כרגיל טענות הנוצרים מאמיני השילוש לא תמו ומביאים ראיה לשילוש מפסוק זה:
ישעיהו פרק מח
(יב) שְׁמַע אֵלַי יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל מְקֹרָאִי אֲנִי הוּא אֲנִי רִאשׁוֹן אַף אֲנִי אַחֲרוֹן:
(יג) אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם קֹרֵא אֲנִי אֲלֵיהֶם יַעַמְדוּ יַחְדָּו:
(יד) הִקָּבְצוּ כֻלְּכֶם וּשֲׁמָעוּ מִי בָהֶם הִגִּיד אֶת אֵלֶּה ה' אֲהֵבוֹ יַעֲשֶׂה חֶפְצוֹ בְּבָבֶל וּזְרֹעוֹ כַּשְׂדִּים:
(טו) אֲנִי אֲנִי דִּבַּרְתִּי אַף קְרָאתִיו הֲבִיאֹתִיו וְהִצְלִיחַ דַּרְכּוֹ:
(טז) קִרְבוּ אֵלַי, שִׁמְעוּ זֹאת, לֹא מֵרֹאשׁ בַּסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי, מֵעֵת הֱיוֹתָהּ שָׁם אָנִי וְעַתָּה אֲדֹנָי ה' שְׁלָחַנִי וְרוּחוֹ:
ישעיהו פרק מח
(יב) שְׁמַע אֵלַי יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל מְקֹרָאִי אֲנִי הוּא אֲנִי רִאשׁוֹן אַף אֲנִי אַחֲרוֹן:
(יג) אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם קֹרֵא אֲנִי אֲלֵיהֶם יַעַמְדוּ יַחְדָּו:
(יד) הִקָּבְצוּ כֻלְּכֶם וּשֲׁמָעוּ מִי בָהֶם הִגִּיד אֶת אֵלֶּה ה' אֲהֵבוֹ יַעֲשֶׂה חֶפְצוֹ בְּבָבֶל וּזְרֹעוֹ כַּשְׂדִּים:
(טו) אֲנִי אֲנִי דִּבַּרְתִּי אַף קְרָאתִיו הֲבִיאֹתִיו וְהִצְלִיחַ דַּרְכּוֹ:
(טז) קִרְבוּ אֵלַי, שִׁמְעוּ זֹאת, לֹא מֵרֹאשׁ בַּסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי, מֵעֵת הֱיוֹתָהּ שָׁם אָנִי וְעַתָּה אֲדֹנָי ה' שְׁלָחַנִי וְרוּחוֹ:
1. מעת היותה שם אני (ראשון ואני אחרון) - זהו ישו.
2. והעתה אדני ה' שלחני - "אדני ה'" - זהו האב, שלח את ישו.
3. "ורוחו"- זה רוח הקודש.
ביטולים:
1. לא כתוב "ועתה אדני ה' ורוחו - שלחוני" (כפי שנכשלו התרגום היווני והתרגום האנגלי KJV)
2. ישעיהו פרק סא (א) רוּחַ אֲדֹנָי יְהֹוִה עָלָי, יַעַן מָשַׁח יְהֹוָה אֹתִי לְבַשֵּׂר עֲנָוִים, שְׁלָחַנִי לַחֲבֹשׁ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב לִקְרֹא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר וְלַאֲסוּרִים פְּקַח קוֹחַ: רואים שכיון שאדני ה' שלח את ישעיהו הוא מלא אותו ברוחו.
3. כתוב שה' שלחני - זאת אומרת שה' הוא השולח והשליח הוא אחר - האם ישעיהו מלמד על פוליתאיזם?
4. הרס"ג בספרו האמונות והדעות אומר שהמילה "ורוחו" כמו "ברוחו" בנבואתו.
לפי הפרשנים כל הפסוק אלו דברי הנביא. או אפשר לפרש שחלק מהפסוק דברי הנביא.
רד"ק ישעיהו פרק מח
קרבו אלי - אלה דברי הנביא:
לא מראש בסתר דברתי - נבואת סנחריב שהיתה ראשונה לא דברתי בסתר אלא בגלוי אמרתי כי כן יהיה:
מעת היותה - מעת היות הגזרה כמו שאמרתי ואתם עדי:
וכן "עתה אדני ה' שלחני" על הגזרה העתידה לבא והיא חרבן בבל:
אלו הם דברי רש"י על הפסוק:
ומדרש אגדה רבי תנחומא פירש: [ה' אומר:] "שמעו זאת" - תורת משה שנאמר בה "זאת התורה", "לא מראש בסתר דברתי" בסיני, והנביא אומר: "מעת היותה" לאותו דבר שהוא אומר "שם אני", ולמדנו מכאן שכל הנביאים עמדו בסיני, "ועתה" שלחני להנבא אליהם, ואף לשון זה ישנו עירוב דברים. "לא מראש בסתר דברתי" - אמרה שכינה, "מעת היותה שם אני" אומר הנביא. ויש לפתור שלא יהיו עירובי דברים, "קרבו אלי שמעו זאת" שאני מתנבא לכם על מפלת בבל וגאולתכם, "לא מראש בסתר דברתי" אותה, "מעת היותה" שגזר הקדוש ברוך הוא להביאה "שם אני" הייתי עומד, שמשעת הגזירה הקדוש ברוך הוא מעמיד הנביא שעתיד להנבא על הדבר, בסוף פמליא של מעלה, ואף על פי שעדיין אינו נוצר:
התשובה היא שתחילת הפסוק "קרבו אלי..מעת היותה שם אני" זהו דברי הקב"ה. "ועתה אדני ה' שלחני ורוחו" זה דברי הנביא ישעיהו. ו"מי שאמר זה לא אמר זה".
בתנ"ך אנו מוצאים פעמים רבות שהמדברים מתחלפים גם באמצע פסוק. ויותר מזה כל החלוקה של הפסוקים היא חלוקה מאוחרת אם כן אין הוכחה כלל שכן הפסוק לאחריו מדבר ללא ספק הנביא ישעיהו פסוק יז: כֹּה אָמַר ה' גֹּאַלְךָ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' אֱלֹהֶיךָ מְלַמֶּדְךָ לְהוֹעִיל מַדְרִיכֲךָ בְּדֶרֶךְ תֵּלֵךְ: ואם כן מי אמר לך ש"ועתה אדני ה' שלחני ורוחו" אינו שייך לפסוק לאחריו?
דברים פרק כא ח
כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּדִיתָ ה' וְאַל תִּתֵּן דָּם נָקִי בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם:
2. והעתה אדני ה' שלחני - "אדני ה'" - זהו האב, שלח את ישו.
3. "ורוחו"- זה רוח הקודש.
ביטולים:
1. לא כתוב "ועתה אדני ה' ורוחו - שלחוני" (כפי שנכשלו התרגום היווני והתרגום האנגלי KJV)
2. ישעיהו פרק סא (א) רוּחַ אֲדֹנָי יְהֹוִה עָלָי, יַעַן מָשַׁח יְהֹוָה אֹתִי לְבַשֵּׂר עֲנָוִים, שְׁלָחַנִי לַחֲבֹשׁ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב לִקְרֹא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר וְלַאֲסוּרִים פְּקַח קוֹחַ: רואים שכיון שאדני ה' שלח את ישעיהו הוא מלא אותו ברוחו.
3. כתוב שה' שלחני - זאת אומרת שה' הוא השולח והשליח הוא אחר - האם ישעיהו מלמד על פוליתאיזם?
4. הרס"ג בספרו האמונות והדעות אומר שהמילה "ורוחו" כמו "ברוחו" בנבואתו.
לפי הפרשנים כל הפסוק אלו דברי הנביא. או אפשר לפרש שחלק מהפסוק דברי הנביא.
רד"ק ישעיהו פרק מח
קרבו אלי - אלה דברי הנביא:
לא מראש בסתר דברתי - נבואת סנחריב שהיתה ראשונה לא דברתי בסתר אלא בגלוי אמרתי כי כן יהיה:
מעת היותה - מעת היות הגזרה כמו שאמרתי ואתם עדי:
וכן "עתה אדני ה' שלחני" על הגזרה העתידה לבא והיא חרבן בבל:
ומדרש אגדה רבי תנחומא פירש: [ה' אומר:] "שמעו זאת" - תורת משה שנאמר בה "זאת התורה", "לא מראש בסתר דברתי" בסיני, והנביא אומר: "מעת היותה" לאותו דבר שהוא אומר "שם אני", ולמדנו מכאן שכל הנביאים עמדו בסיני, "ועתה" שלחני להנבא אליהם, ואף לשון זה ישנו עירוב דברים. "לא מראש בסתר דברתי" - אמרה שכינה, "מעת היותה שם אני" אומר הנביא. ויש לפתור שלא יהיו עירובי דברים, "קרבו אלי שמעו זאת" שאני מתנבא לכם על מפלת בבל וגאולתכם, "לא מראש בסתר דברתי" אותה, "מעת היותה" שגזר הקדוש ברוך הוא להביאה "שם אני" הייתי עומד, שמשעת הגזירה הקדוש ברוך הוא מעמיד הנביא שעתיד להנבא על הדבר, בסוף פמליא של מעלה, ואף על פי שעדיין אינו נוצר:
התשובה היא שתחילת הפסוק "קרבו אלי..מעת היותה שם אני" זהו דברי הקב"ה. "ועתה אדני ה' שלחני ורוחו" זה דברי הנביא ישעיהו. ו"מי שאמר זה לא אמר זה".
בתנ"ך אנו מוצאים פעמים רבות שהמדברים מתחלפים גם באמצע פסוק. ויותר מזה כל החלוקה של הפסוקים היא חלוקה מאוחרת אם כן אין הוכחה כלל שכן הפסוק לאחריו מדבר ללא ספק הנביא ישעיהו פסוק יז: כֹּה אָמַר ה' גֹּאַלְךָ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' אֱלֹהֶיךָ מְלַמֶּדְךָ לְהוֹעִיל מַדְרִיכֲךָ בְּדֶרֶךְ תֵּלֵךְ: ואם כן מי אמר לך ש"ועתה אדני ה' שלחני ורוחו" אינו שייך לפסוק לאחריו?
דברים פרק כא ח
כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּדִיתָ ה' וְאַל תִּתֵּן דָּם נָקִי בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם:
"ונכפר להם הדם" - דברי התורה/רוח הקודש ולא מדברי הזקנים. ומי שאמר זה לא אמר זה.
בראשית פרק לח כו
וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי כִּי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְנִי, וְלֹא יָסַף עוֹד לְדַעְתָּהּ:
"ולא יסף עוד לדעתה" - הם דברי התורה/רוח הקודש ולא מדברי יהודה. ומי שאמר זה לא אמר זה.
שופטים פרק ה
(כח) בְּעַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא בְּעַד הָאֶשְׁנָב: מַדּוּעַ בֹּשֵׁשׁ רִכְבּוֹ לָבוֹא, מַדּוּעַ אֶחֱרוּ פַּעֲמֵי מַרְכְּבוֹתָיו:
(כט) חַכְמוֹת שָׂרוֹתֶיהָ תַּעֲנֶינָּה אַף הִיא תָּשִׁיב אֲמָרֶיהָ לָהּ:
(ל) הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל, רַחַם רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר, שְׁלַל צְבָעִים לְסִיסְרָא, שְׁלַל צְבָעִים רִקְמָה, צֶבַע רִקְמָתַיִם לְצַוְּארֵי שָׁלָל:
(לא) כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ יְהֹוָה וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ, וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה:
"ותשקוט הארץ ארבעים שנה" - לא שייך לשירת דבורה אבל דברי המחבר ברוח הקודש. ומי שאמר זה לא אמר זה.
במדבר פרק יג
(כו) וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר פָּארָן קָדֵשָׁה וַיָּשִׁיבוּ אֹתָם דָּבָר וְאֶת כָּל הָעֵדָה וַיַּרְאוּם אֶת פְּרִי הָאָרֶץ:
(כז) וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה פִּרְיָהּ:
(כח) אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם:
שמואל א פרק ד
(ז) וַיִּרְאוּ הַפְּלִשְׁתִּים כִּי אָמְרוּ בָּא אֱלֹהִים אֶל הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמְרוּ אוֹי לָנוּ כִּי לֹא הָיְתָה כָּזֹאת אֶתְמוֹל שִׁלְשֹׁם:
(ח) אוֹי לָנוּ מִי יַצִּילֵנוּ מִיַּד הָאֱלֹהִים הָאַדִּירִים הָאֵלֶּה, אֵלֶּה הֵם הָאֱלֹהִים הַמַּכִּים אֶת מִצְרַיִם בְּכָל מַכָּה בַּמִּדְבָּר:
(ט) הִתְחַזְּקוּ וִהְיוּ לַאֲנָשִׁים פְּלִשְׁתִּים פֶּן תַּעַבְדוּ לָעִבְרִים כַּאַשֶׁר עָבְדוּ לָכֶם וִהְיִיתֶם לַאֲנָשִׁים וְנִלְחַמְתֶּם:
תוספתא מסכת סוטה (ליברמן) פרק ט
הלכה ב
הזקנים אומרים: "ידינו לא שפכה את הדם הזה ועינינו לא ראו" כהנים אומרים: "כפר לעמך ישראל אשר פדית וגו'", ורוח הקדש אומרת: "ונכפר להם הדם" שלשה דברים מי שאמר זה לא אמר זה.
כיוצא בדבר אתה אומר, "באנו אל הארץ אשר שלחתנו" - אמר יהושע, כלב אמר "עלה נעלה וירשנו אתה", מרגלים אמרו - "אפס כי עז העם היושב בארץ" שלשה דברים זה בצד זה מי שאמר זה לא אמר זה, ומי שאמר זה לא אמר זה.
הלכה ג
כיוצא בדבר אתה אומר "ותאמר הכר נא למי החותמת" אמרה תמר, "צדקה ממני אמר יהודה", ורוח הקדש אומרת "ולא יסף עוד לדעתה" שלשה דברים זה בצד זה ומי שאמר זה לא אמר זה.
הלכה ד
כיוצא בדבר אתה אומר, "אוי לנו מי יצילנו מיד האלהים האדירים"- אמרו כשרין שבהן, רשעים שבהם אמרו "אלה הם האלהים המכים [את מצרים בכל מכה במדבר]" עשר מכות ושלמו מכותיו במדבר, גבורים שבהן אמרו "התחזקו והיו לאנשים פלשתים" שלשה דברים זה בצד זה. וכו'.
כיוצא בדבר אתה אומר: "בעד החלון נשקפה ותיבב"- אמרה אמו של סיסרא, "חכמות שרותיה וגו' הלא ימצאו יחלקו שלל" - אמרה אשתו וכלותיו, "כן יאבדו כל אויביך" וגו' - אמרה רוח הקדש שלשה דברים זה בצד זה וגו'.
הלכה ה
כיוצא בדבר אתה אומר, "מיכה המורשתי היה נבא בימי חזקיה מלך יהודה", ומה היה מתנבא "ויאמר אל כל עם יהודה לאמר כה אמר ה' צבאות ציון שדה תחרש וירושלם עיים תהיה והר הבית לבהמות יער ההמת המיתהו חזקיהו מלך יהודה וכל יהודה הלא ירא את ה' ויחל את פני ה' וינחם ה' על הרעה אשר דבר עליהם ואנחנו עשים רעה גדולה על נפשותינו" - אמרו כשרים שבהן, רשעים שבהן אמרו "וגם איש היה מתנבא בשם ה' אוריהו בן שמעיהו מקרית יערים ויתנבא על העיר הזאת ועל הארץ הזאת ככל דברי ירמיהו וישמע המלך וכל גבו' וכל השרים את דבר' ויבקש המ' וישמע אוריהו ויירא ויברח ויבא מצרים וישלח המלך אנשים מצרים את אלנתן בן עכבור ואנשים אתו אל מצרים ויוציאו את אוריהו ממצרים ויביאוהו אל המלך ויכהו בחרב וישלך את נבלתו אל קברי בני העם" - אמרו: כשם שאוריהו נתנבא ונהרג כך ירמיהו חייב ליהרג שנ' אך יד אחיקם בן שפן היתה את ירמיהו לבלתי תת אותו ביד העם להמיתו, כל פרשה זו עירובי דברים מי שאמר זה לא אמר זה.
הלכה ו
כיוצא בדבר אתה אומר: "משא נינוה ספר חזון נחום האלקושי אל קנוא ונוקם ה' נוקם ה' וגו' ה' ארך אפים וגדל כח וגו' גוער בים" וגו' כל פרשה זו עירובי דברים מי שאמ' זה לא אמ' זה.
הלכה ז
כיוצא בדבר אתה אומר: "למנצח אל תשחת לדוד מכתם האמנם אלם צדק וגו' אף בלב עליות וגו' זורו רשעים מרחם" וגו' כל פרשה זו עירובי דברים מי שאמ' זה לא אמ' זה.
הלכה ח
כיוצא בדבר אתה אומר: "תחת התפוח עוררתיך" - אמרה רוח הקדש, "שימני כחותם על לבך" - אמרה כנסת ישראל, "כי עזה כמות אהבה" - אמרו אומות העולם, שלשה דברים זה בצד זה וכו'.
שופטים פרק ה
(כח) בְּעַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא בְּעַד הָאֶשְׁנָב: מַדּוּעַ בֹּשֵׁשׁ רִכְבּוֹ לָבוֹא, מַדּוּעַ אֶחֱרוּ פַּעֲמֵי מַרְכְּבוֹתָיו:
(כט) חַכְמוֹת שָׂרוֹתֶיהָ תַּעֲנֶינָּה אַף הִיא תָּשִׁיב אֲמָרֶיהָ לָהּ:
(ל) הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל, רַחַם רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר, שְׁלַל צְבָעִים לְסִיסְרָא, שְׁלַל צְבָעִים רִקְמָה, צֶבַע רִקְמָתַיִם לְצַוְּארֵי שָׁלָל:
(לא) כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ יְהֹוָה וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ, וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה:
"ותשקוט הארץ ארבעים שנה" - לא שייך לשירת דבורה אבל דברי המחבר ברוח הקודש. ומי שאמר זה לא אמר זה.
במדבר פרק יג
(כו) וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר פָּארָן קָדֵשָׁה וַיָּשִׁיבוּ אֹתָם דָּבָר וְאֶת כָּל הָעֵדָה וַיַּרְאוּם אֶת פְּרִי הָאָרֶץ:
(כז) וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה פִּרְיָהּ:
(כח) אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם:
שמואל א פרק ד
(ז) וַיִּרְאוּ הַפְּלִשְׁתִּים כִּי אָמְרוּ בָּא אֱלֹהִים אֶל הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמְרוּ אוֹי לָנוּ כִּי לֹא הָיְתָה כָּזֹאת אֶתְמוֹל שִׁלְשֹׁם:
(ח) אוֹי לָנוּ מִי יַצִּילֵנוּ מִיַּד הָאֱלֹהִים הָאַדִּירִים הָאֵלֶּה, אֵלֶּה הֵם הָאֱלֹהִים הַמַּכִּים אֶת מִצְרַיִם בְּכָל מַכָּה בַּמִּדְבָּר:
(ט) הִתְחַזְּקוּ וִהְיוּ לַאֲנָשִׁים פְּלִשְׁתִּים פֶּן תַּעַבְדוּ לָעִבְרִים כַּאַשֶׁר עָבְדוּ לָכֶם וִהְיִיתֶם לַאֲנָשִׁים וְנִלְחַמְתֶּם:
תוספתא מסכת סוטה (ליברמן) פרק ט
הלכה ב
הזקנים אומרים: "ידינו לא שפכה את הדם הזה ועינינו לא ראו" כהנים אומרים: "כפר לעמך ישראל אשר פדית וגו'", ורוח הקדש אומרת: "ונכפר להם הדם" שלשה דברים מי שאמר זה לא אמר זה.
כיוצא בדבר אתה אומר, "באנו אל הארץ אשר שלחתנו" - אמר יהושע, כלב אמר "עלה נעלה וירשנו אתה", מרגלים אמרו - "אפס כי עז העם היושב בארץ" שלשה דברים זה בצד זה מי שאמר זה לא אמר זה, ומי שאמר זה לא אמר זה.
הלכה ג
כיוצא בדבר אתה אומר "ותאמר הכר נא למי החותמת" אמרה תמר, "צדקה ממני אמר יהודה", ורוח הקדש אומרת "ולא יסף עוד לדעתה" שלשה דברים זה בצד זה ומי שאמר זה לא אמר זה.
הלכה ד
כיוצא בדבר אתה אומר, "אוי לנו מי יצילנו מיד האלהים האדירים"- אמרו כשרין שבהן, רשעים שבהם אמרו "אלה הם האלהים המכים [את מצרים בכל מכה במדבר]" עשר מכות ושלמו מכותיו במדבר, גבורים שבהן אמרו "התחזקו והיו לאנשים פלשתים" שלשה דברים זה בצד זה. וכו'.
כיוצא בדבר אתה אומר: "בעד החלון נשקפה ותיבב"- אמרה אמו של סיסרא, "חכמות שרותיה וגו' הלא ימצאו יחלקו שלל" - אמרה אשתו וכלותיו, "כן יאבדו כל אויביך" וגו' - אמרה רוח הקדש שלשה דברים זה בצד זה וגו'.
הלכה ה
כיוצא בדבר אתה אומר, "מיכה המורשתי היה נבא בימי חזקיה מלך יהודה", ומה היה מתנבא "ויאמר אל כל עם יהודה לאמר כה אמר ה' צבאות ציון שדה תחרש וירושלם עיים תהיה והר הבית לבהמות יער ההמת המיתהו חזקיהו מלך יהודה וכל יהודה הלא ירא את ה' ויחל את פני ה' וינחם ה' על הרעה אשר דבר עליהם ואנחנו עשים רעה גדולה על נפשותינו" - אמרו כשרים שבהן, רשעים שבהן אמרו "וגם איש היה מתנבא בשם ה' אוריהו בן שמעיהו מקרית יערים ויתנבא על העיר הזאת ועל הארץ הזאת ככל דברי ירמיהו וישמע המלך וכל גבו' וכל השרים את דבר' ויבקש המ' וישמע אוריהו ויירא ויברח ויבא מצרים וישלח המלך אנשים מצרים את אלנתן בן עכבור ואנשים אתו אל מצרים ויוציאו את אוריהו ממצרים ויביאוהו אל המלך ויכהו בחרב וישלך את נבלתו אל קברי בני העם" - אמרו: כשם שאוריהו נתנבא ונהרג כך ירמיהו חייב ליהרג שנ' אך יד אחיקם בן שפן היתה את ירמיהו לבלתי תת אותו ביד העם להמיתו, כל פרשה זו עירובי דברים מי שאמר זה לא אמר זה.
הלכה ו
כיוצא בדבר אתה אומר: "משא נינוה ספר חזון נחום האלקושי אל קנוא ונוקם ה' נוקם ה' וגו' ה' ארך אפים וגדל כח וגו' גוער בים" וגו' כל פרשה זו עירובי דברים מי שאמ' זה לא אמ' זה.
הלכה ז
כיוצא בדבר אתה אומר: "למנצח אל תשחת לדוד מכתם האמנם אלם צדק וגו' אף בלב עליות וגו' זורו רשעים מרחם" וגו' כל פרשה זו עירובי דברים מי שאמ' זה לא אמ' זה.
הלכה ח
כיוצא בדבר אתה אומר: "תחת התפוח עוררתיך" - אמרה רוח הקדש, "שימני כחותם על לבך" - אמרה כנסת ישראל, "כי עזה כמות אהבה" - אמרו אומות העולם, שלשה דברים זה בצד זה וכו'.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה