הנה ישכיל עבדי פירוש רבי משה הכהן אבן קרישפין על ישעיהו נ"ג

הנה ישכיל עבדי פירוש רבי משה הכהן אבן קרישפין על ישעיהו נ"ג
הוקלד והוגה מחדש ע"י אברהם ווייס

הפרשה הזאת הסכימו המפרשים לפרשה על גלות ישראל ואע"פ שנאמרה בלשון יחיד "הנה ישכיל עבדי" דחקו לומר שהוא כמו "ואתה ישראל עבדי" (ישעיהו מא ח), אבל כאן לא הזכיר ישראל אלא עבדי סתם, ויש מהמפרשים שפירשוה על הצדיקים בעולם הזה שהם לחוצים ומעונים ולעתיד ישכילו ויזהירו כזוהר הרקיע גם אלו הוציאו הפסוקים מהפשט שהם מדברים בלשון יחיד ופירשום על הרבים, ואני רוצה לפרש הפרשה הזאת על דעת חז"ל שפירשוה על מלך המשיח ואזהר בכל יכולתי לשמור דרך הפשט וארמז על המלות שמוכיחות למבין שאין פירושן כמו שהמפרשים הטוענין עלינו על אלוה שלהם כדי שיהיה בפירושי זה גם תשובה לטענתם תופסת על פירוש הפרשה. ויביא פה מה שדרשו חז"ל "הנה ישכיל עבדי" זהו מלך המשיח, "ירום ונשא וגבה מאד", ירום מן אברהם שכתיב בו "הרימותי ידי אל ה'", ונשא ממשה שכתוב בו "כי תאמר אלי שאהו בחקך", וגבה ממלאכי השרת שנאמר בהם "וגביהם וגובה להם" וכה"א מי אתה הר הגדול שהוא גדול מן האבות (ילקוט ישעיהו סי' תעו), והנוצרים מביאים ראיה כי המשיח הוא רוחני והוא אלוה כי יש לו מעלות גבוהות יותר מן המלאכים, ותשובה על זה כי גם הצדיקים שהם בני אדם נאמר עליהם שהם גדולים יותר ממלאכים, וא"ר יוחנן גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת (סנהדרין צג ע"א), "הנה ישכיל עבדי", ואמר תחלה שמצינו במקרא שמזכיר "עבדי" על הנביא כמו "משה עבדי" (יהושע א ב) ועל הנביאים בכלל "אל עבדיו הנביאים" (עמוס ג ז), וכן על ישראל "כי עבדי הם" (ויקרא כה נה), וידוע שנאמר על בני אדם שנולדו מאיש ומאשה ולא מצינו השם הזה אפילו על מלאך, שאינו נופל אלא על מי שמשתדל ומשעבד את עצמו לעבודת ה' ומטה את עצמו ואת כל מחשבותיו לעבדו בכל לבבו ובכל נפשו ובכל אברי גופו כעבד נאמן, ולא יתכן לומר זה על מלאך שאינו גוף ואין בו כח גוף, וכל שכן שאי אפשר לומר עבד על עצם הבורא יתברך כדברי טוענינו כנגדנו בטענת השלוש ואומרים שאותו האיש היה מעצם הבורא והכל עצם אחד אלא שנחלק לשלושה עצמים אב ובן ורוה"ק, ושהבן נתגשם וירד לארץ, ודבר זה אי אפשר לאומרו וכל שכן לציירו אפילו ברעיון, ואיך היה קורא את עצמו עבדי ששעבד עצמו לעבוד השם?, "ירום ונשא וגבה מאד" מכאן תשובה לטוענים כנגדנו, כי מלות האלה יורו על העתיד ואינם נופלים על אלוה כלל, ואיך יתנבא הנביא שהוא בן אדם על אלוה שלעתיד ירום ונשא וגבה מאוד שנראה שלא היה כן לשעבר ואם אלוה הוא הלא אין בו שנוי והיה לשעבר כמו שיהיה לעתיד, ואם יטענו עוד שהנביא אומר על הגשם שנתגשם בעולם הזה ועליו גם כן אמר עבדי תשובתם בצדו משני צדדים האחת כי נאמר הנה ישכיל עבדי והגשם אינו משכיל אלא הנפש משכלת ועל האיש המשכיל הוא אמר עבדי ועליו הוא אומר ירום ונשא וגבה, שנית שבגשמות שנתגשם בעולם הזה לא ראינו בו מעולם לא התרוממות ולא התנשאות עד שנהרג. ועתה אחזור לפרש את הפרשה, "הנה ישכיל עבדי" יראה על המעלות שאומר עליו הם מצד שכלו ובעתות הגאולה יבין המשיח וישכיל הקץ וידע כי הגיע התור שיתגלה למחכים לו, ואמר "ישכיל" ע"ד שאמר דניאל (יב י) "והמשכילים יבינו", ומיד יקום וירום בשכלו ויגבה לבו באהבתו לעמו לקבץ נדחי ישראל לא בכח ולא בחיל כ"א ברוחו, ויגיע בהשגת שכלו למעלה גדולה מאד ממעלת כל האנשים השלמים שהיו בעולם וכדרשת חז"ל ירום מאברהם ונשא ממשה וגבה משלמה מאד ממלאכי השרת, ירום מאברהם שהיה תחלה אברם ואח"כ אב המון והוא ירום ממנו, ונשא ממשה שהיה נשיא מנשיאי הלוי ונביא אשר לא קם בישראל כמוהו והושיע את ישראל תשועה גדולה ביציאת מצרים, והיה שמעו הולך בכל המקומות עד אשר נבהלו אלופי אדום ואילי מואב יאחזמו רעד נמוגו כל יושבי כנען וזה ינשא יותר כי בקבצו את נפוצותינו מארבע כנפות הארץ יתנשא בעיני כל המלכים אשר בכל העולם וכולם יעבדוהו וינשאוהו עליהם, וכן ניבא עליו דניאל (ז יד) ואמר "ולה יהיב שלטן ויקר ומלכו וכל עממיא אמיא ולשניא לה יפלחון וגו'", וגבה משלמה שגבהה מעלתו עד שנאמר בו "וישב שלמה על כסא ה' למלך" (דהי"א כט כג), ואמרו חז"ל (מגילה י"א ע"ב) שמלך על העליונים ועל התחתונים, ומלך המשיח שתהיה השגתו בשכלו במעלה גבוהה תגבה מעלתו יותר "מאד" ממלאכי השרת שתהיה השגתו בשכלו קרובה להשגתם וזאת מעלה רבה עד מאד שיגיע מורכב מחומר להשיג השגה יותר גדולה מהשגת הנפרד מהחומר והמשיח הזה יתכן שלא יולד בתוך גלות ישראל במקום שהם כפופים תחת האומות כי שם ברוב השעבוד אי אפשר שיולד אדם שיגיע אל המעלה הרמה הזאת, אלא יתכן שיש מקומות בעולם שיושבים בהם ישראל באהלים בתוך המדבר ואינם תחת ממשלת האומות אלא שהם גולים מארצם, ואולי הם מכלל ישראל שהגלה סנחריב מלך אשור לחלח ולחבור ואח"כ הלכו אליהם משפחות מבית דוד ובפרט המשפחה הטהורה שעתיד לעמוד ממנה מלך המשיח, וכאשר יולד עבד ה' זה מיום שיעמוד על דעתו יהיה תמיד פרוש להשכיל להשיג האל יתברך כל מה שאפשר להשיג עד אשר יגיע למעלה שלא עלה עליה זולתו מבני אדם, ומעת שיעמוד על דעתו יחשוב רק בעמו ישראל ובצרתם ובשעבודם ויצר לו מאד בכל צרתם ועל היותם נדחים בקצות הארץ ותגדל דאגתו עד אשר מרוב הדאגה ישתנה זיו מראהו ממראה בני אדם ויאחזהו צירים וחליים רבים כי רוב הדאגה מביאה לידי חליים בגבורת המרה השחורה כידוע לרופאים וכל היסורים הבאים עליו הוא מצד דאגתו עלינו ולא בעבור שום חסרון או חטא שיהיה בו עד שיהיה נענש ביסורים ובמכאובות אף כי הוא שלם בתכלית השלמות ומתנפל ומשתטח לפני אל בעדנו שימהר זמן גאולתנו, עד שלרוב חליו ומכאוביו יבזוהו רואיו ויחשבו עליו שברוב חסרונו וחטאיו הביא עליו ה' כל היסורים ההם, והוא נבזה בעיניהם ואינם מחשיבים אותו לכלום, ואמר הכתוב "כאשר שממו עליך" להלעיג בך בתחלת בואך ואמרו האיש הנבזה ה"עני ורוכב על החמור" איך ינצח מלכי העולם, "כן יזה גוים רבים" יאמרו עתה שהטיף מלתו עליהם ופיהם יפערו למלקוש דבריו, "עליו יקפצו מלכים פיהם" שיסגרו פיהם ויהיו יראים מלדבר עליו, "ומי האמין לשמועתנו" כאשר באה שמועת משיח בעמים מי מהם שהאמין בה, "וזרוע ה'" הוא מוליך לימין הגואל כמו שהוליך לימין משה זרוע תפארתו, "על מי נגלתה" שיאמין בזה ולבסוף הבורא ישלם לו גמולו על כל דאגתו עלינו וירבה את זרעו ויאריך ימיו ויחלק לו חלק בארץ בין הרבים ויתן לו שלל גוים עצומים וכו'.