הנה ישכיל עבדי פירוש רבי יצחק בן אברהם מטרוקי זצ"ל על ישעיהו
נ"ג
הוקלד והוגה ע"י אברהם ווייס
"הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד", פירוש
ישכיל יצליח כמו (שמואל א' יח יד) "ויהי דוד לכל דרכיו משכיל", הרצון בו
הנה ישכיל עבדי ישראל בצאתו מגלות אדום וישמעאל הנקראים בשם ערל וטמא ומאז ואילך
ירום ונשא וגבה מאד, אמר ענין המעלה בכל לשון להורות שתהיה מעלתם בזמן ההוא יתירה
בתכלית מה שאפשר בחוק מבחר המין האנושי, "כאשר שממו עליך רבים כן משחת
מאיש מראהו ותארו מבני אדם", פירוש שממו ענין תמיה כמו (יחזקאל כח יט) "כל יודעיך בעמים שממו עליך", כאשר תמהו עליך רבים מרוב שפלותך
ואורך גלותך עד שהיו אומרים איש אל רעהו באמת משחת יותר מכל איש מראהו ותארו יותר
משאר בני אדם, שכן מנהג הגוים כשיראו אדם מכוער מאד אומרים הנה זה האדם מכוער
כיהודי, "כן יזה גוים רבים עליו יקפצו מלכים פיהם כי אשר לא סופר להם ראו
ואשר לא שמעו התבוננו", פירוש יזה ענין דבור והוא כמו יטיף מלשון (מיכה ב ו) "אל
תטיפו יטיפון", ואמר כמו שתמהו גוים על רוב שפלותינו כן יתמהו על גודל
מעלותינו וידברו עליה איש אל רעהו לאמר "מי האמין לשמועתינו וגו'" עם
שאר הפסוקים הסמוכים אחריו, והמלכים מרוב תמיהתם והשממותם עלינו יקפצו ויסגרו פיהם
וישימו יד לפה, ופירוש "יקפצו" ענין סתימה וסגירה כמו (איוב ה טז) "ועלתה קפצה פיה" והוא מה שכתב מיכה הנביא (ז טז) "יראו גוים ויבושו מכל גבורתם ישימו יד על פה", לפי שיראו
ממעלותינו יותר ממה שיסופר להם מפינו ויותר ממה ששמענו מדברי הנביאים יתבוננו
באותו הזמן מגדולתינו, "מי האמין לשמועתינו וזרוע ה' על מי נגלתה",
פירוש בגוים יאמרו אז בראותם הצלחת ישראל מי האמין ממנו לשמוע שהיינו שומעים עליו
מפי הנביאים והנה אנחנו רואים עתה בעינינו יותר ממה ששמענו עליו, ואפילו מה ששמענו
לא היינו מאמינים שתגלה זרוע ה' עליו בהיותו בעינוי פחות ונבזה מאוד והוא שאמר
וזרוע ה' על מי נגלתה, "ויעל כיונק לפניו וכשורש מארץ ציה לא תואר לו ולא
הדר ונראהו ולא מראה ונחמדהו", פירוש אם לא היינו מאמינים לשמועתינו כי
העלותו למעלה גדולה כזאת אינו בדרך טבע העולם רק בדרך נס ופלא כעלית יונק מהשרש
שהיא בארץ ציה כן בהיותו בגלות לא היה שום אדם שיסבור אפשרות עלותו ויציאתו ממנה
אבל היתה נמנעת בעיני השכל האנושי לפי שלא היה לו תואר ולא הדר ולא מראה יפה אבל
היה כעור ומשונה משאר בני אדם, על כן לא היינו מתאוים וחומדים לראותו אבל היינו
בוזים ומתעבים אותו, "נבזה וחדל אישים איש מכאובות וידוע חולי וכמסתר פנים
ממנו נבזה ולא חשבנוהו", פירוש ואיך היינו חומדים אותו והוא היה נבזה
ופחות שבבני אדם כי היה רגיל לסבול עליו תמיד כל צער וכל אונאה שהם יסורי הגלות
הנמשלים במכאובות וחליים ומרוב פחיתותו ושפלותו היינו מואסים אותו וכמסתר פנים
ממנו לא היינו רוצים להסתכל בו כי כל כך היה נבזה ומאוס בעינינו שלא חשבנוהו
לכלום, "אכן חליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם ואנחנו חשבנוהו נגוע מוכה
אלהים ומעונה", פירוש האומות יאמרו גם כן לפי סברתם, אחר שכבר נתאמת
אצלינו בראיית העין שהאמת איתו ואנחנו כולנו כצאן תעינו א"כ הצרות והיסורים
והגלות לא באו עליו בעונו, אכן החוליים והמכאובים שהם הצרות והיסורים שהיו ראוים
מן הדין לבא עלינו באו עליו, אבל אנחנו חשבנו להיפך כי להפלגת מריו באלקים שהכהו
ועינהו הוא נגוע מוכה אלקים ומעונה ממנו מה שלא היה לו אלא בעונינו ופשעינו לא
בפשעם ועונותיהם, וזש"ה "והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעונותינו מוסר
שלומינו עליו ובחבורתו נרפא לנו", פירוש מחולל פעול מן המרובע מענין "חיל
כיולדה" פירוש "מוסר שלומינו עליו" הוא כי העולם הזה עולם השנוי
והתמורה ואין טובתו טובה שלימה וגמורה כי אין בו שלום בלתי יסורין וכן אין בו שלוה
בלתי ריב וקנטורין ולא גילה ושמחה בלי יגון ואנחה, ראינו בעינינו שמוסר שלומינו
עליו ר"ל שהשלום בא עלינו ויסורי השלום באו עליו, וכן באו עליו פצע וחבורה
שהם יסורי הגלות ולנו מרפא וארוכה שהם הצלחה ומלכות, וטעם נרפא כטעם (שמות טו כו) "כי אני ה' רופאך", ולפי שאמר קודם לכן "כל המחלה
אשר שמתי במצרים לא אשים עליך", ופירוש בחבורתו מן הפצע וחבורה אלא שזה קל
וזה דגש, ויש לפרשו מן (הושע ד יז) "חבור עצבים אפרים", ויהיה חבורתו שם
עם כינוי הנסת' בשקל גבורתו, והרצון בו כי בהיותו עמנו בקיבוץ ובחבורה אחת היה
מתפלל לאל על צרותינו והיה ה' שומע תפלתו ושלח רפואה למכותינו, "כלנו כצאן
תעינו איש לדרכו פנינו וה' הפגיע בו את עון כלנו", פירוש הגוים כלם יתודו
על עונם המפורסמים לעיני השמש באמרם עתה ידענו כי האמת הש"י עם ישראל ולא
עמנו, כי אנחנו כלנו תעינו כצאן אשר אין להם רועה איש לדרכו פנינו, ר"ל כל עם
אל אלהיו פנינו אך עתה ידענו כי המה לא אלהים, כמ"ש (בירמיה טז יט) "אליך גוים יבואו מאפסי ארץ ויאמרו אך שקר נחלו אבותינו הבל
ואין בם מועיל", וכתיב בתריה "היעשה לו אדם אלהים והמה לא אלהים",
והיינו חייבים עונש בלתי משוער אלא שהשם הפגיע והשליך עליו את עונש כלנו, והנה הוא
עד עתה עבד עבודתינו וסבל עולינו ומכאובינו ומכאן ואילך נתחייב אנחנו לסבול עולו
ולעבוד עבודתו ברצונינו ובחפץ לבנו כדכתיב (ישעיה סא ה) "ועמדו זרים ורעו
צאנכם וגו'", וכן (שם מט כג) "והיו
מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך אפים ארץ ישתחוו לך ועפר רגליך ילחכו וידעת כי אני
ה' אשר לא יבושו קוי" והרבה כיוצא באלו, "נגש והוא נענה ולא יפתח פיו
כשה לטבח יובל וכרחל לפני גוזזיה נאלמה ולא יפתח פיו", לפי שבהיותו בגלות
תחת ידינו היה תמיד ניגש ונענה כי היינו נוגשים אותו בממון לקחת ממנו (עזרא ד יג)
"מנדה בלו והלך" וזולת אלה ממון הרבה בעלילות שקר, והיינו מענים גופו
במכות משונות והוא עם כל זה לא היה פותח פיו לצעוק ולהתרעם על מה שהיינו עושים לו
אלא היה סובל הכל כמו השה שאינו צועק כשיובילו אותו לשחוט וכמו רחל אשר היא נאלמה
ובלתי צועקת כשגוזזין אותה וכן אינה מפרכסת לחולשתה כמו האיל כי הנקבה יותר חלושה
מהזכר בכל המינים, כך היו ישראל בגלות חלש מאוד ע"כ לא פתח פיו כי לא היה מי
שיצילנו מידינו, וכן מ"ש המשורר תהלים (מד יב) "תתננו כצאן מאכל" ואמר שם (מד כג) "נחשבנו כצאן טבחה", וירמיה (נ יז) אמר "שה פזורה ישראל אריות הדיחו הראשון אכלו מלך אשור וזה
האחרון עצמו נבוכדראצר מלך בבל", "מעצר וממשפט לקח ואת דורו מי ישוחח
כי נגזר מארץ חיים מפשע עמי נגע למו", פירוש מעוצר הגלות וממאסר השבי
והעבדות שהיה עצור ואסור בידינו עתה נצל ונמלט, וממשפטי העלילות שקר שהיינו עושים
בו שפטים רעים עתה נפדה, וג"כ את דורו שהיו סובלים יסורים רבים ומיתות משונות
בגלות מי יוכל לשוחח ולדבר וכן לספר את כל התלאה אשר מצאתם בגלות, כי פעמים רבות
נגזר מארץ החיים והומת מיתה משונה על יחוד ה', אכן אנחנו היינו חושבים שבפשעים
נגזרה עליו המיתה משונה ההיא ואינו כן רק מפשע עמי היה בא לו הנגע, וקרא היסורים
והמיתה בשם נגע כי הנגוע נחשב כמת כדכתיב (במדבר
יב יב) "אל נא תהי כמת", ואמר מפשע עמי ר"ל שכל עם ועם יאמר
כן כי מפשעינו היה בא להם הנגע לא מפשע עצמם, "ויתן את רשעים קברו ואת
עשיר במותיו על לא חמס עשה ולא מרמה בפיו", פירוש שהוא היה מוסר עצמו
למיתה ולקבר על ייחוד ה' כדכתיב (תהלים מד כג) "כי
עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה" לפי שתמיד היינו מבקשים עליו עלילות
שקר להרגו כמו שהורגים הרשעים על רשעם, וכן היינו הורגים העשיר בעבור עשרו במיתות
רבות ומשונות, ואפילו עני שבישראל בחזקת עשיר היה אצלינו והינו מיסרים אותו
ביסורים קשים כדי שיגיד היכן ממונו ועל כל זה לא חמס עשה כי לא נהרג בעבור רשע
וחמס רק בעבור לקיחת ממונו וכל זה בעבור שלא היה מודה לאמונתנו הכוזבת ולא היה
רוצה לדבר מרמה בפיו לומר שהוא מודה בה, כי בדיבור הקל אע"פ שהיה במרמה שלא
יהיה פיו ולשונו עם לבו שוים היינו פוטרין אותו מהמיתה המשונה הנגזרת עליו מאתנו, "וה'
חפץ דכאו החלי", פירוש אחר שהוא היה מחזיק בתורה האלקית והיה מוסר עצמו
למיתה משונה אין אנחנו רואים שום סיבה למכאוביו ולצרותיו בגלות אלא שהאל חפץ לדכאו
ולהחליאו בגלות למען ענותו ולמען נסותו להטיב לו באחריתו בזמן הגאולה כאשר אנחנו
רואים היום ע"כ אם שם נפשו עצמו במקום אשם כמו שאמר ויתן את רשעים קברו
שהרצון בו מדות גדולות והוא מ"ש זכריה הנביא (י ח) "אשרקה להם ואקבצם כי פדיתים ורבו כמו רבו", ואמר שם (י י) "ואל ארץ גלעד ולבנון אביאם ולא ימצא להם", ואמר יחזקאל (לו לז) "ארבה אותם כצאן אדם", וכן יאריך ימים כמו שאמר ישעיה (סה כב) "כי כימי העץ ימי עמי" ואמר זכריה הנביא (ח ד) "ואיש משענתו בידו מרוב ימים", אם כן חפץ ה' אשר חפץ לדכאו
ולהחליאו בגלות כדי להטיב לו בזמן הגאולה ושירבה אותו וייטב לו מאוד כדכתיב (דברים ל ה) "והטיבך והרבך מאבותיך", עד כאן דברי האומות, מכאן ואילך
דברי הש"י, "מעמל נפשו יראה ישבע בדעתו יצדיק צדיק עבדי לרבים
ועונותם הוא יסבול", פירוש מעמל נפשו אשר סבל בגלות יהיה לו גמול טוב
שיראה וישבע בו וכן בדעתו אותי כדכתיב (ירמיה לא לג) "כי כולם ידעו אותי
למקטנם ועד גדולם וגו'", ויצדיק צדיק שהוא עבדי ישראל לגוים רבים כדכתיב (מיכה ד ב) "והלכו גוים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלקי יעקב
ויורנו מדרכיו", והוא בצדקתו יסבול עונות הגוים רבים בצדקתו יהיה שלום וטוב
בעולם ואפילו לגוים, "לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל תחת אשר הערה
למות נפשו ואת פושעים נמנה והוא חטא רבים נשא ולפושעים יפגיע", פירוש אתן
חלקו וגורלו עם עבדים הגדולים אשר היו בארץ והם האבות הראשונים והנביאים הקדושים
והיא ההצלחה הנפשית והקדימה למעלתה על הגופיות, ופירוש ברבים מלשון (בראשית כה כג) "ורב יעבוד צעיר", ואחר כך זכר ההצלחה הגופיות באמרו "ואת
עצומים יחלק שלל", והעצומים הם חיל גוג ומגוג והעמים אשר אתו שיבואו על ירושלים
למלחמה שאחר שימותו שם במיתות משונות בעבור המיתות משונות שהיו עושים לישראל
כדכתיב (יחזקאל לח כב) "ונשפטתי אתו בדבר ובדם ובגשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית אמטיר
עליו ועל אגפיו ועל עמים רבים אשר אתו", יחלקו ישראל שללם וממונם תחת השלל
והממון אשר שללו ובזזו אותם בוזזיהם וכתיב (זכריה יד
יד) "ואסף חיל כל הגוים סביב זהב וכסף ובגדים לרוב מאוד", וזה
הגמול יהיה לישראל על שמסר עצמו למיתה בידי הגוים בגלות ע"כ יהיה נפשם תחת
נפשו וממונם תחת ממונו שלקחו בגלות, והוא אשר אמרו "תחת אשר הערה למות נפשו" ופירוש
הערה שפך מלשון (בראשית כד כ) "ותער כדה אל השוקת", ותחת אשר את פושעים נמנה כמ"ש
ויתן את רשעים קברו ר"ל שהגוים היו מחזיקים אותו בחזקת רשע ושנאוי לאל יתברך,
לכן ינתן לו חלק רב מהרב טוב הצפון לצדיקים ליראי ה' ולחושבי שמו כאבות הקדושים
וזולתם מהנביאים האומה ההיא, ומ"ש "והוא
חטא רבים נשא" הרצון בו לא די שלא היה רשע כמו שהיו חושבים אותו הגוים אבל
הוא בצדקתו נשא וסבל חטא רבים מהגוים, כמ"ש "ועונותם הוא יסבול"
וכן היה מתפלל לאל ית' בעד הגוים הפושעים אע"פ שהיו עושים לו רעות גדולות
עכ"ז היה מפגיע ומתחנן אל הש"י בעד שלומם והצלחת מלכותם ושיתן מטר ארצם
בעתו כמ"ש הנביא ירמיה (כט ז) מפי ה'
"ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה אל ה' וגו'",
ואמרו חז"ל (אבות ג ב) "הוי מתפלל בשלומה של מלכות וכו'", כאשר אנחנו היהודים
אומרים תמיד בתפילתנו אלקינו שבשמים תן חיים ושלום למלך אדונינו, אלוקינו שבשמים
תן שלום בארץ, אלקינו שבשמים תן שלום במלכות, אלקינו שבשמים תן טל ומטר לברכה
בעתו, אלקינו שבשמים תן זרע לזורע ולחם לאוכל כדכתיב בסידורי תפילות הקהילות הספרדים
וזולתם הרבה, והנה נשלמה תשובתינו גם לזאת הטענה והיא תשובה אמיתית מסכמת עם מאמרי
הכתוב אשר לא יוכל להכחישה כי אם המכחש דברי אלקים חיים ומלך עולם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה