"הנה ישכיל
עבדי" פירוש רבי אנשלמה אשתרוק זצ"ל על ישעיהו נ"ג
הוקלד
והוגה מחדש ע"י אברהם ווייס
"הנה
ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד", ישכיל יצליח, או ישכיל ממש כי בשכל יהיה
האדם אדם במה שהוא אדם, וקרא הנביא מלך המשיח "עבדי" בלשון שולחו, או
קרא כללות העם "עבדי" במה שאמר למעלה "לכן ידע עמי שמי"
(ישעיה נב ו), וכשמדבר מהעם נכלל עמו מלך המשיח וכשמדבר במלך המשיח נכלל עמו העם,
ואמר "עבדי" מלך המשיח "ישכיל" ויצליח, ואמרו חז"ל
"ירום מאברהם" (ילקוט ישעיה רמז תעו) כי אברהם לא רכש רק שבעים נפש,
ומלך המשיח יהפוך לעבודתו יתברך עמים רבים כל העמים, "ונשא ממשה"
ר"ל כי משה לא הקריב לעבודתו יתברך רק עם אחד והוא ישראל, ומלך המשיח יקריב
לעבודתו עמים וישלים מלכים רבים, "וגבה ממלאכי השרת" ר"ל שהוא יפעל
בשנוי המערכת וימשול בהם לשנותם ולהפליא פלאים, או יש לומר "ירום
מאברהם" ר"ל שתחלת רוממותו יהיה מזכות אברהם, וממה שיירש ממנו לדעת
ייחודו ומציאותו, "ונשא ממשה" ר"ל שהתנשאותו יהיה שיקיים תורת משה
ודבקו בה, "וגבה ממלאכי השרת" ר"ל שיגבה מכחותיו בשכליים המשרתים
אותו אשר הם פונים לידבק בשם וידמה למלאך ה' צבאות, ועל זה אמר "כי מלאכיו
יצוה לך לשמרך" (תהלים צא יא), ואמר "כאשר שממו עליך רבים כן משחת מאיש
מראהו ותוארו מבני אדם", אמר הנביא לכללות ישראל כמו ששממו עליו ותמהו כל
רואיך לרוב צרותיך ואמרו מה חרי האומה הזאת מכל האומות, ואמרו הזאת העיר שיאמרו
כלילת יופי (איכה ב טו), כי הפליג הש"י במכותיך כן יפליג בטובתך שיהיה מעלת
זה המשיח משיחתו טובה יותר משאר הנמשחים בקירון מראה פניו ותוארו יותר תואר טוב
ר"ל תארי מדותיו מכל בני אדם שהיו לפניו, או קרא השכל תואר כמו "כי קרן
עור פניו וייראו מגשת אליו" (שמות לד ל), ואמר עוד "כן יזה גוים רבים
עליו יקפצו מלכים פיהם כי אשר לא סופר להם ראו ואשר לא שמעו התבוננו", אמר
כמו שחרקו שן האומות ואמרו בלענו הזאת העיר וכו' (איכה ב טו) על רוב צרותיך כן
יפליג הש"י שידברו עמים רבים על מעלת העם ומשיחו, ואמר "יזה" מלשון
דבור ובלעז פר"ה פבלא"ר ר"ל שיכריחם הש' לדבר עליו על המשיח, "יקפצו
מלכים פיהם", ר"ל יקפצו שיסתמו פיהם מלדבר במעלתם כי אם במעלת המשיח כי
כלם יהיו כלא היו, והוא מלשון "ועלתה קפצה פיה" (איוב ה טז), או נאמר
יקפצו יתחזקו כמעט "מקפץ על הגבעות" (שה"ש ב ח) ור"ל שיתחזקו
לדבר במעלת האיש המשיח, אחר נתן טעם בדבור המלכים והאומות למה הוא ואמר אל תתמה על
דבורם "כי אשר לא סופר להם ראו" ר"ל ראו לזה המשיח מה שלא סופר להם
משום נברא, "ואשר לא שמעו" מעולם לשום נביא "התבוננו" בזה,
וזה אשר יאמרו הגוים והמלכים "מי האמין לשמועתנו וזרוע ה' על מי נגלתה ויעל
כיונק לפניו וכשורש מארץ ציה לא תואר לו ולא הדר ונראהו ולא מראה ונחמדהו נבזה
וחדל אישים איש מכאובות וידוע חולי וכמסתר פנים ממנו ולא חשבנוהו", יאמרו
הגוים והמלכים מי האמין בהיותנו בגודל מעלתנו והשלוה אשר גברה עמנו לשמוע לשמועתנו
עתה שאנו בתכלית הבוז וההשפלה באמת לא היה ראוי להאמין זה השנוי הנפלא, ועל מי
נגלתה זרוע ה' להעלותו במעלה כזה המשיח שעלה כיונק בהתגברות וכאילו היו לו שורשים
ואף כי הארץ היא ארץ ציה, ועוד שמקדם לא היה לו לא תואר ולא הדר ונראהו ר"ל
כשהיו רואין אותו ומביטין אל מראהו לא היה לו מראה ראוי ולא נחמדהו, כי לא מושך
עצמו ואחר עמו כאלו אמר ולא נראהו ולא נחמדהו ר"ל שלא היה בו שום דבר חמדה
שנחמדהו, או אומרין ועתה אנו חומדין אותו לרוב חמודותיו שיש לו עתה גם שהיה נבזה
וחדל אישים שלא היה ראוי לבא בקהל אנשים שהרי היה איש מכאובות והיה משובר מחולי
וידוע מלשון "ויודע בהם" (שופטים יח טז), או רצה במלת "וידוע"
שהיה נודע ומפורסם בסבול החליים עד שהמקללים יאמרו יהיה כמוהו, ואמר "וכמסתר
פנים ממנו" ר"ל שנותנין טעם לדבריהם למה היה ישראל נמאס ומרוחק ושנוא
בעיניהם ואומרין כאשר ראינו המסתר ר"ל שה' הסתיר פניו ממנו והגלהו בין האומות
ורחקהו היה נבזה ומרוחק ממנו ולא חשבנוהו לכלום, ר"ל שלא היה לו שום חשיבות
בעיניו, או יאמרו לא חשבנו עליו שהש"י יפקח עוד עיניו בו וירחם עליו אחר
שמאסו ורחקו מעל גבולו על כן זאת ההצלחה היא נפלאת בעינינו ר"ל ההצלחה והגודל
שיש לו עתה, "אכן חליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם ואנחנו חשבנוהו נגוע מוכה
אלוהים ומעונה, והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעונותינו מוסר שלומנו עליו ובחבורתו
נרפא לנו" אומרים הגוים והמלכים עתה אנו יודעין ומודין שמה שקרה להם
מהמכאובות והצרות קרה להם מצדנו ומפשעינו כמו שאמרו "כלנו כצאן תעינו איש
לדרכו פנינו וה' הפגיע בו את עון כלנו", הכונה בזה שהרי אין ספק כי האומות
נמסרים למקרים כפי מערכתם אם לחרב אם לרעב אם למלחמה, ובהיות ישראל משוקעים ביניהם
בבא המקרה על האומות ואין ישראל ראויין להשגחה פרטית להנצל מהמקרה ההוא הרי שילקה
ישראל בסבותם, וזה שאמר "והוא מחולל
מפשעינו ומדוכא" מסבתנו, או יאמר שמה שהיה מחולל ומדוכא ממה שהיינו מכאיבין
אותו היה להענישו והיה עונות ראשונים ופשעים שלנו כאמרו "כל אוכליו יאשמו"
(ירמיה ב ג), ואמרו חז"ל בעי למקטלינהו דבעי לכפורי ידיה בההוא גברא (גיטין
נו ע"א), ויאמרו "מוסר שלומנו עליו" כלומר שהשלום שלנו היה מסולק
ומוסר מהם, או יאמרו כל עת שהוא מוסר השלום ממנו ובאה עלינו איזו צרה היינו
מתרעמים עליו ואומרים שהוא הסבה והוא גרמא לנזקין שלנו, וז"ש "ובחבורתו
נרפא לנו" כי היו חושבים כי כשנעשו בו פצע וחבורה תהיה זו רפואתם ר"ל
שאין להם מרפא ונחת רוח כי אם בהכותם ישראל ועושין בהם פצעים וחבורות, או יאמרו
ובחבורתו נרפא לנו ר"ל כי עתה אנו רואין כי אחר שהוא מורה בבא אלינו המקרים
נרפא לנו ר"ל הפך ממה שהיינו חושבים בהסרת השלום ממנו ושהגיע הנזק מסבתו עתה
אנו רואין כי הרפואה היתה באה עלינו בסבתו לא המכה, וזה כי כאשר היה נזוק עמנו
ומורה בהתחברו בינותינו היה הוא מתפלל אל השם, וה' היה מסיר המכה כמו שאפרש בפסוק
"נגש והוא נענה", נמצא כי בעד חברתו עמנו במקרה ההוא היתה הרפואה קרובה
לבא עליו, או יהיה בחבורתו מלשון פצע וחבורה (ישעיהו א ו) והכל כונה אחת, כי כשהיה
פצוע ומוכה היה מתפלל להסיר המקרה והיתה הרפואה באה וז"ש "הוא מחולל"
כפל הענין למה שאמר "אך חליינו הוא נשא", גם לזה שאמר "ואנחנו
חשבנוהו נגוע מוכה אלהים" וחזר ואמר "מוסר שלומנו עליו" ביאר
שיאמרו עתה יודו כי הרפואה באה מצד ישראל הפך מה שחשבנוהו למזיק להם, וזהו שיאמרו
לחזק שהרפואה היתה מסבת ישראל ושהרע הבא על ישראל היה דרך מקרה ופגע ושהם הפושעים
אשר המקרה נכון להם, ויאמרו "כלנו כצאן תעינו איש לדרכו פנינו וה' הפגיע בו
את עון כלנו", יודו כי הם הפושעים והתועים באמונתם ודרכם, וכי מה שפגע המקרה
לישראל היה בעונש האומות ודרך פגע ומקרה בא לישראל אם למה שהיו מחוברין אם להעניש
האומות כמו שנענשו אנשי מצרים גם שהיה רצונו להוכיח, הנה הוא יתברך קצף מעט והם
עזרו לרעה והוסיפו כפלים בכל חטאתם, עוד הוסיפו ואמרו "נגש והוא נענה כשה
לטבח יובל וכרחל לפני גוזזיה נאלמה ולא יפתח פיו", רצה בזה לאמר ולתת טעם
למאמרם "ובחבורתו נרפא לנו", ולפי זה יהיה פירושו שיאמרו הטעם בבא
הרפואה בסבתם של ישראל שכשהיה נגוש ומוכה והיה מתפלל לשם יתברך הוא היה הנענה
והמקובל בתפלתו והנשמע להסיר המכה, ועם כל זה לא היה פותח פיו והיה נאלם כמו השה
המובא לטבח וכרחל הנאלמת לפני גוזזיה ועל זה לא יפתח פיו כשהיינו מאשימין אותו, או
הוסיפו ויאמרו להגיד מה שהרעו לישראל שהיה נגש ומעונה ומדוכה ואין לו יכולת לפתוח
פיו וכו' אחר שיאמרו ויתנו סבה על שפלות ישראל והעצר מהם יכולת הדבור, וז"ש "מעוצר
וממשפט לוקח ואת דורו מי ישוחח נגזר מארץ חיים מפשע עמי נגע למו", יתנו טעם
על רוב רשעם ופשעם שהשפילו לישראל ויאמרו _וה לעצמן ועתה מתחרטין ממה שחשבו וכן
הפירוש סבת מה שהיו נאלמים ומה שהיינו מבזין אותם מפני שראינו שלוקח העם ממלכות
וממשפט ויהיה מעוצר מלשון "זה יעצור בעמי" (שמואל א ט יז), ואחר יאמרו "ואת
דורו מי ישוחח" הרצון בזה שיאמרו עתה בראותנו הצלחת זה המלך המשיח מי ישוחח
וידבר עליו שיגזר מארץ החיים והוא העולם הבא כאשר היינו אומרין ושהנגע מהגלות בא
להם ממה שפשעו בעמי ונגד מושיענו שהוציא הנפשות מגהינם, או יאמרו ממה שעמי מאמין
ועושין פשע על שדנוהו לזה יאמרו מי ידבר עתה מה שאמרנו אז בהיות בגלות, ויאמרו עוד
"ויתן את רשעים קברו ואת עשיר במותיו על לא חמס עשה ולא מרמה בפיו",
ירצו בזה שהיינו אומרים שהעם של מלך המשיח נתנו קברו במקום רשעים המחוייבים במיתת
ב"ד, "ואת עשיר במותיו" ר"ל שהרגוהו בלא משפט כמו שהורגין
העשיר על עשרו כי יקנאו בו, או יהיה כמו רשע כאלו היה רשע כמו שפירש ר' יונה ואמר
במותיו שדנוהו במיתות ויסורין הרבה שלא כדין כאמרו "על לא חמס עשה ולא מרמה
בפיו", או יהיה על לא חמס וגו' סוף דבריהם של מלכים והגוים שיודו שהעלילו
והאשימו את העם על לא חמס עשה שבדין עשו מה שעשו, ואחר יאמרו "וה' חפץ דכאו
החלי אם תשים אשם נפשו יראה זרע יאריך ימים וחפץ ה' בידו יצלח", יאמרו ומה
שהחליטו השם יתברך לעם ההוא היה בחפצו לדכאו ולהוכיחו כדי שאם ישים אשם בנפשו
וישוב אל ה' ירחמהו בזרע ובאריכות ימים ויצליחהו בחפצו, וכל זה דבור המלכים
והגוים, אז יאמרו אלו לאלו לעצמם אם תחשבו עתה כאשר חשבתם וחשבנו לשום אשם בנפשו
של העם הזה ושהוא חוטא בנפשו ואין לו שכר, כי נפשו אבודה, אם כן הוא איך השגיח בו
ה' עתה כל זאת ההשגחה שיראה זרע ויאריך ימים ויצלח בחפץ ה' כאשר הוא עושה, עכשיו
אבל רואים אנו כי לטובתו נשברה פרתו ולשלמות נפשו ולתוכחתו סבל כל הצרות,
וז"ש "מעמל נפשו יראה ישבע בדעתו יצדיק צדיק עבדי לרבים ועונותם הוא
יסבול", ואמרו שישראל יזכה לטובה ותשבע משלמות נפשו כי זה המשיח שהוא עבדי
יצדיק מי שהוא צדיק באמת כאמרם (בב"מ כ ע"א) "עד שיבוא אליהו",
ויבא ויפרסם לרבים צדקתו, "ועונותם הוא יסבול" כאמרו "ואני אסבול
ואמלט" (ישעיה מו ד) שידעו כי מאהבת ה' אותו הוכיח והצילו, ועתה כשהשלים מה
שיאמרו הגוים והמלכים בראותם הצלחת המשיח והעם, שב לדבר ולהשלים מה שאמר "ירום
ונשא וגבה מאד", ואמר "לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל תחת אשר
הערה למות נפשו ואת פושעים נמנה והוא חטא רבים נשא ולפושעים יפגיע", פירוש
תחת אשר הערה נפשו למות נפשו יסבול הצרות כמו שקראם "בני תמותה" (תהלים
עט יא, קב כא), לכן אתן לו שיחלק שלל ברבים והם גוג ומגוג כמו שאומר דוד "רבים
קמים עלי" (שם ג ב) והוא עצום לרוב, ובעבור שהוא חטא רבים נשא כאמרו "אני
עשיתי ואני אשא" (ישעיה שם) סבלו נשא חטא האומות כאמור למעלה "ואת
פושעים נמנה" שהיה במנינם ובכל צרת האומות לו צר, או יאמר שהאומות היו חושבים
ומכין את ישראל מכת האובדים והפושעים ואמר "ולפושעים יפגיע" ר"ל
שהיה בעיני הפושעים לשכים ולפגע, או יאמרו שהיה מתחנן ומבקש תחנונים תמיד מהפושעים
והם האומות המצערות אותו בכל יום, או שבתפלתו היה מתפלל גם בעד האומות אע"פ
שהיו פושעים בו, או שיאמר הנביא ועתה זה המשיח ישתדל יעשה חסד לאומים וישתדל וישא
בעדם וישיבם למוטב ויהיה פירוש "יפגיע" שיתפלל בעדם, או היה יוצא לשלישי
כלומר יכריח הפושעים ויכניעם עד שישובו אל על ויתפללו לו כאמרו "כי אז אהפוך
אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד" (צפניה ג ט) יראו עינינו
וישמח לבנו, אמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה