האם אפשר לדעת מתי קץ הגאולה?

חז"ל אומרים לנו בפירוש שאין אנו יודעים מתי בדיוק יבוא המשיח באלף השישי.



ישעיהו פרק סג פסוק ד':
כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי, וּשְׁנַת גְּאוּלַי בָּאָה.




סנהדרין דף צט עמוד א:
מאי "יום נקם בלבי"? אמר רבי יוחנן: ללבי גיליתי, לאבריי לא גליתי. רבי שמעון בן לקיש אמר: ללבי גליתי, למלאכי השרת לא גליתי.




רש"י: 
לאיברי לא גליתי - שלא הוצאתי דבר מפי שהיו איברי יכולין לשמוע, אבל בלבי היה טמון הדבר.



מהרש"א:
ללבי גליתי לאברי לא גליתי כו'. כדי לשבר את האוזן נאמר כן, ורצונו שההוא יום נקם סתום וחתום שלא הוציא אותו הקב"ה בפיו כפירש"י, וריש לקיש שאמר למלאכי השרת לא כו' היינו נמי בכה"ג כמפורש בדניאל שא"ל המלאך סתום הדברים עד עת קץ וגו'.

אגרת תימן - הרמב"ם
...שהקץ על דרך האמת לא יתכן לשום אדם לדעת אותו לעולם, כמו שבאר דניאל ואמר (דניאל י"ב ט'): "כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ".

פירוש הגר"א על ספרא דצניעותא:
"וגילוי הזה אין לו זמן ידוע, לבא לפומא לא גליא, רק ידוע שכל אלף החמישי א"א לבא, בסוד כל היום דוה (איכה א') ולא יתגלה אלא באלף הששי שהוא יסוד לויתן הנ"ל וז"ש חד לאלף יומין ר"ל באחד מאותן אלף שנים יתגלה. ואמר יומין זעירין כי סתם ימים הוא מאלף שנים בסוד ששת ימים כנ"ל אבל יומין זעירין הוא שנה שהוא ימים של מלכות חכמה זעירא וזה ימים הנאמר בתורה ימים תהיה גאולתו. ור"ל שנה אחת יהיה כלל הגאולה והוא מוצאי שביעית שאז זמן החסד ואז יתגלה פום אמה ויבא משיח."

הגר"א בספרו "אבן שלמה" פרק י"א:
"וזה הקץ לבד נתגלה לאבות וזהו שכתוב "ללבי גיליתי" (סנההדרין צ"ט), ר"ל לאבות ולמשה שנקראו "לבי"."

רבינו בחיי במדבר פרק כד:

ועתה בנבואה הזאת הרביעית הוסיף [בלעם] לראות ענין המשיח, ולכן הרחיק הענין מאד שאמר: "אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב", מה שלא אמר כן בכל הנבואות הראשונות, ואמר שזאת עצת השם שיעץ באחרית הימים. וקרא עצמו עתה: "שומע אמרי אל ומחזה שדי יחזה", כאשר עשה בנבואה שלישית, והוסיף לקרוא עצמו: "יודע דעת עליון". והאומר כן "יודע דעת עליון", ירצה לומר שהוא יודע מה בדעתו של אל עליון לעשות בעולמו באחרית הימים, וזה כענין: (ישעיה סג, ד) "כי יום נקם בלבי", ואמרו רז"ל: (מדרש תהלים פט, ב) "לבא לפומא לא גליא", עד כאן. ולפי שהדבר הנסתר הוא צפון בלב לכך נקרא השם הנסתר "לב", הוא שכתוב: (תהלים עג, כו) "צור לבבי וחלקי אלהים לעולם", והמלאכים שהם שלוחיו נקראים "פיו" שהם משתלחים אל הנביאים להגיד להם העתידות, ואם כן הנביאים הם פי המלאכים, והמלאכים הם פי הקב"ה, והוא "לבא לפומא", כי לא גלה הקב"ה הקץ אפילו למלאכים, כל שכן לנביאים, ודניאל לא ידעו, אבל נאמר לו: (דניאל יב, ט) "כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ".

קהלת רבה פרשה יב:

בקש קהלת לעמוד על הקץ מתי, שנאמר (שיר השירים ב') אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ, אמר לו הקדוש ברוך הוא כבר הכתבתיהו על ספר הישר, (ישעיה ס"ג) כי יום נקם בלבי וגו', רבי שאול דנווה מתני לה בשם ר' שמעון: אם יאמר לך אדם מתי קץ הגאולה - הוי אומר לו "כי יום נקם בלבי" כתיב, ר' יהודה בר' סימון בשם רבי יהושע בן לוי שלשה סימנים סימנתי לך וסיימתי לך בקבורתו של משה (דברים ל"ד) "בגיא בארץ מואב מול בית פעור", ואף על פי כן "ולא ידע איש את קבורתו" לבא לפומא לא גלי פומא למאן גלי.

ילקוט שמעוני ישעיהו רמז תקז:

"כי יום נקם בלבי", רבי אומר ימות המשיח לישראל שס"ה שנה כמנין ימות החמה שנאמר כי יום נקם בלבי, א"ר יוחנן ללבי גליתי לאברי לא גליתי, רשב"ל אומר ללבי גליתי למלאכי השרת לא גליתי, רבי שמואל מתני בשם רבי ירמיה אם יאמר לך אדם מתי קץ הגאולה בא אל תאמן שנאמר "כי יום נקם בלבי" לבא לפומא לא גלי פומא למאן גלי, ר' ברכיה ור' סימון בשם ריב"ל שלשה סמנין סמנתי לך בקברו של משה שנאמר ויקבור אותו בגיא וגו' וסוף לא ידע איש את קבורתו, על הקץ שנאמר "סתום וחתום הדברים" על אחת כמה וכמה.

מדרש שוחר טוב תהלים מזמור ט':

דבר אחר בקש שלמה לעמוד על הקץ, כמה דאת אמר "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" (שה"ש ב ז), וכל הענין, כי יום נקם בלבי (ושנת גאולי באה) (ישעיה סג ד). ר' שמואל מתני בשם ר' יהודה אם יאמר לך אדם מתי קץ הגאולה באה אל תאמין בו, לפי שכתוב כי יום נקם בלבי, ליבא לפומא לא גלי, פומא למאן גלי. ר' ברכיה ור' סימון בשם ר' יהושע בן לוי אמרו ג' סימנים סימנתין לך בקברו של משה, שנאמר ויקבור אותו בגי בארץ מואב מול בית פעור (דברים לד ו), וסוף סוף לא ידע איש את קבורתו (שם שם /דברים ל"ד/), בדבר שנתתי לך סימני סימנים אין כל בריה יכולה לעמוד עליו, על הקץ שנאמר כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ (דניאל יב ט), על אחת כמה וכמה.

זוהר חדש פרשת בראשית:

"ויאמר אלהים יהי אור". תמן תנינן א"ר יוסי מאי דכתיב משא דומה אלי קורא משעיר שומר מה מלילה שומר מה מליל וגו' [ישעי' כא], אזלא הא מלתא כי הא דא"ר יוחנן כל הגליות שגלו ישראל מארצם כלהו היה גלוי לכל, וגלותא רביעתא לא נגלה לעולם ואיזהו גלות הרביעי זהו שהוא משעיר שהוא עשו דכתיב וישב עשו בהר שעיר, אמר רבי למה נקרא שמו שעיר על שם תוקף וחוזק העול הכבד שמונעין מהם התורה והעבודה וזהו עול על נשמתם שנותנין על ישראל, שעי"ר הוא תק"ף בגימ' וזהו הגלות שישראל יושבים בה היא "משא דומה" כלומר בחשאי דבר שלא נגלה מהלב לפה, רבי יצחק פתח "ויקבור אותו בגי בארץ מואב מול בית פעור" וכתיב "ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה" אמר הקב"ה שוטים הם המחשבים קצי משיחא דבר שלא גליתי לעולם (שנאמר כי יום נקם בלבי) לבא לפומא לא גליא ואינון משתדלי למחשב קצי, בהאי נחזי תלתא סימני כתבית ואחזית לדרי עלמא בקבורתיה דמשה עבדי ואלין אינון בגיא בארץ מואב מול בית פעור אחזית ויהבית (סימנים) לכלהון דעלמא ולא ידעי קבורתיה דכתיב ולא ידע איש את קבורתו, דבר שלא גליתי ולא הראיתי היאך אמרי שטותא ושקרותא קמי קב"ה בהך, הה"ד "משא דומה אלי קורא משעיר" אלו ישראל שקוראין להקב"ה מעול כבד של בני שעיר, ומאי אמרי "שומר מה מליל וגו'" ר"ל רבש"ע אתה הוא שומר ישראל ה'. (עד מתי) אנו בזה הגלות שדומה ללילה אמור לנו "מה מלילה" מה תהא מזו הלילה אימתי תוציאנו ממנה, בא וראה מאי דכתיב בתריה "אמר שומר אתא בוקר וגם לילה" אמר הקב"ה שהוא שומר ישראל אתא בקר הבאתי והוצאתי אתכם מן הגלות ולא זכיתם להיות בבקר, וגם לילה הבאתי לכם הלילה והאפלתי אתכם בבור הגלות הזה שהוא כלילה, "אם תבעיון בעיו" אם אתם מבקשים לדעת קץ גאולתכם אימתי תהיה ואימתי תבואו לארצכם – "שובו אתיו", כי הא דא"ר יהודה אין קץ הגלות נתלה אלא בתשובה שנא' היום אם בקולו תשמעו. וכיון שנברא העולם נרמז הרמז הגדול הזה ברזי הסתרים שנאמר "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור" כלומר יהי רז. ורז ואור דבר אחד הוא, וירא אלהים לזה הרז כי טוב להיות ברז וסוד כדי שלא יתגלה לשום אדם שאלמלי יתגלה כמה פריצי' מבני עמנו ילכו לאבדון, ועל שהיה ברזא וסוד הבדיל אלהים בין האור ובין החשך בין אומתו שהוא האור ובין האומות שהם החשך שנא' ורשעים בחשך ידמו, ועוד כתיב בחשכה יתהלכו.

עד כי כך הקץ סתום שאפילו יעקב ודניאל שידעו לשעה את הקץ, בסוף נתכסה מהם הזמן של הגאולה:

בראשית רבה פרשה צ"ח:
"רבי יהודה בשם ר' אלעזר בר אבינא: שני בני אדם נגלה להם הקץ וחזר ונתכסה מהם ואלו הם, יעקב ודניאל, דניאל (דניאל יב) ואתה דניאל סתום את הדברים וחתום, יעקב, את אשר יקרא אתכם באחרית הימים ראובן בכורי אתה, מלמד שבא לגלות להם את הקץ ונתכסה ממנו."

קיבוץ גלויות

תהלים פרק מג

שְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ הֵמָּה יַנְחוּנִי, יְבִיאוּנִי אֶל הַר קָדְשְׁךָ וְאֶל מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ.

מדרש שוחר טוב תהלים מזמור מ"ג:

שפטני אלהים וגו' כי אתה אלהי מעוזי. עזי וזמרת יה (שמות טו ב), אני איני כן, אלא עד שלא גאלתני אני נותנת לך עוז, הוי כי אתה אלהי מעוזי. למה זנחתני. ולא זו בלבד, אלא ה' עזי ומעוזי (ירמיה טז יט). למה קודר אתהלך בלחץ אויב. כמה גאלת את אבותינו ממצרים מן הלחץ שהיו לוחצין אותן, וכן הוא אומר וגם ראיתי את הלחץ (שמות ג ט), וגם אני אין לי אלא לחץ אויב, ולמה קודר אתהלך, ולא שלחת הגאולה לדור ההוא, אלא על ידי שנים גואלים, שנאמר "שלח משה עבדו, אהרן אשר בחר בו" (תהלים קה כו), וגם לדור הזה שלח שנים כנגדן, "שלח אורך ואמתך", "אורך" - זה אליהו הנביא מבית אהרן דכתיב ביה אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות (במדבר ח ב), "ואמתך" - זה משיח בן דוד, דכתיב נשבע ה' לדוד אמת לא ישוב (תהלים קלב יא), וכן הוא אומר הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא (מלאכי ג כג), הרי אחד, והשני הן עבדי אתמך בו (ישעיה מב א), לכך נאמר שלח אורך ואמתך המה ינחוני יביאוני אל הר קדשך ואל משכנותיך, כשם שכתוב להלן ביציאת מצרים תביאמו ותטעמו בהר נחלתך (שמות טו יז), כך לעתיד לבא יבואו על הר קדשך ואל משכנותיך, שנאמר ואבואה אל מזבח אלהים, במה אבוא ביתך, בעולות אשלם לך נדרי (תהלים סו יג), מה יש לי לעשות, לתת לך הודיות, וכן אסף אמר ואנחנו עמך וצאן מרעיתך נודה לך לעולם לדור ודור נספר תהלתך (שם /תהלים/ עט יג).

בני אפרים - שעברו על הקץ והשבועה

תהלים פרק ע"ח:

בְּנֵי אֶפְרַיִם נוֹשְׁקֵי רוֹמֵי קָשֶׁת הָפְכוּ בְּיוֹם קְרָב.

לֹא שָׁמְרוּ בְּרִית אֱלֹהִים וּבְתוֹרָתוֹ מֵאֲנוּ לָלֶכֶת.

רש"י שם:

בני אפרים - שיצאו ממצרים בזרוע לפני הקץ ובטחו בגבורתם ובחציהם, וסופם הפכו לנוס ביום קרב כמפורש בדברי הימים (א ז) "והרגום אנשי גת הנולדים בארץ".

דברי הימים א פרק ז

וּבְנֵי אֶפְרַיִם: שׁוּתָלַח וּבֶרֶד בְּנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ וְאֶלְעָדָה בְנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ.

וְזָבָד בְּנוֹ וְשׁוּתֶלַח בְּנוֹ וְעֵזֶר וְאֶלְעָד, וַהֲרָגוּם אַנְשֵׁי גַת הַנּוֹלָדִים בָּאָרֶץ כִּי יָרְדוּ לָקַחַת אֶת מִקְנֵיהֶם.

וַיִּתְאַבֵּל אֶפְרַיִם אֲבִיהֶם יָמִים רַבִּים וַיָּבֹאוּ אֶחָיו לְנַחֲמוֹ.

סנהדרין צב ע"ב:

ומאן נינהו מתים שהחיה יחזקאל? אמר רב: אלו בני אפרים שמנו לקץ וטעו, שנאמר (דברי הימים א' ז') "ובני אפרים שותלח וברד בנו ותחת בנו ואלעדה בנו ותחת בנו וזבד בנו ושותלח בנו ועזר ואלעד והרגום אנשי גת הנולדים בארץ וגו' וכתיב ויתאבל אפרים אביהם ימים רבים ויבאו אחיו לנחמו".

רש"י במקום:

שמנו לקץ - של יציאת מצרים.

וטעו - שלא היה להם למנות גזירת "ועבדום וענו אותם" אלא משנולד יצחק, דהא כתיב (בראשית טו) כי גר יהיה זרעך - זה יצחק, דכתיב "כי ביצחק יקרא לך זרע" והם מנו משעת הדיבור לאברהם, ותניא בסדר עולם: אברהם אבינו בשעה שנדבר עמו בין הבתרים בן שבעים שנה היה, ומבין הבתרים עד שנולד יצחק היה שלשים שנה, כדכתיב (בראשית כא) ואברהם בן מאת שנה בהולד לו את יצחק בנו, נמצאת אומר משדבר עמו בין הבתרים עד שיצאו ממצרים היו ארבע מאות, ואותן שלושים שמן הדבור עד לידת יצחק טעו בני אפרים, ומניין שבני אפרים הן שיצאו קודם זמנן ונהרגו שנאמר "ובני אפרים שותלח וגו' והרגום אנשי גת".

מהרש"א במקום:

אלו בני אפרים שמנו לקץ כו'. עי' פירש"י הכא, ובספר דברי הימים. ועוד נראה לפרש דדקדק לומר והרגום אנשי גת הנולדים וגו' דמשום שטעו בקץ לא היו חייבים הריגה בידי שמים ע"י אנשי גת אבל כבר היתה השבועה בין אברהם ויצחק ובין הפלשתים ואלו בני אפרים עברו על השבועה שבאו לקחת מקנה אנשי גת הנולדים בארץ ר"ל מאותם שהיו אנשי השבועה עם בני אברהם ויצחק ולכך הרגום על שעברו השבועה שעמהם.

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דשירה פרשה ט':

"חיל אחז יושבי פלשת", כיון ששמעו יושבי פלשת שישראל נכנסין לארץ אמרו: עכשיו הן באין לעורר עידותן של בני אפרים, שנאמר "בני אפרים שותלח ובכר בנו" וגו', ואומר "בני אפרים נושקי רומי קשת" (תהלים עח ט), מפני מה? "על אשר לא שמרו ברית אלהים ובתורתו מאנו ללכת" על שעברו על הקץ ועל השבועה.

שמות רבה פרשה כ':

למה, אלא שטעו שבטו של אפרים ויצאו ממצרים עד שלא שלם הקץ ונהרגו מהם ל' רבוא, ולמה נהרגו שחשבו מיום שנדבר אברהם בין הבתרים וטעו ל' שנה שנאמר (תהלים עח) "בני אפרים נושקי רומי קשת", לולי שטעו לא יצאו, מי היה חפץ להוציא אל הרג בניו, אפרים שנאמר (הושע ט) "ואפרים להוציא אל הורג בניו", והרגום פלשתים שנאמר (ד"ה א ז) "ובני אפרים שותלח והרגום אנשי גת", והיו עצמותיהם שטוחין בדרך חמרים חמרים שכבר היה להם ל' שנה שיצאו עד שלא יצאו אחיהם ממצרים, אמר הקב"ה אם יראו ישראל עצמות בני אפרים שטוחין בדרך יחזרו למצרים, למה דבר דומה למלך שנשא אשה וביקש לילך למדינתו הושיבה באפריון ולא הספיק ליכנס למדינה עד שמתה אשתו קברה על פתח המדינה ואח"כ נשא אחותה אמר המלך הריני מסבבה שלא תראה קברה של אחותה ותחזור לה, מה עשה סיבבה מאחורי המדינה, כך אמר הקב"ה יהיו מסבבים את הדרך כדי שלא יראו עצמות אחיהם מושלכין בדרך ויחזרו למצרים, מה עשה הקב"ה נטל דמם של בני אפרים וטבל בו כליו כביכול שנא' (ישעיה סג) "מדוע אדום ללבושך", אמר הקב"ה איני מתנחם עד שאנקום נקמתן של בני אפרים שנאמר "ולא נחם אלהים".

שיר השירים רבה פרשה ב':

רבי אוניא אמר ד' שבועות השביען כנגד ד' דורות שדחקו על הקץ ונכשלו, ואלו הן, אחד בימי עמרם, ואחד בימי דיניי, ואחד בימי בן כוזבא, ואחד בימי שותלח בן אפרים, הה"ד (תהלים ע"ח) בני אפרים נושקי רומי קשת, ויש אומרים אחד בימי עמרם, ואחד בדורו של שמד, ואחד בימי בן כוזבא, ואחד בימי שותלח בן אפרים שנא' בני אפרים נושקי רומי קשת, והן היו מחשבין בשעה שנתגזרה גזרה כשדבר הקב"ה עם אברהם אבינו בין הבתרים, ומשנולד יצחק התחיל, מה עשו נתקבצו ויצאו למלחמה ונפלו מהן חללים הרבה, מפני מה שלא האמינו בה' ולא בטחו בישועתו על שעברו על הקץ ועברו על השבועה.

משמע מחז"ל ש"עברו על הקץ" היינו שטעו בחשבון ולכן יצאו קודם הזמן, ו"על השבועה" משמע מהמהרש"א על השבועה שהיתה בין אברהם ומלך פלישתים, וכיון שנלחמו בני אפרים בבני פלשת חרף השבועה נחלו כשלון חרוץ והרגום אנשי גת. אבל לאחרונה ראיתי עוד הסבר מה היתה השבועה שעברו בתרגום יונתן עה"ת:

בראשית פרק נ פסוק כה:

וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה.

תרגום יונתן:

ואומי יוסף ית בני ישראל למימר לבניהון, הא אתון משתעבדין במצרים, ולא תזידון למיסוק ממצרים עד זמן דייתון תרין פרוקין ויימרון לכון "מדכר דכיר ה' יתכון", ובעידן דאתון סלקין תסקון ית גרמי מיכא

תרגום ללשון הקודש:

וישבע יוסף את בני ישראל לאמור לבניהם הנה אתם משתעבדים במצרים ולא תזידון לעלות ממצרים עד זמן שיבואו שני גואלים* ויאמרו לכם "פקד יפקד ה' אתכם" ובעת שאתם עולים תעלו את עצמותי מזה.

*משה ואהרן

משמע שעברו על שבועת יוסף אביהם שהשביע את בניו שלא יצאו ממצרים לפני שיבואו משה ואהרן ויאמרו "פקד יפקד".

שמות רבה פרשה ג':

"ולכך אמר הקב"ה למשה: לך ואספת את זקני ישראל, אמור להם פקוד פקדתי, אמר לו מסורה היא בידם מיוסף שבלשון הזה אני גואלם לך אמור להם זה הסימן, מהו "פקד פקדתי" פקד במצרים פקדתי על הים, פקד להבא פקדתי לשעבר, ואת העשוי לכם במצרים, כלומר אני פוקד על המצריים מה שעושים לכם, כד"א (שמואל א טו) פקדתי את אשר עשה לך עמלק, ואומר אעלה אתכם, אמור להם כמו שאמרתי ליעקב אביהן כן אעשה, ומה אמר לו (בראשית מו) ואנכי אעלך גם עלה, וכן יעקב אמר לבניו (שם /בראשית/ מח) והיה אלהים עמכם והשיב אתכם וגו', מיד "ושמעו לקולך" למה שמסורת גאולה הוא בידם שכל גואל שיבא ויאמר להם פקידה כפולה גואל של אמת הוא."

פרקי דרבי אליעזר פרק מ"ז:

ר' אליעזר אומר: חמשה אותיות שנכפלו בכל האותיות שבתורה כולם לסוד גאולות, כ"ף כ"ף אברהם אבינו נגאל מאור כשדים, שנ' "לך לך מארצך", מ"ם מ"ם נגאל בו יצחק אבינו מיד פלשתים, שנ' "לך מעמנו", נו"ן נו"ן נגאל בו יעקב אבינו שנ' "הצילני נא מיד אחי", פ"א פ"א בו נגאלו אבותינו ממצרים, שנ' "פקוד פקדתי", צד"י צד"י בו עתיד הקב"ה לגאול את ישראל משעבוד ארבע מלכיות ולאמר להם צמח צימחתי לכם, שנא' "ואמרת אליו כה אמר ה' צבאות לאמר: הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח" (זכריה ו' יב), וכולם לא נמסרו אלא לאברהם אבינו, ואברהם מסרן ליצחק, ויצחק מסרן ליעקב, ויעקב מסר סוד הגאולה ליוסף, שנ' "ואלהים פקוד יפקוד אתכם", ויוסף בנו מסר סוד הגאולה לאחיו ואמר להם "פקוד יפקוד אלהים אתכם", ואשר מסר סוד הגאולה לסרח בתו, וכשבאו משה ואהרן אצל זקני ישראל ועשו האותות לעיניהם הלכו אצל סרח בת אשר אמרו לה: בא אדם אחד אצלנו ועשה אותות לעינינו כך וכך, אמרה להם אין באותו ממש, אמרו לה והרי אמר "פקוד יפקוד אלהים אתכם", אמרה להם הוא האיש העתיד לגאול את ישראל ממצרים! שכן שמעתי מאבא פ"א פ"א פקוד יפקוד, מיד האמינו העם באלהיהם ובשלוחו, שנ' "ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את עמו".

 מי יתן וישלח לנו ה' משיחו צמח צדיק ונזכה לגאולה בב"א.

משיח בן יוסף - צידקותו

"אהבת יהונתן" לר' יונתן איבשיץ זצ"ל, הפטרת פרשת ואתחנן "נחמו נחמו עמי":

 באופן אחר יש ליישב על שכפל מלת "נחמו", דצריך להבין למה באמת צריכים להתנחם הלא ילכו מן הגולה מהללים ומזמרים בקול רנה ותודה. וי"ל דכתיב בפסוק "בימים ההם ישבו בירושלים משפחות משפחות וספדו וכו'", ואמרינן בגמ' שיספדו על משיח בן יוסף שנהרג, ועל יצה"ר שנשחט. ונבאר תחלה ענין משיח בן יוסף למה יהרג. דאי' טעם למה צריך להיות מבני רחל מלך תחלה, מפני שיעקב נתן הבכורה לבני רחל שהיתה עקרת הבית, ולכן צריך להיות מבני רחל מלך תחלה. ואולם יעקב עקב לעשו פעמים, והקב"ה אינו מוותר לצדיקים אפילו כחוט השערה, ולזאת הסיבה נדקר שאול בחרב כי זהו חרב של עשו שנתן לו אביו "ועל חרבך תחיה", ועל שעקב אותי פעמים, לכך גם משיח בן יוסף נהרג. היוצא מזה דמלך ראשון שיעמוד לישראל ידקר בחרב שהוא מבני רחל. ויובן גם מה שסיפר יוסף החלום לאביו ולאחיו ויוסיפו עוד שנו אותו על חלומותיו, וצריך להבין הא באמת חלם לו כאשר סיפר להם ולמה שנאוהו, ועוד למה אמרו המלוך תמלוך עלינו וכו' ואח"כ אמרו לכו ונהרגהו ונשליכהו וכו' איך יתכן ששבטי ישורון יהיו חשודין על רציחה על שסיפר חלומו, ועוד שאמר לו אביו להפיק רצונו הבא נבא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה ואביו שמא את הדבר, ואם באמת הוא שימלוך על אחיו למה לא צוה שיהיה מלך עליהם, ונראה דאי' בזוהר דמשיח בן דוד ימלוך על אומה ישראלית לבד, והוא ישב על כסא ה', אבל משיח בן יוסף אינו מולך כלל בישראל כי אם באו"ה, וידוע דאו"ה יושבים בצל המזל ומקבלים שפע מן המזל, אבל ישראל הם עם סגולה ובם בחר ה' לשום שמו עליהם ואין להם עסק במזל כלל, ויוסף ראה שמש וירח וי"א כוכבים משתחוים לו וביקש להיות מלך עליהם, וע"ז אמרו המלוך תמלוך עלינו דייקא אם מלך תמלוך, באמת תמלוך על האומות היושבים תחת צל המזלות המכונים בשם שמש וירח וכוכבים והם יאתיו לעבדך, אבל עלינו לא תמלוך. וכבר ביארנו דהמלך ראשון שיעמוד לישראל מבני רחל ידקר בחרב עבור הבכורה ולכך בקשו להרוג אותו לקבל עונשו כנ"ל, וז"ש יעקב הבא נבוא אני וכו' רמז שאין מולך על ישראל אבל הוא מולך על האו"ה שהם יושבים תחת המזל, ואולם יעקב היה יודע שעדיין אין זמן ושמר את הדבר עד שיבא איש אשר לו המשפט. וזהו שספדו ישראל על שיהרג משיח בן יוסף שני פעמים דהיינו שאול המלך ומשיח בן יוסף השני, ולכך אמר ב' פעמים מלת נחמו על שני הספדים הנ"ל וק"ל.

רבי חנוך ב"ר יוסף זונדל זצ"ל ב"ענף יוסף" על "עין יעקב" מס' מועד קטן דף כ"ח:

"כמספד דאחאב בר עמרי וכו' וכמספד יאשיהו בן אמון וכו'. להסביר הא דמדמה ההוא מספד שיהיה לעתיד בירושלים על משיח בן יוסף שיהיה נהרג למספד דאחאב ויאשיהו, הוא למשל איש זקן שכהו עיניו מאד לא יוכל לראות כלל בלי כלי-הראות (שקורין ברילין [משקפיים]), אבל אינו יכול להשיג כלי- הראות בכל המדינה שיהיה טוב לו לפי עיניו, ולפי הדרישה והחיפוש השיג כלי-הראות ממדינה אחרת שהיו טובים לו מאד ויאירו עיניו, ולאחר משך אבד אותם, בוודאי צערו גדול מאד שנעשה עור וחשכו עיניו, ועכ"פ צערו אינו על עצמות כלי-הראות שהרי הם דבר מעט הכמות רק צערו הוא על התועלת שהיה לו מהם, ואם יקרה שאיזה שר וגדול יאבד אבן טוב יקר הלא צערו אינו על תועלת שהרי מה תועלת היה לו ממנה, רק צערו הוא על הכמות שהיה שוה הרבה הון יקר ורב, ובאם שיקרה איזה עשיר מופלג זקן שכהו עיניו ולא מצא במדינתו כלי-הראות עד שע"י השתדלות הרבה שלחו לו כלי-הראות משובצים באבנים יקרות, אם הוא יאבד אותם יש לו צער בכפלים הן על הכמות והן התועלת הרב שהיה לו מהם. והנה כשנהרג אחאב לא בכו עליו מצד עצמותו שהרי היה רשע, רק בכו על התועלת שהיה להם ממנו שהיה מולך בכיפה (והיו האומות יראים מישראל), וכשנהרג יאשיהו לא בכו על התועלת שהרי היה מלכות שפלה, רק בכו על עצמותו שהיה צדיק גדול וחסיד, והנה כשיהיה נהרג משיח בן יוסף תהיה הבכיה בכפלים, הן מצד עצמותו והן מצד התועלת שתהיה לישראל אז ממנו, וזהו שתרגם המתרגם בעידנא ההיא יסגי מספדא בירושלים (על משיח בן יוסף כמו שהיה בשני ההספדים ביחד) כמספד אחאב וכו' שהיה ההספד על התועלת, וכמספד יאשיהו בן אמון וכו' שהיה ההספד על האיכות, כן יהיה השני ההספדים ביחד על משיח בן יוסף."

"בן יהוידע" על מסכת סנהדרין (לרבי יוסף חיים מבגדאד):

ומ"ש "עתידין ישראל דאכלי שני משיח", נ"ל בס"ד "שני" אינו ר"ל שנה ושנית אלא לשון שנים, כלומר דאכלי שני משיחים שהם משיח בן דוד ומשיח בן יוסף שלא יהרג משיח בן יוסף ויאכלו ישראל מטוב ממשלתו, ומקשי רב יוסף פשיטא, ומשני לאפוקי מרבי הלל דאמר אין משיח לישראל, משיח בסתם קאי על משיח בן יוסף וסבר רבי הלל שלא יהנו ישראל אלא ממשיח בן דוד אבל משיח בן יוסף כבר אכלו את טובו וזיוו והדרו בימי חזקיה שנתגלגל בחזקיהו הע"ה, וגם גוג ומגוג נתגלגלו בסנחריב, ומ"ש רב יוסף שרא ליה מריה לרבי הלל, מפני שהבין דקאי רבי הלל אכלהו גם על משיח בן דוד, או אפשר דגם רב יוסף הבין בכוונת רבי הלל כדברינו דקאי רק על משיח בן יוסף ומקשי ליה מפסוק "הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע הוא" דמסיים ביה "עני ורוכב על חמור", שזה הכתוב מוכרח לפרש אותו על משיח בן יוסף שיבא תחלה קודם משיח בן דוד, וא"כ איך יאמר דאכלוה למשיח בן יוסף בימי חזקיהו.

שם "א"ר נחמן אי מן חייא הוא כגון אנא שנאמר והיה אדירו ממנו", נ"ל בס"ד היה מקובל אצלם שבכל דור ודור יבא נצוץ מן משיח בן יוסף ויתגלגל באיזה צדיק שבדור, ע"ד שארז"ל על מרע"ה שבכל דור יבא נצוץ ממנו בצדיק שבדור, וכמ"ש בספר הלקוטים לרבינו זלה"ה ע"פ "ויתעבר ה' בי למענכם", וכבר נודע מכתבי רבינו מהרח"ו ז"ל שרבינו האר"י זלה"ה היה בו נצוץ משיח בן יוסף, וכבר הזהיר רבינו האר"י זלה"ה לתלמידיו לכוין בכל יום בתפלת העמידה באומרם "וכסא דוד עבדך מהרה בתוכה תכין" על משיח בן יוסף שהוא נקרא "כסא דוד", וכנז' בשער הכונות, והנה הם היתה קבלה בידם כי נצוץ משיח בן יוסף אשר יבא בכל דור בצדיק שבדור יבא בצדיק שהוא מזרע דוד הע"ה ולכך קורין אותו בשם כסא דוד, ובא ר' נחמן לומר דאין הכונה שיהיה בזרע דוד ממש אלא אפילו כגון אנא שאיני מזרע דוד ורק אשתי בת ריש גלותא היה מזרע דוד אפשר שנחשב איש זה מזרע דוד משום בעל כאשתו ויתגלגל בו נצוץ משיח בן יוסף, ולכן אמר כגון אנא לעשות דמיון בעצמו ולכן לא אמר אנא הוא דאין כונתו להתגדל ולומר שבו נצוץ משיח בן יוסף אלא אמר שיבא אפילו באדם כמוני דרק אשתי היא מזרע דוד הע"ה, ומביא קרא על זה "והיה אדירו ממנו" תיבת אדירו הוא אור יד, כי משיח הוא אור יד כי דוד הוא מספר י"ד, רמז לדבר "ודוד מנגן ביד" וזה יהיה "ממנו" ר"ל מזרע דוד שהוא יד גם ממנו ר"ת מתרין מזלין נוצר ונקה שיהיה נשפע משם, "ומושלו" זה משיח בן יוסף שנקרא בסוג מושל לגבי משיח בן דוד "מקרבו" יוצא ר"ל מקרבו של דוד הע"ה יוצא כלומר מזרעו של דוד הע"ה.

ומ"ש רב אי מן חייא הוא כגון רבינו הקדוש, ג"כ כונתו על נצוץ משיח בן יוסף שיבא בכל דור, ואמר כגון רבינו הקדוש שהיה מזרע דוד הע"ה מנוקבייא יסבל יסורין רבים בעבור להגין על הדור מאיליו ומעצמו כאשר סובל משיח בן יוסף יסורין, וכמ"ש לעיל שעליו נאמר "הוא מחולל מפשעינו" ולכן אם ימצא בדור צדיק מזרע דוד הע"ה וסובל יסורין קשים זו הוכחה שיש בו ניצוץ משיח בן יוסף, ואמר עוד אי מן מתיא כגון דניאל איש חמודות כי גם הוא היה מזרע דוד הע"ה כי היה משבט יהודה וסבל יסורין בשביל ישראל כדכתיב בדניאל סי' יו"ד "בימים ההם אני דניאל הייתי מתאבל שלשה שבועים ימים לחם חמודות לא אכלתי ובשר ויין לא בא אל פי וסוך לא סכתי עד מלאת שלשת שבועים ימים", ועוד אמר שם "ויאמר אלי אל תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר נתת לבך להבין ולהתענות לפני אלקיך נשמעו דבריך ואני באתי בדבריך", ונראה שיש עוד טעם נכון לומר על המשיח אי מן מתיא הוא כגון דניאל איש חמודות כי דניאל ע"ה השיג עתיק יומין דעשיה שהוא הכתר, ודוק היטב.

אין לך קץ מגולה מזה

מסכת סנהדרין דף צח עמוד א:

ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר (יחזקאל ל"ו) "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וגו'". רבי אלעזר אומר: אף מזה, שנאמר (זכריה ח') "כי לפני הימים ההם שכר האדם לא נהיה, ושכר הבהמה איננה, וליוצא ולבא אין שלום מן הצר". מאי "ליוצא ולבא אין שלום מן הצר"? רב אמר: אף תלמידי חכמים, שכתוב בהם שלום, דכתיב (תהלים קי"ט) שלום רב לאהבי תורתך - אין שלום מפני צר. ושמואל אמר: עד שיהיו כל השערים כולן שקולין.

רש"י במקום:

מגולה מזה - כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה, אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה יותר.

ר' אליעזר אומר: (אף) מזה הפסוק (תלמד שאין לך קץ מגולה מזה והקץ קרוב) כשתראה דאין שום אדם משתכר ואף שכר הבהמה לא נהיה, והיינו כדאמרן "עד שתכלה פרוטה מן הכיס", אין מעות מצויות בכיס.

שכר בהמה - עבודת האדמה שהיא על ידי בהמה - איננה.

וליוצא ובא אין שלום - אז יבא משיח. (אחרי שיבואו הסימנים האלו, יבוא משיח)

[שלום רב] - והיינו וליוצא ולבא - אלו תלמידי חכמים אותם שהיה דינם לצאת ולבא בשלום, כדכתיב "שלום רב לאוהבי תורתך" - אפילו להנהו אין שלום. (אפילו לת"ח "בעקבתא דמשיחא" לפני בוא משיח לא יהיה שלום מן צר היינו מרוב הצרות או מיצר הרע כמו שמפרש רש"י להלן)

מן הצר - מרוב הצרות, לישנא אחרינא: מיצר הרע.

(עד שתכלה פרוטה מן הכיס  - בעקבתא דמשיחא נאמר)

הנה מהגמ' רואים אנו שרבי אבא אומר שאם א"י תתן פריה בעין יפה זה סימן שהקץ היינו ביאת המשיח קרוב לבוא, וזה סימן מובהק, במילים אחרות "אין לך קץ משיח מגולה מזה", ורבי אליעזר מביא עוד דוגמא אם תראה שאין מעות מצויות בכיס היינו שכר האדם לא נהיה וכו', גם זה סימן מובהק הוא שהוא לפני ביאת המשיח.

מהרש"א במקום:

אין לך קץ מגולה מזה וכו' שנאמר ואתם הרי גו'. לפי שכל זמן שאין ישראל על אדמתם אין הארץ נותנת פירותיה כדרכה, אבל כשתחזור ליתן פירותיה זהו קץ מגולה שקרב לבא זמן גאולה, שיחזרו ישראל על אדמתן. וכו'...

ור' אלעזר אומר "אף מזה שנאמר כי לפני הימים האלה שכר אדם לא נהיה וגו'" - יש לפרש לפי שזה הענין הוא סוף כל התוכחות בפרשת כי תבא, "והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות ואין קונה", וז"ש כי לפני הימים האלה אחרי כל הצרות יהיה לבסוף "ששכר אדם לא נהיה וגו'". גם אם ירצה האדם להשכיר עצמו לעבד אין קונה ושוכר אותו, וזהו "קץ מגולה" שאין עוד תוכחה אחריה שהיא סוף כל הצרות לפני ימים האלה של הגאולה.

ספר נצח ישראל פרק ל"ט:
נתבאר לך תשובת שאלה, במה שקודם ביאת הגואל ימצא בעולם הפסד ושנוי המציאות, והסבה מבוארת גלויה לכל. ודבר זה שמו חכמים סימן ברור ואות על ביאת הגואל וזמנו המיוחד לו, כשנראה הפסד ואפיסת המציאות. ובפרק חלק (סנהדרין צח א) אמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר (יחזקאל לו, ח) "ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופרייכם תשאו לעמי ישראל". רבי אלעזר אומר, אף מזה, שנאמר (זכריה ח, י) "כי לפני הימים האלה שכר האדם לא נהיה". מאי "ליוצא ולבא אין שלום מן הצר" (שם), רב אמר אף תלמידי חכמים שיש בהם "שלום רב לאוהבי תורתך" (תהלים קיט, קסה), אין להם שלום מן הצר.

ימות המשיח

ישעיהו פרק יא

(א) וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה:

(ב) וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְקֹוָק רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יְקֹוָק:

(ג) וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת יְקֹוָק וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ:

(ד) וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי אָרֶץ וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע:

(ה) וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו:

(ו) וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם:

(ז) וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן:

(ח) וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה:

(ט) לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְקֹוָק כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים:

רמב"ם הלכות מלכים פרק יב הלכה א:

אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם, או יהיה שם חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו נוהג, וזה שנאמר בישעיה (יא ו) "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ" - משל וחידה, ענין הדבר שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי עכו"ם המשולים כזאב ונמר, שנאמר "זאב ערבות ישדדם ונמר שוקד על עריהם", ויחזרו כולם לדת האמת, ולא יגזלו ולא ישחיתו, אלא יאכלו דבר המותר בנחת עם ישראל, שנאמר (שם) "ואריה כבקר יאכל תבן", וכן כל כיוצא באלו הדברים בענין המשיח הם משלים, ובימות המלך המשיח יודע לכל לאי זה דבר היה משל, ומה ענין רמזו בהן.

שו"ת רדב"ז סימן ע"א:

שאלת ממני אודיעך דעתי, על מה שכתב הרב ז"ל פ"ח מהלכות תשובה ה"ז וז"ל: אמרו חכמים כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל העולם הבא עין לא ראתה וכו'. ובפרק שלאחריו (פ"ט ה"ב) כתב: אמרו חכמים הראשונים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות, ובפרק במה אשה יוצאת (שבת ס"ג ע"א), ובפרק אין עומדין (ברכות ל"ד ע"ב) אמרינן בהדיא דפליגי (וכן נתקשה בכסף משנה עיין שם).

תשובה: דעת הרב ז"ל הוא, כי כל היעודים אשר יעדו כל הנביאים לישראל לימות המשיח כולם משל לרוב השלום שיהיה בימי המשיח, וכן כתב בהדיא פרק י"ב מהלכות מלכים ה"א: אל יעלה על לב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם וכו', ואינו חולק על התלמוד שאמר ופליגא דשמואל, אלא שהם ז"ל הניחו הדברים והנבואות כפשוטן כאשר יבינו אותם כללות העם, ולא רצו לפרסם שכל אותם הדברים הם משל, שלא לתת רפיון בלב בני אדם וחולשה בדברי הנביאים, ומשום הכי אמרו דפליגי, ויתפסו דברי האומר כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח, ותחזק ידי אמונתם בביאת המשיח, כדי לזכות לאותן הטובות אשר יעדו להם הנביאים, אבל קושטא דמילתא הוא דלא פליגי. והוא ז"ל בתחילת חבורו כתב שני המאמרים סתם, ובסוף החבור שמי שהגיע לשם כבר חזק באמונתו, פירש סוד היעודים אשר יעדו הנביאים לישראל, שכולם משל על רוב הטובה והשלוה.

יערות דבש חלק ב' (לרבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל):

"...אמנם הענין כך, כי ידוע מה שנחלקו חז"ל אם בימות המשיח יתחילו היעודים הנאמר בנביאים את רוח טומאה מעביר מהארץ ותכסה הלבנה וכו' וכהנה יעודים אשר יהיה ממש עולם חדש, או לא רק כמאמר שמואל אין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכות בלבד, ובאמת שניהם אמת כי תחלה לא יהיו אלא חירות משעבוד מלכות כמאמר שמואל ואח"כ יחכה על יעודיו הנ"ל לא יפול דבר מכל מה שנאמר בנביאים, רק לזכות לדברי נחמדים ויקרין רבים כאלה צריכים שימור מצות בתכלית המעולה והיום לעשותן ולמחר לקבל שכר ואין הקב"ה וותרן, והנה ידוע לכל שאדם יותר עלול לחטא כשהוא בן חורין ואין עליו שום שעבוד ושר ומושל משהוא מוכנע לאחד ויש עליו שר ומושל, כי אדם עלול לחפשיות וכאשר הוא חפשי דעתו גבוה על עצמו ורוח גסה וכח התאוה גובר, ולכן נאמר בימים ההם אין מלך ישראל איש הישר בעיניו יעשה, ולא תמצא מקום דזנות שכיח ביותר וביותר רק במקום שהעיר ומחוז הוא חפשי ממלך כאשר העידו המחקרים, אבל לא בגלות ואף שכר אין כ"כ בשמירת מצות ועזיבת החטא כי עול גלות ושעבוד מבטל יתרון התאוה ואין שכר כל כך ובפרט הרבה מצות שא"א לשומרן, אמנם בביאת הגואל אי"ה אלו היה תיכף נבע' רוח הטומאה מהארץ פשיטא דלא היה להם כ"כ שכר בעזיבת הרע אם לבם חלל ואין כח יצה"ר שולט בהם, אבל כשיהיה עדיין יצה"ר קיים ויהיה חפשי משעבוד מלכיות הרי כל הכוונת לעשות רע הם מוכנים ועומדים ומ"מ שמרו הטוב ויעבדו ה' כראוי ויעזבו הרע וההבל זהו תשובה אמיתית למה שחטא מקדם כדאמרינן (יומא פ"ו:) ה"ד בעל תשובה כו', ועי"כ יזכו אח"כ ליעודים הנאמרים לבער רוח הטומאה והיה ה' לאור עולם וכו'. "

מאמר העיקרים לרמח"ל - גאולה

"הנה מבחר המין האנושי הוא ישראל, ועם המעותדים לדביקות בו יתברך וראוי להם שיהיו מעוטרים בעיטורי קדושה גדולה ותהיה שכינתו יתברך שורה עליהם ומתדבקת בם שישתלמו בה עד שיזכו לטובה האמיתית.

וצריך שתדע שאע"פ שהטובה האמיתית נקנית מכל אחד ואחד בפני עצמו כפי מעשיו, אמנם אין כלל הבריאה משתלם עד שתסודר כלל האומה הנבחרת בסדר נכון ותשתלם בכל עיטוריה ותתדבק בה השכינה ואח"כ יגיע העולם למצב השלם ויזכו הפרטים כל אחד ואחד מה שזכה במעשיו.

ואולם דבר זה עדיין לא נשלם מתחילת הבריאה ועד הנה כי מיד שנברא אדם - חטא, ואח"כ שהתחילו האבות ונמשכו הבנים אחריהם להיות לעם סגולה עם כל זה מעולם לא נשלם הדבר כראוי מפני כמה חטאים שנזורו בם אחור מהתיקון השלם, ונמצא שעכ"פ צריך שנגיע לזה שתהיה האומה בשלימותה בכל התנאים הצריכים לזה ותקבל הבריאה כולה שלימותה, ואז יוקבע העולם במצב המתוקן שבו יוקבעו הצדיקים להנאה הנצחיית ותהיה הנאתם בה כל אחד לפי מעשיהם.

והנה שיתא אלפי שנה הגבילה החכמה העליונה לעבודת בני האדם והשתדלותם על השלימות, ואח"כ יתחדש העולם בצורה אחרת ראויה למה שיעשה בו אחרי כן דהיינו ההנאה הנצחיית לזוכים לה, וטרם יכלו ששת אלפים אלה, הנה צריך שתעמוד האומה הנבחרת במצבה השלם שיוכלו ליעתק הדברים אח"כ אל הנצחיות, וזה מה שהובטחנו עליו שיהיה עכ"פ, והאמצעי לזה יהיה אחד מזרע דוד שיבחרהו האדון ברוך הוא לזה ויעזרהו שיצליח בו והוא מלך המשיח. והנה בזמנו ועל ידו יתוקנו ישראל תיקון גדול וכל הבריאה אחריהם שירבה הטוב בכל הצדדין ויסור הרע לגמרי בין במה שנוגע לנפש ובין במה שנוגע לגוף, דהיינו לב האבן יעשה לב בשר והוא שתגבר בבני האדם הנטיה לטובות ובאופן שלא ימשכו אחרי החומר כלל אלא ינטו תמיד לעבודה ולתורה ויתגברו בה, וכנגד זה תרבה השלוה והרוחה ולא ימצאו נזקים ולא הפסדים כלל, והוא מה שהבטיחו הנביאים "לא ירעו ולא  ישחיתו בכל הר קדשי וגו'", ולא יהיה סכלות בעולם אלא כל הלבבות יהיו מלאי חכמה, ורוח הקודש יהיה שפוך על כל בשר באופן שיזכו לו הכל בלי קושי כלל, והוא מה שאמר הנביא "אשפוך רוחי על כל בשר וגו'", והנה ישמחו ויעלצו ברוב הטובה והם מתדבקים בבורא יתברך ועובדים לפניו עבודה שלימה, ועי"ז יהיו מתעלים והולכים עילוי על עילוי עד שיגיעו למה שצריך שיגיעו לו לעבור ממנו אל מצב הנצחיות בחידוש העולם.

והנה באומות העולם יעשה בירור גדול באותם שימצאו באותו הזמן, אותם שכפי המשפט העליון יהיו ראוים לכליה ישמדו בחרב ובדבר וכל מיני עונשים, ואותם שיהיו ראוים להנצל ינצלו וישארו ויכירו האמת ויעזבו אליליהם וישתעבדו לישראל ויהיה להם לתפארת עבוד את ישראל ושרתו אותם באשר יכירו וידעו שהנה על ידי זה יגיע להם מה שאפשר שיקבלו מן הקדושה ואור ה', והנה ימצא העולם כולו נמשך אחר עבודת הבורא יתברך ולא תהיה עבודה זרה כלל בעולם, והוא מה שאמר הנביא "אז אהפוך אל העמים שפה ברורה וגו'" וכתוב "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".

ואמנם החיים כלם צריך שימותו ויחזרו לעפר לפחות שעה אחת קודם תחיית המתים ואח"כ ישובו ויחיו אותם הראוים לקום בתחיה, והנה בתחיה יקומו צדיקים ורשעים, והרשעים שחטאו ולא נשלם בהם העונש הראוי יענשו אז כראוי להם, ואמנם אחרי התחיה יהיה יום הדין הגדול שידין הבורא יתברך את כלם וישפוט הראוים לישאר לנצחיות והראוים ליאבד, הראוים ליאבד יענשו כפי מה שראוי להם ולבסוף יאבדו לגמרי, והראוים לישאר ישארו במדריגה שתגיע להם כפי המשפט בעולם שיחודש.

והנה אחר שהוכנו הראוים לישאר בנצחיות כל אחד במדריגתו, הנה העולם הזה יחזור לתהו ובהו דהיינו שיפסד צורתו וישוב מים במים כמו בתחלת הבריאה, ובין כך ובין כך הצדיקים שזומנו לנצחיות הקב"ה יעמידם במאמרו כמלאכי השרת בלי שיצטרכו לעולם זה, ואמנם לא ישיגו עדיין הטובה האמיתית הראויה להם, אלא אחר שעמד העולם תוהו הזמן שגזרה החכמה העליונה ישוב ויחודש בצורה אחרת נאותה למה שראוי שיהיה לנצחיות, וישובו הצדיקים וישבו בו ויתקיימו בו לנצח נהנים בטובה האמיתית כל אחד כפי מדריגתו."

"אני ה' בעתה אחישנה" (ישעיהו ס' כב)

למדו חז"ל מהפסוק הנ"ל שיש שני זמנים לקץ של הגלות, הקץ האחרון שלא יוכלו ישראל להישאר עוד בגלות ויגאלו, והקץ שיחיש להם הקב"ה ויגאלם לפני הקץ האחרון.

מתוך ספר "שבט יהודה" לרבי שלמה אבן וירגא, בויכוח טורטוסה, בשנת ה'קע"ג:

"אמר ה"ר יוסף אלבו...והם אמרו כי שני קיצין יש להמשיח או זמן שנשבע האל או זמן שיהיו ישראל מרוצים וישובו בתשובה, ולכן לא זה המאמר זמן קצוב לימי המשיח אבל אמרו (סנהדרין צז.) "ושני אלפים ימות המשיח" ר"ל מוכן לבוא המשיח, ואם יהיו היהודים ראוים יבא בהתחלה, ואם לא יהיו ראויים בהתחלתן ויהיו ראויין באמצע יבא באמצע הזמן, ואם לא יהיו ראויים באמצע ויהיו ראויים בסוף יבא משיח בסוף, אבל לא יעבור מאותם שני אלפים שלא יבא."

סנהדרין דף צח עמוד א:
ואמר רבי יוחנן: אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי, או כולו חייב. בדור שכולו זכאי – דכתיב (ישעיהו ס') ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ, בדור שכולו חייב - דכתיב (ישעיהו נ"ט) וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע, וכתיב (ישעיהו מ"ח) למעני אעשה. אמר רבי אלכסנדרי: רבי יהושע בן לוי רמי, כתיב (ישעיהו ס') בעתה, וכתיב, אחישנה! זכו - אחישנה, לא זכו - בעתה. אמר רבי אלכסנדרי: רבי יהושע בן לוי רמי, כתיב (דניאל ז') "וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה", וכתיב (זכריה ט') "עני ורכב על חמור", זכו - עם ענני שמיא, לא זכו - עני ורוכב על חמור.

היינו אם ישראל יעשו תשובה יזכו שהקב"ה ישלח את מלך המשיח לפני הקץ האחרון ויגאלם ע"י ניסים גלויים במהירות, ואם לא יעשו תשובה אז הגלות תתארך עד הקץ האחרון שבו המשיח יבוא אבל מהלך הגאולה לא יהיה ע"י ניסים גלויים אלא בדרך הטבע בעצלות.

ראיתי בספר של הרב חיים צימרמן זצ"ל "תורה ומציאות" עמ' 37 ואילך, שכותב שכוונת חז"ל בגמ' שהובאה לעיל היא שאם כלל ישראל יעשה תשובה ויש לו זכות להגאל מיד "אחישנה" - אז ה' ישלח את המשיח ויעשה ניסים גדולים יותר מיציאת מצרים, אבל אם כלל ישראל לא יעשו תשובה מיד, יש זמן מוגבל שהגאולה צריכה להגיע "בעתה" ולא יכולה להתאחר כמו שהיה זמן מוגבל ביציאת מצרים "גר יהיה זרעך וגו' ועבדום וענום ארבע מאות שנה", והגאולה תבוא בסדר הזה - בתחלה (אתחלתא דגאולה) כלל ישראל צריך לבוא לא"י ושיהיה להם מלכות משלהם ואז יבטל השעבוד מלכויות, ובהמשך כלל ישראל יעשה תשובה ויקבלו עול התורה, ורק אח"כ משיח יבוא וימלוך (גאולה השלימה).

אכן מה שאמר הרב צימרמן זצ"ל בענין מהלך הגאולה "אחישנה" הוא נכון ומעוגן בחז"ל והראשונים, אבל בענין מהלך הגאולה "בעתה" לפי מה שראיתי בעיון בדברי חז"ל והראשונים לא משמע כדבריו, אלא שגם שיגיע הקץ האחרון שהגאולה חייבת להגיע - ה' ישלח קודם ובתחלה את מלך המשיח רק שלא בהכרח יעשה ניסים גלויים אלא בעיקר בדרך הטבע.

סנהדרין דף צט עמוד א:
רבי הילל אומר: אין להם משיח לישראל, שכבר אכלוהו בימי חזקיה. אמר רב יוסף: שרא ליה מריה לרבי הילל, חזקיה אימת הוה בבית ראשון, ואילו זכריה קא מתנבי בבית שני ואמר (זכריה ט' ט') "גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא עני ורכב על חמור ועל עיר בן אתנות".

משמע מדברי רב יוסף שהפס' בזכריה "הנה מלכך יבוא לך עני ורוכב על חמור" מדבר על מלך המשיח, ואם כך דברי הגמ' בדף צח. "לא זכו - עני רוכב על חמור" שזה "לא זכו - בעתה", מדבר במלך המשיח וכן אביא עוד מחז"ל זוהר והראשונים שפרשו כוונת הפס' "הנה מלכך בא לך" שקאי על מלך המשיח:

זכריה פרק ט פסוק ט:
גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת.

פירוש רש"י:
הנה מלכך יבוא לך - אי אפשר לפותרו אלא על מלך המשיח שנאמר בו ומשלו מים ועד ים ולא מצינו מושל לישראל כזה בימי בית שני.
צדיק ונושע - בה':
עני - ענותן:
ורוכב על חמור - מדת ענוה היא.

בראשית רבה פרשה ע"ה:
ויהי לי שור וחמור וגו', רבנן אמרי: "שור" זה משוח מלחמה שנאמר (דברים לג) בכור שורו הדר לו, "חמור" זה מלך המשיח שנאמר (זכריה ט) עני ורוכב על חמור וגו'.


ילקוט שמעוני זכריה רמז תקעה:
הרואה חמור בחלום יצפה לגאולה שנאמר "גילי מאד בת ציון וגו' הנה מלכך יבא לך וגו' עני ורוכב על חמור", עני ורוכב על חמור. הוא חמור בן האתון שנברא בין השמשות, הוא החמור שחבש אברהם אבינו לעקוד את יצחק בנו, הוא החמור אשר רכב עליו משה רבינו בבואו למצרים שנאמר וירכיבם על החמור, הוא החמור שעתיד בן דוד לרכוב עליו.

שמות רבה פרשה ל':
ד"א "כי קרובה ישועתי לבא", כי קרובה ישועתכם אינו אומר אלא ישועתי יהי שמו מבורך, אלולי שהדבר כתוב א"א לאמרו, א"ל הקב"ה לישראל אם אין לכם זכות בשבילי אני עושה, כביכול כל ימים שאתם שם בצרה אני עמכם שנאמר (תהלים צא) עמו אנכי בצרה ואני גואל לעצמי שנאמר (ישעיה נט) וירא כי אין איש וישתומם וגו', וכן הוא אומר (זכריה ט) גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע, ומושיע אין כתיב כאן אלא ונושע הוי אפילו אין בידכם מעשים עושה הקב"ה בשבילו שנאמר (ישעיה נו) כי קרובה ישועתי לבא.


מדרש תנחומא פרשת אחרי מות:
"א"ר ברכיה הכהן ברבי ראה מה כתיב (זכריה ט) גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע הוא" צדיק ומושיע אין כתיב אלא צדיק ונושע הוא וכן הוא אומר (ישעיה סב) אמרו לבת ציון הנה ישעך בא מושיעך בא אין כתיב כאן אלא ישעך כביכול הוא נושע א"ר מאיר ויושע ה' ביום ההוא את ישראל (שמות יד) ויושע כתיב כאן כביכול עם ישראל הוא נגאל, וכל זמן שישראל נגאלין כאלו הוא נגאל, א"ר אמי משה מקלס לכנסת ישראל אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' (דברים לג) עם הושע בה' אין כתיב אלא עם נושע בה', משל לאדם שהיה לו סאה של חוטין של מעשר שני מהו עושה מהן נותן מעות ופודה אותן, כך ישראל במה הם נפדין כביכול בהקב"ה שנאמר עם נושע בה', אמר הקב"ה בעה"ז הייתם נושעים ע"י בני אדם, במצרים ע"י משה ואהרן, בימי סיסרא ע"י ברק ודבורה, במדינים ע"י שמגר בן ענת שנא' (שופטים ג) ויושע גם הוא את ישראל, וכן על ידי שופטים, וע"י שהיו ב"ו הייתם חוזרין ומשתעבדין, אבל לעתיד לבא אני בעצמי גואל אתכם ושוב אין אתם משתעבדין שנאמר ישראל נושע בה' תשועת עולמים."

ספר נצח ישראל (למהר"ל מפראג) פרק ס"ב:
וזה שאמר במדרש, כי הגאולות הראשונות היו על ידי בני אדם, ולא היתה הגאולה במה שהוא יתברך צורה אחרונה לישראל. ולכך היה הפסק לגאולות אלו. אבל הגאולה האחרונה תהיה במה שהוא יתברך צורה אחרונה לישראל, לכך לא תהיה הפסק לדבר זה. וזה שאמר (ישעיה מה, יז) "ישראל נושע בה' תשועת עולמים". וכמו שאמר "מי כמוך עם נושע בה'" (דברים לג, כט), אמר גם כן כאן "ישראל נושע בה'". ואף כי גאולה אחרונה גם כן יהיה על ידי המשיח, חילוק והפרש בין גאולה ראשונה ובין גאולה אחרונה; כי גאולה ראשונה היתה מתחייבת מצד ישראל ומצד זכות אבות, וגאולה זאת יש לה הפסק, כי כל דבר שהוא מצד האדם, יש לו הפסק. אבל גאולה אחרונה, אף כי תהיה על ידי המלך המשיח, תהיה מצד השם יתברך, אשר הוא מעמיד המשיח, ודבר זה נקרא כי השם יתברך הוא הגואל. וכבר התבאר למעלה על פסוק (ר' ישעיה נב, יג) "ירום וגבה ונישא", כי מלך המשיח מעלתו על המלאכים, וזה מפני שהשם יתברך מעמיד אותו. אבל גאולה ראשונה היתה מצד ישראל, וזכות ומדריגות האבות גרם, ודבר זה מחייבים הכתובים. עד שבשביל זה אמרנו כי האבות נזכרו בגאולה ראשונה כסדר. וזה כי הגאולה הראשונה בזכות אבות, וראשון לזה אברהם, שאליו הבטיחו תחלה על גאולת בניו, ולכך ראוי שיזכיר אותו ראשון. אבל גאולה אחרונה אינה מצד האבות, רק מצד השם יתברך, אשר ממנו הגאולה. ויעקב קרוב אל השם יתברך, כי צורתו חקוקה בכסא הכבוד (חולין צא ב), וכמו שהתבאר למעלה שיעקב קרוב אל השם יתברך מצד הסדר שהוא אל האבות. ומה שאמרו כי גאולה אחרונה נצחית, במה שהגאולה מצד שהשם יתברך צורה אחרונה לישראל, וכך היא נצחית. וכמו שאמר הכתוב (ישעיה מה, יז) "ישראל נושע בה' תשועת עולמים":


זוהר פרשת ויחי:
"אסרי לגפן עירה" דא מלכא משיחא, דזמין לשלטאה על כל חילי עממיא חילין די ממנן על עמין עעכו"ם ואינון תוקפא דלהון לאתתקפא וזמין מלכא משיחא לאתגברא עלייהו בגין דהאי גפן שליט על כל אלין כתרין תתאין דשלטי בהו עממיא עעכו"ם, האי נצח לעילא, ישראל דאינון שרקה ישיצון וינצחון חילין אחרנין לתתא, ועל כלהו יתגבר מלכא משיחא הדא הוא דכתיב (זכריה ט') "עני ורוכב על חמור ועל עיר".

רבינו בחיי בראשית פרק לב טו:
"...ומפני זה הזכיר לו באחרונה אתונות ועיירים, כלומר עתיד אתה ליפול ביד בני באחרונה לימות המשיח שכתוב בו: (זכריה ט, ט) "גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע הוא עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות". והנה הפחידו ברמז במנחה הזאת בפתיחה ובחתימה."


האמונה והבטחון לרמב"ן פרק יח:
"...באחרונה לומר: עתיד אתה ליפול בידי בימי משיחנו שנאמר בו "גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע עני ורוכב על החמור"."


אור החיים במדבר פרק כד טז:
אראנו ולא עתה וגו'. כפל הדברים במלות שונות, גם כפל לומר דרך כוכב וגו' וקם שבט וגו' גם כפל לומר ומחץ וגו' וקרקר וגו', כל הנבואה במלך המשיח נאמרה, ויתבאר על פי דבריהם ז"ל (סנהדרין צח א) שאמרו בפסוק בעתה אחישנה זכו אחישנה לא זכו בעתה, והוא רחוק מופלג, וזה לך האות הן אנו בתחלת מאה הששית לאלף הששי, וכנגד ב' קצים אלו דבר הכתוב, כנגד אם זכו אמר אראנו פירוש לדבר שאני עתיד לומר אבל אינו עתה בזמן זה אלא בזמן אחר ויכול להיות שאינו רחוק כל כך, שאמרו ז"ל (דב"ר פ"ב) אם היו ישראל חוזרים בתשובה כמצטרך היו נגאלים מיד אפילו לא יעבור עליהם אלא יום אחד בגלות דכתיב יענך ה' ביום צרה, וכנגד קץ בעתה אמר אשורנו כמו שצופה מרחוק, והוא אומרו ולא קרוב כי הקץ של בעתה ארוך עד למאד בעונות, ואומרו דרך וגו' פירוש זאת היא הנבואה שאמר עליה אראנו וגו'. וכפל הענין ושינוי הלשון, יתבאר ע"פ דבריהם ז"ל (סנהדרין שם) שאמרו שאם תהיה הגאולה באמצעות זכות ישראל יהיה הדבר מופלא במעלה ויתגלה הגואל ישראל מן השמים במופת ואות כאמור בספר הזוהר (ח"א קיט. וח"ג ריב ב), מה שאין כן כשתהיה הגאולה מצד הקץ ואין ישראל ראויים לה תהיה באופן אחר ועליה נאמר (זכרי' ט') שהגואל יבא עני ורוכב על חמור, והוא מה שאמר כאן כנגד גאולת אחישנה שהיא באמצעות זכות ישראל שרמז במאמר אראנו ולא עתה אמר דרך כוכב שיזרח הגואל מן השמים, גם רמז לכוכב היוצא באמצע השמים לנס מופלא כאמור בספר הזוהר (שם), וכנגד גאולת בעתה שרמז במאמר אשורנו ולא קרוב אמר וקם שבט מישראל פירוש שיקום שבט אחד מישראל כדרך הקמים בעולם דרך טבע, על דרך אומרו (דניאל ג) ושפל אנשים יקים עלה, שיבא עני ורוכב על חמור ויקום וימלוך ויעשה מה שנאמר בסמוך. וטעם שיעד גאולת אחישנה שהיא ככוכב ליעקב וגאולת בעתה שהיא עני וכו' לישראל שהם כתות הצדיקים, נתכוון לומר שהמושג לגדר זה של ביאת הגואל ככוכב הוא כשתהיה הגאולה מפאת גדר הבינוני שבישראל שיטיבו מעשיהם ויבא בזכותם, והוא אומרו דרך כוכב מיעקב, אבל ביאתו בדרך וקם שבט זה יהיה כשלא יטיבו מעשיהם כת הבינונים ולא יבא אלא מפאת כת הצדיקים שבהם, והוא אומרו וקם שבט מישראל.

כך היא גאולתן של ישראל קימעא קימעא

תלמוד ירושלמי מסכת יומא פרק ג':
דלמא רבי חייא רובא ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה ראו אילת השחר שבקע אורה אמר רבי חייא רובה לרבי שמעון בן חלפתא: בר ר'! כך היא גאולתן של ישראל בתחילה קימעא קימעא כל שהיא הולכת היא הולכת ומאיר מאי טעמא "כי אשב בחושך ה' אור לי", כך בתחילה "ומרדכי יושב בשער המלך [קצף בגתן ותרש]" ואחר כך "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס [וילבש את מרדכי]" ואחר כך "וישב מרדכי אל שער המלך" ואחר כך "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות" ואחר כך "ליהודים היתה אורה ושמחה".

פירוש קרבן העדה (למוה"ר דוד אב"ד דק"ק דעסויא):
דלמא – מעשה שהיו רבי חייא הגדול ורבי שמעון בן חלפתא מהלכין בבקעת דבית ארבל בסוף הלילה. בר ר' – כמו בריבי כלומר אדם גדול. כך היא גאולתן של ישראל – כמו שהשחר מאיר מעט מעט, תחלה אילת השחר ואח"כ עלות השחר, ואח"כ האיר המזרח, ואח"כ הנץ החמה, ואח"כ השמש בצהרים, כך היא גאולתן של ישראל מעט מעט ולא הכל בבת אחת. כי אשב בחשך ה' אור לי – והדבר ידוע מי שיושב בחשך אם יביט באור הגדול פתאום יעורו עיניו אלא צריך לפתוח תחלה לו אור קטן ואח"כ יוסיף מעט מעט עד שיוכל לסבול אור גדול. כך בתחלה ומרדכי ישב וגו' – מביא חמש מקראות עד חמשה זמנים הנזכרים למעלה שהאור מאיר עד נכון היום, ומצאתי טעמים אחרים וזה נ"ל.

תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק א:
דלמא רבי חייא רבא ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה וראו איילת השחר שבקע אורה, אמר רבי חייא רבה לר' שמעון בן חלפתא: בירבי! כך היא גאולתן של ישראל בתחילה קימאה קימאה כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת, מאי טעמא "כי אשב בחושך ה' אור לי", כך בתחילה "ומרדכי יושב בשער המלך" ואחר כך "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס" ואחר כך "וישב מרדכי אל שער המלך" ואחר כך "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות" ואחר כך "ליהודים היתה אורה ושמחה".

פירוש פני משה: (רבי משה מרגלית זצ"ל)
דלמא – מעשה בר' חייה רבה וכו'. קריצתה – בהשכמה קודם שהאיר היום. בי רבי – אדם גדול, וכן הוא ביומא ריש פ"ג. מ"ט כי אשב בחשך ה' אור לי – כלומר הגלות הוא החשך והגאולה אורה, וכשם שהאור בשחר בא מעט מעט והולך ומתרבה כך גאולתן של ישראל שנדמה לאור, וכך היה בימי מרדכי ואסתר.

פירוש "יפה מראה": (רבי שמואל יפה אשכנזי זצ"ל)

כך היא גאולתן של ישראל, צ"ע מאי טעמא הדמות גאולת ישראל לזה להיות מעט מעט ולא תהיה מרובה מתחלה, ומאי יליף מ"כי אשב בחשך ה' אור לי" דמנא ליה דמדמי' לעלות אור השחר מעט מעט, אדרבה אור גמור משמע, ועוד דמאי דמייתי ממרדכי לא דמי דבתר אילת השחר ליכא חושך נוסף אלא האור מוסיף, והכא בתר "ומרדכי יושב בשער המלך" הוה ליה אפילה גדולה ג' ימי גזרת המן, ועוד מה גדולה היא "וישב מרדכי אל שער המלך" כי אין תוספת על ישיבתו בשער תחילה, וכבר כתבתי בבאורי לב"ר ריש פ"ס דביאת הגאולה מעט מעט כדי שיוכלו לסבול הטובה להעתקתם מצרה לגאולה, והכי איתא בהדיא בשוחר טוב מזמור י"ח, והלמוד מ"כי אשב בחשך" נאה לפי זה דלא קאמר ה' יוציאני לאורה אלא "ה' אור לי" כלומר אף בהיותי בחשך יאיר לי והיינו תחילה מעט שעדין יש מהצער בזמן ההוא כמו שנשאר הרבה מהחשך עדין וצערו של המן לא חשיב הפסק דצער בעלמא הוא ולא ירידה מגדולתו דלעולם היה בגדולתו ולא קם ולא זע ממנו, והא דחשיב "וישב מרדכי" תוספת בגדולה דכיון דהמן נדחף אל ביתו בהשפלה הויא חזרת מרדכי לשער המלך יותר גדולה דמעתה יכובד יותר וכ"ש שלא יחוש לזוע בפני המן בשאט בנפש טפי ממה שלא קם ולא זע ממנו אתמול, אך קשה דלא מייתי הכא "ויסר המלך את טבעתו וגו' ויתנה למרדכי ותשם אסתר את מרדכי על בית המן" דהוה מקמי "ומרדכי יצא מלפני המלך", מיהו בשוחר טוב מייתי "ויתלו את המן", והכוונה נמי א"ויסר המלך את טבעתו" דכתיב התם ואגדתנו קיצרה, אמנם י"ל עוד שרמזו אל היות הגדולה וההצלחה בישראל סבת טובתם כי מהמעט יבואו אל המרובה כי בהצלחה ההיא ישלימו את נפשם ויכינו עצמם אל קבול השפע האלהי מה שאין כן אומות ע"א שהצלחתם סבת מפלתם שמתגאים בה כמ"ש בפ' כסוי הדם (חולין פט א) גבי "לא מרובכם מכל העמים" ופרק בן סורר (סנהדרין עב א) תנן שקט לצדיקים טוב להם ולרשעים בהפך, ולכן אמר כי כמו שאור השחר כל זמן שהוא מאיר הוא מוסיף יותר באורה כי הסבה מתחזקת כך גדולת ישראל תחלה מעטית וע"י ההצלחה ההיא ישלימו עצמם ויזכו ליותר מזה, ומה נאה לפ"ז אומרו "ה' אור לי" כי האור הזה אור ה' הוא והדבקות בו, והביא זה ממרדכי שהיה תחלה בשער המלך ולא היה סבה לגאוה להרחקה מה' ולזה אף אחר כך שזכה אל הכבוד הזה לא גבה לבו אלא "וישב מרדכי אל שער המלך" ופי' ז"ל (מגילה טז א) לשקו ולתעניתו ואח"כ "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות" והכוונה שעמד טעמו לתהלה ולשם כדאמר באסתר רבתי מלמד שמלך מרדכי על היהודים שהכוונה בזה היותו חזק בתורתו ויהדותו אף אחר שנתודע לרשות כדפי' התם.

פירוש מבעל "ספר חרדים":
דלמא – לשון קצרה הוא דא למה, דמיא ובכל מעשה שמספר בירושלמי מתחיל כך ובמדרש חזית פירש מתנות כהונה דלמא כמו איתמר בבבלי והראיתי למורי נ"ע ואמר לי לא סבירה לי משום דתיבת דלמא אין משמע איתמר. קריצתא – אשמורת הבוקר. קימאה קימאה – מעט מעט. ומרדכי יושב בשער המלך - קצף בגתן ותרש והגיד מרדכי, והיא הקדמה רפואה למכה דומה לאיילת השחר ועל זה אמרה אסתר ברוח הקודש למנצח על איילת השחר כדברי רז"ל. ואח"כ ויקח המן את הלבוש - היינו דמיון עלות השחר דהויא תחלת זריחה ולא הזכיר הצער שבינתיים דהיינו קדרותא דשחרא דלא מני אלא האורות הלוך וגדל. וישב מרדכי אל שער המלך – לא גרסינן דאין זו הארה דלשקו ולתעניתו שב כדפירשו רז"ל. ואח"כ ומרדכי יצא - דומה לשמש יצא על הארץ דאמרו לעיל דהיינו סוף זריחה דכבר עברה החמה עובי הרקיע. ליהודים היתה – תוקף אור השמש בצהרים.

מדרש שוחר טוב תהלים פרק י"ח:

"מגדיל ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו לדוד, מה כתיב אחריו השמים מספרים כבוד אל, וכן בשעה שהקב"ה מכין כסאו של דוד הכל שמחין שנאמר עד עולם אכין זרעך מה כתיב אחריו ויודו שמים פלאך ה', כתוב אחד אומר מגדיל וכתוב אחד אומר מגדול א"ר יודן לפי שאין הגאולה של אומה זו באה בבת אחת אלא קימעה קימעה, ומהו מגדיל שהיא מתגדלה והולכת לפני ישראל, לפי שהן עכשיו שרויין בצרות גדולות ואם תבוא הגאולה בבת אחת אינן יכולין לסבול ישועה גדולה שהיא באה מתוך צרות גדולות, לכך היא באה קימעא ומתגדלת והולכת, ולכך היא משולה הגאולה כשחר שנאמר "אז יבקע כשחר אורך", ולמה נמשלה כשחר שאין אפלה גדולה מאותה שעה הסמוכה לבקר ואם יעלה גלגל חמה באותה שעה כל הבריות נלכדין אלא עמוד השחר עולה ומאיר לעולם תחלה ואחר כך גלגל החמה עולה ומאיר ואין בריה נלכדת שנאמר ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום, ומהו מגדול שנעשה להם מלך המשיח כמגדל שנאמר מגדול ישועות מלכו וכתיב מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב."

רבי יואל טייטלבוים זצ"ל בספרו ויואל משה עמ' פ"ה:
"גם מה שנמצא באיזה מקומות בדברי חכז"ל שהגאולה תהיה קמעא קמעא כל זה יהיה אחר ביאת המשיח, כי אורו של משיח נורא הוא מאוד, ואי אפשר לסבול אור גדול כזה בפעם אחת אלא קמעא קמעא. גם במצרים היה אור גדול בליל התקדש חג הפסח, אבל בקריעת ים סוף היה האור יותר גדול ואח"כ במתן תורה הרבה גדול יותר ולא היה במציאות שיהיה הכל בפעם אחת. ועל דרך זה יהיה אחר ביאת המשיח שיתגלה האור בכל פעם יותר, גם כמה מעלות ברוחניות ובגשמיות יהיה בכל פעם יותר בהדרגה, וזהו קמעא קמעא, אבל קודם יהיה ביאת המשיח, ואפס בלתך גואלנו לימות המשיח, הוא ולא אחר."

רבי שלמה אלישיב זצ"ל בספרו "לשם שבו ואחלמה", ספר הדע"ה חלק ב' דרוש ד ענף יב סימן ט:

"...אך הענין בזה הוא כי הנה תהלוכות הנהגה אשר בימות המשיח הנה יהיה מתחילה הטבע והנסיי מעורב ביחד וע"ד שהיה בגאולת מצרים שהגם שגם ראשית התחלת הגאולה היה תיכף בנסים עכ"ז הנה היה עדיין כל מצב ישראל עצמן בטבע וחומרי כי עדיין לא פסקה זוהמתן עד מתן תורה, ע' זוה"ק ס"פ יתרו, והגם שהוה ההנהגה עמהם בנסים גדולים עכ"ז הם עצמן היו עדיין לפי הטבע לגמרי, וכן יהיה בהימים הראשונים דימות המשיח שהגם שיהיה הגאולה וההנהגה בניסים גדולים עכ"ז יהיה הטבע משמשת ג"כ ויתקיים עדיין החומרי והגשמי בהעולם כולו וכן גם בישראל עצמן, וכל ביטול הזוהמא וזיכוך העביות יתחיל רק אח"כ ולאט לאט שהוא בהדרגה גדולה, וכמ"ש בשוחר טוב סוף מזמור י"ח מגדיל ישועות מלכו כו' כתוב אחד אומר מגדול וכתוב אחד אומר מגדיל, ר' יודן אומר לפי שאין הגאולה באה על אומה זו בבת אחת אלא קימעא קימעא. ומהו מגדיל לפי שהיא מתגדלת והולכת לפני ישראל כו' לפיכך משולה הגאולה כשחר שנאמר אז יבקע כשחר אורך כו' ע"ש."

רבי שמואל בורנשטיין זצ"ל האדמו"ר מסוכטשוב בספר "שם משמואל" פר' שופטים:
"...אך בודאי תיכף בביאת המשיח לא יתקיימו כל היעודים הטובים בפעם אחת, כמ"ש בירושלמי (ברכות פ"א) דגאולתם של ישראל תהי' קמעא קמעא ולא בפעם אחת..."


בראשית לב כה:
וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ - עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר.

בית הלוי בראשית פרק לב כה (רבי יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק מבריסק זצ"ל)
"ויאבק איש עמו עד עלות השחר" - גם בזה הוא סימן לבנים דלא ינצלו ממלחמתו של עשו (דהאיש היה שרו של עשו) וקטרוגו עד שיעלה השחר והוא ביאת המשיח. וז"ל הזוה"ק (ח"א ק"ע ע"א) ובגין כך ויאבק איש עמו כו' בגין לקטרגא ליעקב עד עלות השחר דאיתעבר שלטנותיה ואתחליף, וכך הוא לזימנא דאתי בגין דגלותא השתא כלילא דמיא דאיהו לילא, ושלטא ההוא אבק על ישראל ואינון שכיבין לעפרא עד דיסתלק נהורא ויתנהר יממא וכדין ישלטון ישראל כו'. הרי מבואר להדיא דזה היה סימן לבנים שלא ינצלו מעשו עד ביאת המשיח והוא זמן עלות השחר. והענין דאע"ג דכבר היו כמה גאולות ממצרים ומבבל מ"מ היצה"ר והמקטרג מרקד ביניהם והחריב המקדש ולא יפטרו ממנו לגמרי עד שיהיה הגאולה האחרונה שתהיה בזמן השחר.

מיכה פרק ז ח:
אַל תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ ה' אוֹר לִי.

דברים רבה פרשה יא:
"כי אשב בחושך" - בחורבן בית ראשון ואחרון, "ה' אור לי" - לימות המשיח.

שיר השירים ו י:
מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה - כְּמוֹ שָׁחַר, יָפָה כַלְּבָנָה, בָּרָה כַּחַמָּה, אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת.

האם בימינו יכול להיות גלות וגירוש מא"י

אומר הנביא ירמיהו במגילת איכה פרק ד כב: "תם עוונך בת ציון לא יוסיף להגלותך", ותרגם יונתן בן עוזיאל: "ובתר כן ישלם עויתך כנישתא דציון ותתפרקין על ידי דמלכא משיחא ואליהו כהנא רבא ולא יוסיף ה' תוב לאגלותך".

בעמוס פרק ט': "ביום ההוא אקים את סכת דוד" תרגם יונתן: מלכותא דבית דוד, ואח"כ כתוב: "ולא ינתשו עוד מעל אדמתם".

פסיקתא רבתי דרב כהנא פרשה ד' (וכן בילקוט מ"א רמז רט):
"כך פתח ר' תנחומא ביר': "ובנביא העלה ה' את ישראל ממצרים" זה משה, "ובנביא נשמר" זה אליהו, אתה מוצא שתי נביאים עמדו להם לישראל משבטו של לוי, משה ראשון ואליהו אחרון ושניהן גואלין ישראל בשליחות, משה גאלם ממצרים בשליחות "ועתה לך ואשלחך אל פרעה וגו'", ואליהו גואלם לעתיד לבא בשליחות "הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא וגו'", משה שגאלם ממצרים תחלה עוד לא חזרו ונשתעבדו במצרים, ואליהו כשיגאל אותם מן הרביעית מאדום עוד אינם חוזרים ומשתעבדים, אלא תשועת עולם."

בית המקדש לאחר ביאת המשיח

יחזקאל פרק לז פס' כד-כח:
וְעַבְדִּי דָוִד מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם וְרוֹעֶה אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם וּבְמִשְׁפָּטַי יֵלֵכוּ וְחֻקֹּתַי יִשְׁמְרוּ וְעָשׂוּ אוֹתָם:
וְיָשְׁבוּ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בָהּ אֲבוֹתֵיכֶם וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ הֵמָּה וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם עַד עוֹלָם וְדָוִד עַבְדִּי נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם:
וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם בְּרִית עוֹלָם יִהְיֶה אוֹתָם וּנְתַתִּים וְהִרְבֵּיתִי אוֹתָם וְנָתַתִּי אֶת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם:
וְהָיָה מִשְׁכָּנִי עֲלֵיהֶם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם:
וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי יְקֹוָק מְקַדֵּשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל בִּהְיוֹת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם:

שיר השירים פרק א' פסוק י"ז: "קורות בתינו ארזים רהיטנו ברותים".
תרגום יונתן: אמר שלמה נביא כמא יאי בית מוקדשא דיי דאתבני על ידי מן קיסי גולמיש, אבל יתיר יהי בית מוקדשא דעתיד לאתבנאה ביומי מלכא משיחא דכשרוהי יהוין מן ארזין דגנתא דעדן ושירתוהי יהוין מן ברתי ושגי ושורבניה.

ויקרא רבה פרשת צו פרשה ט':
מה מקיים רבי אלעזר לקרייה דרבי יוסי ברבי חנינא "עורי צפון" לכשיתעוררו הגליות הנתונות בצפון יבאו ויחנו בדרום שנא' (ירמיה לא) "הנני מביא אותם מארץ צפון", לכשיתעורר גוג הנתון בצפון יבא ויפול בדרום כמה דתימא (יחזקאל לט) "ושובבתיך וששאתיך והעליתיך מירכתי צפון", מלך המשיח שנתון בצפון יבא ויבנה בית המקדש הנתון בדרום הה"ד (ישעיה מא) "העירותי מצפון ויאת ממזרח שמש".

במדבר רבה פרשת נשא פרשה יד:
"כף אחת עשרה זהב" - כנגד עשרה בנים שהיה לו לבנימין כשירד למצרים שנאמר (בראשית מו) ובני בנימין בלע ובכר וגו' והיו כולם צדיקים הוי מלאה קטרת, פר אחד בן בקר וגו' - הרי שלשה מיני עולה כנגד שלשה פעמים שנבנה בית המקדש בחלקו, אחת בימי שלמה ואחת בימי עולי הגולה והשלישית לימות המשיח.

מדרש תהלים מזמור כט:
"ובהיכלו כלו אומר כבוד", כיון שיבא משיח ויפרע מרשעי אומות העולם מיד בית המקדש נבנה, לכך אומר "אלהי דוד בונה ירושלים".

האם בן כוזיבא היה בריון ופריץ

הרמב"ם בהלכות מלכים פרק י"א הלכה ג'-ד':
"ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו, אין הדבר כך, שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך, והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח, ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעונות, כיון שנהרג נודע להם שאינו, ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת. וכו'...ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה', הרי זה בחזקת שהוא משיח וכו'..ואם לא הצליח עד כה או נהרג בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה והרי הוא ככל מלכי בית דוד השלמים הכשרים שמתו. ולא העמידו הקב"ה אלא לנסות בו רבים שנאמר "ומן המשכילים יכשלו לצרוף בהן ולברר וללבן עד עת קץ כי עוד למועד".

רבי מנחם מנדל שניאורסון זצ"ל: "וכפי שמובן שהרמב"ם אומר בנוגע לשמעון בר כוכבא שרבי עקיבא חשבו למשיח, וממילא היה צריך להיות אצלו כל סימני המשיח, ולכן אומר הרמב"ם שממנו [מבר כוכבא] ניתן ללמוד כיצד יהיו הדברים אצל המשיח." (ספר "שערי גאולה" דף ק"ו)

רבי יואל טייטלבוים זצ"ל: "וצריך לומר שגם בן כוזיבא היה איש קדוש ונורא וראוי לנבואה בכל המדות שחשב הרמב"ם ז"ל, וראיה ברורה מן הש"ס (סנהדרין צ"ג ע"ב) שאמרו חכמים נחזי אנן אם הוא מורח ודאין, וזה מדרגה שלא היה אף למרע"ה כמ"ש הרמב"ם באגרת תימן, ואם הוא אינו ראוי לכך האיך נסתפקו בו החכמים אם יש לו מדריגה זו עד שבאו לנסותו. גם הלא החליט הרמב"ם ז"ל בס' היד שהמלך המשיח נביא גדול יותר מכל הנביאים [פרט למשה], וכבר השריש לו שא"א להאמין באחד שהוא נביא אלא א"כ יש בו כל המדות שחשב הוא ז"ל, א"כ האיך חשבו החכמים בתחלה על בן כוזיבא שהוא מלך המשיח אם לא היו בו כל אלו המדות שראוי לנבואה." (ספר "ויואל משה" סימן ל"ט)

רבי צדוק הכהן מלובלין זצ"ל: "וביתר היתה מלכות בן כוזיבא דאמר אנא משיח (סנהדרין צ"ג ב), ואיתא במדרש (איכה רבה ב', ד') רבי עקיבא וכו' אמר היינו מלכא משיחא וכו' ומן הסתם כיון שטעה בו רבי עקיבא היה באמת ראוי לכך, והיינו שהיה בו מאור תורה שבעל פה ומשום הכי רבי עקיבא שהיה שורש תורה שבעל פה כמו שכתב האריז"ל אמר עליו היינו מלכא משיחא. וזה הענין שכתב הרמב"ם ז"ל (הלכות מלכים פרק י"א הלכה ג') שרבי עקיבא היה נושא כליו של בן כוזיבא וכו'...אך באמת ידע [בן כוזיבא] בנפשו שראוי לגאולה שהיה בו אור תורה שבעל פה כל כך שהוא עיקר התיקון בגלויות רק החסרון היה שלא ידע שעל זה היה השבועה שלא יעלו בחומה כמו שאמרו בכתובות (קי"א א) אף שיהיו ראוים לגאולה על דרך שאמרו (פסחים פ"ז א) אני חומה זו תורה והיינו תורה שבעל פה וכמו שאמרו שם ושדי כמגדלות אלו תלמידי חכמים היינו שהם מניקים לישראל התורה שבעל פה והיה השבועה שלא יעלו בחומה היינו בכח החומה זו תורה ועבר על השבועה ומשום הכי נהרג." (ספר "פרי צדיק" דברים לט"ו באב)

רבי יעקב עמדין זצ"ל: "טפשים מתעתעים כבן כוזיבא כדוד אלמוסר רש"ם ורא"ל וזולתם המשתמשים בהשבעות וקבלה מעשית פתאים עברו ונענשו, אע"פ שהיתה כונתם לטובה ולא עברו תורות לא נתקו מוסרות מ"מ עברו על השבועה שהשביע הקב"ה את ישראל שלא ידחקו את הקץ, הן המה היו לצור מכשול ולאבן נגף לבני ישראל לעורר עליהם קנאת ושנאת האומות ולהרחיק מהם השגחת השי"ת הנפלאה אשר לא סרה להראות כחה בגלות החל הזה, להקים על סלע רגלינו נגד כל הקמים עלינו בכל דור ודור לכלתינו והקב"ה מצילנו, ואיך יתכן לחבוש להתיר עצמו לכבוש המלכות ע"פ עצת נפתלים נמהרה יועצי עצה נבערה, על אלה הכתות והדומים נאמר "ומן המשכילים יכשלו לצרוף בהם וגו' כי עוד למועד", ואשרי המאמינים בני מאמינים בני אי"ו ולא יחישו לא יהרסו לעלות כחומה, את שלום העיר אשר הגלו שמה ידרשו ויחלו את פני ה' להשיב שבותם, לא יתנו דמי לו יתחננו ויבקשו ונעתר להם ורפאם לקבץ נדחיהם אחד באחד יגשו להביאם אל הארץ אשר נשבע, אשרי המחכה ויגיע, כן נזכה בב"א." (ספר "בירת מגדל עוז")

האם מדינת ישראל הציונית היא אתחלתא דגאולה

רבי אלחנן בונם וסרמן זצ"ל הי"ד: "עלינו להדגיש ולהכריז גלוי את דעת תורתנו הקדושה בכדי לסלק את בלבול המושגים, מכיון שנמצאים אנשים יהודים שומרי תורה האומרים שזו "אתחלתא דגאולה", עלינו להודיע להם דעת תוה"ק שאין זו כי אם אתחלתא דגלות חדשה וכו' גלות כזאת עוד לא היתה ליהודים עד היום וכו' גלות אצל יהודים וכו', אחד מגדולי הגאונים שבדור הזה אמר לי בימים האחרונים "כשאני שומע אומרים אתחלתא דגאולה נעשה בשרי חדודין חדודין", אמנם במובן אחר יכולים אנו לומר שזה מקרב את הגאולה, הגר"א ז"ל אומר שכל הצרות שהיהודים סובלים בגלות תכליתן לקרב את הגאולה, ומכיון שצרת ה"מדינה היהודית" עלולה להיות הצרה היותר גדולה עלינו לקוות שזו תקרב את הגאולה וכמו שהיה במצרים שקושי השעבוד קירב את הקץ". (קובץ מאמרים ח"א עמ' קס"א)


רבי אליהו אליעזר דסלר זצ"ל: "מה שאנו בו עכשיו בארץ הקדושה קשה להגדירו כעת "אתחלתא דגאולה", אבל על כל פנים חסדים גדולים מן קצה אל קצה הם, מקצה היסורין של חורבן ששת אלפי אלפים מאחינו, אל קצה השני התישבות עמנו במדינתו בארץ הקדושה." (מכתב מאליהו ח"ג עמ' 352, נכתב לאחר קום המדינה בי"ט אלול תש"ח)



רבי יעקב ישראל קניבסקי זצ"ל: "...מי שחושב שזהו אתחלתא דגאולה אע"פ שבאמת אינו כן כי הוא שינוי מגלות לגלות מר יותר, שהאומות בדורות האחרונים על כל פנים לא התערבו בענינים של שמירת הדת, מה שאין כן אותם חופשים ר"ל, מכל מקום מי שסובר שהשינוי משלטון נכרים לשלטון חפשים ורשעים מזרע ישראל הוא אתחלתא דגאולה אינו אלא טועה..." (קריינא דאגרתא ח"ג)

רבי מנחם מנדל שניאורסון זצ"ל: "...הרי שבבואנו להגדיר את מה שהתחדש במצבו של עם ישראל בארץ ישראל לפני שלושים שנה נאמר: הצלת נפשות - כן, אפשרות של לימוד תורה וקיום מצוות מתוך מנוחה - כן, אבל האם זז משהו בכיוון הגאולה או התחלתה ע"י הקמת השלטון של היהודים בארה"ק - לא ולא! כי ברור הדבר שאין לזה שום שייכות לגאולה או לאתחלתא דגאולה שהרי "מפני חטאינו גלינו מארצנו" וכל זמן שלא בטלה הסיבה מפני חטאינו לא בטל גם המסובב הגלות, ורק כשתתבטל הסיבה שהביאה לגלות ועם ישראל יחזרו בתשובה רק אז יהיה מקום להתגלות הגאולה על ידי משיח צדקנו. וכפסק דינו הברור של הרמב"ם שהיציאה מן הגלות תהיה בדרך זו: יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדוד אביו כפי התורה שבכתב ושבעל פה ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה וילחם מלחמות ה' ויצליח וינצח כל האומות שמסביביו הרי זה בחזקת שהוא משיח, אם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו ויקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד שנאמר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד, עכ"ל הרמב"ם. הרי לנו פסק דין ברור שהגלות נמשכת עד אשר "יעמוד מלך מבית דוד" וכו'...ואין שום פוסק החולק על הרמב"ם בענין זה של סדר היציאה מן הגלות והתחלת הגאולה, וגם מפרשי הרמב"ם ונושאי כליו שהם הראב"ד והכסף משנה והרדב"ז וכו' אינם משיגים עליו בזה. ולפי כל זה מובן שהתקופה בה אנו נמצאים עתה אינה אתחלתא דגאולה, ועלייתם של רבבות יהודים לאה"ק אינה קיבוץ גלויות אלא אפשרות של הצלת יהודים בזמן הגלות, כנ"ל וכו'...אך צריך לזכור שכ"ז אין לו שום שייכות לענין של גאולה ומכאן שאין מקום לבלבול ולטשטוש ולחילוף ולתמורה בין גאולה של יחיד או של יחידים וקבוצות רבות מן המיצר והשביה (אף דשם גאולה עליה) לבין גאולה מן הגלות שמפני חטאינו גלינו כו', ועל ידי משיח צדקנו נגאל." (הפרדס חוברת ח' שנה נ"ז דף 18)

רבי משה שטרנבוך שליט"א:
"...כל זה פירסמנו בשנת תשכ"ט (סמוך למלחמת ששת הימים) כשהקהל הרחב עדיין התלהב שמדינת ישראל היא כביכול הגאולה או אתחלתא דגאולה ולא ראו ולא הבינו שמלכות שמחקה בזדון שם ה' בהקמתה וכל חוקיה הם כחוקי עכו"ם ולא כחוקי תורתינו הקדושה לא נוכל לקבל שזו היא גאולתינו העתידה וקיבוץ גליות עם נסים כיום שנברא בו שמים וארץ, רק אדרבה הכל נסיונות מאת הבורא ית"ש שגזר לנסות אותנו דוקא בארץ קדשו, ורק דרך המדינה יכלו יהודים לבוא לכאן ולהתנסות אחרי שנתאפשר לכל יהודי לבוא." (תשובות והנהגות חלק ד' עמ' תי"ח)


המושג "אתחלתא דגאולה" העתידה, מופיע בחז"ל בגמ' במגילה י"ז: "ומה ראו לומר "גאולה" בשביעית? - אמר רבא: מתוך שעתידין ליגאל בשביעית לפיכך קבעוה בשביעית, והאמר מר: בששית - קולות, בשביעית – מלחמות, במוצאי שביעית בן דוד בא? – מלחמה נמי אתחלתא דגאולה היא."

ורש"י במקום מפרש: "מתוך שעתידין ליגאל בשביעית - שבוע שבן דוד בא בו חלוק משאר שנים כדאמרינן בפרק חלק (סנהדרין צ"ז ע"א): שנה ראשונה רעב ולא רעב כו' עד ובשביעית מלחמות, ובמוצאי שביעית בן דוד בא."

נעיין בגמ' סנהדרין צ"ז ע"א: "תנו רבנן: שבוע שבן דוד בא בו, שנה ראשונה מתקיים מקרא זה (עמוס ד' ז') "והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר", שניה חיצי רעב משתלחים, שלישית רעב גדול, ומתים אנשים ונשים וטף חסידים ואנשי מעשה, ותורה משתכחת מלומדיה. ברביעית - שובע ואינו שובע, בחמישית - שובע גדול, ואוכלין ושותין ושמחין, ותורה חוזרת ללומדיה. בששית - קולות, בשביעית - מלחמות. במוצאי שביעית - בן דוד בא. אמר רב יוסף: הא כמה שביעית דהוה כן, ולא אתא? - אמר אביי: בששית קולות, בשביעית מלחמות מי הוה?! ועוד: כסדרן מי הוה?!"

רש"י שם מפרש:

"שבוע - שמיטה. מלחמות - בין עובדי כוכבים לישראל. דהוה הכי - שנה אחת רעב שנה אחת שובע, ואף על פי כן לא בא בן דוד. בששית קולות מי הוה - כלום יצאו קולות שבן דוד בא. ועוד כסדרן מי הוה - כלומר, אלו הצרות דקתני הכא, כסדרן לא אתרמו בשבוע אחד, אבל כי אתרמו אתי משיח."

הסבר: חז"ל הרי כבר גילו לנו שיש ב' קיצים לביאת המשיח, אם נזכה ונעשה תשובה ודאי יכול שיבוא בכל יום בבחינת "אחשינה" (למעט שבתות ויו"ט וכד'), אבל אם לא נזכה יבוא "בעתה" היינו בזמן שהגבילה ההשגחה שבוא יבוא ולא יאחר יותר מהזמן המוגבל, ולכן צ"ל שהגמ' במגילה מדברת על הזמן של "בעתה" שבמוצאי שביעית של שבע שנים שבו יתרחשו מאורעות מסויימים וכסדרם - בן דוד יבוא. ולכן שהגמ' אומרת שבאותה השנה השביעית "אתחלתא דגאולה" היא, זה רק שיתרחשו במשך שש השנים קודם מאורעות כפי שהגמ' בסנהדרין צ"ז כותבת וכסדרן, ולכן כל עוד לא יתרחשו המאורעות האלו אין מה לדבר שזהו "אתחלתא דגאולה", מה גם שזהו רק "תקופה" של שנה בלבד, ולא תקופה רבת שנים כפי שטועים אנשים לחשוב. כגמ' בסנהדרין מופיע גם במסכת דרך ארץ זוטא ריש פרק י', ומפרש שם ר' אליהו יצחק לנדא זצ"ל: "בשביעית יהיו מלחמות בעולם, במוצאי שביעית בן דוד בא, ואעפ"י שהוא שנה ראשונה של שבוע שאחר זה חשיב לו לשבוע שב"ד בא לפי שכל השבוע היו אותות על ביאתו." היינו ששפיר אפשר לקרוא לשנה האחרונה השביעית "אתחלתא דגאולה" כי היא סמוכה לביאת המשיח.

האור החיים בויקרא פרק י"ב כותב: "ואומרו וטמאה וגו', כאן רמז תיקון אשר יעשה ה' להשיג בחינת הזכר, כי שבע שנים יכונן חבלי משיח כאומרם ז"ל (סנהדרין צ"ז א) שבוע שבן דוד בא וכו', ליסרם ולזקקם."