סה"כ צפיות בדף

יום שבת, 12 באוקטובר 2013

הנה ישכיל עבדי פירוש רבי אליעזר מבלגנצי זצ"ל על ישעיהו נ"ג


הנה ישכיל עבדי פירוש רבי אליעזר מבלגנצי זצ"ל על ישעיהו נ"ג
הוקלד והוגה מחדש ע"י אברהם ווייס 
"הנה ישכיל" ויצליח מאד "עבדי" בימים ההם, הם המוכיחים ומשכילים לרבים ונאנחים ונאנקים על כל רעותיהם, ועל למעלה מוסב שאמר (ישעיהו נ י) "שומע בקול עבדו", וענוייו ומחלתו כענין (תהלים עג יד) "ואהי נגוע כל היום ותוכחתי לבקרים", וכאשר תראה באליהו ובירמיהו ובכל הנביאים ואף משה אמר (במדבר יא טו) "הרגני נא הרג ואל אראה ברעתי", ואף בדניאל תראה שהיה מצטער ונחלה על שבר עמו ומבקש עליהם רחמים בצום ובכי ובמספד וכל הנביאים כן,  והוא הנגע והחבורה והמוסר והדיכאות והחולי שכתוב בענין זה, והיו נבזים ושפלים בעיני העמים וכל רואיהם ילעיגו להם ואף בני עמם מבזים להם ואומרים כי בעונם ובחטאם לוקים ואין ישועתה לו באלהים, והמקום יודיע להם כי לא בעונו לקה ונתיסר אלא נאנח ונאנק הוא על רעתם ומצטער ומתענה ומסגף נפשו לבקש עליהם, "כאשר שממו עליך רבים" לשעבר על שהיית נבזה וחדל אישים איש מכאובות וידוע חולי והיו תמהים על תארך ומראיתך שאינך כאשר אדם, כן יהא משחת וחשוב ומגודל משאר אנשים מראיך, וכאשר שממו עליך רבים ולא חשבוך והרחיקוך מהם, כן תזה ותשליך גם אתה מעליך גוים רבים, "משחת" חשוב וגדול כמו "למשחה" (שמות כט כט), שניהם לשון פיטום וחשיבות ושניהם פירשתים במקומם פירוש מבואר שכן הוא האמת, אף שאין השיטה נכונה, עניין אחר מלשון כאשר וכן שאחריו שהיא שיטת "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרץ", כן "כאשר שממו" לשעבר על קילקול מראהו, כן עתה "משחת" וחשוב מראהו, "עליו" על פחדו ושאתו והוד מלכותו "יקפצו" ויסגרו אפילו "מלכים פיהם" שלא לדבר ולפתוח פה, "כי אשר לא ספר להם" מאחרים "ראו" מזה, "ואשר לא שמעו" מאחרים "התבוננו" ממנו, וכן אומר על "אשר ספר להם" ממנו, "מי האמין" לשעבר אילו נאמר לנו על זה האיש שכך היה מצליח ועולה כשהיה נבזה וחדל אישים איש מכאובות וידוע חולי מי היה מאמין לאותה שמועה, דמיון "מי מלל לאברהם" (בראשית כא ז), "וזרוע ה'" כזו "על מי נגלתה" להתהפך איש לאיש אחר כזה, שהוא עולה וגדל כיונקות האילן לפני האלהים, "וכשורש" שעולה וגדל "מארץ ציה" כן הוא עולה וגדל מתוך חלאים וייסורים, ולשעבר "לא תואר לו ולא הדר" והיינו רואין אותו, לשעבר "ולא מראה" ועכשיו הוא נאה והדור שאנו מחמדין לו להיות כמהו, "נבזה" מכל אדם "וחדל אישים" היה "וידוע חולי" רגיל ומלומד וכאילו "מסתר" הקב"ה פנים "ממנו" ובאף ובחימה הוא מיסרו הוא בינינו לשעבר, "אכן" עכשיו אנו יודעים שלא על עונו ופשעו לקה אלא "חליינו" שהיה לנו לחלות בעונינו "הוא נשא" שהיה נאנח ונאנק ומסתגף ומעונה ומחלה עצמו על שברנו העתיד לבא עלינו ועל הרעה הבאה עלינו, כענין "ולא נחלו על שבר יוסף" (עמוס ו ו), ומכאוב שהיה לנו להכאיב לבנו על רעתנו ושברנו והיינו מתענגים ומתעדנים "הרב בקר ושחוט צאן אכול ושתו" (ישעיהו כב יג) והיה כזה יום מחר כענין "הוי השאננים בציון והבוטחים בהר שמרון" (עמוס ו א) שלא היו סבורים שתבא  עליהם רעה ואומר "מי יחת עלינו ומי יבא במעונותינו" (ירמיהו כא יג), ולכך "חשבונוהו נגוע ומוכה אלהים ומעונה" שעל חטאיו המקום מיסרו ומדכאו כך, והוא צדיק היה ו"מפשעינו" היה מחולל לשון "מחוללת תנין" (ישעיהו נא ט), "מוסר שלומנו" ייסורין שהיה לנו להתיסר, במקום שלומינו שהיינו מתברכים בלבבינו לאמר שלום יהיה לנו והיה לנו להרגיש ולחלות על שברנו "עליו" היה ולא עלינו שאנו לא חלינו על כך והיינו שאננים ובוטחים והוא חולה ומדוכא, "ובחבורתו" וחליו שהיה לנו לשים על לב ולחלות על שברנו "נרפא לנו" ולא הרגשנו בו שהיינו אומרים שלום יהיה לנו כענין "וירפאו את שבר בת עמי על נקלה לאמר שלום שלום" (ירמיהו ח יא) ונביאי אמת שהיו רואים את הנולד היו נאנקים ומוכים וחולים על שברם, ומפורש "נרפא לנו", "כלנו כצאן תעינו" לחזר על אחד אחר הנאתו, "וה' הפגיע בו את עון כלנו" להתענות ולהסתגף ולהיאנק ולהחלות על שברנו, כענין "אם לא הפגעתי בך בעת רעה ובעת צרה את האויב" (ירמיהו טו יא), "נגש" נדחק במכאובים וייסורים ובחרפות ובזיון וכלימות ורוק שמכלימין ובמזין אותו, "ולא יפתח פיו" אלא מצדיק עליו את הדין, "מעצר" שהיה עצור מפני מכלימיו ומחרפיו ומבזיו ומבקשי נפשו, "וממשפט" השפטים והייסורים והמכאובות שעליו כמעט "לקח" מארץ החיים ומת, "ואת דורו" וזרעו ותולדותיו "מי ישוחח" בעודו בצרה מי יאמר שיראה זרע ויאריך ימים ואת דורו כמו "דורי נסע ונגלה ממני" (ישעיהו לח יב), "כי נגזר" ונפרש "מארץ חיים" בעיני כל רואיו, "נגע למו" נגע שהיה ראוי להם, וכאשר הגיע עד שערי מות "ויתן את רשעים קברו", אמר כי רשע הוא בחטאו הוא מת ומות רשעים יש לו למות בחטאו והצדיק עליו את הדין, "על לא חמס עשה" שיהיה ראוי לידון בכך והיה יכול לקרוא תגר ולהרהר אחר מדת דינו של מקום, ואם תאמר אחרי שלא חמס עשה ולא מרמה בפיו למה בא לידי כך, וכך נאמר "וה' חפץ דכאו" והחלי אותו לנסותו ולצרפו ולבחנו שהרי בעבדיו לא יאמין ומכניסם לנסיון ולצרפם ונסהו, ש"אם תשים אשם נפשו" אשם בעצמו להרשיע את עצמו ולהצדיק דינו של מקום אז ירפאהו ויחייהו "יראה זרע יאריך ימים", "וחפץ ה'" לעשות משפט וצדקה בארץ ולשבר מלתעות עול להציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגוזלו, "בידו יצלח" שיתן לו ממשלה וגדולה ושררה לשפוט עניי עם ולדכא עשק לדון עמו בצדק וענייו במשפט, "מעמל נפשו" ומייסורים שהיה סובל לשעבר, "יראה זרע יאריך ישבע ימים", "בדעתו יצדיק צדיק עבדי לרבים" ויציל עני מחזק ממנו, "ועונות הרבים" שיחטא איש לאיש, "ועונותם הוא יסבול" הכל תלוי עליו והוא ישא טרחם ומשאם וריבם ועליו לתקן הכל, כי שפתיו ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו. ועונותם ל-ו-ר פ-ו-ר-פ-י-י-ט, "אחלק לו" עשר וכבוד, "אשר הערה" א-ש-ב-ו-י-י-ד-א, "למות נפשו" בשבילי, "ואת פשעים נמנה" בחולי וייסורים כאילו הוא רשע ומחוייב בכך וסבל והרשיע את עצמו והצדיק את דינו, "והוא חטא" חיוב "רבים נשא" ומכאובם, ועל "פושעים יפגיע" ויתפלל בעדם אלי לרחם עליהם אע"פ שהוא לוקה על ידם.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה