בראשית פרק יח
(כג) וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע:
(כד) אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא תִשָּׂא לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ:
(כה) חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט:
(כו) וַיֹּאמֶר ה' אִם אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר וְנָשָׂאתִי לְכָל הַמָּקוֹם בַּעֲבוּרָם:
נופל היסוד של הנצרות שצריך שפיכת דם בשביל כפרה על חטאים.
שכן הקב"ה מפורש אומר שאם יש חמישים צדיקים בתוך העיר ה' ישא עון ויעבור על פשע לכ-ל המקום והעיר בעבור הצדיקים החיים לא שימותו ובמיתתם תהיה כפרה לכל העיר, אלא שבחייהם ובזכות היותם צדיקים ה' ישא לכל העיר ולא יחריב את העיר.
עוד נלמד מכאן שישנו מושג שאדם יכול להיות "צדיק" בעיני ה', ולא כטענת הנצרות שכל צדקותינו כבגד מלוכלך לפני ה'.
עוד אנו לומדים שגם הצדיקים הבודדים שנשארו בסדום - היו מתים ונספים בעון העיר למרות וחרף היותם צדיקים.
בראשית פרק יט פסוק טו
וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט לֵאמֹר קוּם קַח אֶת אִשְׁתְּךָ וְאֶת שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ הַנִּמְצָאֹת פֶּן תִּסָּפֶה בַּעֲוֹן הָעִיר:
זה יכול להסביר את הפסוק "והוא מחולל מפשעינו" , שעם ישראל מחולל מפשע האומות בגלל שאם היתה באה גזרה רעה על עיר אחת למרות שישנם בעיר ישראל - כיון שהם מעטים נספים הם בעון העיר. הוי "והוא מדוכא מעונותינו".
עוד רואים שאדם אחד ניצל בגלל ובזכות אדם אחר:
בראשית פרק יט פסוק כט
וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה בַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים אֲשֶׁר יָשַׁב בָּהֵן לוֹט:
(כג) וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע:
(כד) אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא תִשָּׂא לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ:
(כה) חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט:
(כו) וַיֹּאמֶר ה' אִם אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר וְנָשָׂאתִי לְכָל הַמָּקוֹם בַּעֲבוּרָם:
נופל היסוד של הנצרות שצריך שפיכת דם בשביל כפרה על חטאים.
שכן הקב"ה מפורש אומר שאם יש חמישים צדיקים בתוך העיר ה' ישא עון ויעבור על פשע לכ-ל המקום והעיר בעבור הצדיקים החיים לא שימותו ובמיתתם תהיה כפרה לכל העיר, אלא שבחייהם ובזכות היותם צדיקים ה' ישא לכל העיר ולא יחריב את העיר.
עוד נלמד מכאן שישנו מושג שאדם יכול להיות "צדיק" בעיני ה', ולא כטענת הנצרות שכל צדקותינו כבגד מלוכלך לפני ה'.
עוד אנו לומדים שגם הצדיקים הבודדים שנשארו בסדום - היו מתים ונספים בעון העיר למרות וחרף היותם צדיקים.
בראשית פרק יט פסוק טו
וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט לֵאמֹר קוּם קַח אֶת אִשְׁתְּךָ וְאֶת שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ הַנִּמְצָאֹת פֶּן תִּסָּפֶה בַּעֲוֹן הָעִיר:
זה יכול להסביר את הפסוק "והוא מחולל מפשעינו" , שעם ישראל מחולל מפשע האומות בגלל שאם היתה באה גזרה רעה על עיר אחת למרות שישנם בעיר ישראל - כיון שהם מעטים נספים הם בעון העיר. הוי "והוא מדוכא מעונותינו".
עוד רואים שאדם אחד ניצל בגלל ובזכות אדם אחר:
בראשית פרק יט פסוק כט
וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה בַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים אֲשֶׁר יָשַׁב בָּהֵן לוֹט:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה