבי הלל שלא יהנו ישראל אלא ממשיח בן דוד אבל משיח בן יוסף כבר אכלו את טובו וזיוו והדרו בימי חזקיה שנתגלגל בחזקיהו הע"ה, וגם גוג ומגוג נתגלגלו בסנחריב, ומ"ש רב יוסף שרא ליה מריה לרבי הלל, מפני שהבין דקאי רבי הלל אכלהו גם על משיח בן דוד, או אפשר דגם רב יוסף הבין בכוונת רבי הלל כדברינו דקאי רק על משיח בן יוסף ומקשי ליה מפסוק "הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע הוא" דמסיים ביה "עני ורוכב על חמור", שזה הכתוב מוכרח לפרש אותו על משיח בן יוסף שיבא תחלה קודם משיח בן דוד, וא"כ איך יאמר דאכלוה למשיח בן יוסף בימי חזקיהו.

שם "א"ר נחמן אי מן חייא הוא כגון אנא שנאמר והיה אדירו ממנו", נ"ל בס"ד היה מקובל אצלם שבכל דור ודור יבא נצוץ מן משיח בן יוסף ויתגלגל באיזה צדיק שבדור, ע"ד שארז"ל על מרע"ה שבכל דור יבא נצוץ ממנו בצדיק שבדור, וכמ"ש בספר הלקוטים לרבינו זלה"ה ע"פ "ויתעבר ה' בי למענכם", וכבר נודע מכתבי רבינו מהרח"ו ז"ל שרבינו האר"י זלה"ה היה בו נצוץ משיח בן יוסף, וכבר הזהיר רבינו האר"י זלה"ה לתלמידיו לכוין בכל יום בתפלת העמידה באומרם "וכסא דוד עבדך מהרה בתוכה תכין" על משיח בן יוסף שהוא נקרא "כסא דוד", וכנז' בשער הכונות, והנה הם היתה קבלה בידם כי נצוץ משיח בן יוסף אשר יבא בכל דור בצדיק שבדור יבא בצדיק שהוא מזרע דוד הע"ה ולכך קורין אותו בשם כסא דוד, ובא ר' נחמן לומר דאין הכונה שיהיה בזרע דוד ממש אלא אפילו כגון אנא שאיני מזרע דוד ורק אשתי בת ריש גלותא היה מזרע דוד אפשר שנחשב איש זה מזרע דוד משום בעל כאשתו ויתגלגל בו נצוץ משיח בן יוסף, ולכן אמר כגון אנא לעשות דמיון בעצמו ולכן לא אמר אנא הוא דאין כונתו להתגדל ולומר שבו נצוץ משיח בן יוסף אלא אמר שיבא אפילו באדם כמוני דרק אשתי היא מזרע דוד הע"ה, ומביא קרא על זה "והיה אדירו ממנו" תיבת אדירו הוא אור יד, כי משיח הוא אור יד כי דוד הוא מספר י"ד, רמז לדבר "ודוד מנגן ביד" וזה יהיה "ממנו" ר"ל מזרע דוד שהוא יד גם ממנו ר"ת מתרין מזלין נוצר ונקה שיהיה נשפע משם, "ומושלו" זה משיח בן יוסף שנקרא בסוג מושל לגבי משיח בן דוד "מקרבו" יוצא ר"ל מקרבו של דוד הע"ה יוצא כלומר מזרעו של דוד הע"ה.

ומ"ש רב אי מן חייא הוא כגון רבינו הקדוש, ג"כ כונתו על נצוץ משיח בן יוסף שיבא בכל דור, ואמר כגון רבינו הקדוש שהיה מזרע דוד הע"ה מנוקבייא יסבל יסורין רבים בעבור להגין על הדור מאיליו ומעצמו כאשר סובל משיח בן יוסף יסורין, וכמ"ש לעיל שעליו נאמר "הוא מחולל מפשעינו" ולכן אם ימצא בדור צדיק מזרע דוד הע"ה וסובל יסורין קשים זו הוכחה שיש בו ניצוץ משיח בן יוסף, ואמר עוד אי מן מתיא כגון דניאל איש חמודות כי גם הוא היה מזרע דוד הע"ה כי היה משבט יהודה וסבל יסורין בשביל ישראל כדכתיב בדניאל סי' יו"ד "בימים ההם אני דניאל הייתי מתאבל שלשה שבועים ימים לחם חמודות לא אכלתי ובשר ויין לא בא אל פי וסוך לא סכתי עד מלאת שלשת שבועים ימים", ועוד אמר שם "ויאמר אלי אל תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר נתת לבך להבין ולהתענות לפני אלקיך נשמעו דבריך ואני באתי בדבריך", ונראה שיש עוד טעם נכון לומר על המשיח אי מן מתיא הוא כגון דניאל איש חמודות כי דניאל ע"ה השיג עתיק יומין דעשיה שהוא הכתר, ודוק היטב.